126: סדרת IPO 03 - מתל אביב עד נאסד״ק - איך נראה תהליך הנפקה (חלק 2)רועי מן וערן זינמן
רועי מן
ערן זינמן
126: סדרת IPO 03 - מתל אביב עד נאסד״ק - איך נראה תהליך הנפקה (חלק 2)
אנחנו מדברים על האירועים המשמעותיים על ציר הזמן של ההנפקה - מבחירת חתמים ועד ליום ההנפקה. אורחים: רועי מן וערן זינמן, מייסדים ומנכ״לים במאנדיי.קום
What do you do after writing the S1? How does work with investors look during an IPO? And what exactly is a syndicate?
In our third episode of the IPO series, we reach the second part of going over an IPO timeline. In this episode, Lior Krengel talks with Eran Zinman and Roy Mann, Co-founders and CEOs of monday, about meeting with investors and analysts, choosing the syndicate, creating a roadshow video - and the moment after the S1 turns public. They explained the importance of each stage, the way it worked for us and their main insights from the process.
Since this is a two-part episode, if you haven’t listened to the previous episode yet we highly recommend starting from it.
---
For more relevant episodes :
122: IPO 01 - What should you know about the IPO process?125: IPO 02 - From Tel Aviv to Nasdaq - what does the IPO process looks like (part 1)
Episode transcript
Automatically transcribed — it may contain errors.
היי כולם, אני ליאור קרנחל ואתם הגעתם לסטארטאפ פור סטארטאפ. היי אירן, היי רועי. שלום ליאור. היי ליאור. אז אנחנו כאן בפרק השלישי בסדרה שלנו על ההנפקה, ואנחנו ממשיכים לשתף אתכם באירועים המשמעותיים בציר הזמן של התהליך הזה ובתובנות שלמדנו. אני אגיד שזה חלק שני של הסקירה שלנו של ציר הזמן, אז אם נחתתם כאן, בבקשה קחו פרק אחורה ותקשיבו לחלק א', כי אתם מצטרפים אלינו ב צע התהליך. שנתחיל? סטארטאפ פור סטארטאפ. אז מה בעצם, מאיפה היינו בתהליך? בואו נזכיר לכם. השנה היא שנת 2021. כדור הארץ. חברת מנדל. סוף של החורף. צוחק, אבל אני רצינית. פסח ברקע. ואנחנו עכשיו בעצם הגשנו את התיוטה הראשונה של התשקיף, שבפרק הקודם הסברנו מה זה התשקיף וחוונו איתו. אני אומרת תיוטה ראשונה, הגשנו אותה בעצם לרשות לנערות ערך. אנחנו נחזור עליה בהמשכתיים לנו, כי זאת לא הפעם האחרונה שאנחנו פוגשים אותה. רועי, אתה רוצה להגיד על זה עוד משהו בשלב הזה? רק שהתהליך של התשקיף הוא כזה שמגישים אותו ל-ACC, הרשות לנערות ערך ריקאית, והם חוזרים עם פידבקים אחרי כמה שבועות. אז כלומר, זה לא הגשנו וזהו, למרות שזה היה מרגש, חיכינו לתגובות ויש עוד זמן לתיקונים, וגם יש דברים שלא היינו בטוחים ב-100 אחוז, אז עדפנו לא להכניס אותם, אלא להכניס להם כטיקון אחר כך, למרות שזה היה דברים חדשים לחלוטין. כי אחרי זה רואים את כל העריכות האלה אחורה, אז אם לא היינו בטוחים, עדפנו גם לא להכניס, אז כאילו זה לא שסיימנו אפילו את העבודה על ה-F1 בשלב הזה. נכון. מה שכן עשינו, סיימנו את הגרסה הראשונה, שאפשרה לנו בעצם להמשיך לשלב הבא, שבו רצינו לוודא שהקו הסיפורי של כל התשקיף הזה עובד, מול משקיעים, הרי בסופו של דבר קודמים תשקיף כדי שמשקיעים יוכלו להשקיע בחברה, נכון? ואני רק אגיד, לפני שתרצה לשם… בטח. שהדבר הזה היה נורא נורא מרגש, כי זה הדבר הרשמי הראשון שאתה עושה בכל התהליך הזה, שהוא עד עכשיו מתנהל בתוך החברה עצמה. פעם הראשונה שאנחנו מול ה-ACC, והגשנו את התשקיף, ולחצו על הכפתור, ואחרי זה גם עשינו מסיבה קטנה. אבל אני חושבת שאתה מציין פה נקודה חשובה, כי בשלב הזה כבר הבנו שזה תהליך כל כך ארוך, שצריך לחגוג את ה-quick wins. כן. וזה חתיכת win. כן, כן. צריך לעצור ולחגוג את זה. פאקינג מסמך של 260 מודעים, שהגשנו ל-ACC, והתרגשנו לקבל את הפידבק. בקיצור, אז יש לנו את התשקיף, והקו הסיפורי שלו כן מעודק, למרות מה ש רת, את העמודים הראשונים שהם קריטיים שתיארנו אותם בפרק הקודם, כבר צריך לסגור בשלב הזה, וסגרנו. והשלב הבא הוא בעצם שלב שנקרא Testing the Waters, דגימה של המים, TTW, מעכשיו קדימה, שבו פוגשים השקיעים, ומציגים להם את הקו הסיפורי הזה, ומקבלים פידבקים, פידבקים גם על הסיפור, וגם מתחילים לקבל איזה פידבק על הוולואציה, נכון? כן. אז בואו עכשיו נבין למה המפגש הזה עם המשקיעים הוא שונה מכל מפגש קודם. על פניו זה ור להיות רגע מוכר. אתם שניכם פגשתם מאות משקיעים בחיים שלכם. רק משהו אחד על הכותרת, על השם TTW, שגילינו בדיעבד, שזה כאילו Testing the Waters. זה טסטינג, הכל כאילו זה… בסוף זה לא היה טסטינג, כן? זה היה התחלה של הבנייה של המערכת היחסים עם המשקיעים הכי חשובים. לפני שאני אקפוץ את ההליך ככה, סיימנו את ה-S1, ועכשיו, כמו בסיבוב השקעה פרטי, צריך לפגוש משקיעים. לא למטות השקעה, זה לא שבסופו של פגישה אומרים Go, No, Go, אבל אתה פגשת משקיע. עכשיו מה עושים כשפגשים משקיע? מצגת. מצגת. עכשיו הבנקאים, אחרי ה-S1, רו לנו, טוב, אלפלנו את זה אתנחנה קטנה, על ככה לשמוע שלושה, הכינו לנו איזושהי מצגת. אנחנו הסתכלנו על זה, ו רנו, אוקיי, הבנו, ולקחנו את המצגת שהשתמשנו בה בתוך חבר פרטי, אבל היינו צריכים להביא אותה את המות, כי עכשיו, וזה הקטע המיוחד פה, אתה לא יכול לעשות דיסקלוז למידע שלא מופיע ב-F1. אתה צריך לדבר את אותם נתונים, אותם מטריקות. אותו סיפור. אותו סיפור. אבל לא צריך את תרובות. זאת אומרת, אם עכשיו משקיע שואל אותך שאלה, של להבין כיוון, או איך החברה עובדת יותר טוב, אפשר להסביר. זאת אומרת, לא הייתי עכשיו משחרר איזושהי מטריקות מאוד מדויקות, אבל לתת קריאת כיוון זה בסדר. לא צריך להיות ממש ממש קשיח עם הדברים האלה. אתה צריך להבין שאסור לך בעצם את הדיסקלוז אינפורמיישן שאין לשאר המשקיעים מאוד מאוד ספציפיים. אולי להרחיב על זה טיפה, שכאילו בשלב הזה היה לנו, כל הזמן רו לנו מה אסור לנו להגיד, כן? שאסור לנו להגיד מידע שלא יהיה זמין לכולם דרך האף-וואן. זה יוצר שיתוק מסוים. כאילו אצלי אני לא ידעתי אם מותר לי להגיד להם שלום, אם זה כתוב ב ת. נכון, בהתחלה ישר…
