245: איך עשינו 750 שיפורים במוצר ביום אחד? (איילה נרושביץ׳, ענבל הורן) 

היי לכולם, אני עדווה שישגל ואתם הגעתם לסטארטאפ פור סטארטאפ, והיום אנחנו נדבר על איך פתרנו 750 בעיות חוויית משתמש ב-24 שעות, ובשביל זה נמצאות איתי כאן איילנה רושוויץ, שאת דירקטור אוף פרודקט דיזיין במנדיי, היי איילנה, היי, ואינבל הורן, אקספיריינס פרודקט מנג'ר גם במנדיי, היי אינבל, היי, אז איזה כיף שאתן פה, ואנחנו נדבר בעצם היום על הוואו אקספיריינס הקטון, שזה השם להקטון שעשינו כאן במנדיי ממש לאחרונה, על איך עצבנו במרכז אלף משימות חשובות שקצת נדחקו לה שאוליים, ואיך בכלל ניגשנו לפתור אותן ביום אחד. שנתחיל? יאללה. אז איילנה אני רוצה שנתחיל מההתחלה, מאיפה בכלל הגיע הסיפור של הקטון, הרצון לפתור כל כך הרבה בעיות בפעם אחת? אוקיי, אז אני חושבת שצריך להתחיל מההתחלה של השנה הזאת, שממש נפתחה לא מזמן. במנדיי יש לנו OKRs, זאת אומרת שאנחנו מגדירים לעצמנו מטרות של החברה בסוף כל שנה, לקראת השנה הב שיוצרות איזה קריאת כיוון כזאת לגבי השנה שתבוא, ואנחנו מייצרים את ה-Roadmap שם. כן, זה איזושהי, רק נגיד זה נקרא Objective Key Result, זה כזה מתודולוגיה כמו KPI, רק קצת אחרת שהתחלנו לעבוד איתה בשנתיים האחרונות, שמשמשת להצבת יעדים. לגמרי, נכון. אז בעצם ה-OKR האובייקטיב הראשון של ה-OKR של מנדיי השנה, מדבר על Experience, מדבר על Trustworthy and Exceptional Customer Experience, מה שאומר שאנחנו רוצים לדאוג שהחוויה היא, או חוויית המוצר או חוויית הלקוח שלנו, היא במרכז כל העשייה שלנו השנה. אז משם הכל התחיל. אז צריך להגיד שבמנדיי, זו חברת מוצר ענקית, יש בה המון צוותים, ואנחנו עובדים במרץ כל הזמן לפתח את המוצר הזה. כשאנחנו עובדים על פיתוח של Feature או של מוצר חדש, אנחנו עובדים ב-MVP, ב-Minimal Valuable Product, מה שאומר שאנחנו עושים עבודה שהיא, נגיד, 80% מאיפה שהיינו רוצים לקחת את המוצר הזה ב ת. למה אנחנו עושים את זה? אנחנו עושים את זה כדי שנוכל להעלות לאיזשהו טסט, לראות איך המשתמשים שלנו מגיבים לזה, ואז להבין לאן צריך להמשיך לפתח את המוצר. זאת אומרת שב-20% הנותרים, יש לנו איזשהו פער שאנחנו לפעמים משאירים מאחורה, כי אנחנו רצים קדימה לפיתוח עוד ועוד פיצ'רים. אני יכולה להוסיף גם מנקודת מבט של פרודקט, שהרבה פעמים אנחנו מודעים לפערים האלה, אבל זאת שאלה קלאסית של תיעדוף. תמיד יהיה לנו יותר רצון לעשות את הדבר הגדול הבא, לעשות אימפקט, לעזור לפתור את הבעיות של היוזרים שלנו, מאשר לבצעה את השינויי אקספיריינס הקטנים האלה, שאנחנו מבינים שהם חשובים, אבל יותר קשה למדוד את האימפקט שלהם. ולכן הגענו למצב, גם לפני הקטון של הרבה צוותים, יש בקלוג מאוד מאוד משמעותי של בעיות אקספיריינס, שהן מאוד חשובות, אבל הן לא מאוד דחופות. כן, כאילו אני מניחה שגם ככה האתגר הכי גדול זה פוקוס, ואף לא חסר דברים לעשות, נכון? אז האתגר הכי גדול הוא תמיד פוקוס ואיפה נשמעו, ואני מניחה שבמרוץ היום-יום, פיתוח של דברים חדשים הרבה פעמים יעלה על פיינט-טיונינג של דברים שכבר קיימים, וחשוב להגיד גם עובדים