נתבקשתי לכתוב מניסיוני על התמודדות עם כישלון. בתוך זה - נכנסת ההתמודדות הפרטית שלי עם רגעי תסכול או כישלון בשלבי חיי, וכן, ההכלה שלי את ההתמודדות והתסכולים של היזמים עמם אני עובדת באינסוף רגעים של אכזבות קטנות-גדולות וכשלונות מרהיבים. דרך אגב - גם בניצחונות נשגבים יכולות להיות תחושות מורכבות של הכלת ההצלחה או 'נצחון לא מספיק' (ועל זה נאמר באולימפיאדה - "You didn't win the silver - you lost the gold").
'חוק ה 48' הוא כלי מדהים בעיני להתמודוות עם כישלון - 48 שניות, 48 דקות או 48 שעות - כדי להתאפס על עצמנו, לכייל מחדש ולהמשיך הלאה, תוך תחקור הלמידה של מה קרה שם. 48 ימים - זה כבר דיכאון קליני - אל תגיעו לשם. וזה בעיניי הדבר המשמעותי ביותר - היכולת שלנו to bounce back, ולהתרומם מנפילה שקרתה.
עוד שורה תחתונה בנושא - יזם ששוחח עימי לאחרונה ושוקל לעזוב את המיזם, אמר לי שאם הוא יעזוב - זה יהיה עבורו כישלון. בסוף השיחה - הפרספקטיבה שלו היתה שונה. הוא הבין שאם יבחר בכך - אז כנראה שזו הבחירה הנכונה עבורו בשלב זה, וזה לא כישלון - זו קריאת המציאות כפי שהיא על נגזרותיה, ובחירה מלאה שלו, מה חשוב לו ואיך הוא רואה את חייו.
אז השקפה ולמידה - הם בהחלט מיינדסטים משמעותיים לאופן בו אנחנו מתמודדים בחיינו.
אחד הדברים שמסייעים מאד ביכולת לפתח את המיינדסטים הללו - הם מדיטציה ומיינדפולנס, שעוזרים לנו לייצר מרחב התבוננות, רגיעה ולמידה. אתם.ן מוזמנים.ות להנות מאחת ממש מיוחדת שהעליתי השבוע.
***
בכל מקום, ובמיוחד בעולם הסטארטאפים, כדי למצוא משהו בעל ערך באמת, צריך להיות מוכנים גם לצלול לעומק אל הלא ידוע. השארות בתחום הידוע לא תניב תוצאות פורצות דרך, חדשניות - כאלה שבשבילן אנחנו קמים.ות בבוקר. המחיר של הזינוק הזה אל הלא נודע, הוא שלא בהכרח נקבל את התוצאות אליהן שאפנו בהתחלה - אנחנו לא יכולים.ות לדעת את מה שאנחנו לא יודעים.ות.
בקפיצה הזו למים - אנחנו חייבים.ות להסכים להיכשל בדרך. התסכול הזה יפגוש את כולנו בנקודה מסוימת בחיים, השאלה החשובה היא - איך אנחנו מתמודדים.ות איתו?
לפעול או לא לפעול
אנחנו מכירים.ות את שני מצבי הקיצון של לגשת אל עבר מטרה שסימנו, או התמודדות מול אתגר: יש את הפסימיות, שיכולה לגדוע את הדרייב הפנימי שלנו מהר מאוד, ולמנוע מאיתנו לצאת למסע מלכתחילה. זוהי גישה שמטרתה להגן על עצמנו מפני רכבת ההרים של התקווה ואז אכזבה, אך היא בעצם מאטה אותנו. מי שיבחרו בפסימיות ימנעו מעצמם.ן את הזכות להיות מופתעים.ות לטובה, ועל כן יישארו עם אותן תוצאות שיניבו את אותה פסימיות מתמשכת וכן הלאה במעגל בלתי פוסק.
