75: איך הפונקציה המשפטית יכולה להפוך לגורם מניע בחברה

אנחנו מתארים כיצד להפוך את הצוות המשפטי בסטראט-אפים לשותפים שיוצרים הזדמנויות עסקיות. אורחת: שירן נאווי, General Counsel במאנדיי.קום.

The legal world can evoke a lot of emotions when it intertwines with the startup world. And let’s face it - these may or may not be very positive emotions. We often perceive the legal function of a company as a delaying or complicating factor, and sometimes even as an actual blocker for business deals. So when we recruited the first lawyer to monday.com, we were facing the very same concerns. Two years later we see things completely differently. Our Legal team proves to us every day that not only they do not slow down the company, but actually accelerate many processes.

So, at what point does a startup company need to recruit an in-house legal counsel? How to make the legal field accessible to an entire company so it moves faster? And how to create the right balance between the need to hedge risks and the need to constantly innovate and be a market leader?

This week we are speaking with Shiran Nawi, General Counsel at monday.com. Shiran talks about how the legal field at a startup can be an actual business enabler that solves problems instead of creating ones. She describes what are the three aspects of the legal work at a startup, how to create a culture of trustworthiness with the company employees, and how, if we truly understand the laws (not the legal laws, but the laws of the game) - we can make each one of them into an opportunity.

Episode transcript

Automatically transcribed — it may contain errors.

היי אירן. היי ליאור. לא עושינו את זה מלא זמן. אנחנו נמצאים באותו חדר פיזי. מטורף. תשמע, זה דברים שאומרים אותם ואחר כך חוזרים שנתיים אחרי זה, זה כמו מלחמת המפרץ. זוכר את מלחמת המפרץ? ברור. ככה אני מרגישה כרגע. אתה הולך עם מסכה לבית ספר, זה מה שאני זוכר. גם עכשיו יש לך פה מסכה. כן. היי כולם, הגעתם לסטארטאפ פור סטארטאפ, הפודקאסט שבו אנחנו חולקים מהניסיון, מהידע והתובנות שיש לנו כאן במאנל.קום וגם מחברות אחרות, והוא מיועד לכל מי שסטארטאפ מדבר עליו, לא משנה באיזה כיסא הוא יושב ברגעים אלו. ביוני 2018 הייתה לנו עורך הדינה אחת בחברה. היום, שנתיים אחרי זה בדיוק, אנחנו כבר עם שש אורחות דין. איך הופכים את פונקציית הליגל בחברה לכזאת שדוחפת את הוויזנס קדימה ותורמת להצלחה של ממש לכל מחלקה בחברה? כל זאת ועוד נדבר היום עם שירן נאוי, Head of Legal במאנל.קום. היי שירנית. היי. מה קורה? הכל בסדר, נרגשת להיות כאן. תתרקשי קצת יותר קרוב למקרופון. אני מתרגש קרוב. לא כדאי, לא כדאי. דווקא שירן, לפני שנתחיל ונצלול לנושא, אני אגיד שזה פרק טעון גם היום. סבבה, עברו שנתיים מאז שבאנו שצריך ליגל. למה זה טעון? מה אתה שומע כשאתה שומע ליגל? משהו נוראי. תודה. בגלל זה. אז ב ת בוא נתחיל ממך רגע, אירן. כן. אתה שומע ליגל גם היום. או כששמעת ליגל לפני שנתיים, מה שמעת? חבל שאפשר לראות את הפרצוף שלך. לא, זה בסדר. תראי, אני חושב שזה קצת, כאילו ליגל זה מושג רחב. הליגל מלווה אותנו מדי-וואן בחברה. כי בעצם כשאתה מקים חברה ואתה פותח סטארט-אפ, אתה עובד עם אורחי דין. וזה קריטי, בוא נגיד ככה. אין דרך אחרת לעשות את זה מן הסתם. אי אפשר לגייס כסף בלי אורחי דין. ומיתר, המשרד שמלווה אותנו, מלווה אותנו מדי-וואן. אז כשמדברים על ליגל, צריך להבין שאנחנו מדברים פה בפרק הזה, בקונטקסט, זה הקטע של להביא מישהו אינ-האוס. וזה בכלל לא אינטואיטיבי. אנחנו רצנו המון זמן מול מיתר, הם טיפלו לנו בכל העניינים. מנושא ההשקעה, דרך שהיינו חברה קטנה עדיין, דרך כל מיני נושאים שעלו לאורך הזמן, שהיו נושאים קטנים, כן? כשאתה חברה קטנה, אז יש בעיות קטנות. ואני חושב שמה שאתה מדברת עליו, זה הנקודה הפיבוטלית הזאת, שאתה מבין, אוקיי, אני צריך להביא מישהו אינ-האוס. וזה קטע מאוד מלחיץ. למה זה מלחיץ? כי האינטואיציה שלי הלכה ל… אוקיי, אז נביא מישהו פנימה, מה שהוא יעשה זה ייצר לנו עבודה, בעיות, יחפש מה לעשות, יחפש בעיות בליגל. זה היה האינטואיציה שלי הייתה, כי אצלי תמיד אורחי דין, לא מנסה להשמיץ אף אחד, אבל זה כאילו משהו מעקב, זה מונע, זה כאילו מייצר אתגר ובעיות. אז אתה שומע יעתה, אתה שומע סיבוך, אתה שומע מורכבות. אני, יש לי ניסיון, היה לי ניסיון לא טוב עם אורח דין בחברה, כי אני ממש זוכר בתור מתכנת, או בתור מישהו שמנהל קבוצותים של R&D, שתמיד אורחי דין היום אומרים, חכה, חכה, חכה, אי אפשר להתקדם עד שצריך, אני זוכר מקרה אחד הזוי, בחברה הקודמת שהייתי בה, רצינו להוציא איזושהי אפליקציה למובייל, ומישהו מהליגל, רנו, חבר'ה, התקנו את הגרסה של iOS, עד שאני לא מסיים לעבור על כל הליגל של הטרמז עם קודישנס החדש של אפל, אתם לא יכולים להוציא את האפליקציה. אוקיי, זה 600 עמודים, לא יודע מה הדבר הזה. והוא ישב וקרא על זה וזה, ו ר, טוב, יש לי מלא הערות, אבל זה אפל, אז לא נר לי שאנחנו יכולים לעשות משהו. אז מה עושים? עכשיו אתה נמצא באיזה מצב שאתה צריך לקחת אחריות. כאילו, מה אני ור לעשות במצב הזה? אז פשוט רנו, טוב, בוא נוציא, אנחנו לא נקבעות החברה ואת האפליקציה בלי הדבר הזה, אבל זה מאוד מורכב. אני חושב שהאינטואיציה הולכת למקום של אורחי דין עם בלוקר למשהו. בין אם זה זמן, בין אם זה סיפים שעכשיו מייצרים איזשהו קונפליקט מול מישהו אחר. או בין אם, כמו שאתה אומר, ממש חסימה של פיצ'רים חדשים או של פרויקטים מסוימים. כן. וזאת הסיבה שהפרק הזה היום, היה לי חשוב שתביא את האינטואיציה הזאת כדי להסביר למה אנחנו מדברים על ליגל כ-business enabler. כי אם אתה מדבר על בלוקר, אנחנו, התקווה היא שבסוף הפרק שירן זה שכנעת כולכם, כל מי שמאזין, שלא רק שזה לא חוסם ומת, זה מאפשר ומעיץ ונותן ביטחון ויכול להעיף את החברה לכיוונים חדשים. אז אני יכול להגיד פה את הבטם ליין, כי שווה לעשות ספוילר, שאני חושב שמה ששירן והצוות שלה הצליחו לבנות פה, זה לגמרי את זה. כאילו אני לא מרגיש היום בכלל במקום הזה, ההפך, וזה ממש מעניין לתח.

