63: עקרונות לעיצוב בפשטות 01 - לספר סיפור

אנחנו חולקים את תהליך השימוש בסיפורים כדי להפוך את המורכב, לפשוט. אורח: שגיא הוברמן, Motion Design Team Lead במאנדיי.קום

עיצוב

“The most basic and humane way to convey messages is to tell a story. That's why it's something that every designer, product person, or anyone who gives a presentation needs to know - how to convey our message in the simplest, easiest way that will make people want to learn more. The essence of storytelling is to connect people to emotions, and that is our role as designers." (Rotem Wiseman)

In the first episode of our Design mini-series, we’re talking about storytelling, or how to convey a message, through motion. In this field we’re using the term “bridge” a lot: we often want to convey a message that is difficult to put into words, so we use motion to bridge the gap that words cannot express.

This week we are focusing on the process of video creation about “monday 2.0” which was an initiative we launched in February 2020. This process required a bridging process since it was something that was much easier to explain visually than textually.

This week we talk with Rotem Weissman, Head of Design, and Sagie Huberman, Motion Design Team Leader at monday.com. Sagie and Rotem go over our video creation process in the company and explain how storytelling helps us design with simplicity in motion. They focus on questions such as - to what extent does a 5-second video have an impact on a potential user? What is the Loop Principal? And what should be defined first - the message or the story itself? (hint: the answer isn’t always so clear :)

https://www.youtube.com/watch?v=l-7awVpecvU&feature=emb_title

This is the video discussed in the episode

Episode transcript

Automatically transcribed — it may contain errors.

היי כולם, הגעתם לסטארט-אפ פור סטארט-אפ, פודקאסט שבו אנחנו משתפים מהידע, הניסיון והתובנות שיש לנו כאן במאנדי.קום, וגם מחברות אחרות. סטארט-אפ פור סטארט-אפ, סטארט-אפ פור סטארט-אפ. בפרק הראשון של המיני סדרה שלנו על דיזיין, סקרנו שישה תהליכים שמסיים לעצב בפשטות. הסברנו למה פשטות היא עיקרון מרכזי בעיצוב וממוצר אצלנו בחברה, ומה הרצינל בבחירה בששת התהליכים האלו. בפרק של היום נתמקד בתהליך הראשון, שהוא לספר סיפור. לטובת העניין, תיארך איתי את הפרק רותם וייסמן, שהיא הדוף דיזיין במאנדי, והצטרף אלינו סגי אוברמן, מוביל צוות המושן במאנדי, שבעצם ידבר על התהליך עצמו של עבודה עם סטורי טלינג. תכף נסביר למה אתה כאן, ובעצם מרבית הפרק סובב סביבך. איזה כיף. אבל לפני שאני אכנס לדוגמה שלנו, אז רותם בואי ניתן שנייה טיפה קונטקסט שוב ללמה החלטנו שסטורי טלינג הוא הכלי הראשון בסדרת הכלים של עיצוב בפשטות. אז בעצם היסוד הראשון של יכולת של העברת מסר בצורה שהיא טובה, ושאנחנו מצליחים להגיד את מה שאנחנו רוצים, או שאנחנו מצליחים לגרום לפעולות