השמעה חוזרת: 137 - איך למצוא את התפקיד שהכי מתאים לנו עם אביגיל לוין, ׳מה בתפקיד׳

היי לכולם, אני אדווה שיסגל ואתם הגעתם לסטארטאפ פור סטארטאפ. בין אם אתם מגיעים עם ניסיון או מתחילים מאפס, תהליך חיפוש העבודה הוא תהליך לא פשוט. לאור המצב הנוכחי במשק, החלטנו בסטארטאפ פור סטארטאפ לשים החודש דגש על יצירת יוזמות שיעזרו בתהליך הזה. ובאתר שלנו תוכלו למצוא תכנים על כתיבת קורות חיים, בניית פרופיל לינקדין והתכוננות לרעיונות עבודה. אבל אפילו לפני כל אלו, שאלה אחת חשובה שעולה בתהליך חיפוש העבודה היא איך למצוא את התפקיד שהכי מתאים לי. כמועמדים עם ניסיון, יש לנו הרבה יותר כוח בידיים ממה שאנחנו נוטים לחשוב. ואנחנו יכולים להשתמש בו כדי למצוא תפקיד שב ת מתאים לנו, מבלי לנסות להגמיש את קורות החיים שלנו בשביל תפקיד שאנחנו בכלל לא בטוחים שאנחנו רוצים. לכן, השבוע החלטנו לחזור לאחד הפרקים הכי ובים שלנו, פרק 137, שבו ליאור קרנחל דיברה עם אביגי אלוויל מהפודקאסט מה בתפקיד, על כלים פרקטיים שיכולים לעזור במציאת התפקיד שהכי מתאים לנו. תהנו. היי כולם, אני ליאור קרנחל ואתם הגעתם לסטארטאפ פור סטארטאפ. היום אנחנו נדון בשאלה איך אפשר למצוא תפקיד שמתאים לי, במקום להתאים את עצמי לתפקידים השונים. זה גם פרק מרגש כי האורחת שלנו היום היא אביגי אלוויל, שהיא מנהלת אקוסיסטם ומשקיעה בקרן סמסון נקסט, והסיבה העיקרית שהיא כאן איתנו היום זה כי בשנה האחרונה אביגי אלוויל ממש חי את השאלה הזו. היא מגישה את הפודקאסט מה בתפקיד, שבו היא מדברת בכל פרק עם אדם אחר שעשה איזשהו מעבר בין תעשיות, והצליח למצוא תפקיד שמתאים בדיוק לניסיון שלו, וגם מנהלת את קהילת מה בתפקיד בפייסבוק שעוסקת באותם הנושאים. אז היי אביגי אלוויל. היי, איזה כיף להתארח, להיות בצד המרועיין, קצת מלחיץ. ממש מרגישה את פה. ובהמשך אולי גם כדאי לספר קצת על כמה, שימי לי זה שאנחנו מקליטות פרק על איך יוצרים תפקידים שמתאימים לעצמנו. עשינו דרך ארוכה בעשור האחרון ביחד סביב הדבר הזה. אבל לפני זה תספרי קצת אולי למה את כאן כדי לדבר על מציעת תפקיד שמתאים לי. טוב, הכל בעצם מתחיל בסיפור האישי שלי. אני למדתי משפטים עם זנח תיכון, הייתי עורכת דין כמה שנים. לא מצאתי את עצמי שם וניסיתי לחפש תפקידים אחרים, אבל לא הכרתי תפקידים אחרים, כי כל החברים שלי היו עורכי דין, למדתי משפטים בחברות. ונמצאתי את עצמי מתמחבשת במשך כמעט שנתיים עם איך אני יוצאת מהלופ הזה. ונזם מזלי, אותם החברים שהכרתי שהיו מהנדסים, סיפרו לי על תפקיד בקרן סיכון בשם א' שרק הוקמה בשעתו, והתפקיד שלי היה יותר עוזרת אישית של אחד השותפים, עדן שולחת. הם שלחו לי את המשרה הזאת, וזה הייתה עוד אחת מיני משרות שהגשתי עליהן מועמדות, ופה לשם התקבלתי ככה בצורה של נורא הפתיעה אותי, ידעתי מה זה קרנות און סיכון, לא ממש ידעתי לאיזה תפקיד אני נכנסת, וברגע שנכנסתי לתפקיד פתאום נפתח לי עולם של הזדמנויות תעסוקתיות שלא ידעתי על קיומן. ואני רתי, מה? בזבסתי עכשיו שנתיים על החיים שלי לנסות למצוא כל מיני עבודות, הגשתי ב ת, ישבתי על דולג'יובס כל היום, הגשתי לכל תפקיד אפשרי, ופתאום ראיתי מלא מלא תפקידים מאוד מעניינים שמאוד התחברתי אליהם ברמה האישית ובאופי שלי, והתחלתי ככה רשימת תפוצה, כל החבריי, אוכי הדין שרצו לעשות אותו דבר, התחלתי רשימת תפוצה של משרות, והתחלתי לעזור לאנשים ככה למצוא תפקידים חדשים, בין השאר יצא לי ככה גם אפילו לעזור לך להיכנס לקרן מאוד מפלחת, ואז הרגשתי שיש פה, קורה פה משהו, צריך לדבר על ההזדמנויות האלה הלא טכנולוגיות בהייטק, חברתי לסימון אבלצקי שעבדה בשעתו באקסלרטור של מייקרוסופט, וביחד רתי יאללה בוא נתחיל לדבר על זה, בוא נתחיל לעשות הרצאות, נסביר לאנשים איך ניכנס להייטק, אף כך לא דיבר על זה איך להיכנס להייטק, בכלל היה כאילו ממש בלו אושן, והתחלנו לעשות פה ושם הרצאות בכל מיני הזדמנויות, ובקורונה רתי יאללה בוא נעשה פודקאסט, כי כבר אנחנו לא מצליחות לעשות את ההרצאות, כי נורא נורא קשה והזמן שלנו נחוץ, בוא נעשה פודקאסט ונגיע ליותר אנשים, ולא כל פעם 20-30 אנשים, והתחלנו את הפודקאסט וקראנו לו מה בתפקיד, שהמטרה שלו היה ב ת להיכנס כל פעם לתפקיד אחר שהוא לא טכנולוגי בתעשיית הייטק, ולראיין אנשים בתפקידים האלה, כי בסוף לא משנה כמה אני אסביר מה התפקיד, האם אני לא עשיתי את התפקיד, אני לא אסביר את זה כמו שצריך, ואחר כך רנו בוא ניקח את בעלי התפקידים, שהם יסבירו איך נר בדיוק הדיי-טו-דיי, בהתחלה חשבנו שזה יתאם לאנשים שמגיעים מחוץ לתעשייה, אבל אנחנו רוצים שמי שמאזין לנו, זה הרבה אנשים שכבר בתעשייה, אבל הם רוצים לתחיל את התפקיד הבא, והם לא יודעים גם כן איך נר יום יום, מה התפקיד, מה המשכורות, מה האתגרים, מה הם צריכים להביא מעצמם לתפקיד, איך להתכונן לרעיון לעבודה, ואנחנו עכשיו מנגישות את כל התכנים האלה. אז את ממש מרימה לי לפרק של היום, ב ת יש משהו בתהליך חיפוש עבודה, שיכול להיות מאוד מבלבל, נכון? אני זוכרת תקופה לפני עשור פחות או יותר, ששלחתי איזה 50 משרות שונות,

