פרודקטיבי: איך משנים הרגלים של משתמשים קיימים?

היי כולם, אני רוני ארניב, המפיקה של פרודקטיבי. רגע לפני שנגיע לפרק, אני רוצה להזמין אתכם לאירוע משולב של הפודקאסטים סטארט-אפ פור סטארט-אפ ופרודקטיבי לכבוד חגיגות מיליון האזנות של סטארט-אפ פור סטארט-אפ. ב-19 למאי יתקיים אירוע שבו בין היתר נקליט פרק של פרודקטיבי עם רן ארז ונועה קינד, אנשי מוצר במאנדיי, על איך מודדים אימפקט בקרב משתמשים קיימים. אז אם אתם אנשי מוצר שאוהבים את הפודקאסט שלנו, אתם מוזמנים להירשם לאירוע. אנחנו מזמינים אתכם להיכנס לאתר שלנו startupforstartup.com, לקרוא את האג'נדה המל ולהירשם. קישור לאירוע מצורף גם בתיאור הפרק. אז עננה נעימה. פרודקטיבי. פודקאסט המוצר של סטארט-אפ פור סטארט-אפ. שלום לכולם, אני רן ארז ואתם הגעתם לפודקאסט שבו אנחנו מדברים עם מנהלי ומנהלות מוצר מחברות שונות על בעיות מוצריות שהם נתקלו בהן, איך הם נגשהו לפתור אותן, ומה השיעורים שהם למדו בדרך. ובפרק של היום נדבר על הבעיה המוצרית הב . איך משנים הרגלים של משתמשים קיימים. ומי שתספר לנו להתמודדות שלהם עם האתגר הזה היא לידור ניצן, סיניאור פרודקט מנג'ר במאנדי. היי לידור. היי רן. מה שלומך? בסדר גמור, מה שלומך? מעולה. אז ב ת יש לנו היום אתגר מאוד מאוד מעניין. הרבה פעמים מדברים על משתמשים חדשים ועל ההתחלה ועל הכל, אבל ב ת הרבה מהמשתמשים שלנו הם קיימים. והייתי שמח שתספרי לנו קצת יותר קונטקסט על הבעיה ולמה אנחנו פה בכלל. אז אני מובילה את תחום ה-work docs במאנדי, שזה בעצם כתבה הנחכם שנועד לעזור למשתמשים לתמוך בכל מה שהוא בעצם אונסטרקצ'רד, בכל מה שהוא לא יכול להיכנס בצורה נוחה בטבלה. וזה פיצ'ר חדש שהושק, נכון לאותו זמן. וכשהשקנו אותו בעצם, כמו כל פיצ'ר במאנדי, התחלנו למדוד מה השימושיות, איך אנשים מקבלים אותו, איך הם משתמשים בו. ושם בעצם התחלנו להתעכל באתגר שעליו אנחנו מדברים. וראינו בעצם שהרמת שימושיות היא לא כמו שציפינו שתהיה, והקצב עולה קצת יותר איתי, באופן קצת יותר איתי ממה שחשבנו. למה אתה חושב שזו בעיה שהיא כזו רלוונטית לעוד מנהלי מוצר? אז הדבר המעניין שאנחנו גילינו בעצם, כשהתחלנו לצלול מספרים, אז כמו ש רתי בהתחלה, חשבנו שפשוט לא משתמשים בפיצ'ר, אבל ככל שצללנו למספרים ולדאטה, בעצם רנו, אוקיי, בוא נסתכל מי הם המשתמשים שכן משתמשים ומי לא. והתחלנו ככה לפלח את האוכלוסייה ולייצר סגמנטים, כמו