טוב, או לפחות תפסנו אותם כעובדים טוב, זה לא שמשהו שבור לגמרי, גם אולי נעשה פה דיוק, אנחנו לא מדברות על בגים, נכון? זהו, אז אנחנו לא מדברות על בגים כמו שרובנו מכירים אותם, זאת אומרת משהו, לחצתי על משהו והכפתור לא מגיב לי, או הגעתי לאיזה עמוד שבור, אנחנו מדברות על בעיות בחוויית משתמש. אם אני אתן ככה דוגמאות כדי קצת לסבר את האוזן, בעיות בחוויית משתמש יכולות להיות החל מטקסט לא מדויק, זאת אומרת כתבנו אותו בצורה לא מדויקת את מה שכתוב על הכפתור הזה, או על הפופ-אפ הזה, ועד לנגיד סתם איזה דוגמה דווקא מאחד המשתמשים שלנו, שכתב לנו הדראפדאון שלי מר לי רק שלוש אופציות ולא חמש, ואם תיתנו לי חמש אופציות כשאני פותח את הדראפדאון, זה יהיה לי הרבה יותר קל להכיל או לקבל את המידע שאני צריך. אז יש המון המון פערים כאלה קטנים, שעד שלא מסתכלים עליהם בעיניים, אז אי אפשר ב ת להגיד אוקיי, יש לנו פה בעיה. עכשיו, אוקיי, אז אם עצרנו ו רנו, התחלנו מה-OKR, רנו יש לנו אובג'קטיב, המטרה שלנו היא לעשות, נכון? Exceptional Customer Experience, וראינו שיש פה הרבה בעיות שצריכות מענה. למה הקטון? למה לא לחלק את הבעיות האלה בין הצוותים השונים, לשים לכל אחד יד ריבוני, צריך לפתור עשרה, עשר בעיות כאלה של חוויית משתמש, ובסוף השנה להגיע…

מהן קורה של החוותים? בעצם המטרה שלנו בהקאטון הייתה לא רק ההקאטון עצמו. רצינו, המטרה הראשונית שלנו הייתה לבצע כמה שיותר אימפקט ביום אחד, בגלל שלבצע איזשהו תיקון לבעיה פה או בעיה שם זה טוב וזה חשוב, אבל כן רצינו לעשות משהו שיותר גדול מזה. אבל זאת לא הייתה המטרה היחידה שלנו. המטרה העיקרית יותר מאשר האקטון עצמו אפילו, הייתה לייצר איזשהו סטנדרט ולהישר קו כדי שכולם ידברו באותה שפה. היינו במצב בעצם, אקספיריאנס ומנדי זה דבר שהוא מאוד חשוב, ואני חושבת שב ת גם מפתחים ופרודקט, לא רק דיזיינרים מדברים בשפה הזאת, ועדיין הרגשנו שיש צעדים לעשות קדימה. רצינו לא רק לפתור את הבעיות, אלא גם לייצר את הסטנדרט, לייצר את האדג'וקיישן בעולם הזה, ולעשות קיק אוף לשנה שלמה של אקספיריאנס. ובשביל זה התהליך היה לא פחות משמעותי מאשר היום עצמו, וביום עצמו רצינו שיהיה גם כיף, שיהיה את הבאז, שכולם יעבדו ביחד על מטרה מסוימת. כי הדברים האלה הם גם יכולים להיות לא זוהרים לפעמים, למרות שהם חשובים, וכולנו מבינים שהם ב ת חשובים. בעצם זה קצת למידה שבדיעבד, אבל כשאנחנו מתכננים התארצות של שבועיים, יש לנו איזה ידע על כמה אנחנו יכולים להספיק בשבועיים האלה, וזה משהו שאנחנו צברנו הרבה שנים, ואנחנו יודעים איך אנחנו מעבירים את זה מהתארציה להתארציה. ופתאום שברנו את המוסכמה הזאת, ו רנו, אוקיי, תסתכלו על הפרק הזמן שלכם בצורה אחרת לגמרי, בואו ניתן לזה 24 שעות, כמה אפשר להספיק ב-24 שעות. זה קצת טרף את הקלפים במובן הזה שפתאום הבנו כמה אנחנו יכולים להספיק ב-24 שעות, מה שאנחנו, אם לא היינו שוברים את הפרדיגמה הזאת, בחיים לא היינו מגיעים להבנה כמה אפשר להספיק בטח מבעיות מהסוג הזה. אז אנחנו גם נגיע ממש לפרקטיקה ואיך זה נר ואני חושבת שזו נקודה ממש חשובה, שההקטון מאפשר