לכל הכיוונים, ולפעמים זאת ב ת הדרך. אני באותה תקופה הייתי במקום שהוא היה הרבה יותר התחלתי, דיברנו על זה שזה לא הפרק הזה, ולפעמים אנחנו גם צריכות עבודה כאן ועכשיו כדי לסגור את החודש, ואנחנו פחות פריבילגיות להיות בשאלות על הגשמה ואיפה יהיה לי כיף, אלא נטו יש לי ילדה לפרנס ואני צריכה להביא כסף הביתה. ואני אומרת את זה כי זה שם. אבל כמועמדים ומועמדות עם ניסיון, הדינמיקה ב ת משתנה, נכון? יש הרבה פעמים יותר כוח למועמדת ממה שהיא מבינה, או למועמד ממה שהוא מבין, ואנחנו יכולים להשתמש בכוח הזה כדי לייצר הזדמנות שמתאימה לנו, ולא רק לקרוא תיאורי משרות וטו טיק דה בוקסז. אז על זה אנחנו רוצות לדבר היום. על איך ב ת אנחנו יכולות, בלי להגשמת קורות החיים שלנו, למצוא תפקיד שמתאים לנו, או להמציא תפקיד שמתאים לנו. בואי נבין מה ההזדמנות, בסדר? לפני שאחר כך גם נצלול למה האתגר בזה, אבל מה ההזדמנות, מה קורה כשכן מוצאים תפקיד שמתאים לנו? למה לנו בכלל להשקיע בזה זמן? אני חושבת שאם אנשים עושים שיפט בראש להם, במקום לחפש את ההזדמנויות שככה נקראות על דרכם, בצורה שהיא נורא רנדומלית ולא מנוהלת, זה טוב, אבל זה מחזיק מעמד מעט מאוד זמן, כי אתה לא מרגיש שאתה ממצא ב ת את היכולות שלך. ואם שנייה עושים שיפט בראש ואומרים, איזה יכולות מיוחדות יש לי, ואיזה תפקיד אני מזהה, איזה תפקידים אני מזהה שיכולים להתאים למיומנויות האלה, ובהם אני בעצם, I'll shine, אני אבלוט ואני אצליח, כי כבר אני מגיע עם סקיל שאין לאנשים אחרים, כי זה דברים מיוחדים שיש רק לי. גם תחזיק אחר כך יותר מעמד זמן בתפקיד, וגם תהיה יותר טוב במה שאתה עושה, ויעריכו אותך יותר, כי אתה מביא את עצמך ולא הטעמת את עצמך לתפקיד מסוים שהיו צריכים, עשית, ניתק את זה בכל מיני דברים, אבל זה לא ב ת מה שאתה רוצה או מה שאתה יכול to maximize on. וזה נכון גם מהצד של הארגון, כן? זה שוב, אולי נשמע ברור מאליו, אולי ממש לא, אולי כקלישה, אבל ארגון רוצה שאנשים ייקלטו וישארו לאורך זמן. כל הסייקל הזה של גיוס עובדת חדשה, ו-onboarding ועד כניסה לתפקיד, הוא מאוד מאוד יקר לארגון, הוא מאוד מאוד ארוך, ובסופו של דבר אני ארצה להשקיע במציאת האנשים הנכונים, שישארו איתנו לכמה שיותר זמן. אז גם לארגון זה טוב, שאנשים שנכנסים ייכנסו עם passion יתי, ועם רצון לעשות את התפקיד, ולא רק לחכות למשכורת בעשירי לחודש או בשני לחודש. ופה בדיוק על הזדמנות לאנשים שמגיעים מידע באינדסטרי מסוים, אז אם דיברנו על וטרינריים, דיברנו על רופאים, אני רו המון רופאים שרוצים להשתלב בהייטק, יש להם שבע שנות לימודים, שמונה שנות לימודים, התמחות, אתה יודע, יש להם ידע שאין להם מתכנת שיצא הרגע משמונה-מתיים, ואת הידע הזה גם לא תוכל ללמד בשום תוכנית לימודים, אלא אם כן עכשיו יעשה שמונה שנים רופ ולכן צריך את הידע הייחודי הזה של עורכי דין, של אנשי שיווק שיודעים לעבוד באינדסטרי ספציפיים. אם אנחנו מדברים על חברות הפוטק שעכשיו הולכים ומתרחבים, אז עבדת שמונה שנים כמנהלת מותג מותנובה, וואלה, יכול להיות שזה היה ממש מעניין לחברת פוטק חדשה שעכשיו עושה, מגדלת בשר סינתטי במעבדה. יכולה להביא את ה… את ה… אני רוצה להגיד את היתרונות היחסים שיש לנו, ולהגיע עם הדבר הזה לראיון עבודה, להגיע עם הידע הייחודי והדגשים הייחודיים, ולהגיד, זה מה שיש לי לתת, ואף אחד אחר פה בחדר או בקואלית החסרה לא יכול לתת את הידע הזה. אני רוצה ללכת איתך צד אחד אחורה, וכן קצת להיות בכאב של מה האתגר, מה כן קורה היום בדרך כלל, איך נראים התהליכים בדרך כלל, ולמה זה כזה לא מובן מאליו כל מה שאנחנו אומרות כאן כרגע, ולמה צריך פודקאסט שמדבר על מה בתפקיד, מה האתגר, למה זה לא כזה מובן מאליו? אני חושבת שאיכשהו אנשים מנהלים את החיפוש עבודה שלהם באופן נורא טבעי, פותחים את העיתון, פותחים את האינטרנט, פותחים את הלינקדין, ורואים איזה משרות מתפרסמות, במקום איזה משרות אני רוצה לייצר לעצמי. זאת אומרת, השיח הוא נורא עדיין, רגע, רגע, ראיתי את התפקיד הזה פה, ראיתי את התפקיד הזה פה. עכשיו, אני מנחמת על המנהל הגיוס היום, על תפקיד אחד שהוא נשמע אטרקטיבי, מגישים 250, 300 איש קורות חיים. אני יכולה להבין למה הם לא יכולים לענות לכולם, למה הם לא יכולים לנהל תהליך שהוא ככה מכבד לכולם, אני יכולה להבין את החושי שלהם. אבל אני חושבת שאנשים צריכים שנייה לעצור ולהגיד רגע, אם הולכים להגיש 250 אנשים דרך הלינקדין, עם מעומדות לתפקיד הזה, איך אני, איך מישהו יסתכל עליי, מה אני צריך לעשות כדי שהתפקיד יגיע אליי, במקום שאני אגיע אליו. וקצת לשנות את הצורת המחשבה שלנו כעובדים, וגם כמעסיקים, אני חושבת שגם המעסיקים, בשביל לנהל את הזמן שלהם נכון יותר, הם צריכים גם לחשוב איך הם מנהלים את התהליך. אני שומעת הרבה מעסיקים שאפילו לא מפרסמים משרות, כי הם אומרים, וואנס אני אפרסם את המשרה הזאת, אני כל כך חוצף שאין טעם, אני כאילו מעדיף לטרגט אנשים ספציפיים. אז הבעיה הראשונה היא ב ת שאנשים מנהלים את התהליך בצורה שהיא כבר לא מתאימה לתקופה. הדבר הנוסף זה ב ת הרבה פעמים הבעיינות עבודה.

