הפרקים שהכי אהבתם: אסף רפפורט על מכירה של חברה לחברה אחרת

היי כולם, אני רוני ערני ומפיקה של סטארט-אפ פור סטארט-אפ. התרגשנו לשמוע בשבוע שעבר שחברת וויזה הישראלית של אסף רפפורט גייסה עוד סכום מדהים של מיליארד דולר. ככל הנר הגיוס הגדול ביותר של סטארט-אפ ישראלי פרטי אי פעם. זו החברה השנייה של אסף שמגיעה להישגים מדהימים. החברה הקודמת שלו עד הלום נמכרה ב-2015 למייקרוסופט ב-320 מיליון דולר. אז כדי לחקור גיוסג של חברה ישראלית וברוח יום העצמאות, חשבנו שזו הזדמנות מעולה לשדר שוב פרק שבו אסף התערך בפודקאסט וסיפר על המחירה של עד הלום. הפרק שודר לראשונה בינואר 22. אז הנהנימה. זה הפרק הראשון של הסדרה, אנחנו רוצים להקדיש לנושא של מחירה של חברה אחת לחברה אחרת, מה שהרבה מכם מכירים אולי בתור המונח אקזיט. וכדי לדבר על זה נמצא איתי אסף רפפורט. אסף סוף סוף יכול לדבר. מעולה. כשאתה נמצא פה כי אנחנו היום נדבר על המסע של עד הלום, החברה שהיית בעצם המנכ״ל ואחד מהמאסדים שלה, שאת החברה מכרתם ב-2015 למייקרוסופט ב-320 מיליון דולר. עד כאן הכל נכון? עד כאן הכל נכון. וזה קרה תוך שנתיים וחצי מיום הקמתה. ובנוסף לתהליך המחירה עצמו נדבר היום גם על הקליטה שלכם המייסדים ושל עובדי עד הלום במייקרוסופט, שבעצם גם הפכת להיות המנכ״ל שלה אחר כך, אחרי תקופה, אז גם נבין איך זה קרה. מנכ״ל מייקרוסופט ישראל כמובן. וגם נדבר מהמהמסע הזה של מחירת עד הלום אתם בעצם לקחתם איתכם לוויז, חברה שהקמתם לפני שנה וחצי, כבר עוד אותו שנתיים. עוד אותו שנתיים, כן. אז זהו, יש לנו הרבה להספיק. איזה כיף. ואני מתרגשת וגם סיפרת לי שזאת פעם ראשונה שאתה בעצם מתארח בפודקאסט, אז… אז קודם כל אני מעריץ של הפודקאסט, וזה הולך להיות כנר הפרק היחיד שאני לעולם לא אקשיב לו, כי אני לא יכול לסבול את עצמי ולשמוע את עצמי כאילו, אבל אני מתרגש ממש. אני גם, ואני מקווה שתצא מפה ותחשוב שזאת הייתה חוויה מגניבה עוד לפני, אתה יודע, אחד הדברים שאנחנו תמיד אומרים זה שעוד לפני מה שחושבים המאזינים על פרק, חשוב שהעורך ירגיש טוב. בסוף הפרק נחליט. בסוף הפרק נחליט. יאללה. אז בעצם אני אשמח שנייה שנלך אחורה בזמן על 2012, השנה שבה הקמתם את עד הלום, ותספר קצת על איך הכל התחיל. אז אנחנו מדברים על דצמבר 2012. אנחנו שלושה יזמים עם תפיסה די מעוותת אז של המציאות, שבדיעבד אנחנו מבינים הרבה הרבה יותר. שלושה יזמים, בוגרי יחידות הטכנולוגיות, 800, 800, חברים טובים, כשיש לנו בראש כזה שמה שחשוב לנו זה בעצם להקים סטארט-אפ שיהיה שלנו ושירגיש שלנו, וזו הצלחה כאילו אינטימית כזאת. איזה סוג של רנו לעצמנו בחזון שלנו, בוא נעבוד עם האנשים שאנחנו הכי אוהבים, שעבדנו איתם ביחידה, רק במסגרת אחרת, במסגרת כזאת של סטארט-אפ, שאנחנו כזה נקבע את הכללים, בלי תורנויות, בלי שמירות, אבטשים וכו'. תשמע חלום. כן, זה בגדול היה החלום, חלום מאוד מאוד קטן, וגם בתפיסה שלנו, אז בגלל שהיה לנו מאוד חשוב שזה יהיה שלנו, היה כזה משהו, ירה כזאתי, סטארט-אפ שלנו, אז המחשבה שלנו הייתה בגדול להתמקד באנג'לים, ולגייס מאנג'לים, וחשבנו על 300 אלף דולר כמינימום גיוס, רנו אולי עד מיליון דולר נצליח לגייס, כאילו היה… רגע רגע, עוד לפני שאתם מגייסים, דיברת על מי יהיה בצוות, ועל הרצון להיות עצמאים בעולם, אבל מה באתם לפתור? אז לא באנו לפתור, אני חושב שזה משהו שהנחה אותנו תמיד, לפחות אותנו כצוות, שתמיד היה לנו הרבה יותר חשוב עם מי אנחנו עושים, יותר ממה אנחנו עושים, ולכן זה היה בשבילנו תמיד הכל על האנשים בעצם, עם איזה אנשים אנחנו הולכים לעבוד, איזה צוות זה הולך להיות, איך זה הולך להיראות, מה אם בסוף נפתח דבר כזה או דבר אחר, זה היה פחות חשוב מבחינתנו, אני אגיד שמין הסתם היה לנו פשן לסקיורטי, זה משהו שעשינו בצבא, זה משהו שלמדתי אותו בסוג של בצבא הייתי תשע שנים, בשמונה-מתיים ובשמונה-אחד ובתלפיות, אז זה היה חלק מהעיסוק העיקרי שלי, אז לגמרי היה לנו גם פשן שם, וגם מהצד השני, מין הסתם זה יתרון, סוג של יתרון תחרותי, צוות שיוצא מהיחידות המסוימות האלה, מין הסתם יהיה לו כנר יותר גלגייס, לגייס אנשים ולבנות צוות ולגייס כסף סביב סייבר סקיורטי. אני חייבת להגיד שכבר ההתחלה של המסע נשמעת לא טריוויאלית, כי הרבה מאוד אנשים שמתחילים חברה, מתחילים סטארט-אפ, בעצם עסוקים הרבה מאוד זמן בלמצוא את השותפים הנכונים. נכון. זה אולי אחד האתגרים הכי גדולים שיש, והרבה מאוד חברות נסגרות

על השותפים הלא נכונים ועל חוסר יכולת של המייסדים להגיע לאיזושהי הרמוניה. ומנגד אנשים משקיעים שנים בלחפש את הרעיון הזה, נכון? מחפשים את ההערה הזאת ואתה בא ואומר היה לנו את הצוות מתחילת הדרך וזה מה שהיה לנו ושם היה ביטחון והבנו שהרעיון יכול להשתנות. הרעיון יכול להשתנות, הולך להשתנות, זה כמעט בוודאות ואגב אני חושב שזה נכון לכל צוות ולכל רעיון אני חושב שהרבה פעמים אנשים חושבים יש לי רעיון לסטארט-אפ שאני חושב שאין כזה דבר רעיון לסטארט-אפ אני חושב שיש לי צוות לסטארט-אפ זה בערך הנקודת התחלה של סטארט-אפ אחרי שיש צוות, צוות יחשוב על רעיון כנר יהיה רעיון לא מוצלח או אחר כך יהיה רעיון עוד אחד לא מוצלח וכאלה סדרה של רעיונות מוצלחים יותר או מוצלחים פחות עד שבעצם גדלים ומצליחים אגב גם אחרי גיוס ואחרי שגייסת על רעיון זה עדיין לא אומר שהוא רעיון מוצלח ויש סיכוי מאוד מאוד טוב הרבה סטארט-אפים עושים פיווט או משפרים את הרעיון או מתכווננים מחדש אז לגמרי אנחנו תמיד מקסמנו על צוות ואני חושב שזה הדבר הכי הכי חשוב ולמזלי גם יצא שזכיתי זה צוות שעבדתי איתו מן הסתם גם ב-800 ו-801 אבל גם בעד הלום אחרי זה נשאר איתי במייקרוסופט ועכשיו ב-Wiz אז יש לי כזה את אותם שותפים וואו אתם רצים שנים 20 שנה ביחד וואו ב ת לא טריוויאלי לא אז רגע אז אוקיי אז אני חוזרת לנקודה שסיפרת שככה רציתם לפנות לאנג'לים עם מה תכננתם להגיע לאנג'לים האלה? אז היה לנו ממש לא בא להגיד יש צוות ואנחנו טובים ב-סייבר? לא אז אנחנו לא הבנו הכל זה תובנות של בדיעבד אנחנו חשבנו שיש איזה צ'קבוקס שצריך למלא כדי להצליח לגייס אז רנו אתה צריך לקוח אתה לא יכול לבוא מה אנחנו עם הצגת וצוות למי אכפת עם הצגת וצוות? לא נכון בדיוק ההפוך אבל אז לגמרי חשבנו שצריך לבוא עם רעיון שהוא יותר אפוי שיש לנו איזה לקוח או מישהו שמעוניין ברעיון הזה והיה לנו רעיון מאוד רע כאילו אני יכול