שאנחנו אוהבים לעשות פה במאנדיי. ואז ראינו בעצם דפוסים מאוד מאוד שונים. כשהתחלנו להסתכל על מי הם סוגי היוזרים שמשתמשים ולא משתמשים, הבנו שבעצם משתמשים שהם חדשים במאנדיי, שנחשפו למאנדיי בתקופה של חודש, חודשיים, שלושה האחרונים, ההדופשן ובעצם השימושיות שלהם בפיצ'ר היא מאוד טובה. הם מגלים את הפיצ'ר, משתמשים, הם ריטיינד, הם כל המטריקות כזה ממש על הגולדנד טרק של מה שאנחנו מנסים לעקוב. לעומת זאת, כשהסתכלנו על משתמשים ותיקים יותר במאנדיי, פה ראינו ב ת הבדלים מאוד מאוד משמעותיים בדפוסים. ולכן בעצם בשלב הזה הבנו שיש לנו בעיה שהיא לא בעיית הדופשן, אלא בעיה יותר ספציפית של הדופשן ואימוץ בעצם של הרגלים חדשים אצל המשתמשים הקיימים שלנו. אני חושב שזה ב ת נוגע בהרבה מנהלי מוצר מהזווית הזאת שאנחנו רגילים לשחרר הרבה פיצ'רים וכל עוד אנחנו לא ב ת איזשהו סטארט-אפ קטן שרק התחילו להגיע לנו משתמשים, ב ת רוב הווליום מגיע מהמשתמשים הקיימים. ברגע שיש בעצם מוצר מבוסס, אז תמיד יהיו יותר משתמשים קיימים ואיכשהו אנחנו כל הזמן במיינדסט של אוקיי בוא נסתכל על זה, מה שזה קורה כשזה נקי, כשמישהו לא מכיר את הפיצ'ר, אבל הרבה פעמים אנחנו לא לוקחים בחשבון, גם אם הכנסנו את הפיצ'ר המושלם של האימוץ הזה, ואני חושב שזה משהו שהוא ממש קשה. ומעניין לי לשמוע קצת איך זה הייתם ב ת שזאת הבעיה, אז הסתכלתם על דפוסים ועל סגמנטים, אבל מה נגיד ראיתם ב ת? גם, אז אני חושבת שזה ב ת נקודה מעולה והדבר אולי הכי מעניין שראינו זה שבסופו של דבר בשימושיות במערכת בכללי, לפני שאנחנו בכלל צללנו לרזולוציה של ה-WorkDocs, הדפוסים של השימוש בכללי של המשתמשים הם מאוד שונים. מה הכוונה? משתמשים שכבר ותיקים במאנדיי, כנר בנו את ה-Board 2, 3, את ה-Workflow, את האוטומציות, את כל התהליכים שהם צריכים כדי לנהל את העבודה שלהם, ויש להם איזשהו תהליך בנוי כבר. המשמעות של זה זה שברמה הכי בסיסית של לגלות בכלל שקיים Docs, לבוא ולייצר אנטיטי חדש במערכת, לבוא וללחוץ על איזשהו כפתור פלוס שמוסיף בו ישויות חדשות, זה בכלל משהו שהם לא עושים. או לפחות עושים בתדירות הרבה הרבה פחות גבוהה ממה שמשתמש חדש שמגיע ועכשיו בונה לעצמו את התהליכים. הדבר השני שזיהינו שהוא מאוד מאוד משתנה זה שבסופו של דבר כבר כשאתה נמצא בנקודה בשלה יותר בקולאבורציה, אז יש לך בוא נגיד תפקידנים שונים או דפוסי התנהגות שונים כבר בתוך היוזרים.

