מהי שותפות?
סיכום של 10 שנות עשייה ושותפות..
______________________________
רובכם אולי לא יודעים, או שכן אבל דניאל ואני הכרנו בטירונות בצבא, באותם זמנים הייתי שוער בבוגרים של הפועל רמת גן (אך שייך להפועל תל אביב)
ודניאל היה תלמיד ישיבה מהתנחלות עם כיפה סרוגה.
מכירים את זה שאתה פוגשים אדם בחיים ומבינים שזה זה? זה בדיוק מה שקרה לפני 10 שנים.
לאחר חודש סיימנו את הטירונות, נפרדנו לשלום ואמרנו כמו שכל טירון לאחר טירונות אומר "תהיה בקשר אה? אתה אחלה גבר!" נשלחתי לקורס "משק לוגיסטיקה" בבה"ד 6 בצריפין והפלא ופלא את מי אני רואה שם שהציבו גם לקורס?! את דניאל. שמחנו מאוד,בעיקר על כך שאנו ממשיכים ביחד את הקורס הקורס נמשך כחודש, ישנו מיטה אחד ליד השני, ואני זוכר, שהנושא היחיד שדיברנו עליו - לעשות דברים גדולים!
כן, היינו בני 19 וכבר מאז הבטחנו שכל אחד מאיתנו יעשה דברים גדולים בעתיד - ראינו זאת בעיניים אחד של השני. המילה "שותפות" בכלל לא הוזכרה שם, בכל זאת - התחברנו מאוד אבל הכרנו רק חודש/חודשיים.
נגמר הקורס, ושוב חוזר הניגון "תהיה בקשר אה? אתה אחלה גבר ואני אוהב את הראש שלך", לאחר חודשיים של שירות (חודש טירונות וחודש קורס) התכוננו לרגע החשוב ביותר לכל חייל - היכן מציבים אותך?!
אני התפללתי שיציבו אותי בבסיס קרוב לבית , כדי שיהיה לי נוח וקל לצאת לאימונים וכך קרה.
לא אשכח לעולם, שדניאל אמר לי לפני כניסתו לקצין המיון "תחכה לי רגע אראה איפה אני מוצב ונצא ביחד מהבסיס" כשדניאל יצא מהקצין מיון הוא העלה חצי חיוך (וזה שיא בשבילו) ואמר "תתכונן לסבול עוד 3 שנים, הוצבתי ביחד איתך בצריפין!"
באותו זמן נחתמה החותמת שמתחילה כאן שותפות.
לא יתכן, ולא יתואר כיצד הדרך הובילה אותנו להיפגש בטירונות, להיתקל אחד בשני בקורס ובסיום - הצבה לשירות סדיר באותו שירות.
דניאל ואני הגענו לשירותינו הסדיר ששנינו נחושים להיות ביחד לכל אורך השירות, הציבו אותנו לנהל מחסן לוגיסטי גדול, שם הבנו חד משמעית את היתרונות והחסרונות של כל אחד, כבר אז , התחלנו לצחוק ולהבין שדניאל הוא "הרשות המחוקקת" ואני "הרשות המבצעת", כסף היה השם השני שלנו, דיברנו על הנושא הזה כל היום, קראנו ספרים וחיפשנו רק כמה להעלות את המשכורת הזעומה שקיבלנו מהצבא, זה התבטא במכירת בגטים עם שקשוקה לחיילים בשעות הערב, מכירה של משקפי שמש של מותגים ובגדים לחיילים ולקצינים ואפילו אני הגעתי למצב שהקמתי מספרת גברים קטנטנה במחסן כדי להכניס עוד כמה שקלים לכיס.
לאחר שנה של שירות סדיר ביחד דניאל פנה אלי ואמר לי שהוא מאוד מתקשה לשרת בבסיס מסיבת המרחק הארוכה לביתו כל פעם, הבנתי את דניאל מאוד ואמרתי לו כל עוד טוב לו, טוב לי. אמנם זה היה צעד מצער אך באמת הרגשתי שהוא שחוק וצריך לעבור למקום שטוב לו בו ב100%.
דניאל נפגש עם המפקדת שהייתה לנו דאז אשר תוך שבוע וחצי ע"י אישורים מהירים ממפקד הבסיס קיבל שחרור מהבסיס שלנו ומעבר לבסיס אחר.