‫שאנחנו לוקחות, ‫ואני אומרת לוקחות, כי אנחנו כאן צוות של שש אורחות דין, ‫אנחנו לוקחות את כל השיקולים האלה ו…

כשאנחנו מנגישות את זה לחברה, זה בסוף עניין של הנגשה. מנגישות את זה לחברה שלהם יהיה קל, שאנחנו לא נהיה בתנק שיעקב את הדברים. אני לא רוצה להיות, עורך הדין זה רגע, הולדיט, אל תלכו להוציא אפליקציה מול אפל, כי שנייה אני צריכה לעבור עלה. סתם דוגמה היפותטית. כן, אני צריכה לעבור על התנאים. לא, קודם כל תלכו, ואז בואו נחשוב איך אנחנו נגדיר את הסיכונים בהמשך. אגב תר רנונה, אתה יכול להעביר את התשובה. לא, אבל זה נקודה דתי מאוד חשובה, שאני יכול אפילו לתת את הפרספקטיבה שלי, אותו מישהו שצורך את השירותים שלך נגיד היום, או של הצוות שלך, אבל בעבר נגיד מול משרדי אורחי דין, שאני ממש בעיניי, אני קטלקתי את זה למה זה אורחי דין שעושה עבודה טובה, ומה זה אורחי דין שעושה עבודה לא טובה. ואני חושב שמשהו שהיה לנו מאוד חשוב ב ת יחסים איתך שבנינו מולך ומול צוות, וגם שברנו בעבר מול מיטר, עדיין עובדים מול מיטר, עדיין עובדים מול מיטר, אלון ואפרת מדהימים בקטע הזה, זה פשוט שאתם ממש שותפים, כאילו כשאני אדבר איתך, את אומרת לי, תשמע, אני מבינה את הביזנס, אני מבינה מה חשוב, זה וזה תתעלם, עזוב, אל תחשוב על זה בכלל, החלטה היחידה שצריך לקבל זה ככה, ואני חושבת שככה זה נכון, וזה שם אותך במקום של empowerment, כי כאילו אתה לא בצביב כל הבעיות, אתה בוא סביב מה שגורם לדברים להתקדם, ואני חושב שהרבה יזמים או אנשים שיש להם חברות, בורחים אורחי דין לא נכונים, שהם רק מציפים להם את הבעיות ואת הקשיים, ואתה מרגיש שאתה מגיע למקום שאתה מרגיש אורחי דין, כלומר תוקע לך את הדברים, ואתה קשה לך להתקדם והכל יהיה קשה, זה סימן שאתה בניין בן אדם לא נכון, ואני חושב שרוב האורחי דין הם כאלה, כאילו שהם אינטרפייס של בוא נציג לך את כל הבעיות ואת כל המכשולים, וככה אתה את האחריות ואת ההבנה של מה הסיכון ומה הסיכוי בכל אחד מהדברים האלה. אני מוסיף שבדפולט הכי קל במרכאות פשוט לא לעשות כלום, כי אתה יכול לשלוח מסמך לאורך דין ולהגיד טוב, תודה רבה שהראית לי את הסיכון, אני אכן לא אחתום גם רגע בקונסיומר, ברמת הפרט, אני לא אחתום על חוזה דירה חדש, אני לא אעשה את הטרנזקציה הזאת, נהדר, אני לא זוז בעולם הזה, אין סיכונים, אין סיכונים. כי זה, כי אנרגיה הולך לשם. בדיוק. אנרגיה הולך לשם, כאילו, אורך דין יבוא ויגיד לך את כל הבעיות, בדיוק. וכך תתמודד, מה, אני אקח את האחריות על הדבר הזה, זה כאילו… והמעבר ב ת שאתם מדבר עליו פה, הוא מעבר לאיך אפשר בכל זאת לעשות את הפעולה הזאת ולהבין מה הסיכונים, והאם יש איזשהו קו אדום שצריך להיות מודעים אליו, ואם לא איך כן אפשר לרוץ קדימה. זאת שאלה אחרת לחלוטין. אני חושב שזה ליגל שהוא שותף, כאילו מעבר לליגל שהוא דבר טכני, שמשקף לך את כל הבעיות הטכניות שיש במסמך או בעסקה. אגב, זה בדיוק שורש העניין. כמו שאתם אומרים, אתה מקבל המון המון הערות. אז יכול לקרות אחד משניים, או שאתה חותם עליו איזה איז, עם כל הסיכונים, או שאתה לא חותם עליו בכלל ואתה קופא במקום. שתי הסיטואציות האלה לא טובות. לא טובות לאף אחד. הם מול המטרה שהגדרנו, שהיא להתקדם ולהצליח. ולכן קודם כל צריך להבין את המטרה. מה אני רוצה להגיע, ואז מה שליגל ור לעשות, זה להגיד אוקיי, אני יודע מה אני רוצה, אני יודע לתעדף את הסיכונים של הדבר הזה, בוא תשיג רק את זה ואת זה. הרעיון הוא לא להציב בעיות, הרעיון הוא לתת פתרון. וליגל, אחד הדברים שליגל בעיניי ור לעשות כשהוא מגיע לחברה, זה ב ת לשאול את עצמו מה הוויז'ן שלי. מה הוויז'ן כשאני עשיתי עם הצוות שלי, אוף סייט בשנה שעברה, אז שאלתי אותן, מה הוויז'ן שלנו? מה הוויז'ן שלנו כליגל? כי צריך להיות לנו כזה. נדוגמה לוויז'ן. האם אנחנו רואות את עצמנו כביזנס אינייבלר? מה אנחנו רוצות, עכשיו אם נדבר רגע בצד הפרקטי, מה אנחנו רוצות להשיג השנה? אז אני יכולה להגיד שהמטרה העיקרית של השנה הזאת, 2020, זה לייצר תרבות של trustworthiness. השתמשתי פעם במילה…

