111: איך מייצרים פוקוס ומהירות גם בפרויקטים מורכבים

היי כולם, אני דריה ורתיים ואתם הגעתם לסטארט-אפ פור סטארט-אפ, הפודקאסט שבו אנחנו חולקים מהניסיון, מהידע והתובנות שלנו כאן במאנדי.קום וגם מחברות אחרות, ומיד לכל מי שסטארט-אפ מדבר אליו, לא משנה באיזה כיסא יושב ברגעים אלו. בריבון האחרון של עשרים עשרים, דוטן ממחלקת הפרודקט במאנדי שיתפה סרטון בישיבת חברה. בסרטון היא הבטיחה שתוך שלושה חודשים הולך לצאת מוצר חדש בפלטפורמה, גאנט. זה אולי לא נשמע כמו משהו יותר מדי דרמטי, אבל מדובר בפרויקט ענק, כזה שיכול לקחת הרבה יותר משלושה חודשים. עם זאת, צוות הפרודקט היו כל כך בטוחים בדדליין שלהם, שהם אפילו נתנו אור ירוק למחלקת המחירות להתחיל למכור אותו ללקוחות. אז כדי לדבר על התהליך הזה ואיך ניגשים לפרויקט כל כך גדול, נמצאות איתי שירלי באומר, פרודקט גרופ מנג'ר. היי שירלי. היי. ודוטן נגוזי, שהיא פרודקט ליד במאנדי.קום. היי דוטן. היי. מה קורה? הכול מעולה. כיף להיות כאן גם בפודקאסט, גם במשרד. וואי, ממש. זה לא טריוויאלי בכלל. ממש. טוב, אז על מה אנחנו הולכים לדבר היום, דוטן? אז אנחנו הולכים לדבר על הפרויקט של הגאנט. ובעצם על איך לקחנו אירוע שהיה די גדול לפני שנכנסנו אליו והצלחנו לגרום לו לקרות בקבועי זמן טובים. ועבד בצורה מאוד שונה מאיך שאנחנו רגילים, אנחנו מאוד אג'ילים ואוהבים לטפל בהרבה דברים קטנים ולהיות פרוסים על הרבה אזורים. והצלחנו ככה לעצור צוות לכמעט ריבון ולהתמקד בדבר אחד גדול. זה היה נר קצת מוזר ושפתני באותה נקודת זמן. ובמבט לאחור אנחנו מבינים כמה אימפקט זה יצר וכמה דברים מדהימים למדנו מזה. אז רצינו לדבר, לחלוק מה עבד טוב, מה לומדים מפה ומה אולי אפשר לעשות גם בחוץ במקומות אחרים. אני אולי אוסיף על זה כי דוטאנה צנועה מדי, אבל הפרויקט הזה, אחד הפרויקטים הכי מוצלחים שעשינו במאנדי, אני חושבת, כאילו גם ברמת האקסיקיושן, איך שהצוות עבד ביחד, הצלחנו לדלבר מהר, הצלחנו לדלבר באיכות מאוד מאוד גבוהה, וגם ברמת האימפקט. אני חושבת שזה פיצ'ר שהוא כביכול… לא יודעת, גנט? משהו שנר תמים ופשוט, אבל לא היינו מסיים את 2020 כמו שסיימנו אם לא היינו את הפרויקט הזה. לא חושבת שנסיים את 2021 באותה צורה, אז האימפקט שלו גם על איך שאנחנו עובדים וגם בסוף ממש ממש על השורה התחתונה של העסק, הוא היה מטורף, ויש ממש פרויקטים ספורים שמתנהלים ככה, ובגלל זה אנחנו, אני ממש מתרגשת לחלוק ולדבר עליו. מהמם. אז לפני שנתחיל, קצת קונטקסט למי אתן וכמה זמן אתן במאנדי, אז שיר לי את רוצה להתחיל? כן, בטח. אז אני מובילת הפרודקט בקבוצת וורקפלואו, זה קבוצה שמובילה את מוצר הליבה של מאנדי. בעצם אני במאנדי הרבה זמן, יותר מארבע שנים, התחלתי בתור הפרודקטית הראשונה, אז ככה עברתי פה המון המון גלגולים בגדילה המטורפת של החברה. ודוטן, מה את עושה במאנדי? אני פרודקט ליד פה במאנדי, נמצאת כאן שנתיים וחצי, כשהגעתי הקמתי צוות של גרווס, שהתעסק בקוויזישן ואונבורדינג של משתמשים, ולפני חצי שנה חזרתי מחופשת לידה לקבוצת וורקפלואו. ואת בעצם הובלת את כל הפרויקט הזה של הגן שאנחנו הולכים לדבר עליו, נכון? נכון. הובלתי אותו כחלק מצוות האינסייטס, שמתעסק בעצם באיך מנהלים, יכולים לקבל תובנות מהדאטה שלהם שנמצא במאנדי, והגן היה אחד הפרויקטים הגדולים שהובלנו בשנה החולפת. אוקיי, אז לפני שאנחנו נצלול ב ת לאיך נר הפרויקט, אני רוצה רגע להבין למה בכלל, למה בכלל להיכנס לפרויקט כזה עצום מלכתחילה. אוקיי, מדהים. אז בעצם כמו ש רתי, צוות אינסייטס, המטרה שלו היא בעצם לאפשר למנהלים לקבל תובנות מהדאטה שלהם ולהבין איפה החברה עומדת, לאן צריך ללכת, איפה פרויקטים נמצאים, ואחת מהמטרות המרכזיות שלו היא להצליח ולהיכנס יותר ויותר לארגונים גדולים. אנחנו עובדים מאוד צמוד עם מחלקת המחירות ומנסים להבין איפה ההזדמנויות הגדולות שם. וכשישבנו וחפרנו איתם, הבנו שיש בהרבה ארגונים גדולים מחלקה שנקראת מחלקת ה-PMO, מחלקה שהיא ונה על איך נראים התהליכים בתוך החברה, איך מתנהלים הפרויקטים בחברה, והיא גם ונה על התמאת הכלים עבור אותם פרויקטים. ואנחנו כל פעם מצליחים להגיע בשיחות המחירה על המחלקה הזאת, להסביר לה שמאנדי זה כלי מושלם.

