319: AI בקצרה למתחילים - איך לכתוב פרומפט טוב (עמיחי אבן חן)

היי כולם, אני רוני ארניב, ואתם הגעתם לסטארט-אפ פור סטארט-אפ, מהדורת חגים בקצרה. פרקים קצרים שייצאו במהלך חגי תשרי, ובהם נדבר על שיעורים שלמדנו בשנה האחרונה בעבודה עם בינה מלכותית, AI, והעורך שלנו בפרקים האלה הוא יחי אבן חן, Senior Product Manager במנדיי. יחי, מה העניינים? היי רוני, תודה על ההזמנה. בטח, בכיף, בכיף, בכיף. אז היום אנחנו מדברים על איך כותבים פרומפט טוב, נכון? נכון. מעולה. אז שנתחיל? יאללה. סטארט-אפ פור סטארט-אפ. אוקיי, יחי, אז בוא נצלול ישר. למה זה חשוב להבין איך כותבים פרומפט טוב? בסוף יש שינוי בין המוצרים של פעם למוצרים של היום. מוצר פעם היית נכנסת לג'ימייל, היה שם כפתור, Create New Mail, תשנה את הצבע. וב-AI אין יותר כפתור. בהרבה מהמוצרים האלה. את צריכה לדבר איתו, את צריכה לבקש ממנו, את צריכה להסביר לו, ואת כותבת בצ'אט מה את רוצה, ומצד אחד האופציות הן אינסופיות. לא צריך מפתח שיבחר חמישה צבעים שאת יכולה לבחור מתוכם. את יכולה להגיד לו איזה צבע שאת רוצה בעולם. מצד שני, את לא יודעת שאפשר לבקש ממנו צבע. כן. כי אי אפשר אפילו לספור את כל האופציות. אז זה אומר שהיכולת שלך קודם לכתוב פרומט טוב, להסביר מה את רוצה, וגם להסביר את זה בצורה שה-AI יבין, לא בן אדם שיש לו המון המון קונטקסט של ה-AI, זה ההבדל בין מי שמשתמש ב-AI ואומר, טוב, זה בשמונים אחוז, זה לא מביא אותי למה שאני רוצה, ומי שאומר, אוקיי, הצלחתי עכשיו אשכרה, לחסוך זמן, לעבוד מהר יותר, לפתור בעיה יתית בעזרת ה-AI. אוקיי, אז יאללה, בוא נפרק את זה לשלבים. מה השלב הראשון? שלב הראשון, הרבה פעמים, הוא להכניס מערכת להסביר מי אתה. מה אתה מנסה לעשות. פעם היה כזה, פעם רו ל-AI כזה, אתה יועץ מס, אתה מעצב, אתה זה, היום דווקא ה-Best Practice הוא פחות לעשות את זה, אבל כן להגיד מי אני. כאילו, ברגע שלמה, AI זה לא ב ת בן אדם. בניגוד זה? כן. הוא לא החבר הכי טוב שלי. קודם כל, הוא לא יודע עלייך כמו שאת חושבת, הוא לא יודע מי את, הוא לא רו אותך. כאילו, כשאני מדבר איתך, אני רו איך את לבושה, אני רו מי את, אני רו את הגיל שלך, כאילו, אני יודע לך המון דברים, ואנחנו מדברים, וכאילו, זה דברים שאני לא שם לב אליהם בכלל. אבל כשאת מדברת עם AI, בטח גנרי כזה, אפילו עם כל הממריז והקשקושים, הוא לא יודע מי את. וגם את זה המון אנשים, כאילו, זה רוני מגישת הפודקאסט, רוני הסטודנטית, רוני העובדת, רוני שעכשיו עובדת על השכר דירה שלה, כאילו, מי את מאוד מאוד משתנה בסיטואציה. אז מה שקורה עם AI, זה שהרבה פעמים בגלל שזה מין מודל שפה כזה סטטיסטי, ברגע שאת אומרת מי את בהקשר הזה, או מי הולך להשתמש בזה, זה כבר מכוון אותו לעולם תוכן מאוד מאוד מאוד ספציפי. אז נגיד, אם את רוצה להגיד לו, אם את מבי לו סתם שיחה ואת אומרת לו תסכם, זה משהו אחד. ואם