100: למה אנחנו עדיין עושים את זה?

בחגיגת הפרק ה-100 שלנו, הפתענו את ליאור קרנכל, ערן זינמן ורועי מן עם שאלות, מהצוות שלנו ומקהילת Startup for Startup, כדי שנוכל להכיר אותם ואת החזון מאחורי הפודקאסט טוב יותר.

השראה

In June 2018 we published our first episode that dealt with the question - ‘why are we doing this?’, in which we explained what were the reasons leading us to start the ‘Startup for Startup’ podcast. Since then, more than two-and-a-half years and 99 episodes have passed where we talked about our failures, our successes, the challenges we were able to solve, and some that we weren’t.

In celebration of our 100th episode, we decided to surprise Lior Krengel, Eran Zinman, and Roy Mann - with an episode in which they knew nothing about the content.

We gathered questions from the team here at monday.com and from members of our Startup for the Startup community and presented them to Lior, Eran, and Roy - what is their favorite episode? What struggles have they gone through that weren’t discussed in the podcast? What do they want to do when they grow up? And, most importantly - a hundred episodes later, why are they still doing this?

Episode transcript

Automatically transcribed — it may contain errors.

הי. זה מה שהולך להיות לכם היום. חברים ממאנדיי ומהקהילה בפייסבוק שלחו לנו שאלות שהיו רוצים לשאול אתכם. את הטובות והמעניינות ביותר שמנו בקופסה שמונחת לפניכם על השולחן. בכל פעם, אחד מכם יציא פתק עם שאלה, יקריא אותה ויענה עליה. אם יש משהו שלמדנו מכם במ הפרקים האחרונים, זה ששקיפות זה חשוב, וזו ההזדמנות שלנו להזכיר לכם את העיקרון הזה, כדי שכולנו נוכל להכיר אתכם קצת יותר. אז הקלדנו את הפתיח, בחרנו את הפורמט של הפרק, ואספנו את השאלות בשבילכם. אז בעצם מה שנשאר לכם להחליט זה מי מתחיל. זה קל. טוב, אתה מנהלת. רגע, לפני שנתחיל, איזה מרגש פרק מ . נר לי אירן התחיל את הדבר הזה בשביל להגיד איזה מרגש פרק מ . את התחלת את הדבר הזה. לא, אבל כאילו, אני מכירה אותך. מחוץ לזה אבא שלך סיפר לי שאתה רת לו יהיו 120 פרקים. נכון, אבל לא יודע למה עצרנו במ ה-20. לא יודעת, אתה רת לו, ברור. עכשיו זה כבר ברור. שאתה באחד זה נשמע כמו הרבה. אז תגיד רגע. מה? שאתה מתרגש פרק מ . ה ת שאני מתרגש. ממש. איזה חגג. זה מלצון רציני. זה תעוף. ה נת שנגיע למ פרקים? אני… כמה זמן זה כבר? שנתיים וחצי. וואו, זה טס לי כאילו ככה. ב ת? כן. התחלנו ביולי 2018. זה פסיכי, אני מרגיש שאני לא אותו בן אדם בשום צורה אפשרית כאילו, ואתה רו שם המון עקרונות. נר לי גם הפודקאסט הוא נהיה סוג של טיים-קפסול לאחורה. תשמע את הפרק הראשון, אתה יודע. שנתיים וחצי. זה עוף. אני מתחילה. טוב. מוכנים? יאללה. ליאור, למה את כזאת מהממת? מה הפרק וב עלייך ולמה? אתם יודעים, אני אוהבת, לא יודעת מה היו ההוראות, אבל ההוראות שלי זה שכל אחד עונה, כן? אתה מנהלת, ליאור. אתה מרווחתם זמן לחשוב, כי אני צריכה לענות ראשונה, אבל גם אתנו. מה הפרק וב עלייך ולמה? כל הפרקים, הם כמו ילדים שלי, איך אני יכולה לבחור? במידה שווה, כן. כאילו, אני חושבת שיש לי אחד, ואני תמיד אומרת את זה, אז אני מרגישה שאולי כבר יודעים את זה, אבל הפרק שהקלטנו, אירן, עם טל הרמטי, היה עבורי… בואנה, גנבת לי, זה גם שלי. לא, אתה צריך אחד אחר. לא, אני לא… אז כל אחד יגיד למה. בטח אפרוייבי משהו אחר לגמרי. הפרק עם טל, למי שלא יודע, זה פרק שבו אירן וטל דיברו על איך אפשר להמשיך להתפתח בחברה, כי ה-IC, כי ה-Individual Contributor, להיות מנהיג, בדיוק, ולא רק בציר ניהולי. זה היה לי… זה הפרק ה וב עליי. אני חושבת ששם הבנתי את הכוח של הפודקאסט. עד אז היינו מאוד כזה, גם בעדר יותר מקצועי, וגם בנרטיבים ברורים, ושם כאילו היה… כשישבנו עם טל, אני וטל ככה, אז הבנתי שיש פה סיפור שהוא צריך להיחשף כדי שהפרק יעבוד, ואני זוכרת שב ת הרגשתי שאנחנו עושים פה משהו שמעורר השר וגם אני חושבת שאולי זה היה הפרק הראשון ש רתי, בואנה, החברה תגדל מזה בטירוף, כי עצם זה שהעובדים שלנו ישמעו שזה בסדר לעצור ולהגיד שמשהו לא עובד, וכאילו על הפתיחות ביניכם כמנהל ומנואל, היה שם משהו אחר מבחינתי. זה הפרק שלי. כן, זה גם היה הבחירה שלי. מותר להעתיק רק פעם אחת בכל הפודקאסט. לא, נו, מה, התנזנתי ראשונה, אתה התמתיקה ממני. אוקיי. תראי, דבר שאני מאוד אוהב את טל, אז אנחנו נתק מזה, אבל כאילו הרגשתי ש… לפעמים יש לנו בדיחה שזה… קוראים לזה פודקאסט תרפיה, נכון? שהשעה הזאת היא סוג של תרפיה בשבילנו לפתוח דברים, ולא עשיתי איתו אף פעם קלוז'ר על הנושא הזה, אז פעם ראשונה שעשינו קלוז'ר, שזה היה מגניב, וגם הרגשתי שדיברנו ממש בכנות, ושיתפנו את הקשיים שלנו בכנות, ממש. זה היה חוויה עוצמתית מבחינתי. רואי? מה הפרק ה וב עליך ולמה? את ה ת, יש לי שניים. זה משתי סיבות שונות. אחד זה היה הפרק עם סיטנר על הסטודנטים, כי בעצם לא ב ת ידעתי מה הוא עושה. כן? כאילו אני לא הייתי חשוף לכל הפרטים של מה שהוא עושה. זה ככה גם תהליך של בעצם, אני למדתי ממנו בפרק. שאלתי אותו שאלות, הוא הסביר לי, הוא כאילו…