שאלות ששאלו אותך ואתה כזה, אני לא יודע מה המרחב תנועה שלי. הלקוחות שלכם זה טובה, החברה טובה, לא יודע. זה כאילו ב ת, אז הנקודות האלה, בהתחלה ככה רצנו מול שירן, וכל הזמן ניסינו להבין, כי הבנו שאסור להגיד כלום. ומה שאתה רת, אירן, בעצם זה כאילו המקום שהגענו אליו, שהבנו איפה הגבול עובר. בצורה משפטית טובה, ועובר במקום שעדיין מותר לדבר. כי זה בסדר. ולתת עוד צבע. ולתת את הפרשנות שלנו להרבה דברים שיש בהפקוען. זו המטרה של הדברים האלה. אז רגע, שנייה, בואו נסיים לתאר את התהליך. בעצם, בתוך התהליך הזה שנקרא TTW, פוגשים X משקיעים, אחר כך נדבר על כמה, אבל נגיד 30 לצורך העניין פחות או יותר. כל פגישה כזאת מחדש מציגים את המצגת. בסוף פגישה הזאת מקבלים איזשהו פידבק קטן. ובסוף כל התהליך, הבנקאים חוזרים אלינו עם מסמך מאוד ארוך, שבו כל משקיע שפגשנו באופן לכאורה אנונימי, כותב מה הוא מאוד ב, מה הנקודות חוזקה, מה הדברים שעברו פחות טוב, ומה הקומפרבלס, מה התחושה שלו לגבי הוולואציה, אם כבר יש לו אחת. זה התהליך בגדול, וכל זה קרה אצלנו בזום. כן. פה שווה להגיד, כאילו, תגובה למה ש רת, שכאילו בסוף הם מגיעים עם פידבק, שאנחנו זה לא היה לנו טוב מספיק, וביקשנו את הפידבק מכל משקיע שדיברנו איתו באותו רגע, כי הבנו שאחרי זה זה יהיה לנו סלט, אז כאילו זה קלאסי, כי גם עשינו את זה תמיד עד עכשיו. נכון. אז ביקשנו מהם בסוף המצגת להגיד לנו איך הם חושבים שאנחנו ממוצבים בשוק. נכון. ושיסבירו לנו את ה… זה מתחבר לנקודה שאלת קודם, שזה כבר שלב שבו אתה יכול להתחיל לפתח מערכת יחסים, ולא לבוא להציג וללכת, כאילו אתה לא מעניין אותך מול מי אתה מדבר. אבל גם פה בתהליך אומרים לך לא, אל תבקש פידבק, כי זה לא נהוג, וזה אז עשינו טוב, אז כן נבקש פידבק. נו נו, נבקש פידבק. וזה היה טוב. נכון. רגע, לעשות סדר, למה משקיעים בעיות פגישות האלה? בואו שנייה, אתה רת קודם אירן, זה לא גו נו גו, למה משקיעים באים לפגוש אותנו בתהליך שנקרא TTDW? אז אולי קצת להוריד את הלחץ מהסיפור הזה, הפגישות האלה בסוף פגישות פרנדלי. למה? המשקיעים, אין להם מה להפסיד. והדבר הכי שיש להם להפסיד זה מערכת יחסים איתך. אז מבחינתם, הפגישה הזאת, הם לא חייבים להחליט, הם רוצים להכיר את החברה. שזה אגב ממש חשוב, אין להם שום קבלת החלטות לעשות בעקבות הפגישה הזאת, אז זה מוריד הרבה לחץ גם מהם, הם באים ב ת להקשיב לך. והם רוצים לעשות מערכת יחסים טובה, אז גם השאלות לא יהיו הרד בולס, הם יהיו הרבה סופט בולס, והם יהיו חיוביים הרבה פעמים. ובסוף אם הם כן בוחרים להשקיע, הם רוצים שתיתן להם הלוקציה גדולה. ולכן המערכת יחסים פה מאוד חשובה, גם שתזכור אותם אפילו, זה ברמה הזאת. רת 30 משקיעים ב-TTW1, אחרי זה יש TTW2, אחרי זה יש רוטשו, יש המון משקיעים שפוגשים, אז הם רוצים שתזכור אותם אפילו. נכון. אז זה מאוד נעים. אני רוצה שנייה לשתף בתחושות, כי אני חושב שזה כן חשוב. תר היה לנו שני סלולים של TTW, אני לא יודע אם אנחנו נדבר על השני, אבל הראשון, זה בעצם, היה שמונה ימים, מי יום שני עד יום חמישי, ואחר כך עוד כמה ימים בשבוע לאחר מכן. ב ת, זה לא היה פשוט. זה היה תהליך די קשה. כי חושבים על זה, אז כל המשקיעים כמעט נמצאים בניו יורק ובסן פרסיסקו. עבדנו פה כל היום, בנו רגיל לעבודה, ואז בתשעה שלוש התחילו לנו שיחות. וזה שעה שיחה, רבע שעה הפסקה, שעה שיחה, רבע שעה הפסקה, שלוש שיחות, ארבע, עשינו ביום הראשון, עשינו ארבע שיחות ביום. אחד אחרי השנייה, עד הלילה. וכל פעם לבוא למצגת מחדש, זה קשוח. אגב, אני חושבת שגם מהצד שלנו, ומהצד שלכם נלקח האדרנלין, כי כמו שאין להם קבלת החלטה, בשונה מפגישת משקיעים בסבב פרטי שאתה הולך, ואתה אומר, אוקיי, התקדמתי בתהליך, אני רו פה צ'ק, שלושים פגישות, ואין איזה אאוטק פ שמיוצאים ואומרים, כאילו, האאוטק פ הוא ש רו שהם אוהבים אותנו ויסמחו לדבר איתנו, אבל אתה לא מקבל פה כסף בסוף הדבר הזה. שגם את זה לא ידענו כמה זה בדיוק, את יודעת, אוטנטי או לא, כי כאילו האינטרס שלהם, כמו ש רנו, זה להיות נחמדים. נכון. אז כאילו הרגשה היא שמעט מאוד… זה גם נדבר כמה. פידבק, וזה היה טוב. נכון. רגע, לעשות סדר, למה משקיעים בעיות פגישות האלה? בואו שנייה, אתה רת קודם, אירן, זה לא גו נו גו, למה משקיעים באים לפגוש אותנו בתהליך שנקרא TTDW? אז אולי קצת להוריד את הלחץ מהסיפור הזה, הפגישות האלה בסוף פגישות פרנדלי. למה? משקיעים, אין להם מה להפסיד. והדבר הכי שיש להם להפסיד זה מערכת יחסים איתך. אז מבחינתם, הפגישה הזאת, הם לא חייבים להחליט, הם רוצים להכיר את החברה. שזה אגב ממש חשוב, אין להם שום קבלת החלטות לעשות בעקבות הפגישה הזאת, אז זה מוריד הרבה לחץ גם מהם, הם באים ב ת להקשיב לך. והם רוצים לעשות מערכת יחסים טובה, אז גם השאלות לא יהיו הרד בולס, הם יהיו הרבה סופט בולס, והם יהיו חיוביים הרבה פעמים. ובסוף אם הם כן בוחרים להשקיע, הם רוצים שתיתן להם הלוקציה גדולה. ולכן המערכת יחסים פה מאוד חשובה, גם שתזכור אותם אפילו, כאילו זה ברמה הזאת. רת 30 משקיעים ב-TTW1, אחרי זה יש TTW2, אחרי זה יש רוטשו, יש המון משקיעים שפה קשיים, אז הם רוצים שתזכור אותם אפילו. נכון. אז זה מאוד נעים. אני כן רוצה שנייה לשתף בתחושות, כי אני חושב שזה כן חשוב. תר היה לנו שני סלולים של TTW, לא יודע אם אנחנו מדבר על השני, אבל הראשון, זה בעצם, היה שמונה ימים, מי יום שני, עד יום חמישי, ואחר כך עוד כמה ימים בשבוע לאחר מכן. ב ת, זה לא היה פשוט. זה היה תהליך די קשה. כי חושבים על זה, אז כל המשקיעים כמעט נמצאים בניו יורק ובסן פרסיסקו. עבדנו פה כל היום, בנו