השמעה חוזרת - 36: מה עושים יום אחרי שסוגרים חברהערן הלפט
ערן הלפט
השמעה חוזרת - 36: מה עושים יום אחרי שסוגרים חברה
שידור חוזר. אנחנו מדברים על היום שאחרי סגירת חברה. אורחים: ערן הלפט וערן זינמן.
What do you do after you close a company – do you open a new company? Join an existing one? Fly to India?
The past year presented us with many challenges. The way we worked changed completely, markets rose and dropped, and many of us had to make difficult decisions regarding our work.
So today, we decided to go back to an episode that feels more relevant than ever, about what to do the day after closing a company.
In this episode, we speak to Eran Zinman, Founder and Co-CEO, and Eran Helft, Group Product Manager at monday.com. They share the processes they went through, both personally and professionally, after closing their previous companies and talk about the dilemmas entrepreneurs face when choosing to join existing companies.
Episode transcript
Automatically transcribed — it may contain errors.
היה כזה בהיר שלא צריך להמשיך?
אני יכול להגיד שבהתחלה סימנים היו מאוד מאוד חיוביים, לפחות איך שאנחנו ראינו את זה. כלומר התחלנו עם ממש קבוצה בפייסבוק בצורה הכי פשוטה שיש. עוד לא היה מוצר, לא היה כלום. וכל מי שנכנס לקבוצה היינו אומרים לו, וואו מאיר אני טס לברלין ומחפש לא יודע ללכת לפסטיבל ג'אז. והיינו מחברים לו אנשים מברלין ועוד אנשים מלא יודע מלונדון נגיד ויוצרים את המפגש הזה. ותוך חודשיים כבר היינו באוויר עם מאות מפגשים ואלפי יוזרים והדבר הזה גדל וגדל וגדל. הקמנו על זה פלטפורמת וויב ועל פניו הכל היה נר עשר. ואז כשהתחלנו טיפה לחפור במפגשים האלה, מה קרה בהם, מי הגיע אליהם, האם הם עושים את זה עוד פעם, אם יש שם אולי איזה מודל כלכלי שמתחבא. ראינו שכל המודל שלה, למה נפגשים כל האינסנטיבים מאוד מאוד שונים ממה שחשבנו. כלומר אנחנו חשבנו שעצם זה שאני מישראל והוא מברלין והיא מפריז זה גוד אינף לייצר מפגש כי הוא מעניין והוא תרבותי וכן הל . והאינסנטיבים בכלל לא היו שם. הסיבה למפגשים היו כי על זה תחום עניין משותף סביב יזמות או כי גבר ואישה ואתם יכולים לדמיין משם. ואז שראינו בעצם שכל הגישה המוצרית היא פשוט אוף כי החלק הגיאוגרפי לא כל כך מעניין וגם אין מודל כלכלי וצריכנו לגייס כסף במשך שנה ומשהו אז החלטנו לסגור. זינון אתה זוכר את היום שבו אתה החלטת לסגור חברה? כן בעצם הסאדאפ האחרון שלי שסגרתי היה בעצם מנוח חיפוש. אני ועוד חבר גם מהצבא שהלכנו ביחד לחיל המודיעין ופיתחנו מנוח חיפוש לתגובות משתמשים. בעצם עשינו קרולינג ווב כמו גוגל רק ליוזר ריביוז ואספנו עשרות או מאות מיליוני ריביוז קרוס דה ווב ובנינו כזה מנוח חיפוש שאנחנו יכולים לבוא לחפש על כל נושא בעולם. זה הייתה חוויה טראומטית בדיעבד כאילו כל החוויה של הסטארטאפ. למה טראומטית? כי עשינו כל טעות אפשרית בגדול אם אני צריך לסכם את זה התמקתי המון המון בטכנולוגיה לבנות מנוח חיפוש לא יודע מה עלה לי בראש בתקופה אבל זה מאוד מורכב טכנולוגית. כולל זה ששכרתי כמעט 30 מחשבים שישבו בבית והוציאו מידע מהאינטרנט וזה היה עלי המון המון כסף. גם המחשבה שלנו הייתה בוא נבנה משהו עובד ואז נלך לגייס כסף. אז בגדול הגעתי למצב ששרפתי את כל החסרונות שלי. ובכלל כל הגישה הייתה בוא נעשה משהו מוצלח ואז ניצא ונעשה דברים שהיום בדיעבד אני מבין כמה שזה לא היה נכון. ואם אני עושה עוד איזה מקלף עוד איזה שכבה פסיכולוגית מאחורי הדבר הזה אז חוסר היה רצון או יכולת להיחשל כי אתה רוצה להראות לכולם שכבר הכל טוב ואז שהם ישקיעו. מה שבדיעבד הבנתי שאף פעם לא קורה. וכשאתה מקבל פידביקים שליליים כשאתה בגישה הזאתי אז אתה לא מוכן לזה. אני ממש זוכר חוויה אחת דרמטית ספציפית בתוך הדבר הזה שאחרי שנה שעבדנו על הטכנולוגיה באנו להיפגש עם אחד המשקיעים הגדולים הוא ה ת שהוא לא ישראלי. ריקאי מסיליקון ואלי הוא היה פה בארץ ארגנו לנו פגישה נורא התרגשתי הכנו מצגת שמתי חולצה מקופטרת למי שמכיר אותי זה לא קורה. נדיר. התגלחתי. התחתנת עם חולצה מקופטרת? כן כן. ואז גם לפגישה ה ת זה מלון מונטיפיורי פה וכזה ראינו שאנחנו עומדים בתור עם עוד יזמים מסכנים שבאו לפגוש אותו הוא בדיוק אכל ארוחת בוקר ובאנו חיכינו לו איזה שלושה שעה כמובן שהוא לא היה מוכן בזמן הכנו מצגת מאוד מושקעת ברמה שחשבנו מה הפונטים מה הבילים וזה ואז כאילו ישבתי איתו עם הלפטופ אני כזה מתחיל לספר לו את הסיפור כמו שתכננו והוא כזה טוב עזוב הוא מתחיל להעביר שקפים אני אומר לו חכה חכה הוא מעביר שקף שקף שקף שקף שקף שקף שקף שקף שקף שקף שקף שקף שקף שקף שקף שקף שקף שקף שקף שקף שקף שקף שקף שקף שקף שקף שקף שקף שקף שקף שקף שקף שקף שקף שקף שקף שקף שקף שקף שקף שקף שקף שקף שקף שקף שקף שקף שקף שקף שקף שקף שקף שקף שקף שקף שקף שקף שקף שקף שקף שקף שקף שקף שקף שקף שקף שקף שקף שקף שקף שקף שקף שקף שקף שקף שקף שקף שקף שקף שקף שקף שקף שקף שקף שקף שקף שקף שקף שקף שקף שקף שקף שקף שקף שקף שקף שקף שקף שקף שקף שקף שקף שקף שקף שקף שקף שקף שקף שקף שקף שקף שקף שקף שקף שקף שקף שקף שקף שקף שקף שקף שקף שקף שקף שקף שקף שקף שקף שקף שקף שקף שקף שקף שקף שקף שקף שקף שקף שקף שקף שקף שקף שקף שקף שקף שקף שקף שקף שקף שקף שקף שקף שקף שקף שקף שקף שקף שקף שקף שקף שקף שקף שקף שקף שקף שקף שקף שקף שקף שקף שקף שקף שקף שקף