186: על שימור עובדים, או: מה עושים כשעובד טוב מגיע למיצוי

היי לכולם, אני הדבשיסגל ואתם הגעתם לסטארט-אפ פורט סטארט-אפ, והיום אנחנו הולכים לדבר על שימור עובדים, ובאופן ספציפי יותר, על מה עושים כשעובד טוב שלנו רוצה לעזוב. ולצורך העניין נמצאים איתי פה עמית פרישברג, שאתה אנדרואידי ולופר, היי עמית. היי. ועור מיפז, שאתה ארנדי גרופליט וגם המנהל של עמית, נכון? הדבר. ואנחנו נדבר היום על הסיפור שלך, עמית, שבעצם הגעת לאיזושהי נקודת מיצוי שגרמה לך לטעות אם אולי לעזוב, ועל התהליך שהייתה ועור עשיתם יחד כדי למצוא לך מסלול התפתחות אחר, שאיפשר לך להישאר מפתח, אבל לגעת גם בדברים מוצרים, ובכלל להרחיב את תחום האחריות שלך בתפקיד. שנתחיל? יאללה. יאללה. אז עמית, אנחנו בעצם הולכים להשתמש בסיפור שלך היום כ-use case למשהו גדול יותר. כולנו באופן טבעי, יש לנו עובדים מאוד מאוד טובים בחברה, המטרות שלנו זה שהם יישארו איתנו לטווח הארוך, ולפעמים זה כולל גם אדפטציות תוך כדי הדרך, ואנחנו רוצים להשתמש בסיפור שלך כאיזשהו מקרה לאיך זה נר כשזה כן עובד טוב, ואיך מישהו שב ת הגיע לנקודה שהוא כמעט וחשב לעזוב, לא רק נשאר, אלא הצליח להביא את עצמו בסט כישורים אחר לגמרי. אז מה הרקע לסיפור שלך? אז הרקע הוא כזה, אני הצטרפתי למנדי לפני קצת יותר מחמש שנים, הייתי מפתח האנדרואיד הראשון, ובעצם גדלנו הרבה מאוד בתוך הקבוצה, ואחרי סדר גודל של שנתיים ומשהו התחלתי בעצמי לחשוב כזה מה הדברים הבאים שאני עוד רוצה לעשות, רוצה להשיג. ובתקופה הזאת קרו כמה דברים. אחד, אור אז הצטרף פחות או יותר, ובא להוביל את הקבוצה, וגם ב-R&D במנדי נכנס כל הנושא של personal development והפיתוח האישי כחלק מהתפקיד, והדברים האלה וכזה השיחות שלי עם אור על התפקיד גרמו לי להבין שבתור מפתח אנדרואיד שיש לו הרבה מאוד פשן לפרודקט מנג'מנט, אני רוצה להכניס יותר מהאספקט הזה ל-day to day שלי. ובעצם יצאתי לאיזשהו תהליך של ניסיון איך אני מביא את האספקט הזה יותר לידי ביטוי ביום יום שלי, והדבר הזה הכניס אותי למשהו כמו שנה של ניסיונות בכל מיני דרכים, שבגדול בשנה הזאת מהיררתי לכולם ולעצמי את החיים. היה אז פרודקט מנג'ר שעבדתי איתו בצוות, וניסיתי בכל מיני דרכים להיכנס לתוך האזור של הצוות שלנו דה פקטו לתפקיד שלו. רתי לו בוא נחלוק בינינו את העבודה או בוא נעשה את העבודה שלך ביחד, בגדול בפועל דרכתי לו על האצבעות בכל מיני סיטואציות, והדבר הזה א' לא הצליח מן הסתם כי הוא קרה בצורה לא כל כך מתו ת או בצורה לא טובה, ב' הוא יצר אצלי הרבה מאוד תסכול של אני לא מצליח להביא את הדבר הזה ל-day to day, הדבר הזה עולה לי בהרבה מאוד אנרגיה שגם מפריע לי לעשות את התפקיד שלי ממש, את העבודה שלי, ובכל השיחות שלי עם אור שכאילו דיברנו יחד על זה שאני רוצה להביא את זה, רתי לו תשמע בפועל אני לא מבין איך אני עושה את זה, והגעתי למין תחושה כזאת שאולי זה לא זה, אולי כאילו לא שם נמצא הדבר הבא שלי, ואולי בעצם הציתי את האופציות שלי פה בארגון ובחברה, ובעצם חשבתי כזה, זאת אומרת לא הבנתי איך אני מצליח להביא את הדבר הזה, והדבר הזה הוא יצר שנה של ב ת די הרבה תסכול, שבא גם את המשימות שלי בתור מפתח לא עשיתי בצורה טובה, זאת אומרת הלכתי אחורה במקום ללכת קדימה. אור מהצד שלך, עמית בא אליך ו ר לך שהוא לא מרגיש שהוא נמצא במקום שהוא נכון לו כרגע, או שהוא רוצה להוסיף לזה משהו, איך אתה מגיב לזה, איך זה נר מהצד שלך? כמנהל יש לנו הרבה דברים שאנחנו מתעסקים בהם ביום יום, והדבר הכי מטריד זה שעובד טוב שלך רוצה לעזוב, ואתה יודע שהשלב הזה שהוא מגיע איתו זה אחד ממיני כמה שלבים שהם לפני השלב הזה, יש עובדים שבכלל אומרים את השלב הזה ועוזבים ואומרים שהם עוזבים כ צעום. זה שהוא בא ואומר קודם כל זה מגניב, אבל זה תמיד מבאס, כי אתה אומר וואי מה אני עושה עם הפצצה הזאת עכשיו, זאת ה ירה הראשונה, ולוקח רגע כאילו לישון ולהבין שאם אני לא עושה עם הדבר הזה כלום, אחד העובדים הטובים שלי עוזב. ואז רגע…