השבילים, וזה הרבה פעמים לא מצליח כי אנחנו כליל לניהול עבודה, אבל אנחנו לא בדיוק כליל לניהול פרויקטים, והם רוצים כליל לניהול פרויקטים, אבל אנחנו לא מצליחים לסמן את אבין במקומות שהם צריכים. כשהבנו שאם נצליח למכור להם, נצליח לחדור לארגונים הרבה יותר בקלות, הרבה יותר במהירות, ולהגיע לעסקאות שגם הרבה יותר מעניינות אותנו. ועם ההזדמנות הזו יצאנו לדרך, וניסינו ב ת לחפור ולהבין מה ישים אותנו על המפה ושנוכל להתחיל לרוץ. ואחרי הרבה חפירה עם סלז ועם פרטנרס והעמקה במחסר שם, הבנו שהכל בבייסיק מתכנס לגנט. כל מנהל פרויקטים עובד על גנט. זה המסך שהוא פותח בבוקר והמסך שהוא הולך לישון איתו בערב, וכל זמן שאנחנו לא יודעים להגיד יש לנו גנט מדהים ואתה יכול לעבוד פה ולהעביר את כל העבודה שלך לכאן, אנחנו מאבדים את המחלקה הזו. זה משהו שלא היה לנו לפני? אז היה לנו איזשהו טייק על גנט, היה לנו את הטיימליין שלנו שזה מוצר יחסית דומה שמציג משימות על לוח זמנים, והיה לנו איזה ניסיון ראשון למוצר גנט שהיה כזה הצגה של אייטמים כמו גנט, אבל לא ממש משהו שיכולנו לבוא ולהגיד איתו, אתם שומעים? יש את המס פרויקט, זה הכלי שאתם רגילים לעבוד עליו, ויש את מנדיי וזה סיים. וזה בעצם הפער שניסינו לחסות עליו. בסוף זה, אבל גנט זה משהו שיש לו כבר המון המון פתרונות בשוק, לא? אז לא היה יותר נוח ללכת פשוט, אתם יודעות, לכוון פשוט מראש לשווקים אחרים, אולי לא ללכת לשם כי כבר הכל קיים, ולא להתמקד בפרויקט כזה ענק? כשיצאנו לדרך לפני הרבה שנים כבר, אז רנו שאנחנו לא מ ינים בקונספט הזה של גנט. כאילו גנט זה שייך לתכנון של פעם, זה לעבודה של פעם, אנחנו חדשניים ואצלנו הכל נורא ויזואלי ונוח וכליל ופשוט. לדעתי אפילו רוי כתב פעם איזה פוסט שאומר למה גנט זה השטן. כן, היינו צריכים ממש לאחרונה מחקנו את הפרויקט הזה. ממש כך שהתחלנו את הפרויקט. זה אופס לא התכוונו. בדיוק. התכוונו ב2017. ב2017 זה היה ממש הגיוני, וככל שהתבגרנו כחברה, אז גם הבנו שאנחנו ב ת רוצים לתת מענה לכל הסגמנטים של השוק, ומנהלי פרויקטים זה סגמנט ענק. אני חושבת שגם יש פה שיעור מעניין בסטארטאפים או באבולוציה, כי אנחנו צריכים כל הזמן לבחון מחדש את ההנחות שלנו, אז אני יכולה עד מחר להגיד שגנט זה השטן וזה כבד וזה נורא, אבל לא צריכנו לתת פתרון למישהו שרוצה לתכנן פרויקט של שלושה חודשים קדימה, וזה משמעותי אם אנחנו רוצים לנהל עבודה. אז אוקיי, אז הבנתי שזה איזשהו חלק משינוי אסטרטגי שעברה חברה, וב ת הייתם צריכים להתאים את עצמכם לשוק החדש שאנחנו מכוונים אליו, נכון? לחשבונות שהם יותר גדולים של אנטרפרייז. נכון. אז התקבלה החלטה שצריך לעשות גנט. מה השלב הראשון? אז אני אגיד שכשאני הצטרפתי לצוות ממש בסמוך, כשהתחלנו לחשוב כזה מה עושים, ואחרי שישבתי עם הסיילס וחשבנו ככה ביחד, ו רתי תקשיבו חייבים לעשות גנט, אז קודם כל התשובה הייתה אומייגאד, בבקשה בואו לא נעשה את זה. כלומר היה לנו את הטיימליין הישן, שהנושן לגביו בצוות היה שזה קוד ישן, אם נוגעים שם אלף דברים אחרים נשברים מאחורה, אף אחד לא רוצה להתקרב וכאילו בואו נעשה את המינימום שאפשר באזור הזה, ונלך למקומות אחרים שאנחנו מכירים ואוהבים. אז ככה, כאילו הבנו שאנחנו רוצים לעשות משהו שעוד לא עשינו, מצד אחד היה פה חשש גדול שזה כאילו פרויקט ענק, אנחנו לא יודעים בכלל למה אנחנו נכנסים, יש פה סבך של קוד שאף אחד לא מרגיש בטוח לגביו, ומצד שני ארגון סלס שמצד אחד מאוד רוצה את זה, אבל מצד שני קצת אין לו טראסט יתי שבטוח נוכל לעשות את זה, והם כאילו את יודעת מפגישה לפגישה שאלו אותנו, אבל זה ב ת יקרה, כאילו איך אני יכול לדעת שזה ב ת יקרה, כי אתם כל פעם אומרים ואז זה לא קורה וכאילו. והם פחדו להבטיח את זה ללקוחות ואז זה פשוט לא היה קורה והלקוחות בסוף היו מתאכזבים. כן כי הכזבנו אותם הרבה פעמים בתור אנשי מוצר, לא כי זה לא חשוב לנו אלא כי אנחנו עובדים אינקרמנטלית, אנחנו עושים הרבה שינויים תוך כדי תנועה והם כבר לא ה ינו לנו. ואני חושבת שדוטן בא ו ר תקשיבו זה קורה, לא מעניין אותי זה קורה ואני אעשה הכל כדי שזה יקרה וזה גם דרוש כזה ליפ אוף פייף מסוים. אז איך ב ת גורמים לכולם להיות אונבורד?