שקף שקף שקף שקף שקף שקף שקף שקף שקף שקף שקף שקף שקף שקף שקף שקף שקף שקף שקף שקף שקף שקף שקף שקף שקף שקף שקף שקף שקף שקף שקף שקף שקף שקף שקף שקף שקף שקף שקף שקף שקף שקף שקף שקף שקף שקף שקף שקף שקף שקף שקף שקף שקף שקף שקף שקף שקף שקף שקף שקף שקף שקף שקף שקף שקף שקף שקף שקף שקף שקף שקף שקף שקף שקף שקף שקף שקף שקף שקף שקף שקף שקף שקף שקף שקף שקף שקף שקף שקף שקף שקף שקף שקף שקף שקף שקף שקף שקף שקף שקף שקף שקף שקף שקף שקף שקף שקף שקף שקף שקף שקף שקף שקף שקף שקף שקף שקף שקף שקף שקף שקף שקף שקף שקף שקף שקף שקף שקף שקף שקף שקף שקף שקף שקף שקף שקף שקף שקף שקף שקף שקף שקף שקף שקף שקף שקף שקף שקף שקף שקף שקף שקף שקף שקף שקף שקף שקף שקף שקף שקף שקף שקף שקף שקף שקף שקף שקף שקף שקף שקף שקף שקף שקף שקף שקף שקף שקף שקף שקף שקף שקף שקף שקף שקף שקף שקף שקף שקף שקף שקף שקף שקף שקף שקף שקף שקף שקף שקף שקף שקף שקף שקף שקף שקף שקף שקף שקף שקף שקף שקף שקף שקף שקף שקף שקף שקף שקף שקף שקף שקף שקף שקף שקף שקף שקף שקף שקף שקף שקף שקף שקף שקף שקף שקף שקף שקף שקף שקף שקף שקף שקף שקף שקף שקף שקף שקף שקף שקף שקף שקף שקף שקף שקף שקף שקף שקף שקף שקף שקף שקף שקף שקף שקף שקף שקף שקף שקף שקף שקף שקף שקף שקף שקף שקף שקף שקף שקף שקף שקף שקף שקף שקף שקף שקף שקף שקף שקף שקף שקף שקף שקף שקף שקף שקף שקף שקף שקף שקף שקף שקף שקף שקף שקף שקף שקף שקף שקף שקף שקף שקף שקף שקף שקף שקף שקף שקף שקף שקף שקף שקף שקף שקף שקף שקף שקף שקף שקף שקף שקף
זה סיפור שלם, בסוף הוא כואב, כי זה כזה כסיסה איטית, אתה מרגיש שכבר זה לא, אבל אתה מנסה ואתה… אתה כבר יודע את זה בבטן. אתה יודע את זה בבטן הרבה זמן? יש תקופה שאתה בהיריון עם ההדיעה הזאת, אתה יודע שהיא שם, אבל עד שכאילו אתה מוכן להגיד אותה לעצמך בחדר סגור, גם שם לוקח זמן. כן, אתה צריך להגיע לרמת סבל ממש ממש גבוה בשביל להגיע לשם, ומבחינתי הרמת סבל הייתה שהתקשרו אליי, הייתי אז בבנק לאומי, והתקשרו אליי מהבנק, רו לי, שמע אירן, אתה במינוס 8,000 שקל, אני אומר, וואי, ב ת? היה שם הרבה פלוס לפני זה. אני צריכים חס לבן, כן, אין לי שום חסכונות, שום דבר, אני אומר, טוב, שמע, נר לי הגיע הזמן להתחיל לעבוד, כאילו בעבודה שניסה לי כסף. וזה היה פשוט אחרי יומיים, סגרנו את החברה, ושבועיים אחרי זה התחלתי לעבוד בקונדויט. אז אתה התחלת לעבוד בקונדויט, אירן סיפר שהוא טס להודו? אז אני, כן, אני, אתה רת, זה הייתה החברה השנייה שלך, זינמן, אז אני זה הייתה הראשונה, אני יכול להגיד זה היה כישלון ה יתי, המשמעותי הראשון בחיים שלי, כאילו פעם ראשונה שזה כאילו פייליאר קולוסלי. וזה שם אותך כל מיני שאלות עם עצמך לפחות, אני עם עצמי, כאילו מי אני, מה אני, תמיד אתה מצליח, פתאום עשית משהו והוא לא הצליח, מה זה אומר עליך, אז הייתי בעודו תקופה, נרגעתי, ואז חזרתי קצת כמו זינמן גם, הלכתי לעבוד לנעל מוצר בסטארט-אפ אחר, שהייתי שם במשך גם שנה ומשהו, ואז הצטרפתי לתוכנית זל בבין תחומי, ושם בעצם התחברתי לשני השותפים החדשים שלי, והקמנו את הסטארט-אפ שעבדנו עליו עוד פעם עד לא מזמן. אני מבינה שהתעסקתם בתחום ה-VR, איך בעצם הגעתם לזה? לירון שהייתה ה-CTO שלנו, היא ניהלת הצוות VRAR של סימנס בארץ, ואני הגעתי מעולם של פרודקט, והתחלנו קצת להסתכל על העולם הזה שהוא מאוד מעניין, מאוד מרגש, מאוד ה נו בו גם, ואחד הדברים שראינו שמחנקות הכי כואבות, הם איך בעצם מייצרים תוכן. כלומר, היום יש הרבה מאוד מתודולוגיות ושיטות על איך מייצרים תוכן ל-Web, למובייל, לתחום שקיימים הרבה זמן, והתזה שלנו הייתה שאפשר לקחת את אותן מתודולוגיות, ולהביא אותן בעצם לעולם חדש שנבנה. ובנינו בעצם כלי לפרוטוטייפינג ודיזיין, לאפליקציות של VR ו-AR, קצת כמו אינווויז'ן עולם של VR ו-AR אפשר להגיד. זיןמן, זוכרת את שלושת המוסקתרים של פגשנו? ה ת שאנחנו נפגשנו פעם ראשונה בזל, נכון? ת. אז זיןמן הגיע אלינו בהתחלה להעביר הרצ בזל, אנחנו נורא התלהבנו, זה היה על המרקטינג עם כל הגרפים והכל, ואחרי זה רנו, טוב, אנחנו צריכים לבוא להיפגש עוד פעם עם זיןמן במנדי, כי הוא יודע את הדרך למרקטינג. ועשינו פה כמה סשנים, אפילו מינינו בתוך הצוות פוקר פוינט, שהיא ניהלת זיןמן, והיא דאג לשמור איתו על הגחלת. אני ב ת קיבלתי אימיילים באחת ל… מעניין. אז זה היה לנו פוקר פוינט, בואו א' זיןמן, כמו שחילקנו את שאר האקוסיסטם בעולם. וגייסתם על החזון הזה כסף. נכון, אז עבדנו בעצם שנה ומשהו, בנינו מוצר, אני יכול להגיד שכלקח, אולי גם קצת לעומת מה שזיןמן ר, יצאנו מאוד מאוד מהר, כאילו פעם ראשונה שהוצאנו משהו, העלנו מוצר שרץ לוקאלי על המחשב של לירון, והלכנו איתו לכנסים, ונתנים לאנשים לשחק איתו בכנס לוקאלי לחלוטין, ועל הדבר הזה בנינו ובנינו. גייסנו כמה מאות אלפי דולרים, חלק משקיעים פרטיים וחלק מקרן. היה לנו משהו כמו חמישה, שישה עובדים ב-C, כזה חמישה וחצי, אחד היה פרטאים. והיה לנו אחלה לקוחות בעיקרון, היה לנו את הצוות VR בפייסבוק, וחברות שמייצרות הרדוור, והרגשנו טוב. ולאט לאט, אני יכול להגיד שאני עוד פעם הייתי הרבה מאוד קשה מול המשקיעים, ומול אותם לקוחות, ואתה מרגיש… אתה המנכ'ל של החברה. נכון, שמשהו הוא אוף. הוא לא… זה לא… הוא פשוט צורם, כן. ומשנה לשנה תמיד אומרים, השנה זה השנה שזה פורץ, ואנחנו עוקבים אחרי ההכרזות של ה-VR ו-AR, ומהפייסבוק מוצאים ומהגוגל מוצאים, וזה לא מתקדם איזה אקספקטד, ואנחנו רואים שכולם מתקררים Across the Border. מבחינת השוק אתה מתקרר. מבחינת השוק. כן. ואני חושב שה-C היה בעצם נסענו, זה גם רגע מאוד כואב, נסענו בעצם לסן פרנסיסקו, גם לעשות עוד סבר משקיעים, וגם לפגוש את הלקוחות שלנו. כלומר, כולם היו בחול. אולי גם שווה להגיד רגע, אם אני אחזור צעד לאחור, שדרור ואני, זה שני השותפים הנוספים, עברנו לניו יורק, גרנו שם במשך ארבעה חודשים, גם מתוך מטרה להתקרב לשוק וכן הל ולירון נשארה פה עם הצוות של העובדים. חזרנו אחרי ארבעה חודשים, ובעצם ממש חודש או חודשיים אחרי טסנו כל הפאונדרים ביחד לסן פרנסיסקו, גם לפגוש את הלקוחות וגם משקיעים. ואנחנו נמצאים נגיד בפייסבוק, ונפגשים לצוות VR דיזיין שלהם, ואנחנו קולטים שגם הם קצת אוף, כאילו הם לא בטוחים בדיוק עוד לאן זה הולך, וגם לא כל כך כואב להם לבזבז את הכסף כתוצ מאותם…