ואני חושב שזה היה מאוד מה שקרה לנו בחברה, שאנחנו בכל הפרטים ואז פתאום אנשים עושים דברים שאתה אומר וואו, כאילו מישהו לי את המוח בצורה מדהימה ולא קשור אליי בשום צורה, כי אני לא הייתי מעורב בעשייה, בהג של זה ובכלום שם. זה היה פרק אחד מדהים מהבחינה הזאת וגם כל מה שהוא עשה שם כמובן. ופרק אחר שהוא יותר טכני, אבל הקטע של פרק 12. איך מפחיתים סיכון בגיוס כסף. בגיוס כסף. זה מצגת שאני עברתי אותה כל כך הרבה פעמים ואני מרגיש ששחררתי את זה ממני. אז אתה אוטומציה למצגת. עשיתי לזה אוטומציה וזה מה שלי זה שיקף, זה הכוח, זה ההתחלה של השיקוף של הכוח שיש לנו בלעשות את הפודקסטרפיה הזאת. ואני חושב שכמו שאני שפכתי את זה שם ולא הייתי צריך לחזור על עצמי, עשינו את זה פה עוד הרבה פעמים ובעצם הפודקס גם הפך להיות כלי אליימנט מאוד טוב לתוך החברה. שזה לא היה קורה אם הוא לא היה שקוף ושופכים את הכל ב ת. נכון. אז כלומר זה משהו שקיבלנו מתנה פה. אולי אני עונה פה על שאלה אחרת. עלית על כל השאלות כבר. זהו, סיימנו. טוב. יאללה, אם אתה ככה כבר בשבונג. יאללה, קאונטר קלוקווייס. עכשיו אני. כן. ישתפו תובנה מעניינת שלא היית לומד אם לא הפודקאסט. יאללה, גרדתי פה תובנה. דבר אליי. שהתהליך הכנה לפרק הוא מוציא את זה החוצה. כלומר התהליך הזה שאנחנו מנסים להבין מה אנחנו רוצים להגיד בעצם, מוציא מאיתנו אני חושב את זה בצורה הרבה יותר מזוקקת גם בשביל עצמי. כלומר זה לא שאם לא הייתי צריך להסביר את הנקודות שניסינו להעביר בכל חלק מהפרקים, לא הייתי מבין אותם בעצמי ברמה מסוימת. אני חושב ששיר לי באיזשהו שלב רה לי שהיא שמע אחורה את הפרק של עצמה, או רה לך ואת רת לי או לא זוכר מי, מה? שהיא שמע את הפרק של עצמה ו רה רגע, כאילו הנה אני צריכה לעשות את זה מה ש רתי. וזה חזק, שפשוט אומרים את זה בצורה ברורה וזה, זה מחזק את זה ומדייק את זה. אני מתחברת לנקודה, אז אני כאילו מסכימה עם רואי, כי זאת התובנה שלי גם. רגע, את מעתיקה? אני מעתיקה. אני חושבת, לא אני מרחיבה את התשובה, מכיר את זה שלפעמים כותבים סיפור ביחד, אז אני מוסיפה, תסכם. אני אגב לא משנה מה תגידי, אני אחדד את מה שאת אומרת. לך על זה. ככה בטבע. שאני תמיד אומרת לאורחים שלנו שיש הבדל מאוד גדול בין לעשות משהו ולבין לדבר עליו, ושזה פשוט לא אותו סקיל, וכדי שאנשים שמעולים במה שהם עושים במנדי, יוכלו לבוא לפה ולשקף את זה שמעולים בזה החוצה ושאחרים גם אשכרה ילמדו מזה משהו, זה ב ת תהליך. וכיף לי לא פחות מזה שאנשים מבחוץ אומרים לנו וואו איזה יופי, למדתי, הפנמתי, שמתי, לקחתי, שאנשים פה אומרים אני מבין יותר טוב מה אני עושה היום, השבועיים שהתכוננו לפרק עזרו לי להבין מה אני עושה ביום יום בכלל, כמו שרועי ר, וזה הופך לדעתי את האנשים שמתארכים אצלנו למקצועים יותר, אם אני יכולה ככה להרים לנו. אני רוצה לחדד את מה שליאור ר. אתה רוצה לחדד? לא, אתה גם יכול להביא לך, אם יש לך איזה משהו תובנה שלא היית לומד אם לא הפודקאסט. אתה יכול גם לשלוף שאלה חדשה. כן, אוקיי, אני אשלוף שאלה חדשה. שנתקדם, יש פה כמות פתקים לשלוש שעות. קדימה. רועי, קדימה. שתף בקושי או באתגר שחווית בתחילת הדרך ולא דובר בפודקאסט. אופה. אופה, חזק. כן, לא דובר בפודקאסט. לא דובר בפודקאסט. אז אני חושב שניסה להבין, היה לי המון אתגרים שהם הרבה לפני החברה גם, כן? כלומר, מה המטרה? היה תקופה ארוכה, מה עשיתי? בניתי דברים, זה מה שאני בתי לעשות. בתי לתכנת, בתי כאילו לעצב, בתי שמישהו משתמש במה שאני עושה, בתי שזה אונליין והם משתמשים בזה כשאני אשן, כל מיני דברים מגניבים כאלה. וחברות לא נוצרו מזה. נכשלתי בשתי סטארט-אפים ויש איזה נקודה שזה נקודת משבר. כלומר, אני למדתי לבנות את הדברים האלה, אני אוהב לעשות את זה, אבל זה לא טוב. או שזה טוב, אנשים מתלהבים מזה, אבל כאילו מה המטרה? איך זה ור לעבוד? והסוויץ' הזה במוח למקום של, רגע, it's not about me, זה צריך להצליח בעולם ה יתי, זה כל מה שמכווין אותי. אני כאילו כל החצים של ה…