שאנחנו רוצים, לגרום אצל אנשים להרגיש או לעשות, מתבסס בסופו של דבר באיך אנחנו מספרים סיפור. הכל, הכל, הכל זה סיפור. זה לא חייב להיות בהכרח סיפור של התחלה, צע, סוף, איזשהו דרמה מותחת בנטפליקס, אבל כל דבר שאנחנו אומרים, גם הפרק הזה, זה בעצם לספר סיפור, וזו הדרך הכי, הכי, הכי בסיסית ואנושית להעביר מסרים. ולכן זה משהו שכל מעצב באופן כללי, וגם אני חושבת זה לא רק אצל עיצוב, זה גם בפודקט וגם בהעברת של מצגת. כל דבר שאנחנו עושים זה מתחיל ונגמר באיך אנחנו מספרים את הסיפור ואיך אנחנו מעבירים אותו. וזה התשתית לכל דבר שאנחנו עושים. אני אדם של מילים, אז כשאת מדברת על סטורי טיילינג מאוד ברור לי איפה זה בא לידי ביטוי כשכותבים. איך זה נר במילה, בנגיעה, בעיצוב? אז קודם כל גם טקסטים נכנסים בעיצוב. בסופו של דבר כשניגשים לייצב משהו אז זה תמיד ביחד עם תוכן. ולכן אנחנו תמיד לוקחים גם חלק בכתיבה של התוכן. אבל לספר סיפור זה גם הפלואו, איך אנחנו מובילים בן אדם להגיע למקום מסוים בתוכו, זה ה-UI שמחליט מה הדגש ששמים, איפה אני ור, מה המסר הראשון שאני ור להבין. בכל UI שנכנסים אליו ובכל דבר יש המון המון המון דברים שאנחנו רוצים שאנשים יבינו איך לעשות. זה אולי לספר את זה בצורה שהיא יותר מובנית. קודם כל את הדברים היותר פשוטים להבנה, אחר כך את הדברים היותר עמוקים. זה לדעת מתי להגיד לבן אדם את הדבר שהוא יכול להבין ולהקל ולאט לאט לעשות איתו העמקה ככל שהוא רוצה להתמודד איתה. בתמונה, בווידאו, בטקסט, בסאונד, בהכול. בהכול, בהכול. הכל דבר שאנחנו… תקשורת בין אישית, בבסיס שלה זה איך אנחנו מתקשרים, איך אנחנו עוברים מסר, איך אנחנו מספרים סיפור ולעצב זה בסופו של דבר זה תקשורת בין אישית. זה איך אנחנו, לא משנה במה אנחנו מעצבים, גם אם זה פוסטר, גם אם זה ספר, גם אם זה וידאו, במה שאנחנו מתקשרים, זה איך אנחנו מתקשרים ומעבירים מסר לבן אדם. ופשוט סטורי טלינג, לעשות את זה בצורה של סיפור, זה שיטה, זה צורה שהיא מאוד מאוד מאוד טובה וקלה כי היא מאוד אנושית, כי ככה אנחנו מאכלים דברים. וסגי, איך זה בא לידי ביטוי במאושן? יש טסט לספר סיפור שאנחנו מכירים בווידאו שהוא ב ת וידאו עם התחלה, צע וסוף ואנחנו רוצים לספר סיפור כלשהו אם זה פרסומת או וידאו זה, אבל בהקשר למה שרותם רה, גם להיות מעצב מאושן שמעצב דברים לתוך המוצר, אז בדרך כלל שמבקשים מאיתנו עזרה בפיצ'רים או במשהו למוצר עצמו זה כי מבינים שאוקיי, יש כאן סיפור שהוא קצת מסובך לי לספר אותו ואני צריך עזרה, אז זה יכול להיות סיפור, זה יכול להיות גם יש כאן איזשהו פיצ'ר שאני צריך לתקשר יותר טוב, אנשים לא מבינים מתי להשתמש בזה או איך להשתמש ואנחנו צריכים עזרה ואז אנחנו מוסיפים, זה יכול להיות ממש סרטון שנוסיף של חצי דקה שמסביר את זה, זה יכול להיות גם אנימציה ביקצרה של חמש שניות שתעזור להסביר, להעביר את המסר שאנחנו רוצים. אז כאן זה נכנס בצורה קצת פחות רגילה ממה שאנחנו רגילים לחשוב עליה בדרך כלל ויותר ב ת איך לתת הערך המוסף הזה לעיצוב בתוך המוצר. הרבה פעמים אנחנו קוראים לזה גישור במאושן, המאושן בא לגשר על פערי מידע שאנחנו לא יכולים להגיד אותם במילים, אז אנחנו משתמשים במאושן להעביר את התת סיפור שאנשים יחברו.