תהליכים שאנחנו פתרנו, כי הם עדיפים לזרוק על זה עוד כמה מתכנתים, והם לא מאוד רגישים לזה. נפגשנו עם עוד כמה שקיעים ועוד כמה חברות, ופתאום קלטנו ממש, כזה תחושה משותפת בין שלושתנו שזה לא קורה. והטיימליין פה עוד ארוך, ולא משהו שאנחנו בהכרח רוצים לראות אם אנחנו מגיעים לקצה שלו, אם אנחנו יכולים בכלל. למה לא? למה לא? יש לכם לקוחות שנשמעים שהלוגו שלהם ראוי מה שנקרא. נכון. נשאר לכם עוד כסף בבנק באותה תקופה? כן, נשאר לנו כסף, יכולנו להצטמצם קצת ולעבוד עוד שנה בכיף, אז הלוגו שלהם ראוי, אבל הרוויניו שלהם קצת פחות, ולא ראינו את זה גדל משמעותית, כי הדומיין הזה בתוך פייסבוק לצורך העניין עוד לא גדל משמעותית בקצבים האלה. יש פה עניין נר לי של גידור סיכונים באיזושהי רמה, כלומר, אוקיי, נגיד נצטמצם, ונגיד נמשוך עוד שנה, עוד שנתיים אפילו, אם נהיה ממש מצומצמים, יכול להיות שגם מה זה לא ילך, וגם הזמן שלנו שווה משהו, כלומר, כמה זמן ממשיכים לרדוף אחרי זה, וכמה ביצים שמים בסל הזה, ואולי זה גם לא יקרה. כבר היינו על מזכורות סופר נמוכות, כבר עבדנו שנתיים וחצי, והחלטנו בעצם שהטיימלן פה הוא ממש ארוך, ואני חושב שהנקודה שהכי אולי מר את הכאב או את הרולר קולסטר הזה, אז היינו ורים לחזור מסן פרנציסקו ביום ראשון, הקדמנו את הטיסה, חזרנו ברביעי בלילה, חמישי בוקר כבר היינו במשרד, ולצערי עשינו שימויים לכל העובדים, וביום ראשון כבר נפרדנו כולם כידידים. וואו, אינטנסיבי. כן, שתחשבו על ה… שהם בטח חשבו שתחזרו עם פסורות טובות. אז אני חושב מהפרספקטיבה שלהם, כלומר, ראינו שם, והם היו במשרד, ומה זה עבדו קשה, היה לנו דמו עם זה, הם כל הלילה פיתחו את העוד איזשהו פיצ'ר בשביל הדמו, כדי שנגיע ונסגור את זה וכן הל . אנחנו חזרנו עם כל מחזורים מזוודות של מזומנים, אז חזרנו עם פסורות רעות, וממש תוך שלושה ימים כבר עשינו את כל הלוב והכל היה מאחורינו. ויש שיחה בקול רם על זה? יש לזה רגע בסן פרנסיסקו שאתם אומרים אחד לשני, תקשיבו, זהו? כן? אני חושב שכן. כאילו, ערן קיבל ווייקאפ קולד מבנק לאומי. ויש בזה, אני ב ת מנסה שנייה לדמיין את הסיטואציה, יש לזה איזשהו יתרון, הקלה, מישהו אחר בא ו ר לך, הגזמת. כן, הייתי שמח לעצור את זה לפני, כן. כן, אבל אני אומרת, וצלערן פה בסיפור, עוד לא הגיעו לשיחת טלפון הזאת. הם עשו לעצמם את הווייקאפ קול. בפועל פשוט סיימנו כמה פגישות, כאילו עם כל הלקוחות וכל המשקיעים, כל המשקיעים אומרים, חבר'ה, VRR לא קורה, כל הלקוחות אומרים, אנחנו מאוד אוהבים את המוצר, אבל כרגע זה סכן נמוך אצלנו בחברה, אז אנחנו לא מתכוונים לגדול עם זה. ואז אתה אומר, אוקיי, אנחנו מ ינים שבעוד, כלומר כשיצאנו לדרך, ידענו שהליפ או פייס שלנו זה שניפגש בעוד שנתיים מהשוק. רנו, אנחנו מקדימים, אנחנו מ ינים שבעוד שנתיים ניפגש, ובוא נרוץ על זה. עכשיו הבעיה היא שכשאתה לוקח סיכון על טיימינג, על שוק, אתה שואל מתי עוצרים. נגיד אתה לוקח סיכון על טכנולוגיה, מתישהו תקבל איזושהי הערה אם אתה מסוגל לבנות את הטכנולוגיה הזאת או לא מסוגל לבנות אותה. או על סל וכן הל . כשאתה הולך על טיימינג, אתה אומר, רגע, אני אומר שצריך לחכות. אוקיי, כמה מחכים? ונר לי שכשהיינו שם, ממש ראינו את זה מכולם, וזה היה ימים סופר ארוכים של חמש פגישות ביום, מלקוחות למשקיעים ורצים כל היום, אז אתה אומר, טוב, אין פה אופק לכלום, אז אולי גם כדאי לעצור. וזהו, ואז קדמנו את הטיסות, וכל מה שסיפרתי קודם, אבל כן, זה קשוח ממש. והפעם שוב טסת להודו? לא, אני כבר מתרוגל, אני כבר עברתי בלוף אחד, ועברתי כישלון אחד אולי יותר נכון להגיד, ולא הייתי צריך להיות הודו, אבל כן לקחתי איזה חודש-חודשיים בבית לעשות די קומפרסינג, זה התקופות סופר אינטנסיביות, וקיבלתי את החופש שלי בתצורה הזאת, התחלתי כל מיני דברים שנורא תמיד רציתי לעשות, ולא היה לי זמן אליהם, וזהו, ואחרי בערך חודשיים התחלתי לחפש מה הדבר הבא. זינון, אני חוזרת אליך. רת שאתה סגרת חברה, ואגב, לקונטקסט כאן, פשוט כי שמעתי את הסיפור הזה מול כל משקיעה אפשרי בשנה האחרונה, זה בערך חמישים, שישים פעם. היה לך גם איזה ניסיון יזמי לפני החברה שסיפרת לנו עליה, נכון? ואתה אומר, אתה רת שבאיזשהו שבית הצטרפת לקונדוויט. כמה קונדוויט הייתה גדולה בתקופה היא הייתה סטארט-אפ? בוא תספר קצת. היא הייתה חברה של… אני חושב שהצטרפתי, לא זוכר בדיוק, אבל סביב המ עובדים. ממש לא סטארט-אפ. כן, אבל האווירה הייתה מאוד של סטארט-אפ, זו הייתה חברה בין המובילות בארץ באותה תקופה, היא צמחה בטירוף. אני ממש זוכר שאותם ואת וויקס מובילות את ההייטק באותה תקופה. ומה שקסם לי שם זה שבעצם התראיינתי בכמה מקומות והם פשוט הציעו לי תפקיד סוג של יזמי.