רגיל לעבודה, ואז בתשעה שלוש התחילו לנו שיחות. וזה שעה שיחה, רבע שעה הפסקה, שעה שיחה, רבע שעה הפסקה, שלוש שיחות, ארבע, עשינו ביום הראשון, עשינו ארבע שיחות ביום. אחד אחרי השנייה, עד הלילה. וכל פעם לבוא למצגת מחדש, זה קשוח. אגב, אני חושבת שגם מהצד שלנו, ומהצד שלכם נלקח האדרנלין, כי כמו שאין להם קבלת החלטה, בשונה מפגישת משקיעים בסבב פרטי שאתה הולך, ואתה אומר, אוקיי, התקדמתי בתהליך, אני רו פה צ'ק, שלושים פגישות, ואין איזה אאוטק פ שמיוצאים ואומרים, כאילו, האאוטק פ הוא ש רו שהם אוהבים אותנו ויסמחו לדבר איתנו, אבל אתה לא מקבל פה כסף בסוף הדבר. שגם את זה לא ידענו כמה זה בדיוק, את יודעת, אוטנטי או לא, כי כאילו האינטרס שלהם, כמו ש רנו, זה להיות נחמדים. נכון. אז כאילו הרגשה היא שמעט מאוד… זה גם נדבר כמה. פידבק, וביקשנו את הפידבק מכל משקיע שדיברנו איתו באותו רגע, כי הבנו שאחרי זה זה יהיה לנו סלט, אז כאילו זה קלאסי, כי גם עשינו
אני חושב שהבנו, שוב לא דיברנו על זה בנקאים, אז אני אומר על זה בהנחה, אבל שהם בכוונה ככה, את הפגישות הראשונות הריפדו לנו במשקיעים פחות רלוונטיים, כדי שנר איך הוא שנתחמם ונת ן, ואחר כך זה אללה הקצב. והרגשנו את זה גם ב-TDW השני, אז אני מרגיש שזה כן היה מכוון באיזשהו ירמה, ופה שווה אולי להזכיר שני סוגים קטגוריות שונים של משקיעים. יש משקיעים שהם כמו VCs, שכאילו יש בן אדם שהוא מדבר איתך והוא מחליט בסוף על ההשקעה, ואז זה אותו סוג של שיחה, זה הכל עליו, הוא מנסה להבין כדי שהוא יוכל להחליט, ויש משקיעים היותר גדולים שיש אנליסט שמכסה את התחום מטעם החברה, כאילו אנליסט ממי של חברת השקעות, ויש פורטפוליו מנג'רס, שזה אנשים שעושים השקעות על סמך האנליזה של אותו אנליסט. ואז בעצם קבלת החלטה מתחלקת לשניים, ופתאום עולה מולך מול האנליסט, הוא קוורינג סופטוויר, הוא שואל אותך שאלות שהן מאוד… טכניות כמעט. כן, הוא לא… יש המון משקיעים שהולכים על הקטע היזמי, מה אתה מ ין בו, כאילו מה שהם מ ינים שיגרום להצלחה, כל אחד והפילוסופיה שלו על הדבר הזה. בפעמים גילינו זה שהם בכלל צריכים שיהיה להם תזה לגבי האזור שלנו, והם מנסים להבין דברים על התחום ולא עלינו ספציפית, כי הם עוד לא החליטו שהם בכלל נכנסים אליו. ואז נדבר עם הפרטפולים, זה שיחות כאילו, עזויות, כי אף אחד לא… הרבה מזה לא מעניין אותם, אנחנו מנסים להבין משהו. מנסים לסדר את העולם. כן, כן, וזה כאילו שיחה אחרת. אני רק רוצה לשאול משהו אחרון, אולי תובנה הכי חשובה מכל התהליך הזה, שבסוף זה תהליך שהוא איטרטיבי, ונכנסנו לתהליך הזה עם מצגת X, ועצרנו עם מצגת Y. ואחרי כל פגישה, אחרי שהבנו איפה יש פערים, שינו את המצגת. ואם שואלים אותי כאילו מה הערך הכי גדול בדבר הזה, זה לא לחכות אחרי השמונה הימים האלה, לקבל את הפידבק מהבנקאים ולהתחיל לשנות, ואז לבוא לטי-טי-דאבליו הבא עם איזושהי גרסה, אלא ממש לעשות שינוי תוך כדי תנועה. בוא ניתן דוגמה, כדי שזה יהיה יותר תנגן. גילי למשל העניין של הפרטנרס, אולי אתה רוצה לספר? נכון, אז אחד מהדברים, ובזה גם רואי הזכיר את זה, שהפגישה עם הבנקאים עם פידבק אחרי כל יום או אחרי כל פגישה, ו רו לו תקשיבו, הם לא הבינו שיש לכם צוות פרטנרס כזה מתקדם. ואנחנו גם הבנו שהם לא מבינים, כי הם שאלו על זה שאלות כזה על הדרך, וכשנתן להם את המידע, הוא וואו, זה מדהים. נכון, ויכלנו לחכות לסוף השבוע, להגיד שאולנו זמן, אנחנו צריכים לעבוד, יש לנו פגישות כל יום או חמש שנות, אבל אבו צוות מדהים מאחורה שתמכ בנו, והוספנו את השקף, וראינו איך אחרי פגישה אחת כבר זה משתנה. נכון. וב ת, אחרי אין סוף שינויים, אני חושב שבטוטה למצגת שיצא לנו בסוף, שונה לי גם ממה שהתחלנו. ממש, נר לי כל השקפים התחלפו, שזה הפתיע את כולנו, כי המצגת לפני זה היא הייתה משוייפת על כמה שנים. אז כאילו, זה נקודה סופר חשובה גם שעושים את השינויים האלה. נכון, לשחרר את ה… אנחנו כאילו, אחרי כל פגישה כאילו, יצאנו עם כאילו… טוב, את זה הם לא הבינו, טוב, זה, מה עושים, מה משנים, מה פה, מה שם, וזה בקטנות. אז כשעושים את זה כל הזמן, זה אין את הקטע הזה שאתה צריך לשבת עכשיו להבין מחדש את הכול וזה. וגם לדעתי, אם עושים את זה בפעם אחת, זה לא יוצא אותו דבר, כי ברגע ששינינו ואוספנו את הפרטנר, אז פתאום זה מעלה שאלה אחרת. נכון. הם מגיבים, אז העובדה שעשינו את זה אבולוציוני כזה, זה קריטי, וזה גם משהו שעשינו עד היום. כן? בכל הסבבי הגיוס האחרונים זה היה בדיוק אותו דבר. כל מצגת בסוף לקחנו את הרבע שעה לשבת לדבר, להבין מה העניינים, ולשנות. עוד דרך ממש גדול של התהליך הזה, רועי הזכרת קודם שב ת התשקיף הוא… כבר הרגשנו גרסה ראשונה שלו, אבל היא לא סופית, ושיהיו דברים שבהגדרה החלטנו לחכות איתם. אז למשל משהו שממש נעזרנו בתהליך של הפגישה של הטיטידיאבל, זה כל היוזמה של הסושל אימפקט. אנחנו החלטנו כחברה שאנחנו הולכים לעשות משהו שהוא מהפכני וחדשני ויוצא דופן, ודרש מהמשקיעים איזשהו קומיטמנט יותר גדול ממה שהם רגילים לשים בדרך כלל על יוזמות חברתיות, והחלטנו לא לכתוב עליו בתשקיף לעומק, אלא קודם לבדוק איך מגיבים לזה משקיעים, ונזוכרת שנכנסנו לסבב הראשון של הפגישות עם המשקיעים קצת כזה חסרי ביטחון, ו רו לנו גם הבנקאים נר מה הם יגידו, ופתאום אחרי 15 פגישות ש רו לנו דברים ממש חיוביים על היוזמה, זה נתן כל כך הרבה ביטחון ועזרנו להבין איך לספר את זה בתשקיף. ויצאנו מזה וממש הוספנו את זה על בסיס הפגישות האלה לתשקיף, גם את הנרטיב שאפנו מתוך זה. כן, זה מדהים, כי זה נניח נקודה אחת ספציפית, כאילו שאנחנו תורמים 10% מהאקויטי, עשינו שם מלא דברים שידענו שלא יהיה להם פריקשן, זו נקודה של פריקשן קשה. כן, בזה התכוונתי, כן. וכולם רו לנו לפני זה, אף אחד לא עשה את זה, זה כאילו קשה. נר איך יקבלו את זה. כן, היו כאלה ש רו שזה לא יהיה בעיה והכול.