להגיד בדיעבד אבל אנחנו חשבנו בזמנו כמובן שהוא רעיון ממש טוב מה זה היה? וואו סקיוריטי לשרפוינט אני מניח שחלק מהאנשים אפילו לא יודעים מה זה שרפוינט אבל לאט לאט אני אספר איך הגענו איך ב ת הגענו איך גייסנו בדרך בהרבה טעויות בקומדיה של טעויות גייסנו בטעות חמישה מיליון דולר לא מאנג'לים ובסוף בסוף בסוף הגענו לכיוון שהוא הרבה הרבה יותר מעניין הרבה יותר חכם ורעיון פשוט הרבה יותר טוב זה יפה אנחנו מדברים פחות מ-10 דקות עברו כמה דקות רק וכבר אחד הדברים המעניינים שככה אני מצליחה אם זה נשמע כמו איזה ניתוח פסיכולוגי אבל שאני לומדת עליך זה שמצד אחד אתה בא ואומר היו לנו הרבה מאוד אקסיומות והיו לנו דעות אבל בכל המסע הזה הייתם ממש מוכנים לזנוח את כל אחת מהאקסיומות האלה כאילו מצד אחד יש דעות ויש ונות והנה אתה אומר היה לנו רעיון אבל אתה גם לא מתבייש לבוא ולגדל לנו גרוע או טעיתי בסוף לא גייסתי מאנג'לים אז מה אם חשבנו שאנג'לים זה הדרך זה מעניין יש הרבה אנשים שמחזיקים רק מתוך האגו מחזיקים במקום של אם חשבנו משהו ומכרנו אותו למשקים אז חייבים לרוץ עם זה אז אני חושב שזה ב ת הנקודת מוצא שלנו שב ת מה שיש לנו זה צוות לא הבנו את זה ככה אנחנו ב ת חשבנו שמשהו שאנחנו לוקחים זה רעיון אבל מה שהיה לנו ויש לנו ויש לי גם היום זה ב ת צוות וזה ב ת ב ת הדבר הכי חשוב ולכן גם קל נורא להשתחרר עם רעיונות כי אתה לא ב ת מת ב ברעיון לא באתי להציל את לא קמתי בבוקר ו רתי אני הולך להציל את עולם השרפוינט מיומי הסקיוריטי כאילו אני חשבתי זה ב ת היה רעיון טוב אבל התגלגלנו לקלאוד סקיוריטי שזה רעיון סופר מגניב וסופר מעניין וגם שם מצאנו את הפשן שלנו אז אני חושב שדווקא מזה שאתה מבין שאתה מתחיל מצוות ושזה הבסיס שלך הרבה יותר קל לך להתנייד מי אני רוצה לגייס מאנג'לים אני רוצה לגייס מקרנות ואני רוצה לעשות שרפוינט סקיוריטי אני רוצה לעשות קלאוד סקיוריטי אני לא רוצה לעשות סקיוריטי בכלל ואני רוצה לעשות דברים אחרים לגמרי יש בזה משהו משחרר הייתי אומר למה חשבתם לפנות לאנג'לים? שוב ב ת זה עולם תפיסה קצת מוטה אולי קצת ילדותי אפילו כ רנו שוב מה שמעניין אותנו הפחד שלנו הכי גדול היה מקרן כמו סקויה קרן ריקאית שתבוא ואת יודעת תגנוב לנו את הרעיון וכאבור את יודעת אנחנו נרוץ כסטארט-אפ במשך שנה שנתיים ואז הם יביאו מנכל ריקאי כי זה מה שהם יודעים יחליף אותנו אנחנו נהפוך להיות פיונים כאלה בסטארט-אפ ואת יודעת נהיה נם בסטארט-אפ גדול ומוצלח אבל הוא לא ירגיש שלנו וכל חלום העצמאות ילך אולי יעשו לנו תורנות ואבטאשים ונחזור למטבח כאילו זה הפחד כזה הפחד שלנו וב ת הנושא של העצמאות היה ממש חשוב אז רנו איך בונים את זה נביא אנג'לים שיהיו איתנו בבורד ונחו בנו ורק כשנצטרך ממש כסף גדול מקרן אז נבוא אבל נ חברה חזקה יותר היה לנו איזו תפיסה של מלחמת עולמות כזאת שלא ב ת קרתה אגב היא לא כזאת היא תפיסה מוטעת אני אגיד גם שוב יש לה שורשים זה לא איזה סיוט שהיה לנו בלילה פעם קרנות בעיקר קרנות

ב ת פעלו ככה. היסטורית זה כאילו היה פאונדרים מביאים עד שלב מסוים, והפאונדרים אחר כך מוחלפים, וב ת על ידי הנהלה מקצועית, מה שנקרא. ואני רתי, מה אני צריך את זה? זה לא מה שאני… מעדיף לעשות משהו שהוא יותר קטן, פחות מוצלח אפילו, אבל שירגיש שלנו, שירגיש שזה אנחנו, שזה ירגיש שזה הקלצ'ר שלנו, והכיף שלנו, ולכן אנג'לים זה היה נר בדיוק הדבר המתאים, סכום קטן, וזה לא קרה. לא רק שזה לא קרה, גייסתם מסקויה. גייסתם מסקויה. חמשה מיליון דולר. שניה מסקויה, אנחנו גייסנו מיליון דולר. בחלומות גייסנו מיליון דולר, ואני זוכר שקיבלתי את הטרם, שזה היה נר לי כמו בדיחה. זה הבלתי נתפס, זה כאילו, אז קרנות השקעו בין שניים לשלושה מיליון דולר. פתאום היה חמש. זה היה כאילו, זה היה בלתי נתפס בשבילנו. ואני חושב שלמזלנו, אני חושב שהדבר שהצלחנו זה בעצם גם לשלב, גם את זוהר, שהוא מבחינתי האנג'ל הכי טוב שיש בארץ, וגם את גילי, שהוא המשקיע הכי טוב, בוודאי בסקיוריטי, והשילוב הזה, זה כל כך חסך לנו הרבה בעיות בהמשך, ונתן לנו כאילו רוח גבית להצלחה, זה ממש ידענו, לדעתי הרבה מזל, אבל התחלה מאוד מוצלחת של אדלון. וגייסתם חמישה מיליון דולר, שזה כבר הרבה יותר ממה שתכננתם. הרבה יותר. אז איך נר החלום באותה תקופה? למה כיוונתם כשישבתם ככה, ובחלומות הכי פרועים שלכם, דמיינתם מה זה יכול להיות? אז עצמאות כבר יש, בסדר? יש איזשהו צ'קל, חמישה מיליון קונים עצמאות אולי, לא תעשו יותר כלים במטבח, בתורניות בשבת, אבל מה חשבתם שזה יהיה בסוף? אז לא היה לנו כזה יעד, לא היה לנו החלום שבוא נמכור את החברה במ מיליון דולר, או בוא נעשה. ב ת רנו בוא נהנה. כאילו היה לנו כל הזמן את התחושה, הדבר הזה הולך לי, יום אחד יגלו את הבלוף, והדבר הזה הולך להתפוצץ על הקיר, ויבינו, כאילו אנחנו לא ב ת יודעים מה אנחנו עושים. וואו, ממש תסמורת המתחזה. כן, זה ממש, עד היום יש לי את זה. עכשיו הם ידעו. עכשיו הם ידעו. אז רואי וגיא, תודה. ואז יש שנתיים פחות או יותר של פעילות, בוא ככה תתעמלק לנו. מה הספקתם בשנתיים של עד אלום, שנייה לפני שמייקרוסופט דופקת בדלת ואומרת היי? אז עד אלום בתחום הקלאוד סקיוריטי עושה סס סקיוריטי. זה היה התקופה ששוב, קלאוד מתפוצץ, סקיוריטי מתפוצץ. סס מתחיל ממש להתפוס תאוצה. לגמרי, ושם היינו בזמן הנכון, ובעצם עד אלום הייתה בעולם, לא סטארט-אפ יחיד, היה בערך איזה עשרה סטארט-אפים, מאוד דומים לנו, הרבה מהם מהסיליקון ואלי, אבל באיזשהו מקום היה לנו משהו מאוד משותף. אפשר להגיד תקציב המרקטינג שלנו, היה סוג של תקציב משותף, שבעצם לקדם ולהסביר שזה בעיה משמעותית, זה בעיה שצריך לטפל בה עכשיו, בשעה טוב ביותר ינצח. לא עצרנו בחמש, גייסנו סך הכל חמישים מיליון דולר. הגענו בסוף לכמעט עשרה מיליון דולר ירר, שרוב הכסף הגיע בחודשים האחרונים. בניני מוצר, התחלנו למכור אותו, התחלנו בלקוחות מאוד מאוד קטנים, בעסקאות מאוד מאוד קטנות, עסקאות של עשרים אלף דולר לחברה, שזה ב ת מאוד מאוד נמוך בעולם של סקיוריטי, של אנטרפרי סקיוריטי, ובסוף הגענו גם לעסקאות של מיליוני דולרים, שנה אחר כך, לא היה לנו הרבה מאוד זמן בשוק. והיו לנו שותפים, השותפים שלנו היו חברות הסאס, כאילו סלספורס הייתה השותפה שלנו, כאחד הסאס אפליקיישנס הכי משמעותיים שיש בשוק והכי נפוצים, וגם אופיס 365, אחד הקלאודים המשמעותיים שיש בעולם.