שעובדים באותם תהליכים, נכון? יש את מי שבונה את התהליך והוא מגדיר את הבורד ומחליט איזה עמודות צריך להיות בו ומה צריכות להיות האוטומציות, ולאו דווקא כל משתמש שעובד וקולאבורייטור, כמו שאנחנו קוראים לו על אותו בורד, נחשף לאותם דברים ועושה את אותן פעולות. אז זה היה עוד איזושהי שונות שהיינו צריכים לקחת בחשבון, ומתוך הדבר הזה בעצם התחלנו לנסות להבין עבור כל פרסונה כזאת או סוג יוזר כזה, מה הם האינטנטים השונים, מה הם הדברים שמעניינים אותו, מה הם הדברים שהוא נחשף אליהם, ואיפה בעצם ההדוק, הפיצ'ר הזה שהוצאנו, יכול לתת לו את הכי הרבה ערך. אני חושב שזו נקודה מצוינת, כי בעצם את אומרת יש פה שני דברים שונים שמשחקים עבור משתמשים קיימים. יש אחד שהדפוס שלהם שונה, זאת אומרת הם מתנהגים אחרת, הם באים אחרת, הם באים בזווית אחרת, ושתיים שבעצם כל תהליך העבודה שלהם הוא הוגדר מחדש, לא רמוצר שהיה פעם באיזושהי נקודת זמן. כאילו הרבה פעמים גם אני רו את זה על המוצר שלי, שהמשתמשים הקיימים כבר מצאו את כל ה-workaroundים כדי לגרום לתהליך העבודה שלהם לקרות, ועכשיו ללכת ולשנות להם את זה גם אם הפיצ'ר החדש יביא להם את הערך הוא מאוד מאוד מאוד קשה, כי כבר ב ת יש פרסונות בארגון שהוגדרו שהם אלה שעושים את זה ואלה שלא עושים את זה, ופתאום עכשיו לבוא ולהגיד להם, תקשיבו, נכון שהיה לכם את ה-workaround הזה לפני שנתיים ואתם מסתדרים איתו, כי אחרת הייתם נוקשים אותנו, אבל יש דרך אחרת יותר טובה, זה משהו שהוא קשה הרבה יותר מאשר להגיד למישהו, אוקיי, יש לך בעיה שלא הייתה פתורה, הנה הפתרון. לגמרי, ובעולם קולאבורטיבי זה אפילו יותר עמוק מזה, כי זה לא רק שאני משנה לעצמי את ההרגלים, אני משנה פה תהליך עבודה של גם השותפים שלי לעבודה, נכון? כאילו בסוף אני אומר, עד עכשיו עשינו איזשהו work around שעבד לנו בצורה כזו או אחרת, אני יודע שיש לי איתו בעיות, זאת אומרת, כן קיבלנו את הפילקים, בסוף הייתה מוטיבציה מאוד חזקה ללהייצר את הפיצ'ר הזה. אני יודע שיש לי איתו בעיות, אני יודע שזה יכול להיות יותר טוב, אבל once כבר נחשפתי ליכולת, אני עכשיו משנה את ההרגלים ואת התהליך עבודה לא רק לעצמי, אלא גם לשותפים שלי לעבודה. מעניין, נקודה מעולה, כאילו בעצם זה לא רק שינוי שלי, השינוי שלי עכשיו יגרור עוד שינויים אצל אחרים, וכאילו יש פה גם כזה קצת חוזה חברתי של האם ב ת אפשר לעשות את זה, האם אני יכול לקבל את ההחלטה על השינוי הזה, כי זה בעצם אני אשנה את ההרגל של המשתמש הקיים האחד, אבל זה פתאום משנה לגמרי איך שהארגון עובד. לגמרי, לגמרי. אוקיי, אז אני עכשיו בתור המנהל מוצר ואני אומר לעצמי, אוקיי, יש לי פיצ'ר חדש, כבר עברנו את השלב של הוכחת הערך, אנחנו יודעים שהוא מביא את הערך, אבל משתמשים לא משתמשים, לא מגלים את זה, אז מה שעובר לי במוח זה אוקיי, בוא נעשה tool tip, בוא נציג כזה פופ-אפ שאומר, היי, שים לב, יש דוקס חדש, בואו תשתמשו בזה. נכון, ואם להיות קנה, ככל הנר עברנו בהרבה מאוד מהחלקים האלה. אוקיי. טול טיפים וניוזלטרים וכל