בסוף אתם עושים את זה גם בשביל שאנשים אחרות יבואו אחר כך ויוכלו להבטיח את זה הל ? איך גורמים להם ב ת לקחת חלק יתי בדבר הזה? אז אני חושבת שהיו פה כמה דברים שהיו טובים, שאפשר ככה למנות אותם ולנסות לשחזר בעתיד. אם נתחיל שנייה בלדבר ב ת על הסיילס, אז זיהוי ההזדמנות היה ממש ביחד איתם. כאילו יד ביד הבנו, הם באו ו רו PMO, אני שמעתי את המילה הזאת פעם ראשונה, לא ידעתי מה זה בכלל, כתבתי בגוגל What is PMO וניסיתי להבין במה מדובר כדי להגיע יותר סבבה לפגישה הב והם ממש לימדו אותנו מה זה העולם הזה של ניהול פרויקטים מאוד מאוד אדוונסט. אז ביחד איתם זיהינו מהי ההזדמנות, הם הביאו את הידע שלהם ואנחנו הבאנו את הטייק של הדאטה וכאילו ביחד הבנו וקיבלנו ון יתי ממש חזק שכאילו אם אנחנו הולכים לכיוון הזה, זה בוננזה, כאילו בטוח משהו ממש ממש טוב כאילו יכול לקרות כאן. וברגע שהצבנו את זה ביחד איתם, מה שהם מאוד ידעו לעזור לנו בו, זה לשים ממש דולר סיין על הדבר הזה, זה משהו שמאוד קשה כשמתעסקים בקונסומר או כשמתעסקים באיך זה יגיע לכלל הלקוחות, אבל כשאנחנו מדברים באנטרפרייז, אז זה שאנחנו יכולים להגיד ואנחנו מ ינים שזה יביא כך וכך דולרים, מביא כזה כאילו מאוד מאוד מאוד משכנע. וברגע שהיה לנו את זה ביחד איתם, יכולנו לרדת חזרה לשולחן התכנונים ולהגיד אוקיי, יש פה משהו שאנחנו חושבים שהוא ב ת גדול, שהוא ב ת משנה, שהוא גם מאוד מאוד עלה עם הצרכים העסקיים שלנו באותה נקודה הזמן, בוא נבין איך עושים את זה. כן, זה נר לי דרך מעולה להפוך את כולם לאליינד, כי גם כמו שרי, כמו שאת רת, שגם מפתחים לא בדיוק התלהבו לעשות את הדבר הזה, אבל בסוף אם כולכם מבינים שיש פה הזדמנות יתית שזה יגיע מהסיילס וזה עובר דרך הפרודקט שמאפיינים את הדבר הזה, ומבינים איזה מטרות זה ישיג, אז הרבה יותר קל לאחד ככה את כולם סביב הדבר הזה. תר הרבה אנשים לא כל כך היו בעד הדבר הזה, כאילו היינו, אנחנו מסתכלים אחורה ואנחנו אומרים ברור, כאילו ברור שזה מה שהיה צריך לעשות וברור שזה הדבר הכי טוב בעולם, אבל זה ממש לא היה טריוויאלי. הנה הייתה איזו תפיסה בחברה שגנט זה הסטן, לחיפשתי פיצ'ר משהו שהוא הסטן. הצוות של דותן זה צוות מאוד מרכזי ומשמעותי בחברה שאחראי על המון המון אזורים, לא נגענו בהם בתקופה הזו, כמובן מאליו, זה אזור נורא מורכב, זה אזור נורא מסובך, המון המון המון קונסטריינס, ואני חושבת שאחד מהדברים שאפשרו ככה לקחת את זה בפול פאוור קדימה, היה כמה שדותן השקיעה בלהראות את ההזדמנות. כאילו היה לך דק לדעתי שזה עשרים סליידים, רק מר בסוף בסוף בצורה הכי פשוטה, תקשיבו הדבר הזה שווה לנו ארגזים של כסף ווליו. כמה אנשים ב ת יש בצוות שעבד על זה? אז ב ת חשוב לי להגיד שנייה מילה על הצוות, אז קודם כל הצוות מונה, היו שלושה מפתחים, מעצב ובחורה מהשירות לקוחות שתומכת בנו, וכאילו ב ת דיברתי על האינסטינקט הראשוני של החברה בפיתוח, ש רו תקשיבי מה זה בלאגן, זה מסובך, אבל היה פה דווקא תהליך ממש מוצלח גם ביחד עם הצוות כולו כצוות של זיהוי ההזדמנות. ברגע