מצד שני, גם גישה אופטימיות טהורה שמדמיינת וצופה רק תוצאות טובות אינה אפקטיבית לגמרי. אומנם, תקווה לבדה יכולה להחזיק אותנו לטווח זמן מסוים עם מוטיבציה לנוע קדימה, אך גם כאן יש נקודה עיוורת - ציפייה לתוצאה הטובה ביותר תוך התעלמות מקשיים אפשריים/כשלונות בדרך בסוף יובילו התרסקות - הצער והתסכול של המציאות - החלום ושברו.
אז איך אנחנו מתכוננים.ות לקראת השגת המטרות שלנו, בצורה שתאפשר לנו להתמודד עם תסכול בדרך?
פרדוקס סטוקדייל הוא מיינדסט עוצמתי. מקור השם שלו מג'יימס סטוקדייל, איש צבא אמריקני, סופר ומועמד לתפקיד סגן נשיא ארצות הברית, אשר היה שבוי מלחמה בווייטנאם והשתמש בהלך רוח ייחודי כדי לשרוד שבע וחצי שנים של שנות מאסר אכזרי. החשיבה שלו הייתה כזו - הוא האמין שהוא יצליח להשתחרר בסוף, אבל זו תהיה חוויה ארוכה ואכזרית. פרדוקס סטוקדייל כולל טיפוח האמונה בתוצאה חיובית סופית, תוך ציפייה והתמודדות עם המציאות האכזרית של המצב הנוכחי. האיחוד של התקווה יחד עם הסתכלות למציאות בעיניים ללא אשליות, הוא חזק ביותר (נשמע מוכר לגביי ניצולי השואה או שבויי קרב?).
איך ניתן ליישם את הגישה באופן פרקטי?
- בראש ובראשונה - דעו לאן אתם.ן רוצים.ות להגיע:
- קבעו את התוצאה אליה אתם.ן מכוונים.ות בצורה הכי מדויקת שאפשר. עם מטרה מעורפלת לא נדע איך להתכונן ולפעול בצורה האופטימלית כבר מהיום
- קבעו את המצב הרגשי והלך הרוח האופטימליים עבור תוצאה זו - מה המיינדסט הדרוש כדי להגיע לתוצאה שאני רוצה?
- היכנסו למצב הרגשי הזה - זה דורש אימון יומיומי
- במהלך הפעולות היומיומיות, שרטטו מגוון סנריוס לתוצאה האפשרית. כישלון הוא אחד מהאפשרויות. לכל סנריו - צרו דרך פעולה אפשרית ואיך יוצאים ממנו. זכרו - אנחנו מאמינים.ות בתוצאה הסופית, אך איננו יודעים מה הדרך המדויקת להגיע אליה. בדרך להצלחה נצטרך להיתקל בהרבה דרכים שלא עובדות. הכינו רשימה של - מה אם - מה יכול לקרות בכל דרך ומה תהיה פעולת התגובה שלנו למקרה ספציפי זה.
קבלת המצב
יש הבדל בין קבלה לאדישות, אך מבחוץ הוא יכול להיות מתעתע. כשאת.ה חווה אדישות, את.ה לא מרגיש.ה שום רגשות עזים, ואת.ה מוותר.ת - הייאוש משתלט, את.ה נמצא.ת במצב "זומבי.ת", כמו מת.ה מהלך.ת. לעומת זאת, כשאת.ה ברמה של שלווה עם מה שקורה, עם קבלה אמיתית ומלאה, את.ה לא מרגיש.ה שום רגשות חזקים שליליים, אבל את.ה ממשיך.ה בדרך.
יש מגוון מקורות דרייב רגשיים שאנחנו משתמשים.ות בהם או מובלים.ות על ידם. חלקנו התרגלנו לנכס ולהשתמש ברגשות שליליים כמו כעס, פחד, אשמה ובושה כדי לנקוט בפעולה - ובאמת צריך להכיר ולהעריך גם את הכוחות של אלו, את האנרגיה המתפרצת שיכולה לצאת מתוך מקורות לא נעימים. אבל יש רגע שבו צריך לעשות סוויץ' - כשהעבודה נגמרת ואתם.ן ממתינים.ות לתוצאות, כדאי שתגיעו לרמת הקבלה והשלווה, ולא תקשרו לתוצאות האלה במידה גבוהה. בסופו של דבר, אנחנו צריכים.ות מספיק כוח כדי להמשיך לנסות ולטעות עד שנצליח, ואי אפשר לתת לכל מכשול בדרך את המקום של תבוסה סופית.