למתיהם, ומה הפולזה? כל אחד רוצה להגיד כמה הם עושים בסושל אימפקט וכמה להם אכפת, ובסוף גם היו כמה ש רו לנו במפורש שהיו מאוד טכנים. רו, מדהים ש רתם לנו, אנחנו יודעים את זה. הרבה חברות עושים דברים אחרי ה-IPO, לא משתפים אותנו לפני זה. ככה נשים את זה במודל, הכל טוב. כאילו זה נניח אם צריך לשים עליכם דיסקאפ נשים, הרבה רו שזה יעזור לנו ויעשו לנו אפסייד. אז כאילו גם אם זה מתנרמל לכלום, התאום ציפיות הזה, עפו עליו. אז למרות שכאילו לא רו לנו לפני, כאילו התגובה של כולם לדבר הזה זה שזה לא יעבור טוב. רענן, משהו שעשינו שהיה מאוד לא מובן מאליו בעיניי המשקיעה, הבנקאים לפחות, היה להחליט לעשות דמו בכל פגישה. דמו לייב, לא רק דמו. לא לשים איזה סרטון כזה, אלא ממש לשבת בכל פגישה כזאת. תיארת ימים של פגישות ברצף והתעקשנו שאתה תעשה להם דמו לייב. למה? ומה היה ערך של זה בסוף? זה לא רו שהם חושבים שזה לא רעיון טוב, הם רו שזה רעיון גרוח. כן, אני דמתי, אבל… הם היו נגד. כן, הם היו נגד. בכל פגישה שעלינו ניסו להגיד, להניע אותנו מהדבר הזה. אז רגע, נתחיל מאיתנו למה זה היה לך חשוב, למה זה היה לנו חשוב, ונעבור ל… אני חושב שזה היה לנו חשוב, א', כי אנחנו מאוד גאים במוצר. עכשיו שהוא מספר את הסיפור מאוד מאוד טוב, שזה גם משדר המון ביטחון, שאנחנו רוצים לשים את המוצר בפרונט, ואנחנו ראשיים גם ביטחון להדגים אותו בלייב, וזה מר כמה אני ורואים מחוברים למוצר. והפידבק שקיבלנו, זה שכולם, ואפילו אם כתבו את הבנקאים, כולם כאחד, רו לנו כמה זה היה משמעותי וכמה זה חסר להם. אחד ר שהוא לא ר כבר 20 שנה הדמו במצגות לפני ה-IPO, שזה יפותו רק בגלל שכאילו לא עושים את זה. היה חס האישי שהוא קיבל בתוך זה. כאילו כולם מתייחסים אליהם איפשהו, בתור אתם, כל מה שאכפת לכם זה מספרים, ואכפת להם מהרבה יותר דברים, הם רוצים להבין ב ת. יש כל מיני יתות כאלה שיש לבנקאים ולאנשים בתעשייה הזאתי, שיכול להיות שאחר כך גם עושים משהו ופשוט שוכחים על למה, מסיסו אותם, ואפשר להערר אותם. ופשוט אנחנו גם במצגת שבנינו, גם בדמו, ואני חושב שזה דוגמה ללא אחת דרך, היו את הקווים האדומים האלה שהרגשנו בבטן שזה הדבר הנכון והתעקשנו עליהם, כי בסוף אנחנו צריכים לחיות עם התוצאות. ואני אגיד לך אחרת, אם נגיד התוצ לא הייתה טובה של ה-TCW, הייתי מתבייס שלא עשיתי את הדמו. בסדר? אז כאילו… ואם היום קבלים פידבקים גרועים על הדמו, היית מפסיק לעשות אותו. נכון, זה לא היה מעניין של אגו. תשמעי, אני חושב שעוד משהו שאני רוצה להזכיר בהקשר הזה, שאנחנו הבנקאים רו לנו תקשיבו, אנחנו נרכז את כל הפידבקים ונשלח עם מסמך, אבל אני זוכר שאת כל פגישה, עשר דקות אחרונות, באת ו רת להם, תקשיבו, אני רוצה לשמוע פידבק עכשיו מכם, בלייב, על המצגת שהעברנו לכם. עכשיו, עכשיו שאני מסתכל על זה וחושב על זה, זה לא מובן מאליו. הרי אנחנו באים להציג עם המון ביטחון את החברה, והנה הסיפור. אנחנו באים, אומרים, תנו לנו פידבק. אנחנו מרגישים שאנחנו יכולים להשתפר. זה א. אני חושב שזה גם מקום של צניות, אבל גם מקום של להראות דדיקשן ללמידה. לשיח יתי. הפידבק שקיבלנו, אני חושב שזה פידבק בחיים לא ייתן קבל. כי הביאו לנו כל מיני דאטה פוינטס ככה בתוך המצגת, שנפלו להם מאוד עמוק, וכאילו התלהבנו מזה. ואז מתוך זה הבנו גם מה פחות. נכון. ואחרי זה הם התחילו להביא לנו פידבק, התחלנו לשנות את השאלה, אחרי שהבנו שהשקפים בסדר, התחלנו לשנות את השאלה למיצוף שלנו בשוק. נכון. ואז הם התחילו להסביר לנו על השוק. אז בעצם ככה גם את השאלה הזאת שינינו לאורך כל הדרך, כדי לקבל את התמונה שאנחנו היינו צריכים לדעת לאיפה אנחנו נמצאים בעיניים שלהם. וכל הפידבקים האלה, ולפני כל פגישה שהייתה, אם פגשנו את הבן אדם לפני זה, רת לנו איזה, פגשתם אותו פה, חשבנו עליו ככה. נכון. זה מה שהוא שאל, זה מה שעניין אותו, זה מה שעניין אתכם, מזה התלהבתם. אז הכל היה ריקורדן. השקיעה באסנה, השקיעה באוטייבל. ככה הזיכרון, כן. נכון. זה היה עוד מעניין. נורא כיף לדבר על המשקיעים ועל ה-TCW, אבל אנחנו צריכים להתקדם בתהליך. אז אחרי שמונה ימים של פגישות עם משקיעים, אנחנו בעצם נאלצנו לסגור את הסינדיקט. סינדיקט חוזר על החברים שלנו מהפרק הקודם שהם הבנקאים, ואם סיפרנו לכם שכבר בחרנו את הליד ליפט.
וליב דרייט כדי להתחיל את התהליך, נכון? אז בעצם יש עוד בנקים שמצטרפים אלינו לדרך באופן רשמי. בקיצור, יש לנו שלושה סוגים של בנקים. יש לנו את האקטיב, שרועי כבר תיאר אותם בפרק הקודם, את הפסיב, שהם כאלה שהם עדיין, הסלספורס שלהם יותר משמעותי, אבל הם לא ממש כותבים איתנו את התכנים ולא מלווים אותנו בכזאת אינטנסיביות, ויש קורמניג'רס, שאותם מביאים בגדול בשביל האנליסטים שלהם. האנליסטים האלה עומדים לכתוב ריפורט, ומהריפורט הזה כל ריבון קדימה, להמליץ בגדול לשוק מה נעשה עם המנהיה של מנדיי. אז מה זה האנליסטים האלה תיארתי עכשיו, וב ת התהליך של הבחירה של האנליסטים היה מאוד מאוד ארוך. מה נגיד עליהם? נגיד שמה ש רנו על התהליך של בחירת הלידים הוא די דומה, שיש פה המון אגו, שיש פה המון עניין של נראות, שאני יכולה… סדר חשיבות. כן, למשל בדיוק, זה היה הזוי לגלות כמה יותר חשוב להם מי מופיע לפניהם ברשימה על הקוור של התשקיף, ופחות כמה כסף הם יקבלו. ממש, זה נשמע מוזר, לא? אבל לא. אבל אני כן אגיד, ואז נתקדם, כי אני חושבת שדרך האנליסט די נוכל לדבר עליהם יותר לעומק, אני אגיד שהדרך שלי לבחור את האנליסטים הייתה פשוט לשאול אותם האם הם מבינים את החזון שלנו, האם הם מבינים איזה שאלות הם שואלים, באיזה חברות אחרות מהתחום שלנו הם מעורבים ומסקרים, ובעצם פה היה הרבה תהליך של רעיון הדדי. זאת אומרת, אני עשיתי לכל אנליסט כזה מצגת של איזה עשר דקות, רבע שעה, שהייתה תקציר של ה-TTW, ואז יותר שאלתי אותם, ומה אתם חושבים על זה, ומה אתם מבינים מזה. ובעצם בחרת את הבנק בעיקר לפי אנליסט. הקורמנג'רס נבחרים רק לפי אנליסט, כי אין להם שום, לבנקאי פה אין תפקיד, בשונה מהבנקים המובילים, רק לאנליסטים יש תפקיד. ולסלספורס שהוא קומודיטי. שהוא קומודיטי, בדיוק, בטח בבנקים הקטנים. עוד קריטריון היה גם מה אינגייג'מנט, בסדר? חלק כזה עולים על השיחה, תודה רבה, כן, אני יודע הכל, תודה, נתר כזה בצד השני, חלק ביקשו לפגוש