כן, עוד פעם, במקום של יותר נצטרך, במקום של אני נבחן, אבל אני חושבת שמועמדים הם הגיעו במקום יותר מ ין בעצמם, ויותר בטוח בעצמם של אני לא צריך להתנצל על מאיפה שאני מגיע, ואני מגיע עם איזשהו תרמיל של המון ניסיון והמון יכולות, השיח יהיה אחר. אז זה לא רק המעסיק שצריך לנושא, אני חושבת שגם יש אחריות עלינו כמועמדים לשנות את השיח. ואת ההתנהגות, את יודעת, אפילו כשאנחנו מסתכלות על כל התגובות האלה בקהילה, וככה ממש בקטנה לסבר את האוזן, אז היו סיפורים על אנשים שעברו פוליגרף כחלק מתהליך שממש לא ברור למה צריך לעבור שם פוליגרף, ואנשים שהבהירו בשלב הראשון של התהליך, עשו איזשהו דיסקלמר על היכולות שלהם או על הצרכים שלהם, רו להם כן כן כן, וחודשיים אחרי זה בריאיון האחרון רו בדיוק על הדבר הזה שהם נפסלים. ואני אומרת שאחד הדברים שהיה מעניין גם לראות, זה לא רק מה ב ת המעסיק או המראיינת או מה הייתה הדינמיקה של החברה, אלא איך אנשים קופאים במקום, משתפים פעולה עם משהו שנר להם מאוד הזוי. אבל המקום הזה שרוצה לרצות ובכל זאת לזכות בפרס בסוף התהליך, גם אם אתה יודעת, גם אם באופן רציונלי היינו עוצרות כל אחד כזה שחווה חוויה כזו, שואלים אותו רגע עכשיו שאתה יודע את זה, אתה עדיין רוצה לעבוד כאן? הרבה פעמים התשועתי ללא, הרבה פעמים אדם יגיד לא אחרי שאיחרו לי לרעיון ולא קראו את החוקרות חיים שלי, אני לא רוצה להיות חלק מהארגון הזה. אדם יושב וממשלים את כל התהליך באיזה כיפאון כזה שאומר זה התהליך ואני חייב לכבד אותו. אז אני חושבת שב ת הדינמיקה יכולה גם להשתנות מהצד השני, כמו שאת אומרת, אוקיי, לא סיפקו לי מידע על טווח שכר, אני יכולה לדרוש אותו. אני יכולה לדרוש אותו כי, היי, ביי דה וויי, אני הולכת לקום בבוקר ולהרוויח כסף. אז זה לא פרט שולי. כן, וכל יכול לעשות גם בצורה מאוד יפה ומאוד מכבדת. זאת אומרת, אני חושבת שצריך להוציא את המילה עימות מכל הסיטואציה. רעיון זה רעיון הדדי. ויש לי משהו ממש חשוב להגיד למועמדים. הזמן שלנו זה הדבר הכי יקר שיש לנו בחיים. ואנחנו צריכים לחשוב איך אנחנו משתמשים בו ולמה אנחנו מצנים אותו. אז אם אנחנו עכשיו הולכים לחברה, אנחנו צריכים להסתכל כמו משקיעה. האם זה המקום שווה לי להשקיע? אם הייתי משקיעה פה את הכסף שלי, ואיך שמשקיעה בוחן, מסתכל על הפוטנציאל של החברה, ועל האנשים של החברה, והדינמיקה בין האנשים של החברה, ככה אני חושבת שגם עובדים צריכים להסתכל על החברה ולבחון. ואומנם הם לא שמים את הכסף שלהם, אבל הזמן שלהם זה הכי הרבה, הכי יקר שיש, יותר יקר מכסף. ולהסתכל על החברה כשמגיעים לרעיון עבודה, להסתכל בעיניים האלה. זאת אומרת, האם זה המקום שהייתי משקיע את הכסף שלי, להעלם את הזמן שלי? ולא רק שייבחנו אותנו כהאם אני רוצה את העובד הזה. זה ממש חשוב, ואני חושבת שמעט מאוד אנשים ניגשים לחיפוש עבודה. כמה זה פריווילגי. והפרק הזה כל הזמן מתנוסס סביבו על כמה זה פריווילגי. אם עכשיו אני ממש סובלת בעבודה, או חלילה פיתרו אותי, ואני עכשיו ואין לי עבודה, and the clock is ticking. ברור שזה פריווילגי, אבל אנחנו, שאיפה היא שנחפש עבודה במקום פריווילגי, ולא במקום של ניד, ובהקשר לזה יש לי גם משהו שכזה אני מפתחת לעצמי. תנסו לייצר לעצמכם מקורות הכנסה שהם לא רק לעבודה שלכם. זה יכול להיות לפתוח באיזה עסק מורשה, ולהתחיל לתת שיעורים פרטיים, זה יכול להיות מנטורינג לאנשים מעולם תוכן, זה יכול להיות ייעוץ לחברות, זה יכול להיות השקועות בבורס, זה יכול להיות המון המון דברים, שיהיה לכם את הביטחון הכלכלי הזה, שלא תגיעו למקום של חיפוש עבודה, למקום שהוא לא פריווילגי. אני שמחה שמישהו היה אומר לי את זה, בשלב יותר מוקדם של הקריירה שלי. כי אם אתה מחפש עבודה במקום של לחץ, אז א' זה מה שאתה משדר, וב' אתה תתפשר על המקום עבודה. וזה מקום שאנחנו משקיעים את רוב היום שלנו, במשך תקופה מאוד ארוכה מהחיים שלנו, וכדאי שזה יהיה מקום שנעים לנו להיות בו. אז אני אומרת למצוא את מקום העבודה המושלם, אין דבר כזה, ותמיד יש חסרונות, ותמיד יש, אנשים משתנים גם לאורך הזמן, מה שהטעים לי לפני שנה וחצי, זה לא מה שמתאים לי עכשיו, וזה בסדר. אבל כן לנסות לכוון למשהו שאתה