תגידי לו, זה תמלול של פודקאסט, סטארט-אפ פור סטארט-אפ, שאני מגישה בנושא X, אז המון המון קונטקסט נכנס. שוב, בלי להגיד לו שנייה מה המשימה שלי ומה אני רוצה, זה כבר מכוון את התשובה מאוד מאוד לעולם התוכן שאת רוצה, ומגדיל את הסיכוי שהתוצאת יהיה טובה. אוקיי, זה השלב הראשון, מה השלב השני? השלב השני זה להיות מאוד מאוד ברורים על מה המשימה. נכון? אני רוצה לכתוב פוסט ללינקטין. אין לי רקע בתחום, ואני רוצה להבין את המסקנות של המסמך הזה. אז הדברים האלה, כאילו ברגע שאת צריכה, ממש לפעמים אני רושם לו מישן. כאילו אני אגיד לו מה הבוטום ליין שאני מנסה לעשות, כי עכשיו זה יחוון את כל מה שהוא עושה לכיוון הזה, לעומת, לפעמים ראיתי פרומפטים של אנשים שהם כותבים מלא מלא מלא מלא מלא מלא מלא מלל, ובסוף לא כזה ברור. הוא יודע להכיל את כל המלל? הוא יכול להכיל המון מלל. אם אתה מגיע כבר לעמודים על גבי עמודים, אז הוא מתחיל להתבלגן. אז מאוד מאוד כדאי שיהיה כתוב כמה שיותר ברור, I want you to do XYZ בצורה חדה, ואז זה גם יפקס את ה… הוא יודע, אוקיי, זה החלק של המשימה שלי, זה סתם קונטקסט אחר כך, זה היה רקע, כאילו זה עוזר ל-AI קצת להתפקס בתשובות שלו. אז דיברנו על להגדיר מי אתה, דיברנו על להגדיר את המשימה, מה השלב הבא? אז זה חלק של ה-V-Context. את רוצה שהשט יהיה כמה שיותר מכוון למשימה שלך. אז לדוגמה, אם אני מבקש ממנו לעזור לי עם האסטרטגיה של המוצר, אז לפעמים אני אומר לו, והנה הדוקומנטציה שלנו, או אפילו את ה-URL של הדוקומנטציה, ואני אומר לו, לך תקרא את הדוקומנטציה של המוצר שלי, וכשאתה עונה, תתייחס כאילו למה שלמדת. את רוצה להביא איזה חומר תומך שיכול להבין לו על מה את מדברת. שוב, אצלי בפרודקט זה מאוד ברור, כי הוא לא יודע על מה אני מדבר. הוא לא יודע מה המוצר שלי, בדרך כלל אם המוצר שלי הוא חדש, עוד לא יצא, אין על זה מידע. אז אני נגיד יוצר פרויקט, שבפרויקט יש המון מסמכים על המוצר שלי, שמסבירים לו מה זה מנדיי, על מה אני עובד, איך אני נמדד, מה היו המשימות שלי לריבון הקרוב, ואז גם כשאני שואל אותו, אוקיי, בוא תעזור לי לשים יעד לפיצ'ר ספציפי, הוא כבר יודע מלא, מלא, מלא, מלא, בדיוק על מה שאני עובד עליו,

ולא רק את השאלה הספציפית ששאלתי אותו. עכשיו גם קונטקסט צריך להיזהר, לפעמים כדאי ממש לכתוב this is the context, או use this as context, עושים את זה ממש ממש בסוף עם איזושהי כותרת. למה? למה? תחשבי שאת מבי לו עכשיו איזה מסמך, ובתוך המסמך לפעמים יש משפטים כמו אתה צריך לכתוב עשר שורות. אם זה מבולגן, אז ההיה יעלו לקרוא חלק מהקונטקסט ולהפוך אותו לפקודה. אז לפעמים את רוצה, כשעושים פרומפט אינג'יניר ממש רציני, לפעמים ממש שמים כאלה תגיעות כמו HTML שאומרים, זה קונטקסט, קונטקסט מתחיל, קונטקסט נגמר. אז את רוצה ממש להפריד את הקונטקסט מהמשימה שלך. שוב, לפעמים, אם את מבקשת משהו