קומפליינס, אפילו באונבורדינג שאני עושה עם העובדים, קומפליינס, כאילו לעמוד, אבל לעמוד במה? זה התחייבויות חוזיות, זה חוקי המשחק, זאת אומרת, מה מתחרים אחרים עושים, וזה חוקים. אבל זו מילה נורא גדולה, אנשים לא מבינים אותה, והיא מאוד ליגלית. אז סתם לדוגמה, באונבורדינג עם עובדים חדשים, אז אני אומרת לכם, אני אומרת לכם, קומפליינס זה באג'נדה של ליגל, אבל זה תפקיד של כולנו, אבל זאת הפעם האחרונה שתשמעו אותי אומרת את המילה הזאת, עכשיו אנחנו נדבר בטרסט וורתינס. הרי כי זו המטרה, בואו נדבר במטרות, בואו נדבר בערכים, מה אנחנו רוצים, מה בכלל העולם המשפטי רוצה? לשקף, טרנספרנסי, הוא רוצה לדאוג לפרטיות, ולמעשה רוצה לשרת את מה שאתה רוצה כיוזר. אבל שנייה בשביל שליגל זה עדיין ליגל, וגם כשאת אומרת קומפליינס וצוחקת על עצמך, רת את המילה הזאת בסוף. טוב, אז זה אתגר, והוא אתגר גדול, זה לדאוג לאותה מילה גדולה, לקומפליינס, זה אומר לאזן את הסיכונים של החברה, ולנהל אותם איכשהו, תוך שהולכים יד ביד עם הביזנס ולא מעטים אותו, זה אתגר ענק, זה נורא נורא קשה. בדגש הלא מעטים, זה בעיניי האינדיקציה. אני לא מרגיש שהיום העטנו בכלום, כשיש לנו צוות של ליגל קדימה משמעותי בחברה. אני רוצה להגיד שבכלל במנדי האתגר הזה מועצם, כי בחברות אחרות, ה ת ברוב החברות, בסוף אתה מבין דרך המנהלים, אתה הולך איתם יד ביד, אתה נפגש איתם ארוחות צהריים פה, הכל די יחסית מנוהל ואפשר לעשות את זה, במנדי, במקום שכל אחד יכול לקבל החלטה, זה סופר מאתגר, כי אתה צריך לדעת לא לעקב אותם, אבל זה אומר שאתה גם כליגל צריך להיות לך אור של פיל, ואתה צריך להיות מספיק, בוא נגיד חסין, רזיליינט, כדי לנהל את הדברים האלה, ולהבין שחיים עם סיכונים בשלום. כי המטרה של ליגל זה לא להעלים את הסיכון, זה לנהל אותו בהתאם לאסטרטגיה של החברה. אני אתן לכם דוגמה מעולם הווידאו. אני אתן לכם, העבודה הראשונה שלי גם להנחיל עניין של מה נכון, מה לא נכון, בלי לעט אותם, וגם איך זה בא לידי ביטוי שכל אחד יכול לקחת החלטה. בקמפיין מאוד גדול של החברה לפני כמה חודשים, עבדנו עם הצוות, ליטל מהצוות שלי. היא אחראית על… היא אחראית על IP ועל ענייני מרקטינג, אז היא ב ת עבדה עם כל הצוות, זה פגישות שבויות, לפעמים אפילו יומיות. על הקמפיין הגדול, איזה אסטים מותר לנו להשתמש, אסטים, אני מתכוונת לאיזה תמונות מותר לנו לקחת, וידאויים, איזה אתרים, משהו שאני יכולה להשתמש גם לפרסומת. רישיונות מיוחדים וכדומה, איזה לוגויים של לקוחות או של ביזנס פרטנרס אנחנו יכולות להשתמש. והם ב ת כאילו ייצרו איזה קו והלכו עם הקו, הם ידעו מה מותר ומה אסור, וככה הם ב ת כתבו את הכל. ואז החליטו שרוצים שיהיה סרטון ויז'ן. ויז'ן זה שאנחנו מראים את המוצר שלנו בהמשך. והוא היה סופר יצירתי של צוות המושן אצלנו, והמעצב המושן, מן הסתם, לא היה מחובר לכל מה מותר, מה אסור שהצוות עבד עליו, הוא פשוט עבד בשיא הקריטיביות שלו, שזה מדהים, זה משהו שאנחנו לא רוצות גם לשבור. רגע לפני הפרסום, אנחנו מגלות שם דברים שאנחנו לא ב ת יכולים להשתמש בהם. עכשיו, בחברה אחרת, את אומרת, רגע, אבל המנהל של הצוות ידע, איך הוא לא זה? זה לא עובד ככה. זה לא עובד ככה, זה כולם צריכים לדעת. עכשיו, ה ירה היא זה לא אותו מעצב היה צריך לעבור דרכנו, זה היה צריך לדעת, רגע, מה אני מחפש? מה המטרה שלי? אני רוצה שהסרטון ויז'ן הזה יהיה חשוף לכולם. אני רוצה שהוא יהיה חשוף לכולם. אז מה אני צריך? אני צריך רישיון מתאים. זה מבחינתנו, זה כאילו הכי בסיסי ביותר. במקרה הזה ב ת הלכנו למעצב, להחזיר אותו לעריכה מטורפת, זה לא דבר שאין עושות. שוב, זה גם שיקול. אז כן, לקחנו קצת סיכונים. מקסמנו עד כמה שיכולנו, ושלחנו אותו לדרכו. ושם ב ת הייתה לי נקודה ש רתי לליטל, את מבינה שזה לא עוזר לדבר עם הצוות, עם המנהל? כי בסוף, בא מעצב והוא מעצב משהו שהוא רוצה. עכשיו אנחנו לא רוצות לעצור את זה. אז היא רה, קודם כל, תפסתי אותו כשגריר, הוא יודע, כי הוא בסוף זה שמעצב את הסרטונים, אז הוא יודע. אבל מה המטרה שלנו? הסברנו את הרציונלים, מה אתה צריך. פעם הב זה לא כדי להביא אותו אליי. זה לא כדי שהוא יעביר את הסרטון אצלי פעם הב . הוא ידע מה השיקולים שאני הייתי עושה. והוא לוקח אותם לבד. זה הרעיון. דמיינו כזה?