אז היה לנו משותף והיה לנו שותפות מעניינת עם מייקרוסופט גם יש לנו צוות מחקר אז גם מצאנו חולשות באופיס 365 ומצאנו חולשות בסלספורס אז זו העבודה גם שהיא מעבר לשותפות העסקית אלא גם שותפות ברמה של קומיוניטי ושל הבטחת מידע ושאנחנו עובדים איתם וגם משפרים להם את המוצר מבחינה הבטחתית. מה שאנחנו לא הבנו שזה לא מדובר מבחינת מייקרוסופט בשותפות כלומר יש פה שותף שותף אסטרטגי למייקרוסופט ומגיעים אנשים מהקורפדב ואנחנו חושבים מעולה קורפדב אלה שעושים שותפות כנר זה קורפורי דבלופמנט זה לא ר לנו כלום זה לא. זה נשמע לך כמו פיתוח עסקי ולא כמו הזרוע שמחפשת ערך רישות. לגמרי בדיוק היום אני לא יודע בדיוק מה עושים קורפדב אז קורפדב היה נשמע לי כמו ביזדב ולא הייתי יודע אם היא מחליפה לי את שני המילים לא הייתי אפילו שם לב להבדל ואנחנו בעצם זה אפילו לא אני אלא בגלל שזה שותפות טכנולוגית אז זה בכלל לא מעניין לי כאילו זה היה לי דברים אחרים שאני התעסקתי בהם גם לא בניתי מאוד על השותפיות האלה לא חשבתי שמייקרוסופט ילך ותמכור אותן או שסלספורס עכשיו במקום למכור סלספורס או במקום למכור אופיס 365 ימכרו פתאום אדלון לא חלמתי שזה מה שיקרה אבל כן חשבתי שזה חשוב החיבור למייקרוסופט לסלספורס לאחרים אסטרטגית אתה אומר לכל הפחות? כן חשוב ברמת cto נגיד חשוב ברמת אולי ה-vp sales שלי לפגוש אותם אבל שלא יבלבלו לי בסכל יש לנו ניקוד אחר ואנחנו מתמקדים במרקט ולמכור ואנחנו מוכרים די-רקט ושם הראש שלי בעצם היה ולכן אני בכלל לא נביישי מייקרוסופט זה כאילו כמעט פר הגדרה זה הגיע לרמה שהם כאילו יום אחד אחד הבידי ארים שלנו מתקשר ואומר לי כאילו תקשיב מנכל מייקרוסופט ישראל מחפש אותך כי הוא אומר שאתה לא עונה לו לטלפון והוא ממש רוצה להיפגש והוא השאיר את זה בקונטקט אסק אז אני כזה אוקיי אולי אני אחזור לטלפון או משהו כזה ובעצם זה מה שקורה שבעצם מייקרוסופט עושה איזה תהליך סוג של מאחורי הקלעים של מסתכלת על השוק מחליטה שהיא לא שוב כל זה אני יודע בדיוק בדיעבד מסתכלת על השוק אומרת השוק הזה מאוד מעניין אותנו מסתכלת על ניתוח בילד ורסס ביי בהתחלה חושבת שהיא תעשה בילד יעבוד לה ואומרת אני אבנה את זה בעצמי אחרי כמה חודשים מבינה שזה יותר מורכב ממה שהיא חשבה שזה הרבה יותר כוח אדם לא היה עדיף לקנות ואז עושה בעצם ניתוח מדברת עם כנר כל השחקנים כנר לכל השחקנים מציעה שותפות סוג של שותפות כזאת יש פה את אדלון שגם חמודים ויש פה איזה סיטי אור ממש חכם ונחמד וממשיכים לעבוד ולומדים ממנו הרבה על המוצר ועל הטכנולוגיה ובעצם עושה ניתוח ומביאים את קורפדב ומשווים בחדר ולומדים על הביזנס גם ועל איך מוכרים ואני אפילו לא מבין שבעצם מדובר ברכישה אבל עוד פעם אני רוצה לחזור ללא היינו סתם טיפשים כאילו סתם תמימים גם בעולם שלנו מייקרוסופט זה קצת כמו שסלספורס תקנה חברות סקירות זה קורה בנדיר זה לא היום מייקרוסופט זה לא הusual טספק באותה תקופה אתה אומר לגמרי לא כאילו היית אומרת לי זה פלו אלטו באו ורוצים זה צ'קפוינט מדברים איתך זה ibm הסקנתה חברות סקירות אז הייתי אומר אוקיי אני מבין אני יכול להבין את זה מייקרוסופט זה היה רחוק זה כאילו מאוד זה כמו שמנדי דברים חברות סקירות ומחר תקנה חברות סקירות כן וגם ב ת כמו ש רת קודם החיבור למוצר הוא מאוד מאוד ברור זאת אומרת ורים להשתמש בכם כן הסיפור יתי הסיפור עובד אין לי הרבה ונה אין לי ונה גדולה מאוד בשותפות הזאתי אבל אני לא אומר לא למייקרוסופט ובכל זאת הרבה מהלקוחות שלנו משתמשים באופיס שלוש וחמש החיבור הוא חשוב אבל לא חשבנו לרגע על רכישה ובעצם יום אחד אני לוקח חופש אני כבר עברתי לארצות הברית גרתי בסן פונסיסקו והחלטתי שניקח שבוע חופש וחברים מהארץ באים לבקר אותי וזה ב ת השבוע החופש הראשון שלי אחרי שנתיים בחברה ושנתיים לא פשוטות לא פשוטות כי הן עמוסות אבל גם לא פשוטות כי אני גר לבד בארצות הברית כאילו מתגעגע לחברים שלי נורא התרגשתי לקראת השבוע הזה גם אתה לא אומר את זה כל השיחה שלנו אבל הקטע הצמיחה שלכם היה מאוד מאוד מאוד מהיר להגיע לעשרה מיליון דולר ARR תוך שנה וחצי בסדר כי חצי שנה חיפשתם את עצמכם זה פרודקט מרקט פיט מאוד מהיר אסף זה לא זאת אומרת הייתה שנה וחצי אינטנסיביות בהגדרה אובייקטיבית אין הרבה פעמים בסטארטאפ של אף פעם שאתה יכול לעצור רגע וליהנות מההצלחה גם כשאתה מגייס אתה אומר כל פעם שאתה מגייס עוד כסף אתה גם לוקח על עצמך עוד ציפיות עוד אחריות כאילו המ סה גדלה נכון שאתה מקבל עוד אוויר לנשימה אתה יכול לגדול יותר זה הישג מדהים זה הישג שאתה חוגג אבל גם יש לזה צד לא פשוט כאילו זה מה שבסטארטאפ נדיר אם בכלל אולי אני אקשיב לפודקאסטים האחרים עם היזמים איך הם מצליחים ב ת את הרגעים האלה של רגע ליהנות מההצלחה

רגע להגיד וואו, אנחנו במהלך הדרך, אבל אנחנו עדיין איזה כיף, אנחנו מצליחים. אז לא היה לנו את זה. כאילו גם עכשיו כשאני מספר את זה, אני לא זוכר את אדאלום כוואו. כאילו אדאלום חברה שמאוד מאוד הצליחה, ועל פניו פגעה המשבר באדאלום, היו מאוד קטנים, היינו בתקופת נכונה עם הצוות הנכון, כאילו בשוק הנכון, כמעט כל הכוכבים קצת הסתדרו לנו, ועדיין אני אומר, גם בחוויה הזאתי, זה לא היה חוויה כאילו וואו, כל הזמן נהננו וחייכנו, וזה הייתה חוויה הישרדותית. אז בתוך ההישרדות הזאת באים חברים לבקר? אז כן, אז אני לוקח שבוע חופש ובאים לבקר, ואנחנו נוסעים, מסאם פרסיסקו אנחנו נוסעים לס וגאס, ואז אני מקבל טלפון מריין קופר, מקורפדב. מייקרוסופט. מייקרוסופט. וזו שיחה מאוד מאוד מוזרה, כאילו הוא אומר לי, אני הולך לשלוח לך אימייל, אבל אני רוצה להקריא לך את המייל שאני שולח לך. עכשיו ב ת, השעה הייתה שמונה וחצי בבוקר, שמונה וחצי בבוקר זה לא שעה שקמים בלס וגאס, חברים שלי ישנו בחדר, ישנתי איתם בחדר, אז לא היה לי איפה לדבר, אז אני יוצא למסדרון, מזל שהמסדרונות במנון של וגאס הם כל כך ארוכים, אז אני הולך הלוך ושוב, כל כיוון זה איזה רבע שעה כזה, אז אני הולך הלוך ושוב ואני מדבר איתו בטלפון, ובעצם מה שהוא מקריא לי, הוא מקריא לי LOI, Letter of Intent, שזה בעצם, אפשר להגיד שזה מכתב של עמוד, עמוד וחצי כזה, שיש בו כמעט את כל העקרונות של מסמך רכישה, מה הסכום ומה קורה ואיך זה הריברס וסטינג ואיך כל הדברים יעבדו, כמעט כל העקרונות שלדעתי המהותיים של עסקת רכישה, הוא מקריא ושואל אותי ומה אתה חושב, ב ת שהייתי מוכן לרגע הזה. איך היית מוכן לרגע הזה? הייתי מוכן כי אני חושב שיש חוק, והנה כל מי שיקשיב לפודקאסט גם יהיה לדעתי, לפחות בתפיסה שלי יהיה מוכן לרגע הזה, החוק אומר שקודם כל כל הצעת רכישה, You are flattered, אתה מודע לה, זה לא משהו, אתה לא קוקי ואתה לא יאיר ובכלל מייקרוסופט מציע לרכוש אותך, לא משנה אפילו מה הסכום, זה מחמה, אז אני מאוד מאוד מוחמא, אבל זה לא רלוונטי. לא הכנה נפשית עמוקה לאוקיי עומדים להציע לי לקנות את החברה שהרגע שאני עובד עליה ואני, לא מהמקום הזה היית מוכן? כנר שאם היית שואל, אם ריין היה מדבר עם הבטן שלי או עם הלב שלי, אז הייתי אומר לו איפה חותמים? כנר זה אוקיי מעולה איפה חותמים? כן כי זה היה הצעה מפגרת מבחינתנו, זה היה סכום מאוד מאוד גדול, עוד לא 320, זה גדל משמעותית לסכום הזה, אבל זה היה סכום גדול, זה היה סכום שמסדר אותך לחיים. אז ריין מדבר איתך בטלפון, אתה כבר עושה את החישובים בראש ובגדול התגובה הראשונית של הבטן שלך זה וואו. זה וואו, זה וואו כפול, וואו אחד זה בכלל מייקרוסופט, קונים אותנו, זה לא כזה קשור, לא מתחבר, לא היה מאוד מחובר למציאות שלי, זה קצת כמו הסקויה נותנים לי טרמפשיט כזה, קצת לא זה. מצד שני גם הסכום וואו על הסכום, זה ב ת הישג שבתחילת הדרך הייתי חותם עליו ארבע פעמים וגם באותה נקודה שאנחנו נם עד לא מוצלחת, יש בזה זה הישג מאוד מאוד גדול, אז כזה תחושה פנימית של וואו ההישג הפיננסי הוא מאוד מאוד מוצלח, מצד שני יש את ה-by the book, התשובה שאני מאוד מוחמא, אבל אנחנו לא מעוניינים. עוד משהו קטן שאני חושבת כשאתה מדבר על אסף, זה ככה ציינת קודם שהחנסות וכמה כסף גייסתם וכבר הייתם מאוד, מ עובדים, משהו כזה נכון