את ההתנהגות. וב ת הדוגמה שבחרנו ככה לפרק של היום, כי אני מזכירה כשאנחנו מדברים על סטוריטלינג בהקשר של עיצוב בפשטות, ולא רק ככלי שהוא מעניין או סוחף או שאפשר לעבוד איתו, איך בעצם סטוריטלינג עוזר לך לעצב בפשטות במאושן. נכון. זאת תהיה השאלה שנענה עליה היום. ונעשה את זה דרך דוגמה אחת ספציפית, שהיא בעצם תהליך הפקה של סרטון, של השקה שעשינו לאחרונה שנקראת WorkOS. אז WorkOS זה בעצם הקטגוריה שבה אנחנו נמצאים, הכלי שלנו של מיינדי נמצא בה, שזה בעצם מערכות הפעלה לעבודה, לצוותים. זה בעצם פלטפורמות שאפשר לעבוד עליהן המון המון סוגים של צוותים, בכל מנת הצורות, שנותנת כל הצרכים לצוות בעצם להשלים את כל תהליכי העבודה שלו. נכון, ובמסגרת איזושהי השקה גדולה יחסית שעשינו בשבועות האחרונים, אז אחד הדברים שהתבקשתי לעשות, זה בעצם להפיק סרטון, שיסביר את כל הקטגוריה החדשה הזאת ואת כל המעבר אליה, נכון? כן, זה היה גם די ברור ברגע שהתחלנו לדבר, ברגע שזה רק עלה כל הרעיון הזה וכל התהליך הזה, היה ברור שנצטרך לעשות איזשהו סרטון שמסביר את זה, ואז הבקשה פשוט הייתה שזה יהיה הדבר הראשון שמופיע בהום פייג' שזה יהיה בפולד הראשון, והיינו צריכים לעשות בעצם סרטון שיסביר את זה, וגם לקחת בחשבון שזה אחד הדברים הראשונים שאנשים יראו כשהם יגיעו להום פייג' החדש שיעלה. כלומר זה לא סרטון שולי, לא נכנסים לזה אחרי שכבר מבינים, אלא הבשורה מגיעה דרך הסרטון הזה אם תרצה. פחות או יותר כן, כאילו עם כל הפרויקט של ההום פייג' אבל זה חלק מאוד חשוב בהום פייג' החדש. זאת אומרת יש פה שני פקטורים שהיה צריך לקחת בתוך הסרטון הזה, ב ת להסביר את הקטגוריה, כי קטגוריה חדשה, ובתוכה גם להסביר למה מנדיי הוא כלי נהדר בקטגוריה הזאתי. אז היו פה שני סיפורים. נכון, הסיפור של מה זה וורקורס גם לנו היה מאוד חדש תוך כדי שהתחלנו לעבוד על הסרטון, וגם התגבש אצלנו תוך כדי העבודה. אז בעצם אתה אומר שהסיפור התהווה תוך כדי ההפקה של הסרטון. זה היה מאוד מאתגר בעבודה על הסרטון, להתחיל ב ת לרשום את הסריט ולהתחיל לעבוד על סרטון שאנחנו לא בטוחים מה בדיוק אנחנו רוצים להגיד ומה אנחנו אומרים כאן, וגם הרבה דברים השתנו. התחלנו עם מסרים מסוימים שירדו תוך כדי, ופתאום התבספו דברים אחרים, וזה היה כמה תהליכים שקרו ביחד, הסרטון, הקמפיין בסן פרנסיסקו, האתר, היינו צריכים להישאר מסונכרנים על הכל ביחד, אבל הכל גם השתנה תוך כדי העבודה. רק לשם השוו וההבנה של איתה תהליך, בדרך כלל יש לך משהו יותר מגובש כשאתה יוצא לכתיבה של, להפקה של סרטון כזה? כן, אני חושב שכמעט תמיד או תמיד אפילו, לי אף פעם לא יצא מצב כזה, שב ת אנחנו, בדרך כלל את מתחילה לעשות סרטון, את יודעת על מה הסרטון, את יודעת מה את רוצה להגיד, זה הדבר העיקרי שאת מתחילה איתו, מה אני רוצה להגיד, מה הסיפור שאני רוצה לספר, וכאן זה ממש לא היה. התחלנו תוך כדי שאנחנו עובדים בגלל לחץ משוגע של זמן, גם תוך כדי העבודה, חשבנו על מה ב ת המסרים שאנחנו צריכים להעביר כאן, זה גם סיפור מאוד מורכב, אז איך אנחנו עושים את זה מאוד פשוט? ידענו מה אנחנו רוצים להגיד, פשוט היינו צריכים ארבע פסקאות בשביל לתאר את זה, זאת הייתה עוד הבעיה. אוקיי, אז התחלת ב ת, אז בוא נדבר רגע על התהליך, אז מה כן היה לך ואיפה זה מסתבך? אז היה רעיון והייתה מטרה, ולגבי המסרים, ידענו להגיד לעצמנו ב ת, כמו שרותם אומרת, זה היה מאוד ארוך, אבל ניסינו להסביר לעצמנו, אוקיי, מה זה? דיברנו על זה הרבה, וזה היה פשוט מאוד ארוך ומסורבל, וכל פעם שניסינו לזקק את זה, למסרים מסוימים, אז דברים אחרים נזנחו, ואז התחלנו איתם, ואז הבנו, לא, אבל זה מסר ממש חשוב בלפנות לסוג כזה של עסקים, ואז זה אנחנו סוג אחר של עסקים, והיה כאן אתגר של גם לזקק את המסרים, גם להצליח להמשיך לפנות לכולם, כי אנחנו גם פונים כאן לקהל חדש לחלוטין, וגם משמרים את הקהל הישן שלנו, ואיך לעשות סרטון שהוא גם מסביר תהליך מאוד מורכב ומאוד מסובך, אבל גם משאיר את זה פשוט וכיפי וקליל. אבל אפילו סקיצת הראשונות, אז אתה אומר שוב שהשפה של כזה מידע ומידע סותר ומידע שמשתנה, איך כן ניגשים לתהליך? אתה אומר הדדלן ברור, זה לא שאתה יכול להגיד, אני אחכה עד שהדברים יתבערו ואז נתחיל לעבוד. איך כן מתחילים לעבוד בשלב כזה? בסופו של דבר מה שהתמחבש לנו עם זה די הרבה, עם הכתיבה של התסריט, כי פשוט היה גם המון אנשים שזה מאוד עניין אותם ומאוד חשוב להם וזה מהלך שקריטי כאן לכל החברה, אז כולם היו מעורבים בו וכולם נתנו את האינפוטים שלהם. אני חושב שהרגע של החלטנו שאוקיי חייבים להתקדם.