אתכם, ביקשו לראות דמו, אז גם רמת המעורבות והרצון שלהם להביא לעומק השפיעה על הבחירה. יש כאלה שבחרנו, למרות שאין להם אנליסט. יש בנק אחד שבחרנו להוסיף לסינדיקט שאין לו אנליסט, וזה אלן אן קור. הם נכנסו משלושת הקטגוריות לקטגוריה השנייה של הפסיב בוקרונר. בחרנו אותם כי הם חיה מסוג אחר, והם עזרו לנו מאוד עם המשקיעים. אז נגיד אפילו מה הם נתנו. בוא נגיד ככה, הוויזיון שלהם זה שלא יהיה להם אנליסט. זה לא איזה חסר להם. כי הם באים להתמקד בכל המפגש בין חברה למשקיעים ולוודא שכל המידע הזה עובר בצורה הכי חלקה. תיארנו פה כבר איפה זה לא עובר חלק, נכון? איפה לפעמים מקבלים פידבקים שהם לא הוסים מדי ואתה לא יודע לעבוד איתם. אז הם מביאים לך פידבק מאוד מאוד לא מפולטר. וגם אותם, אני אגיד בסופו של דבר, אני חושב שכל השחקנים פה אנחנו גילינו שאנחנו צריכים להיות אקטיבים כדי לקבל את הדבר הזה. נכון, נקודה ממש חשובה. ותובנה אחרונה לגבי סינדיקט ולגבי אולי כל התהליך שכבר הזכרנו אבל קלינג, גם קריטיטי דאטה. הכל כתוב כמה הבנקים האלה קיבלו בעבר. מי האנליסטים על הסיכרו בעבר. גם את הדוחות שהאנליסטים כתבו אתם יכולים לקרוא. אז נגיד שאתם יוצאים להנפקה ויש חברה אחרת שאתם מאוד מאוד מ ינים ואוהבים בתחום שלכם. לכו תקראו שנייה איך האנליסטים כתבו עליה. מתחברים לזה? אוהבים את הסגנון? חושבים שהם תפסו את הוויז'ן נכון? גם מזה אפשר ללמוד. יש פה נקודה קטנטנה שכאילו יכולה מר לך את החיים לא היית עושה אותה אז היא קריטית. נניח על הקומישן שלהם. חייבים ללכת אחורה להיסטוריה. למה? כי הם באים אלייך ואומרים לא אני רוצה יותר. אני זה. כל ההיסטוריה שלי מר שאני קיבלתי יותר תמיד. את לא יכולה להביא לי פחות. אני לא בא אלייך. אבל דווקא כן קיבלת פה ככה וקיבלת פה ככה. והיה לי אקסל מטורף עם כל המספרים. שמאלה פעמיים מהו ופה היית דווקא ימינו. אם לא יודעים את זה אין לך דרך לייצר מסע ומתן כי הוא לא אפילו הגיוני. ופה שוב להוסיף אפשר להפעיל את הבנקה אם נקבל את כל ההיסטוריה ואת כל הדאטה הזה. נכון. כשאתם שם כדי שיעזרו לכם עם הדבר הזה אם לוקחים חברת פי-אר חיצונית. פי-אר חיצונית? פי-אר חיצוני. הם יכולים להוציא את זה. כלומר אפשר להפעיל אחרים כדי לקבל את כל הדאטה הזה ולהיות מוכנים למסע ומתן עם כל אחד מול כל אחד אחר שאתם נכון. בחרנו סינדיקט ואז מגיע שלב פורמלי שנקרא האנליס די. באנליס די בעצם אנחנו זה יום שדי דומה לאורג מיטינג לאורגיניזיישן מיטינג. זה הולך לחלול על זה פרק. כן, בוא נתאר את זה בקצרה. פה אנחנו בעצם רוצים לספר לכל האנליסטים ביחד בחדר את הסיפור שלנו.
אז בעצם אחרי שכל הבנקים נכנסו לתמונה, וכל האנליסטים אנחנו יודעים מי הם, אז עושים את האנליסטי. נכון. חשוב לציין, א', זה פרנדלי. הם כולם רוצים ללמוד. הם כולם, בחרת אותם. זאת אומרת, האנשים שבחרת, זה לא אנשים ש… שזרים ואין להם אינטרס. שזרים או שלא מבינים מה הם עושים שם, יש הת ה. נכון. ואנחנו ממש שיתפנו אותם, הבאנו את כל העללה, כולם הציגו ביחד. הם היו, היה להם שאלות מעולות, הם רצו ללמוד. ואנחנו גם היה לנו אינטרס שיעקיעו את החברה יותר טוב. אני ממש זוכר את זה, ותוך עלה מאוד מאוד חיובית. כאילו שממש, לא הצויים עוד על החברה, הייתה הזדמנות לשתף אותם בהמון דברים. ובניגוד למשקיעים, שאתה יכול ב ת צריכים מאוד להיצמד לאס-וואן, אתה כן יכול לדבר איתם על דברים מעבר, ולעשות פה יותר מטריקות ויותר דברים על החברה. כי שוב, הם במקום שהם יותר חשופים למידע. לפייננס יש פה תפקיד מאוד עקוטי. כי בעצם האנליסטים הם הגוף היחידי שבעצם חשוף לתחזיות של החברה. בעצם אלירן, ה-CFO שלנו, וכל הצוות של הפייננס עבדו מאוד קשה, בעצם בשביל לייצר את המודלים. קדימה, את ה-projections. עכשיו תראו, גם פה, זה בעצם פרוג'קשן שאתה רוצה להוציא לשוק. בסדר? אז אלירן והצוות שלו עשו איזשהו חישוב, מה אנחנו יכולים to commit for. וזה היה תהליך מאוד מאוד מעניין. לראות איך בונים את זה ואיך מציגים את זה להם. וחשוב להגיד שפיצלנו את זה לשתיים, נכון? נכון. וזה היה טיפ טוב, אחד על החברה. ואז במקום שהם התאייפו ואז נגיע לפייננס והם יהיו מעולפים, אז פיצלנו את זה לעוד session. session שהם מדברים על המודל. עכשיו רק אם נכנסת כבר לפרוג'קשן, שהם שומעים אותו, וזה היה data point ממש נחמד, איך זה עובד הדבר הזה. האנליסטים מקבלים לך את הדברים שאתה חוזה קדימה. הם בונים מודל משל עצמם, בסדר? והם יודעים גם מה החברה חושבת. ואז למשקיעים מוסדיים מקצועיים, הם יכולים לקבל טלפון ולהגיד להם את הפרטים האלה. כאילו זה החוק, כן? רק בטלפון אסור להם לשלוח שום דבר כתוב. למה? כדי לוודא שזה לא מגיע איכשהו אחרי זה לשוק, לסתם אנשים שלא יבינו מה זה אומר. אני חושבת שעוד משהו שעשינו שהיה כזה, שכאילו זה היה נר כמו טיים, כאילו הרבה השקעה בזמן, אבל ממש ישתלם, היה לתת להם עוד סשנים. אחרי האנליסדי היו כל מיני שאלות על המוצר. הם ממש ממש ניסו להבין למה המוצר שלנו כל כך שונה. והם לא הבינו את זה מהאנליסדי. עכשיו אפשר להשאיר את זה שם, לשלוח להם איזה מייל. לקחנו את זה פה בשתי ידיים, ולרי אש, שהוא ה-VPRND שלנו ופרודקט, בנה סשן עם הצוות שלו, הכי הכי הכי לביס אין בייטס של איך התשתית שלנו בנויה, ולמה זה אחר. וב ת השאלות הכי הכי הכי עמוקות. ואני יודעת שזה עבד, כי כשכתבו לנו את הדוחות, הרבה מהם ציטטו אותו. ממש השתמשו אצלנו, יש את המונח של הסכמלאס, סכימלאס, אנחנו צוחקים על זה. פשוט הם ידעו לכתוב את המילים האלה. אז אם אז היה נר כאילו מה הם צריכים להבין את הטכנולוגיה ומה זה יעזור להם בחיים, בסוף הם יכולים להסביר אותנו לשוק, והם יכולים לקבל החלטות יותר טובות על החברה, ככל שיהיה להם יותר מידע ויותר ויזיביליות לגבי מה שקורה בתוך מונדי. אז אני חושבת שזו נקודה שבה אפשר לנפנף אותם ולהגיד נתנו להם ובוא נתקדם. לא נר לי שאת הדקה של זמן שהשקענו באנליסט שאחר כך לא שמחנו שעשינו את זה. נכון. CTW2, לא צריך להרחיב על זה, אבל בעצם היה לנו עוד צוות של CTW, עם משקיעים אחרים, עוד פעם שבוע, עוד פעם שיפרנו את המצגת. נכון. ותוך כדי כל התקופה הזאת אנחנו כן מגישים מהרות, עונים על שאלות של ה-SEC, ובעצם מכניסים עוד כמה שיפורים. אני חושב שסך הכל בדיעבד, אני מסתכל על