אני רוצה לפתוח אספקט שקצת פחות מדובר - על איך זה לקחת סיכון כלכלי אישי משמעותי.

במשך שנה וחצי לא הכנסתי משכורת, שרפתי את כ-ל החסכונות שלי וחייתי על הלוואות - בלי גב כלכלי. וכל זה בשביל מיזם B2C, בישראל, בתחום הדייטינג (טוב שלא בחרתי דומיין קשה יותר).

היה לי רעיון - הרגשתי שאם אני אמצא את הדרך הדיגיטלית לעזור לאנשים למצוא אהבה דרך חברים, יהיה לי פיצוח, וזה ישתלם. החלטתי ללכת על כל הקופה. תמיד אומרים ליזמים - שימו דד ליין - כמה זמן יש לכם לשרוד? כשהתחלתי עם זה במרץ 2021, היה לי runway של חצי שנה. לקח לנו ארבעה חודשים של ניסוי קטן ו-ideation עד שהגענו למודל שרצינו לנסות בסקייל קצת יותר גדול ויצאנו לפיילוט.

בסוף הפיילוט הראשון היו 750 נשים וגברים שהשתמשו במוצר, פידבק טוב, אחוזי קונברז'ן מפתיעים, אבל רק עוד חודש אחד של ראנווי. הרגשתי שמצאתי טיפות ראשונות וקטנטנות של נפט ואני לא יכולה לוותר. בדיוק בשלב הזה ברגע אחד הבנק ביטל לי את המסגרת ומצאתי את עצמי מתחננת כמעט בדמעות לפקידת הבנק - "אני מקימה סטארטאפ! אני אגייס כסף" - היא פחות התרשמה. זה היה רגע של פחד אמיתי.

בלית ברירה ונחושה להמשיך לקחתי הלוואה של מאה אלף ש"ח מהבנק כדי להתקיים. פרסתי את ההלוואה כך שגם אם מחר אנחנו נכשלים, אני מצליחה להחזיר את ההלוואה בשכר שהיה לי לפני המיזם.

 החודשים עברו, המוצר הלך והתפתח, הגענו לאלפי יוזרים ונמצא האנג'ל הראשון שיוביל את הסבב. "הראשון זה הכי קשה! אחריו שאר המשקיעים באים" - כמה שמעתי את זה. האמת היא שגם למצוא את השני היה קשה, וגם את השלישי... אבל על הגיוס אני אכתוב בפוסט אחר. למרות שנכנסתי למוד של גיוס - הכסף שלי הלך ונגמר. ידעתי שמהבנק אני לא רוצה לקחת עוד הלוואה, וכאן נכנס, שוב, המשקיע אנג'ל מקודם (לא סתם הם נקראים אנג'לים) והציע לי הלוואה בלי שום תנאים, העיקר שאני אוכל להמשיך עם המיזם עד שאשלים את הגיוס. בזכותו הצלחתי להמשיך להתקיים ולהוביל את המיזם.

 המצב הזה של הפחד הקיומי גם הוביל אותי למחשבות על מוניטיזציה, שהובילו לניסוי די מוצלח במוניטיזציה. אבל הבטן אמרה לי שזה לא נכון למוצר בשלב הזה ועדיף להתמקד בצמיחה. אם זו היתה החלטה נכונה או לא - הזמן יגיד.

 זה נשמע מטורף, וזה באמת מרגיש מטורף, אבל יצאתי לדרך הזו בהבנה שאני לא סתם שורפת את הכסף שלי - אני משקיעה בעצמי. וככל שהזמן עבר, למדתי כל כך הרבה, שידעתי שאם המיזם יכשל, אני חוזרת לשוק העבודה במקום אחר לגמרי מהמקום שיצאתי ממנו ואני אוכל להרוויח מספיק כדי להחזיר את ההלוואה בנוחות.

 ממש לאחרונה השלמנו גיוס פרה-סיד של קצת מעל חצי מליון דולר :) אני עדיין לא מאמינה שעוד רגע, אחרי שנה וחצי, החברה שהקמנו תשלם לי משכורת ראשונה. אמנם צנועה, אך משכורת :) הכסף הזה יחזיק אותנו לפחות עוד שנה וקצת.

שיהיה ברור - זה לא שאני ממליצה לכל אחד לשים את כל המשאבים הכלכליים שלה או שלו בסיכון בשביל רעיון - אבל מה שאני אומרת זה שהמסע הזה מלמד אותי כל כך הרבה, שבסופו אני כבר לא אהיה אותה אליאנה שהייתי - גם אם הסטארטאפ יכשל. אליאנה של לפני אלי הבוטית הרוויחה 15K בחודש, ואליאנה של אחרי תוכל כך או כך להרוויח כבר הרבה יותר, כי בתקופה שלי כשותפה ומנכ"לית של אלי הבוטית הרמתי צוות, הרמנו מוצר עם 5000 יוזרים ויוזריות והמספר רק הולך וגדל אורגנית, גייסנו משקיעים ויצרתי נטוורקינג ששווה באמת זהב. בין אם נצליח או ניכשל - אני הרווחתי. 

מה עוזר בדרך?

א. מידת נכבדת של הדחקה

ב. לדעת מראש כמה זמן נשאר לי. תוך כמה זמן נגמר לי הכסף, ולתכנן הכל לפי זה. כאמור, כשהתחלתי הייתי בטוחה שיהיה לי הרבה פחות זמן אבל כל פעם מצאתי עוד מקור של כסף שיאפשר לי להמשיך. עוד קרן השתלמות. עוד הלוואה.

ג. להיות חדה על סימנים - האם זה באמת רעיון טוב או שזה רק בראש שלי? האם יש לזה באמת סיכוי להתרומם? ולמדוד הכל במספרים ולא לפי תחושות.

ד. להקיף את עצמך בנשים או גברים שנמצאים במצב שלך או במצב דומה לשלך. זה עוזר כשיש מי שמבינה אותך ואת יכולה לבכות לה (דליה גרצמן יכולה לספר על היום שישבנו על גדת הירקון והתפרקתי שם בבכי מהפחד שהרגשתי באותו רגע על העתיד שלי).

ה. לא לבזבז יותר מדי זמן על תכנון, אלא לקפוץ למים. כמה שיותר מהר. גם אם זה שבור. לא לבזבז זמן על פיתוח - יש מספיק דרכים להוציא היום פיילוטים בלי לכתוב קוד.

ו. לקבל את זה שיש ימים שאין בכלל התקדמות, והכסף "סתם נשרף". אין מה לעשות, זה חלק מזה, בטח בהתחלה. קל לי לכתוב את זה עכשיו, היה קשה מאוד להתמודד עם זה בדרך.

ז. לחסוך בכל מה שלא חשוב - הפסקתי להזמין אוכל מבחוץ, הפסקתי לקנות בגדים ונעליים, עברתי לעשות את הקניות שלי באושר עד במקום בסופר יודה (חיסכון של מאות שקלים בחודש - ממליצה בחום).

ח. לא לחסוך במה שעושה לכם טוב - המסע הזה קשה גם ככה. אם מה שעושה לך טוב זה מסאז' פעם בחודש - תשאירי את זה. אני לא וויתרתי על היציאות שלי בסופ"ש, ולא ויתרתי על הפסיכולוגית שלי. גם לא וויתרתי על ירידה לסיני פעם בכמה חודשים לנקות את הראש. הדברים האלה חשובים לא פחות מהשאר.

בהצלחה :)

בתמונה: *אחת* ההלוואות שיש לי עוד להחזיר.