או מקום כזה לבוא לידי ביטוי בתוך קונדויט, אם בעצם רוצים להיכנס לתחום של המובייל, והייתה שם אפשרות להרים משהו. זאת אומרת, אחד הדברים ששקלתי במקומות אחרים, זה לבוא ולהיות מתכנת, או להיות ראש צוות, ומשהו נורא קסם לי באפשרות שאני אוכל לקבל ownership על משהו. והתחלתי לעבוד שם, ממש אני חושב אחרי שבועיים או שלושה מהרגע שהתראיינתי. והייתה לי שם חוויה מדהימה. חכה רגע, לפני החוויה, מה state of mind? כי שוב, אתה מתאר שהיית דקה לפני זה יזם, אדון לעצמך, הקמת חוות מחשבים בבית. אתה מתחיל להתראיין לחברות, ומה אתה אומר לעצמך באותו הזמן? שאת יהיה יותר יזם? לא רתי את זה. כאילו שזה לא בשבילך להיות יזם? אני אגיד לך משהו אחד שכאילו אני חושב שקרה לי בתהליך הזה, שעשית בקודם, זה שהבנתי שאני לא מבין משהו. זה נפל לי מאוד מאוד חזק, הסימון הזה, שאוקיי, ניסיתי, ניסיתי בדרך שלי. הייתי כזה במקום שאני חושב שאני יודע מה צריך לעשות. היו לי את הכישורים הטכניים בשביל להרים את הפרויקט הזה, אבל נכשלתי. עכשיו, בסוף נכשלתי מול העולם, מול השוק. אין ולידציה יותר משמעותית מזה. והבנתי שאני לא מבין משהו. וזה משמעותי מאוד להגיע לתובנה הזאתי. מתוך המקום הזה רתי, מה יהיה בית ספר הכי טוב מבחינתי בשלב הזה בשביל ללמוד את הדבר הזה? לא בגלל ש… לפעמים, לא יודע, לפחות אולי אצלי בפסיכולוגיה יש כזה מקום של נכנעתי או ויתרתי על משהו. ולא הרגשתי את זה בצד תקופה, כי הרגשתי שלא ללכת לעבוד שם או לוותר על החוויה הזאת יהיה לוותר על אפשרות של למידה או על משהו שאני לא יודע מהו. וכן, גם הייתי צריך בשביל לשרוד וכדי לקבל את המשכורת. מה זה לשרוד? כן, הייתי שורד, אבל כאילו שילעבוד, לקבל משכורת, להיכנס לאיזושהי מסגרת שתעשה לי טוב. וקיוויתי שאני אוכל ללמוד את מה שחסר לי בתוך החוויה הזאת. ובפועל? בפועל הייתה חוויה מדהימה. מדהימה, מדהימה. א', החברה הייתה מדהימה, אבל האפשרות שבעצם הקמנו שם בעצם מחלקת מובייל מאפס, אני ועוד בחור בשם הראל. ואני זוכר את הפרספקטיבה שזה פתאום נותן לך ששוב, זה הייתה לי מידע שלא הייתי מודע אליה בסטארט-אפ של הכישלון הגדול וראיתי שהחיים ממשיכים והכל בסדר. ואני זוכר מה שיחות שאני שואל לי שם עם אנשים, כי הרמנו גם מוצר מאפס, שאומרים, תשמע, ואיך נדע שזה יעבוד? או תשמע, איך היוזרים יראו את מה שבנינו והם איבאלו? ואז כזה, אתה אומר, כבר סגרתי חברה, הכל טוב, חבר'ה, בואו נתקדם. כאילו, יותר חשוב להתקדם מאשר… לפחד. לפחד לא להיחשל. וכאילו, מאיפה המילים האלה הגיעו? זה הגיע בעיניי הרבה מאוד מהדבר הזה שכבר עברתי את זה פעם. בסדר? נכשלתי כישלון גדול. הנה, אני כבר לא הדבר הזה שיודע את כל התשובות וכאילו, יש לי את הדרך הברורה להצלחה וזה משהו נורא משחרר. אולי בדיעבד הייתי חוויות בצורה יותר טובה, אבל אני למדתי אותו בדרך שאני למדתי אותו ובעיניי זה כלי מדהים שקיבלתי מהחוויה הזאתי. ה ת, לא נעים לי להגיד, אבל כמעט הוציא לי את המילים מהפה. כי נגמר הדבר הזה. אני חושב שההבנה הכי חזקה שאני יצאתי את השעות פעם כמעט זה על מה שזינמן אומר זה יש פה משהו שאני לא יודע. כאילו, אני מפספס משהו, חסר לי משהו בארגז כלים שלי ובוא נלך נביא אותו. כאילו, קצת כמו כל דבר, נכון? כאילו, זאת הבעיה. בוא נלך לפתור אותה. ואפילו, אני זוכר שהטרנתי במעט מקומות יחסית ובאותו זמן גם ניסינו למכור קצת ה-IP של החברה לראות מה קורה, לראות אם אנחנו נחזיר כשדגמנו את החברה, דה כסף בבנק, החזרנו למשקיעים מה שנשאר ו רנו אולי אפשר אפילו להחזיר עוד יותר. וקיבלנו הצעה ל-ACQUIRE מחברה ישראלית ואני זוכר את עצמי יושב… ACQUIRE רק למי שלא יודע, מה זה אומר? זה אומר שקונים את הצוות כצוות בלי קשר למוצר ומה שעשינו. כלומר, רוצים את האנשים ושיבואו כצוות ושיעבדו ביחד באותה חברה. זה הייתה הצעה מפתה, אבל הרגשתי, כלומר, שהלמידה שלי שם היא לא תמצא. ואני רתי, לא כל כך אכפת לי נכון להם מכסף. אני ממש מאפתם ועושה אופטימיזציה לאיפה אני אלמד הכי הרבה. ולפי זה בחרתי את החברות שאני מתראיין בהן ושמה שאני מחפש. ככה גם הגעתי למנדי, בלי להרים למנדי יותר מדי. איך אבל? סליחה, מדברים על אוקיי, אני רציתי ללמוד. איך אתה מסתכל על קונדויט, איך אתה מסתכל על מנדי ואומר, פה יש לי הזדמנות למידה? מה, תפרקו את זה לדיטלס. אגב, באיזה תפקיד? אתה יודע, אז ציינת קודם, זינמן, שאולי הייתה יכול להיות מפתח ואתה פה, אירן, בסופו של פרודקט. איך מגיעים לזה? מפאונדר לפרודקט, מפאונדר ל… אגב, תמיד שהכל בולשיט, כל הטייטלים האלה. פאונדר, סי-או, סי-טי-או, הוא פאקינג קרס. כאילו, בוא תהיה סי-טי-או עם שחיים עצמך. כאילו, הטייטלים לא שווים כלום. גם סי-או של חברה של שמונה אנשים. בקושי טים.