הוא מתלב שלי מופנים כלפי חוץ, והעשייה ב לשרת את זה. בסדר? זה תהליך של שנים. זה היה קושי להבין מה אני עושה עם זה שאני יודע לתכנת ולעצב, איך זה נבנה למשהו טוב. זה קושי מתמשך, ענק וכואב של שנים. אירן, קושי שלא סיפרת עליו בפודקאסט? כאילו יש מלא, אני מרגיש שאנחנו מתמודדים עלי דברים שעוד לא דיברנו עליהם. אני חושב שבאופן כללי זה שיחה שאנחנו נהיה לנו כמה פעמים, ליאור, כשאתה בתוך קושי יותר קשה לדבר אותו. כי כאילו אין לך תובנות, זה נשמע לא מעניין. נגיד אתה חווה עכשיו ממש היום קושי, אז יותר קל להתקדם בשני צעדים, להבין מה לא הבנת, ואז לדבר על הפודקאסט, מאשר תוך כדי. וכאילו יש פה איזה חיסרון בפורמט שאנחנו תמיד מדברים על דברים בדיעבד. נכון. ואז כל הפרספקטיבה שלך משתנה. נניח סיבובים, בסדר? זה קלאסי שאנחנו מקליטים את זה בסוף, יש פרספקטיבה, הכל כאילו אנחנו מסבירים את הכל בפרספקטיבה, כשאתה בתוך זה בא לך למות. נכון. ולמות בקטע שאתה לא מבין איך אתה תצא מהדבר הזה, זה הקשה. אבל קצת כמו טיפול פסיכולוגי, שאתה כאילו כן עושה אותו בהווה, אז אתה בסוף תמיד כן פוגש קושי של ההווה, אז יש משהו דווקא בלהכריח את עצמנו כן לדבר על דברים לא סגורים. ניסינו לעשות את זה בקורונה נר לי באיזשהו שלב. אומי, איזה תספר. כן, נזכרתי. כן, קלטנו, מה זה ניסינו? ממש איזה יום יומיים אחרי שהחליטו על סגר, וכל הפודקאסט, כל מה ש רנו זה, טוב, אנחנו לא יודעים, אנחנו לא יודעים, אנחנו לא יודעים, אנחנו לא יודעים, אנחנו לא יודעים, וזה כאילו הרגשנו טוב, מה הערך פה? לפני שנכנסנו להקליט, הדבר האחרון שדריה רה לי בהקשר אחר לחלוטין, זה שזה אחד הפרקים הכי טובים שהקלטנו. ב ת? כן. אז אולי נשחרר אותו. אולי נשחרר אותו. ואולי זה הקטע, לשחרר אותו בדיעבד, ואז אתה מקשיב לו ועושה, ואומר עליו, אז אני היום יודע שלא ידעתי, וזה כאילו… אבל יאללה, יש לי עוד כמה תשובות לשאלה הקודמת, על כל הסקייל. יש מלא, רתי. פרקים על כל הסקייל, ניהול, אתגרים, כאילו, שאנחנו, מה שנקרא, חוותו בנו. קאוטשר בסקייל, מלא. מה התגובה הכי לא צפויה ומרגשת שקיבלתם בעקבות פרק? הנרטיב שהכי מרגשת תמיד זה אנשים שכתבו לי כמה פעמים, או שהובלנו להם איזשהו שינוי מאוד משמעותי באיך שהם עושים דברים, או יזמים שהצליחו בעקבות משהו שחשוב בפרק על הגיוס, או על ניהול פרודקט, או כל מיני דברים כאלה, זה סופר מרגש, אתה מרגיש שהם ממש עשית אימפקט מידי על מישהו. אז אין לי משהו ספציפי בראש, אבל מהסוג הזה זה תמיד מרגש. יש כזה סוג של תגובות, בסדר, כי היו כמה כאלה, אז לא ניכנס למקרים, אבל כל התגובות של האומץ דווקא. אנשים שאומרים תודה, בזכות הפרק היה לי אומץ לעשות. אז יש כזה אחד שהתפטר, כי הוא הבין שהתרבות הארגונית במקום שהוא עבד, דווקא כתב לך, ערן, מישהו כתב תודה, התפטרתי, ו ר, אין לי מושג מה אני הולך לעשות, אבל הבנתי שאני לא רוצה לעבוד בתרבות הארגונית שאני עובד בה. בוא'נה, זה מטורף. כאילו זה הכוח של לדבר דברים ב ת, וזה מתחבר מאוד למה ש רת, רוי. כאילו זה גם תמיד גורם לי להבין שאם טיפה לא נגיד את ה ת זה לא יעבוד. כאילו חייבים תמיד תמיד להישאר באותנטיות של מה עובד, מה מאתגר, וזה עובר כאילו כמה זה קרוס כזה. שאלה מהקהילה, מה הכלים הכי חשובים שהשתמשתם בהם, או שאימצתם בתחילת הדרך, שעזרו לכם להגיע לאיפה שהם נמצאים היום? נאיס, ללכו על זה. אני הולך על הכלים העקרוניים. ללך על זה. של בוא פשוט נעשה ונבין. אני חושב ש… וניתן. כן. בואו נעשה ו נצליח, אתה יודע. שני, זה עיקרון שהוא חזק פה בדמי בחברה. אני מנסה להסביר אותו כל החיים לאנשים, כי אני נשרפתי בעצמי בדבר הזה כמה פעמים. למדתי את זה בדרך קשה. ואני חושב שפה יישמנו את זה. אני מרגיש שאת, אפילו ברמה האישית, לא יודע, תגידי את, ליאור, אבל כאילו עברת עם זה תהליך ושינך פרספקטיבה על דברים ב… על כל החיים, מה זאת אומרת? כן, על כל החיים, ב ת? אז סתם אומרת? לא, לא, לא. זה שילוב של שני דברים. של מה שאתה אומר ושל משפט שרוי ר לי. תעמתי לה ואנשים לא מבינים את ה… אני אסביר, אני אסביר. שאחד, רוי הביא לי את זה מזווית אחר ו ר לי, כל פעם שאת חושבת ואת בלופ של מחשבות, תעשי משהו. פשוט תעשי משהו. יתי, שאת יכולה לראות את העשייה ולא את המחשבה. ושתיים, זה העניין הזה שיש לנו כזה נטייה כבני אדם, במיוחד כשאנחנו מתרגשים או חוששים ממשהו, כשפוגשים אתגר, לנסות לפצח אותו בראש. וכשנבין אותו נתחיל לעשות. ואני למדתי במנדי שאני קודם כל עושה ודרך זה אני מבינה מה אני צריכה להבין. ואני כמעט כאילו, אם פעם הייתי, אתם יודעים, גם באתי כזה מלימודים בשנת תארים לפסיכולוגיה ותמיד בפסיכולוגיה מגדירים את ההיפוטזה מאוד טוב, ואת שאלת המחקר.