לנו נכון לעשות דברים חיצונית מהר, אבל הוא גם מאוד מאפשר לנו לעשות דברים פנימית. עכשיו, אנחנו מדברות על זה, זה משהו שהיה במנדי, אבל אני בספק שיש איזשהו סטארט-אפ שלא נתקל בבעיה הזאת, והוא מסתכל עכשיו אחורה, אין הרבה מאוד דברים קטנים שהוא רק רוצה לעשות, ופשוט לא מצליחים להיכנס לרודמפ או ליום-יום, וההקטון מאפשר לנו ב ת לעשות גם חיצונית, בבת אחת יש איזה בוסט להחלטת משתמשת, וגם בפנים רגע לעשות איזה education מחדש של איפה אנחנו עושים את הפוקוס, מה חשוב, וגם כמה אפורד זה ב ת לוקח לנו, ואולי זה לא כזה גדול כמו שאנחנו חושבים, אולי זה יכול להשתלב ביום-יום בצורה הרבה יותר ברורה. כן, זה פשוט לשנות את החשיבה קצת. אני חושבת שב ת השכנו גם בהרבה עבודה, ותקשורת סביב למה אנחנו עושים את זה, כי אם ב ת מסתכלים על זה ואומרים, אוקיי, במשך יום אתם צריכים לפתור כמה שיותר בעיות קופי, דברים שמסתירים, דברים שהם לא גדולים, אז זה ב ת לא נשמע דווקא כמו משהו שכל כך מלהיב, אבל כשבאים לזה מהכיוון של היוזרים, וזה ב ת מה שעשינו, הראינו את היוזרים הסובלים, הראינו איך המערכת נראית, הראינו איפה אנחנו רוצים להיות בסוף ההקאטון ובסוף השנה הזאת, אז ב ת מאחדים את כולם סביב איזושהי מטרה משותפת שמדברת לכולם, ולא משנה מה התפקיד שלהם. כן, אני גם אפילו מהרמה הכי אישית, רגע לא כצוות, לא כזה, אני ממש יכולה להתחבר לזה, כי תמיד לכולנו יש את המשימות האלה שהן, הן כאילו בבקלאון, נכון? הן עוברות מאיתרציה לאיתרציה, כל פעם אומרת, אוי, לא הספקתי לנסות אותן פעם הב ואז מתי שמורידים אותן לגמרי והן נשמרות במאחורה של הראש, וזו תמיד משימות קטנות שאחת מהן היא גם לא כזה מזיזה את המחט, ואז גם התשוקה רגע לעשות אותה היא תמיד נדחקת. ואני חושבת שפתאום כשמקבצים אותן ביחד, ואת אומרת, אוקיי, אולי אם נניח רק נעשה משלוש לחמש אפשרויות בדרופדאון, לא כזה השתנה. אבל אם גם נעשה את זה, גם נשנה את הצבע של הכפתור פה, גם את הכיתוב, אז אנחנו יכולים סתם, אני אומרת, לאפתם פאנל מסוים ב-20%. אוקיי, פתאום יש פה משהו שגם מדבר אליי, אז אני חושבת שבהנחה שאנשים תמיד מונעים מאימפקט ורוצים לעשות משהו שיזיז, לחבר את כל המשימות הקטנות האלה למשהו אחד, הרבה יותר נותן להם איזה פתאום, אוקיי, אני יכול לראות גם מה זה יעשה אחר כך. אז מולי, אז אנחנו נכנסות לפרקטיקה. שאלה אחת לפני זה, מה הייתה תמונת ההצלחה מבחינתכן? שלקיבלתך הגדרתם משהו שרציתם לצאת איתו לדרך ולפיו תכננתם הכל? מה תמונת ההצלחה אין בלשאל, ש רתם, זה מה שאני רוצה שיהיה בסוף? אז ב ת כמו כל פרויקט במנדי, הגענו והיה לנו, יצרנו איזושהי תוכנית עבודה שיש לה גם יעדים, מטרות וגם מדדי הצלחה. מדדי ההצלחה ששמנו לעצמנו הוא לפתור אלף בעיות אקספיריאנס ביום אחד. זה מדד מאוד מאוד שפתני, לא ידענו אם זה משהו שהוא בכלל ריאלי, זה היה לפני שהתחלנו לאסוף את הבעיה הראשונה ולא ידענו מה יהיה אפורט אסטימיישן, לא ידענו כמה נצליח לאסוף, אבל הרגשנו שזה איזשהו מספר שהוא מספיק שפתני בשביל לייצר אימפקט יתי במערכת. אבל כמו ש רתי קודם, זה היה יעד מדיד והיה לנו עוד מטרות.