פשוט, לא צריכה את כל הטריקים האלה. אבל ניסית והתוצאות היו ממש מבולגנות ולא מסודרות, תפרידי את הקונטקסט מהמשימה, זה שמאלו this is context, ואז תכניסי את הדברים לשם, וגם כמו שאומרת, לא להפריז. אם כאילו יש מודלים שאפשר להכניס להם ספר והם כאילו יעבדו, אבל מעשית הם ילכו לאיבוד להרפתקאות, אז צריך להגביל את זה בסוף כמה עמודים פשוטים, ואם זה ממש בלאגן, אז תנסו להוציא דברים מחוצה כדי שהוא לא ילך לאיבוד. אוקיי, אז דיברנו על מי אתה, מה המשימה, מה הקונטקסט, והשלב הבא? מה הפורמט. אוקיי. אני חושב שזה גם אחד הדברים שב ת ממש משנים את איך שאנשים עושים פרומפטים, כי בסוף כשאת מדברת עם צ'אט או כל היהיה אחר, הוא יענה, את לא יודעת איך הוא יענה לך. הוא כזה, לפעמים יש לו מין לוגיקה מוזרה כזו שמחליטה לענות כרשימה, לענות כפסקה, לענות כמכתב, לענות כשאלות, לענות, את לא יודעת. בסוף הפורמט הוא ממש חשוב. נגיד אני הרבה פעמים, נגיד אני רוצה שהוא ישפר לי מייל, עכשיו הוא יכול לעשות הכל אם אני אגיד לו את זה, הוא יכול לכתוב אותו מחדש כאילו הוא כתב אותו עכשיו איזה מלך בריטניה והוא יכול להרוס אותו. אז נגיד אני אומר לו, הפורמט, נגיד הפורמט יכול להיות, change as little as possible, only make, only improve grammar and clarity. או use my voice. כאילו הפורמט, לפעמים אני אומר לו, don't lose my voice. כאילו אני רוצה שזה ישמע שאני כתבתי את זה, רק תתקן את האנגלית. יש לי מסמך ענק עם כל הפוסטים שלי מההיסטוריה והסברים עליך והוא משתמש בזה. וגם המכתב, אני מביא לו מספיק טקסט או מביא לו טקסט, הוא יכול לנתח את זה לבד. לפעמים אני אומר לו, אני רוצה רשימה, לפעמים אני עודה לו, תענה בקצרה. לפעמים אני אומר לו, אני רוצה שתי פסקאות. אני רוצה שתתחיל בפסקה, שלושה משפטים של ה-buttom line, ה-tldr של הפגישה. אחרי זה אני רוצה שתגיד לי מי היו המשתתפים. אחרי זה אני רוצה שתגיד לי מה חמשת הנושאים הכי חשובים שעלו. אחרי זה תן לי חמש feature requests שעלו. ואז זה תמיד יצא באותו פורמט, כי רתי לו מה הפורמט. אז הרבה מהאייבנות בין אנשים למערכת ה-IAI זה שאתה לא מסביר לו איך אתה רוצה לראות את התשובה. עכשיו, אם נחשוב בצ'אט, זה בסדר כי את יכולה להשוויח עם לך תשובה וזה לא מה שרציתי, אז אוקיי, זה תשנה. אבל בטח כשאני בונה משהו קבוע, אם אני לא עושה את זה, אז אני מקבל תירוף. והדבר האחרון, אני אגיד, קצת נגענו בו, אבל הוא החלק, הוא גם עובד הכי טוב והוא גם קצת מכיל הרבה ממה ש רנו קודם. זה להביא לצ'אט דוגמה למשהו שאת כן אוהבת. אני אם ניקח שוב, יש לי צ'אט שכותב פוסטים, אז הבאתי לו, הנה הפוסטים הכי מצליחים שלי וזה הפורמט שלהם, אני רוצה שתכתוב עוד אחד שהוא מאותו סדרה. ואז ברגע שהבאתי לו דוגמה, ואז הוא מבין את האורך, הוא מבין את כמה מצחיק לעומת רציני זה, הוא מבין את הטון שלי, הוא מבין את רמת האנגלית שלי, המון