כפול מאות כאלה ביום, מאות אנשים שזזים, ובהצלחה הנה האתגר שלכם. ואנחנו גדלים מהר. כן. וזה אתגר של לנצח את זה לא עם בירוקרטיה, זאת אומרת לא להפוך את שירן להיות הבאטנק. זה מה שאני חושב שראיתי בהרבה חברות, שצריך לקבל אישור מליגל, אז מה זה ישיבה עם ליגל? ישיבה הכי נוראית על כדור הארץ, שהם יעברו על כל הדברים ויאשרו להם לפני שעושים על הפנים. הליגל השוטר המפחיד, כן? כן. אז זה ההבדל בין להיות בירוקרטיה, לבין להיות משהו שהוא מלווה ונותן לאנשים, מעציף לאנשים, נותן להם את הכלים להבין מה הרציונל מאחורי זה ולסמוך להם. וזה אני חושב שמה שהם הצליחו לייצר פה בצורה מאוד מאוד טובה, סופר מאתגר, סופר מאתגר. אפילו ברמה האישית, ב ת, אפילו ברמה המקצועית. רת מקודם אחריות מקצועית של האורך דין, ב ת האחריות המקצועית שלך כאורך דין, זה לקחת את השיקולים הליגליים האלה. ואז אתה, ואז בוא נגיד, ממש בחודש הראשון שלי בחברה, פתחתי חשבון במנדי, הכרתי את המוצר. זה טס מספר אחד לכל עובדת שגייסתי. תכירי את המוצר, שחקים המוצר, תקים. אני מ ינה בזה שזה הכרחי, זה הדבר הכי בסיסי בעולם לאורח דין להכיר את המוצר. אגב, זה גם מה שהרבה פעמים יוצר את הקונפליקט כשאתה שולח את ההסכימים המסחרים ללקוחות שלך, שולח אותם לאורח דין חיצוני. אורח דין חיצוני, הוא לא יודע, הוא ב ת לא יודע. יש כאן פער מידע יתי. זה לא שהוא מנסה לקסטח וזה, אחד יש לו חיות מקצועית שם, שתיים יש לו פער מידע, שהוא לא יודע מה המוצר מאפשר. הוא לאו דווקא יודע שמנדי מעלה פה איתרציות כל שעה ומתקנת. נשמע לו הגיוני שלהודיע ללקוח לפני שינוי משמעותי 30 יום. זה הגיוני, אגב, ויש חברות שככה זה ב ת עובד ולא יכול לעבוד אחרת. במנדי זה לא נכון. אבל אין לו את הידע הזה, וזה ידע שבא ב ת מבפנים. אז קודם כל להכיר את המוצר, להכיר את המוצר הכי טוב, ולהכיר את המוצר זה לא רק מבפנים, זה להכיר אותו גם מבחוץ. אז אחרי שהכרתי את המוצר, הדבר השני שעשיתי זה פתחתי חשבונות אצל כל המתחרים שלנו, וממש עברתי את כל הפלואו שלהם של הסיינאפ, לראות איך הם עושים דברים, לראות עד כמה הם שקופים פה, עד כמה הם מפרטים במוצר. סתם לדוגמה…

בפרצ'ס פייג' עד כמה הם נותנים שם מידע, עד כמה אנחנו, זה להשוות כי בסוף אני לא מבי את העולם המשפטי הגדול והחוקים לתוך מנדיי, אלא אני מפרשת את העולם המשפטי ואת החובות המשפטיות שלנו מתוך העולם של מנדיי, מתוך התעשייה שאנחנו חיים בה. ואז ביחד אני קוראת לזה חוקי המשחק. זה החובות שלנו כלפי הלקוחות, זה החובות שלנו כלפי עצמנו, זה החוקים, זה הכל ביחד. מתי צריך להכניס ליגה לתוך החברה? אירן רת קודם שאנחנו עובדים עם מיטר, גם מלווים אותנו ברקע, על פניו יכולים להמשיך ככה עד היום. מתי מגיע הרגע, מתי נכון, שירן ככה אני אשמח לשמוע משניכם, שחברה מסתכלת ומזהה שעכשיו זה הזמן לבנות את הדבר הזה פנימית. כן, אז תראו, אני חושב זה חוויה שלי. אז כמו ש רתי בחלבה, אנחנו עדיין עובדים עם משרד אוחדין, אבל אז היה לנו רק משרד אוחדין שעבדנו בו בהתחלה, שקמנו את החברה ועזרו לנו. ואז הליגה להסתכם במסמכי השקעה, בעיקר Corporate Governance כזה מול הבורד, מסמכי השקעה, ממש בקטנה. היה שם דברים מאוד משמעותיים, אבל בזה זה הסתכם. זאת אומרת, גם בתדירות של המפגש, אתה אומר שהיא יחסית ספציפית ונדירה. כן, יחסית נדירה. אתה מתחיל להתקשר למשרד אוחדין כל יום. אתה צריך להסביר את כל הקונטקסט כל הזמן מחדש. אתה מבין שכאילו, אתה משקיע המון אנרגיה ושאסביר מה ה-risk tolerance שלך וכולי. באיזה שלב הגענו לסיטואציה הזאתי, ו רנו, חייבים להביא מישהו אינאוס, כי תראו, בסוף אתה רוצה מישהו שייצג אותך, את המלחמות, את הפרספקטיבה שלך, עם הידע הלגאלי. ככה אני מסתכל על זה. היום אני מסתכל על שירה מצוות שלה, היא מייצגת אותי ואת רועי ב-100 אחוז, רק שיש לה נשק אחד ענקי שאי אפשר לסבן אותה. היא מבינה את כל האספקטים הלגאליים ואת כל ההשלכות ואת כל איפה יש סיכון ואיפה אין משהו שאין לו משמעות. והיום אני יכול להגיד לכם שאני שחררתי את זה לגמרי. כאילו, היא לוקחת אונרשיפ על הדבר הזה במיליון אחוז. ואני יודע שהיא לא מייצגת את הליגל בתור הבעיות. היא מייצגת אותי בתור, את רועי בתור מה שאנחנו היינו רוצים לחברה, עם כל הידע הלגאלי שיש לה. זה בעיניי הנקודה שאתה מגיע למצב שאתה משקיע בזה המון אנרגיה. כל חברת תגיע, זה מקום אחר. מה שקורה, ככל שאתה גדל, והנוכחות שלך גדלה בחוץ, הברנד בוא נקרא לזה, אז זה לנו מיני ברנד, מיקרו ברנד. אנשים מתחילים לשים לב אליך, אתה נמצא יותר בחוץ. ואני ממש זוכר את הדביעה הראשונה שקיבלנו. עכשיו, תתחיל להבין מה זה. כאילו, אני לא יודע אם אני יכול לחבר את התחושה, אבל אני כאילו, קיבלתי דביעה, אני זה החברה, אבל זה אותו דבר. פעם ראשונה, לא ישנתי בלילה. אני כאילו, אני אזרח רגיל, אני לא, אף אחד לא טבע אותי עד היום. פתאום אתה מקבל דביעה, אתה לא מבין מה זה בכלל. אתה לא יודע לקמת את זה, אתה לא יודע, זה מלחיץ. אתה שומע, אתה ישר קופץ לך בראש, וורס קייסינר, נפצח לסגור את החברה, טבו אותנו. ואני חושב שזה מפגש ראשון מאוד מלחיץ עם ליגל, כי אנשים שולפים את הקלף הזה של משפט ועורכי דין מאוד בקלות, הם לא מבינים מה זה סוף מה זה אומר. קל מאוד להגיש דביעה, יחסית. ולאט לאט הדברים האלה מתגברים, ככל שאתה עולה ויותר. אני יכול להגיד שעד היום קיבלנו הרבה פניות מכל מיני גורמים. פניות. אין אפשר לטבוע אתכם, שירון ענה, לא. כן, כי אנשים מחפשים, יש אנשים שחפשים כסף, יש אנשים שחפשים, לא יודע מה, ב ת. אני כאילו, פעם זה יזם שדיבר איתו, ר לי, תקשיב, ככל שתעלו יותר, קח את זה בחשבון, תכונן את זה כבר מעכשיו, יחפשו אתכם. יהיה כל מיני אופורטוניסטים, אנשים שיחפשו אתכם. היום אני יכול להגיד, אני ארוץ קדימה, אני חיים זה בעולם אחר. אני אגיד לך מה השתנה, וזה אולי חשוב להגיד ליזמים. טיפ שקיבלנו מההתחלה, ואני חושב שהוא סופר חשוב. בסוף כל דביעה כמעט שאתה מקבל, אפשר כמעט לקמת אותה בכסף. עכשיו זה חשוב לקמת אותה בכסף, כי אם נגיד מישהו תובע אותך, ואני עכשיו בדוגמה ספציפית, ויש לי רעת העזור, אבל לא יודע, זה שהוא לא יכל להשתמש בתוכנה X זמן, או שנעלמו לו נתונים, וזה פגע בו, אפשר לתחום את זה בכסף. זה תמיד, אוקיי, אז הדבר המפחיד הזה שנקרא דביעה, נגיד, היום השנה, 50 אלף דולר. אוקיי, יש לנו כסף, לא מלחיץ, אוקיי. כל הזה יכול לקמת משהו בכסף, ולהגיד, worse case scenario, זה הכימות, שאת גם מלחיץ אותי, כי אם אנחנו נגייס מחר עוד סיבוב גיוס, משקיע חדש רוצה להיכנס, הוא לא רוצה להיכנס לחברה שיש לה בעיות לגאליות. אז אם אני אומר לו, תקשיב, הסיכון פה הוא 50 אלף דולר, אז בוא נעשה דיסקאון של 50…