מתי חוויתם לאחרונה כישלון בחייכם.ן?
חשוב שנבחין בין שני סוגים של כשלונות, שיצריכו מאיתנו גישות ודרכי התמודדות שונות. הסוג הראשון הוא כישלון פנימי, שאומר בפשטות שהצבנו לעצמנו מטרה פנימית שלא עמדנו בה (מסיבה כלשהי). מי מאיתנו לא מכיר.ה את הדיבור העצמי הזה - מחר אני לא נוגע.ת במתוקים יותר, מחר אני רץ.ה 5 ק"מ, מחר אני אגיע לעבודה מוקדם, ולא אדחה יותר את המשימות שלי, רק בשביל לחזור על אותה התנהגות מתסכלת שהבטחנו לעצמנו שנפסיק. זהו כישלון פנימי.
הסוג השני הוא כישלון חיצוני - כמו שהוא נשמע, הוא נחווה אל מול הסביבה. הכישלון יכול להיות בהשוואה לאחרים, או כישלון לפי איך שהחברה מגדירה - הגדרה שאנחנו לא יכולים.ות להיות לגמרי חסינים ממנה. הדוגמה הקלאסית ביותר היא לא להתקבל למשרה כלשהי, או להפסיד בתחרות.
כמו תמיד, לא הכל שחור ולבן, ואפשרי שילוב של שני הסוגים, ולכן גם המינון שלהם קריטי לדרך שבה נפעל.
אז למה זה חשוב שנדע עם איזה כישלון אנחנו מתמודדים.ות? כישלון פנימי בעצם מראה לנו, שאנחנו בקונפליקט מול יצר או שריר מנטלי חלש, ולכן דרוש פה משא ומתן עם עצמנו. כדי לברר זאת - אפשר להיעזר בשאלות הבאות, שאולי יביאו אותנו למסקנות חדשות:
- האם המעידה מול הכוח הפנימי נבעה מחוסר ריכוז מקומי?
- האם יש לי מספיק אנרגיה להפנות לחיזוק השריר החלש שלי?
- האם המטרה מספיק חשובה לי בכדי להתמודד איתה שוב בנקודת זמן זו?
אם התשובה לשאלות היא 'כן' (או לפחות 2 ו-3), אנחנו יכולים.ות לרכז עוד מאמץ ואנרגיה מחודשים, עם תכנית פעולה חדשה ומשודרגת, שתדרוש מאיתנו לשמור על ראש פתוח ואולי לפעול גם בדרך יצירתית.
אם התשובה המהדהדת היא 'לא', אפשר לשחרר. האנרגיות יכולות ללכת למקום שנמצא במקום גבוה יותר ברשימת העדיפויות שלנו, ולא לבזבז עוד זמן על תסכול ומאמצים כושלים. יכול להיות שזהו פשוט אינו הזמן המתאים, ובתקופה אחרת משהו בתוכנו יבשיל. מותר לנו להרפות, לפעמים דווקא זה המעשה הבוגר והאחראי לעשות.
אם הכישלון הוא מול גורמים חיצוניים, נבין אם המטרה עדיין רלוונטית. אם עוד יש לנו סיכוי להצליח עכשיו או אל מול יעד דומה באופיו, נוכל לתחקר את המקרה ולהכין מתוך המסקנות תכנית פעולה משופרת ולמודת כישלון - מה צריך להוסיף או לשנות? מה היה חסר באופן הביצוע? איזו דרך נוספת אפשר לנסות? אני אוהבת לקרוא לזה MO Circle - המודוס אופרנטי שלנו. תחקור מערכת ההפעלה ובהתאם לתובנות - שינוי של משהו.