שאנחנו שמנו לעצמנו למטרה לייצר איקס אימפקט, וברגע שהבנו ו נו ביחד בזה שהדבר הזה ב ת יכול להביא את האימפקט הזה, אז כולם היו בבהין והמשימה הייתה להבין איך אנחנו יכולים להצליח לעשות את זה ביחד. כלומר זה לא שהייתה התנגדות קולוסלית של כל הצוות ואני כנגד כל הסיכויים, זה לא היה המצב. רק מאוד, כלומר שלב הזיהוי היה כזה שלב קצת מבהיל, אבל ברגע שהשתכנענו בעצמנו פנימית, אז היה לנו הרבה יותר קל לעוף על זה וגם לשכנע את העולם שזה מה שצריך לקרות, למרות שזה אולי טיפה שונה מאיך שאנחנו רגילים. אז בואי נדבר ב ת על איך עושים את זה, כי בסוף את מתאר פה צוות של שישה אנשים, כולל אותך, שמזהים פה איזושהי הזדמנות גדולה, אז נגיד כולם אונבורד. ידעתם אבל שזה הולך להיות פרויקט כל כך גדול? ידעתם מה זה ידרוש? לא, אז זה היה שלב ממש מגניב. אני חושבת שכאילו בהתחלה נופפנו בסיסמה בסט אין קלאס גנט, בואו נייצר את הבסט אין קלאס גנט וזה היה כזה הלכנו במסדרון וזה מה ש רנו, ואז כזה תפסתי שני חבר'ה ו רתי להם בואו בואו לחדר, מה זה בסט אין קלאס גנט? אנחנו יוצאים כשיש פה מסמך שאומר מה זה הגנט שלנו, מה זה בסט אין קלאס גנט ואיפה הפערים? כדי שבכלל נבין שאנחנו מדברים על אותם דברים, פתחנו אותנו ועוד איזה חמישה מתחרים וניסינו להבין מה יהפוך את המוצר שלנו לטוב כגנט. וזה הפך להיות בסוף התנ״ך של הפרויקט הזה. מסמך דוק מכוער עם כתום וירוק וסטורוקים וכל מיני כאלה, שברגע שכתבנו…

אז רנו, אוקיי, עכשיו הרבה יותר קל להבין כאילו איפה אנחנו עומדים, מה יותר חשוב ממה, מה יש לנו, מה אין לנו, מה בוודאות מחוץ לסקופ, ואת המסמך הזה ממש לקחנו ותוך יום יומיים חלקנו קודם כל כזה בתוך הגרופ שיתנו לנו פידבקים, ואז עם כל העולם. כתבתי הודעה לכל האנשים בסלס, לכל האנשים בסיאס, תעברו על זה בבקשה, אם יש לכם פידבק, להגיד משהו נוסף שלא מופיע כאן, תגידו את זה כי אנחנו רוצים לייצר את הבסט אינקלאס גאנט, וזה יהיה ה ת החל מעוד כמה ימים. אז רציתם מראש להיות כמה שיותר מוכנים לכל מה שהפרויקט הזה הולך לכלול. לגמרי. זה נקודה מה זה לא טריוויאלית, כי אני חושבת שהאינסטינקט שלנו הרבה פעמים, כאילו בתור בן אדם או בתור אנשים שיוצרים משהו, זה לחלוק החוצה רק משהו שאנחנו סופר בטוחים בו. ישבנו, השכנו בו כבר מ שעות, אנחנו יודעים מה אנחנו רוצים, שייףנו אותו מכל הכיוונים, ורק אז נבוא ונגיד. מה שאנחנו קוראים לו בחברה unveiling, לבוא ולהגיד הנה, זה מה שעשינו. חושפים את הפרויקט. אנחנו אף פעם לא עומד. אבל מהצד השני, אני גם לא רוצה אולי לקבל פידבק מכל העולם, כי אם עכשיו לכל אחד יש דעה אחרת, וזה גם ככה פרויקט גדול, כאילו איך נערכים לדבר הזה בכלל? נכון, אז משתפים עם האנשים הרלוונטיים, וגם מייצרים איזשהו team support ופוקוס על מה אני רוצה לקבל פידבק, ומה חשוב לי ומה לא חשוב לי. לא חשוב לי עכשיו לקבל פידבק על מה הצבע של הכפתור, אבל חשוב לי שאני אצייר כולנו ביחד הבנה של מה זה גן טוב, לאן אנחנו רוצים להגיע. הדבר הזה הוא מאוד מאוד משמעותי. כאילו להגיד, אני