המטרות הנוספות שלנו היו לייצר סטנדרט אחיד שכל החברה וכל הבילדרס ידברו בו וסוג של משקפיים שכולם יוכלו להסתכל דרכן על פיצ'רים בעתיד לעשות קיק אוף לשנה שלמה של אקספיריאנס ולייצר איזשהו אימפקט יתי במערכת. עוד את מטרה שהייתה לנו הייתה לא להישאר רק בתוך עצמנו בתוך הבילדרס אלא לשתף כמה שיותר לקוחות ואנשים מהקסטמר פייסינג מתוך מנדיי מתוך הבנה שיש להם זווית ראייה אחרת. מעולה אבל רגע רת אלף למה אלף מאיפה בא המספר הזה? אני חושבת שהלכנו על זה כי ה נו שגם זה ייצור איזה כוכב צפון כזה מאוד מאוד שפתני שאנשים ירצו לגעת בו וגם אנחנו צריך להזכיר מנדיי כבר בנויה בתוך ארגון הבילדרס יש כבר ארבעים צוותי מוצר זאת אומרת ארבעים צוותים בכל אחד יש כמה מפתחים ארבעה חמישה מפתחים אנחנו מתקרבים למספרים האלה כשמדובר בעשייה כזאת קדחתנית כאילו אנחנו כבר יכולים לגעת בזה. מגניב אז סתם אני שואלת כי אם עכשיו יש פה מישהו אחר שמקשיב לנו סטארטאפ קטן יותר בלי אותו כוח אדם אז כאילו איך הייתם אומרות לו לקבוע את המספר פשוט ללכת על מספר שנשמע טוב הוא נשמע אפשרי אבל הוא נשמע קשה להגיע אליו כאילו מה זה קצת דומה לאיך שאנחנו מציבים יעדים בכל מקום אחר אנחנו כאן היה לנו איזשהו סנס של מהו מספר הגיוני זה לא סתם שהמספר הזה נתקע ותמיד רוצים קצת למתוח את גבול היכולת זאת אומרת אם אנחנו מצליחים להגיע ולעבור יכול להיות שהיעד שלנו אולי מספיק שפתני. אוקיי אז דיברנו על הלמה דיברנו על איך בואו ניכנס רגע לפרקטיקה שלב אחרי שלב החלטנו שעושים את זה הבנו שמנו יעד מה הדבר הבא מה השלב הראשון שאתם עושות אז התחלנו לעבוד בתוך הצוות של מובילי ההכתון שחשוב להגיד שזה לא רק היה לה ואני ונראים גם לאילי לנמרוד לסרגיי לנתן להורי ולנבל ועוד הרבה אנשים שעבדו ועזרו כדי לגרום למ ץ הזה לכחות נכון אז ישבנו ב ת והבנו ביחד מה המטרות שלנו מה אנחנו מנסים להשיג ומה הסטנדרט הזה שאנחנו מדברים עליו לפני שאנחנו מגיעים לכל הבילדרס ואומרים להם זאת השפה שאנחנו צריכים לדבר אנחנו צריכים קודם כל להיסגר על זה בעצמנו כלומר מה נחשב כבעיה שאנחנו רוצים להתייחס אליה. מה נחשב בעיה ומה נחשב פיצ'ור שהוא טוב ואיך אנחנו מסתכלים על פיצ'רים כדי להבין את זה. זהו ואז פה נכנס עבודה של פרודקט דיזיין וניתוח של איך אנחנו מסתכלים על פיצ'רים או על דברים שהוצאנו. עכשיו זה לא עבודת דיזיין זה עבודה ש ורה זאת אומרת הקטגוריות ששמנו ורות להיות ברורות לכולם הם התחלקו לשלושה פילרים מרכזיים היה בזה שהמוצר צריך להיות approachable הוא צריך להיות נגיש המוצר צריך להיות predictable זאת אומרת שכשאני לוחצת על משהו אני יודעת מה יקרה והוא צריך להיות seamless הוא צריך לעבוד בצורה חלקה נקייה וברורה ואם אפשר