במחקר, ובמנדה למדתי לשחרר לפעמים את שאלת המחקר עד הסוף, להגדיר אזור, לרוץ, ואז לעצור באיזשהו שלב, כשיש לי כבר קצת דאטה, ואז לשאול את השאלה, ומשם לעשות את התהליך. כן, אני חושב שהעיקרון הוא שאתה שואל כל הזמן את השאלה, אתה פשוט כל פעם משנה זווית ראייה ומתקדם, ואז יש לך הרבה יותר נתונים. כאילו הקטע הוא שאין לך ב ת את כל הנתונים בהתחלה בשביל לקבל… בוא נגיד זה הנקודה בזמן שאתה הכי פחות יודע מה צריך לעשות. כן, ואני חושב שהרבה ממה שיש היום בצוות זה הרבה בזכות אינרציה שקרתה בעקבות זה. טוב, אז אני אלך על גם כלי טכני, אבל עם עיקרון מאחורה, שמ ההתחלה היה לנו מאוד מאוד חשוב למדוד את הכל עם כלים משלנו, שזה ביג בריין, ועשינו לזה הרבה פרקים ו רנו את זה. אבל ולמה? כדי שאם נכנסים לדף ויש ויזיטור נוסף, אנחנו רואים את זה עולה באחד באותו שנייה. שהעיקרון מאחורי זה זה שליטה מוחלטת בגורל שלנו, ביכולת שלנו להסתכל על ה ת. בסדר? אז זה שני עקרונות. אחד זה שיהיו לנו את הכלים להסתכל על ה ת ב ת, והשני זה לרצות לעשות את זה. כלומר, תמיד, וזה משהו שמלווה אותנו כל הזמן, אם אתה לא מודה בעצמך במה הבעיה, אתה לא יכול לפתור אותה, ואתה רק מכריף, כי אתה ממשיך לעשות את הדברים שעשית לפני זה. כלומר, נניח אם משליחים את זה לדבר הכי טכני, משהו לא טוב במספרים, כאילו בסיינאפים, באונבורדינג, במשהו שנדפק איפשהו, אם לא נדע, לא נשתפר. אותו דבר זה נכון גם לגבינו בתור מה שנקרא בני אדם, ההתנהגות עם אחרים, הבנייה של החברה, כל דבר כזה, ובגלל זה גם זה אולי, לא יודע, תרפיה או מסע כזה של לימוד עצמי, כל הבנייה של החברה, כי כל פעם אנחנו צריכים להסתכל על ה ת בעיניים ולהבין איפה אנחנו לא בסדר, ובגלל זה התוצאות נראות ככה. אני חושב שעדיין מה שאנחנו עושים בחברה בדיוק מאותו העיקרון, רוי, זה שאנחנו, אחת החברות שיש בה הכי מעט אאוטסורס שראיתי בחיי, ואנשים תמיד בהלם מכמה כל הדברים אצלנו הם הינהוס, בדיוק מאותה הגישה של לשלוט בכל הפרמטרים ולעצב אותם, וכל העניין הזה על הפרודקט, אבל אני ב ת מתחברת לזה שכל פעם שניסינו, אני איתכם שלוש שנים, וכל פעם שניסינו לא לתפוס את הפרובלם, זה חזר אלינו בהפוכה. ברור. ובדרך תמיד יש את ההזדמנויות, יש את היועץ ויש את מישהו שעשה איזשהו תהליך ויגיד אני עליי ואתם רק תגיבו. מה הבעיה ביועצים? זה שהפוזיציה שלהם, כמו שאנחנו, מילה חדשה שאנחנו משתמשים בה הרבה, הפוזיציה שלהם זה שיש בעיה. נכון. לא, עזב את זה, אין להם סקין אין דה גיים. נכון. אבל לא, ב ת, אני חושבת שכל פעם שניסינו לתת למישהו אחר להחזיק את הבעיה, זה היה פלסטר שאת צריכה להוריד באיזשהו שלב ולחזור וממש ממש להתפלש בתוכה, אז אני מאוד מתחברת לזה. נחמד. מה? אם היה לך פודקאסט אחר, על מה הוא היה? אני הייתי רוצה לעשות פודקאסט, זה לא אחר לגמרי, אבל הייתי רוצה את הפגישות שאני, אתה, ששלושתנו היינו עושים בהתחלה עם יזמים, היינו יושבים לבד עם יזם בחדר ו רו לנו שזה מרחב בטוח. הייתי רוצה לעשות פרקים כאלה שיושבים עם בן אדם ומדברים כאילו, אבל עם יזמים, לא עם אנשים אחרים, עם יזמים ויזמות ומדברים על הפחדים ועל הדברים שתוקים ועל המסע הרגשי בתוך הדבר הזה. אני מתגעגעת לשיחות האלה. כן, אירן. אני מנסה לחשוב. גם אני. משהו אחד שנגד הייתי רוצה לעשות זה כאילו שיחות פתוחות עם משקיעים, להוציא לכולם את התפיסה שלהם לגבי משקיעים ומה מניע אותם. אנשים עכשיו יושבים וכותבים רעיונות והולכים לעשות פודקאסטים. לא, תחשבי כמה תפיסות שקועות יש לגבי משקיעים. מה שיפה בשני הרעיונות שלכם זה שכאילו אנחנו נוצרים… אנחנו נוצרים אותם. כן, אפשר לעשות הכל פה. אז בסדר, אם אני צריך לסכם את השני הרעיונות שלכם, זה שאני עונן לשאלה הקודמת. עוד כלים זה לראות את הפרספקטיבה של הבן אדם מהצד השני, שזה מה שמרתק כל כך. אני חושב שזה גם חלק מהאתגרים הענקיים שיש לנו כל הזמן. זה היה לנו תהליך ענק עם משקיעים להבין את הפרספקטיבה שלהם, ואני חושב מכל מקום שאנחנו כל הזמן מתקדמים ופוגשים עוד ועוד אנשים, זה האתגר להבין את הפרספקטיבה. יאללה. אירן פה באובססיביות. אני עובר את השאלות במקום חזרה. זה גדול, תקשיבו. נולדה סדרה חדשה בפודקאסט מתוך פרק 100. יאללה. אז אני עכשיו, יאללה. להתחיל להגיש פודקאסט טבע כנר יצי מאזור הנוחות שלכם. מה עוד עשיתם בשנתיים וחצי האחרונות שהוציאו אתכם מאזור הנוחות? יותר קל להגיד מה לא, אבל בסדר. כל פעם שהחברה…