באותה תקופה? היינו מ שלושים עובדים, כאילו בעולם. בעולם, מ שלושים עובדים בעד הלאום באותה תקופה ואתה מספר פה ב ת על החוויה ההישרדותית, אולי כשמגיעה הצעה כזאת ואתה אומר הנה, הנה אני מסדרת כולם פיננסית, הנה האחריות הזאת יורדת מהכתבי, כאילו יש אולי איזו הקלה כזאת קצת של זה הצליח והאחריות כבר לא עליי? לא, כי זה, שוב, אתה תמיד ביצרי הישרדותי, גם כשאתה מקבל הצעה, אז יש כל כך הרבה סיבות שההצעה הזאת היא לא תקרה בפועל. זה הצעה, יכול להיות שהמשקיעים לא ירצו, יכול להיות שיהיה איזה תיוטור פרט במקום אחר, יכול להיות שהשותפים שלי לא ירצו, יכול להיות שכל כך הרבה דברים, יכול להיות שמייקרוסופט בסוף יחליטו, תר זה אולי ב ת יקר מדי, אנחנו מה, השתגענו? כאילו יש ב ת את התחושה, זה עד שזה לא חתום, בסטארט-אפ אתה מרגיש כזה שעד שזה לא חתום, זה לא חתום, זה לא קורה. כל כך הרבה אי-וודאות יש בסטארט-אפ שקשה לך לאחז בדברים, בדברים שהם לא ב ת ודאים עד הסוף. זה קורה גם עם לקוחות, זה קורה כמעט בכל דבר, רק שזה, אתה יודע, כמעט הכסף בבנק או הכסף עבר מהלקוח או שזה, אתה ב ת מרגיש, רגע, זה ב ת קרה. ובוודאי בשלב כזה התחלתי של LOI שהוא מקריא לי בטלפון, אולי לא הבנתי בכלל את המספרים נכון, אתה יודע, עם האנגלית שלי ואני, מה שמעתי והקליטה וכל זה, אתה יודע, אולי זה בכלל…

המספר ששמעתי, נכון? אולי זה סכום שהוא פי עשר יותר נמוך ממה שחשבתי. אז מרק קורפדב מנתק את השיחה, אחרי ש רת לו לא תודה. לא, אז בגדול הוא מכניס אותך למלכוד. כי הוא שולח לך את המייל, עכשיו המלכוד שהוא מכניס אותך זה, שוב זה לא מלכוד שהוא מאוד מורכב, אבל המלכוד זה ברגע שאתה מקבל LOI של רכישה, זה לא החלטת המנכ״ל לגרוס את זה ולהגיד לו, הוא יודע שאני חייב להביא את זה לבורד. זה לא כזה, בעיקר מה שהוא רצה לקבל זה את התחושה המיידית של כמה אנחנו מתלהבים מהסכום, או כמה הדבר הזה ב ת, כמה מייקרוסופט רחוקה ממה שהיא חשבה שהיא תוכל לקנות את הדלום. זה, שוב, לא ידעתי את זה, אבל זה המשחק שהוא משחק. הוא רוצה לקבל את התגובה הראשונית, הוא יודע שההחלטה לא הולכת להתקבל בסוף השיחה. הוא לא ב ת ציפה לקן או ללא. כן, הוא לא ציפה לקן או ללא, הוא רצה לשמוע את הסנטימנט, הוא קיבל את הסנטימנט הבא את דה בוק של אנחנו לא מעוניינים, כאילו הוא יודע שהוא עכשיו חוזר בעצם לבוסים שלו ואומר אולי עסקה לא קורית, כאילו אנחנו צריכים לעלות את המחיר. הוא נכנס… אולי צריך לשפר את התנאים. בדיוק, הם נכנסים לחרדה שלהם, כי הם בסוף רוצים שהעסקה הזאת יתקיים, כבר הגיעו למסקנה שזו החברה שהם רוצים לרכוש. כבר מייקרוסופט עשתה בתהליך הזה הרבה מאוד עבודה מאחורי הקלעים שאנחנו לא הבנו שאם היא עושה, אבל עשתה הרבה מאוד עבודה, קיבלה החלטה, עכשיו זה באקזקיושן. קורפדב קיבלו את זה, לא לאקזקיושן, לא לחזור ולהגיד טוב, הם לא רוצים, אז נעבור, בוא ניכנס לסטארטאפ אחר או בוא נעשה תחום אחר. אז בואו סקיוריטי, מי צריך את זה? זה לא באחריות של קורפדב, ההחלטה של הביזנס התקבלה במייקרוסופט, עכשיו קורפדב הם קבלני ביצוע, לחזור עם תשובה שלילית זה כישלון. וכרגע אני חזרתי אותו עם זה לא רלוונטי, אז הוא צריך עכשיו לחזור ולבנות בעצם הצעה יותר טובה, ואני הולך עם זה בעצם לבורד. למי אתה מתקשר, מי השיחה הב ? השיחה הב היא לשותפים, שגם זה נורא מבלבל, צריך להחזיר רגע על התקופה הזאתי, שלושה חודשים לפני השיחה הזאתי עד היום מגייסת 30 מיליון דולר. כלומר יש לנו למעלה מ-30 מיליון דולר בבנק, כמעט 40, יש לנו מלא כסף. ב ת כאילו אין, התחושה ההישרדותית היא יתית, אבל אין ב ת, עד היום יכולה להפסיק להרוויח ולהמשיך לשלם מזכורות בעוד כמה שנים טובות, וכולנו יכולים לשבת בים וליהנות. כלומר יש מספיק כסף להמשיך לרוץ קדימה הרבה מאוד שנים. אז יש חוזק פיננסי לחברה, כלומר היא לא… וגם יש חזון, 30 מיליון דולר שגייסתם, הבטחתם משהו לאותם ממשקיעים שלושה חודשים קודם לכן. הם בטח לא חשבו שתוך שלושה חודשים תמכרו את החברה. נכון. לאן כיוונתם? אז כיוונו להמשיך ולגדול, להיות בסוף הלידר של הקסבי, בסוף גם לאט לאט גרנר ממציאים שם לתחום ונקרא קסבי, אבל זה החזון שלנו, זה החזון שהימנו בו. זה מה שחשבנו שנצליח לעשות, יש לנו את הקרנות הנכון, יש לנו את צוות הנכון, יש לנו כסף, אפשר להמשיך to execute. אבל בעצם אנחנו מתחילים לדבר על ההצעה, אז כמו ש רתי, מייקרוסופט מבחינתנו זה היה כמעט, אם אתה מסתכל על העולם הרוכשים, זה כמעט הרוכש האידיאלי. שוב, אני לא רוצה להקנית אף חברת אחרת, אבל תקחו חברות סקיוריטי, שעושות רק סקיוריטי, שזה ה-usual suspect. הם לאו דווקא הקלצ'ר הכי מתאים לאנשים. כלומר, בשלב הזה אתם שואלים את עצמכם, האם אנחנו רוצים לעבוד במייקרוסופט? כלומר, זה בעצם אני מתרגמת ככה את המקום של הקלצ'ר. אני חושב שבשלב הזה, כן, יש שאלה של מה הכי נכון לחברה, מה הכי נכון ליזמים, מה הכי נכון לעובדים, לקחת רגע את השקלול הזה, ולנסות להבין, וואו, כאילו האם מייקרוסופט זה מקום שאנחנו רוצים להיות בו, האם אנחנו רוצים, כאילו מה משנה, אם אתה יכול לדמיין את עצמך שם. גם מייקרוסופט בעצם מוכרים לך, כאילו זה לא רק, קח כסף, ובעצם מוכרים לך חזון, אומרים לך, תראי את מייקרוסופט, אנחנו רוצים להיכנס לתחום הסקיוריטי, אנחנו רוצים להיכנס בענק, ואנחנו רוצים לבנות את זה מישראל, ואנחנו רוצים שאתם תובילו את זה. כאילו יש פה, זה פתאום נותנים לך גם, זה לא רק הצעה פיננסית, הצעה להקים ביזנס, להקים חטיבה שלמה, לבנות ביזנס שלם למייקרוסופט, להוביל אותו מישראל, כלומר המון המון הזדמנויות שמעבר להצעה הכספית שנמצאות בחבילה הזאתי, אגב, המון הזדמנויות שלא מעניינים את המשקיעים שלנו, כי הם, שוב, הם… הם מחפשים במקום אחר. כן, הם משקיעים, הם לא משקיעים פיננסיים, הייתי אומר, אבל המוטיב הפיננסי במקרה הזה של אקזיט זה מה שמוביל אותם. אבל אני עוד מתעכבת רגע, כי גם אני לא מבינה איך זה מעניין אתכם, אותו צוות ששנתיים קודם לכן נשבע בעצמאות ובחופש, ואף אחד לא יגיד לנו מה לעשות בבוקר, ופתאום בגוף כמו מייקרוסופט שכפר הזה ענקית, איך זה לא, איך זה בכלל נשמע לכם כמו משהו ש… אז זה לא היה פשוט, אבל יש פה שני אלמנטים. אחד זה, אחד זה אלמנט הכספי. כאילו בסוף מדובר בסכום כסף מאוד מאוד משמעותי. למשקיעים שלנו זה ור, אם זה מה שאתם רוצים…

הייתה תמיכה מל זה לא תמיד קורה. אולי אפילו זה נדיר שזה קורה. אז זה דבר ראשון. דבר ראשון זה הנושא הפיננסי יכולה לעבור, היא פיננסית מאוד משמעותית, היא משנה חיים, גם ליזמים אבל גם לעובדים. כלומר זה סכומי כסף מאוד מאוד משמעותיים. ואז אתה מסתכל על הצד השני, אוקיי. ואתה מסתכל ואתה אומר מייקרוסופט תכלי שכיבה סופר מגניבה. כאילו זה חברה שאומרת בואו קחו את כל מה שאתם עושים. כאילו בשבילנו כאנג'נירס בנשמה להגיד כאילו קחו את הקוד שלנו ועכשיו כאילו אנחנו נמכור את זה. ניקח נביא עכשיו אלפי אנשי מחירות שימכרו את זה ביום אחד. התחילו להפיץ את זה בשוק. או מיי גאד הקוד שלי רץ על כל כך הרבה מכונות בעולם, בכל כך הרבה מקומות. זה משהו שמאוד מרגש אותך. בשביל זה קמת את החברה. כאילו לייצר איזה אימפקט. ובעצם פתאום אתה מבין שמייקרוסופט היא סוג של קיצור דרך. כאילו כזה קצת כמו סולמות ונחשים אז היא סולם כזה. שאתה יכול בעצם לנצל ולטפס עליו. ואני חושב שההליימנט גם הביזנסי, גם האפשרות ב ת להקים משהו מחדש. שזה גם הרגש אותנו באיזשהו מקום. להקים את זה נם בתוך מייקרוסופט. אבל להקים חטיבה שלמה של סקיוריטי. ולנצל את הוויכל הענקי הזה שנקרא מייקרוסופט כדי להפיץ את הבשורה של האדום. זה היה, או מיי גאד אנחנו יכולים להרוג את המתחרים שלנו. זה כאילו מטורף. אגב, זה גם קרה. כאילו היום אדלום הפכה להיות המוצר סקיוריטי הכי נמכר של מייקרוסופט. עם מאות מיליוני משתמשים בעולם. היא בערך שולטת בין 60 ל-70 אחוז מהשוק. כאילו זה מה שמייקרוסופט פלוס אדלום בסופו של דבר הצלחנו לעשות. אבל זה מה שדמיינו גם. זה מה שחלמנו. אין ספק שזה להחליף איזה ויז'ן אחד או איזה חלום אחד בחלום אחר. אבל זה גם רגש אותנו. כמה זמן לקח לכם להגיע לתובנות