כזה, הרצ של דברים שקורים כשהם מוציאים פיצ'ר חדש, חלקם מיוזמתנו וחלקם גם, אתה יודע, התולדה של הארגון ותהליכים אחרים שקורים פה. אבל בסופו של דבר אני חושבת שמהר מאוד הבנו שלא משם אתה אפשר לעשות, זאת אומרת, זה נורא נקודתי. בסוף יש לך איזשהו טול טיפ, לפעמים יש לנו נטייה במאנדי לשים קצת יותר מטול טיפ אחד, ואז בעצם אתה נחשף להרמון תוכן, מאוד קשה לנטר למה היוזר נחשף באיזה שלב, ובעיקר בעיקר אם הוא באינטנט שבכלל זה ייתן לו ערך בשלב הזה. זאת אומרת, לדעת, להתעניין, לקבל עכשיו ניוזלטר ולדעת, אוקיי, יש לי דוק, מגניב, אבל אם כרגע אני לא מבין מה אני עושה איתו, מה הסיכוי שב ת אני עכשיו אלך ואפתח את הדוק וגם אקבל מזה ערך שיגרום לי לבוא ולחזור אליו בעוד יום או יומיים שאני ב ת אצטרך לכתוב את התוכן. אז זה היה ב ת משהו שהבנו יחסית מהר, שהוא לא אפקטיבי. אני חושב שב ת, בתור מנהלי מוצר, אנחנו צריכים לזכור שפופ-אפ או נוטיפיקציה או משהו כזה לא משנים מתנהגות. הם עוזרים להיחשף פעם אחת, אבל הציפייה שלנו שהמשתמשים אחר כך יזכרו שהם גילו את זה או משהו כזה, זה לא עובד, זה ב ת פשוט לא עובד. לגמרי, ויותר מזה אני אגיד, בסוף גם כשאתה כותב פופ-אפ או ניוזלטר, אתה מוגבל למה, 200 צבים? 150 צבים? אתה לא, מאוד מאוד קשה לשקף ערך עמוק ולגרום למישהו לשנות הרגל על בסיס משפט וחצי בסוף. כן, קצת כמו תר מודעה בפייסבוק ותשנה את אורח החיים שלך בעקבות מודעה בפייסבוק. בוי, זה פשוט לא קורה. נכון. מדהים, אז איך עושים? מה הפתרון? אז הפתרון שבסוף אנחנו התגלגלנו אליו, ושוב, אני ככה, כמובן שהיו תהליכים בדרך, אבל הפתרון שאנחנו התגלגלנו אליו, בעצם מה שעניין אותנו זה איך אנחנו מוצאים את היוזרים הקיימים במקום שהוא אינטנטפול, בוא נגיד, שבעצם אנחנו יודעים לזהות שזה יכול להתחבר לתהליכים הקיימים שלהם ולתת להם שמרך מוסף. ועכשיו אני אוריד את זה לפרקטיקה. מה…

אז בעצם הבנו שלייצר בורדים חדשים קורה פחות, אבל מצד שני מה שכן קורה בתדירות יחסית גבוהה זה להוסיף קולומים חדשים הרבה פעמים, נוסף עוד משהו שאתה רוצה לעשות בתהליך ואתה מוסיף עבורו עוד עמודה בבורד. ולכן מה שאנחנו עשינו זה בעצם לייצר איזשהו קולום חדש, לייצר עמודה שבעצם כל יוזר יכול להיחשף אליה בצורה ממש ברגע שהוא בא להוסיף קולום חדש, שהוא בא להוסיף עמודה חדשה, הוא יכול לראות כבר שם שיש לו אופציה להוסיף עמודה מסוג מונדי דוק. בעצם מה שעשינו, לקחנו את הוורק דוק ועטפנו אותו בקולום, ככה שיהיה איזושהי עמודה שלחיצת כפתור מאוד מאוד פשוטה מייצר לך את הדוק בקונטקסט שבו אתה נמצא. מה שבפועל זה נתן לאנשים, בעצם זה אפשר ליוזרים לייצר איזושהי עמודה שכל אחד יכול עכשיו לייצר דוק, ובעצם כל קולבורייטור שנכנס כבר רו גם שקיים דוק, או שהוא יכול לייצר דוק. ובעצם זה מאפשר א', להכניס את זה לתהליך עבודה, ונכון? ואם אתה רוצה עכשיו להוסיף משהו שהוא קונטנט משמעותי, אז אתה יכול ללחוץ על הכפתור ולהוסיף את העמודה ולשלב את זה בתהליכי העבודה שלהם. אבל רגע, זה נשמע לי קצת דומה