יש עוד אנשים, עוד עובדים, עוד אנשים שהחברה משפיעה עליהם. זה מדהים שככל שהחברה צומחת פתאום אנחנו מהווים איזושהי מטרה בשביל מישהו שרוצה שנעשה איתו משהו, שנמכור לו משהו. כאילו כל כך הרבה אנשים מתייחסים אלינו כמשהו שהם צריכים להצליח בו כחברה, וזו אחריות ענקית. אני פשוט מרגיש כל הזמן שהאחריות שלי גדלה מול אנשים, ואני צריך יותר להכיל ויותר להניח לעצמי, וההבנה הזאת והצמיחה הזאת, ולהבין כל הזמן להתמודד שזה לא, it's not about me בשום צורה, זה אתגר חדש כל יום. אני לא זוכר מתי פעם אחרונה הייתי באזור הנוחות. אבל תן דוגמה. כל הזמן, אתה צריך לשנות כל הזמן את התפיסת מחשבה שלך, אתה כל הזמן מבין שאתה עושה טעויות, ואתה מנסה לעשות ריברס אינג'נר עם עצמך, מה באופי שלך מוביל אותך לא לטפל בבעיות, זה שצריך לטפל בבעיות מוקדם, ולא מה שנקרא לדחוק אותם מתחת לשטיח. וואי, אולי זאת התובנה, אל תרמשיך לרוץ. זאת התובנה? זה עוד אחת, כן. זאת חתיכת יצי מאזור הנוחות להבין שאם אתה רו בעיה ועברת לידה, זה סימן שתטפל בה מאוחר מדי. אבל זה קל לעבור לידה. נכון? ככל שהחברה גדלה, ותמיד אפשר ללכת למשפט הזה, ואתם אומרים לי אותו לפעמים, יש המון שריפות. נכון? כשאני לפעמים שואלת אתכם למה בזה אנחנו לא מטפלים כרגע, כי יש את זה ויש… זה סימן שנגיע לזה מאוחר מדי. זה פשוט ככה. זה סימן שאם עברת ליד זה ולא טיפלת… לא, זה בסדר, כי לא תמיד אתה יכול. לא בזרוצה, אבל זה… זה מה שזה. יש גם ממש תהליך כזה שלפעמים אתה חושב שיש משהו הכי חשוב, אבל זה בעצם המודע שלך עובד על עצמך. נכון. כי זה הכי קל לך לטפל. נכון. ואז אתה שנייה מקבל פרספקטיבה ויוצא החוצה, אתה מבין שבעצם אתה בכלל לא מטפל בדברים שהם הכי חשובים, ואתה… וואי, זה המלכודת הכי קשה. כן. ליפול על דברים שנר לך מאוד חשובים. זה תמיד חוסר מודעות. נכון. נכון. ומילה אחרונה על יצאת מאזור הנוחות, אני אגיד שפשוט שהשנה האחרונה אנחנו… כאילו קורונה נשמע שחוק, אבל היא פשוט היוותה הזדמנות להוציא הכל מאזור הנוחות, להפוך כל אבן. כל דבר בחברה ש רנו ככה הוא עובד, בשנה האחרונה אפשר לשאול עליו האם הוא חייב לעבוד רק ככה, האם יש דרך אחרת, או שהזדקקנו לזה. או שלא. תורך. תורי? כן, אתה אחרי רוי. שאלה מהקהילה. סיאן שואלת, מה תרצו לעשות כשתהיו גדולים? מה החלום העתידי? רוי. או, אתה שואלתי כי אתה יודע מה התשובה? לא, אתה פשוט נבחרת להיות ראשון. הבנתי. שאלה טובה, אני לא יודע, אני חושב שכאילו ה… הפשן ליצור מוצרים ולהשפיע על אנשים, דרך זה אני חושב שהוא גדול, ואנחנו מרחיבים אותו פה כל יום, ועובדים עם המון אנשים מדהימים שעושים את זה יותר ויותר, ואני חושב שאנחנו, כאילו אני מבחינתי רו את עצמי קם בבוקר ובא לפה למשרד, אם כי זה לא יהיה המשרד הזה. אנחנו עוברים. אז אני מבחינתי חושב שכאילו את כל האתגרים האישיים שלי ואת כל ההתפתחות האישית, החברה זה מקום מדהים בשביל זה, והייתי ממשיך את אותה דרך פה, כמה שאפשר, ואני חושב שיש בפנינו אתגר ענק פה, כאילו והזדמנות ענקית להמשיך את הכל, אז מבחינתי אני לא יכול לדמיין את עצמי, לא נמצא פה. אני רק אגיד למי שזה נשמע לו כזה, אתה יודע, כמו התשובה הזאת של, כן, מה שאני עושה היום זה מה שאני רוצה לעשות, שמאז… וולד פיס ו… כן, אבל ב ת אני, רו אני מכירה אותך שש שנים, ותמיד רת כשהיו שואלים אותך, אתה יודע, אפילו משקיעים כזה בתחילת הדרך, השאלה הקלאסית של, ואם יבואו ויצאו לך לנקור את החברה בחמש מאות מיליון, נכון, כזה? אז מה אני אעשה יום אחרי? אני כאילו חי את מה שאני רוצה לעשות, אני… אני יכול להגיד כאילו שהדבר הזה מתרחב, כן, כאילו יש את הנושא של המוצרים, אני חושב שעכשיו ככל שאנחנו גדלים יש לנו אחריות יותר גדלה כלפי הקהילה, כלפי עוד אנשים, יש לנו יכולת לעשות, מה שנקרא להרחיב הרבה פעילויות שהן לא בהכרח הקור של המוצר, אלא כלפי אוכלוסיות הולכות וגדלות בעולם, אז זה גם מרגש, וזה גם צמיחה, וזה גם אפשר לעשות את זה דרך חברה, אפשר לעשות פשוט הכל, זה כאילו, זה כיף. כן, השאלה שלי, התשובה שלי דומה, כאילו אני גם, גם לפעמים אני חושב, כאילו זה מה שאני רוצה לעשות, אין שום פלטפורמה יותר מדהימה ממה שיש לנו היום, בשביל לעשות מה שאנחנו רוצים. אבל יש בחירים שקשה, כאילו אתה בא ואתה בטירוף, ויש לחץ מטורף. אז אני כמובן חושב לעצמי שזה בעצם המוסע שלנו פה, כאילו א.ל.י. לגרום לזה להיות כיף, כאילו להבין מה הבעיות שלנו, מה מפריע, הרי מה זה הסרף?