האלה? זה היה די מהיר. כלומר, מהרגע שאנחנו מקבלים את ה-LOY עד שאנחנו חותמים עליו. עוברים לדעתי בין שבועיים לשלושה. איך זה קרה? זה בדיוק התקופה שמייקרוסופט עושה את ה… שיפט מאוד משמעותי. שיפט מאוד משמעותי בקלטשר שלה. כאילו גם במוצרים שלה וגם בתפיסת הענן והמון המון דברים. אבל הכי הכי חשוב בקלטשר שלה מסטיב בלמר שהיה אופי מאוד מסוים. לסאטיה שבעצם לידרשיפ לגמרי אחר. מאוד מכיל, מאוד… סאטיה ר לי, אני רוחש את אדלום לא כדי שאני אלמד אתכם. כדי שאתם תלמדו אותי. אני בא ללמוד. התפיסה של learn it all, התפיסה של… כל התפיסה הזאת מאוד מאוד קסמה לנו. אגב, היא גם הייתה ב ת אותנטית. ואני חייב להגיד שכמעט כל, אולי אפילו כל מה שהופתחנו לנו וכל מה שדמיינו, מלבנות את הביזנס בעצמנו, ב ת אנחנו הולכים להשקיע בזה מיליארדי דולרים בלהקים ביזנס של סקיורטי. מי אתם תובילו את זה? מי אנחנו באנו ללמוד מכם לא שאנחנו נלמד אתכם? החופש הזה, הדבר הזה, הרוח החדשה הזאת מאוד מאוד מורגשה. וכשאתה מסתכל על כל החבילה הזאת ואתה אומר, וואו, אנחנו יכולים להגשים את החלום שלנו. אז אני חושב שגם היצר ההישרדותי פתאום משפיע. זה כאילו, אתה אומר, וואו, אני יכול לצאת מהדבר הזה. זה הצלחה. עכשיו רגע, אף אחד לא ידפוק יותר בדלת. זהו. כאילו, הדבר הזה קורה. משהו שאתה לא רנו, ציירת שעשיתם לא בסיבובי קרנות וגם כאן עכשיו במסע שלכם עם מייקרוסופט, זה שופינג ארנד. והרבה מאוד יזמים יוצאים ובעצם עם הצעה אחת ביד הולכים ומנסים לעשות אופטימיזציה דרך שחקנים חדשים. פניתם לעוד רוכשים פוטנציאליים כדי לנסות לקבל הצעה טובה יותר? התפיסה שלנו, וזה נכון גם לגבי השקעות וגם היום, אגב, בווויז, יש לנו מטרה ויש לנו יעד. ושאנחנו מגיעים ליעד הזה או לבול פארק הזה, ושאנחנו מקבלים הצעה שאנחנו מרוצים מנה ואנחנו אוהבים את הבן אדם שאנחנו עובדים מילו, אנחנו לוקחים. כאילו, מבחינתי, לסחוט את הלימון ולמקסם ולעשות אחרי זה שופינג או דברים כאלה, זה פשוט לא אופי שלי. אני מוכן להשאיר כסף על השולחן, אבל לדעת שהלכתי עם הבן אדם שאני רוצה ובתחושה טובה, וגם זה עמד ברף שלי. אגב, הרף שלנו מאוד מאוד גבוה. זה לא שהרף שלנו בינוני, הרף שלנו מאוד מאוד גבוה. שאנחנו מגיעים לרף, כלומר, יש את הקריטריונים ששמנו, אם כל עוד הצ'קליסט מלא, אני לא צריך לחפש משהו שהוא אין אף פומו סביב דברים אחרים בעולם. אין פומו לגמרי. אנחנו מאוד מאוד, אני חושב שזה גישה מאוד משחררת ואני חושב שזה עושה שני דברים. קודם כל זה נורא קל לעבוד ככה. כאילו זה נורא משחרר. כי אתה יודע, זה הבר, הגעתי לבר, אני מרוצה, אני אוהב את הבן אדם, אתה גם יכול הרבה יותר למקסם על הבן אדם ולא על הוולואציה או כמה אחוזים או דברים כאלה. אתה ב ת מתחיל למקסם על הדברים הב ת משמעותיים. והדבר השני זה ב ת, הצד השני מרגיש את זה. כלומר, הצד השני יודע שאני יכול עכשיו לקחת את הטרם שיט, או אני יכול לקחת את ה-LOY ולרוץ עכשיו ולהתחיל לסחוט הצעות יותר טובות. אבל אם ההצעה עומדת בתנאים והוא מרגיש שב ת, היי, מסתכל לי בעיניים ולוחץ לי את היד ואומר לי, כאילו, זה התנאים שאני רוצה אם אתה עמוד בהם. אני לוקח את ההצעה ואני… הדינמיקה הזאת והטרסט הזה הוא משהו שמלווה אותך אחר כך עוד ועוד ועוד בהמשך. יש עוד פקטור שלישי שזה גם העניין של…

עלותה אלטרנטיבית של הזמן שלכם. אתה יודע, הרבה פעמים שוכחים שבכל מסע כזה יש לך המון דברים שאתה ור לעשות כמנכ״ל ויזם של חברה. מה תעשה במקום לחפש עכשיו רוכש פוטנציאלי אחר באותו הזמן? לפעמים יהיה לזה הרבה יותר ערך עבורכם. זה לגמרי נכון. הנושא של להתמקד, לחזור מהר לביזנס, כאילו בסוף כל דבר כזה, גם עם סיבוב השקעה וגם די רכישה, אם אתה מתחיל עכשיו, אתה יורד מהפוקוס בעצם ואתה מתעסק בדברים שהם לא בפוקוס שלך, זה מאוד מאוד בעייתי לחברה, זה מאוד מורגש. אגב, זה מתחיל להיות כאילו גם שיח פתאום בחברה. אני חושב שגם זה מקצר תהליכים וזה דרמטי, זה נקודה ממש טובה. באיזה שלב משתפים את העובדים? מתי אפשר לשתף את העובדים? אז זה לוקח הרבה זמן. כאילו עסקה זה תהליך ארוך. גם כשעסקה פשוטה היא תהליך ארוך. אני חושב שחודשיים זה מהר עד שלושה, אני חושב שלנו זה היה חודשיים. אנחנו היינו על הצד המהיר. זו תקופה מן הסתם סופר סופר רגישה. קשה. חודשיים להסתובב ולדעת משהו. זה דולף הרבה לפני. נתונות החוקרת בישראל היא, או אולי פחות העיתונות, אולי זה יותר זה שכולם מכירים את כולם בארץ. אז מן הסתם מה שקורה ברגע שיש, לאט לאט מתרחבים המעגלים. ככל שהדבר הזה מתקדם, אז בהתחלה כמו ש רתי, שותפים יודעים, אחר כך הבורד מכיר, אחר כך מן הסתם אורחי הדין, הוא היה חשבון. מתחילים להצטרף יותר ויותר, סטייק הולדרס שהם קריטיים בתהליך. זה לא שהם מצטרפים אותם רק כדי כי בא לי או אני בא לספר לחבר'ה, מצטרפים בעצם למעגל הידע. פתאום יש עשרות אנשים שבהגדרה כבר מודעים לדבר הזה. כן, לגמרי עשרות. ומשם הדרך לדמר קרוקל כליסט היא יותר קצרה ממה שאנחנו מדמיינים. לגמרי. אז הנחנו שהדבר הזה יקרה בסופו של דבר. זה גם ניסיון כואב, כן? אנחנו, אני אפותחת סוגריים כשטסנו לגייס 150 מיליון דולר, בדרך לשדה התעופה פתחנו כתבה וכלכליסט שגייסנו 180 מיליון דולר, התחילו להיכנס הודעות מוזל טוב, ואתה יכול לדמיין את התחושה, זה היה אחד הרגעים הכי קשים, כי גם ככה יש לחץ לפני שטוסים לגייס כסף ונצליח או לא נצליח וזה היה גיוס ענק. עכשיו כולם חשבו שכבר הצלחנו וגם הסכום שדובר הוא בכלל לא הסכום שתכננו לגייס. אז כל מה שנצליח לעשות ישמע פחות טוב ממה שדיברו עליו. עובדי החברה מתחילים, זה אז מזעזע. אז בדיוק היית אותו דבר, אני חושב שבאקזיט זה עוד אפילו עוד יותר משמעותי, אבל אני חייב להגיד שזה ממש מבאס, כי קודם כל אתה מתכונן לזה. אז אני אגיד רגע שדבר ראשון, מה זה אומר להתכונן? אז בעצם קודם כל שיהיה לחברת פייר, נגיד זה אם עד עכשיו רוב הפייר עשית בארצות הברית, זה הזמן שפייר ישראלי זה מה שאתה צריך, ובעצם דבר ראשון מה שהכי חשוב זה התקשורת פנימה. רגע לפני החוצה זה ב ת התקשורת פנימה. הדבר שהולך לקרות כנר זה שאתה צריך להניח שהעובדים שלך יפתחו את העיתון בערב וכאילו יקראו על זה שהחברה שלהם נמכרת והם לא ידעו את זה. או החברים של העובדים שלך ירימו להם טלפון ויגידו להם מזל טוב. זה יקרה יותר מהר, את צודקת, זה כנר מה שיקרה. אז דבר ראשון זה בעצם להכין מייל לעובדים. כאילו תניח שהעסקה דולפת, תניח בעצם אתה כותב מייל שמוכן לי, היה מוכן לי באוטבוקס, כאילו רק לרחיקה לסן, אז זה דבר ראשון, ואחר כך תוכנית תקשורת פנימית. כאילו אוקיי מה אתה עושה? סבבה, מייל זה הדבר הראשון, אתה מגיב רגע למה שקורה ואז אוקיי איך אתה כמובן לעשות שיחה עם העובדים, לתת איזושהי תמונה. מן הסתם הדברים עוד לא סגורים. מאוד רגיש. אני אגיד רגע שב ת אני אספר רגע את הסיפור שקרה לנו באדלון. אז ב ת העסקה דולפת, כזה אחרי שאנחנו חותמים עליה אלוהי בערך כמה שבועות אחרי זה ב צע הדרך, העסקה דולפת, איך אתה יודע שהיא דולפת? אתה חוזר הביתה על אופניים והטלפון שלך מתחיל כאילו לרתות בטירוף כאילו זה, ואתה מסתכל מה קרה ומזל טוב, תותח, מדהים, איזה מדהים, איזה כיף לכם, איזה זה. אני כזה לא מ ין. עכשיו עוד פעם אני חוזר רגע ליצר ההישרדותי ולהתחושה. זה לא שהעסקה סגורה, זה לא שה… וב ת הרבה פעמים אלוהי או הרבה פעמים עסקאות לא נסגרות. לא נסגרות. יותר מזה, הרבה פעמים הם לא נסגרות גם כי הם דלפו. כאילו הדליפה משנה מציאות. עכשיו נחזור רגע לסיטואציה. כל העולם חוגג. זה עכשיו עד הלא נמכרת ב-320 מיליון דולר, כולם במזל טוב. ואני רק חושב כאילו כולם חושוכים ממזל טוב וזה כאילו אני בנקודה הכי מבאסת שיכולה להיות. כי איזה מזל טוב? כרגע העסקה לא תקרה בטח. ואתה ביצר ההישרדותי שלך והדברים לא ב ת קורים. ובדיוק כמו ההשקעה שמתפרסמת שאולי תקרה אולי לא. אתה לא ב ת יכול לחגוג את הרגע הזה וגם איזה לחגוג. יש לי כל כך הרבה עובדים, יש לי 130 עובדים עכשיו שלא שמעו את זה ממני, לא באנו וסיפרנו, כי לא היה מה לספר כל כך. משבר ון פנימי. בדיוק משבר ון פנימי, משבר תקשורת. ממש לא זמן לחגוג.