מרגיש, שכיף לך לבלות את הזמן במקום הזה, ושאתה מביא את עצמך די ביטוי. אז את ממש מכניסה אותי לשלב הבא, שבו בעצם רצינו לדבר על, מה אני צריכה לעשות עם עצמי? נגיד ששכנעת אותי עכשיו אביגיל, אני מקשיבה לך ואני אומרת, יאללה אני רוצה לצאת לחיפוש, ולהגדרה יותר מדויקת עבור עצמי, של איזה משרות, לא לשבת על לינקדין ולהגיד זה כן זה לא, אלא ממש רגע לשאול את עצמי אקטיבית, מה אני רוצה, מה אני יכולה? איפה התהליך הזה מתחיל, ואיך אני מתחילה להכין את עצמי לדבר הבא? אוקיי, אז אני חושבת שדבר שאני צריכה לעשות, זה בחינה עצמית. של מה מתאים לי, מה נכון לי, מה אנשים אומרים עליי? כאילו, מתי פעם אחרונה הלכתם למעסיק קודם שלכם, ושאלתם אותו, מה אתה אומר להיום? או מה חשבת עליי כשעבדתי פה? כאילו, מה אומרים עליכם כשאתם יוצאים מהדלת? מה אתם לא יודעים? אפשר לגדול מזה המון דברים, אני חושבת שאפשר לגדול ב ת כאילו חולשות, שאפשר לטפל בהן, ואפשר גם לגלות המון חוזקות שלא ידעתם שהן חזקות, לקחתם אותן כמובן מאליו, וזה הדבר הכי מעניין. אני סופר טקטיקנית, לא היה לי דבר כזה. וואלה, אני כאילו טקטיקנית, לא חשבתי שזה דבר, חשבתי שכולם ככה, ופתאום מגלים שיש כל מיני…

יכול להיות, ואותו דבר אפשר להדגיש גם בלינקדין, גם בקורות חיים, גם ברעיונות עבודה, ולכתוב את זה, זאת אומרת, לנהל את התהליך הזה בצורה מסודרת, שכותבים את כל התובנות שלכם על עצמכם. אז מצד אחד, מה אתם מסוגלים ומה אומרים עליכם? אז רגע, את אומרת פעם אחת ללכת בעצם לאנשים שעבדו איתי בעבר, זה יכול להיות מעסיקים קודמים, זה יכולים להיות קולגות, זה יכולים להיות עובדים, ולקשוב אותם כמה שאלות על מה הכי בתם בעבודה איתי, איפה היה יותר קשה, מה אתם אומרים עליי כשאני לא בחדר, כמה שאלות שיביאו גם את החוזקות שלי וגם את המקומות שאני פחות טובה בהם, אולי כדי לסרטט לעצמי גבולות אדומים ולהגיד, רגע, באזורים האלה פחות עדיף שאני אתמקד, או שאני יכולה לפתח את האזורים האלה בחיים. כן, גם אפשר לשאול מה אתה חושב שמתאים לי להמשיך להתעסק בו. זה לא צריך לקחת זה כמחייב, הרבה פעמים. כן, אבל באותו אנשים יגידו, הם נורא מצומצמים במחשבה שלהם ויגידו משהו נורא מצומצם, אבל בכלל יכול לעשות, מדמיין את התפקיד שאת עושה היום במאנדלי, לא היה דבר כזה, אתה פשוט אותו. אבל מנגד אני אגיד, כן לחזק בדיוק את מה שאת אומרת, שכשאני הייתי בספרייה של עיריית תל אביב, ששם את ואני הכרנו, ובעצם להיביאתי יזמים, אבל גם הפקתי אירועים וגם ניהלתי חשבונות ועשיתי מיני דברים בתוך העירייה, פשוט אחד היזמים יום אחד ר לי, וואו, כאילו, התפקיד הבא שלך צריך להיות כמשקיעה, כוויסי. וזוכרת שהייתי בת 25-6 והסתכלתי ו רתי לו מה זה וויסי, והלכתי ועשיתי גוגל, ופתאום רתי, מעניין, זה ב ת כל מה שאני אוהבת בתפקיד שלי היום, ואלה המקומות שאני משקיעה את הזמן, וכשאת בת ושלחת לי יום אחד משרת חלומות בקרן, לא מסיכון בשם, הם גרובי, ידעתי לזהות שזה רלוונטי לי בעקבות השיחה עם אותו היזם. אז כן, יש משהו בזה שאחרים אומרים מהזווית והפרספקטיבה שלהם, מה הם רואים עלינו, ששווה לפתוח אוזניים, או כאילו, שוב, זה לא בשביל להגיד, אוקיי, זה המסלול שלי בחיים, אבל האם מישהו רו עלי משהו שאני לא רו על עצמי באותו הרגע? האם מישהו מכיר משרות שאני לא מכירה באותו הרגע? נכון, נכון, לגמרי, בגלל זה אני אומרת, משהו מומצה זה לאנשים, אבל הדבר השני זה ב ת לנסות לזהות מה עושה לך טוב, ממה אתה נהנה, ומה ממש לפרוט את זה, ואיזה אינטראקציות, אתה רת שאת פחות אוהבת להתעסק עם פיננסים ודוחות ודברים כאלה, אז הצלחת לזהות לעצמי, אוקיי, אני לא רוצה להיות בעולם התוכן האלה, אבל אני כן רוצה להיות בעולם התוכן אחרים. אז כן, אז קודם כל, האססמנט העצמי הזה הוא מאוד מאוד חשוב, זה דבר ראשון, ואחר כך אססמנט של השוק. מה ההזדמנויות שיש, עודר? גם לזהות תחומים, זאת אומרת, איזה תחומים אני את, את אומרת לי סייבר, אני קצת כזה מתקפלת. את אומרת לי… פינטק. פוטק, פינטק, אני זורח אחת. אז אני מזהה עצמי את הגבולות גזרה, ואחר כך יש כל מיני פרמטרים של עבודה, שאני חושבת שכל בן אדם צריך לכתוב על עצמו, ואז לבחור מתוכם שלושה ולהגיד, אוקיי, אלה