סבל זה משהו שאתה לא מתמודד איתו, שאתה לא מודע אליו, שאתה מייצר לעצמך הרבה פעמים. בסוף סבל זה ההחלטה שלנו לחשוב שמשהו רו לנו לסבל. וכאילו המטרה שלי זה להגיע למקום שאנחנו עושים את אותו דבר, ממעשרה הרבה יותר רחב, וגם כל הזמן נהנים וכל הזמן מתמודדים וגדלים מהמקום הזה. אז ברור שזה לא יקרה באינסוף, אבל אנחנו משתפרים עם הזמן. רק אני אגיד שאני גם רוצה לכתוב ספר. זה לא קשור להיות גדולה, אבל יש לי איזה כזה בבטן ספר, ואני מחזיקה אותו כל 20 שנים. ואני מאחלת לעצמי לכתוב את הספר שלי. אבל באיזה נושא? אולי זה כמה ספרים. זה כבר קרם חליטותי או אנציקלופדיה. באיזה תחום? יש לי איזה קו, זה קצת כזה ורפי, אבל תזרום לשנייה, שכאילו togetherness אפרופו, וביחד, אני ב ת חושבת שהכוח בעולם הזה קורה, והקסם קורה כשאנשים ביחד מצליחים ליצור משהו, וראיתי את זה בכל מיני שדות בחיים, גם המקצועיים וגם האישיים. לפעמים זה מתחפש ללא ביחד, וזה הכי ביחד, ובא לי, מה שאני רוצה לכתוב, בוער לי בבטן לכתוב על זה ספר, על הביחד הזה. זה אולי על צוותים, אבל זה לא על צוותים, כי צוות נשמע כמו משהו נורא כזה, אתה יודע, נורא צוותי. אז על הביחד, על חיבור של אנשים, ומה זה עושה בעולם. שער, תן לך טיפ ליאור. כן. תרשמי את העמוד הראשון. טוב, נשכח לך אותו. יאללה. יאללה. אפילו אם הוא גרוע. טוב. נו, זה תארק עם אנרגיה קוסמית, קוראים פה דברים. יאללה. תראו, רו לנו שאנחנו צריכים מתישהו להתחיל להתקדם לסוף הפרק, אז נר לי שאני אלך לשאלה לפני האחרונה, ואז על האחרונה, כדי שנעמוד בזמנים. יאללה, טוב. אני רק אסדר את זה. טוב. מה רציתם שנשאל אתכם ולא שאלנו? מה שקשוח בשאלה הזאת, שלא ידענו מה הולך לקרות, לא היה לי זמן לצפות לכלום, כי ישבנו פה, וזה, אבל יאללה, אני עכשיו, מה הייתי רוצה שישאלו אותי ולא? כן, ולא שאלו אותך. הייתי רוצה שישאלו אותנו מה לדעתנו, אנחנו חושבים שעובד בפודקאסט. למה אנחנו חושבים שהוא טוב? מה גרום לו להיות טוב? מה גרום לו להיות טוב, ארן? אז… אולי זה מגיע, יש פה עוד פייל. יכול להיות. אבל דבר ראשון, את. ב ת. אני רוצה להרים לך. לא, מגיע לך. ואני חושב שהזכרת את זה, אבל אני חושב שכשהתחלנו, זרענו איזה זרק כזה של כינות ופתיחות, שהוא ממשיך ממש לכל אורך הפודקאסט. אנשים יודעים שאם הם לא מביאים את עצמם, זה לא היה פרק טוב. וב ת יש לך יכולת כאילו לדייק את זה ולהנגיש את זה ולכוון את זה מדהימה. אז הזדמנות להרים לך, ליאור. זו שאלה טובה. נכון. כי קשה להבין מה גורם למשהו לעבוד. נכון. אני הייתי רוצה שישאלו אותי מה התוכניות שלנו לפודקאסט באנגלית ומה ספור עם האנגלית. כן, לא, קורה. זה מה שאני שואלת את עצמי פשוט. אני מודה, רתי, זה אחלה תרגיל פסיכולוגי, כי אני שואלת את עצמי את הדבר הזה כל יום. ואני עודה פה באתגר שאנחנו מהממים בעברית, ויש משהו באותנטיות ובאומק שאנחנו יודעים להגיע אליו בשפת האם שלנו, שלאוזן אחרת זה מפחיד טוב באנגלית. בשכונה, את מתכוונת. כן, נכון, in the hood. וזה כזה תמיד, וגם אני אגיד לך יותר מזה וגם לדבר, זה זה, זה לתת גם את הידע בארץ. לוק the truth in the eye. נכון, ולדעת שאנשים אחרים סביבי יהיו טובים יותר בזכות זה. אל מול העולם הענק הזה, אתה יודע, כמו לצאת כזה לחלל ופתאום לצוף, כאילו, לתת את הידע הזה לאנשים שלא יודעים אם הם רוצים אותו, ולא להביא את הכנות שלי ב-100%, כי אולי איזה ליגל טים מקשיב לי ורוצה. אז זה ככה תמיד פוגש אותי. ליאור, אפשר לתת לך טיפ? בוא נקליט את הפרק הראשון, סתם. רוי, מה רצית שנשאל אותך ולא שאלנו? אני חושב שכאילו, הייתי צמח לשאלות מאוד טובות על ה… כאילו, אני תמיד מרגיש איזשהו פספוס ביכולת שלנו להסביר כמה אנחנו נכשלים כל הזמן. לעשות סדרה של כישלונות, רק כישלונות, אבל זה כאילו מבאס, אבל אני לא… כאילו שזה קשה, שזה לא קל, שאנחנו לא מוצלחים בקטע ש… כאילו, מה שהופך אותנו להיות מוצלחים אולי, או להצליח או זה, זה שאנחנו נכשלים כל הזמן. אבל זה לא יכול להיות ברטרואורי, זה צריך להיות על הקשיים שלך היום, ואז אתה מתקשה לכם. אבל במקום הזה, קשה מאוד להסביר. כן. בסדר? כי מה אני אסביר שקשה לי? שהבטן שלי מתהפכת? זה כאילו מה שאני מסוגל להגיד לך. למה קשה לך? כי פשוט הבטן שלי מתהפכת. אני לא ישן. ואני לא ישן, ואני לא יודע למה. אז מה…