זה, הבאנו המון מטריקות ששופכות אור על הרבה אזורים, ואני חושב שגם מתוך זה קיבלנו המון מהרות. מהרות. תפרוצץ גם את הבלון הזה, כי כשהתחלנו את התהליך רו לנו לכו תדעו איך הרשות לניירות איך תתנהג, אולי הם יחפשו אתכם בבסיבוב, היו ממש כזה, תת את התחושה שזה גוף שעלול להיות מציק סתם. לא, תראי, אני יכול להבין למה הוא יכול להיות מציק, אבל אני חושב ש… בעבודה שלנו, אבל זה לא… זה לא חווינו את זה ככה בכלל, אבל היה לנו צמת החלטה. הרי אנחנו כל המען הצייעסים עם אורחי דין, ואני יכול לראות איך סאודרין מתעקשים לא to disclose משהו, או להציג כותרת יותר מפוצצת, שיותר אינדיקטיב על זה שחברה טובה יותר, ואנחנו ניסינו לא להגזים, אלא על כל דבר להציג כמו שהוא, איפה שמרו לנו שאם לא תשחררו את המידע הזה יכול להיות שה-SEC יש לכם בעיה, שחררנו, תמיד היינו בגישה של עודף מידע, ולתת איפה שצריך, בשביל להוריד את הפריקשן, כי אם אני כן בגישה שאם ה-SEC חושב שזה טוב יותר בשביל שהמשקיעים יקבלו את התמונות יותר טובה של החברה, כנר עדיף לשחרר. אני אגיד פה, זה פותח לי נקודה ענקית, כן, של תובנה ענקית שהייתה לי,
שאתה לא רוצה למכור כלום. כלומר, אני לא מנסה שדברים יהיו מאוד חיובי. זה כאילו מהפרייבט, בפרייבט איניברסיטי כל דבר שהוא כאילו שלילי, תמיד אתה בפוטנציאל של תשמעו יאללה, זה אתגר, אנחנו נצליח, אנחנו to paint a pretty picture. כי ככה אנחנו גם מ ינים, וזה אפילו ה ת. פה, כאילו מי שקרא F1 או S1, כאילו התחלה הזה זה מסמך לגלי נוראי של החברה ככה וככה וככה וככה, כאילו מי שקורא את זה אל תשקיעו, אל תשקיעו, יש סיכון, סיכון, סיכון, סיכון, סיכון. למה? כדי להימנע מתביעות או כל מיני אנשים שאומרים משהו אחר כך. אז אני חושב שאיפשהו גם במטריקות שהן ורות לשקף את החברה ואת הביצועים שלה והכל, לקחנו צעד אחורה, וזה שינוי תפיסתי, כן? לקח לי זמן כאילו אצלי לעשות הסוויץ' הזה, כי להגיד רגע, בוא ניתן להם את זה שכאילו הם לא רוצים להשקיע, שלא ישקיעו, אני לא מנסה כאילו זה, this is it, זה החברה, אם זה משקף ב ת, לא אם זה מסליל אותם למקום שהוא כאילו לא, איך שאנחנו בכלל רואים את העסק, אבל כאילו לא מנסים ליפות פה כלום, כאילו קחו את זה, this is it, כאילו זה שחרר ממני את הלחץ הזה שכאילו מה, זה תמיד יהיה חיובי, ופה יאללה, עשו את זה. קחו את המידע. קחו, קחו, תחליטו, אל תחליטו, אל תזהה, למה אחרי זה שמישהו יחשב שצריך לבוא אלינו בטענות? אני חושב שזה ככה גישה כללית טובה לפאבליק מרקט, כי יש שם הרבה אנשים שהם מחכים שיהיה איזה בעיה כדי שהם יוכלו לטבוע, אז כאילו… למה להחזיק משהו? למה להחזיק משהו? קחו את זה. ואז אחרי כל זה, קיבלנו אישור מהרשולניות על הגרסה האחרונה שלנו, אז מה השלב הבא? לצלם את הרוטשו וידאו. בעצם כחלק מהתהליך של ההנפקה, אז המשקיעים, יש להם כמה דת הפואנטה, יש את ה-S1, זה המסמך, יש את הפגישות איתנו, אבל זה לא כולם עשו איתנו פגישה. יש את המצגת. יש את המצגת, ויש וידאו שהחברה מכינה בין 25 דקות ל-35 דקות. נכון. בעצם לספר את הסיפור של החברה, וביום שבעצם עושים פליפ ל-S1, משחררים גם את הוידאו לכולם, שכולם יכולים לצפות. נכון. בקיצור, עבדנו הרבה מאוד זמן על הרוטשו וידאו הזה. מה זה בקיצור? זה היה סיוט. זה זהו, אוקיי. בוא תספר. זה הכי גדול, זה שהבמאי ביקש מאיתנו לא להגיע בחולצה שחורה לוידאו. נשמע די פשוט עד כאן. ולא להגיע בחולצות תורמות באותו צבע. אז אני לא הייתי בלופ של הדברים האלה, יאללה עזרה לי, יאל אשתי, היא עזרה לי כמה חולצות. עכשיו רואי, הגיע עם חולצה שחורה לצילומים, במחס לבן. ואז הבמאי הרים לי להחליף חמש חולצות. קיצור, אנחנו, יש לנו סבלנות צילום, וכשהיא נגמרת, היא נגמרת. היא נגמרת לפני, נגמרה לפני שהתחלנו לצלם. מה אנחנו רוצים להגיד על הרוטשו וידאו? אני חושב שכמה דברים שלנו היה חשוב. אחד, הקלטנו מה שנקרא opening gambit. זה לא היה נ ן אחד לאחד למצגת, אלא הבנו שהפורמט של וידאו, הרבה אנשים נוטשים, כמו שאתה רו סדרה בנטפליקס, אם השלוש ארבע דקות הראשונות לא מעניינות, אתה תנטוש. עכשיו אם התחילו את הסרט, וככה הרבה סרטים היו, שאני ורו עכשיו נפתח במונולוג של שלוש ארבע דקות, תשעים אחוז הזיבה, כן? אז היה חשוב שכן היו את הסרט, והקלטנו קליפ קטן. ערן קרא לזה את ה, כמו הקווינס גמביט, את הגמביט. הopening gambit. הסרט, ה ת שהסרט פה של המורשן מדהים, הרימו את זה תוך שבועיים, מעכשיו לעכשיו, סרט מדהים, שעשה קפצ'ר לכל החזון שלנו, של החברה, באנימציה מגניבה, והצוות חבר פה, ואני מחלק את זה. את הפרצוף של סגי ש רת, שצריך לעשות את הגמביט, הוא כאילו, יפתחו לו עיניים, ו ר מה… הזכיר את עיניים. להזכירו בסוף, בקיצור, אל תזכרו בסוף, תזכרו בהתחלה, לעשות הopening gambit, זה לא, זה כאילו, אני מציע, אחרי שמבינים את העיקרון, ב-F1, של איך אתם מנסים למצב את עצמכם, בשלב הזה, תחילו לעבוד על הגמביט, כי זה גם נהיה משהו שהרבה עושים אותו, כן? זה לא שאנחנו המציינים את הגמביט הזה, כאילו, הרבה חברות עכשיו מתחילות, עם איזו פתיחה ככה יפה. אז שאנחנו לקחנו, ומינפנו את זה גם למקום, של ממש לדייק את החזון, כי פתאום קלטנו, שאם צריך להקשיב 40 דקות, כדי להבין מי אנחנו, אז עשינו עבודה לא טובה, אם צריך לקרוא 200 עמודים תשקיף, כדי להבין, אז אנחנו לא שם, וממש התעקשנו, שהכמה דקות פתיחה, אלא לא רק יהיו מעניינות או נעימות, אלא גם, אין, צפית בזה, אתה מבין מה זה מנדיי, ומה אתה צריך לדעת לגבינו, ומפה זה רק דיטלס קדימה. וזה עזר לנו להבין עוד יותר טוב, מה אנחנו עושים. זה כאילו נשמע מוזר, אבל גם בשבועיים האלה הבנו. יאללה, תשים את הגמביט בלינק. נשים את הגמביט בלינק. ועוד דבר, שאיכשהו נעביר בוידאו, אולי זה הנקודה האחרונה, שאני חושב שכמה דברים, שלנו היה חשוב. אחד, הקלטנו מה שנקרא, opening gambit. זה לא היה נ ן אחד לאחד למצגת, אלא הבנו שהפורמט של וידאו, הרבה אנשים נוטשים, כמו שאתה רו סדרה בנטפליקס, אם השלושה ודקות הראשונות, לא מעניינות, אתה תנטוש. עכשיו אם התחילו את הסרט, וככה הרבה סרטים היו, שאני ורו עכשיו נפתח במונולוג, של שלושה ודקות, תשעים אחוז הזיבה, כן? אז היה חשוב שכן היהו את הסרט, והקלטנו קליפ קטן. ערן קרא לזה את ה, כמו הקווינס גמביט, את הגמביט, ה-opening