הדברים הכי חשובים, הכי חשובים. יש אנשים שהם מסכורת, זה כזה דילברקיין מבחינתם. יש אנשים שהם מרחק מהבית, זה דילברקיין מבחינתם. יש אנשים שהם גודל חברה. לא כולם יעבוד בחברות גדולות, זה משגע אותם, או להפך, חברות קטנות. אז לרשום את הרשימה הדברים האלה, ואז לנסות לדרג אותם. את השלושה הכי חשובים שעליהם לא מתפשרים בשום מצב, ואז את הדברים האחרים שאפשר לעשות עליהם מסע ומתן. ככה אני עשיתי, ככה אני ניהלתי את החיפוש שלי, וב ת הגדרתי לעצמי, היה לי נורא חשוב מרחק גיאוגרפי, היה לי חשוב work-life balance, רציתי מקום שעובדים מהבית, היה הרבה לפני הקורונה, היה חשוב לי תחומים של התעסקות, וגם היה חשוב לי הדומיננטיות שלי בתוך החברה. לא רציתי חברה גדולה, רציתי מקום שאני ככה אוכל לצמוח ולגדול ולבלוט בו, שהעשייה שלי תר . אבל כל אחד מהתחומים שחשובים אליהם, אז זה אני חושבת שהשלב השני שצריך איזה ב ת אססמנט של השוק. שוק ביחס לצרכים שלנו. בדיוק, הצרכים שלנו, ואז אססמנט של השוק, של איפה יש את ההזדמנויות האלה. אז הייתי שמעניינתי עולם של בריאות דיגיטלית, שאני רוצה משהו שהוא בציר של הרכבת, ושאני רוצה חברה שהיא לא מאוד גדולה, נגיד עד 50 עובדים, אז סימצמתי לעצמי את כל מרחב ההזדמנויות. עכשיו אני הולכת לחפש את ה-10-15 חברות האלה, ואני כבר יודעת במה אני טובה, ואני אוכל להגיד, הנה אני פונה אליכם, כי אני, כי זה מה שאני טובה בו, ועכשיו אם תיווצר הזדמנות, אני אשמח להגיש את המועמדות. לא תמיד יש את ההזדמנות בדיוק בזמן שמחפשים, זה משהו שצריך להיות ב-on-going, ובכלל אני חושבת שניהול קריירה זה משהו שצריך להיות ב-on-going. לא רק כשאני מחפשת עכשיו עבודה, אלא כל הזמן לחשוב על זה, לייצר את ההזדמנויות עוד לפני שאתה מחפש את העבודה, בפעם מה מקום פריבילגי, אבל זה כן, זה משהו שצריך להיות top of mind. רגע שני דברים שאני רוצה להוסיף. אחד, אז ב ת רת אוקיי, בואו נעשה את החוזקות שלנו, בואו נעשה את היכולות שלנו, דיברת בקטנה, ואני רק רוצה להוסיף על זה, מה שדיברת ממש בקטנה, על לזהות איפה היה לי טוב, ואני ממש ממליצה תמיד כשבאים להתייעצתי על חיפושי העבודה, אני אומרת, קחו את הקורות חיים שלכם, קחו כל משרד, ותיזכרו ברגעים שהיה לכם ממש כיף, ורגעים שממש סבלתם, כי יכול להיות שעשינו דברים במשך הרבה זמן, ולא נהננו מהם, ויכול להיות שעשינו משהו, פרויקט של רבעון, פרויקט של חודש, שהיה מאוד שולי בתפקיד שעשינו, אבל זה היה הרגע שממש זרחנו, וקמנו כל בוקר עם תשוקה, וצריך לזהות את הדברים האלה, והם לא באים לידי ביטוי בטייטלים, זה פשוט לא בא לידי ביטוי בטייטל של מה שעשיתם בארגון מסוים שלוש שנים. אנשים תמיד חושבים, שהקורות חיים הם לקחת בלינקדין את הטייטל של התפקיד, ושזה ידבר את עצמו, אבל גם זה משתנה.

וגם שוב, יכול להיות שתרצו להבליט דברים ש בתם יותר בתפקיד הזה, ולהקטין את המקום של דברים שאתם פשוט לא רוצים להתגלגל ולעשות אותם שוב. אז זה משהו שב ת מתאים לפרק שהוא לא לג'וניור. זאת אומרת, כי בתחילת הקריירה אתה לא יודע מה עשה לך טוב, מה לא עשה לך טוב. אם אתה כבר בן שלושים וצפונה, כבר צברת איזושהי ארסנה של חוויות, אז ב ת אפשר לזקק את זה ולהגיד, זה עשה לי טוב וזה… אני ממש מתחברת לטיפ הזה. ואני אוסיף על זה עוד משהו, הדבר הזה שאתה אומרת, אנשים באים להתייעץ איתך ולשאול אותך שאלות, תמצאו מישהו שתומך בכם בתהליך. כי זה תהליך שהוא נורא בודד, הוא נורא מוריד בביטחון העצמי, הוא נורא מערער. כאילו, בכל דרך שעוד סגר בזה, הוא תהליך שמערער. לא משנה אם אתם פעם ראשונה מחפשים עבודה או אם אתם כבר ארבעים שנה עם ארבעים שנות ניסיון והייתם אקזקיטיב בכיר בכירים, זה תהליך שהוא מערער. וברגע שמקיפים את עצמנו באנשים שיכולים לתמוך בנו ולהגיד לנו, אתם שווים, אתם טובים, באיזה נשמע דבילי, אז זה כל כך חשוב. אני ראיתי את זה בפועל, איך זה משפיע על אנשים שאני יה לבית עם תהליך שלהם של חיפוש עבודה. זה עושה… א' לא מתפשרים ולא הולכים על הדבר הראשון שמגיע, כי אתם יודעים שאתם מסוגלים ליותר. ובעצם לא נשברים כל כך מהסנטר. תהליך חיפוש עבודה יכול לתת להם לקחת שנה היום עכשיו בתקופת הקורונה, ואני