בכל שנה לומדים במוסדות האקדמיים בארה״ב עשרים מיליון סטודנטים. מתוך אלו שמסיימים את הלימודים, שבעה מיליון מצטרפים בממוצע בכל שנה לשוק העבודה. האפשרות לחשוף שבעה מיליון איש לטכנולוגיות חדשות עוד לפני שהם מצטרפים לחברות שונות או פותחים עסק משלהם יכולה להוות הזדמנות מדהימה לסטארטאפים. ובאמת, באוגוסט 2018 הגענו להבנה שיש כאן הזדמנות לא ממומשת והחלטנו לנסות לחדור לטריטוריה הזו, שעבורנו הייתה חדשה לחלוטין.
ההחלטה הזו גרמה לנו לצאת מאזור הנוחות שלנו בשני מובנים: קודם כל, היינו צריכים להבין איך לחדור לשוק חדש, לא מאוד קונבנציונלי עבורנו, שדריסת הרגל שלנו בו הייתה אפסית. ומעבר לזה, עבודה מול סטודנטים היא השקעה לטווח ארוך: הבנו שאם נרצה לגרום להם לאמץ בעתיד את המוצר בחברות בהן יעבדו, נצטרך לספק להם אותו היום – בחינם. זה דבר שלא עשינו מעולם, מתוך הנחה שלכל מי שהשתמש במוצר שלנו עד כה יש את היכולת לשלם.
אז במה שונה יוזר משלם ראשון מיוזר לא-משלם ראשון? איזה שאלות צריך לשאול לפני שנכנסים לשוק חדש? איך גורמים לאנשים ׳להתאהב׳ במוצר ולהרגיש מחוייבים אליו בלי לשלם עליו? ואיך אפשר לבדל את עצמנו למול המון חברות אחרות שמנסות גם הן לחדור לאותו השוק?
השבוע מצטרף אלינו עמרי סיטנר, מנהל שותפויות אקדמיות במאנדיי.קום, ומספר לנו איך בקצת יותר משנה הוא העלה את מספר הסטודנטים הרשומים למערכת מארבעת אלפים לכמעט חמישים אלף. עמרי מסביר איך הופכים מוצר לא מוכר למותג ויראלי, למה חשוב לפגוש את השוק פנים מול פנים, ובאיזה כלים אפשר להשתמש, אם בכלל, כדי למדוד את רמת ההצלחה שלנו במעבר משימוש חינמי לשימוש בתשלום.
קריאת הבלוג 
צפייה בוידאו 
האזנה לפרק 
תשאלו אותנו הכל