גם שיהיה איזשהו אלמנט של fun בסוף אז גם נוסיף את זה. כאילו רק כדי להבין בעצם חיפשתם בעיות שאו שהופכות המוצר לנון predictable או ללא נגיש נכון או סליחה השלישי או seamless או כאילו שחוויה לא רציפה או חלקה כמו שהייתי מצפה שהיא תהיה. בדיוק מגניב עכשיו שלושת הפילרים האלה התחלקו סך הכל לשמונה פרמטרים שהם הניקוד שלנו זאת אומרת שאנחנו מסתכלים על פיצ'ר אז אנחנו יש מין צ'קליסט כזה שכולל כל מיני פרמטרים שמונה ואנחנו הגדרנו שהציון שאנחנו רוצים לייצר לכל פיצ'ר שהוצאנו הוא שמונה משמונה כשיש איזשהו קצת הקלות לפעמים שאנחנו רנו גם שבע משמונה הוא טוב לפעמים אבל אנחנו סליחה אנחנו נרצה להגיע לרוב הפיצ'רים שלנו לשמונה משמונה וסתם דוגמה למה זה כולל זה כולל האם הפיצ'ר הזה הוא קל למצוא אותו easy to find האם יש לו מיקרו קופי שהוא תואם את המטרה שלו האם יש לו מיקרו אנימציה כשהוא נפתח זאת אומרת שהוא נפתח באיזושהי תנועה שהוא לא קופץ לי על המסך הוא לא כזה מרגיש בגי הוא פתאום מופיע או שמשהו פתאום קורה אלא הוא נכנס באיזשהו איז באיזושהי אנימציה זה רק דוגמאות מתוך השמונה האלה אז בעצם הגדרתם שני דברים נכון הגדרתם מה זה אומר בעיה אבל גם מה זה אומר פתרון כאילו ממה אנחנו רוצים להגיע ולאן אנחנו רוצים להגיע בדיוק מעולה ואז זה אומר שהצוותים יכולים לרוץ עכשיו על כל האזור שלהם ולנקד את הפיצ'רים שלהם ולהגיד אוקיי מתוך כל האזור שלנו אלה המקומות שיש בהם בעיות וגם איזה בעיות יש בהם זאת אומרת אנחנו כבר יודעים זה וכל בעיה כזאת היא משימה זה כזה קטן זאת אומרת אם הלייבל לכפתור לא מספיק ברור

זו משימה, לשנות את הלייבל על הכפתור, את הטקסט. ואם אנחנו חוזרים לכיוון הרתימה, אז ב ת כשמסתכלים על הדברים האלה זה נר מאוד קטנוני, מאוד קטן. אחד מהדברים שעשינו כדי יותר לחבר את כל מי שהיה בחקתון, זה להכין איזשהו סרטון לקט של יוזרים, ואיך הם מגיבים כשהם צריכים לבצע פעולות פשוטות במערכת ופשוט לא מצליחים, בגלל שדברים לא קופצים להם בקלות, הם לא מתבטאים כמו שהם ציפו שהם יתבטאו. הכנו איזשהו לקט שהיה ב ת הופך את הבטן, ועזר לקחת את כל הרשימת מקולת הזאת ולהביא אותה לעולם ה יתי. כן, מדהים. ב ת נשמע לי שכל הזמן חיברתם את זה לאימפקט, שאני חושבת שזה ממש חשוב גם בשביל אותם אנשים, אבל גם בשבילכם, כי גם כשנכנסים ללופ הזה של בוא נפתור רגע מלא דברים קטנים, אז גם אני מניחה שפה בקלות אפשר ללכת לאיבוד ולהתפזר, כי יש מלא דברים שאתם רוצות לפתור, וגם בתוכן צריך ב ת לראות שזה רק הדברים שהם הכי חשובים, וגם יכולים ב ת, כמו ש רת, לענות על שלושת הפילרים המשמעותיים. עכשיו, איך מצאתם את הבעיות? איך החלטתם במה להתמקד? אחרי שעשינו את הקיקאופר ראשוני, התחיל השלב