אין להם במקום ממוצע, כן? כן, היית סי-או בסטארט-אפ. אחלה, אני מחר יכול לפתוח סטארט-אפ עם עצמי ולהיות סי-או, סי-טי-או, וצלרמן אוף דה בורד, ומאדר אוף דרגונס, כאילו, של… אז מה? אתה מבין שהכל בולשיט, כאילו, אתה יכול להיות ראש צוות בצוות שלא עושה כלום, ואתה יכול להיות מפתח ולשנות את העולם. כאילו, זה הכל בולשיט, כאילו, בטייטלים. כן, אבל דווקא מתוך הערך, איך אתה מזהה איפה אתה רוצה לפתח למידה? אז הסגרתי כל מיני חברות, וכזה, רתי, וואי, אין לי חברה גדולה, ואז רתי, הייתי בצבא כבר, הבנתי איך החברות האלה עובדות. הרבה ישיבות, הרבה דיונים, ולא היה בא לי זה, זה לא היה למידה שרציתי לחוות, כאילו, זה לא שעכשיו רציתי להעביר זמן איפשהו. אוקיי, זה חשוב, אבל אני חושב שהרבה עצמים כזה אומרים, טוב, אני אקח קצת אוויר, ואני עוד שנתיים אעשה עוד סטארט-אפ, או לא יודע מה. זה לא הייתה הכוונה. הכוונה הייתה ב ת ללמוד, ומבחינתי ללמוד זה לקבל תנאים אופטימליים ללמידה, ואני מגדיר את זה בתור מקום שמתפתח ומאתגר אותי, בסדר? לאו דווקא להצטרף בעיניי אז לחברה גדולה היה עושה את זה. זה היה מלמד אותי אולי יותר קורפרט סקילס, או איך לנוות עצמי בארגון, מול ארצות הברית וכו'. אבל חיפשתי מקום שגם אני אוכל לעשות דברים בידיים מצד אחד, ומצד שני אני אוכל ללמוד מהסובבים אותי. כי אחד הדברים שהיו לי מאוד חסרים בסטארט-אפ, זה שלא היה לי המון מי להתנץ, היה לי את השותף שלי, אבל בסופו של דבר הלמידה שאפשר לעשות מאנשים אחרים, ואנשים שחוו דברים, היא עוצמתית פי אלף. כאילו אתה לא חייב הכל להתנסות בעצמך בשביל ללמוד אותו. אז לזה עשיתי אופטימיזציה, חברה שמתפתחת מהר, שתאתגר אותי, שאני אוכל לבוא לשני ביטוי, ולעשות דברים שהם יהיו לכתפיים שלי, שאני אוכל לקחת אונרשיפ על מה שאני עושה. וקיבלתי את כל זה. היית סי.או, נכון? וכסי.או של חברה מאוד קטנה, ותחשסת מיליון ואחד דברים, ותיארת את זה בעצמך, כי התעסקת עם המוצר והלקוחות, והתעסקת עם משקיעים, וניהלת צוות. אתה מסתכל עכשיו על חברה כמו מונדי, איך אתה מחליט איזה תפקיד מדבר אליך? לאן אתה מכוון את עצמך? אתה מידי היום, אתה עושה פרודקט, לאכלת לעשות ביזדב. היו בדיוק שני תהליכים. כלומר, ראשון שאלת השאלה מה אני רוצה לעשות, ואז השני שאל איפה. אז לגבי מה אני רוצה לעשות, אז אני נורא אוהב ליצור דברים. כלומר, גם כשאתה עושה סטארט-אפ, אתה יוצר מוצר. כלומר, אתה צריך להתעסק גם עם כל שאר הדברים, אבל בסוף הלב הסיפור זה לייצר משהו שלא היה איזשהו וליו חדש לעולם, ש ור גם להתאים לשוק וכן הל ולייצר אותו ולהוציא אותו לעולם, וזה דבר מרגש בעיניי חבל על הזמן. אז אתה גם נדרש להבין את הלקוחות שלך, ומה הם רוצים, מה הם מחפשים, את הטכנולוגיה, את הביזנס, את הפוט. זה כמו איזשהו פיבוט פוינט על הכול. אז אני חושב שלעשות פרודקט ולהיות סיוב של סטארט-אפ, יש בהם הרבה מאוד קווי דמיון מקבילים ומאוד מאוד דומים, אז היה לי מאוד ברור שאני רוצה לעשות פרודקט. לגבי איזה חברה, אז אני קודם כל שאלתי, היה מאוד אכפת לי מי ינהל אותי. רתי, אני רוצה שינהל אותי, ואין לי בעיה שלי בוס, כלומר, זה לא הייתי סיוב ולא היה לי בוס, אני רוצה מנהל, אבל אני רוצה מנהל שאני יכול ללמוד ממנו. אני רוצה מישהו שאני מחזיק מדעתו, שהוא יודע פרודקט, שאני אלמד ממנו, שאני אשתפר, שאני אחזק את הארגז כלים שלי, שכבר הבנתי קודם שהוא כנר חסר משהו, כי עובדה שלא הצלחתי. אז זה הדבר הראשון, ואז רתי, אוקיי, אז אני רוצה חברת מוצר, קודם כל. לא חברת טכנולוגיה, לא מעניין אותי לעשות אינפרה או סייבר או סלקום. סייבר סייבס, כן. אז חברת מוצר, שאני אוהב גם את המוצר ואני אשמח לעבוד עליו, שיש שם מנהל טוב, ושאני יכול לקחת אונרשיפ. ולפי זה התריינתי, כלומר, זה היה הסנן, כל שאר הדברים הרבה פחות עניינו איתי. וכשהגעתי לפה, אז רו לי, אוקיי, חברת מוצר זה אובייס, כי בדקתי קודם. רו לי, המנהל שלך הוא במקרה הזה זינמן שיושב פה, ו רתי, אוקיי, הוא מבין פרודקט הבחור הזה, כי אני רו את החברה, וכי פגשתי אותו בזל, וכי וכי וכי. ואז שלוש, אז ביאו לי איך עובדת פה השיטה. רתי, אפה, השיטה פה היא מאוד לוס. כלומר, מה שאני ארצה לקחת, זה בגדול מה שאני אקח. כלומר, אין פה איזשהו קווים מאוד מאוד מקבילים, ו רתי, זה מקום שאני יכול ללמוד בו. מעבר לזה, שהיה פה הרבה דברים שקרצו אליי, עם זה שהטרנספרנס יהיה עודרים פתוחים, והדת הנגיש, כלומר, תאורטית, יש לי פה את הסטאפ להיות כמה מעורב וכמה יודע במרכאות, שאני רק ארצה. מה, בכל הזה היו חששות? אתה יודע, אתה אומר, אני מחפש בוס וזה, אבל שוב, שנייה לפני זה במשך שלוש שנים ניהלת את עצמך. אז א', זה שאלה. כלומר, לעבור, לעבוד בחברה שהיא מובנית, שיש בתהליכים כלשהם, כלומר, אני קיבלתי איזושהי יצצה אליהם, כשקראתי והתראיינתי וכן הל אבל עד שאתה לא שם, אתה לא ב ת יודע. ואז אתה אומר, רגע, רגע, רגע, מה אם מכרו לי נורא טוב? יכול להיות. מה אם אני לא ב ת יכול לקחת את האונרשיפ שאני רוצה כי… סיבות כאלה ואחרות, וזה קצת מפחיד. אתה אומר, אף אחד לא רוצה להתחיל מקום ולעזוב אותו, אף אחד לא רוצה… אני לפחות לא רוצה שישימו עליי מסגרות שחונקות אותי. אני רוצה לפרוץ, אני רוצה להוביל, וזה מפחיד. ואתה לא יודע מה קורה עד שאתה לא מגיע.