במקרה גם מלווה כמה אנשים שהם מחפשים כבר תקופה מאוד מאוד ארוכה. ואם אין לך מישהו שמחזק אותך לאורך הדרך, ב ת נשברים נפשית ממש. אז זהו טיפ כזה, תקחו על עצמכם מישהו. אז רגע, אז פה אני רגע רוצה להרים לקבוצה שלך, כי סיפרת לי בהכנה שאתם עושים את זה גם בצורה קצת יותר פורמלית. רנו בקבוצה שלנו, אנחנו לא לבד בתפקיד, רנו בואו ננסה לעשות פה פיילוט של אנשים שיחפשו עבודה ביחד, ויתמכו אחד בשני בעצם. עוד פעם, זה להרחיב גם את המעגל החברתי, שזה משהו שלא דיברנו עליו, כשאתה מחפש עבודה, להתכנס בבית זה הדבר הלא נכון לעשות, צריך להיות אאוט דיירטריקס, אפר זה לעולם מה שסיפרת קודם, וצריך לעשות הרבה מינגלינג, הרבה נטוורקינג עם אנשים, כדי להיחשף להזדמנויות שלא נמצאות באפוקסימטי שלך, ואני חושבת שיקראתי על זה פעם איזה מ ר, שכאילו רוב ההזדמנויות המעניינות שאנשים מקבלים, בין אם זה ככה בשידוחים או בין אם זה בעבודה, זה לא מהאנשים הכי קרובים לו, זה מהסקנד, טרד סרקוס, כי הם חשופים לדברים שאנחנו לא חשופים אליהם, והם גם לא מתייגים אותך באיזה בוקס מסוים, כי נגיד המעסיקים שלך, שמים אותך באיזשהו בוקס מסוים, או הפרס שלך רואים. כן, הקירות טובה מדי, קרובה מדי. בדיוק, זה מה שליאור יודעת לעשות, ולא חושבים, וואי, היא יכולה לעשות גם משהו אחר, אבל אנשים שהם ברחוק, אז כאילו אין אותם מגבלה הזאת בראש, אז עוד משהו. ועוד שתי תובנות שיש לי על זה מהתקופה האחרונה, מאוד מעניין לדבר עם מישהו שעושה משהו שהוא מאוד שונה מאיתנו, למשל, לא מזמן התייעצתי ככה, על כל מיני דברים עם חברה שהיא עצמאית שנים, ופשוט ההסתכלות שלה בעצם זה שהיא עצמאית, ואני כל כך היה שכירה, היא פשוט שונה בתכלית, והיו כל מיני דברים שאני לא זיהיתי כהזדמנויות בדרך, שהיא רה, מה, אבל את הדבר הזה יכולה להפוך למוצר, ואת זה אפשר לעשות ככה, ופתאום כזה מין וואו, היא בסך הכל הסתכלה על זה דרך המשקפיים של עצמה, היא אפילו לא דיברה עליי, היא פשוט תקשיבה למה שאני אומרת, והרחזה את זה דרך הדרך שהיא חיית החיים שלה, אז לחפש מישהו שהוא דווקא קצת שונה מאיתנו. והנה אנחנו מדברים על לחפש מישהו שהוא מחוץ לרשת שלנו, הרבה פעמים אנחנו לא יודעים מה יש בתפקיד, ואיך נר היום יום, וכאילו זה נשמע לנו תפקיד מגניב, ואנחנו לא יודעים אם נוכל לעשות אותו, אז לפנות לאנשים בלינקדין שעושים את התפקיד הזה, ולשאול אותם איך נר היום יום, מה קשיים, מה האתגרים, מה אני צריכה לכתוב בקורות חיים כדי שבכלל יזמינו אותי לרעיון, אנשים ממש שמחים לשתף ולעזור. אז רנו מה אנחנו צריכות לעשות עם עצמנו מבחינת הכנה, אוקיי? דיברנו על בעצם את הקורות חיים מהפרק, מתייטלים לתוצאות, נכון? לדברים שהם יותר… זה לא דיברנו עדיין. אז נדבר על זה, בטח. טוב, אני לא מומחית קורות חיים, אבל מה שאני כן יודעת להגיד, זה שאנחנו נוטים עוד פעם בקורות חיים לכתוב מה עשינו. הרגנתי אירועים, הבאתי משקיעים, אנחנו נורא כזה… נורא עובדתי, אנחנו לא מדברים על תוצאתי. סבבה, למה הרגנתי אירועים, מה הייתה המטרה שלהם, ולאיזה תוצ זה הביא. אנחנו בהייטק, אנחנו נורא כזה… הכל מודדים, הנה, מנדי, הכל יותר מודדים. אז לנסות למדוד את העשייה שלנו ולאיזה תוצאות היא הבי כדי שזה ילמד על איזשהו אופי תפקיד. לא רק… אני מקבלת משימות ואני עושה להם אקסקיושן, אני אונר של הדבר הזה ואני מייצרת לו איזשהו… תוצרים ולא סתם עוד… לא משימתית, אלא יותר אסטרטגית. ומה האימפקט שנוצר בעולם בעקבות הפעולות שלי בעצם. כן, מעסיקים מחפשים לראות ראש גדול ולא רק באתי ועשיתי צ'ק על כל המשימות שלי. אוקיי. עוד דבר זה ש רנו שקורות חיים זה לא מספיק. ממש היום לפני שנה נועה שהיא מנהלת הקהילה שלנו בסטארטאפ פור סטארטאפ הצטרפה אלינו, ונועה לא בהכרח הגיעה עם הכי הרבה ניסיון, או עם הניסיון הכי מדויק לדבר הזה, אבל היא הוסיפה לקורות החיים שלה תוכנית שהיא כבר בנתה מראש, וממש הלכה אותה עם קורות החיים, של מה הייתה עושה אם היא תנהל את הקהילה. עכשיו הדבר הזה גם היה מאוד מעוצב יפה גרפית, עם הלוגו שלנו וככה דיבר את השפה, וגם פשוט נחשפנו למוח שלה, כאילו עוד לפני שבכלל היינו צריכות לדבר איתה, עוד לפני שמנהל גיוס התקשרה אליה.