למה היא מתהפכת? אני לא יודע, אני פשוט לא אעשהן עכשיו, ומה שאני עושה היום בבוקר זה כנר לא מה שאני צריך לעשות כדי לפתור את הבעיה הזאת, זה ת. הפרק הזה היה שווה את כל הסיבוב הזה בשביל שתגידו את מה ש רתם עכשיו. אז כן, איך עושים את זה ביומיום? שאלה אחרונה, למה אתם עדיין עושים את זה? אם לא ידעתם, זה גם הולך להתשמע פרק. אוקיי. כי פרק אפס קראנו לו למה אתם עושים את זה, למה אנחנו עושים את זה. והשם פרק מהו, למה אנחנו עדיין עושים את זה. כן. ואני רגע אעשה לזה ספתחב קלוז'ר. תקשיבו, האומס רק גדל, סיפרתם את זה כל הפרק. החברה גדלה לממדים פסיכיים בקצב פסיכי אובייקטיבית. ולשניכם חשוב, וכל אדם בחברה יעיד, להיכנס פעם בשבוע ולהקליט פרק. לא שחשוב לכם שיהיה פודקאסט, אתם מבינים? חשוב לכם להיות בפודקאסט ובבית קבוע. ואנחנו הקלטנו עכשיו סדרה אליו, רואי כאילו כל שבוע מסמס לי, מתי אני חוזר להקליט. למה אתם עדיין עושים את זה? לא נגענו בזה, אבל הפודקאסט הזה לא תיארנו מה הוא יהיה בסוף. או עכשיו, כאילו זה לא הסוף, אבל מצאנו לדרך בלי שום הבנה של מה זה יעשה. אז דיברנו על האימפקט על זה מחוץ לחברה. איך שזה מעלה את האקוסיסטם. זו הזדמנות, כאילו אני אומר, זה שעה בשבוע שאני מקדיש, שבעיניי יש לה אימפקט במכפלות של אלפים, על אנשים, על איך שהם מבינים את החברה, על הקלצ'ר, על האקוסיסטם שלה. לא יודע, אני שקלנו את הסדרה על הסאס, רתי, בוא נע, אולי עכשיו דורות של סטארט-אפים שהתחילו, כמו שלנו לא היה מושג, ילמדו את זה, והם יהיו בפוזיציה הרבה יותר טובה. אולי זה יעלת כמות ה-unicorns עוד עשר שנים בישראל. איזה מגניב לחשוב, זה כאילו מטורף. ובעיניי זה עדיין מביא המון המון וליוס, זה שווה את השעה הזאתי פי אלף. אני מיורשה לי, אני חושב שעשית, זה נכון כל מה ש רת, אבל זה רציונליזציה לנושא. אני אגיד לך אחרת, זה ממכר. למה? זה פשוט ממכר. למה? כי אנחנו יושבים, ואני מרגיש שבתחילת כל פרק איזשהו פיצוח שהיה לנו, זה טוב, מה אנשים מפיקים מזה, איך זה עוזר לאנשים, מה אתה לא אומר שהוא ה ת, מה אתה… מה הבאתם להם? זה הבאת הפודקאסט-תרפיה שהרקוע, נכון? אבל זה קרמה, כלומר אנחנו יושבים בפרק, ואני מרגיש שבאנו לעשות טוב, אני לא חושב על עצמי, אני חושב על אחרים, אני חושב שזה לא יעבוד אם לא נעשה את זה, וזה ממכר. עכשיו ברור שבסופו של דבר, מה שיצא לנו מזה, ושוב, אתה אומר את זה בדיעבד כי זה בדיעבד, זה את כל הדברים שתיארת, אבל אני חושב שהתחלנו את זה בגלל הרצון לעשות, פשוט לעזור, אני חושב שאנחנו ממשיכים את זה בגלל זה, זה פשוט ממכר. בדיוק פה ישבנו עתה