גם אתה שלי הוא חוששות. כאילו, אני ראיינתי את אירן, ולא דיברנו על זה אף פעם. אבל פגשתי אותם בתור צוות יזמים, והם נורא נורא יושימו אותי. אני חושב שאפילו רתי לכם את זה אז בפגישה. אבל היה לי חששות שכאילו, הנה, הוא בא, הוא היה מנכ״ל של חברה, הוא גייס כסף, הוא כאילו הרגיש שהוא מתעסק בהכל, ופחדתי שהוא יגיע לפה, ולא ימטט עצמו. או שירגיש שכאילו מפספס משהו. אתה צמצם לו את ההוויה פתאום. כן, ופחדתי שזה לא יעבוד. ואני אפילו זוכר שהרגשתי כזה וייב ממנו בריאיון של, תשמע, אני כבר ראיתי פאונדר, אני פה, אני שם. לא זוכר אם ריאנתי אותך, אבל כאילו… עם שיר לי. עם שיר לי, אז היא גם רת, תקשיב, אני חוששת מזה. ובעדיווד אני יכולה להגיד היום ששום דבר מזה לא התממש, וכאילו, אפשר לעריך הקטעת כאילו, שאני סופר מבסוט שאתה פה איתנו, ואתה פרודקט מנג'ר מדהים. אבל היה לי חששות אז. זה לא פשוט כאילו לעשות את הטרנזישן הזה, כאילו, מאיפשהו היה לאיפשהו היום, ואני… בעיניי זה שזה הצליח, זה גם אינדיקציה לזה שיש פה מטש מאוד מאוד טוב, כאילו, בין שני הצדים. אז זה גם אימור כאילו, מבחינת החברה. כי ראיתי את זה גם לא מצליח בכל מיני סיטואציות אחרות. למה זה לא מצליח כשזה לא מצליח? תשמעי, יש משהו בלהיות במקום הזה שאתה מדבר עם משקיעים, ואתה פוגש כל אנשים בסיליקון ואלי, וכאילו, אתה מרגיש כזה על גג העולם, למרות שיש הרבה ups and downs, ופתאום להגיע לחברה שעם כמה חופש שאני לא ניתן היא עדיין חברה עם קלצ'ר מסוים, שלא אתה קבעת, עם דנא מסוים, שלא אתה קבעת, עם גישה פרודקט מסוים, שלא אתה קבעת, זה כאילו, זה אחרת. כן, זה רמות אדרנלין אחרות. זה רמות אדרנלין אחרות. אני אתן לך אנקדוטה על זה. הרי כשבאנו לשבת עם זינמן כשאני יזמים, אז באנו במרכאות כשווים, נכון? אז ויד זה שלא יש חברה ממש טובה ולי חברה בינונית ומטה באותה תקופה, אבל באנו כשווים, נכון? שתנוי יזמים, כל אחד מנסה לשנות את העולם בדרכו שלו, ואנחנו מתייעצים כשווים. ואז יום אחרי אתה בפנים, ורגע, מה אנחנו שנייה? זה הבוס שלי? זה כאילו, ה-state of mind הוא מאוד מאוד נזיל וגמיש ומשתנה. כן, אגב, אני לא מרגיש ככה, אז זה טוב. לא, לא משנה. אתה חושב רגע לא מהפרספקטיבה, אלא מהפרספקטיבה של בן אדם שהגיע בשבוע הראשון ורו את זינון במדרגות ואומר לו מה המצב אחי, ואז אתה אומר כזה… רגע, זו לא התוסיחה שזניעו לי לפני חודש. פעם שעברה שהייתי פה לפני שלושה חודשים, זה השיחה מאוד מאוד אחרת. כן, אבל אני אגיד לך איך אני מסתכל על זה. אני מסתכל על זה בתור זה שאני מאוד מחפש את האנשים האלה. כאילו, את היזמים האלה, כי אולי אני מתחבר לזה, כי זה סיפור שאני עברתי בעצמי, ואולי כי מבחינתי מישהו שגר עכשיו סטארט-אפ, הוא הקרקע הכי פוריה לספוג. כאילו, זה קרית מדהימה. לפחות ככה אני מרגיש, שאתה מבין שפספסת משהו, אתה מרגיש שאתה בשל… כן, אבל לא בטוח שכל יזם סוגר חברה עם אותו State of Mind ששניכם מתארים. אין מישהו שסוגר חברה כי הולך לו מעולה. אין דבר כזה. לא, לא, לא, ברור, להפך, אני מקצינה לצד השני, אני אומרת, יש אנשים שאולי סוגרים חברה, והם חסרי ביטחון ב ת, האגו שלהם פגוע, אז הם לא פתוחים ללמידה כרגע, אלא בדיוק ההפך. זה נשמע כאילו, את מתארת את אותי. לא ראיתי את הביטחון, האגו שלי היה פגוע, הרגשתי כאילו הכי למטה שיש. זה המקום שאתה לומד ממנו, בסדר? כאילו, אתה צריך לקבל את המכה בשביל להיפתח ללמידה. אתה לא לומד… אני אגיד, הפחד הכי גדול שלי בחיים, זה להגיע למקום שאני יה אטום ללמידה, כי אני ארגיש שאני כאילו יודע. זה, אני כל מהנובד על עצמי להגיע למקום כזה של להבין כמה אני לא יודע כל הזמן. זה משהו שאני שוחב איתי עוד מאז. בסדר? אני שומר עליו בקנאות. זה המקום שאתה לומד ממנו. כאילו, המקום הזה שאתה מרגיש הכי למטה שיש. נר לי שליאור כאילו שואלת, ואני יכול… גם ראיתי כאלה, כאילו, הרבה שאתה אומר, זה לא הצליח, זה עובדה. האם זה בגללי או בגלל העולם, נכון? קרה לי, עשו לי, אכלו לי, שתו לי. יש גם כאלה. בוא נגיד, אם היית אומרת את זה ברעיון, כנר שלא היינו מתקדמים באחד, כי אז מבחינתי… יש גם מזמים שאני פוגש שמאשים את כולם. את השוק, את הסיטואציה, את… צריך לקחת אחריות. אחריות זה לא יכול לעבוד. כאילו, ובראש שמיזם לוקח אחריות, ובעיניי כאילו חברה נסגרת רק בגלל היזמים, אף אחד לא מכריח אותך לסגור חברה, רק ההחלטה שלך, אז אתה מגיע להבנה שכאילו אתה יכול ללמוד במקום הזה. כמה זמן היית בקונדווית? הייתי שלוש שנים. למה החלטת לעזוב? החלטתי לעזוב כי… וזה מה שאני מאוד מ ין בו, שהרגשתי שכבר אני הפסקתי להתפתח. כאילו, התחלנו שם אני ואראל בתור צמד, וזה אראל? אראל הוא בעצם גם היה לו סטארט-אפ באותה תקופה, הוא הצטרף לקונדווית בתור יועץ, והוא בעצם הוביל את המוביל ביזנס יונית בקונדווית, ואני הייתי ה…