גדול על הוולואציה, אין פה משהו ש… אחד הטיפים הכי חשובים שאני חושב ששווה לתת זה לגבי IP. הלון שהוא עורך דין שמביא אותנו מדי וואן, ממי תאר, רנו תקשיבו חבר'ה, לא אכפת לי מהכל. יהיה לכם בעיות בדרך. דבר אחד, תשמרו עליו, וזה גם שירן עד היום, מה שנקרא, שומרת על זה בלי לחשוב פעמיים, זה ה-IP שלכם. כי לחברה יש כמה נכסים, יש את האנשים שעובדים בה, יש את הכסף שיש לה בבנק, ויש לה את המוצר. זה ה-IP שלה בסוף, ה-trademark של המוצר שלה. ואם חלילה פה יש בעיה, זה בעיה רצינית, כי אי אפשר לקמת את זה בכסף. אם מישהו יכול לטעון שהמוצר שייך לו, או שהוא שותף להקמה שלו, או שה-intellectual property שלו תרם ל-intellectual property של החברה, זה לא מגובה, אין לך שום דבר שמגן על זה, ולא תחמת את זה בשום צורה. אין לזה סוף, אין לזה קאפ. וזה משהו שב ת היה מלחיץ משקיע אחר, או היה מונע מהחברה לתגוע פאבליק, כי ברחף עליהם עינן מאוד מאוד גדול כזה של חוסר ודאות. נכון, נכון. אני חושבת שחברה שהיא ב ת באזור שהוא די רגולטורי, כמו חברה שהיא מתעסקת בהרבה דאטה, חברה שהיא מתעסקת, כמו ש רנו, מכל למסחר אלקטרוני, היא כנר תצטרך להביא את הבן אדם הזה מוקדם יותר, כדי לבנות תשתית מראש שהיא נכונה לחברה. תשתית שיכולה ללכת עם החברה קדימה, ולא להנחית עורך דין, כשהחברה יש לה כבר 300 או 400 אנשים, ואז נורא קשה להכיל את זה, הוא ב ת בא וכמונחת על החברה תרתם השמע, הרבה יותר קשה לבנות תשתית ככה, ולייצר איזושהי תרבות מסוימת של עמידה בכללים. ובסוף זה רלוונטי, רן נגב זה מקודם בקטנה, לברנד של החברה, לאיך שהחברה נראית, עד כמה היא רצינית. ושם אני חושבת שזה ב ת קריטי. כן. עכשיו, עוד משהו שחשוב לי להגיד, זה זה שיש לך מישהו אינאוס, זה לא אומר שאתה לא עובד יותר מול חברות עוכי דין מבחוץ. אני יכול לתת דוגמה, דווקא דתי ממש מעניינת, שהייתה לנו. זה היה די בתחילת הדרך, ואני חושב שזה גם עיצב אותנו, כאילו גם את שירן ואותנו. בתחילת הדרך של שירן בתוך החברה. של שירן, כן, סליחה. אז בעצם קיבלנו מכתב מאוחי דין מחברה, לא נזכיר את שמה, אבל הם בעצם הצטבעו אותנו על סימן מסחר, על טראידמרק, על שם מנדיי, על איזשהו שם שכלל את המילה מנדיי. אפשר להגיד שזה מלא בדיחות, כן? קלנדר העולמי, ארגון הקלנדר העולמי, שלח נכתב למנדיי ו ר, המילה מנדיי שלנו ושלכם. חבר'ה, אתה יודע שהשתמשו בזה ליום שני בעבר? בקיצור, אז קיבלנו מכתב מלחיץ, בסדר? ושירן קיבלה את זה, ועכשיו תראו, שירן, אני אדבר עלייך, את נמצאת פה בחדר, אבל היא מבינה בהמון המון תוכנים, אבל ספציפי לגבי סימני מסחר בייחוד האירופי או בארצות הברית, זה כבר איזשהו תחום התמחות מאוד מאוד ספציפי, זה כמו רופאים מתמחים. היא רופאת משפחה. היא מתעברת בכל הבעיות, ויש… זה מאוד מאוד ספציפי. מאוד מאוד ספציפי. מומחיות מאוד גברה, כן. אז… בעיקר בהתחלה, אתה אומר. נוסיף גם את זה לנופח. יחסית, כן. שמי שלא מכיר, בסדר? אני רגע ב ת אצייר דמותך, לוקח זמן טו טו ארן יורטראסט. ואתה מתבל את זה? אני לא יודע אם אתה פה הקיצה או… כן, לוקח זמן. זה טיפ לכל מי שמקשיב ורוצה אי פעם לעבוד איתך. נכון. בקטע טוב, כמובן. כמובן. ולטבל את העניין, אנחנו גם מתחילים לסוג גיוס. זה, תמיד. כן. אי אפשר שדברים יקרו כשיש משקיעים חדשים על הפרק. נכון. אני לא יודע אם תמיד אנחנו עושים סוגי גיוס, או תמיד יש בעיות, אבל… בקיצור, אז הצלחנו לדבר, ולהעריך את הסיכונים וכו', ואז שירן עשתה מחקר, ופנינו לאיזשהו משרד אוכל דין מאוד מאוד מפורסם, באירופה, שמומחים בתחום הזה. ואנחנו יושבים איתם בשיחה, ביחד עם שירן, והנה מה שדיברנו עליו מקודם, הוריד לנו, תראו, זה מסוכן, וזה מסוכן, וזה נורא, אני כאילו יושב, אני מחזיק את הראש, כאילו מה… הוא היה אדום. מה אני עושה? אני כאילו, אני סיימתי את הפגישה בקטסטרופה. אפשר להגיד או לא להגיד, אתה יודע, משקיעים, אני לא יודע עדיין להסביר להם אפילו מה העניין, אנחנו ביותשים משרד אוכל דין שמומחה בתחום, הוא ספר לי על כל הסיכונים שיש לי פה, וזהו, ככה מסיימתי את השיחה. וכאילו, איך את מתקדמת? כאילו, זה טירוף. ובאיזשהו שלב שירן ר לי, וזה, ממש בתי את זה, היא רה לי, תקשיב, לא מתאים עם לנו, אני מעיפה אותם. אני חצה מישהו אחר.