יודעת שאני טועה, הנה כמה נכון, אין סיכוי שהיא לא הייתה טועה עם כמה ימים של עבודה על הדבר הזה, ויאללה, וכאילו… ולפתוח את זה לכולם. לפידבק, כן. ובסוף ברור שזה יצייר בהתר טוב, ברור, אין לי שום ספק. וזה ב ת עזר לגבש תמונה של איך אנחנו רוצים שזה ייר בסוף, כאילו זה ממש היה כזה המדריך למשתמש שלנו? לגמרי, אני חזרתי לזה כשקצת לפני שהשקנו, חזרתי לזה כדי לראות כזה מה עשינו ומה לא ומה נשאר, וכאילו זה היה אחד לאחד. נשאר הרבה דברים, כן? אבל מה שסימנו בירוק, מה זה הפן, חמישה קווים, זה קרה, וקרה בסדר שרצינו, ובאיכויות שרצינו, ודברים שלא קרו, קיבלו פתרונות אחרים, זה לגמרי היה. בסוף, single source of truth למה זה גן טוב כמו שאנחנו רוצים אותו. אז אני חושבת שזה גם היה כזה ב ת התנ״ך, ומקום אחד, והזדמנות מעולה מעולה לקבל פידבק וכזה לייצר ולידציה מוקדמת על מה אנחנו רוצים לעשות, אבל עוד משהו שזה עשה, זה יצר inclusion לכולם. פתאום מלא אנשים הרגישו שהם שותפים של הפרויקט הזה, הם שותפים של דוטן, הם רוצים שהוא יקרה, הם רוצים שהדבר הזה יצליח. הנה למשל, שזה לא היית לוקחת כמעובן מאליו שהרגיש included. זה אף פעם לא מעובן מאליו, כי כשמראים לך תוצר מוגמר בסוף, אומרים לך תני פידבק, אתה תמיד תתני איזשהו פידבק, ותמיד, כי תמיד יש מה להגיד. אבל כשאת חלק מתהליך בהתחלה, ואת חושבת עליו מהתחלה, ואת נותנת את הקול שלך, אז זה שלך. ואני חושבת שזה המפתח בפרויקט הזה. לחבר את כולם, לחבר את כל המחלקות השונות, לחבר אנשים שונים בתוך הפרודקט, לחבר את הלידרשיפ בסיפור הזה. נכון, ה ת שאני פתאום נורא מתחברת למה שאת אומרת, אני חושבת על מקרים אחרים שאני ראיתי את זה, אז למשל, אנחנו בונים את האתר של הצוות במובייל מחדש, של הצוות שלנו, וב ת, פעמים קודמות, אז כבר בנינו איזשהו עיצוב למובייל, ואז רק שלחנו את זה לצוות, וכל אחד נתן כזה לאותו על העיצוב הקיים. עכשיו אנחנו עושים מההפך, עכשיו אנחנו באים ושואלים את כולם, מה אתם אוהבים באתרים אחרים? מה לדעתכם חייב להיות שם? איזה אלמנטים ממש בתם במקומות אחרים שאנחנו יכולים לקחת? וזה הופך את כולם להרבה יותר אכפתים כלפי הפרויקט, כאילו כל אחד רוצה לתרום ממש ממה שהוא מכיר ומה שהוא יודע, ומדמיין בעצמו איך זה הולך להיות. וזה יוצר תוצ שונה לחלוטין. אני חושבת שיש פה עוד נקודה קטנה, שאולי זה היה בכלל בלי להתכוון זה קרה, אני ממש, הגעתי לצוות וקצת אחרי התחלתי לעבוד על זה, וה ת שהרבה מהעולם הזה היה עזר לי, כאילו הייתי אומרת שכפרודקטים המון פעמים אנחנו כאילו היודעים של התחום שלנו, במיוחד כשמדובר בעסקים קטנים או מוצר שהוא מאוד בי-טו-סי, מאוד קל לשים את עצמך בנעליים של אותו לקוח. ואני זוכרת את עצמי אומרת, כאילו אני לא מבינה מה המילים האלה אומרות בכלל, כאילו אומרים לי צריך פה דפנדנסי, צריך פה מיילסטונים, אני כאילו לא עובדת ככה, זה לא השיטת עבודה שלנו, אני ב ת לא עד הסוף מבינה. ובמה שהייתי צריכה אותם, כאילו אדם תקשיבו, אתם מבינים את הלקוחות האלה, אתם מדברים איתם יום יום.