ואני רואי, היה איזה חודש ממש בהתחלה, כשהייתי נכנסת איתך לחדר, רת לך רואי, תזכיר לי למה אני עושה את זה. מה בפודקאסטים? כן, מודע, ממש בהתחלה, למה אני עושה את סטארט-אפ פור סטארט-אפ, זה לא מדיד בחברה עסקית, אז זה לא היה מדיד, כי זה היה במספרים קטנים, לעזור זה נהדר, אבל יש לי מוטיבציות אחרות בחיים, כל אחד בבעיות שלו, כן? ורו היה אומר לי, כמו על זה היית צריכה לעשות אוטומציה, אז עוד לפני אוטומציית במאנדיי, הייתה אומר לי ליאור, הקי-פי-איי זה קרמה, הדבר הזה הולך לחזור עליך בקרמה, שאת לא תדעי איך להכיל אותה, חכי, סבלנות, זה זרעים של קרמה, ואני חושבת שזה אחי כזה, באתי לברך ויצאתי מבורכת, כי כמות, עוד פעם, הגלים של זה וההדים של זה בתעשייה, אני יכולה להגיד לכם שזה שיח חדש שהגעתי אליו, וזה אולי למה אני עדיין עושה את זה, זה שיש איזשהו יזם שעזרנו לו המון בשלוש שנים האחרונות, ועכשיו דרך הקהילה שלנו שסוף סוף צומחת והופכת למקום יתי, שאנשים שואלים בו שאלות יתיות, ענת תשובה ממש מהלב, ממש השקיע, כשמישהו שאל איזו שאלה והוא יכלה לעזור. בואנה, הפכנו להיות פלטפורמה, שאחרים יכולים דרכה גם לעזור. זה כבר לא רק אנחנו עוזרים, זה כאילו… בגלל זה קראנו… זה כמו וואי פקטור. זה קלוז'ר ענק, למה קראנו לזה סטארט-אפ פור סטארט-אפ ולא מנדיי פור סטארט-אפ. נכון, אני כל הזמן רתי. אז עכשיו זה קורה, אז אם מסתכלים על העתיד של הדבר הזה, זה שזה יעזוב אותנו, כמו כל דבר שצריך לקרות, כן. נכון, וזו התשובה שאני עדיין עושה את זה, כי אני חושבת שהמשימה ה יתית היא רק בהתחלה שלה והיא ב ת להפוך לאיזושהי זרוע לשיתוף ידע בכל ישראל, אני כן שנייה שמה דגש על ישראל, תסלחו לי אינגליז' לא בסדר. כדי שכל אדם שיש לו משהו להגיד מניסיון או משהו טוב לחלוק באזורים של סטארט-אפים יוכל לעשות את זה דרכנו. זה הלמה אני עדיין עושה את זה. יאללה? יאללה. ואז רו לי להקריא. אוקיי. לפני שנסיים, אם עלו לכם עוד שאלות במהלך הפרק, אתם מוזמנים לדבר איתנו קצת בפייסבוק שלנו דרך חמוד Ask Us Anything באתר. תודה רוי וערן. רגע, אולי משהו אחרון. אחרון. אני רק רציתי להודות ל…

הצוות המדהים שעומד מאחורי הדבר הזה. זה משאב סטריק שמאז שהתחלנו להקליט בחדר הזה, הפכנו לצוות מטורף. מטורף. מטורף. קבוצה מדהימה של אנשים. אני… אחרי הבת שלי זה הדבר שאני הכי ג בו בעולם. נר לי זה עומד לכל. איזה כיף. כן. הרבה אנשים שעושים עבודה מדהימה. אז נגיד אותם. נגיד תודה לדרור, ולהדווה, ולדריה, ולנוע, ולדוריאל, ולמתן. ושנתר בפרק 200. יאללה, יש. יאללה, ן. תודה ליאור. תודה לכם שהעזנתם.