של היישוף, שזה שלב מאוד מאוד משמעותי. בעצם יצרנו איזשהו בורד גדול שבו יאספו כל המשימות, כל הבעיות, מכמה מקורות מידע. קודם כל, מהצוותים עצמם. נתנו להם את הכלים, ועכשיו כל צוות יכול לקחת את האונרשיפ, ללכת אל האזורים שלו, ולראות מה הבעיות. יכול להיות שזה בעיות שהם כבר הכירו והיו בבקלוג, יכול להיות שזה בעיות שהם לא שמו לב אליהם עד היום. אני יודעת שאצלי בצוות זה ציף המון המון בעיות שלא, פשוט לא הכרנו או לא ראינו. מקור שני של מידע היה החוצה, לא רק בבילדרס, אלא מול העובדים שהם קאסטמר פייסינג, מול הסי-אקס. לקחנו מהם את הבעיות שכבר הצטברו מול יוזרים, או דברים שהם רואים, כי לא רצינו להישאר באקו צ'יימבר של עצמנו. אלא כן להבין ולקבל את המידע הזה מהשטח. ומקור שלישי היה הקומיוניטי שלנו. פרסמנו פוסטים בקומיוניטי גם הישראלי וגם העולמי, והצענו להם שיעלו אלינו בעיות. והבעיות האלה נכנסו, והם נכנסו גם בעדיפות גבוהה יותר, כמו כל דבר שמגיע בעצם מיוזרים ומקבל את הקדימות. וכמה אספתם? אלף ועצרתם? אספתם יותר ובחרתם בפנים במה להתמקד? אחרי שעשינו את הקיק אופר ראשוני, התחיל השלב של היישוף, שהוא שלב מאוד מאוד משמעותי. בעצם יצרנו איזשהו בורד גדול שבו יאספו כל המשימות, כל הבעיות, מכמה מקורות מידע. קודם כל, מהצוותים עצמם. נתנו להם את הכלים, ועכשיו כל צוות יכול לקחת את האונרשיפ, ללכת אל האזורים שלו, ולראות מה הבעיות. יכול להיות שזה בעיות שהם כבר הכירו והיו בבקלוג, יכול להיות שזה בעיות שהם לא שמו לב אליהם עד היום. אני יודעת שאצלי בצוות זה ציף המון המון בעיות שלא, פשוט לא הכרנו או לא ראינו. מקור שני של מידע היה החוצה, לא רק בבילדרס, אלא מול העובדים שהם קאסטמר פייסינג, מול הסי-אקס. לקחנו מהם את הבעיות שכבר הצטברו מול יוזרים, או דברים שהם רואים, כי לא רצינו להישאר באקו צ'יימבר של עצמנו. אלא כן להבין ולקבל את המידע הזה מהשטח. ומקור שלישי היה הקומיוניטי שלנו. פרסמנו פוסטים בקומיוניטי גם הישראלי וגם העולמי, והצענו להם שיעלו אלינו בעיות. והבעיות האלה נכנסו, והם נכנסו גם בעדיפות גבוהה יותר, כמו כל דבר שמגיע בעצם מיוזרים ומקבל את הקדימות. אז בעצם הצוותים ראו מראש וידעו מראש מה הבעיות, נכון? זה לא שהם הגיעו והייתה את זה חוויה של הפתעה, זה מה שקורה עכשיו פשוט. זה היה מרכיב מאוד חשוב בהצלחה של ההקתון. ידענו שגם אנחנו צריכים לבצע את כל התהליך של ה-education, גם של האיסוף וגם מה שקראנו לו, התיעדוף וההכנה. בסוף רוצים שכל הצוותים יגיעו ליום של ההקתון, שהם כבר יודעים מה הם ורים לעשות, והגשות ישר לעבודה. זה היה פה מרכיב מאוד גדול גם של ownership של הצוותים, כי כמו שהיה לה רה קודם, יש הרבה עם צוותי מוצר, ולא יכולנו להחזיק