דברים שאני לא יודע להסביר בכלל, אני לא יודע להגיד לו ככה, זה בדיוק הסטייל שאני רוצה שתכתוב בו, זה מסובך לי. אבל אם אני אביא לו פשוט דוגמה, אני אומר לו, הנה שתי דוגמאות טובות. מה שאתה עונה לי, תענה ככה. זה הדרך הכי הכי טובה. נגיד, את יכולה להגיד לו, הנה פרק של, הנה מסמך, הנה שלושה מסמכים שאני כתבתי לפרקים, אני רוצה שתכתוב את התשובה שלך, תכתוב כמסמך שנר כאילו אני כתבתי את השלישי באותו פורמט בדיוק. אוקיי, מעולה. תגיד, אז ב ת לקראת סיום, תן איזה טיפ לכתיבת, טיפ ככה של מנצחים לכתיבת פרומטוב. כן, כאילו בסוף צ'אט, תזכרו, קודם כל הוא לא בן אדם, הוא לא ב ת, גם אם הוא כותב לכם משהו, זה לא שמישהו התכוון, לא חייבים לענות לו, לא חייבים להתייחס למה שהוא אומר לכם, את לא צריכה אפילו לכתוב, אפשר לכתוב עם שגיאות כתיב, זה לא משנה, זה לא בן אדם, הוא לא קורא את זה. תכתבו איך שנוח לכם, אפשר לכתוב בעברית ולהגיד לו לענות באנגלית, כאילו זה לא, כאילו הרבה מהרסטריקשן שיש לנו בשיחה רגילה לא קיימת, נוח לכם יותר בעברית, נוח אתם לדבר בקול רם, אני הרבה פעמים פותח מיקרופון, מטמלאל כאילו, מדבר איתו במשך דקה, ואז אומר לו עכשיו תכתוב את זה, כאילו זה התשובה, נתן לי מלך טקסט, אני לא רוצה להקשיב להקלטות. אז אני רק מנסה להגיד, קודם כל האינפוט יכול להיות באיזה צורה שתרצו. אנחנו הרבה הרבה יותר גמישים משיינו פעם, ותשכחו זה לא בן אדם, אתם לא צריכים לתקן, אם אתם מוצאים את עצמכם מתקנים פסיקים ושגיאות כתיב, הלכתם לאיבוד, הוא לא צריך. זה לא מעניין אותו. ייצור אחר. כן. והדבר השני זה תהיו כמה שיותר ספציפיים. סבבה, אם אני עכשיו נמצא במערכת ואני רוצה…

אתם לוקחים את הכותרת, תגידו לו, זה הכותרת היום, זה הכותרת שאני רוצה לשנות, תשנה אותה. אם תכתבו לו תשנה את הכותרת, אתם לא יודעים למה הוא קורא כותרת. המילה כותרת היא מילה עם המון המון קונוטציה. אז תשכחו איך הייתם מתארים את זה לבן אדם, לא צריך הסטייל, המבנה, הציור מסביב, זה יכול להיות הכי מבולגן שיש, אבל אם אתם רוצים לשנות משהו נורא נורא נורא ספציפי, אז אל תתארו את מה שאתם רוצים, תעתיקו. אם אתה רוצה לשנות שורה אחת ספציפית בתוך מייל, תעתיקי את השורה הזאת ותגידי את השורה הזאת תחליף ל-X. ואז אין לה מדייקויות יותר, כי הוא מתקשר בטקסטים. כל פעם שמביאים לו טקסט, זה הדבר שאני מדבר עליו, אז הוא מבין מה את מדברת. כל פעם שאת אומרת הכותרת, ההתחלה, זה מילים שיש להם המון המון משמעויות, ולא בטוח שמה שאת אומרת ומה היה מבין זה אותו דבר. יופי, מעולה, יחי, עם זה אנחנו נסיים, ואם יש לכם טיפים לכתיבת פרומפט טוב, אתם מוזמנים לכתוב לנו בתיאור של הפרק, אז תודה רבה, יחי. תודה רבה, רוני. ותודה לכם שהזנתם. Star Wars, Star Wars, Star Wars. Star Wars, Star Wars, Star Wars. Star Wars, Star Wars, Star Wars. Star Wars, Star Wars, Star Wars.