פנטלנו מישהו בארצות הברית, נכון? כן. ואת קולטת את השינוי מקצה לקצה. כשהוא בא עם שירן, והוא ר לה, תקשיבי, אנחנו יוצאים ביחד, אני ואת, לסגור את הסיפור הזה. וזה תופס פוזקטיבה של, הוא גם עושה לך את המסע המתן. הוא מבין איפה, מה תורת המשחקים פה, מול הצד השני. אוקיי, איך הוא ממציג את זה? מתי כן יתקפל, מתי לא יתקפל? עשינו שיחה בינינו של אסטרטגיה, כמה אנחנו מוכנים לגדר את זה ולסכן את זה. וזה פרטנר ששתי רן נמצא איתו דרך, ואני יכול לסיים את זה בלהגיד שסגרנו את זה, וסגרנו את זה מהר, וסגרנו את זה לפני שסגרנו את הסיבוב, וידענו לקמת את זה, ושירן רצה על זה לבד. זה כאילו העביר אותי ממצב של מ אחוז קטסטרופה ולחץ, למצב ששירן רצה על זה לבד וסוגרת את זה עם אותו עורך דין. זאת אומרת, הדבר הזה פעם אחת מוכר, ופעם שנייה מוכר בדרך שאתה רוצה שזה יהיה מוכר. ומהר. ומהר. בדרך שאתה רוצה. נכון. וזה ההבדל בין מישהו שהוא כאילו מנהל את התהליך, ועוזר לך כאילו להתקדם בעסק שלך, לבין מישהו שמצליח את כל בעיות, ומשאיר לך את האונרשיפ ואת היכולת מודעות בינך לבין עצמך. בטח יש לך עוד מיליון דיטלס על הסיפור הזה. אני אחלוק בקצרה מהפרספקטיבה שלי. זה הייתה סיטואציה מפחידה. לא כי פחדתי מהמשבר הזה. כי זה פשוט עוד משבר. זה יכול להיות עוד דביעה. התמודדתי גם עם גדולות יותר, וזה היה בסדר. אבל זה היה ב ת החיבור שאנחנו עוד ליצרנו את הטראסט, והמטרה העיקרית שלי כשאני מנהלת משבר בחברה, זה כמה שפחות השכת הדת של רוי ואירן. כמה שפחות להרחיק אותם מהדבר הזה, ולהחזיק את זה בשתי ידיים. עכשיו, הבנתי בדרך שאני לבד לא יכולה לעשות את זה. את הידע אין לי. ובהתחלה שהבאתי אורחי דין שמפרטים את הסיכונים, וואלה, לא עבד. הייתי צריכה מישהו חזק. מישהו חזק שיודע להחזיק אותם בסיטואציה הזאת, לתת להם את הקומפורט, ואז אני רצה איתו. ואת הביטחון גם. ואת הביטחון. וזה היה הדבר הכי חשוב. ב ת למדתי את זה בתהליך הזה. שזה מה שהייתי צריכה שם. זה היה הדבר הכי חשוב שהייתי צריכה שם. במשפט שלו שהוא ר לאותו אורח דין, we will pound them into the ground. ואז רתי, סומכת עליו. הוא נותן ביטחון. ורצנו איתו. כן, למרות שגם אורח דין לוחמנים מדי זה גם לא בהכרח טוב. כאילו אנשים שמחפשים, יש אורחי דין שמחפשים לריב. שזה גם לא בהכרח טוב. לא טוב בכלל. כן. מה נגיד, אורח דין טוב גם נמנע הרבה פעמים מריבים. הוא מוצא את הדרך הנכונה כדי שכל הצדדים יהיו מרוצים. אבל הוא כן ממקום שלוקח אחריות. אני חושב שזה המקום החשוב להיות בו. מה האתגרים קדימה? וואו, אתגרים קדימה. טוב, יש… האתגר הזה של להתמודד עם חברה ענקית שצומחת, הוא לא נגמר. היום הוא תופס אותנו יותר בספליי צ'יין שלנו. זה אומר בערכה של הוונדורים שלנו. היות ואנחנו חברה שעובדת מול אנטרפרייזס, ולאט לאט אנחנו פורצים את השוק לאנטרפרייזס גדולים יותר ויותר, יש להם דרישות. יש להם דרישות שמעמידות אותנו לפעמים לפחות במקום שלהם. עכשיו, אני לא בנק ענק, ואני לא חברה פדרלית ואין לי את הריסורס לזה. אבל הם לא מבינים את זה. זה הלבל שהם מצפים, ללבל הכי גבוה שיש. אז צריך לדעת, עכשיו אנחנו ב ת בפיצוח, אנחנו ממש ב צע של זה, של איך אני דואגת לסנן את הספקים שאני מבי או דואגת להנחיל כאן סוג של מדיניות, של הקפדה על דברים חשובים מעולם הקומפליינס המפחיד, אבל בצורה שהיא מאוד אינטואיטיבית וזורמת, שהיא קלה לאנשים בגרון, שאני לא מכבידה על התהליך. אני אתן דוגמה, סקיוריטי ממש מהשבוע שעבר. אחד הדברים שאנחנו צריכים ממש להקפיד עליהם, סופר חשוב, כי אנחנו חברה דאטה, זה לשמור על הפרטיות ועל הבטחת המידע שיש אצלנו. עכשיו, זה לא משהו שאפשר לעשות כ-Afterthought. זה לא משהו שאתה מתקן אחר כך או זה. זה משהו שאתה צריך ממש בזמן שאתה מעצב את המוצר, בזמן שאתה בונה את התשתית, זה שיקולים שאתה חייב לקחת בבניית התשתית. ואז אנחנו חושבים, אוקיי, איך אנחנו גורמים להם להבין את זה, עושים awareness, מחלקים קלפים, rule of thumb, עושים הכל. זה עוד לא עד הסוף. ואז דיברתי עם מנהל קבוצה כאן שהצטרף אלינו ל-R&D.