gambit. והסרט, ה ת שהסרט פה, של המורשן מדהים, הרימו את זה תוך שבועיים, מעכשיו לעכשיו, סרט מדהים, שעשה קפצ'ר לכל החזון שלנו, של החברה, באנימציה מגניבה, והצוות חבר פה, אז הוכרת הפוצוף, את הפוצוף של סגי, ש רת שצריך לעשות את הגמביט, הוא כאילו, יפתחו לו עיניים, ו ר מה… הזכיר את עיניים. להזכירו בסוף, בקיצור, אל תזכרו בסוף, תזכרו בהתחלה, לעשות ה-opening gambit, זה לא, זה כאילו אני מציע, אחרי שמבינים את העיקרון, ב-F1, של איך אתם מנסים למצב את עצמכם, בשלב הזה, תחילו לעבוד על הגמביט, כי זה גם נהיה משהו שהרבה עושים אותו, כן? זה לא שאנחנו המצאנו את הגמביט הזה, כאילו הרבה חברות מתחילות עם איזה פתיחה ככה יפה. אז שאנחנו לקחנו ומינפנו את זה גם למקום של ממש לדייק את החזון, כי פתאום קלטנו שאם צריך להקשיב 40 דקות כדי להבין מי אנחנו, אז עשינו עבודה לא טובה, אם צריך לקרוא 200 עמודים תשקיף כדי להבין, אז אנחנו לא שם, וממש התעקשנו שהכמה דקות פתיחה אלא לא רק יהיו מעניינות או נעימות, אלא גם, אין, צפית בזה, אתה מבין מה זה מנדיי ומה אתה צריך לדעת לגבינו, ומפה זה רק דיטלס קדימה. וזה עזר לנו להבין עוד יותר טוב מה אנחנו עושים. זה כאילו נשמע מוזר, אבל גם בשבועיים האלה הבנו. יאללה, תשים את הגמביט בלינק. נשים את הגמביט בלינק. ועוד דבר שאיכשהו נעביר בוידאו, אולי זה הנקודה האחרונה,
רנו טוב יש פה הזדמנות, כי בעצם בווידאו רואים הרבה אנשים על לידרשיפ, חשוב לנו גם להרבה אנשים, זה יכול לנוע בין רק אני ורועי ואלירה, נשיאי אפור מדברים, או שבעה שמונה אנשים בהנהלה, אנחנו עדפנו כמה שיותר לשתף, ו רנו גם בואו שיקירו אותנו בנשיות, אז ניסינו קצת להקליל את זה, וגם דחפנו בסוף שני קושי פספוסים שזה היה חמוד. משהו מאוד מתסכל סביב הווידאו היה שאי אפשר להתחיל לעבוד עליו מוקדם. נכון. אנחנו ידענו על הווידאו הזה מהיום שהתחלנו את התהליך, ואוהבי קריאיטיב שיושבים כאן בחדר היו מוכנים להתחיל לעבוד על זה גם תשעה חודשים לפני, וחצי שנה לפני, אבל אי אפשר, כי עד שלא סוגרים את הסיפור בתשקיף, אי אפשר לעשות וידאו. סופר מתסכל. מה שלא מקבל פידבקים מהטסטים דה ווטר, כן. כי זה בסוף נשארים, ממש נשארים כמה שבועות שבהם אפשר לעבוד על הווידאו, אז זה המתסכל, תדעו שזה ככה. מה שכן אפשר להתחיל לעשות קודם וצריך וכדאי, זה לקבל קונסנט מהלקוחות שלכם שהולכים להשתתף בווידאו. זה כאילו נשמע כמו משהו ממש קטן, אבל היה לנו טסק פורס שלם שהיה עסוק בלפנות לכל הלקוחות בעולם שאנחנו רוצים, להסביר לכל אחד איפה אנחנו רוצים שהוא יופיע, אם נספר עליו בתשקיף או שהוא ישתתף בתסטים עונן של הווידאו, להטיס את הצוותים לצלם אותם, אז תדעו שזה משהו שדווקא לגביו אי אפשר להתחיל מוקדם מדי. אז אחרי שעבדנו עליו עוד שוב ווידאו, עכשיו אפשר לדבר על הפליפ. מה זה הפליפ? הפליפ זה בעצם אחרי כל ההתארצות שיש לך עם ה-ACC, בעצם ה-ACC אומר לך יאללה, אני מבחינתי אין יותר הערות, גוט טו גו. ואז בעצם יש תהליך של פליפ, שבעצם אתה בא ואתה אומר עכשיו את הפרוספקטוס שלי אני פותח לכל העולם. מהציבוריה מידע. מהציבורי. פליפ עם פאבליק. כן. עכשיו זה לא רק סתם איזשהו אקט סימבולי. וואנס אתה עושה פליפ, אתה מחויב להשלים את תהליך ההנפקה תוך בין שבועיים לשלושה. אז בעצם עושים פליפ ברגע שיודעים בדיוק מתי יוצאים לרואוד שואו. אחרי שעושים פליפ מתחיל קאודאון. נכון. שאתה חייב בעצם לסיים את הפרייסינג. נכון. ואת הרואוד שואו וכולי. ואת כל התהליך. עכשיו זה גם הרגע נורא מרגש. עשינו את זה ביום שישי. כן. ראיינו כל אחד בבית. נכון. אני זוכר מה שהבאתי את יאל אשתי וראינו כוס יין. ואז ראיתי את הפרוספקטוס שלנו, כמו שראיתי אלפי… פרוספקט, נכון. כל התקופה. זה נורא רגש אותי. וגם זה הרגע שזה מפסיק להיות סוד. כן. כל אדם בעולם יודע שמנדי יוצאת להנפקה באותו רגע. עיתונאי, א.פ.ע עיתונאי רושמים על פושים של… אתה יכול להירשם ל-ACC לקבל תקונים. אז אפשר, אני חושב שמחר… או יום. זה מעל הזוב שני את העיתונאים. א שלך סוף סוף יכולה לספר לשכנה שהבן שלה… זה כאילו רגע שכל העובדים בחברה… גם לנו היה… יכולים לדבר על זה. שחרר אותנו, זה כאילו היה תקוע בגרון. כל העובדים בחברה יודעים. יכולים לשלוח להורים שלהם. אנשים שואלים, כותבים לנו בילבורדים של… נתינה פקילה. וזה, ואנחנו לא יכולים להגיד כלום. No comment, אני לא יודע. אנחנו רוצים מתי שהוא להנפיק, אנחנו לא יכולים לדבר. זה כאילו בואו, זה כאילו… תקופה ארוכה. תקופה מאוד ארוכה וקשה. נגמר? נכון. זה דחיק מגניב שיש, פחות אותי, כל מיני משקיעים, ויסיז, ונליסטים, שגם מקבלים התראות, ואז כותבים ניתוחים על ה-S1. נורא רציתי לשמוע מה יש להם להגיד. על ה-S1, על החברה. הגיבורים שלך עם ירושלמי. כן, עם ג'ייסון למקין, שעשה לנו ניתוח, ואלכס קלייטון, שעשה לנו ניתוח, והתרגשתי לקרוא את זה, כי זה שוב, זה דברים שהייתי כל מיני קורא אותם, מנתחים חברות אחרות, זה היה סופר מעניין אותי, נהנתי לשמוע מהי הסנטימנט, ואיך היא החיוביות. קיבלנו גם חלק מהכותרות שפחות בתי. כותרות שהדגישו את ה-FZ שלנו, נגיד. זה לא מייצג עד הסוף, אבל בסדר, זה חלק מהעניין. אחת הדברים הקשים פה, שלמרות שאתה מפסם את ה… לא קשים, זה חלק מהכללי המשחק, אתה לא יכול להגיב. אתה צריך לשמור על סיילנד, זה חלק מהתנאים של ה-SEC, שעד שאתה לא מסיים דרך ההנפקה, וגם אחרי, אתה לא יכול לציפייר, אתה לא יכול להתראיין עיתונאים, אתה לא יכול להסביר. אז הם לא יכולים לשאול אותך שאלות בכלל, הם כותבים מה שהם רוצים, ועוד איזה נקודת עברה על ה-PR, שתמיד, זה מה שלא הם ר לנו, תמיד הקוורג' הראשוני הוא שלילי. למה? כי הם כולם רייסינג לכתוב משהו. אז הוא שטחי, ולרוב מאוד ביקורתי, כי זה מה שמביא להם את הכותרות, ואחרי כמה ימים, רק אז מתחילים לראות את הדברים היותר עמוקים. אני חושבת שמנטלית, זה היה רגע ממש מרגש, שהתחיל להכין אותנו לכל מה שמגיע אחרי זה. גם בחברה, פתאום, אנחנו כל התקופה הזאת מקבלים פידבקים, ממשקיעים, מהבנקאים, מהראש לניירות, תוך פתאום, בחברה, קוראים, מה אומרים על ה… על האייפון שלנו. פתאום אנשים אחרים סוף סוף פוגשים את התהליך הזה בעצמם. על החברה. נכון, על המוצר, על החברה, על הלידרשיפ. אז זה יצר איזה גל ראשון של התרגשות.