את היד לכל אחד מהצוותים, לראות שהם מכניסים ב ת את הדברים הנכונים, את העדפים. נתנו להם את הכלים ונתנו להם לרוץ על זה. עוד דבר שעשינו, שאני חושבת שיש לו איזה משהו מעניין, זה שיצרנו ספיישל task force, שבעצם המטרה שלו הייתה רק להוסיף דילייט למוצר, כשדילייט או איסטרג או כל אחד קורא לזה אחרת, זה מן ההפתעות הקטנות האלה במוצר שהמשתמשים לא מצפים להם. כמו דוגמה למשל? למשל כשיש אנימציה מיוחדת על איזושהי כפתור, זאת אומרת כשאני ב ללחוץ עליו ופתאום הוא עושה איזה שינוי צבע מעניין. מגניב. מה שעשינו זה אספנו רעיונות, עשינו ברינסטרום מיוחד, אספנו רעיונות בשביל כאלה איסטרגס במוצר, ועם צוות מושניסטים.

אז כמו ש רנו, ההאקטון זה יום אחד, אבל בסוף המטרה היא לייצר תהליך יותר ארוך ויותר משמעותי בתוך החברה, ולכן אנחנו רק זוכרים.

זאת אומרת, הבקלוג הזה הוא ילך עכשיו לעבודה של הצוותים. עכשיו אנחנו בדיוק, ההקטון קרה ממש לא מזמן, אנחנו בתהליך של הבנה אם אנחנו רוצים לייצר עוד הקטון, או דווקא להביא את זה לצוותים, אבל מה שבטוח זה שיש לנו כבר את הבסיס לעבוד איתו. אולי אפשר להוסיף גם שההקטון בעצם מסתיים, או אולי יסתיים לגמרי, אבל בערך סביב חמש עשינו איזושהי פגישה כוללת של כל הבילדרד, והראינו את התוצאות שיש לנו עד כה. ומצד אחד זה ממש מילא את כולם בגאווה, כמה הספקנו, כל צוות עולה ומר עוד ועוד ועוד שיפורים. מצד שני יש בזה משהו שהוא גם לא נעים, כי מסתכלים על זה ואומרים, רגע, אז ככה המערכת שלנו נר זה המוצר, אנחנו כל כך מתגאים במוצר שלנו, וזה מה שהיוזרים חווים. אז אני חושבת שזה גם משיג את האפקט של להראות למה זה משהו שחשוב להמשיך להתרכז בו. כן, אני חושבת ששני הדברים, כאילו מצד אחד זה לראות האימפקט של זה, ומצד שני גם רגע לקבל את האולי כזה סתירה הזאת לפרצוף, ולהגיד, בסוף היו לנו 2020 בעיות שאנחנו יודעים עליהם, שיכולים לשפר משמעותית את החוויה של היוזרים שלנו, והם לא היו בפוקוס שלנו. ואני גם חושבת על זה בהקשר של סטארטאפים קטנים יותר, שבכלל חייבים להיות ב-MVP ולרוץ מאוד מאוד מהר, אז אנחנו עשינו עכשיו הקטון אולי עוד אחד, אפשר לחשוב אולי ביט קבוע, יכול להיות שאתם מחליטים פעם בשלושה שבועות, כאילו בשביל לא לתת לזה להגיע עוד פעם למצב של 2000 בעיות, אולי תמיד שמים איזה רף עליון של כשמגיעים לזה, אז אנחנו עושים הקטון או איזה משהו כזה. זהו, אז אני אגיד שבמנדי עד, נגיד עד השנה, היה מה שנקרא צ'יז דיי. בכל איטרציה יש יום שהוא צ'יז, שבו עושים את כל המשימות האלה, את כל משהו, הוא לא 100. זאת אומרת שהוצאנו את זה, ואנחנו לא מרגישים שזה שלמים, ויש לנו איזה כמה דברים שאנחנו צריכים עוד לסיים, יש יום שלם באיטרציה שהוא רק לזה. מדהים, אז