מדי. בעצם את אומרת, אוקיי, שמנו את הפיצ'ר הזה, ואז עשינו פופ-אפ, ראינו שהדבר הזה לא עובד, אז רנו, אוקיי, בוא נחשוף את זה בתוך תהליך העבודה הקיים, ונאפשר להם להוסיף עוד עמודה של מסמכים. אבל זה לא אותה בעיה? כאילו איך הם גילו את זה אז? זה נשמע לי ממש אותו דבר. אוקיי, אז זה נכון, ומה שב ת עשינו כדי להכווין אותם ככה להוספה של העמודה, זה הלכנו וזיהינו מקומות במנדי, בתהליך, ב-workflow, שבהם בעצם הערך שהם מקבלים כרגע, שבו הם בעצם hacking the system, אם אני מנסה… נחפש את ה-workaround. בדיוק, חיפשנו את אותם מקומות שבהם יש את ה-workaround, שבהם הם מקבלים את הערך שהלא אופטימלי, שדוק יכול להחליף ולתת להם ערך בעצם חזק יותר, משמעותי יותר, וזה המקומות שזיהינו, זיהינו שני מקומות מרכזיים כאלה לצורך העניין בדוגמה הבסיסית, שדה שמכניסים בו הרבה טקסט. אוקיי, מעולה. ולא הספיק לנו שהוא שדה טקסט, אלא ממש רצינו לזהות המקרים שבהם מוקלד הרבה טקסט, סיימנו, אוקיי, עבור משפט, שניים, זה לא ב ת המקום שבו דוק ייתן את הערך, אבל אם כבר מתחילים לכתוב מעל, סתם אני זורק מספר, אלפיים תווים, כנר שהרבה יותר קשה לקרוא את התוכן הזה, זה הרבה פחות בולט, כנר שהייתי רוצה להדגיש משהו מתוך האלפיים תווים שכתבתי עכשיו, או לעשות כותרת, או כל מיני דברים שהם לא מתאפשרים בשדה טקסטואלי בסיסי, ובעצם ברגע שזיהינו מקרה כזה, במקרה הזה כבר השתמשנו בפופ-אפ או באיזושהי הודעה שיצאנו למשתמש, היי, יש לנו פיצ'ר חדש של דוק, אנחנו חושבים שהוא ייתן לך יותר ערך, היית רוצה לנסות אותו ובממש בלחיצת כפתור לאפשר לו לייצר את הדוק הזה ולהמיר את התוכן שלו לאותו עמודת דוק. מדהים, אז בעצם את אומרת, כאילו, שינינו את הדרך שחשבנו, רנו בהתחלה, עשינו פופ-אפ ואז תשתמשו, ועכשיו רנו תשתמשו, ואז גם הנה, עכשיו אתה כבר בקונטקסט, אתה כבר ניסית לעשות משהו שמאוד מאוד סביר שאתה תקבל יותר ערך, עכשיו לא רק שאנחנו אומרים לך, שים לב, אתה ב-workaround, אלא גם נותנים לך בקליק אחד לעבור לתהליך הנכון, כאילו בדיוק בזיהוי הזה. בדיוק. היה לכם איזושהי מתלבטויות או כאילו איך בכלל עשיתם את זה פרקטי? נגיד עכשיו מנהל מוצר מנסה לעשות את הדבר הזה, מה עשיתם בפועל? אז התחלנו כמובן מלעשות קצת מחקר, לאסוף נתונים, גם ברמת הנתונים הדתיים, כמה משתמשים, כמה אנשים מגיעים למגבלה של שדה טקסט למשל. וגם כמובן נתונים שהם ככה קצת יותר איכותניים, רעיונות, לדבר עם משתמשים שהשתמשו בדוקס, משתמשים שלא משתמשים בדוקס, להבין קצת איפה זה נותן להם ערך, איפה הם מרגישים שהם הכי נחשפים לערך. וזה בעצם מה שהזין אותנו בסוף, נתן לנו איזושהי הבנה טובה יותר גם של מה ההזדמנויות שלנו, שבהם לזה את האינטנט, וגם מה הערך שזה יכול לתת באותם מקומות. עכשיו כמובן עשינו גם פה איתרציות וניסוי ותהייה, אז התחלנו מסגמנט שבו ראינו שזה נורא מובהק, שאנחנו יודעים לצבוע גם את האינטנט וגם את הערך שזה יכול לתת, ואז הלכנו וזיהינו עוד כאלה. במקביל עקבנו ב ת על השימושיות על אותם אנשים שכביכול קינברטנו.