כולם חוגגים מסביבך. עכשיו, הבסה ה יתית, יתית, יתית, יום מגיע והעסקה ב ת נסגרת. בסוף זה קורה, העסקה נסגרת, ואז אתה רוצה לחגוג. ואז אתה אומר, אומייגאד, ב ת חתמנו, עכשיו ב ת חתמתי על העסקה. אבל אין חיים מי לחגוג, נו בדי קר, זה כאילו, בסדר, זה עסקה שלפני חודש, זה כאילו, זה כבר קרה, מבחינת כולם זה כבר קרה, רק שזה לא ב ת קרה. כשזה קורה ב ת, אתה כזה, שלושה פאונדרים, כזה טוב, אולי נרים כוסית, אולי זה ב ת קרה. כשזה רק בצבעים, תמיד בסופרים אנחנו אומרים, טוב, תרם שזה לא סיבה לחגוג, כי הכסף עוד לא בבנק. כשהכסף כבר בבנק, אתה כל כך כבר בדברים הבאים, מי רוצה לחגוג סיבוב אי פעם בתוך חברה? חייבים לעבוד על זה, על נקודות שחייבים לחגוג בהן בסטארט-אפים. זה קווין שאני תמיד קוראת על זה בפנים, ואני אומרת, לא משנה, לספייק את זה עד שנרגיש את זה. אין את האברסט הקטן הזה בדרך. אז בעצם הדבר הראשון שאנחנו חוזרים למשרד, קובעים כאילו, שלוחים את המייל, קובעים שיחה לכל העובדים, ובעצם הדבר הכי נכון זה לשקף את המציאות. כאילו, זה הזמן להגיד, איפה זה עומד? יכול להיות שזה יקרה, יכול להיות שזה לא יקרה, זה לא שיש, יש דיבורים. מה שכתוב בעיתון, שזה דן דיל וסגור וזה, זה לא נכון? אז יש המון שיחות, כאילו, על מה זה אומר. יש הרבה סימני השאלה, כי אין הרבה תשובות גם בשלב הזה. אבל יש פה איזה משהו משחרר, אני אגיד שכאילו, זה לא הדרך הנכונה, זה לא זה, אבל יש לזה גם יתרונות, שברגע שזה כבר בחוץ, כולם יודעים את ה ת, ואפשר לדבר. הסיבה, אגב, שלא אומרים, זה ברגע שתגיד לכל העובדים, תספר את זה למ שלושים, זה אין סיכוי שלמחר זה לא, כאילו, אין זה. אגב, וגם אתה חתום שאסור לך להגיד. אז זה כאילו, לבוא ולהגיד למרות שאתה חתום, בדיוק, יש פה הרבה עדינות. אז זה לא שמסתירים את זה, כי לא רוצים לספר, ורוצים לשמור, ורוצים לטעתע באנשים. הסיבה שזה, זה ב ת, אתה חתום לזה שאתה לא יכול לספר, וברגע שגם תספר, זה ייצא לגמרי, זה ייצא בוודאי. וגם אני חושב שזה המקום שדימרנו עליו קודם, של הפוקוס. אתה כל הזמן מזכיר פה שעד שזה לא סגור, זה לא סגור. למה לזעזע 130 עובדים, להסיט אותם שנייה מהעבודה שלהם, על משהו שאולי הוא לא יקרה? זה גם מה המקום של האחריות יכול להיות. לגמרי. אגב, בסוף, דיו דיליג'נס, נגיד אם מייקרוסופט לא הייתה מוכרשת בסוף את האדם, זה מכה כפולה. אתה פשוט בזבסת הרבה מאוד זמן, השקעת חודש אפילו רבעון שלם, במקום להתעסק בביזנס, הנהלה השלמה התעסקה בנושא של דיו דיליג'נס, ועבודה עם החברה החדשה על דברים שלא קרו. זה כמעט מקפיא אותך במקום, ולהקפיא סטארט-אפ לשלושה חודשים. זאת רגרסיה. זו רגרסיה, זה יכול להיות מקת מוות הרבה פעמים. ודמורליזציה יתית. לגמרי. אגב, אחר כך תמיד תהיה השאלה, למה מייקרוסופט לא רכשה, כאילו למה הייתה רכישה ולא רכשה? וזה תמיד איזה, יכול להיות סמן שאלה, אם לא קטם שחור, לפחות סימן שאלה שכל הזמן מרחב מעליך. אבל ב ת, רגע לפני שזה דולף, או לפני שיודעים, אתה כמנכל נמצא בסיטואציה סופר מעניינת. כאילו, אתה חובש מלא קובעים, שכולם סותרים את עצמם. זה כזה, זה סיטואציה מאוד מעניינת. כי בעצם אתה, אם אתה מסתכל על הקובעים שאתה, קיבלת עכשיו LOI, ואתה רציני לגביו, זה לא איזה סתם משהו שאתה גורש ואומר, לא משנה איזה, אלא זה משהו שהוא ב ת מבחינתך הולך להיות אפשרות. אתה לובש כאילו, מתחיל ללבוש כמה קובעים שהם ממש מנוגדים, ומצאתי את זה אפילו קצת משעשע באותה תקופה. אז הקובע הראשון זה אפילו הקובע שלך, הקובע האישי שלך כמנכל. אפילו אני יכול להגיד שהוא כמעט איליינד לגמרי עם הקובע של היזמים, אז אפשר נגיד אפילו לאחד את זה, כי בדרך כלל היזמים חושבים אותו דבר, אבל יכולים לוותר מחלוקות פה. זה יכול להיות שיזם אחד יחשוב שצריך להמשיך, או יזם אחד יחשוב שצריך למכור, או מישהו יחשוב שהתפקיד שמציעים לו הוא פחות טוב, או לא משהו שהיה רוצה לממש. זה הדבר הראשון. דבר שני, אתה מייצג את המשקיעים. המשקיעים שלך, הם בעלי המניות שלך, אתה מנכל החברה, יש לך מחויבות אליהם, הם יש להם תפיסה, אגב שהיא פה לא איליינד עם היזמים. יש תנאים בחוזה שהם לא תנאים פיננסיים, שמאוד מאוד מאוד משמעותיים ליזמים, אבל לא משנים בכלל למשקיעים. אני אתן דוגמה. למשל, אם היינו, יש בחוזה, אומרים נגיד מייקרוסופט רוצה שתישאר ארבע שנים כהתחייבות, והסכום שהיא נותנת לך זה 300 מיליון דולר. אבל היא מוכנה אולי להוריד את הארבע שנים האלה לשנתיים, ולשלם 200 מיליון דולר. עכשיו, ליזמים זה משהו ש… אולי יהיה אטרקטיבי. בדיוק, זה מטבע שהוא מעניין. יש פה הרבה תנאים שהם רלוונטיים לנו, יכולים להשפיע על מחיר, יכולים להשפיע על תנאי עסקה. המשקיעים מה אכפת להם? שאני יה 20 שנה במייקרוסופט. אני אקח, אפשר לקחת את העסקה הזו מ-300 ל-500 מיליון דולר. כשאני כור גם את אימא שלי. תחזיק מ ן. כן, זה כאילו בהצלחה לך. אני אומר, יש פה, מן הסתם, יש פה תנאים הפיננסיים שאתה לגמרי אליין איתם, ויש הרבה תנאים שהם מאוד מהותיים בעסקה, שמשפיעים על התנאים הפיננסיים, הם חלק מזה, ששונים ומנוגדים הרבה פעמים. דבר שלישי, יש את העובדים. אתה כמנכל, גם המנהל של העובדים, וזה עוד יותר מורכב. כי העובדים, הם לא חלק מהתהליך. העובדים, אתה לא יכול לבוא ולספר, להיכנס בוא ניכנס את כולם, תקשיבו, קיבלנו הצעה ממייקרוסופט, זה התנאים בערך…

מה חשוב לכם? בדיוק, שתפו אותי. מה אתם חושבים על מייקרוסופט? אתם אוהבים את זה? אתם מתלהבים? הייתי נורא שמח אם היה לי את הביטחון הזה שוואו, כשאני אלך להגיד לעובדים שנמכרנו, הם יתבאסו, ישמחו, יגידו, אם היו יכולים להיות שותפים שלי בתהליך הזה, זה היה הופך את החיים שלי הרבה יותר קלים. כי אני עכשיו, יש לי כמעט את אחד הגורמים הכי הכי חשובים בתהליך, לא מודע שקורה תהליך, אני לא יכול להתייעץ איתו על התהליך, ואני צריך כמעט לדמיין מה טוב להם, מה נכון להם, איך אני מייצג את העובדים שלנו בצורה הכי הכי טובה מול מייקרוסופט, ושוב, יש המון המון תנאים שמדברים על זה. אז זה קוב הנושא. והקוב האחרון שהוא כמעט מצחיק, אני גם בקובע של מייקרוסופט, גם כשאני נאבק מול מייקרוסופט, במסע ומתן. והסיבה היא שאני צריך כל הזמן לזכור, וזה גם נכון, שבסוף מחר אני הולך להיות עובד של מייקרוסופט. מחר בעצם הרבה מהתנאים שמייקרוסופט נלחמת עליהם וחשובים לה, למשל מספר העובדים שצריכים לעבור. אז ברור שלחברה ולעסקה כדי שתקרא, צריכים כמה שיותר עובדים שצריכים לעבור, שיהיה כמה שיותר נמוך. למה להיות תלוי בעובד כזה שיחליט כן או לא? כמה שיותר נמוך. מצד שני, אם אני מחר המנהל של מייקרוסופט, והאירוע הזה קורה, אני כראש הקבוצה שמחר הולך לקבל את האדלום, עוד שהייתי באדלום לפני זה, האינטרס שלי שיעברו כמה שיותר עובדים. כי מי יהיה אדלום אם רק עצמה העובדים עברו עכשיו? בדיוק, אז יש המון המון תנאים שהם כאילו, אתה צריך כל הזמן לחשוב איך אתה גם, מחר אתה חלק מההנהלה, כאילו אתה חלק ממייקרוסופט. מחר אני הופך להיות בדיוק בצד הרוחש, ואני מייצג גם את הרוחש, גם במסע ומתן שאני עושה, אני כמעט נלחם בשביל מייקרוסופט. ויותר מזה, זה גם, אתה לא יכול להיות אסהול. נמכרתם. נמכרנו בסוף. ספר על היום הראשון, נכנסים למשרדים של מייקרוסופט. היינו הילד הרע של מייקרוסופט סוג של. קיבלנו מאוד מאוד מפונקים. אם את שואלת אותי איפה כן הייתה לנו יהירות? דווקא באחרי הרכישה, ושגם על מייקרוסופט, היה לנו סוג של, היינו קבוצה יהירה. לקחנו את מה שסטיה ר לי על ת. על זה חשבתי, אתה מדבר ואני אומרת, טוב, הוא נתן לך לגיטימציה להיות ילד הרע, הוא ר לך לשבור את הכללים. היה לי חולצה, הייתי מסתובב אותה, היה כתוב לה break the rules, במקרה, כאילו זה לא קניתי אותה, כי זה היה לי אותה לפני זה. ו רתי יאללה, אני ב ת לובש את החולצה הזאת. ואני חושב שהתפיסה הזאת, across the board, מאיזה טכנולוגיות אנחנו משתמשים, מאיך מוכרים סקיוריטי, מאיך לבנות סקיוריטי, מאיך המשרדים נראים, מאיך מגיעים למשרדים, ואם כלב או בלי כלב, הכל היה לשולחן, והכל היה לדיבור, והכל היה מוכן להשתנות ומוכן ללמוד, אגב משני הצדדים. הרבה מאוד דברים, אנחנו כמובן למדנו ממייקרוסופט. כמו ש רנו, הם לא באו ללמד אותנו, אבל למדנו מלא מלא מהאוטוסקייל, ואיך לבנות ביזנס בסקייל ענק, וזה ב ת הייתה חוויה מדהימה. אם חוזרים רגע ללאוי, אז אחד הדברים שאני נלחמתי עליהם מאוד, זה שאנחנו כפאונדרים, כאילו פאונדרים ועובדים, לא נהיה יותר משנתיים בחברה. המחויבות ה יתית, הקומיטמנט ה יתי של החברה היא לשנתיים. בדיעבד נשארתי חמש שנים. כאילו מבחירה. עשיתי הרבה ויתורים בשביל המאבק הזה, הרבה סעיפים ויתרתי, ואולי אפילו פיננסים. בשביל החופש הזה. בשביל החופש הזה שמעולם לא השתמשתי בו. כי ב ת הת בנו בסוף בחברה. וגם אגב, האחוזים של האנשים שנשארו מהאדאלום אחרי הווסטינג, ואחרי השנתיים, ואחרי הארבע שנים, היו מאוד מאוד גבוהים. מהכי גבוהים של כל הסטארט-אפים שנרקישו על ידי מייקרוסופט. למרות שהיינו הילד הכי הכי בעייתי, והכי צרות עשינו כסטארט-אפ נרקש במייקרוסופט. איפה זה כן היה מאתגר בהתחלה? איפה כן היה פריקשן שלא עבר, לא נפטר על ידי יהירות וארווי? איפה היה מאוד קשה? אז אחד הדברים שהיה לנו מאוד קשים זה, גילינו דבר חדש במייקרוסופט, יש משהו שנקרא ונדורים. ונדורים הם ונדורים והם לא עובדי חברה. בעובדי חברה הם עובדי חברה. ויש הבדל ביחס. אגב, הבדל שלא מייקרוסופט הר החליטה שהיא רוצה להת ר בעובדים, אלא הבדל שב ת אנשים שהם לא עובדי חברה, אי אפשר להתייחס אליהם בדיוק כעובדי חברה, כי אחרת יש טענה לגלית שעובדי הקבלנים הם בעצם עובדי חברה, וזה רק לנראות ודברים כאלה. ולכן כמעט מוסדית זה חייבת להיות ההפרדה הזאת. וזה היה דבר שהיה לנו מאוד מאוד קשה, כי אפילו קצת הרגשנו מרומים. כי זה צוער לנו בצבעים מאוד מאוד מסוימים, ומצאנו את עצמנו במקומות שכאילו, שאנחנו כמעט divided, ולא היינו מוכנים לזה. זה משהו שכעיקרון לא הסכמנו. כאילו זה היה טעות שלנו, שהסכמנו לזה, לא הבנו את המשמעות של זה. אבל מהרגע שהבנו לא היינו מוכנים שיהיה שינוי. וזה היה מאבק מאוד מאוד קשה, הייתי צריך להתמונות בשביל זה למנכל, וגם להיאבק בתוך מייקרוסופט, וזה לקח כמה שנים טובות עד שהצלחנו לשנות את זה. ולגייס את עובדי הקבלן להיות עובדי חברה. לצערי זה לא ממשיך. זה נורא כאן.