אני חושבת שזה גם אחלה פרקטיקה, כאילו שוב, אני מניחה שמה שקרה בין הצ'יז דיי לבין זה, זה פשוט ההתרחבות של החברה וכמות הפיצ'רים, אבל נר לי אחלה פרקטיקה לסטארטאפים קטנים יותר, וזה גם מוביל אותי לשאלת ההכלס האחרונה, לפני שאנחנו מסיימות, שאם יש לכם טיפים לאנשים שרוצים להטמיע משהו דומה אצלם בסטארטאפ, או פשוט דברים שלמדתם, ואתה אומרת אם הייתי יודעת בהתחלה, זה היה עוזר לנו פה בתהליך. שלמה ציינת? אני חושבת שיש כמה דברים שתרמו אצלנו להצלחה של היום הזה, אז דבר ראשון כמו ש רנו כל הזמן, זה education, זה ב ת להבין מהו סטנדרט, לאיפה אנחנו רוצים להגיע, וכמה שיותר לתקשר אותו. והחלק השני הוא מתקשר לזה, זה המשכיות, זאת אומרת המטרה היא לא היום עצמו, אלא לייצר איזשהו קו רציף לאורך השנה, כדי שיתמוך במטרה. אני אגיד גם שפנימית בתוך הצוות הארגון של הפרודקט דיזיין, אנחנו לוקחים את הסטנדרט הזה, והופכים אותו למשהו קצת יותר רחב, זאת אומרת זו עבודה היומיומית שלנו, איך אנחנו הופכים את כולם למעצבים שיודעים לעבוד בסטנדרט הזה, שאנחנו נמדדים לפי זה. זה ממש הופך להיות כלי מדידה עבורנו פנימית. ובהמשך לאדג'וקיישן, אפשר לדבר גם על אונוירשיפ. לא יכולנו לעבוד צמוד עם 40 צוותי המוצר, וככל שאנחנו נותנים את החכות האלה לצוותים שלנו, ככה אנחנו יכולים להיות יותר בטוחים שהם יעבדו טוב גם ביום עצמו וגם בהמשך. כן, ואני אפילו חושבת, אני לוקחת את זה למה ש רתם, שזה צריך להיות לא רק היום, אלא לא רק יום אחד, אלא לתמיד, ברגע שנתתן להם את הכלים כבר להבין מה זה בעיה משמעותית שאנחנו רוצים לפתור ואיך נר פתרון, אז יכול להיות שזה גם משהו שהם יכולו לשלב בשוטף בכלל, זאת אומרת זה לא פרקטיקה שהם ישתמשו בה רק בהקטון, אלא באופן כללי יוצאו דברים שהם אולי הכניסו לבקלוג שלהם, אבל זה ממש נר לי חשוב בשביל לא לשמור את זה ב ת רק באותו יום. אנחנו בעצם הסתכלנו אחורה, זאת אומרת רנו אלה כל הפיצ'רים שהוצאנו עד עכשיו, זה המוצר שלנו עד עכשיו, ואנחנו מתקנים אחורה, אבל יש את ההסתכלות קדימה, זאת אומרת אם אנשים ידעו מספיק טוב מה זה אומר מוצר טוב, מה זה אומר הסטנדרט הזה של אקספיריאנס, אז לא נגיע למצב שנוצרים כל כך הרבה אישוז של אקספיריאנס, אני בתור פרודקט והפרודקט דיזיינר והמפתח או המפתחת שעובדים על הפיצ'ר, הם ידעו להסתכל ולהגיד רגע זה לא עומד בסטנדרט שלנו. אז ממש שנייה לפני שנסיים אני אזכיר שאם יש לכם שאלות לאינבל או לאלה, אז אפשר לשאול אותן באתר או בקהילה שלנו, ואם אתם רוצים לדעת כל פעם שיוצא פרק חדש, אז אתם מוזמנים לעקוב אחרינו בכל אחת מהאפליקציות. תודה אילה. תודה. תודה אינבל. תודה רבה. ותודה לכם שהזנתם. סטארט-אפ פר סטארט-אפ. סטארט-אפ פר סטארט-אפ.