אבל רגע לפני הפעולה העתידית - מה עושים עם הרגשות והמטענים שצפים בתוכנו, כתוצאה מהכישלון?
- לא נלחמים ברגשות שעולים - אין דבר טבעי יותר מרגשות של עלבון, עצב, תסכול, כעס, בושה, לחץ, חוסר אונים ומבוכה שעולים אל פני השטח כשאנחנו חווים.ות כישלון. תחושות אלו אינן נוחות, וא.נשים רבים.ות יעשו כל שביכולתם.ן כדי לברוח מהן, אבל לנסות להדוף ולהילחם ברגשות זהו בזבוז אנרגיה מיותר שישאיר אותנו מובסים.ות ומותשים.ות. חשוב שניתן מקום לכל הרגשות הללו, גם אם הם נמצאים בקונפליקט וסותרים זה את זה, גם אם הם מרגישים לנו חסרי היגיון, ילדותיים או אנוכיים. כמובן שהכוונה היא לא לטבוע בתוכם או להסתתר מאחוריהם ולא להתמודד מחדש עם המציאות, אלא להשאיר טווח של זמן ואנרגיה שיפנו מקום ויאפשרו לנו להרגיש, לבטא ולהתנקות מכל הרגשות והאנרגיה שמתלווה אליהם.
מחקר משנת 2017 שפורסם ב-Journal of Behavioral Decision Making מציע דווקא לא לנסות להרגיע את עצמנו, אלא כן להרגיש רע לאחר כישלון. החוקרים גילו שחשיבה על הרגשות שלך - ולא על הכישלון עצמו - מועילה ביותר, ואפילו מעוררת מוטיבציה. זה יכול לעזור לך לעבוד קשה יותר כדי למצוא פתרונות טובים יותר בפעם הבאה.
אפשר לחלק את ההתמודדות עם הרגשות שלנו לשני סוגים, כדי להבדיל בין התנהגויות רצויות וכאלה שנרצה להמנע מהן:
- דפוסי התמודדות מזיקים - אנחנו מחווטים.ות להמנע מחוסר נוחות כמה שיותר. כשזה נוגע לחוסר נוחות רגשית, הדרך הפשוטה ביותר שסביר להניח שנפנה אליה באופן לא מודע, היא הסחות דעת. הסחת דעתך או מילוי החלל שאת.ה מרגיש.ה יכולים להיות דרך אוכל, עישון, קניות, טלפון, עוד עבודה - אבל כל אלו לא ירפאו את הכאב שלך, הם רק יספקו לך הקלה זמנית (ועלולים להוביל להתמכרויות).
דפוסי התמודדות רעילים יכולים גם להגיע בצורה של מחשבות בלבד - לנסות למזער בכח את החשיבות של הכישלון והרגשות, כמו שילדים.ות הרבה פעמים אומרים.ות בדיעבד אחרי שהם.ן לא מקבלים.ות את מבוקשם.ן: "בכלל לא רציתי".
חשוב שנכיר את הדרכים הלא בריאות בהן אנחנו מנסים.ות להתחמק מכאב או למזער כאב בחיינו. פנייה למנגנוני התמודדות שעושים יותר נזק מתועלת רק יחמירו את המצב.
- עכשיו כשאנחנו יודעים.ות מה המנגנונים הלא בריאים שאנחנו עלולים.ות ליפול אליהם, הגיע הזמן להתחמש במנגנונים טובים. אם את.ה נאבק.ת עם הרגלים רעים כשאת.ה בלחץ - כמו אכילת ג'אנק פוד - צור.רי רשימה של כישורי התמודדות בריאים ותלה.י אותה במקום בולט. הרשימה תהיה שם כדי להזכיר לעצמך את האסטרטגיות הבריאות יותר שאת.ה יכול.ה לפנות אליהן כשאת.ה מרגיש.ה רע. מהם ההרגלים האלה? אצל כל אחד.ת זה עובד אחרת - שיחה עם אדם קרוב, ליטוף חיית מחמד, בישול, בינג' בנטפליקס, הליכה ברגל, מקלחת מפנקת, סקס… יש שפע של אפשרויות לבחור מביניהן.