רואי נבון, נתנו קרדיט ואז רתי לו מה אנחנו עושים? איך אנחנו עושים את זה? אני רוצה שזה יהיה הכי אינטואיטיבי שיכול, אני לא צריך לחביד להם בתהליך, כי אחרת מה יקרה? הם לא יעשו את זה, לא הישגנו את המטרה, אז ואז עלה לו רעיון שאנחנו פשוט נשאל אותם איזו שאלה צקיוטי קטנה, לא משהו שהם ב ת צריכים לחשוב עליו בטירוץ. את מי? את המפתחים? את המפתחים, לפני שהם מעלים פיצ'ר אצלנו בחברה, כל פעם לפני שהם מעלים פיצ'ר, מעלים את זה, עושים איזשהו אנאונסמנט במאנדי, אז רגע לפני שאתה עושה את האנאונסמנט הזה, אתה צריך להגיד מה שיקול פרטיות שלקחת, מה שיקול סקיוטי שלקחת, הכי פשוט, עצם העובדה שהוא צריך לכתוב את זה בשתי מילים, הוא חושב את זה, וזה הכי אינטואיטיבי, לא הכביד על התהליך, הצלחתי להשיג את המטרה. וזה משהו. פשוט כמו קודם אחד כזה, עכשיו עשרות כאלה, זו האתגר שלך. זה גם עשרות, וזה גם בהמון המון תחומים אחרים לעשות את זה. עוד משהו שאנחנו חושבים, זה לעשות איזה משחק אינטראקטיבי, כי לעשות איזה קובץ של גיידליינס, כמו חברות ריקאיות, זה המדיניות שלנו, ככה אנחנו עושים, תחתום כאן בסוף, זה לא עובד. אז אנחנו עובדים בצורה של סרטונים מעניינים, משחקים אינטראקטיביים, שאנשים יכולים להבין את זה. זה האתגר שלך היום? זה האתגר שלי היום, יומיומי. גם היום, גם אתמול, גם מחר, יום יום. מה בעיניך, אירן, איפה אותך פוגשים האתגרים של הליגה היום? אני חושב שצנא שלא יצאתי מהערוץ, ראיתם את הסרט פורד ורסס פרארי? לא. לא? זה טוב. איך רת את זה במפתע ה ריקאי? כן, את התור, אז אל תרחי את זה. כן, יש שם איזה צנא, מי שר אולי, מי שמאזין, זה כאילו פורד ופרארי, שחזור שמה שקרה ב ת, שתי חברות מוטו, שפרארי הוציאו איזו שמכונית מאוד מהירה במסלול מרוצים, בנאסקאר אני חושב, ופורד רו שהברנד שלנו יורד, זה כבר לא קול, בוא נוציא מכונית ספורט חדשה, שתתחרה בפרארי, עכשיו הם לא עשו את זה בחיים. אז רואים כזה צנא, שיושבים עם המנכ״ל של פורד, עם עשרה אורחי דין בחדר, ומישהו בא להציע את המכונית ספורט, וכאילו רק הורגים אותו מכל כיוון האורחי דין, אז הוא בא למנכ״ל ואומר, תקשיבי, אני לא יכול לעשות כלום בחברה, כאילו כל דבר שאני רוצה לעשות, יש לכם יותר מדי מה להפסיד, אתם לא רוצים ב ת להעז ולנצח, אז אני חושב שזה הפחד שלי, כאילו ככל שאנחנו נגדל, השובי של החברה יותר גדול, יהיו לנו יותר לקוחות, יותר הכנסות, יש יותר מה לאבד, זה לא רק בליגל אגב, כאילו בכל תחום החברה, אינוביישן, איך אף אחד עדיין מהאזים, איך אנחנו מוחקים את כל מה שעשינו ומשנים מחדש, וראיתי זה כבר בחברות שהן גדולות, שזה צריך להיות ממש מהמסע ובלטנק, ואני חושב שיש לנו פרוטסטית ממש טובה כדי שזה לא יקרה, וצריך לראות איך אנחנו עושים את זה סקל, זה בעיניי כאילו אתגר סופר רציני, כי כשיהיה פה אלף איש, אלפיים איש, שיהיה לך חמישה משרדים בכל העולם, אנשים שאת כבר לא תוכלי לדבר איתם פייסטו פייסט, זה אתגר, צריך למצוא גם דרכים אחרות בשביל לשמור אותו. זה גם הופך להיות פתאום אתגר תרבותי, שוב, זה כבר לא איזשהו סעיף בהסכם, איך כולם, כמו שאנחנו תמיד רוצים שכולם יחשבו פרודקט במאנדיי, או כולם יחשבו על הלקוחות, לא משנה מה הם עושים, איך כולם יודעים לעצור ולשאול שאלות שקשורות בסופו של דבר לליגל. זה גם סקל לאנשים ממדינות שונות, זה גם חוקים שונים ממדינות שונות, זה פתאום אנחנו נכנסים לאסיה, יש לנו משרדים באירופה, יש לנו משרדים באוסטרליה, יש להם חוקים שונים, סופר מאתגר בהקשר הזה. אגב, זה בדיוק העניין, גם רתי איך הם שוקלים שיקולים של ליגל, זה לא שיקולים של ליגל, זה שיקולים של ביזנס. זה השיקולים שהעסק צריך לשקול, כי בסוף, מה שאני אומרת לאנשים, אתה מוציא פיצ'ר, אתה לא רוצה שמישהו יוריד לך אותו, נכון? אתה לא רוצה שיהיה בו איזה בג שהפתח את הדאטה של כל הלקוחות, זה באס אותך. אז תסתכל על זה, זה חשוב. זה מאפן של המוצר, וגם קצת תיארת קודם וב ת לא התעכבנו על זה, אבל מול עסקה גדולה שיכולה להיחתם, מול חברה שרוצה שנעמוד באיזשהו סטנדרט פדרלי, בסופו של דבר, אותו איש מחירות שפנה אלייך כדי לאפשר את הסגירה של העסקה הזאת, מדברים על מאות, כן? לפעמים על מיליונים של דולרים, אם לא מאות אלפים של דולרים. לכן זה ביזנס, זה פיור ביזנס בהקשרים האלה. זה פיור ביזנס. במקרה שלנו שאנחנו בי-טו-בי, וב ת ככל שנרצה לפרוץ להרבה יותר שווקים, הרבה יותר לקוחות יותר גדולים, אנטרפרייזס גדולים, יהיה לנו יותר קשה. אנחנו צריכים לעמוד בסטנדרט הרבה יותר גבוה. ה ת שאני נר איך אנחנו גרים מסיוע, אני חייב להרים לצוות. יאללה, תרים. כי מגיע להם, להן, אבל אני לא ראיתי דבר כזה בחיים שלי. הם… כאילו אתה אומר ליגל, נכון? אבל הם… הסלס כאילו רוצים לסגור את החודש, יש להם מסגר בפייפן, הם נלחמות כמו הרעיות, לא בשביל לעקב את העסקה, לגרום לה לקרות, כאילו עם הליגל, ודוחפות אנשי סלס, וכאילו נלחמות, כאילו לא ראיתי דבר כזה.