ראינו, ראינו הצצה פנימה. רנו, אוקיי, זה רלוונטי. זה רלוונטי כי היא חושבת נכון, כי היא חושבת בכיוון. עכשיו, אף אחד לא ר לה לעשות את זה, כן? אולי היא יוכל לספר שמישהו ר לה, אבל זה לגמרי האקסטרה לקורות חיים, ונתן את כל הבוי. הנה, היום היא כאן ועושה עבודה מטורפת. כן, זה לגמרי להדל ראש, ולא נתקלים בהרבה מכם כאלה. וכן, קורות חיים זה ממש לא מספיק. עוד פעם, בגלל זה אני אומרת… לחפש קורות חיים זה המון עבודה? כן, בגלל זה אני מסתכלת על זה כחיפוש עבודה, כי אני אומרת, כן, כי ב ת כל הדבר הזה הוא המון עבודה לתחזק ולנהל את זה, ולכן כשאתה מגיע לשלב שאתה ב ת מחפש עבודה, זה כבר להתחיל, הכל עכשיו נכנס, כל הדברים מוכנים לך, אתה לא, אוקיי, אני לא מדברת על זה הרבה, לנהל פורטפוליו ככה שאפשר להציג, כמו מעצבים ששולחים תיק עבודות, זה לנהל את התיק עבודות של עצמנו ב-on-going. אני יודעת שאני כל הזמן, אם אני מקבלת פידבקים על דברים שנעשה טוב בעבודה, או על הפודקאסט או על הקהילה, אני ישר כאילו שמה את זה, יש לי כזה פארפוינט עם מלא פידבקים, כשיהיה לי אחר כך, כי אני לא אזכור. וואו, זה אחלה טיפ. כן, מה? זה בייסיק, כאילו לא? תשמרו. חבל, אתם עובדים כל כך קשה. אז רנו קורות חיים, מה הספיק? רנו לעשות רשת, לליצור עצמנו רשת תומכת של אנשים שמלווים אותנו, ולזהות ההצלחות שלנו. אחר כך פרקטית בעולם, איך מחפשים? איך את מציעה לגשת לתהליך החיפוש עצמו? אז אחרי שזיהינו את החברות שמעניינות אותנו, אז אפשר בהחלט לפנות לחברות עצמן, להיכנס לעמוד משרות שלהם ולראות אם מגייסים, וגם אם הם לא מגייסים, לכתוב להם, ראיתי, עקבתי, מעניין אותי, אני אשמח לשמוע כשכן יש הזדמנות. לפנות למשקיעים, שמשקיעים באותן חברות, ולהגיד, המשקיעים ממש מתחרים במי עוזר בהשמה לחברות, אז עוד פעם, בהנחה שאתם מצליחים להבליט את עצמכם ואת הרגש שלכם, ולמה מעניין להשקיע את הזמן בלנסות לעשות לכם השמה, אז לספר למה אתם מחפשים. לפנות גם לחברים וגם לחברים של החברים, ככה רשת יותר רחבה, וגם יש היום המון המון קבוצות בפייסבוק, וגם לא בפייסבוק, מיטאפים, לא חסרות קהילות שבהם, בין אם זה לפי סקטורים או לפי תחומי עניין של עיסוק, שאנחנו יכולים לבוא וללמוד על התפקידים, וככה להכיר אנשים שעושים את התפקידים האלה, וברגע שההזדמנויות מגיעות, הם כבר יגיעו אליכם. רת משהו קודם, וככה אני כן רוצה לצלול לתוך, כאילו גם שאתה תרחיבי עליו, וגם אוקיי, אני מחפשת עבודה, עשיתי את כל מה ש רנו כאן בפרק, וזה לא הולך לי כל כך טוב, בסדר? ואני כן פוגשת את הלאו, וכן מסבירים לי שחסרים לי המון דברים כדי לעמוד בקריטריונים הבסיסיים למשרה. מה אני עושה שם? כן, הרבה פעמים, שוב, זה בסדר שאני חושבת שיש לי יכולות, והקולגות שלי לשעבר רואים בי משהו שאני ככה הולכת איתו, אבל…

‫כן, המנהלת הגיוס של אותה ‫משרה רה לי, תשמעי, ‫זה פשוט לא מספיק טוב. ‫-אז אני חושבת שקודם כול ‫צריכים להיות ריאליים לגבי היכולות שלנו. ‫זאת אומרת, זה משהו שגם ראינו בפרקים, ‫שיש תפקידים שאם לא עשית את המסלול, ‫אתה כנר לא תעשה אותם. ‫את לא תהיה יועצת משפטית בחברה ‫אם לא למדת משפטים, ‫ואת לא תהיה Head of Finance ‫אם אין לך תואר בריאת חשבון או בכלכלה. ‫זה לא יקרה. ‫אז צריך לחזור לאקדמיה ‫ולעשות את המסלול הזה. ‫יש מעט תפקידים כאלה ‫בעלו טכנולוגיים, אבל יש. ‫אז קודם כול בוא נשים את הקופים ‫על השולחן, ‫ויכול להיות שב ת החלום שלך ‫אולי צריך לעשות לו איזשהו שיפט. ‫ואם זה לא בדומיין הזה, ‫ואין לך איזשהם בעיות אישיות ספציפית ‫שגם בהם אפשר לטפל, ‫ולפעמים גם זה משהו שצריך ‫לעבוד עליו, וזה בסדר גם לדבר על זה. ‫יש המון המון הזדמנויות ללמוד ‫ולהעשיר את עצמך בסקילס ‫שבעבר לא יכולת, ‫בין אם זה לקחת קורס בקורסרה ‫או בכל הבלינדה, ‫בכל הפלטפורמות אונלייניות או אופלייניות, ‫לא חסרות היום מלא אקדמיות ‫שמכשירות לכל מיני תפקידים, ‫ואולי לא דרכם תמצא עבודה, ‫אבל בהכרח תלמד את האדם את הז'רגון, ‫את המילים החשובות, ‫את המושגים, וגם תלמד את הנור, ‫הערכת דברים נעשית, ‫וגם תבנה נטוורק רלוונטי ‫לעולם התוכן שאליו אתה רוצה להיכנס. ‫נגענו פה בהרבה דברים, נכון? ‫גם במה הזדמנות וגם איך נר השוק היום, ‫ובעצם מה אפשר לעשות ‫כדי להכין את עצמנו יותר טוב ‫לתהליכים האלה, ‫ואיך להסתכל על משרות אחרת. ‫אם את רוצה הרגע להרוז את זה למישהו ככה, ‫מישהי או מישהי שעכשיו יוצאים ‫לדרך הזאת והם רוצים למצוא משהו, ‫איך רת, רת, תיארת את הסיפור ‫של החברה הזאת שלך, ‫ו רת, זה