הגיע היום שדניאל צריך לעזוב, יש לבצע טופס טיולים ארוך ובאותו בוקר אני שם לב שדניאל מגיע מרחוק עם בגדי ב' לכיוון המחסן, לא הבנתי כל כך מה פשר הדבר וחשבתי אולי הוא היה מספיק מתוחכם כדי לבקש מהמפקדים לעשות את אותו יום על מדי ב', בהגעתו למחסן דניאל בישר לי שהצעד מבחינתו לא היה ב100% ועם כל הנוחות שתהיה לו הוא בוחר להישאר איתי במחסן ולהעביר ביחד עוד שנתיים של שירות. המפקדים מעט רתחו כי עמלו עבורו רבות אבל בדיעבד מסתבר שהחברות והשותפות יותר חזקה מהכל.
לאחר שנתיים ו8 חודשים של ניהול משותף במחסן ציפינו לשחרור מאוד, ידענו מה היכולות שלנו ועד כמה אנחנו רוצים להצליח בגדול, השתחררנו ולא חיכינו רגע דל, הקמנו את העסק הראשון שלנו שהתעסק בהפקות ירידים בשם "אקסלנס פור יו".
עסק כושל ,הפסדנו שם את פקדוננו הצבאיים ועוד כמה חסכונות שהיו לנו.
לא הבנו מי נגד מי, ומה הולך פה בכלל?!
הדברים שהיו נראים קלים נהיו קשים, הדברים שהיו רלוונטים כבר לא, והתחלנו להפנים שיזם ואיש עסקים זה אחד שיודע מתי לעצור ולהתחיל לחשוב על המיזם / העסק הבא.
סגרנו את העסק ויזמנו את הפרוייקט הגדול של חיינו "פשנגה".
נכנסנו לגוגל וכמו יזמים "טובים" כתבנו "פיתוח,מתכנתים" מצאנו ונכנסנו לראשון מביניהם, לקחנו בחשבון שאם הוא ראשון הוא הכי טוב.
זה נגמר בחצי שנה של מריחה ועקיצה על סך 120,000 ש"ח, "כיף גדול" להיות יזם צעיר לאחר 2 נפילות, אני זוכר שדניאל ואני התבאסנו יותר על החצי שנה שנשרפה מאשר על הכסף, שקלנו לעשות "אחורה פנה" - ממש כך! אני זוכר את הפגישה הזו שישבנו אצל דניאל ואמרנו לעצמינו "למה אנחנו צריכים את הלא נודע הזה?!" התעלנו על עצמינו מהר מאוד והתחלנו להבין איך "מחשבים מסלול מחדש".
היה ברשותנו כ-15-20 אלף שח בלבד, אני זוכר שהחכמנו להתלוות על ידי יועצים ונכנסנו להליך פיתוח בבית תוכנה מסודר, עלות הפיתוח הייתה מאות אלפי שקלים. אני זוכר שכתבנו להם צ'ק על סך ה20,000 ש"ח הללו ואמרנו להם בבירור - "תתחילו לעבוד" מיד לאחר מכן יצאנו לגיוס F&F,
יש כאן שיעור בפעולה הזו - כשאתה "חייב" לגייס הון - אתה מגייס אותו. כשאתה "צריך" לגייס הון, הזמן נמרח. תכניסו את עצמיכם לפעמים לדבר הזה שנקרא "חייב".
חשבנו שנקים את פשנגה ב100,000 ש"ח בלבד. בסוף זה נגמר בכמה מיליונים טובים.
גייסנו לזה הון ממשקיעים והשקענו לא מעט מהוננו האישי והפרטי.
הפכנו את פשנגה בתוך 24 חודשי עבודה אינטנסיבים מרעיון לזירת אופנה דיגיטלית ענקית הכוללת קניון אופנה עם עשרות חנויות ועשרות אלפי פריטים שנמכרו עד כה במחזורים של כמה מיליונים + מגזין אופנה עם מאות בלוגריות ישראליות עם אלפי כתבות שעלו בו עד היום.
לאחר פיילוט מוצלח מאוד בישראל החלטנו יחד עם השותפים שלנו בפשנגה שאנחנו צריכים להוציא לשוק הבינלאומי את הבשורה.
פשנגה זה סיפור יפה, סיפור יפה כי אנו חושבים שזה עיצב את חיינו, למדנו שבעיות נועדו בשביל לפתור אותן ושתמיד יש יותר פתרונות מבעיות, האמת, שבשלב מסויים שינינו את הלקסיקון שלנו ו"בעיות" נהפכו להיות "אתגרים".
עיצבנו את הנפש שלנו ובעיקר שמנו דגש בין העיקר לטפל, צברנו קשרים, קיבלנו ניסיון רב, ניהלנו עובדים, עבדנו מול הבנקים, הפנמנו וקיבלנו המון תובנות ונקודות מהותיות עבור יזמים ואנשי עסקים, טעינו, נפלנו, קמנו, שוב נפלנו, שוב קמנו, למדנו להסביר את עצמינו יותר טוב ואוכל עוד להמשיך לכתוב על הדרך שעברנו ללא הפסקה למדנו "לרקוד בגשם" גם כשהגשם נהפך לברד!