בעלות לשיחות כדי… בעלות לשיחות ב צע הלילה של לגרום לזה לקרות וכאילו אכפת להם מההצלחה של צוותים אחרים. זה לא רק כאילו הם לא מונעות, הן גורמות לזה לקרות ודוחפות כמו ששירן אומרת. דוחפות. אני ב ת עושה את הכובע הצוות. ב ת מגיע לו פה קרדיט אדיר. אני אף עליהם ברמה אחרת. אני אתחבר רגע לרמה על הצוות ואני אגיד שזה ב ת פרק ראשון שאנחנו עושים על ליגל, אבל יש לנו בתוכנית עוד כמה. אחד למשל על ה-IP, פרק שלם שנקדיש לכולנו לנושא של ה-IP, וזו גם ב ת הזמנה לכל מי שמקשיב ויש לו שאלה ספציפית בעולמות האלה. דיברנו ודיברנו ודיברנו, וזה נושא, כשאני ושירן התיישבנו פה רנו טוב, אפשר לדבר גם כל היום. אז אם משהו שחשוב לכם להבין לא נ ר, תשאלו. גם שירן תוכל לענות, וגם בפרקים הבאים אפשר יהיה לחזור לזה. שירן ככה לסיום. מישהו שואל את עצמו, ליגה לינאוס, כן, לא, מה, איך, מה הדבר הראשון שהיית אומרת לו? הדבר הראשון שהייתי אומרת לו זה ברייס. אחד זה תביא את הבן אדם הנכון. קודם כל תבחר את השותף. להסתכל על זה לא כליגה, על יועץ משפטי מאוד טוב, עם ידע מקצועי, אפשר למצוא כזה, זה לא בעיה. ואגב, יש לי ידע מקצועי גם נעזרים הרבה פעמים במשרדים חיצוניים, וזה קל. בסוף תמצא את השותף, מישהו שמבין אותך, את הצרכים העסקיים שלך, אתה יכול להתחבר אליו, והוא ילך איתך יד ביד. כי בסוף זה התפקיד שלו. את העבודה המקצועית גם יכולים לעשות משרדים חיצוניים. הטיפ שלי זה מה ששמעתי במהלך הפרק, אבל אני כן רוצה להגיד את זה, כי אני חושב שזה טיפ שיכול שווה מיליונים או לא מיליארדים, זה גובה IP. אם יש סבים שמקשיבים לנו עכשיו, אנשים שפותחים חברות, חברות שבקראת הדרך, תגיענו ל-IP. עכשיו, מה זה אומר? אני אתן כמה דוגמאות. כל בן אדם שעובד איתכם ותורם לכם לקוד, פרילנסרים. יש חברות שאומרות, טוב, אנחנו מתחילים, לא נחתים את העובד על חוזה. לא לעשות דברים כאלה, לא להתעסק עם דברים של אנשים שתורמים לאינטלקטואל פופרטי של החברה, בין אם זה קוד, עיצוב, פרודקט, בין אם הם חיצוניים, בין אם זה חברה חיצונית שעוזרת לכם, בין אם זה עובדים שמגיעים. אלה דברים שלא מתעסקים איתם. כשהחברה תצליח, תסכל, תבדו שיש לכם הכל מסודר. אם יש משהו אחד שחשוב להתמקד עליו ולוודא שהוא ב ת יצגו, זה זה. כל השאר, אפשר לטפל, ממליץ גם לא להיכנס, אבל בר טיפול. אז אם יש מישהו שמקשיב שנכנס בסיטואציה הזאת, מאוד מאוד מאוד ממליץ לסגור את זה ב ת מכל כיוון. תודה שירן. תודה לכם. תודה זינמן. תודה ליאור, תודה שירן. תודה שהזנתם. Start up for start up for start up. Start up for start up for start up. Start up for start up for start up. Start up for start up for start up.