אתם עשיתם קורסים בניהול פרויקטים בואו תנו לי את הידע שלכם כי אני ב ת לא יודעת ואני חושבת שכזה כשיעור לעצמי גם במקרים שאני ארגיש שאני יודעת עדיף כאילו לבוא ממש בבייב הזה לאנשים אחרים שאולי ב ת יש להם טייק אחר על משהו הזה שהם דיברו עם הלקוח הזה שהוא איזה חברה לייצור משקפיים שממש צריכה משהו שאני לא חושבת עליו זה ב ת נותן את המקום למלא סטייק הולדרס שונים פתאום להביא ולדעת מהידע שלהם ופתאום דיברתי עם מי שאחראי על הפרטנרשיפס ו ר לי תקשיבי הייתי מלא שנים אחראי על הפרויקטים בארגון שהייתי בו אז בטח יהיה לי דברים אחרים להגיד וכאילו זה נותן לאנשים את המקום לתת את שלהם בלי קשר בכלל למה התפקיד שלהם או מה הם עכשיו פה זה מדהים שכאילו משהו שהוא כאילו היה חיסרון מחפשים בכל מיני פרויקטים מוצרים דומיין אקספרט אנשים שהכי מבינים שזה טוב וחשוב כן אבל אז אתה גם החטא הכי גדול של הפרודקט אתה בא מהירות אתה חושב שאתה יודע הכל אתה חושב שאתה מבין זה משתמשים שלך ופה כאילו החיסרון כביכול הפך לאחד הדברים שגם מול הדבר הזה לעבוד לבוא בסקרנות לבוא בראש פתוח לבוא בהקשבה זה א' ב' של פרודקט לגמרי ויצא לנו לדבר על זה גם בכמה פרקים האחרונים של כמה יתרונות יש לפעמים בלבוא חדש למשהו כאילו עם ראייה חדשה לחלוטין דווקא שאתה כבר לא בתוך העניינים ואתה מרגיש שאתה יודע הכל כזה ואתה לא רו דברים שמישהו חדש יכול לבוא והכל יקפוץ לו כזה לעין נורא נורא מהר אז זה מגניב שאפשר לנצל את זה גם בפרויקטים של פרודקט של המוצר גם כשהמוצר שלנו עדיין יש בו אזורים חדשים לגמרי לגמרי מגניב אז בואו נדבר ממש על הבנייה של הדבר הזה אז את מתארת פה מסמך ענק עם המון המון פיצ'רים או תכנון כבר ברור לכם איך אתם רוצים שזה ייר מה עכשיו איך מתחילים זה נשמע לי כמו משהו ענק כן אז אני חושבת ששוב תיארתי מקודם את החשש שהיה אצל המפתחים כשרצינו להתחיל וכאילו באיזושהי מידה באנו לזה ו רנו אוקיי מה צריך לקרות כדי שלנקה את הפחד הזה מהפרויקט בתור התחלה ויש לנו פה איזה מין אס כזה שאנחנו יכולים לשלוף ברגעים קשים של צוות מדהים של פאונדיישנס שיודעים לבוא ולפרק דברים ממש מורכבים בקלאנט או בסרבר כשבמקומות שצריך בוא נ ר רנו תקשיב אנחנו צריכים אותם לכמה ימים הם יבואו יעזרו לנו ביחד איתנו יפרקו שם איזושהי בעיה של ביצועים ממש ממש קשה שאף אחד לא מכיר ואף אחד לא יודע נייצר ביחד איזשהו אישור קו של כאילו לנקה את הרעש הממש גדול הזה ואחרי שנעבור את זה נדע שאנחנו כאילו אריס כמשוגע שלא מכירים ולא זה מאחורינו נייצר איזושהי תחושה גם של ביטחון לצד השני כאילו הנה דברים מתחילים לזוז ולקרות ואנחנו יכולים להתחיל ולבנות על גבי הדבר הזה את המוצר שלנו עד עכשיו מה שאתם מתארות לי זה יכול להיות תהליך בנייה של כל פיצ'ר אוקיי כאילו סבבה שהבנתי משהו גדול אבל בסוף עשיתם איזשהו איזה שהם שיפורים בקוד במוצר הוצאנו מוצר אפילו לפרודקשן כאילו זה יכול תמיד לקרות עם פיצ'רים אחרים שאנחנו נעשה איזשהו תהליך של שיפור שלהם פה היה איזשהו פרויקט ענק אז אני מנסה להבין מתי התחלתם להבין שזה ב ת משהו שהוא שונה מפרויקטים אחרים ושצריך להתנהל פה בצורה קצת שונה אני חושבת שזה חוזה חזרה לביזנס ניד כאילו בעצם רנו לעצמנו אנחנו רוצים לייצר איזושהי התקדמות מאוד משמעותית בביזנס עבור הסל זה יכולים למכור עכשיו אפשר לקחת את הפיצ'ר הזה ולמרוח אותו עכשיו שנה להוסיף פה עוד יכולת ושם עוד יכולת ולתעדף ולזה ולתכנן את זה בין דברים אחרים אפשר להתחיל ולסיים ומה שאנחנו ניסינו לעשות פה זה בעצם להגיד אוקיי מה צריך לקרות כדי שהאירוע זה יתחיל יסתיים ונוכל להמשיך הל .