למעלה, ואז רנו טוב, בוא נשים רגע בצד את כל הניסוחים, ואיך אנחנו בדיוק מדברים, ומה אנחנו אומרים, ונעבור למהות, לאיזה פיצ'רים, התחלנו בעצם מפיצ'רים, איזה פיצ'רים אנחנו בטוחים שקריטיים שייכנסו בסרטון, ובחרנו את הדברים שהם המהות בעינינו, שמדברים לכולם, ומייצגים את כל המהלך החדש הזה של מנדיי, והם חייבים להיכנס, ואז התחלנו לבנות את זה סביבם. זה מן הסתם התחיל באוקיי, רשימה אינסופית של פיצ'רים שחייבים להיכנס, והבנו שזה הולך לצאת סרטון של רבע שעה, שזאת לא המטרה, אז גם אותם צמצמנו ועשינו ויתורים מאוד כואבים, אבל כן השארנו בסוף עם חלק מאוד מצומצם ומהותי. ואז היה סרטון. לא, ואז התחלנו לעבוד על הסרטון. אנחנו איתך, קח אותנו בתהליך. ברגע שהתחלנו עם הפיצ'רים, אז בעצם היה לנו את הבסיס, והתחלנו להתקדם עליו, ואז לאט לאט ב ת גם גיבשנו את כל הניסוחים ואת כל הטקסטים, ואז היה לנו איזשהו שלד לסרטון. שלד מאוד יבש ומשמים של סרטון טקי לגמרי, שמסביר איך משתמשים במוצר. כן, אגב, סטורי טלינג והסרטון הזה שמבוסס פיצ'רים. נכון, ואז ב ת נכנס העניין של אוקיי, איך אנחנו עושים את זה מעניין, זה בכל זאת סרטון מרקטיאלי. זה סרטון שבא להסביר על משהו, מושג חדש שאף אחד לא מכיר, אבל הוא גם צריך להיות מרקטיאלי, הוא צריך להיות כיפי, הוא צריך להיות בוויב של מנדיי, כן, ולהעליב, ואז התחלנו ב ת בין הפיצ'רים לראות, אוקיי, איפה אנחנו מכניסים את החלקים המליבים יותר, את הפריימים היותר חזותיים, את הפריימים היותר חווייתיים, ואיפה יש מקומות ב ת לתת איזשהו ערך מוסף, ואז התחלנו לשזור את זה ביניהם, וליצור בעצם סטורי בורד שהוא כבר, השלב השני של הסטורי בורד הוא ב ת היה מורכב מציומי מסך של פיצ'רים ופריימים מעוצבים ביניהם. השלב אחרי זה היה גם איך לקחת את הפיצ'רים שהחלטנו שהם נכנסים, וגם איך מראים אותם בצורה יותר מליבה, שהיא לא אוקיי, ככה משתמשים וככה זה, אלא איך מזקקים כל פיצ'ר לחלק המליב שלו, לא להראות אוטומציות בקטע של תלחץ כאן ומה זה יכול לעשות, אלא איך, מה מגניב באוטומציות, מה יכול להליב בזה, ואיך לספר את זה בצורה יותר טובה. כשאתה יוצר תהליך כזה, אתה יודע כמה זמן הסרטון ור לצאת בסוף? יש לך יעד גם של דקות? כן, זה היה מראש. מראש שמנו לנו שתי דקות כמטרה, וידענו שנצטרך להיאבק עליה. תוך כדי גלש כל הזמן לכיוון השלוש דקות, אז יש פשוט פיצ'רים, רשמנו את הסרט ויש תוכנות שמראות כמה זמן לוקחת ההקר של התסריט, ואתה מוסיף לזה עוד קצת מעבר להקר אז אתה מוסיף לזה גם עוד בערך 10-15% של זמן של מעברים ובין לבין, והיינו כל הזמן לסביבות השלוש וחצי דקות, וידענו שאנחנו צריכים להראית לשתי דקות, אז גם התסריט הראשוני היה הרבה יותר ארוך, והוא עם התהליך גם לאט לאט התקצר. חשוב להגיד שתהליך הצמצום הזה, הוא לא רק חשוב מבחינת שיהיה לנו סרט קצר כדי שאנשים יוכלו לראות, זה בעצם התהליך שכשמתמודדים עם כל החומר הזה שאנחנו רוצים להעביר ויודעים שהוא יותר מדי מורכב, זה דורש מאיתנו לזקק את המהות, ובסופו של דבר שנוכל להסביר מה אנחנו, מי אנחנו, בשתי דקות זה הכוח של הדבר הזה. אז בזה שהם זיקקו את זה בתוך הסרטון וסגי אומר אנחנו, אז זה ב ת גם הצוות של המושן אבל זה גם הצוות שכתב את התוכן, זה גם אנשים שהיו אחראים על כל הפרויקט הזה, זה בעצם עזר לכולנו לזקק את המסר ולהיות מסוגלים להגיד אותו בפחות משתי דקות. זה ב ת, כאילו הזיקוק הזה זה ב ת העברת המסר, זה ב ת הסטורי טיילינג. זה ב ת עובד ככה שאתם גם מחזירים פידבק? זאת אומרת ממה שאת מתארת יש הזדמנות לכותבי התוכן להבין דרכך איך אפשר לדייק את המסרים. כן, אם רותם רה מקודם שבהתחלה היינו צריכים ארבעה משפטים בשביל להסביר מה זה… ארבע פסקאות אבל כן. ארבע פסקאות בשביל להסביר מה זה מנדיי בתור קורס, אז כאן רנו יש לנו חמש שניות, בחמש שניות הראשונות של הסרטון אנחנו רוצים להעביר בדיוק מה זה. אז בואו נצמצם את זה וזה משהו שאנחנו עשינו ואנשי תוכן עשו וזה קרה ביחד בשביל ההגבלה של תוך חמש שניות אנחנו מספרים את הסיפור, ואחרי חמש שניות מישהו כבר הבין מה הוא רו כאן. אז זה גם היה חלק חשוב בזה. למה זה חשוב בעצם להעביר את זה בחמש שניות? הסרטון רנו שחיוונו לשתי דקות. עכשיו היה חשוב לנו, בעצם הרגשנו שיש לנו כאן סיפור מאוד מורכב להעביר ורצינו כן להעביר אותו בצורה יחסית פשוטה. עכשיו אנחנו יודעים שלא…