אני מקלימה להתחיל את הדבר הזה, הוא בא ו ר לי את זה, בוא נחשוב איך אפשר למנף את זה, מה כן אפשר לעשות עם זה, ואז אנחנו מתחילים איזשהו סשן, די ארוך יחסית של שיחות, היינו נפגשים אחת לכמה ימים, מתחילים לזרוק מלא מלא דברים לשולחן, מלא דברים קרויים לשולחן, כאילו איזה שבועיים, כאילו שזרקנו מלא רעיונות, מה לקחת, אני באותה תקופה הייתי משוגע לשפר את המוניטורינג שלנו, כאילו הרגשתי שהאפליקציה לא במקום טוב, שאנחנו לא יודעים מה קורה בחוץ, יש מלא בעיות במוצר, איך יכול להיות שיוזרים יודעים על בעיות לפנינו, רתי טוב, חייב לשפר את המוניטורינג, רתי מגניב, ב אלי עמית, אני אנצל את זה, רתי לו אחי, בוא תעשה את המוניטורינג, והוא נר לי בהתחלה, ר כאילו יאללה, יאללה הנה יש משהו, אור רוצה משהו, אני זה, יאללה אני אלך על זה, לא יודע תגיד אתה, נר לי הלכת לישון על זה. כן, חזרתי יום אחרי ו רתי לו שזה לא, שזה הפוך, כאילו זה משהו מגניב, זה משהו אימפקטפול וקשה, והייתי כאילו יוצא עם זה עם הלשון בחוץ וכנר עוזב בסוף הדבר הזה, כי זה לא מה שרציתי בעצם, זה משימה חדשה, זה משימה שהיא מל אימפקט, כאילו ברור לי שהיא חשובה לצוות, ברור לי שיש בה צ'אלנג' אנג'נירי, אבל זה לא הצ'אלנג' וזה לא האספקטים שאני באתי איתם מהבית, זה לא פרודקט, זה כזה פולי אנג'נירינג. אני באתי עם כיוון אחר, אני רתי לו תשמע יש פה איזה צוות שעושה את כל ה-Web Presence של מנדי, וחלק מזה יש להם את ה-Web Presence ב-Web, במובייל ווב, ו רתי לו יאללה בוא אני אקח את המדדים שהם עושים ואני אעבוד איתם, כאילו אני אשפר את המעבר בין המובייל ווב לאפליקציה בעצם ואת ה-Flow הזה. זאת אומרת תיקח איזושהי מטריקה ואתה תהיה אחראי לשפר ולרוץ איתך. כן, אבל זאת הייתה מטריקה שכאילו שייכת לצוות אחר, שזה אחלה, אבל גם, כאילו דיברנו על זה וראיתי שאור, הוא לא מתלהב מזה מהסיבות שלו, אבל כשאני חשבתי על זה רתי אם אני רוצה לעשות את התהליך הזה איתו, אז אני חייב משהו שגם מדליק אותו, כאילו זה לא יכול להיות משהו שהוא רק בוער בי והוא אדיש לגביו, כי אני רוצה את הגב שלו, אני רוצה את הריסורסים שלו, אני רוצה את הביין שלו לאפורט הזה. ואם אני עושה את זה אז זה תחת צוות אחר, זה לא יהיה נכון לעשות את זה תחתיו כי הוא לא ייתן לזה את האטנשן שאני צריך לדבר הזה. אבל רגע, אני רוצה שנייה להתעכב פה, כי כל מה שאתם מתארים פה זה תהליכים שלוקחים זמן, כל השיחות האלה זה שיחות שלוקחות ואתה במרעיון ואתה מפתבק אותו לרעיון ואתם חושבים על זה ואתה הולך וחושב על זה לילה ואתה אור, אני מכירה את מנטיי, אני מכירה את הקצב שרצים פה, אף פעם אין מספיק אנשים, הכל עובר מאוד מהר, איפה אתם מוצאים את הזמן לעשות את זה וגם אני לא יודעת, אני אולי במקומות אחרים שבאתי בהם שהם לא בכך ביתק אבל כאילו אף פעם לא שאלו אותי אם בא לי לעשות את זה, זאת המשימה, קחי זה התפקיד שלך עכשיו, אז איך בכלל אתם מצליחים להגיע לשיח הזה וגם אתה כאילו אולי אור בתור מנהל, אין לך חלק שאומר כזה, לא זאת המשימה, זה מה שהחברה צריכה עכשיו, זה מה שהצוות, קח תרוץ עם זה, כאילו זה לא ספא של וויל ביינג, כאילו