דינמי. ‫את לא אומרת שזה happily ever after ‫ושהיא עכשיו תהיה לנצח שמחה בארגון הזה, ‫אבל לנקודת זמן הזאת בחייה, ‫בהתאם לקריטריונים שהיא הגדירה, ‫היא ממש מאושרת ‫והולכת לבטא את עצמה ‫במיטבה בארגון. ן. ‫מה את מציעה לעשות למי שככה, ‫ממש רוצה לעשות את הצעד הראשון שלו בדרך הזאתי? ‫איפה מתחילים? ‫אני חושבת ב ת להתכנס בעצמך ‫ולנסות להבין מי אתה. ‫אני חושבת ששם הכול מתחיל. ‫ב ת בהבנה הזאת של מה עושה לי טוב. ‫ברגע הנתון הזה, זאת אומרת, ‫לא על כל החיים, כמו ש רת, ‫בתקופה הקרובה, ‫מה מעניינתי להתעסק איתו ומה עושה לי טוב, ‫ואז לצאת, כאילו, לצעוד אחרי ‫ההזדמנויות האלה. ‫אני חושבת שאנשים יותר מדי מהר ‫רצים לחיפוש ולא עוצרים רגע לחשוב, ‫אז נר לי שהרבה תמון בזה. ‫זהו, דבר רע, כאילו, תחשבו ‫במקום לשלוח עכבר מקלור חיים, ‫אתם תשלחו עשרים, וזה ב ת לחברות ‫שאתם רוצים לעבוד בהם, וזה כל כך משנה ‫כשאתם מגיעים לחברה ואתם אומרים, ‫כבר קראתי על חברה, אני מכיר את החברה, ‫אני רוצה לעבוד פה, אבל לא במקום אחר, ‫כי זה מאוד מתחבר לא' ב' ג' ‫באישיות שלי ובניסיון שלי, ‫זה נר אחרת לגמרי. ‫כאילו, זה קפצתי בלינגדין, ‫זה היה נשמע לי מעניין. ‫אז להתחיל בלהכיר את עצמנו יותר טוב. ‫-כן. ‫וזה גם טיפ אחרון, ‫אני אר לי שהחוויה בחיפוש ‫הופך להיות אחרת. ‫כי לא מסתכלים על זה כלא התקבלתי, ‫לא התקבלתי, לא התקבלתי, ‫את מסתכלת, יש לי חברה ‫שפעם סיפרה, היא יצ מלא לדייטים, ‫והיא סיפרה שהיא כבר הפסיקה ‫להסתכל על זה כדייט, ‫אלא הזדמנות לפגוש עוד בן אדם מעניין ‫ולשמוע על עוד תפקיד או מסלול חיים ‫שהיא לא הכירה. ‫ופתאום הדייטים שלה הפכו להיות ‫נורא נורא מעניינים, ‫כי פתאום יום אחד היא יצ עם עניין, ‫יום אחד היא יצ עם טייס, ‫היא למדה על זה, זאת אומרת, ‫פתאום היא שינתה את המיינדסט ‫בראש שלה, ופתאום החוויה שלה ‫הפכה להיות מסבל בלתי נסבל ‫לחוויה אפילו נחמדה. ‫אני חושבת שאם אנחנו נ ץ את זה ‫גם לעניין הזה של חיפוש עבודה, ‫שאנחנו לא מגיעים לרעיון, ‫אנחנו לא נצאים על המוקד ‫ונורים עלינו חיצים של שאלות, ‫אלא אנחנו מנהלים את זה בתור, ‫אוי, יש לי הזדמנות להכיר חברה ‫ממש מגניבה שעושה דברים ‫שלפעמים שונה את העולם, ‫ובוא נר אם זה יכול להתאים לי ‫או שפשוט אני אכיר אותה וזהו, ‫אז אני חושבת שהשיח הפנימי שלנו ‫ישתנה, וזה ישפיע מאוד על החיפוש שלנו. ‫מעולה, אני אוסיף לזה עוד משהו אחד ‫שלא כל כך נגענו בו, ‫וזאת ההזמנה להזנח קצת ‫את המרוץ אחר טייטלים. ‫בטח כשאנחנו כבר מחפשים, ‫מחפשות עבודה, ‫ואולי לפעמים גם נתקעות, ‫שברגע להסתכל ימינה ושמאלה, ‫נגיד ב ת כמו שאת אומרת, ‫אביגיל, מצאתם חברה ‫שאתם אוהבים את החזון שלה ‫וחושבים שיהיה לכם כיף לעבוד בה, ‫תיכנסו שנייה לעמוד המשרות ‫ותסתכלו על הדברים, ‫ותיכנסו למשרות עצמן ‫ותראו מה עומדים לעשות ביומיום ‫ומה הקריטריונים, ‫והאם יש איזשהו משהו שלא חשבתם ‫שאתם ורים או יכולים לעשות ‫ותוכלו לעשות עם עצמכם. ‫כי המקום הזה שמבין שטייטל ‫זה לא לנצח, ‫ולפעמים זה רק כרטיס כניסה לאנשים ‫ושמשם אתם תמשיכו להתפתח, ‫הוא מקום שאני מזהה שמפותח ‫הרבה מאוד הזדמנויות ‫ומאפשר הרבה תנועה שבסוף מדייקת ‫את עצמה למקום שנכון לנו ממעילה. ‫לא פעם אנשים שאני מכירה ‫שההתעקשו, אני רק בבחירות הזאת, ‫רק דיירקטור, רק ביזדב. ‫רגע, אבל אולי סלס בארגון אחר ‫עושה בדיוק את הביזדב הזה ‫שאתם מדמיין ופשוט קוראים לזה ‫סלס במקרה. ‫ואולי יש איזה תפקיד אחרי…

שאול לתת את הביטוי לאותן יכולות שלכם, אז קצת לעזוב, לשמוט את מה הטייטל שלי אומר עליי ולחפש רגע מה היומיום יאפשר לכם לעשות. זה הטיפ שלי. וואי ליאור, תודה רבה על ההזדמנות ככה לשתף את כל התפיסת עולם שלי על עולמות קרפוסי העבודה. אני חושבת שעשינו את זה פה במ ה-50 כמש. אני מקווה שזה יעזור למאזינים. אנחנו נשמח לשמוע אם זה עזר לכם, אם יש עוד שאלות, אם אתם ממש לא מסכימים איתנו, תכתבו לנו דרך האתר, דרך הקהילה, Startup for Startup. תפנו לאביגל במה בתפקיד, תדפקו על דלתות הארגונים שבהם אנחנו עובדות, אתם יודעים איך למצוא אותנו. תודה שהסכמת לבוא. בבקשה. לפעמים לדבר על דברים שהם ככה בליבנו, אבל אתה יודעת, אין פה איזו תורה סדורה ויש פה יותר אפילו נסתר על הגלוי, וזו איזו מהפכה שקורית בימים האלה. זה ממש מהפכה. זה לא מובן מאליו. אז האומץ והתושייה וגם שאת פועלת כדי לשנות את המציאות הזאת בדרכך, זה מעורר הרבה הרבה הערכה. יש. אז חייב שבאת. תודה רבה. תודה לכם שהעזנתם. Startup for Startup. תודה.