פשוט שהיא קצת בקבוצה יותר גדולה של אנשים, ומה שקורה אחרי זה זה בעצם הרוד שואו, וכמו בכל סרט טוב, אנחנו נסיים את הפרק הזה בלי לדבר על הרוד שואו, כי את הפרק הבא נקדיש לרוד שואו, לפרייסינג, שזו שאלה מאוד גדולה שכל הזמן שואלים אותנו, איך בעצם מחליטים על השווי של החברה, על הבוק, איך מחליטים כמה להקצות לכל משקיע ומי המשקיעים, על ה-IPO דיי, כל השאלות האלה אנחנו בעצם נענה ונתייחס אליהן בפרק הבא, עם אליראן ה-CFO שלנו. אני רוצה שנייה לסכם איתכם, יש לנו ככה ממש כמה דקות קטנות, כמה שאלות לסיום. אחת, תיארנו טיימלנד אבל לא דיברנו עליו בהי לבל רגע, אז מהרגע שקיבלתם החלטה עם הבורד, ועד הרגע של ההנפקה. כמה זמן עבר? סדר גודל. אנחנו החלטנו להנפיק בשיבת בורד שהייתה ביולי, וסיכנו עם הבורד שאנחנו ננפיק באזור יוני שנה הב . וזה מה שהיה? כן. וזה הרגיש לי כאילו לחוץ יחסית. נם לקחנו זמן להתניע וכולי, אבל זה לא שכאילו זה הרגיש סופר מרווח. היינו די בטירוף, לפחות בתשעה חודשים לפני. כן. הייתם עושים את זה ביותר זמן בדיעבד, בפחות זמן? מה אתם אומרים עליו? יש משפט, כן. זה מלכבועת, רק שולט לכמה זמן. כאילו האשליה הזאת שאם היה לנו יותר זמן, אז היינו יודעים לעשות מה שיותר טוב, היא לא נכונה. לא, היית סובל יותר, על אורך יותר זמן. בסוף הזמן מחייב אותך לקבל החלטות ולהתקדם. זה הקושי בתהליך הזה. ואני חושב שאפשר להנפיק גם בחצי שנה, אולי לסמול פחות, אבל לא על הימן שתשעה חודשים להרגיש טוב. אנחנו ניסינו אבל לדחום כל דבר בזמן ולהתקדם מעלה. ומה התהליך הזה עשה לכם כמכלול? לכם ולחברה, כן, אתם והחברה. אוו, וואו. תהליך טרנספורמטיבי. איפה להתחיל? יצאנו ממנו לא כמו שנכנסנו אליו מבחינת בגרות, הבנה שלנו את עצמנו. כלומר, התהליך הזה של להאפיין סוף סוף, להגיד בכל רם את מה שאנחנו עושים, זה לי אישית שחרר משהו. ואני חושב שאנחנו עכשיו בחברה, עכשיו אירועים את הגלים של זה. שאנחנו משנים את המסרים, משנים את ה… זה, אז כלומר, זה אספקט אחד שהשתננו בו, של היכולת לספר את הסיפור, שזה היה משמעותי. לא דיברנו על הרודשור, כן, אבל… נדבר עליו פרק של היום. כן, אני אומר, אז קשה לסכם, אבל מבחינתי גם תהליך טרנספורמטיבי. אני חושב שהקלטנו בפרק הראשון בסדרה הזאת, רנו שאחד המסיבות האלה לצאת, שהרגשנו מכל סיבוב, כשהחברה השתנתה, זה היה אלף איקס, כאילו, מה שציפיתי, בוא נגיד. גם מה שרוי ר על החברה, על הסיפור, על הבגרות האישית שלנו, על האנשים בחברה, על המנהלים פה, איך כולם צמחו ולקחו אחריות ועשו דברים שלא יוכלתי לדמיין בכלל. אנשים עשו פה סטפאפ, זה חיזק אותנו בתור הנלה, זה חיזק אותנו בתור חברה. אני אפילו לא יודע איך להתחיל, ברמה האישית שלי זה שינה לי דברים מטורפים. התהליך הזה הוא גדול יותר מכל אחד מאיתנו. יש פה הרבה אימון בלשחרר, בפרספקטיבה על דברים, ב ונה אישית, בלכת עם ה ת שלך, יש פה המון תהליכים שאנחנו עברנו ברמה, אני לפחות, ברמה האישית. וגם יש פה שינוי פרספקטיבה. כשאני מסתכלנו על החברה בצורה פרטית, בצורה שיש לנו, יכול לדבר עם כמה אנשים ולשנות דברים, בצורה שסומכים עלינו, ואז כאילו פשוט בוא נעשה דברים. פתאום זה מעבר מקבוצה קטנה של אנשים שמנהלים את החברה, למיליון אנשים שאנחנו לא מכירים, שיש לנו אחריות כלפיהם. אז השינוי, ומודדים אותנו בצורה מסוימת, ויש להם יעדים מסוימים וכאלה, אז פתאום היה פה איזשהו שינוי פרספקטיבה, ואני חושב שכאילו זה יכול להיות מאוד כואב, אם את לא משחררת, אם את לא מבינה שזה תהליך התבגרות, אם את מנסה להיאחז בדברים שהיו לפני, אז כלומר, אנחנו כל יום, אני חושב, ניסינו להחזיק את אותם דברים שאנחנו מ ינים בהם, כמו התרבות, השקיפות שדיברנו עליה טיפה, איך אנחנו מודדים את עצמנו, מה החברה, מה עתיד שלה, הכל. כל יום ניסינו להחזיק את זה מחדש, בפרספקטיבה טיפה שונה, ואני חושב שזה תהליך שאני לא יודע איך חברות, נניח שעושות ספאק וכל מיני כאלה, שזה כאילו בקטור כזה, שאפשר לעקוף הרבה תהליכים, לעשות זה מהר, זה תהליך שחסר להם. שחווה אתה אומר. כן, אם יעשו את זה פוסט, זה כאילו התפתחות שתקרא להם… הפוך קצת. כן, כאילו אולי זה טוב, אולי זה לא, אבל זה תהליך הכרחי, זה תהליך של התבגרות. יופי. זהו, נגיד לכל מי שמאזין לנו ש…
יש לכם שאלות, והיו שאלות, אז אתם ממש מוזמנים להמשיך ולהפציץ לנו בשאלות גם בקהילה שלנו, גם דרך האתר. זהו. תודה רואי, תודה אירן. תודה ליאור. תודה שהזנתם. סטארט-אפ פור סטארט-אפ. תודה.