אני מקצינה את זה קצת. שאלה ממש טובה כי התייחסנו עד עכשיו לצד של עמית ועמית לא מרוצה ועמית מצא ובמרכאות צריך למצוא לעמית את האתגר הבא כן אבל אני רגע אסתכל על הצד שלי, אני בגישה שאנחנו כאנשים, לאו דווקא במנדיי, אנחנו כאנשים עושים את העבודה הכי טובה שיכולה להיות שאנחנו עובדים על דברים שכיף לנו לעבוד עליהם וזה נכון במלא מלא דברים כן כאילו פה ובבית ולא יודע דברים שאנחנו עושים ובונים ואני אומר בסוף אני יכול לבוא לעמית וגם אפילו להצליח לשכנע אותו ויש כל מיני שיטות שחברות נוהגות בהן טוב אז בוא ניתן לעובד עוד כסף ודברים שגם ישאירו את העובד לעוד זמן מסוים קצר וגם העבודה שהוא יעשה לו תהיה בעיניי הכי טובה שיכולה להיות או אופטימלית כן ואני המדד שלי לדברים האלו זה כמה מבין האנשים בקבוצה באים אליי ב צע השבוע ביום רנדומלי בבוקר קריי או ביום ראשון בבוקר ואומרים לי אחי תר משהו מגניב איפה בגזרה שאני עובד עליה בוא תר מה עשיתי באפליקציה פה ופה ופה ובן אדם שעובד על משהו כי צריך וכי הוא קיבל יותר כסף ושכנע אותו להישאר למרות שהוא מצא והוא עושה את המשימה והוא עשה את המוניטורינג והכניס את כל הלוגים ואת האלרטים כמו שהיה צריך הוא בחיים לא יבוא ויתלהב מזה הוא כאילו עושה את העבודה שצריך לעשות והולך הביתה וזהו זה נגמר הוא אף פעם לא יעשה את האקסטרה מייל

הוא אף פעם לא יעשה משהו מהמוח שלו, הוא לא מתחבר לדומיין הזה שהוא עובד עליו, הוא לא יביא דברים חדשים, הוא לא יחקור על זה, הוא פשוט יעשה את המשימות שכתובות לו בלוח המשימות שלו, כן? אז מהצד שלי, גם אם לא הייתי יודע שהוא רוצה לעזוב, או הייתי מצליח לזהות את זה בלי שהוא אומר לי, גם הייתי רוצה לשנות משהו, אתה מבינה? מהצד שלי, הזמן הזה שאנחנו משקיעים בתהליך, למצוא לו את הדבר שהוא אוהב לעשות, הוא קריטי, כי אנחנו תמיד, וזה חשוב להגיד רגע, זה יחסית פריבילגיה של חברות בגודל בינוני ומעלה, לתת איזשהו מבט על דברים לטווח הרחוק, בסדר? כי סטארט-אפ קטן שבתחילת הדרך ויש לו חרב על הצוואר, אין תמיד את הפריבילגיה הזאת וצריך להשקיע לפעמים לחצי שנה או שנה הקרובה, כדי להבין שאנחנו נוכל לגייס או להשיג הלקוחות וכל זה ולמכור. ופה אנחנו במצב שאנחנו כן מרגישים שאפשר לעשות אופטימיזציה לעוד שלוש-ארבע שנים, וזה מה שנותן את הרוח רגע להגיד טוב, אנחנו לא עושים את הדבר הזה, אנחנו כן ניקח את עמית וניתן לו לעבוד על הדבר שהוא הכי רוצה לעבוד עליו, כי בסוף זה ישתלם לנו, בסדר? וזה נר לי קצת מהצד שלי ולמה לי שווה להשקיע על זה, כדי שהוא יישאר איתנו פה לטווח רחוק ויעבוד על דברים משמעותיים שיתנו לנו ערך בעוד שנה. ואני מניחה שזה גם מה שהטעמית הפסקת להרגיש. זאת אומרת, אולי זה גם הייתה אינדיקציה עבורך כשידעת שאתה מחפש להוסיף איזה משהו? רת, אור, שאיך יודעים כשיש לך מישהו שאף על משהו הוא עושה, שהוא בא ואומר לך, וואי, תר איזה מגניב, מה מצאתי? או תר איזה, יש לי רעיון מטורף, אולי נוכל לעשות את זה. אז אני מניחה שאולי זה מה שהפסקת להרגיש, כשגרם לך לעכשיו, אוקיי, אני רוצה לנסות לחפש עוד דברים. זה שני דברים, זה הדבר הזה שכאילו, עם הזמן אנחנו אנשים, כולנו מתרגלים לסיטואציה ואתה מתרגש פחות מדברים שאולי לפני זה התרגשת יותר. בנוסף לדבר הזה שכאילו, העולם הזה של personal development, של כאילו, איזה דברים, איזה עוד סקילזה אני יכול להביא לידי ביטוי ואיפה אני יכול להתפתח, זה משהו שאולי דווקא היה במיינסט שלי בשנתיים הראשונות שלי כאן, כאילו, גם החברה הייתה במקום טיפה אחר ואני הייתי במקום טיפה אחר בקריירה