אוקיי, ואז רתם סבבה, אז הפוקוס צריך להיות על זה, ולא על דברים אחרים. בעצם ההצעה באותה נקודת זמן הייתה להגיד, אוקיי, בוא נשתיק את כל הרעשים מהצד. נתחיל את הדבר הזה, ניתן שם מכתש משמעותית, נגיע למקום שיש לנו מוצר שאנחנו גאים בו, ונוכל להתקדם מעלה ולהביא את הערים של אימפקט שאנחנו מ ינים שהדבר הזה יכול להביא פשוט מהר יותר. כמה זה קשה לעשות דבר כזה, שיר לי, בתור מישהי שהיא דווקא גרופ מנג'ר, שאת יודעת שיש גם עוד אלף דברים אחרים שצריך לעשות, לדעת שיש צוות שלם שהולך להתמקד רק בדבר אחד. קשה מאוד. כאילו תמיד קשה, וגם ספציפית, אני חושבת, מעניין זה כזה בקיצון. הצוות הספציפי הזה אחראי על המון אזורים. אז כאילו לבוא ולהגיד, ואני גם זוכרת שהיה כל מיני טעיות כשדוטן רה את זה, מה אתם יכולים לעשות רק גנט? כל הריבון? כאילו ב ת? וזה חוזר להזדמנות. כי התשובה הייתה בביטחון רב להגיד, כן, אנחנו הולכים לעשות רק גנט בריבון. אנחנו נתחיל ואנחנו נסיים, ואנחנו נעשה XYZ כסף, ונעשה XYZ יוזרים מאושרים. וכשרואים את התוצ בסוף, אז אוקיי. כאילו אין הרבה דברים שיכולים להביא את זה. להתחבר למה ששיר לי רה, היינו מאוד בטוחים במה זה יביא. כלומר, יש לנו את ל בחורה מהסיילס שאחראית על ה-enablement בעצם בין הסיילס לבין הפרודקט. נכון, ועשינו פרק איתה על הנושא הזה, מי שרוצה יכול לחזור אחורה ולשמוע. אז ל ממש הלכה איתנו יד ביד פה, בעצם הבי לנו לקוחות לדבר איתם ולקבל את הביטחון של מה בדיוק הם צריכים. הראתה לנו את המספרים, ישבנו ביחד והבנו איזה סוג של עסקאות זה יצליח להביא לנו, באיזה קצב, כמה פייפליין כזה יש. ממש יכולנו להצמיד בצורה ממש מובהקת כסף ולקוחות מרוצים לדבר הזה. זה לא היה איזה בוא נלך נפתח חללית שטסה לחלל ואולי זה יעשה משהו. זה לא היה איזה ניחוש שניחשנו פה ביחד. כן, רמת הביטחון הייתה ממש גבוהה. בדיוק. לא רק רמת הביטחון הייתה ממש גבוהה, כאילו דוטן גם רה את זה, אני רק ב קצת להגיע לזה עוד מילים. גם מצד אחד ידענו ממש טוב לאן אנחנו רוצים להגיע, כאילו למה זה מעניין וגם איך זה נר בסוף עם הסרטון והמוקאפים שעשינו. אבל מצד שני הייתה תוכנית סופר סופר דיטיילד של איך אנחנו הולכים להגיע לשם והצוות שחרר מיני מיני מיני פי'צ'רים כל כמה ימים. אז זה לא שכאילו הרבה פעמים אני חושבת צוותי מוצר נוטים לאחד מהזוויות האלה. כאילו או שאתה רק עושה מיני מיני אינקרמנטים קטנים, יש לך בבקלוג, אתה מסדר אותו יפה, קיבלת איזה פיצ'ר בקשה מיוזר וסבבה. או הקיצון השני שגם קורה המון פעמים זה שיש לנו איזה פרויקט ענק. אנחנו קוברים את עצמנו במרטף, אנחנו יושבים תשעה חודשים, אנחנו מפתחים אותו ורק אז אנחנו מוציאים את זה לשוק. מה שקרה כאן שלדעתי זה אולי הנקודה הכי חשובה בפרויקט הזה, זה שהיה גם וגם. כאילו גם ידענו אנחנו רוצים להגיע, ידענו למה זה משמעותי וגם כל הזמן דלוורנו. או הם כל הזמן דלוורו, כל הזמן קימנו ולידציה מהשוק, כל הזמן הייתה תחושה של התקדמות, כל הזמן הייתה תחושה של הצלחה. ולא יודעת הפרויקט הזה יצא בלא יודעת 30 חתיכות, 40 חתיכות. ממש. אוקיי זהו זה לא שיש נקודה אחת שבסופה כמו שאת רת שירי חושפים את הפרויקט. כאילו יש תהליך של הולך ומתקדם ורואים אותו מתקדם. כמה פעמים בשבוע כאילו לא מטורף ממש וב ת אגב וגם הזה. כי אם היינו רק עושים כזה מיני אינקרמנטים אז כאילו זה היו טוב היא שינתה את הכפתור קצת יותר גדול מחפט. אבל תמיד גם ידענו מה התמונה הגדולה ולאיפה זה יביא אותנו ואתה נפלנו בזה כל כך הרבה פעמים. אני אישית נפלתי כל כך הרבה פעמים גם בצד הזה וגם בצד הזה אפילו בפרויקט הזה שזה כאילו מצחיק. אני לפני עבדתי את האינסייט וידענו את ההזדמנות של הפיימו ורצינו לנתח שם וכאילו היה לנו רצינו לסיים את הריבון באיזה כזה ניצחון. ו רנו יאללה בוא נעשה הקטון נתפוס את הפיימו זה הזדמנות ממש גדולה נתקתק כמה פיצ'רים ונצא. ועשינו הקטון של כמה ימים הוספנו כמה פיצ'רים הם היו מאוד חמודים וטובים שהם היום פסוטים מהם אבל זה זיזות המחת. כן אז זה טוב ויפה שעושים הקטון ומנסים לפצח את הפיצ'ר ביומיים או אני לא יודעת כמה זמן. כן אז אני אומרת זה גם וגם זה כאילו גם לבוא ולהגיד איך זה נר בסוף ולנו אנחנו הולכים לייצר ויז'ן ולייצר פרפס וגם מהצד השני כאילו להצליח לייצר קצב אינקרמנטלי לקבל ולידציה על הצוות. וזה גם נורא משמעותי לצוות הצוות הסתובב פה הם היו וינרים היו מלאכים של המשרד.