מן הסתם אנשים מתחילים לראות, אז יש גם חלק חשוב כשאנשים מתחילים לראות סרטון אונליין, של מה האורך שלו. כי אם אני רו סרטון מראש שהוא 10 דקות, אז תלוי במוד שלי אם אני אתחיל לראות אותו בכלל, וככל שהסרטון יותר קצר, יש יותר סיכוי שהוא… רמת מחויבות יורדת. כן, אז אני כן, יש זמן התחלה שאני רו מראש, ויגרום לי להתחיל לראות הסרטון, אבל אז גם אם התחלתי, הסיכוי שאני אר אותו עד הסוף, הוא לא גבוה, ובכל סרטון אונליין הגרף של הצופים הוא תמיד מן הסתם, ככל שמתקדם הזמן יותר אנשים נוטשים. אז כן היה חשוב לנו להעביר את המסר על ההתחלה, וזה הגיע משיחה שישבתי עם רועי, ודיברנו על המבנה של הסרטון, וב ת איך אנחנו מפשטים את זה, ועושים את זה לסיפור פשוט שכולם יקליטו, ורועי התחיל לסרטט לי איזושהי דיאגרמה, שאחרי זה נתנו לה שם של עיקרון הלולאות. זה בעצם אומר שבוא נתחיל בלול הכי קטנה. בחמש שניות הראשונות, אנחנו רוצים לספר את כל הסיפור בצורה בסיסית. מי שר את החמש שניות הראשונות, וגם עשינו מבחינה עיצובית, החמש שניות האלה הן מאוד מושכות, אתה לא רו עדיין UI, אתה רו הרבה צבעים וצורות, ומשהו שמושך אותך, ראית חמש שניות, הבנת מה זה Monday, מה זה Walk OS ומה זה Monday.com. זה העברנו לך את זה. עכשיו, עניינו אותך, בוא נעשה עוד לול של סיפור קצת יותר מורכב. עכשיו עוד 10-15 שניות, אנחנו נותנים איזשהו value, ומספרים סיפור קצת יותר מורכב. איזושהי הרחבה של הסיפור הראשון. כן, בדיוק, אבל אנחנו חוזרים גם, בגלל שהמסר הזה הוא מסובך, אז רוי השבע את זה לעקרונות ביוגה ומנטרות וכאלה, אז בוא נחזור על זה, אנחנו לא יכולים לצפות, אנחנו לא מדברים לאנשים שכולם מכירים את Monday ויודעים מה זה, אנחנו לא יכולים להגיד משהו פעם אחת ולצפות שעכשיו אנחנו מפתחים את העלילה והם מבינים הכל. אז בוא, על הדברים החשובים גם נחזור ונרחיב את הסיפור כל פעם בכל לול . כמו מנטרה. נכון. וכל פעם אבל לתת גם איזשהו ערך נוסף. אז הסברנו לך מה זה, עכשיו אנחנו נותנים סיפור קצת יותר ארוך שנותן איזשהו value. עניין אותך? מעניין אותך? בוא תמשיך לחלק הבא של הסרטון, שבו אנחנו עושים עוד איזושהי חזרתיות, אבל נותנים עוד איזשהו ערך יותר גדול. לול שלישית שגם התחלה עם תסוף. נכון. שמרחיבה, כאילו יוצאת מאותה הנקודה שהתחלנו עד עכשיו ומסתיימת באותה נקודה, אבל מרחיבה בדרך. וראית? מספיק לך? אתה רוצה להמשיך לגלול באתר? אתה רוצה להיכנס? סבבה, הבנת את העקרונות שמספיקים לך. רוצה להמשיך לראות? זה עדיין סרטון של שתי דקות, זה ארוך. אנחנו לא יוצאים מנקודת אנחה שכולם יראו עד הסוף. אז עניין אותך? רוצה לשמוע על עוד משהו מגניב במאנדיי? הנה, בוא תשמע על עוד חלק מגניב, שגם הסיפור הזה מתבסס על אותו בסיס ועל אותה התחלה שדיברנו עליה מקודם, אנחנו רק מרחיבים לך את זה. עכשיו גם זה, מן הסתם צריך לראות איך לא עושים את זה מייגע, איך מספרים את הסיפור הזה בלי שמישהו יגיד, וואי, הרגתם, שיגעתם אותי עם הבורד הזה שלכם. אנחנו לא רק נגיד את זה במילים וכל פעם נחזור על זה, לפעמים זה גם הסיפור הוא ויזואלית ממשיך פשוט מאותו מקום. אם אנחנו מדברים עכשיו בסוף הסרטון על אינטגרציות, אנחנו נר את אותו בורד שהראנו בהתחלה ואיך זה מתחבר, גם בלי להגיד עוד פעם ולהסביר מה זה. כדי לייצר איזושהי תחושה של מוכרות ושייכות. נכון. וב ת לעזור להסביר את המהות של הדברים, והנה מזה התחלנו, זה הבסיס, זה מה שחשוב לנו שתבינו. עכשיו כל הדבר גם לתת איזושהי תחושה של לנטרל לחצים של, רגע, לא הבנתי מה זה, אז אני לא יכול, כאילו, זה הפשטות, זה מה שאתם צריכים להבין, זה מה שאנחנו רוצים להגיד לכם, כל השאר זה דברים אקסטרות מאוד מגניבים ומאוד חשובים שאפשר לעשות עם אנזי, אבל הכי חשוב לנו שתבינו את המהות, מה שאנחנו בעצם רוצים להסביר בכל המהלך הזה. כמה לולאות כאלה יצרת בסרטון? הסרטון מורכב בסופו של דבר משש לולאות כאלה. מי שצופה בסרטון, אז חלק הם מאוד בולטות, גם עשינו הפרדה בצ'פטרים, הנה עכשיו מתחילה לול חמישית, וחלק הם ממש סורות אחת בשנייה, והם יותר בשבילנו, בשביל איך אנחנו מעבירים את המסר, ומי שיר אותו לא בטוח שהוא ישים לב בכלל. רגע, אבל אני רק רוצה פה להגיד שסגי הוא מאוד צנוע, והוא לא מדבר על הפיצוח המטורף שהוא וביחד עם רועי הביאו, כי זה לא כזה פשוט. כן, סגי תיאר פה עוד יום במשרד. כן, סבבה, זה לא המקרה. יש פה תובנה מאוד מאוד עמוקה שאנחנו הולכים איתה כבר הרבה זמן, וב ת סגי התחיל להגיד את זה, שלמדנו את זה מיוטיוב, כשאנחנו עושים סרטונים ביוטיוב, אנחנו חייבים להגיד את המהות ומי אנחנו ומה אנחנו בחמש שניות, שזה הדבר הכי קשה שאפשר לעשות, כי אחרי חמש שניות אפשר לעשות דלג, סקיפ לסרטון, אבל זה המהות שאנחנו מתקשרים.