שלי, וכשהדבר הזה נכנסתי למודעות, אז מצד אחד הוא פתח לי את העיניים לדבר הזה, ומצד שני, כשזה לא קרה, זאת אומרת, אז התסכול הוא היה כפול, כי רתי, אני גם לא נהנה או פחות מתרגש וגם, הנה, הדבר הזה שאני רוצה, הגדילה הזאת שאני רוצה לעשות היא לא קורת. אנחנו מדברים פה גם, כאילו, השיחות האלה הן שיחות שקל לעשות, ואני בטוחה שהן שיחות לא פשוטות לעשות, זה גם מחייב ממך לבוא ולהגיד דברים שהם פשוטים, כי גם אתה לא יודע אף פעם איך הצד השני יתפוס את זה, כאילו, הדבר האחרון שאתה רוצה שזה יתאפס ב ת כשיחות של אני לא מרוצה תדאגו לי, כאילו, ברור שמה שאתה אומר בסוף הוא לטובתך אישית, אבל גם לטובת הארגון. וגם דיברנו על הקצב ריצה, אז רגע, אתה זה שכאילו לוקח ועוצר אתכם רגע ואומר, רגע, צריך לדבר על הדבר הזה. מה היה מאתגר בשיחות האלה? תנאי מקדים לקיים את הדבר הזה זה הרבה מאוד טראסט בינינו, ששנינו כאילו מבינים שהדבר הזה הוא לטובת כולם. זאת אומרת, אין פה לא איזה גחמה אישית ואין פה איזה מהלך אגואיסטי, ואני לא דורש מאור ש צא לי איך במסגרת שעות העבודה וזה המשכורת, אני משפר את יכולות השירה שלי, כי זה מה שאני, זה מה שבעצם יש בי. לא, היה ברור לי שאני רוצה להביא את הפרודקט מנג'מנט, לא כי כדי אחר כך להיות פרודקט מנג'ר במקום אחר, כי ברור לי שהדבר הזה יכול להיות לו אימפקט אינסופי על החברה, וברור לי שאם אני יה במקום שהוא טוב לי, אז לי ולאור ולכולנו, כי זאת אומרת כולנו נרוויח מזה, וברור לי שאם אני אעזוב מקום שאני אוהב אותו, שאני מ ין בו, שאני אוהב את הקלצ'ר שלו ואוהב את המנהל ואת הצוות שלי, אז אנחנו מפסידים סתם על כלום, על החוסר נכונות לעשות השיחה הזאת, או להיות חשוף במקום הזה. אם אני יכול להוסיף על זה קצת, בשיחות האלו הגדרנו גם שמה שאנחנו מנסים למצוא פה, זה לא רק מה ש ית הלך והתדלק פה במסדרון, זה מה הוא ייהנה מאוד מאוד לעבוד עליו, ומה החברה תפיק ממנו ואליו מאוד מאוד משמעותי, ששני אלו צריכים להתחבר עם המסלול גדילה שלו, בסדר? כאילו זה לא… זה משהו ש ור להיות שילוב של שלושת הדברים האלו, וזה מה שחיפשנו, וזה גם למה זה קצת מאתגר למצוא את הנקודה הזאת. אני חושבת שזה… לכולם חשובה מה ש רת עכשיו, כי כאילו איזשהו אתגר שלי על זה בסוף, ית הוא לא לבד בצוות, וזה תהליך שתעובר איתו, שמצד אחד הוא יכול לעבוד דוגמה מאוד חיובית לכל שאר אנשים שנמצאים בשבט, כאילו להרגיש שוואלה, יש מישהו שרו אותי, זה שיחות שאני יכול לנהל אם אני לא מרגיש בנוח.

מצד שני, אני מרגישה שאני אולי, אם הייתי מנהלת, הייתי קצת דואגת מה, אז עכשיו כולם יבואו אליי ויגידו לי שהם רוצים להחליף את המשימות שלהם. האם אני פותחת פה דלת לאיזה תרבות שהכל כל כך פתוח בה, שאיפה כאילו אצלי שלי להגיד, זהו, זה מה שצריך לקרות עכשיו. אז אני חושבת שהנקודה ש רת היא נקודה חשובה, שזה תמיד צריך להתכנס בסוף עם המטרה הגדולה של החברה, של הצוות, של מה מנסים לעשות עכשיו. זו נקודה טובה, כי כדי שזה יקרה, גם עמית היה צריך לעבור משהו בתוך החברה. הוא היה פה המון זמן, הוא מכיר המון מקומות בחברה, הוא יודע איך החברה עובדת, הוא מכיר כל מיני שווקים שהחברה מנסה לגעת בהם, הוא מכיר הזדמנויות גם בתוך החברה לעשות דברים, מכיר תהליכים. יש לו את היכולת בכלל לחשוב על כל מיני אופציות, כן? סתם, אני אקח דוגמה קיצונית אחרת, מישהו שהתחיל לפני שלושה-ארבעה חודשים, הוא אפילו לא יודע להגיד, אז בשביל שהוא לא מצא, הוא אפילו לא יודע להגיד בכלל מה עוד אפשר לעשות במקום הזה, כי כל מה שהוא מכיר זה את העבודה שהוא עושה ביום-יום, כן? אז