חייל לטכנולוגיה, והתחלנו את זה, שנינו היינו כזה, אני בדיוק הצטרפתי לחברה, הוא כזה היה יועץ, ורמנו את זה מאפס. כאילו, הגענו לבסי ל-100 עובדים, רק בביזנס יונית הזה, והיה לנו הכנסות של מאות אלפי דולרים. כמובן שזה קצת יותר קל, כי לא היינו צריכים לגייס כסף. כאילו, קונדוויט מנע את זה, והיא חשבה אסטרטגית, כאילו, איך לפתוח עוד חזיתות מוצר, וזה היה מדהים. זה היה ב ת פריבילגיה להיות במקום הזה. ואחרי שלוש שנים הרגשתי שאנחנו קצת קועים במקום, ושאני מפסיק להתפתח, והיו דברים שלא תלויים בי בשביל להתקדם. רגע, אני חייבת רגע לעצור על הטרמינולוגיה, זה נורא מעניין. כי אתה כאילו אומר, כשזה קונדוויט וזה לא שלך, אז אתה אומר פריבילגיה. איזה פריבילגיה להיות שם, אבל על הכישלונות שלך אתה כן לוקח אחריות. וסתם ב ת מעניין אותי, מול עצמך, למה פה זה פריבילגיה ופה זה אחריות? כאילו, על פניו בקונדוויט עשית עבודה מדהימה, הבאת ביזנס יונית ל-100 איש. כן. זה לא עד הסופיה שלך בחוויה? כן. כן היה? או כן לא היה? תראי, זה היה דרמה מסוימת. כאילו, אני חוויתי את החוויה היזמית לכל דבר, כי בניתי, קיבלתי החלטות, כי נתנו לי חופש פעולה, וכל הדברים האלה נתנו לי את האפשרות כאילו ערוץ קדימה. בסדר? אני חושב שגם אם הייתי שם, המילה ביזנס יונית היא כאילו מאוד מסוימת, אבל גם אם הייתי מראים שם מוצר אחר, או משהו כזה שהייתי מרגיש שנתנו לי את האחריות לקבל החלטות, הייתי מבסוט. בסדר? במקום הזה אז כאילו, לא יודע, אולי זה נר אובייסט, אבל לא דאגתי מזה שתהיה לי מזכורת סוף החודש, ולא דאגתי עם המוצר של הכסף בקופה של החברה, והרבה דברים שכאילו דאגתי עם הם לפני כן. וזה הופך את זה לפחות שלך? פחות מלחיץ. בסדר? אני יכול יותר להתרכז, יש לי את הפריבילגיה להתרכז רק בבנייה ועשייה, ולא בהישרדות כאילו של החברה. אירן, איך אתה לגבי זה? א', אני מתחבר, כלומר, אני חושב שהאופק או ציר הזמן שאתה מסתכל עליו בקבלת ההחלטות שלך הוא מאוד מאוד שונה בסטארט-אפ לבין חברה, נגיד כמו מנדיי שאנחנו פה היום, כי אתה יודע שלא, הקיום של החברה הוא לא בטבחי זמן קצרים. לא כל החלטה היא צריכה לעשות ברזולוציות של מה קורה מחבוק אחרי שהחברה נסגרת, וזה משחרר הרבה דברים באופן שנגלשים לדברים. אני דווקא לא מרגיש פחות אונרשיפ, ועוד פעם, זה כבר נר לי מאוד מאוד תלוי חברה ותלוי בני אדם, אבל אני מרגיש, קצת כמו שהייתי בסטארט-אפ שלי, כלומר, כשמשהו לא הולך טוב, אני פגוע רגשית וזה מקשה עליי וזה יושב איתי בלילה, וכשהולך טוב אז אני מבסוט של החיים, ומבחינתי זה שהעולם תוכן שלי בתוך מנדיי הוא שלי לחלוטין. כן, אני גם ככה הרגשתי, כאילו כשהייתי בקונדוויט. עזבתי כשהרגשתי שאני מפסיק להתפתח כאילו בתוך המקום הזה, שהיינו באיזושהי סטגנציה כאילו ביזנס יונית, ו רתי אני צריך לעשות את הקפיצה בה מבחינתי. וזה היה ברור שזה להקים משהו? כן, מבחינתי כן. תמיד? כאילו כל הזמן, כל השלוש שנים האלה ידעת שתחוזר להקים משהו? שמי, זה לא עבר לי בראש, כאילו שהרגשתי שאני מספיק, כאילו לא מתפתח בתקופה האחרונה, אז רתי יאללה, אני רוצה להקים משהו ו… לא חשבת להצטרף לחברה יותר גדולה, לקחת… לא, כי הרגשתי שלמדתי המון מחוויה הזאתי, ואני מצויד בכלים שלא היו לי לפני כן, ובא לי לנסות עוד פעם, כאילו בשביל עצמי. בוער בך גם להקים משהו יום אחד? אתה עדיין חושב על זה ביום יום? כן. ועוד פעם, האקו שאני עושה לזימן פה, אז הסיבה שרציתי להקים סטארט-אפ במקור, זה כי א', אני חושב שאני יכול, שתיים, זה נר לי אתגר אישי אדיר ברמות הכי גבוהות, ושלוש, זה מקום שאתה ב ת יכול להביא את כל, כל, כל היכולות שלך לידי ביטוי. כלומר, אתה חייב להביא את הכול. וזה בטוח מה שאני ארצה לעשות. ואני חושב שהנקודת יצי שלי במרכאות היא עוד פעם, היא מאוד קשורה להתפתחות אישית. כלומר, כל עוד אני ממשיך לאתגר את עצמי פה, לקבל עוד אחריות, לקחת אונרשיפ, ולהרגיש שאני מתקדם ולומד ומתמודד עם אתגרים חדשים, אז מדהים. כלומר, זה כמו להקים סטארט-אפ בטיפונת אחד למטה, לבל אחד יותר נמוך. ואני חושב שכל דבר הזה קורה, אז אני אשאר פה ואני אלמד ואני אתפתח. ואני כן חושב שיום אחד, מתישהו, אני אעשה עוד סיבוב, בטח. אתה פה כבר חצי שנה, והקצב פה המטרופים שיש, נכון? ת. אבל מדי פעם עובר לך בראש איזה כזה עירור, איזה מחשבה, רפלקציה אחורה, על מה הייתה יכולה לשתחרר את במיזם שלך? אני חושב שכמו כל פרק משמעותי בחיים, אתה חושב עליו עוד לאחור וכן הל .
אני חושב שבסוף כשמחליטים לסגור, אז יש מקום לאיזה מין, אני לא יודע אם חשבון נפש, אבל ממש לנתח בצורה מאוד בוגרת אולי וקרה אפילו, ולוקח קצת זמן עד שמגיעים לשם. כלומר, אני זוכר שבסטארטאפ הראשון, כאילו לא יכולתי לחשוב על זה. שלושה שבועות כאילו לא יכולתי בכלל לחשוב על הדבר הזה, ולקח לי זמן עד ש רתי אוקיי עכשיו בוא נשב ונעשה פה איזה פוסט מורטם על הדבר הזה, ומפה לשם גם יצא הרצ כאילו עם 20 הטעויות הכי גדולות שעשינו. אבל נר לי השאלות זה כאילו למה יצאת לדרך? מה היית אחרת אחרת? פחות בפן המקצועי, יותר בפן האישי. כלומר, מה אתה לומד מזה? ולתת לדבר הזה להחליף את הדרך קדימה. כלומר, אני אנסה להשליך את המקרה שלי, אז נגיד יצאתי לדרך כדי שאני אוכל לבטאת את עצמי בצורה הכי טובה שאני יכול, ולהיות אחראי לגורלי באיזושהי רמה, ולמדתי שחסר לי דברים בדרך. אז היה לי עוד שעות להצטרף לעוד סטארט-אפים של אנשים אחרים וכן הל אבל זה כבר לא עמד בקו הזה. כלומר, זה ברור שקו כזה מוביל אותך להצטרף לחברה שאתה יכול ללמוד בה, לאנשים, לתהליכים, לכל דבר אחר, שיש לך בת האונרשיפ כדי לייצר איזשהו קו יותר לכיוון העתיד. זה ב ת סוג של מראטון על כל החיים. אתה אומר, אני בטוח אצליח עם סטארט-אפ, עכשיו מה אתה צריך לעשות בדרך? והתחנה ב עבורי או עבור כל אחד איכשהו מפרש את הסיפור שלו, הלכת למקום שאני יכול ללמוד בו. כן, אני מתחבר למה שאתה אומר. אתה אחריי עכשיו? כן. מה לעשות? ליאור שבצע אותנו לאותו תפקיד. כן, רק בפרספקטיבה אחרת של זמן. זה מעניין שאתם מסתכלים על זה בצורה דומה. כן. המרחק עושה איזשהו הבדל? אני היום מבין, שאולי משהו שלא הבנתי, הייתה לי איזושהי תחושה, ושוב, זה אפשר להתחבר לפסיכולוגיה מאחורי, מה מניע מישהו להיות