אוטוטול טיפה לאוסיף עמודה של דוק ואיך הם משתמשים בזה. וזה גם לימד אותנו המון מבחינת מקומות נוספים שבהם זה החליף להם את ה… שבעצם הדוק החליף את השימוש שהם היו עושים באיזשהו וורקרון. זאת אומרת, הסתכלנו על אנשים שהיה להם את הצורך הזה בצורה עקוטית, מצאנו וורקרון אחד שלהם שהצלחנו לה יר, ואז רנו, אוקיי, איזה עוד וורקרונדים אותם סוגים של לקוחות עושים, ודרך זה זה גילה לנו בעצם עוד הזדמנויות לה יר את התהליך הזה. בדיוק. אני חושבת שגם פה יש… It's a journey. כי לצורך העניין, התחלנו מדברים שהם ב ת קצת יותר כזה ישירים, של זהינו איזשהו אינטנט נורא חזק, נתנו מענה, אבל אפילו ברמת אותו חשבון, המשתמש השני והשלישי, לא בטוח שזה אותה גישה. כלומר, יכול להיות שעצם זה שהבן אדם שבנה את התהליך בבורד, הוסיף עכשיו את הדוק קולום, ועשה את הפעולה הזאתי, ועכשיו כל יוזר אחר בחשבון נכנס, או כל יוזר אחר שהוא קולאבורייטר על אותו בורד נכנס, ורו שהדבר הזה קיים, זה כבר יעשה לו אדופשן, והאדופשן שלו בכלל נר אחרת. הוא נר מעצם זה שזה חלק מהתהליך שלו, מעצם זה שמי שבנה את התהליך מגדיר לו להשתמש בזה, וכולי. אז גם פה צריך להיות מאוד… לעקוב ב ת על השימושית ברמה העמוקה של הדפוסים שהשתנו מחשבון ברמת… זאת אומרת, לא רק ברמת המשתמש הספציפי, ואיזה הרגל הוא יימץ, אלא גם האם זה גרם לאיזשהו אימוץ של הרגלים ברמת החשבון, ברמת משתמשים נוספים באותו חשבון, וב ת זה אחד הדברים המעניינים שראינו בהקשר הזה, ואני חושבת שחשוב כמנהל מוצר לשים אליהם לב. זאת אומרת, זה לא… אוקיי, זהינו עכשיו סיטואציה של אם אני אציע בהרבה טקסט, אז אני אלך ואעשה בכל המקומות שבהם יש הרבה טקסט במערכת, אני אציע למשתמשים לכתוב דוק. אלא כן צריך להיות, א', להיות ערים למה שעשינו לפני, ולכמה כבר חשפנו את זה, מה המקומות שבהם זה הכי אסטרטגי לחטוף, ולהתחיל מהם. כלומר, להתחיל במקומות שב ת אנחנו חושבים שזה יהיה הדרך הכי קצרה לגירום להם לאדופשן