גם זה כאילו, זה לא שכל אחד יכול לבוא ולהציף את זה, כאילו אתה צריך שיהיה לך איזשהו מצ'וריטי ואיזשהו לבל מסוים כדי להתחיל לחשוב על הדברים האלו. אז אני רוצה לחזור גם לנקודה ש רת עכשיו, אבל גם למה ש רת קודם, שמבחינתך האידיאל הוא, זאת אומרת, זה שאנשים יעבדו על דברים שמעניינים אותם, שיש להם איזושהי תשוקה. אידיאלית, אני מניחה שזה ב ת, עם כל המשימות שיש לך, חמש משימות וחמישה אנשים בצוות, במקרה כל אחד רוצה לעשות משימה אחרת, אז זה מדהים. אבל מה כן דאונסיידס או חסרונות שיכולים להיות לגישה הזאת? כי אני מניחה שיש. כן, אז יש חסרונות, נגענו פה אז בהתחלה במוניטורינג וזה, אני, זה שיגיע אותי, כאילו, אז זה שאני רוצה לקדם משהו, וזה מתנגש עם האג'נדה שלי שאני… מצחיק, כאילו, ה-KPI שלי בתור מנהל זה שיהיה כיף לכולם. אז זה נכון. אז רתי לעצמי, פאק, אני, בוא'נה, אני לא מצליח לקדם את המוניטורינג של המוצר, כן? אז נר לי שדיברנו על זה מאוד בפתיחות בקבוצה, ו רנו, תראו, זה חשוב לנו, אנחנו עדיין דוגלים בגישה הזאת, שאנחנו רוצים שאנשים יעבדו על דברים שהם מוסט פיישנטי טבאות, אבל יש רף מינימום שצריך להגיע בכל מיני מקומות, וזה מה שאנחנו רוצים להגיע במוניטורינג עד שנעשה את הסטפ-אפ, בואו נעבוד על זה כולם ביחד, או בואו נחליט מי מקדם את זה וכן לוקחים את זה, כן? בסוף אנחנו כן יש משימות שאנחנו מחליטים לקחת, גם אם הם לא הדבר שהכי מושך אותנו מחר בבוקר, אבל לעשות הסטפ ה יתי, צריך לדעת שבגישה הזאת אנחנו נפספס אותם, למשל, יש דוגמה מעולה עם אפליקציית אייפד שלנו. נר לי זה שנה דיברנו על זה שאנחנו רוצים לעשות אפליקציית אייפד, אף אחד לא רוצה לקחת את זה, ניסינו כל מיני דרכים, רנו טוב בוא נעשה גילדה, בוא נעשה קבוצה, בוא נעשה טסק פורס, בסוף היינו נפגשים כזה שלושה אנשים, אחד מכל צוות, כל אחד אומר, שבוע הבא אני אחשוב קצת על האייפד, שבוע הבא אני אנסה לעשות משהו בבורד שאולי באייפד זה יהיה מגניב, שנה שלמה, זה כאילו זז, ב ת, שתי מילימטר, זה כאילו המוצר בקושי זז. עד שאיזה יום אחד, אחד המפתחי ה-IOS הכי תותחים שלנו, קוראים לו ג'יי די, הוא בא ו ר לי תקשיב, אני זהו, אני כאילו ראיתי את התוכניות של אפל, ראיתי מה הם תכננים עם האייפד, זה הדבר הבא, אני רוצה לקחת את זה. כאילו זהו, עזוב את כל המסביב, אני רוצה צוות, אני ונתן, שהוא עוד מפתח IOS תותח, אנחנו נעבוד ביחד ואנחנו ניקח את האפליקציה הזאת מהצעדים קדימה. אנחנו אחרי, לא יודע, נר לי שלושה או ארבעה חודשים מאז שהם התחילו, יש לנו אפליקציית אייפד חדשה לגמרי, ממקום אחר, עם כל יומיים שהולכים סרטונים מאיפים במאנדיי בקבוצה, בסלייק, כאילו תר מה עשינו, כאילו זה מאיף את כולם באוויר, הם מאיפים על העבודה שלהם, אני יכול להגיד עכשיו שהיה משתלם, לא במרכאות, לדחוף את זה בגרון לאיזה צוות, ולתת לשני האנשים האלו שהם עפים על העבודה שלהם ונהנים מאוד לעשות שם את הדברים האלו, לעשות את זה בזמן שלהם. הדאונסייד הזה של שנה האפליקציה לא התקדמה, זה ירה קשה, אבל היום אני מסוגל לבלוא אותה, ולדעת שהיום זה מתקדם כמו שהיינו רוצים, בלי זה שבשנה האחרונה היינו מדשדשים שם, כי אני יודע שבשנה הזאת אנשים עבדו על דברים אחרים, עם אימפקט מטורף ששם התקדמנו בטירוף. אז זה נוגע קצת לפריבילגיה הזאת שלנו כחברה להסתכל לטווח הרחוק, ולדעת שיש איזה 20 ורטיקלים שונים שאנחנו מתקדמים בהם כל פעם, ופשוט כל הזמן אנחנו מתקדמים בגזרה שאנשים מאוד נהנים לעבוד עליה. אתם יודעים, אני מרגישה שהאיזה מילה שנמצאת ברקע של כל דבר זה שאנחנו מדברים.