היום היום מתקשרים מאוד מאוד מאוד מהר וידענו…אגב גם בטקסט, כל הטי אל די ארים, כולנו מכירים את זה שב ניין פסרס הפך להיות משהו שכולם מתקשרים איתו. בדיוק, גם טי אל די אר, אם שנייה נחשב על זה, זה גם לולה. היא מספרת לי כל הסיפור בקצרה ומי שרוצה להרחיב יכול להרחיב אותה, זה לגמרי המודל הזה. אבל הוא כבר יודע מה יקרה בסוף הסיפור. בדיוק. ולא ידענו שאנחנו יודעים להגיד את מה יהיה בסוף הסיפור. זה דור חסר סובלנות, אנחנו. לגמרי. איך ב ת? מה רגע, זה מתאים לכל סוג של סיפור? לא, זה לא מתאים לכל סוג של סיפור, אני חושב. כאילו, אני לא חושב שעכשיו אנחנו נשתמש בזה לכל דבר שנעשה, יש דברים שזה מאוד יכול לעזור. בעיקרונות כאלה של gradual discovery. כן, בדיוק. ואחת המחשבות כאן הייתה, וגם אני חושב שזה יותר בא לידי ביטוי ככל שהסרטון או הסיפור יותר ארוך ומורכב. כאילו, אחד הדברים ששמנו כמטרה כשדיברנו על זה, זה היה, אוקיי, הסרטון, מצד אחד ליצור סרטון שהוא flow אחד ולא מרגיש כמו אוסף של דברים שהוא דבקו ביחד, אבל מצד שני שב ת מי שעוזב את הסרטון, בכל רגע שהוא עזב את הסרטון, הוא לא מרגיש שהוא עזב סרטון ב צע, אלא אוקיי, עזבתי, הבנתי, קיבלתי מה שקיבלתי עד לכאן. ואם ראיתי עוד קצת, אז קיבלתי עוד קצת, ואני יכול, עדיין הבנתי את כל מה שרציתם להגיד לי. אולי נשמע לופ רק כדי שנוכח לאנשים שזה עובד כמשפט אחד? אז זה ב ת כאילו, זה נשמע פשוט ואובייסט לכל מי ששומע את זה, זה היה ממש ממש קשה לזקק את המשפט הזה. ברמה של סתם, לדוגמה, נכנסנו שם לדיונים על, זה התחיל בתור World Operating System, בשלטים בסן פרנסיסקו החליטו שרושמים World Co-OS, ואז אוקיי, אנחנו אומרים World Co-OS, אנחנו אומרים World Operating System, זה גם ברזולוציות כאלה, וגם ברזולוציות של, אוקיי, איך אנחנו אומרים משפט, בחמש שניות משפט מאוד קצר, אנחנו מכניסים בו את, מה זה מונדי, אומרים את המילה, את המונח World Co-OS, וגם מסבירים מה אפשר לעשות איתו. אבל מה אפשר לעשות איתו, שלא מרדד את מונדי לפרויקט מנג'מנט או משהו, אבל גם שלא נשמע מלחיץ מדי, ושמישהו רו את החמש שניות, אז הוא אומר, לא, זה לא בשבילי, מה זה הדבר המפחיד הזה. אז כאילו, זה שוב, זה נשמע משפט ממש פשוט וממש קטן, לקחנו המון המון זמן לזקק את זה, להגיע אליו. בוא נשמע על לולה. מה לולה הזאת ב לעשות? אז ללולה בעצם, הסברנו בחמש שניות מה זה, עכשיו מעניין אותך ולבנטי לך, אז אנחנו נותנים לך עוד 11 שניות, שאנחנו חוזרים עוד פעם בסוף הלולה, על מה הצוותים עושים עם מונדי, אנחנו נותנים כאן איזשהו סורשל פרוף, שאנחנו מרים לוגו עם ונותנים כמה, איזה מספר עצום של חברות עובדות איתנו, וגם מסבירים יותר על, אוקיי, רנו שאפשר לנהל כל פרויקט וורקפלור, אבל אנחנו גם מסבירים על הפלגסביליטי, הכנסנו כאן עוד קצת ערכים, בעצם רנו את החמש שניות הראשונות בצורה פי שתיים יותר מורחבת. בגלל שאנחנו כן אומרים כאן את אותו דבר, אז הוויזואל זה משונים לגמרי, אם בהתחלה, כאן נכנס העניין הזה של השילוב, ש רנו בין להראות פיצ'רים, להראות את המערכת, להראות פרימים שהם הרבה יותר ויזואליים וחווייתיים, אז נגיד ההתחלה זה חלק ששני, המעצבת מושן שעובדת כאן עשתה, שהיא ממש עשתה פתיחה שבעיניי מהממת, וכל מי שר גם אנשים שעובדים במען וראו את זה, ופתאום היא הבי איזה משהו אחר שגם מסביר את הרעיון, וגם נותן איזושהי מסתכלות מופשטת כזאת על הרעיון הזה, וגם מצליח להלים, שאני חושב שגם מי שסתם רו את זה ולא כזה מעניין אותו, עדיין נר פריים מאוד צבעוני ותנועות, שצורות שזה זאת מאוד יפה ויעניין אותו לראות את החמש שניות הראשונות האלה. זה גם, זה נשמע כמו עוד מורכבות אבל בתהליך, כי בעצם כשאנחנו אומרים לולות עוד פעם, אני מאוד טקסטואלית, אז אני ישר חושבת טקסט, וב ת גם הדגמנו את זה בטקסט עכשיו, אבל אתה בעצם צריך להגיע למצב שמסנכן גם את הסאונד, גם את הטקסט, גם את הויז'ואלס, לכדי הלולאות, נכון? או שלא? יכול לקרות מצב שטקסט ימשיך מלולה אחת ללולה השנייה? אז עשינו יותר את החלוקה דווקא השתדנו גם בשביל איפשהו שזה לא יהיה מובחן מדי, אז דווקא השתדלנו שהלולאות יהיו יותר בטקסט, והויז'ואלס כן גולשים מלולה ללולה, אבל שההפרדה תהיה בטקסט. יכול לקרות מצב שכן תהיה אבל בויז'ואלס? כן, יכול להיות מצב שהם חופפים, כי יש ב ת בחלקים שהם יותר מובחנים, שאנחנו מדברים על פיצ'רים, אז ב ת גם הויז'ואל תואם וגם…