הזה, ואז לראות איך זה מחלחל ואיך זה משפיע, והאם זה עשה איזשהו אימפקט שלא צפינו, אם הוא שינה את הדרך שבה אנחנו רוצים לתקוף את זה מאזורים אחרים. נשמע מטורף. את יכולה לספר לנו קצת אולי על איזה טריידופים שהייתם צריכים כזה לקבל בדרך? כי אני מניח שלא הכל ורוד. אז היו המון טריידופים בדרך. אני חושבת שגם ברמת הסקופ של המוצר, גם ברמת בכלל להגיע למצב, בסוף זה כאילו היה פיצ'ר שעבדנו עליו לא מעט, על ערך שהוא כבר קיים, ואז עוד לדייק את האיפה אתה מנגיש את הערך, אז מן הסתם היה פה טריידופים אל מול דברים הכי טריוויאליים של לתת עוד ערך בפיצ'ר הקיים, שהמשתמשים עובדים איתו, בסוף זה כן פיצ'ר חדש, עוד יש דברים לעשות ולהוסיף. וב ת איפה אתה עכשיו שנייה עושה איזשהו עיתוף מחדש ליכולות קיימות, אל מול להעמיק ביכולות הקיימות. יש דברים שניסיתם שכזה לא עבדו בכל המסע הזה של לגרום למשתמשים הקיימים ל ץ את זה? כמובן. אז הדוגמה הכי בולטת שעולה לי זה רצינו, רנו שאולי בעצם להוסיף דוק בפני עצמו, אולי גם זה כאילו מין משהו שהוא לא מספיק ניתן לעיכול, אנשים, אם אני לא יודע מה זה דוק ואני לא מכיר את היכולת הזאת, האם אני בכלל אבין מה הערך שאני יכול לקבל מזה? וכדי ככה, מה שאנחנו חשבנו לפשט, רנו אוקיי, בואו לא נקרא לזה דוקולום, נעשה קולום שקוראים לו מיטינג נוטס ונזין בו טמפליט של מיטינג, ושהוא מתאים בעצם לאותו יוסקייס ונקרא לו ממש בשם של הצורך שעליו הוא בא לענות, ואותו נוסיף כסוג של קולום. כאילו, במקום עמודת מסמך, עמודת סיכום פגישה. בדיוק. ועשינו את זה, ולהפתעתנו גילינו שזה לא עבד, או פחות, משמעותית פחות עובד מהיוסקייס הגנרי. היום אני יודעת להגיד שבעצם זה היה קצת ספציפי מדי, בסוף לשים קולום של מיטינג נוטס ולשים אותו בחשיפה של כל בן אדם שהוא בא להוסיף עמודה, הוא רו עמודת מסוג מיטינג נוטס, כשכל יתר העמודות הן ברזולוציה הרבה יותר גבוהה של פריורטי או סטטוס, או דברים שהם הרבה הרבה יותר גנריים ורחבים.