קודם כל הסיפור הזה היא שקיפות, כי אני חושבת ששום דבר פה לא יכול להתאפשר בלי שקיפות, אני חושבת שהיכולת בכלל שלך, עמית, לבוא ולדבר, קשורה גם לזה שכל הזמן כל הצוות יודע מה המשימות שקיימות, מה מהם עקוטי, מה לא עקוטי, מה המקום שאולי אני יכולה להגיד, זה פחות מעניינתי אבל אני אקח את זה, כי אני יודעת שכאילו כרגע זה חלק מהרודמפ וזה חייב לקרות, לעומת אוקיי אני מבין אבל לפי מה שהצגתם לנו לפני שבועיים, לא בא לי לעשות את זה, אין לי איזה תשוקה מיוחדת כלפי הדבר הזה ואני רו שזה יכול לחכות. אני חושב שגם שקיפות זה גם במקום האישי נכון, שאלה אגיד כאילו אני לא במקום הזה, אני לא איפה שאני חושב שנכון שאני יה, כן זה גם שקיפות פרסונלית ולאו דווקא ארגונית אבל זה כזה בסוף התקשורת פה היא מפתח להכל. אז אני רוצה לחזור לסיפור, להתחבר חזרה לסיפור ובסוף הגעתם לאיזשהו פתרון נכון, אז מה הוא היה? כי בעצם הייתם הרבה זמן באיזשהו תהליך נכון, כמה זמן היו השיחות האלה שלכם אתם זוכרים? חודש, חודשיים, היו ימים שהייתי חוזר הביתה ו ר נר לי עמית הולך, כאילו כן בסדר ישבנו, הוא כזה לא הבאתי, שבאתי היום עם שלוש הזדמנויות, אז הוא אומר לא זה לא נר לי זה אולי, רתי טוב יאללה זהו הוא בחוץ כאילו, זה קרה, היו ימים כאלו והמשכנו. כן, אני חושב שכמו שהתנאי המקדים הזה זה השקיפות והפתיחות בינינו אז התנאי המקדים נוסף זה ששנינו באנו בידיעה שאנחנו רוצים לפצח את זה, אולי אין פתרון ואז ב ת זאת אומרת הפתרון הוא להיפרד שהוא לא איזה טרגדיה כי אין עם זה הדבר הנכון אבל רנו שאם יש פתרון אז אנחנו נפצח אותו ביחד וזהו והפתיחות הזאת של אור שיכול להביא דברים לשולחן ואני יכול להביא דברים לשולחן ואני אומר לו את דעתי עליהם כן ואני לא במודד מרצה של יאללה המנהל שלי ממש חם על איזה משהו אז אני אקח את זה ובטח יעופו עליי בארגון כי אני רוצה משהו שאני אעוף על עצמי זה הביא אותנו פשוט לה ין בתהליך ובקשר לפתרון הספציפי אז אור הביא באיזשהו שלב את הפיצוח הזה של כאילו כל דומיין כל אזור במוצר שחשבנו עליו זה כאילו היה משהו שמוצרית הוא כבר אולי די ברור וכאילו האפות עליו הוא טכני הוא אנג'נירי ואז הוא לקח צעד אחורה אז הוא ר אז בוא ניקח אפות מוצרי בוא נחשוב על מטריקה שאנחנו לא יודעים מה עומד מאחוריה ואתה תיקח אונרשיפ על המטריקה הזאת ותביא את הפתרונות מההתחלה משלב המוצר עד לשלב האנג'נירינג ואקסקיושן וזהו זה בעצם הפיצוח הזה והדבקות שלנו בתהליך יביא אותנו למקום שבו במשך חצי שנה אני בתי על העבודה שלי אני באתי והראיתי לו בוא תר ואני הייתי מציג בויקלי בבוקר את הגרפים של הטסטים האחרונים שעשינו ואיך הזזנו את המטריקה ואיזה דברים מדהימים קרו בחצי שנה הזאת היו מלא סרטונים בוואטסאפ והיה מלא בוא תר משהו מגניב שעשיתי היו מלא כאלו וזה המדד של ב ת פיצחנו את זה והיום אנחנו כבר כמה זמן אחרי שעשיתם את השיחות האלה? עכשיו כבר שנה וחצי נדעת כן אנחנו כבר אחרי סייקל שני כזה היה עוד סייקל כזה ! אני מגלה פה דברים גם בפעם הראשונה זה לא סיפרו לי בתחקיר לפני אבל הרבה יותר מצ'ור כן כבר עם חיוך שמה היה בו? תר קודם כל את הסייקל הראשון גם כשנכנסנו לתהליך עצמו רתי לעמית מאוד ברור בהתחלה גם הוא ידע כאילו דיברנו על זה טוב אנחנו ננסה למצוא עכשיו משהו מגניב בזמן הקרוב אם נמצא איזה כיף אם לא נמצא אתה הולך הביתה שנינו מבינים את זה רנו כן עכשיו היינו במקום אחר עכשיו היינו במקום של עמית לקח את המטריקה הזאת הצליח להזיז אותה הגענו לאן שרצינו מגניב ידענו שזה הולך להיות האתגר הראשון שלו בעולמות האלו ושהוא יוכל לעבור עוד אחד וידענו שאנחנו יוצאים לעוד סייקל הזה אבל הפעם זה לא היה אם לא תמצא אתה תעזוב ידענו שאנחנו הולכים למצוא משהו כן וזה היה פשוט לבחור יצאנו לעשות פה ושם פרקים שקשורים היה לנו חודש שלם על צמיחה תוך ארגונית והיה לנו חודש על הת ה בין כאילו פרסן ג'ומפ פיט ושם גם דיברנו על התפתחות אישית ויש איזה משפט שתמיד אומרים שחוזרת בכל הפרקים האלה זה שהתפתחות היא לא משהו שיכולה לבוא רק מצד המנהל או רק מצד החברה שזה חייב לבוא כאילו בסוף גם מבפנים ואני חושבת שהסיפור הזה הוא דוגמה מאוד מאוד טובה לזה כי אתה עמית רק עם הרצון שלך וההבנה שלך שאתה רוצה להישאר במנדה אבל אתה מחפש עוד איזה אקסטר משהו זה לא היה יכול לעבוד אם הארגון לא היה תומך בך מצד שני אור כנר אף פעם לא היה בא אליך ומציע לך