בהקשר שלהם וממש יש הפרדה ביניהם. כי שם הרגשנו גם שהסיפור הולך ומסתבך קצת, אז בשביל להקל על אנשים ממש עשינו הפרדה. אוקיי, אנחנו הולכים לדבר עכשיו על דאשבורדים. תהיו מוכנים, תתכוונים, הנה דאשבורדים. כאילו שזה לא יהיה כזה, וואו, מה זה הסלט הזה? זרקתם עליי מלא מידע כאן, לא הבנתי כלום. אז בהמשך הסרטון שזה הולך ומסתבך, עשינו הבחנה יותר מובחנת. אבל באף שלב את לא מרגישה שנגמרה לולה ועבר תלולה. זאת אומרת, הסרטון מרגיש כסרטון אחד, אחיד, לאורך כל הדרך. אז זה כן חשוב שנכון אם נגמרות או שהן קובות, אבל התחושה היא תחושה של פלואו אחד נקי. כן, זה חשוב, זה לא פרקים עכשיו בספר שאני יודעת שאני יכולה להגיד שאני קוראת ספר ואני מגיעה לפרק חדש, אוטומטית יש בי משהו שרוצה לעצור. זאת אומרת, זה עוד קומיטמנט. אתה אומר, אין פה איזה תחושה של קומיטמנט חדש בתוך הסרטון. זה משהו מאוד הת ץנו שלא יהיה. אז אני חושב ב ת בהתחלה, בפתיחה של הסרטון זה דוגמה טובה, כי שוב, זה עוד אילוצים שהיו לנו. חייבים להראות את המערכת יחסית בהתחלה, בשניות הראשונות. אי אפשר שבן אדם רו סרטון על מנדי, בעשר שניות הוא כבר רו את הסרטון והוא לא יודע עדיין איך המוצר נר . אז זה היה שיקול של חייבים די מהר להגיע למערכת, אבל מאוד היה לנו חשוב לא לזרוק עליך UI שאתה לא מכיר על הפריים הראשון שאתה רו . אז ב ת הפתרון ששני הבי שם, של איך מתחילים מצורות וזה גם צורות, זה פשוט, זה חמוד, פריים מאוד מעוצב, ואיך הצורות הופכות פתאום למערכת. זה זורק אותך, זה גם חיבור מאוד חכם ומגניב בעיניי למעבר בין הלולאות. ובתור מישהי עם הפרעת קשב וריכוז, אני גם יכולה לדמיין איך זה שיש לי משהו מאוד מופשט מול העיניים, מאפשר לי להקשיב לתוכן. כי אם עכשיו הייתי צריכה להתמקד בפרטים של מערכת ולהקשיב לתוכן חדש עם מסר ממש לא מוכר של וורק או אס, אני בטוח הייתי מעבדת אותך. זה נכון, גם המערכת עובדת באותה צורה. זה עיקרון שיש לנו בכלל בחשיבה של UX על המוצר. אנחנו קוראים אצלנו gradual discovery, גם רתי את זה כבר מקודם, שבעצם אנחנו מנסים לא לזרוק לאנשים את כל האופציות ואת כל האפשרות שיש להם על המסך, אלא אנחנו מנסים להתחיל את זה בצורה שאפשר להקל אותה. נותנים את הדבר הראשון שהכי חשוב להתחיל איתו ולאט לאט ברגע הנכון מנסים להגיד להם היי, תדעו, יש גם את האופציה הזאתי. רוצים אולי עכשיו לפלטר, רוצים עכשיו אולי להוסיף עוד משהו. זאת אומרת, ממש לנסות לתת את המידע בצורה שאנשים ב ת יכולים להבין אותה בהדרגתיות. אני חושבת ששוב, שסטורי טיילינג זה הבסיס לכל דבר שאנחנו עושים. זאת אומרת, זה ב ת גם במורשן וזה ב ת גם ביואי של המוצר וזה כשאנחנו מנסים להבנות מצגת שאנחנו מוציאים לחוצה כשאנחנו עושים פוסטר. ממש בכל דבר, מה שאנחנו מנסים להבין זה איך אנחנו מעבירים את המסר שלנו בצורה הכי הכי הכי פשוטה שאפשר להעביר שאפשר יהיה להקל אותה ולגרום לאנשים לרצות ללמוד עוד להבין את הערך של הדברים ולא להפציץ אותם באין סוף של אינפורמציה שהיא פשוט אי אפשר להבין אותה. סטורי טיילינג זה לחבר לרגשות וזה מה ש… זה התפקיד שלנו בתור מעצבים. רגע ככה, לסיכום, מה אתה יכול להגיד שלקחת איתך מתהליך היצירה שעברתם? כשאני ניגש לתהליכים, מאוד מאוד חשוב לי הסדר של השלבים שכאילו אני תמיד ממש מקפיד לא לעבור לשלב הבא לפני שהשלב הראשון מוכן תמיד יש מעבר חזרה לתיקונים אבל אני תמיד מאוד מאוד מקפיד על השלבים ועל התהליך עבודה וכאן לצערי לא היה לי את האפשרות היינו חייבים לאלתר ובגלל כל המגבלות שהיו כאן וכל התהליך המשוגע שעברנו וכאילו מצאנו את הדרך זה הכריח אותנו לאלתר ולמצוא דרכים איך להמשיך להתקדם לשלב הבא לפני שהשלב הקודם סגור זה היה מאוד מאתגר אבל מאוד מעניין אני חושב שזאת אחת הסיבות העיקריות שנולד הקטע הזה עם הלולאות כי הוא בא לפתור איזושהי מצוקה שהייתה לנו לסיים אנימציות מסוימות בסרט ופתאום המסר שרצינו להגיד בכלל משתנה בחלק הזה זה היה תהליך מיוחד ואם למישהו יש שאלות לסגי הוא יכול למצוא אותו בקבוצת הפייסבוק שלנו בפוסט על הפרק ותודה רבה סגי שהצטרפת אלינו תודה לך רותם תודה תודה שהזנתם Start-up for start-up for start-up for start-up for start-up for start-up for start-up for start-up for start-up for start-up for start-up for start-up for start-up