את פתאום מיטינג נוטס הוא מאוד מאוד ספציפי, ומצד שני, אם הוא נמצא במקום שבו נמצאים יתר הקולומים, לא במקום מאוד מאוד בולט ממש איך שאתה בא להוסיף עמודה, אז אנשים מגלים אותו מן הסתם הרבה פחות, הוא לא כזה דיסקאברבל, זהו, זה עבד הרבה פחות טוב. את יכולה לשתף קצת על התוצאות של בכלל כל התהליך הזה, מה קרה, מה השתנה, מה ראיתם? בטח. אז אני חושבת שהדבר הכי משמעותי שראינו זה שבסופו של דבר את המחת שניסינו להזיז, הזזנו ביג טיים. אנחנו כמעט שילשנו את כמות המשתמשים שלנו על בסיס חודשי, וזה הפך להיות הפיצ'ר הכי, מפיצ'ר שחשבנו שהוא לא Well adopted להיות the best adopted feature in Monday. וואו, טורף. כן, זה ממש ככה עשתה את השינוי הדרמטי שאפילו אני חושבת יותר דרמטי ממה שאנחנו שיקרה בהתחלה, ומעבר לזה זה היה גם שינוי תפיסתי. זה גרם לנו להבין את הערך בלשלב גם את הדוק וגם פיצ'רים נוספים שאנחנו עובדים עליהם בתוך ה-workflows הקיימים, לראות איך הדבר הזה בעצם הוליד איזשהו קונספט חדש פה במאנדיי, של איך אנחנו לוקחים רכיבים ובעצם משלבים אותם בתוך התהליכי העבודה של המשתמשים בצורה כזאת שהיא תמקסם להם את הערך. אם אני מחזיר את לידור אחורה בזמן ואני אומר לה, אוקיי, תעשית הדבר הזה שוב, איזו למידה מעניינת את חושבת שככה את לוקחת מזה? וואו, שאלה טובה. אז קודם כל לקח לנו הרבה זמן לקבל את הקונוויקשן שלנו ללכת ולעשות את זה. ואני חושבת שכאילו אם היינו אפילו, זאת אומרת, אני חושבת שהרבה מהסיבה שזה לקח לנו זמן הייתה כי הנחנו כל מיני דברים על בסיס למידות שהיו לנו, שקצת הטו אותנו. אז אני חושבת שזה דבר אחד שצריך להיות הרבה יותר מיינדפול אל מי הם המשתמשים שלך, איך הם יתפלחים ולקבל החלטות לפי זה. והלמידה השנייה שהייתה לי זה ב ת להתחיל ולצרף את היוזרים למסע הזה בשלב מאוד מוקדם. לקחת ולגייס לך את אותם אנשים שקיבלו אחר בערך ושניסו אולי ולא קיבלו ערך בכלל, ואת הפרסונות השנות ולהם, וממש לדבר איתם ולהבין אותם לעומק ולהבין את הכאבים שלהם, להבין את האתגרים שלהם במקרו וכמובן באותו עולם תוכן ספציפי שאותו עכשיו אתה מנסה לפתור. מדהים. אני חושב שהיה ממש מרתק ומה שאני לוקח רגע מהפרק הזה זה כמה דברים. אחד זה קודם כל שב ת נוטיפיקציה או פופ-אפ לא משנה מתנהגות. הסיכוי שלנו להעביר ערך עמוק ב-200 תווים הוא אפס כמו שאנחנו לא נשנה את התזונה שלנו בעקבות מודעה בפייסבוק. הדבר השני שאני חושב ש רת שהוא מעניין זה הנושא הזה של איך למדוד העובדה הזאת שגם יש לנו את האפקט הישיר של הדברים שאנחנו עושים אבל גם את האפקט העקיף וזה גרם לי קצת לחשוב על זה שיש פה עם הרגלים של משתמשים קיימים קצת כדור שלג דו-כיווני. בעצם כל עוד לא עשינו משהו כזה אז הכדור שלג עובד לרעתנו ואין סיכוי שנשנה אבל מרגע שהצלחנו לעשות משהו טוב אז הכדור שלג מתהפך זה דו-כיווני ופתאום זה צובר תאוצה עכשיו בארגון ומשנה את התהליך. והדבר הכי מעניין בעיניי זה לנסות לחפש את נקודת השינוי בתהליך קיים איפה ה-workaround קורה ודווקא מתוך המקום של ה-workaround להציע את זה פעם, פעמיים, שלוש, הרבה יותר מפעם אחת אבל בנקודת השינוי של תהליך. אז אם הם מרחיבים עכשיו את התהליך לעוד עמודות או עוד דברים זה המקום לתפוס עדיין על בסיס קיים. אז היה לי ממש ממש מרתק ותודה רבה לידור. תודה רבה רן. ורגע לפני שנסיים אני אגיד שאם אתם רוצים לדעת כל פעם שיוצר פרק חדש בתוכנית שלנו אתם מוזמנים לעקוב אחרינו בכל אחת מהאפליקציות. תודה רבה לידור. תודה. ותודה לכם שהזנתם. תודה.