לא לקחת את המטריקה הזאת ולתרוץ אליה כזה מסלול התפתחות, אם לא הייתה בא ומציף בפניו בדיוק את מה אתה מחפש, אז אני חושבת שזו דוגמה מאוד טובה לאיך תהליך התפתחות אישית בהנחה שבן אדם רוצה להישאר בארגון שהוא עובד בו, אנחנו לא יכולים לא לשבת ולחכות שהארגון יביא לנו את זה, ומצד שני גם הארגון צריך כל הזמן להיות עם יעד על הדופק ולראות שהוא מייצר אווירה שבה אנשים יכולים לבוא ולהציף ולקדם את הדבר הזה. כן, אני חושב שאומרים הרבה פעמים שאתה חייב להיות האונר של ההתפתחות האישית, אבל אני חושב שהרבה פעמים דווקא כשמדברים על הנושא, אז פתאום הדגש עובר לבן אדם, זה חייב להיות משהו שהוא שלך ושאתה תביא אותו, ואלף זה יכול להיות לפעמים קשה, כי אתה לפעמים לא תמיד יודע מה יש, מה בתפריט בכלל, מה מבשלים, ומצד שני, וזה הניסיון שלי לימד אותי, כשניסיתי לעשות את זה בעצמי, אז א', עשיתי את זה בצורה לא טובה, כן? דרךתי לאנשים על הרגליים, נכנסתי במקומות, וב' ברגע שהיה לי את הגב של אור ואת האתנשן שלו ואת האתנשן של המערכת, אז הדבר הזה הוא קרה פי 100 ממה שחשבתי, כן? הבן אדם הוא חייב להיות המנוע של זה, אבל אני חושב שמאוד חשוב שיהיה לו פסיליטייטור לגדילה הזאת בתוך הארגון. זה יכול להיות מנהל ישיר, זה יכול להיות מנטור, זה יכול להיות הרבה, אבל חייב להיות מישהו שגם משקף לו בעצם את התמונה. זאת אומרת שהבן אדם זה הוא לא לבד בתוך השאלה אם אני עושה את זה נכון. בסוף, סיפרנו פה עכשיו סיפור אישי, ואנחנו בחברה שיש בהם 1,600 עובדים, ולכן יש לפחות 1,600 סיפורים אישיים, ואת רובם אנחנו לא מספרים, אבל הסיבה שהכנת להביא את הסיפור הזה, זה בגלל שהרגשנו שיש הרבה מה שאפשר ללמוד בו. אז אולי תספרו כל אחד מהצד שלכם, כאילו שלך עמית בתור עובד ושלך בתור מנהל, מה ההזדמנות בלדבר על זה? כאילו מה ההזדמנות פה באופן כללי בתהליך כזה ולשתף את הסיפור שלך החוצה? אז ההזדמנות פה היא אני חושב בדיוק זה. זאת אומרת מהצד שלי לפחות לאנשים שהיום יושבים ומסתכלים על הגדילה שלהם, על המקום שלהם בארגון, על מקום העבודה שלהם, אז אם הצלחנו להראות לבן אדם אחד לפחות, למישהי אחת, שהיא משנה ואיך שהיא מרגישה זה משנה, ושהדרישות ממנה זה לא רק רשימת המטלות שלה, אלא יש מקום גם לאישיות שלה ולרצונות שלה, אז עשינו משהו. זאת אומרת גרמנו לפחות למישהו אחד או למישהי אחת להסתכל על הדבר הזה ולמצוא את המקומות שלו לגדול בלי בהכרח לעזוב מקום עבודה שהוא אוהב או היא אוהבת. נר לי שנחזור לזה ש רנו שזה באסה שמישהו בא עם זה, של להגיד מה אני עכשיו אשב איתו, מה הוא גנוב עכשיו אני אשב איתו חודשיים, כל שבוע בערב למעלה במשרד לאכול קורנפלקס ולחשוב על מה מעניין אותו לעשות, שילך ובסדר נגייס עמית חדש ונסתדר. זה לא כזה פשוט, כאילו להביא מישהו לרמה שהעמית נמצא בה עם כל הידע שלו, עם כל הניסיון שלו, עם כל מה שהוא מכיר, זה שווה את זה בטירוף ונר לי שאחרי השוק הראשוני שמקבלים שמישהו אומר את זה, זה דווקא איפשהו הזדמנות. כן, אני ממש מתחברת, אני גם מוסיף שכאילו דיברנו על כל מיני מסלולי התפתחות שיש, דיברנו פעם על ה-IC, נכון הופך על זה ודיברנו על התפתחות שהיא בכלל רוחבית יכולה להיות בחברה, זאת אומרת לעבור לתפקיד אחר לגמרי ויש את ההתפתחות המסלול היחסית רגיל שאנשים מכירים שזה מסלול ניהולי ואני חושבת שזה עוד איזשהו מסלול התפתחות שהוא התפתחות שהיא אולי קצת מבוססת סקילס, זאת אומרת זה לבוא ולהגיד זה מה שאני אוהב, זה מה שאני טוב בו, זה מה שמאפשר לי לעשות את התפקיד שלי טוב ועם סל הכישורים הזה, מה עוד אני יכול לעשות? כאילו חשבתי בחוויה שלי, גם אני בתור מפיקת פודקאסט, לא תמיד ידעתי כאילו אוקיי ומה המסלול ההתפתחותי, אני יכולה כל