אגב, זה לא מייקרוסופט. זה קורה בכל החברות. זה קורה בגוגל, בפייסבוק, באינטל, וזה קורה בכל חברה. זה כנר טבע של קורפורייטס, ואולי יש דברים שאפשר לשנות בקורפורייטס, ואולי יש דברים שאי אפשר לשנות שם. אגב, יש לנו בדרך ממש גם עם פרק על העסקה ישירה, ואני אספר לך שבמנדה אפילו צוות הניקיון הוא בעסקה ישירה. זאת אומרת, אנחנו ממש מקפידים על זה. אז אתם מדהימים, ואני סופר מעריך את זה, ואני שמח שחברות כמו מנדהי ואחרות, ושאנחנו ב ת מצליחים פה. אגב, גם וויס כזאתי, אבל שאנחנו מצליחים חברות שהן שונות, שיש להן תפיסת העסקה שונה, אני חושב שזה מאוד מאוד בריא. ואני חושב שבסוף זה חשוב מאוד לעובדים שמועסקים ישירות. זה בסוף, אני אסביר רגע שזה ב ת פוגע בעובדת הקלה. זה ב ת משמעותי לעובדים שלנו, זה ב ת מפריע להם. ואני חושב שהקורפורט מפספסים את הנקודה הזאת. זה לא רק, it's not all about עובדי הקבלן ותנאי העסקה שלהם, זה גם על הערכים שלנו והערכים של העובדים בהעסקה ישירה. כמעט חמש שנים במייקרוסופט יצאתם לדרך חדשה, אוטוטו עוברות שנתיים מאז אותה הדרך. בעצם החלטתם להקים שוב סטארט-אפ. אז אם אני חוזר לנקודת ההחלטה הזאת, קודם כל זה לא החלטה פשוטה. היא לא החלטה פשוטה משתי סיבות. אחת, כי טוב לך במייקרוסופט. את ב ת עושה תפקיד שהוא ב ת ב ת משמעותי, ב ת חשוב. גם היא נעשית בתקופה קצרה, הייתי נם אני חמש שנים במייקרוסופט, אבל עשיתי את התפקיד קצת יותר משנתיים, זה לא תקופה, זה לא קדנציה מאוד מאוד ארוכה. יש עוד הרבה דברים שאפשר לעשות. יש עוד מלא דברים שאפשר לעשות. אני אוהב את האנשים, כיף לי. אז זה מצד אחד קושי. מצד שני, קושי נוסף של זה, יש פחד. כאילו, דיברנו על לדפוק בדלת ועל תסמונת המתחזה. טוב, זה הלך פעם אחת, אבל זה לא ילך פעמיים. וגם הציפיות עכשיו זה אם אני אצא ועזוב והקים את וויז ונמכור ב-300-200 מיליון דולר, כולם יגידו… בשביל זה יצאת על הדרך. כן, בשביל זה יצאת על הדרך, זה כבר עשית. לפחות הציפייה היא לעשות משהו הרבה הרבה יותר משמעותי, וזה רף מאוד מאוד גבוה. ושני הפחדים האלה ביחד, שקודם כל לא רע לך, והדבר הזה הוא מפחיד, כי הוא ב ת ב ת מסוכן, ואולי ב ת יגלו שאתה יזם גרוע. כאילו, הרי בסוף עשית, יש לך דאטה פוינט אחד שבמקרה הצלחת, פשוט יתגלה שאתה לא משהו, לא יזם טוב, וכאילו, יש פה איזה פחד מאוד מאוד קשה, שלא רק לא תצליח, אלא גם תפגע בהצלחה הקודמת שלך. אז מה בכל זאת בוער? אז מה בוער? אז קודם כל הרגשתי קצת לא עצמי. כאילו, אני זוכר את זה בכמה… כמנכ״ל מייקרוסופט יצא לעשות המון שיחות עם… בוגש מולי מתיים, בוגר אוניברסיטאות, כאילו, יזמים. יצא לי מלא פורומים שאתה מדבר איתם, ומקבל שאלות, ומרבית השאלות בצורה לא מפתיעה היו על אדלום. איך זה למכור חברה? איך עשית את הגיוס הראשון? איך מוכרים מוצר לאנטרפרייז פעם ראשונה? וראיתי את הפשן שלי, ואני מדבר, ויש לי מלא מה לספר על זה, ומלא טעויות, ומלא דברים שאנחנו הצלחנו לעשות, ומלא דברים שלמדנו מהם. ומדבר, 80% מהזמן אני מדבר על יזמות. אסף היזם. אסף היזם. ואז קצת מהזמן, כאילו, יש שאלות גם על מייקרוסופט, ומספר על מייקרוסופט וכל זה. ואני מדבר על הפשן שלי כיזם. ואני אחרי זה יוצא מהשיחה, ואני אומר, אני הייתי באדלום שנתיים וחצי, ואני במייקרוסופט חמש שנים. אני הרבה יותר איש קורפורט, אני אוהב להגיד שאני יזם, ואני אוהב להגיד את זה, אבל בתכלס, עם רגע עם עצמי, אני מסתכל רגע, לפני שאני הולך לישון, אני פי שתיים יותר איש קורפורט מאשר יזם בחיי. נטו, זה אני מתמודד עם זה. עד מתי יש את הטאב הזה שאתה עדיין בתוקף? ו רתי, אני כאילו בדיוק, עד מתי זה מחזיק? מה הפאק תוקף? ואולי אני החמצתי כבר, אולי אני החלב החמוץ, אולי בסוף ההרצ כאילו אנשים מסתכלים ואומרים, מה? הדינוזאור הזה שפעם היה יזם? בדיוק, זה הרגיש לי כאילו, אומייגאד, כזה it's now or never. who cares שטוב לך במייקרוסופט, כי ב ת היה טוב, אתה אוהב את האנשים וכל זה. וwho cares שזה מפחיד, ורוב הסיכויים שתיקשל. וב ת, ההסתכלות של להגיד, גם מה עוד אני יכול לעשות? מה התפקיד הבא שלי? אם אתה לא עובר בתוך מייקרוסופט, וההחלטה שלי הייתה לא לעבור, קר לי בסיאטל, זה בערך השיקול שלי. כשהסתכלתי על זה, אם אני לא עובר לשם, גם הצמיחה שלי היא די מוגבלת. התפקיד כיפי, האנשים כיפים, אבל אין לי הרבה לאן לגדול. ומה אני אעבור להיות? מנכ״ל גוגל? זה לא שהגענו לסקייל שהוא די גדול בארץ. אז ברור שצריך לעשות שינוי כיוון, וגם היה לי ברור שאני צריך לעשות את זה עדיף מוקדם ממאוחר. שמת על עצמך דדליין של חמש שנים. שמתי אפילו פחות. קשה גם לצאת ממייקרוסופט, כי זה לוקח זמן, לקח לי מהרגע שהחלטתי והודעתי, הצליחו להחזיק אותי עוד חצי שנה. שזה kudos.