יזם, שכאילו, it's now or never. בסדר? רתי, יו, אני כבר בן 25. איפה ברק צוקרבג היה, שהיה בגיל שלי? איפה אני נמצא? על ה ת? כן, ב ת. לא יודע, אולי זה נשמע קצת גרוח. לא, רק לבטא שזה עד כדי ככה, ככה. יכול להיות שאני אורד לעצמי ברגל פה. לא, לא, ממש לא. לא, כזה לחץ כזה, כאילו לחץ כאילו להספיק ולהגיע, ומתוך הלחץ הזה, זה כאילו הדבר הכי גרוע שיצא לי. כאילו, של כל כך רציתי וכל כך ניסיתי, וזה שהתפתח שלי, ואז, אתה לא יכול ללכת לעבוד בקונדוויט, ואתה לומד המון המון דברים, ואז פתאום אתה קולט שוואלה, הכל טוב. כאילו, יש זמן, ועד תיכנסו למקום שאתה יותר בשל ויותר נכון, וכאילו, זה נתן לי קצת פרספקטיבה על החיים, על כאילו, על מה זה הלחצים האלה שאנחנו מייצרים סביבנו, סביב איזשהו משהו שיש לנו בראש, ובסוף כוכבים מסדרים איך ש ורים להסתדר. וכל מה שאתה צריך לעשות, זה לעשות את הכי טוב שאתה יכול, כאילו, באותה נקודת זמן. אז אני, כאילו, מבחינתי, לדעתי הנשמה שלי שם שהייתי בחברה, כאילו, בקונדוויט, וזה היה לי מדהים. כאילו, קיבלתי המון המון מתוך החוויה הזאתי, והיום אני גם מסתכל על זה בצורה כזאתי. שכאילו, אני עכשיו גם בחוויה, ויש לה צדדים טובים, ופחות טובים, וקשיים, והרבה אפס אין דאונס, וכאילו, אני אומר, וואלה, הכל טוב. כאילו, זה עוד שלב במסע הזה. זה נתן לי, יותר מהכל, המון פרספקטיבה על כל התהליך הזה. אני חושב שאולי תגיד אחרת, זה מייצר איזה מין תיק ס킨 כזה. כאילו, אני אחרי שמשקיעים זרקו אותי מהדלת 40 פעם, אז פתאום יש דברים שכבר לא כזה פריעו לי יותר. כאילו, רתי, טוב, זה בקטנה, זה בקטנה. כאילו, כבר נפגעתי במרכאות הרבה פעמים, שהיום כבר אין לי בעל לשמוע ביקורת. כן, אני ספק שזה בונה חוסן. אני מחבק את הכישלון. אפילו אני אומר פה לאנשים בחברה, אני רוצה שתיחשלו, תקשיבו, זה הדבר הכי טוב שקרה לי, כאילו. אני הייתי רגיל להצליח בהרבה דברים, ופתאום אני אומר שוואלה, גם נכשל זה טוב, וטוב בזה, אתה לומד מזה גם המון, אז מבחינתי זה משהו מדהים. ואז פתאום אתה רו שאותו משקיע, אם נחזור אחורה, לפני שש שנים, עברי את הסליידים, לא הוא יגדיר, אני אומר הוא בתור דוגמה, אבל זה X, אותך, או את היכולות שלך, או לא משנה מה, אלא רק אתה את עצמך, וחלק מהעניין הזה זה להיחשל וליפול ולקום. זה נשמע כלישה, אבל זה ב ת נורא נורא חזק. כאילו, הסיפור הזה, של לחטוף איזה מכה, ולאט לאט אתה לומד, שזה לא ב ת כזה נורא, כאילו. נר לי מישהו עכשיו, הקים חברה ולא הולך לו. מה בנקודת זמן הזאת היית מייצר לעשות? טיפ אולי הכי טוב שאני יכול לתת, אל מול אי הצלחה, זה לנסות להיות הכי קנאי עם עצמך, שאתה יכול בעולם. כאילו,
אני חושב שכל אחד באופן כלי, זה גם לא קשור רק לסטארטאפים, יש את הסט הסגור של הדברים האלה, שהוא לא היה מעיז להגיד אותם בקול רם בחדר סגור לבד. כי זה עושה אותם נורא יתיים. ואני חושב דווקא למצוא את הדברים האלה, ולהגיד אותם, זה מאוד מאוד עוזר. השוק הזה לא קורה. הם לא משקיעים כי הם מטומטמים, אלא כי אנחנו עושים משהו לא נכון. יש פה משהו, אנחנו לא רואים. וצריך נורא נורא להיות כנעים עצמך בדבר הזה, זה נורא קל להגיד את זה, נורא קשה לעשות את זה. אני אומרתי לעצמי שאני בשני הסטארטאפים, במשך שלושה ארבעה חודשים, היה לי את התחושה הזאת בבטן שזה לא שמה. כלומר, זה לא עובד. ועד שהצלחתי עוד פעם להגיד את אותו משפט, זה לקח זמן. אז the sooner the better בתכלס. כמה שיותר להיות כנעים עצמך. ואחר כך להפיק מזה את הלקחים, גם כן בצורה כנע. כלומר, העולם לא עשה לך כלום. זה איך שאתה הגבת לעולם בכל דבר, בכל החלטה שלו לקחת, זה איך שאתה הגבת לעולם. כאילו, לא יודע, השוק לא קרה, יכולת לעשות עיבות החוצה מהשוק, המוצר לא הצליח, יכולת לשנות אותו. זה נכון לכל דבר. זה נר לי שני הדברים הכי חזקים שאני יכול לעשות להעביר מהחוויה שלי. טיפ של היחידי זה שלסגור סטארטאפ זה לא כישרון. זה חלק מהדרך. וחשוב מתוך הסיטואציה הזאת להבין מה לא הבנת, ולהבין איפה תוכל לקבל את מקסימום הלמידה. מעניין, הטיפ שלך הוא בעצם, כאילו הטיפ שלך הוא מה שמאפשר לזה לא להיות כישרון. אתה מבין מה אני אומרת? כן. כי רק אם, כמו שהם שניכם אומרים, רק אם אתה עושה את הלמידה הזאתי, אתה יכול להגדיר, לתייק את הדבר הזה בראש כמשהו שהוא לא כישרון. כישרון בראש שלי נתפס כאיזה dead end. ואם אתה רוצה שזה לא יהיה dead end, אלא איזה דרך לטובת, שאתה ממנף אותה לטובת משהו אחר, אתה חייב לעצור שם ולהפיק מזה לקחים. לגמרי. ותקשיבי, לא מנסה לקדם את מנדי, אבל אני חושב שנגיד… אתה לא מנסה לקדם את מנדי? לא. אחי, יש לי בעיה עם זה. טוב שאתה אומר את זה, אני חושב שכאילו לי היה מאוד חשוב לעצור פה סביבה, כאילו שאנשים יכולים לקחת אונרשיפ ולבוא לידי ביטוי. יש עוד חברות כמונו בשוק שאפשר למצוא את הדברים האלה. מה שלא הייתי אומר לי זה דווקא איך לכל מיני חברות ענק כאלה, שבהם… לא יודע מה, אני אצייג את זה אפילו את זה. יכול להיות שלמישהו זה היה לימידה שהוא צריך לעבור, וזה מה שהיה חסר לו. לי אישית מה שהיה חסר זה לקחת אונרשיפ וסביבה תומכת ובעצם ללמוד מאנשים אחרים, אבל שעדיין לי את החופש, לקבל החלטות ולקחת אונרשיפ. זה היה לי חשוב מאוד שבחברה שלנו יהיה את הסיטואציות האלה. אבל יש עוד חברות שיש את הסיטואציות האלה, ואני חושב שזה מה ש ור להנחות אותך, כשאתה צריך לסטארט-אפ, לחפש את הסביבה הכי מתאימה לך בשביל להתפתח. אירן, תודה שהצטרפת אלינו. תודה לכם. תודה זינמן. תודה ליאור. תודה שהזנתם. תודה. Спасибо.