פעם לפני פודקאסט פרודוסר להוסיף מילה אחרת, להתחיל מאקספיריינס להוסיף סיניור אבל לאן זה משתנה ומתוך שיחות שלי עם המנהלת שלי אז הגענו לזה שאני יכולה גם להנחות אירועים ולעשות כל מיני דברים שקשורים לאיזה סל כישורים שהוא מאפשר לעשות את העבודה שלי טוב וגם לעשות עוד כל מיני דברים. אז אני חושבת שזה הכי פחות מוכר מכל מסלולי התפתחות אבל הוא הכי אפשר לעשות אותו בקלות אולי והוא יכול להיות משמעותי לא פחות מאחרים. אז זהו ואנחנו ככה מתקרבים לסיום אז אני חשבתי שיכול להיות מגניב אם תמיד בסיום אני מבקשת אם יש לכם טיפים לסיום לאנשים שנמצאים במצבים דומים אבל אני דווקא הייתי רוצה אולי שאתה ית תגיד איזה טיפ אתה חושב למנהלים שנמצאים בפוזיציה דומה מהפרספקטיבה שלך ואתה אור תגיד לעובדים שנמצאים בפוזיציה דומה נקודה אחת שנשארה איתכם מהסיפור הזה ואתם רוצים להעביר הל . למנהלים אני הייתי אומר אומרים שהבן שלך בעצם

תעשייה שלנו הוא טרנובר של שנתיים, נכון עובד ממוצע שנתיים, וזה לא בהכרח טוב. ואם אתה מפסיד את העובדים הטובים שלך, זאת אומרת, יכול להיות שאתה מפסיד את העובדים הטובים שלך, על זה שלא ראית אותם. זה לא על משהו שאתה לא יכול לתת להם, זה לא שהם רוצים יותר כסף שאין לך, או שהם רוצים, הם פשוט רוצים שיראו אותם, זאת אומרת, הם רוצים להרגיש value, הם רוצים להרגיש משמעותיים, וכזה אם נצליח להביא מנהל אחד לראות את העובד שלו, אז עשינו משהו היום. אז אני אגיד מהצד השני, אז נר לי שכאילו קודם כל זה הדברים שדיברנו עליהם, לוודא שהם מתקיימים, שיש טראסט בין העובד למנהל, ושמכירים כזה טוב והכל, ומרגישים שאפשר לדבר. ואז יש כמה דברים, כאילו אחד זה שאנחנו תמיד מכירים את עצמנו הכי טוב, ולדעת ולהבין מה מעניין אותנו, מה מושך אותנו, מה במסלול ההתפתחות שלנו. גם אם יש דילמות, כאילו לשים אותם על השולחן, גם אם אני לא יודע אם אני הולך להיות מנהל או טקלית, גם לדבר על זה, אבל להבין ששתי אין זה אופציה. והדבר השני זה נר לי לא לבוא ולהגיד, טוב אני סיימתי פה, מציתי, יאללה תמצא לי משהו, אני זז, ושלח לי בהודעה שאתה עולה על משהו, זה לא דרך טובה. כאילו זה כן עבודה משותפת, כמו שאנחנו מכירים את עצמנו הכי טוב, אנחנו גם נדע לעשות את המאץ' הזה, מה שיש בסוף לעובד זה את הדברים על עצמו הכי טוב, ומה שיש למנהל זה על ההזדמנויות מסביב, וקצת יותר את התמונה הרחבה. הווינ זה במאץ' הזה ביניהם. והדבר האחרון זה אולי לשתף קצת לפני. כאילו אם אתם מרגישים שאתם כבר נשחקים, או נמצאים באיזה דומיין כבר 200 שנה, לא להגיד טוב, אם זה לא משתנה עוד חודשיים אני עוזב, כי זה לא ישתנה, כי אתם לא מדברים על זה עם אף אחד. פשוט להציף את זה קצת לפני. להגיד לו, תשמע, באחד הוואן און וואנים, אני מרגיש שאני עובד על הגזרה הזאת, או נמצא בדומיין הזה המון המון זמן, הייתי שמח לשנות קצת, בין אם זה אזור במוצר, בין אם זה טכנולוגיה, בין אם זה משהו אחר, ובא לי שנתחיל לחשוב על זה. כאילו עד סוף שנה הכל טוב, או בריבון הקרוב אני אחלה עם זה, אבל בא לי שנחשוב על איזשהו גיוון. ואז זה נותן כזה אוויר, וזה גם מוריד מהמנהל את האיזה באסה, שדיברנו עליה קודם, וזה אחלה לשני הצדדים, ואני בטוח שתגיע תוצ בלי לחץ, הרבה יותר טובה משהו תוצ עם לחץ. מעולה, נר לי שאם זה אנחנו נסיים. שנייה לפני אני רק אזכיר שאם יש לכם שאלות ל ית, או לאור, או אלינו, אז אפשר לשאול אותנו באתר שלנו או בקהילה, ואם אתם רוצים לדעת כל פעם שיוצא פרק חדש, אז אתם יכולים לעקוב אחרינו בכל אחד מהאפליקציות. ותודה רבה ית, ותודה אור. כיף שכאילו שהרגשתם בנוח, ושיתפתם כאילו גם בסיפור האישי שלך, ובכלל אני ב ת חושבת שיש פה, דיברתם בפיתוח, אני חושבת שזה רלוונטי לכל מחלקה, ולעובדים בכל מיני רמות של סניוריטי, כאילו דיברנו על איזשהו משך זמן שצריך להיות בחברה אולי, אבל חוץ מזה אני חושבת שזה די רחב. אז תודה רבה לכם. תודה רבה. ותודה רבה לכם שהזנתם. Start-up for start-up. Start-up for start-up. Start-up for start-up. Start-up for start-up. תודה لكم.