קיבלנו במהלך הדרך המוני משפטים שאמורים להוריד אותך מהשאיפות שלך. היום קל להסביר אבל באותם זמנים היה מאוד קשה, למדנו עד כמה חשובה חוזקת השותפות, כי ככל שהשותפות יותר חזקה כך כל המערכת יציבה, הבנו שאגו הוא השטן של העסקים והורדנו אותו ל1% (אין בן אדם עם 0% אגו) למדנו לכבד, למדנו לא להגיד אחד לשני "אמרתי לך", למדנו לתמוך ברגעים הקשים, למדנו שטובים השניים מן האחד, למדנו שהכל זה מספרים, למדנו שדרך ארץ קדמה להכל, למדנו ששמך הטוב והיושרה מעל כל דבר, למדנו שהגענו לעולם בשביל להשאיר מסר מסויים.
כיום, יחד עם שותפים, עובדים, קולגות, שיתופי פעולה נהדרים אנו פועלים בחברת Seedbiz אשר הוקמה במטרה לייעל, לשדרג ולהעניק ערך מוסף אמיתי ליזמות ויזמים שרוצים להצליח, יצרנו בחברה מעטפת מומחים עם ניסיון מוכח שיעניקו את הניסיון שלהם העסקי, טכני, פיננסי וחברתי ליזמים שרוצים להצליח. אנו נערכים להמון דברים חדשניים איכותיים שיתרמו המון ובאמת רק התחלנו.
סטיב ג'ובס ז"ל - אחד האנשים היותר גדולים שידעה האנושות אמר את המשפט שדניאל ואני אימצנו לכל החיים! "להיות האיש הכי עשיר בבית קברות זה לא מה שחשוב לי... ללכת לישון בלילה ולהגיד לעצמי עשינו דבר נפלא היום... זה מה שחשוב לי באמת."
היה לי כיף לכתוב ולשתף אתכם,
כשרואים דברים יפים, ישנם אנשים שיורקים דם מאחורי הקלעים, היזמים ובעלי העסקים במדינת ישראל עובדים קשה מאוד עבור התוצאות היפות שאתם רואים.
כולנו ביחד נוכל ליצור עולם עסקי טוב יותר.
אני זוכר שלאורך כל הדרך, דניאל ואני תמכנו אחד בשני, התמיכה היא לא במילים ולא במעשים, התמיכה היא באווירה, האנרגיה שמשרים, במציאת הפתרונות כי הבעיות ברורות.
המון פעמים ראיתי לנכון לעצור פעולות שדניאל השתוקק ולהפך, לא עצרנו אחד את השני לעולם מהסיבה הפשוטה שתמיד ידענו חלק את הגדרות התפקיד בינינו ואם אישרתי את הגדרת תפקידו של דניאל הוא הסמכות גם אם אני רואה את הדבר הולך לכישלון, אני אחראי על כך! לעולם לא אמרנו אחד לשני "אמרתי לך" - להפך, אמרנו - "בוא נראה למה לא הצליח לך ועל הדרך גם אני אלמד"
שותפים שמפנימים שהזוגיות בשותפות היא לא פחות מהביצוע עצמו - נרקם לאורך הדרך משהו טוב ובריא.
כשמבינים ומפנימים שבעסקים יש חילוקי דעות אך מהחדר יוצאים עם החלטה שמבוססת כבוד הדדי - יש תוצאות.
כשלא יודעים לקבל החלטה משותפת - מממנים מישהו ניטרלי מטעם שני הצדדים שיכריע לעתים את המאזניים.
תפנימו - יש יותר פתרונות מאתגרים ובעיות, השאלה רק כיצד אתם מתאימים את הפתרונות לבעיות והאתגרים עם השותפים שלכם.
אם לאחד השותפים יש בעיית אגו - תעצרו את זה בתחילת הדרך! חבל.
אם אתם רואים שיש בעיית אגו אבל היא פתירה - תתחילה לעבוד עליה עוד לפני שאפיינתם את המיזם שלכם.
השותפות שלכם היא יותר חזקה מהמאזן המבוקר של החברה שלכם.
שותפות היא לנצח, העסקים הם זמניים!
היה לי כיף לשתף, כאן לכל שאלה בפוסט באהבה ובשמחה,
תרגישו חופשי לשאול הכל שלכם,
ניצן פלג
קריאת הבלוג 
צפייה בוידאו 
האזנה לפרק 
תשאלו אותנו הכל