*שיח ממקום של: איפה האחריות שלי מתחילה ונגמרת ובמקום שיח של אשמה - "אנחנו מפרידים בין הרצפה העקומה שהכשילה את הרקדן לבין רמת הריקוד הלא מספקת שהפגין."
הפענוח הזה לא אומר הלקאה עצמית וגם לא אומר להיות בעמדת הקורבן - ברגע שאנחנו לוקחים.ות אחריות, אנחנו יכולים.ות לשחרר את השאר. אנחנו לא עומדים.ות יותר מול הר ענק של אחריות ואשמה שאנחנו לא יודעים.ות איפה מתחיל ואיפה נגמר. התחימה הזו מצמצמת את החלקים שאנחנו אחראיים.ות עליהם כך שגם מנעד הרגשות הופך לקל יותר לניהול וויסות שלנו.
חשוב להפריד בין החלק שנזהה שנמצא בשליטתנו - מה היה חסר לנו כדי להגיע ליעד או לפחות להתקרב אליו יותר? זה קריטי בדיוק מהסיבה שיש לנו מה לעשות את התשובות - הן מהותיות עבורנו לעתיד.
ומצד שני - על מה לא הייתה לנו השפעה? אילו נסיבות היו נגדנו, חוסר מזל, מתחרים.ות יותר טובים.ות וכו'. עכשיו כשאנחנו מודעים.ות לזה, אנחנו יכולים.ות להרפות ולקבל את המציאות בפשטות, כמו שהיא. את זה לא ניתן היה לשנות.
- אחרי כל אלה, חשוב לחזור לשיגרה. אחרי שנתנו לעצמנו זמן לתחקר, להבין, להרגיש ולעבד, החזרה לשגרה היא הדבר הכי טוב שאנחנו יכולים.ות לעשות עבור עצמנו. השיגרה מנחמת, מספקת שוב תחימה, ומונעת מאיתנו להכנס ללופים של מחשבות ורגשות שליליים שכבר לא אפקטיביים עבורנו יותר.
לבסוף, הכל תלוי בדיבור העצמי הפנימי שלנו. הכי קשה לנו לדבר באופן רגיש וחומל כלפי עצמנו, אז דברו אל עצמכם.ן כמו שהייתן.ם מדברים.ות אל חבר.ה טוב.ה שהיה.הייתה מספר.ת לכם.ן על אותה סיטואציה מבחוץ. מה הייתם.ן אומרים.ות לו.לה?
אם אתם.ן מתקשים.ות, הנה כמה משפטים ששווה לחזור עליהם ברגעים מורכבים, או בכלל כהרגל יומיומי חיובי:
-כישלון הוא סימן לכך שאני מאתגר.ת את עצמי לעשות משהו קשה.
-אני יכול.ה להתמודד עם כישלון.
-אני יכול.ה ללמוד מהכישלונות שלי.
-כישלון הוא שכר הלימוד שלי.
ייתכן שתצטרכו לחזור על ביטוי או אישור כדי להדוף מחשבות שליליות או כדי לחזק לעצמך שאת.ה יכול.ה לקום ולרוץ קדימה שוב. וזה בסדר גמור.
כישלון הוא שכר הלימוד בדרך להצלחה, ואין יזם.ת שלא מתמודד.ת עם חוויות כישלון ותסכול. אין אחד.אחת שלא מתמודד.ת עם זה. פרספקטיבה נכונה ואימוץ מיינדסט של צמיחה - עוזרים לנו להתבונן בכישלון כעוד שלב בדרך.
זכרו שכישלון אינו משקף את מי שאת.ה כפרט. על ידי הבנה שכישלון הוא רק חלק מהתהליך ולא חלק מהזהות שלך, את.ה יכול.ה לשמור על הביטחון להמשיך ולרדוף אחרי המטרה שלך.
תהיו טובים. ותהיו אתם.
האזנה לפרק 
קריאת הבלוג 
צפייה בוידאו 
תשאלו אותנו הכל