for start-up for start-up for start-up for start-up for start-up for start-up for start-up for start-up for start-up for start-up for start-up for start-up for start-up for start-up for start-up for start-up for start-up for start-up for start-up for start-up for start-up for start-up for start-up for start-up for start-up for start-up for start-up for start-up for start-up for start-up for start-up for start-up for start-up for start-up for start-up for start-up for start-up for start-up for start-up for start-up for start-up for start-up for start-up for start-up for start-up for start-up for start-up for start-up for start-up for start-up for start-up for start-up for start-up for start-up for start-up for start-up for start-up for start-up for start-up for start-up for start-up for start-up for start-up for start-up for start-up for start-up for start-up for start-up for start-up for start-up for start-up for start-up for start-up for start-up for start-up for start-up for start-up for start-up for start-up for start-up for start-up for start-up for start-up for start-up for start-up for start-up for start-up for start-up for start-up for start-up for start-up for start-up for start-up for start-up for start-up for start-up for start-up for start-up for start-up for start-up for start-up for start-up for start-up for start-up for start-up for start-up for start-up for start-up for start-up for start-up for start-up for start-up for start-up for start-up for start-up for start-up for start-up for start-up for start-up for start-up for start-up for start-up for start-up for start-up for start-up for start-up for start-up for start-up for start-up for start-up for start-up for start-up for start-up for start-up for start-up for start-up for start-up for start-up for start-up for start-up for start-up for start-up for start-up for start-up for start-up for start-up for start-up for start-up for start-up for start-up for start-up for start-up for start-up for start-up for start-up for start-up for start-up for start-up for start-up for start-up for start-up for start-up for start-up for start-up for start-up for start-up for start-up for start-up for start-up for start-up for start-up for start-up for start-up for start-up for start-up for start-up for start-up for start-up for start-up for start-up for start-up for start-up for start-up for start-up for start-up for start-up for start-up for start-up for start-up for start-up for start-up for start-up for start-up for start-up for start-up for start-up for start-up for start-up for start-up for start-up for start-up for start-up for start-up for start-up for start-up for start-up for start-up for start-up for start-up for start-up for start-up for start-up for start-up for start-up for start-up for start-up for start-up for start-up for start-up for start-up for start-up for start-up for start-up for start-up for start-up for start-up for start-up for start-up for start-up for start-up for start-up for start-up for start-up for start-up for start-up for start-up for start-up for start-up for start-up for start-up for start-up for start-up for start-up for start-up for start-up for start-up for start-up for start-up for start-up for start-up for start-up for start-up for start-up for start-up for start-up for start-up for start-up for start-up for start-up for start-up for start-up for start-up for start-up for start-up for start-up for start-up for start-up for start-up for start-up for start-up for start-up for start-up for start-up for start-up for start-up for start-up for start-up for start-up for start-up for

Ja, ho!