בסוף שמתי תאריך ו רתי בזה זה נגמר, והתאריך היה סוף פברואר, סוף פברואר 2020, זה התפקיד אני מסיים, אנחנו מקימים, אני יודע כבר את הצוות, מה אנחנו מקימים, ואני עוזב את מייקרוסופט. הצוות הוא אותו צוות של אדלום? אותו צוות של אדלום, ואנחנו עוזבים את מייקרוסופט, ומחליטים להקים את Wiz, היא נקר בזמנו ביונד, בלי רעיון, שוב, יש לנו צוות, אנחנו כבר נמצא את הדרך, ואז מרץ מגיע, מרץ זה בערך הנקודה בזמן שבה העולם מבין שקורונה ווירוס זה לא בעיה סינית או בעיה של המזרח, אלא בעיה עולמית. ואז המחשבה, או מיי גד, מה עשינו לעצמנו? מתי לעזוב את מייקרוסופט? כשהעולם מתפרק, שכאילו הבורסות נופלות, שלאף אחד לא ברור מה הדבר הזה, כי מספיק יש אי-וודאות בסטארט-אפ, אתה לא צריך עוד פנדמיק כאילו מעל להוסיף עוד אי-וודאות, to steer the pot ולהתחיל סטארט-אפ דווקא בתקופה הזאת. כמה רע במייקרוסופט? אתה צריכה לחשוב על השיחה שלי עם א שלי, אז זה ב ת אני ר כמו התקופה הכי גרועה בעולם להקים סטארט-אפ, לגלות למה הזינים שזה כנר הייתה התקופה הכי טובה בעולם בהיסטוריה להקים סטארט-אפ. קוביד, cloud security, להיות סטארט-אפ, להיות סטארט-אפ ישראלי בזמן הזה, כל אלה זה יתרונות שוב, שלא ראינו אותם כשיצאנו, זה לא היה מתוכנן ש רנו, אוקיי, בוא נחכה שהפנדמיק ממש יקע במערב ואז נעזוב את מייקרוסופט, לא ראינו את זה, אבל נהננו מהגל הזה, ואגב, הרבה מההצלחה של Wiz, וכאילו יש ל-Wiz תוך 18 חודשים הגיע ל-6 ביליון דולר קמפני, הרבה מזה קורה בגלל קוביד, קורה בגלל התקופה שבה אנחנו נמצאים, הרבה מזה קורה בגלל חברות מדהימות שעשו, שפשוט צללו לנו את הדרך, מונדי, ארמיס בתחום שלנו, שפשוט פתחו את הדרך וכאילו אפשרו לנו לטוס אפילו עוד יותר מהר, מה שהיה קשה לכם, אני מסתכל רגע על מונדי, היה לכם יותר קשה כי אתם פרוצי דרך בהרבה מהתחומים, וצללתם, הקלתם עלינו את השלב, ואין ספק שהנקסט יוניקורן יהיה יותר מהיר מ-Wiz, כי גם Wiz צללה באיזשהו מקום את הדרך למישהו פשוט לעקוף אותנו ולרוץ יותר מהר, ואני חושב שזה מה שקורה, אז אנחנו סומכים על ענקים שנמצאים פה בארץ, וכאילו חשוב גם להכיר בזה, זה בסוף, את יודעת, זה נר מדהים ההצלחה של Wiz, אבל היא לגמרי לגמרי בנויה על המון הצלחות, אגב, גם על ההצלחה של אדלום, היא בנויה לא רק כי אנחנו היזמים משם, אבל גם על ההצלחה הזאת שפתחה דלת, שפתחה את מייקרוסוף בארץ, שפתחה המון דברים, כל סטארטאפ בדרכו תורם לסטארטאפ הבא שיקום אחריו, בסלילת הדרך הזאת, ומאפשרת לנו לגדול, ולגייס יותר מהר, להגיע לשובעים יותר גדולים, לבנות ביזנס יתי, לבנות אותו מהארץ, ובתקווה שמנדי וחברות דומות גם הצליחו להשפיע בחזרה, ולתת לתוך לחברה הישראלית, אגב, כמו עם העסקה הישירה או כל דרך אחרת. מה ב ת ווייז יכולה ללמוד במסע של אדלום, על פניו נמכירה ב-320 מיליון דולר, היום אתם שווים שישה מיליארד תוך פחות זמן, זאת אומרת, זה שני מסעות שנראים מאוד מאוד מאוד מנותקים. זה שני מסעות שונים, יש המון דברים שלמדנו מאדלום, אבל זה מסעות שונים. אני אתחיל רגע מזה שאם דיברנו על זה שאדלום הייתה בתחום שהיא מייצרת קטגוריה חדשה שלא קיימת, ווייז היא שחקנית הכי חדשה, בביצה תובנית עם אלפי שחקנים, כאילו, ב ת, מלא שחקנים, אפילו לא מכיר את כל התחרות שלי. מה ווייז עושה? אז ווייז היא גם בקלאוד סקיוריטי, אבל היא מסתכלת, אם אדלום הסתכלה על עולם הסאס, ווייז מסתכלת על עולם האינפרסטרקצ'ר והפלטפורם, כלומר על יותר על AWS, GCP ועזור כמובן, כאילו, זון, גוגל ומייקרוסופט. כן לקחת מתחמת מה שלמדתם במייקרוסופט. לגמרי. כי באיזשהו מקום חושב שווייז היא השילוב של מייקרוסופט ואדלום. מצד אחד המהירות והאנרגיה שהייתה לאדלום ולרוץ מהר, ולהתנתק מכיוון מחשבתי ולדעת לשנות ולזוז ולהתכוונן מחדש, מצד שני מייקרוסופט שלדעת לבנות ביזנס, כאילו, 2 ביליון דולר ביזנס, כאילו, במחירות שנתיות, ולבנות את זה בסקייל של מאות מיליוני משתמשים, ולחבר את שני הדברים האלה בחברה אחת, זה עכשיו השאיפה של ווייז. מה החלום? וואו, תמיד אנחנו טועים בחלום, אז אולי אני לא… אבל החלום הוא בגדול, זה כמעט אין הרבה אפשרויות בשלב הזה. גייסנו 600 מיליון דולר, שווי מאוד מאוד גבוה, יש רק כיוון אחד, שזה בעצם IPO, בגלל זה אני מקשיב לסדרת ה-IPO של מנדי ולומד ממנה, אז זהו, זה הכיוון. וואו, אז חוץ מהתנאים הסביבתיים שמאוד השתנו, כשיצאתם לדרך עם אדלום וכשיצאתם לדרך עם ווייז, גם אתם השתנתם. לגמרי, אני חושב שיזם פעם שנייה…

יש דבר ראשון, יש כמה דברים, יש ביטחון כלכלי. אז זה דבר ראשון, שנותן לך את האפשרות להיכשל או לחלום גדול, ומקסימום להיכשל. או לחלום נקודה. או לחלום, נכון. לחלום זה לא דבר הישרדותי. ונכון, ויש בזה פחות יצר הישרדותי, וגם אם וויסט ייקשל, ויש סיכוי עדיין שזה יקרה, זה קורה להרבה חברות, ובוודאי אנחנו סטארט-אפ, אנחנו סטארט-אפ צעיר, וזה יכול לקרות גם לנו. אני בסדר, אנחנו נהיה בסדר, ולכן זה נותן לך הרבה יותר אפשרות לקחת ריסק. זה אומר שהצעה, כל הצעה שהייתה מגיעה לרכישה, כנר לא הייתה מעניינת אותנו, כי הביטחון גם הכלכלי שלנו הוא הרבה יותר גדול. ואין ספק כשאתה מגיע עם הרבה הרבה יותר ניסיון, אז כל הטעות, כאילו, אתה מוכן לטעויות חדשות. כל הטעויות הראשונות שעשית, אתה מנסה להימנע מהם, אתה מתחיל לעשות רק טעויות חדשות, אז זה דבר נוסף. וגם הרף, אם אני מזכיר רגע את נקודת יצי שמנו רף של לעשות שוב עד אלום, נכון שזה סיבוב פיננסי נהדר, וזה לא מה שמעניין אותנו, אז לעשות שוב עד אלום זה לא מה שאנחנו מחפשים. זה משהו אחר. והאחר הזה זה מה שאנחנו עדיין דיפיינינג בווייז. אני חושב שאחר הזה זה חברה גדולה, זה IPO, שאלה אם לצאת ל-IPO מוקדם או מאוחר, יש מלא סוגיות שאנחנו מתעסקים בהן. וכרגע לבנות ביזנס, להיות לידר בביזנס הזה, לצמוח בטירוף, להביא אנשים טובים, לעבוד עם הצוות הכי מדהים בעולם, כאילו בסוף בסוף בסוף, אני חושב שיש לה הרבה סטארט-אפים המון המון חלומות, אבל אם אתה מצליח ליהנות מההרגע, וליהנות מהיום יום, זה החלום ה יתי, זה הניצחון ה יתי. ואת זה אני חושב שאנחנו מצליחים לעשות בווייז, יותר טוב ממה שעשינו בעד אלון. אסף, כמעט עשור אחרי. מה עכשיו היית אומר לאסף, עוד לפני שתשכח את זה? מה היית אומר עכשיו לאסף שיוצא לדרך עם עד אלון, ומאוד מאוד פוחד מסקויה, ולא מבין עד הסוף אם שייר פוינט זה הדבר הנכון או לא? אז אני חושב שככה, אחד זה כמובן הצוות. כאילו לכ עם צוות, אל תמקסם על רעיון, ואל תמקסם על שום דבר חוץ מצוות. הדבר השני זה סוג של פירשיפ. אני חושב שיש הרבה מנטורים ומעולים. אני חושב שלמצוא את מישהו או מישהי ש… הולכים לצידך. שהולכים לצידך, שהם רק צעד אחד לפניך, שני צעדים לפניך, שהיו שם בדיוק איפה בנקודה שאתה היית, בדילמה שאתה היית, בדיוק לפני שלושה חודשים או חצי שנה, מהם תקבל את התשובות הכי טובות? אז אני חושב שזה דבר נוסף. אני חושב שליהנות מהדרך, לחגוג הצלחות. אין זמן, כאילו יש מלא הצלחות בסטארטאפים, ולהסתכל אחורה ולהגיד, ולהסתכל על זה ולהגיד, וואי, עד היום היה סיפור משוגע וסופר מוצלח, כמעט לא היה משברים, אבל בדרך לא שנהננו, אבל לא חגגנו מספיק, אז לחגוג. כל הצלחה היא הצלחה מטורפת, גם אם בסוף הסיפור יהיה כישלון מפואר, כל הצלחה היא הצלחה והישג. גם גיוס זה הישג ושווה לחגוג את זה, ולא כל חברה מגייסת, ולא כל חברה מגיעה למיילסטון של למכור לחברה. אגב, מרבית החברות לא מגיעות לזה, אז בוודאי לחגוג, גם אם הסוף יהיה לא כמו שציפינו, לא כמו שחלמנו, אז לחגוג יותר. זהו. צוות, פירשיפ וליהנות מהדרך, ולחגוג. לגמרי, כמה שיותר. יאללה, מי שירצה לשאול אותך שאלות, אתה תהיה קצת זמין אצלנו בקהילה, קצת זמין. כן? כן. יאללה. יאללה, חייבתי אותך בריא. אז תודה רבה. בכיף. ממש, אני מגישה שהייתה לנו פה למסע ארוך, ושככה, שוב, אני מגישה שלמדתי להכיר אותך באיזה מסע התפתחותי אינטנסיבי, איזה עשור ככה נפס לפניי. לגמרי. אז תודה שחלקת בכזאת פתיחות. תודה, היה כיף. תודה, ותודה לכם שהאזנתם. Starlab for Starlab for Starlab for Starlab for Starlab for Starlab.