זה היה בכוונה, אבל כאילו, מה פרו עצמם? כי איזה כיף, כי כל הזמן קורים דברים, וכל הזמן אנשים כאילו נותנים להם פידבק חיובי. אוקיי, אז בוא נדבר על איך עושים את זה. איך גורמים לאנשים ככה להתלהב מהפרויקט? איך יוצרים את הביג פיקצ'ר? מה קרה בדרך? אוקיי, אז אחרי שעברנו את המסוכה הקריטית של לראות שאנחנו מצליחים לכתוב שם קוד בגדול, אז ישבנו בעבודה די מעמיקה שלנסות להבין אוקיי, מה הוויז'ן שלנו? איך נר הגנט הזה? עכשיו שאנחנו מבינים מה הפיצ'רים שלו, איך זה נר ? איך זה הולך לראות בתוך מונדי? וישב אילון, המעצב בצוות, ובנה המון מוקאפים והמון פרוטוטייפים, ואיך זה ינגן ואיך הכל יסתדר. ובעצם מכל זה עשינו סרטון ויז'ן של דקה, שמר כאילו בגדול מה יהיו הפיצ'רים פה. יהיה לנו גנט, אפשר יהיה להוסיף פיצ'רים, אפשר יהיה לנהל דיפנדנציז, אפשר כל מיני דברים שהגנט הזה מאפשר. ובשיבת חברה הראינו את הסרטון הזה לכולם. עכשיו זה היה בשלב שכאילו לא היה כלום. היה טיימליין שיודע לטעון דאטה בקצב סביר. ו רנו, זה הולך לקרות, וביחד עם זה גם רנו, וזה יקרה עד ה-31 לדצמבר. סוף השנה הדבר הזה באוויר. מתי הצגתם את הסרטון? כאילו כמה זמן לפני? הצגנו את זה בערך בתחילת אוקטובר. אוקיי, לא הרבה זמן, ואתם באים ואומרים, אנחנו חותמים על זה מול כל החברה. כן, זה צייני שביטחון עצמי. זהו, אין איזה חשש כזה של אוקיי, ומה אם לא? אני הרגשתי שאין פה ב ת אפשרות שלא. כלומר, ב ת אנחנו צריכים לדלבר. עבדנו בצל השניים סלס שגם רצו למכור. ואין סיבה שלא נצליח. כאילו ב ת ב ת זה רק עניין של פוקוס. לעשות תוכנית טובה. לדעת לעדוף הציד הדברים שלא צריך. לדעת אולי לייצר איזושהי גרסת MVP שהיא יותר עזה. אבל היא מספיק ואליובל. ופשוט לא הייתה סיבה שלא נעמוד בזה. כאילו מקסימום היינו עובדים מוצר מאוחר כמה ימים. כאילו זה היה הבול פארק. לא הרגשתי שיש פה איזשהו סבירות יתית שלא נצליח. אחרי שניקינו את הסיכון שיש פה. אחרי שניקינו את הריסק המשמעותי. והבנו שבסופו של דבר יש פה פשוט פיצ'ר שצריך לכתוב אותו. לא הייתה סיבה שלא נעמוד בזה. כן, לא הייתה סיבה שלא נעמוד בזה. ואני חושבת שגם אולי אנחנו מסתכלות על זה אחורה. וזה כזה נורא אידילי וזה. אבל אני חושבת שעבד בזה. כדי לגרום לזה להצליח. כאילו היה מלא מכשולים בדרך. מלא פתאום צריך לעשות ככה, צריך לעשות ככה. למה אנחנו עושים את זה, אנחנו עושים אחר. היינו כל מיני תלויות בצוותים אחרים. שהיינו צריכים שיפטרו כדי שהדבר הזה יקרה. אפשר להגיד וגם הרבה פעמים אנחנו עושים את זה וזה אנושי. להגיד טוב זה לא הצליח בסוף. כאילו הצוות הזה עשה ככה או בסוף זרקו אותנו לאיזה כיוון אחר. אבל אני חושבת שעשיתו ויין הזה של זה הולך לקרות. לא אכפת לי שמתי את השם שלי על הדבר הזה. וזה גרם לזה שזה יקרה. ולכל מכשול שהיה בדרך והמון מכשולים בדרך. פשוט לפתור אותם. בואו גם לשמור על פוקוס זה גם אתגר. זה לא כזה קל. להגיד לא לדברים אחרים זה אחד הדברים הכי קשים שאפשר לעשות. בסדר גמור. אנחנו מקבלים 20 מיקרו החלטות ביום. לגמרי. אני חושבת אבל שדווקא האקט הזה של לשים תאריך. מצד אחד יש בו ריסק אבל מצד שני יש בו קומיטמנט של לך מול עצמך ושל לך מול העולם. שזה מה שהולך לקרות. באותו שלב לא רק ש רנו קומיטמנט בתאריך הזה זה עולה. הדבר הזה גם אפשר לנו בעצם להגיד לסלס. אתם שומעים? קיואן אתם יכולים למכור על זה. יש את זה. וללכת למרקטינג ואגיד להם בתחילת ינואר אנחנו יוצאים בקמפיין ענק שמודיע לעולם שיש את זה. וברגע שההתחייבות הזו סוגרת עליך אין כבר יותר מדי מרחב תמרון. ואני דווקא מסתכלת על זה כמשהו חיובי. התחייבנו. זה יקרה. זה יהיה חייב לקרות. אנחנו נעשה מה שצריך כדי שזה יקרה. וזה דווקא מנקר רעשים וזה דווקא מאפשר את הפוקוס הזה. וכשמישהו בא מהצד ומבקש משהו כזה או משהו אחר שלא מסתדר פשוט אומרים לא. והרבה יותר קל להגיד לא. וזה מייצר פשוט מסגרת של תקופת זמן. אי אפשר להמשיך ככה תמיד. אבל את תקופת זמן היא פשוט מאפשרת לך לרוץ ברע. לא להסתכל ימינה ושמאלה. פשוט לכבוש את הגבעה שאתה צריך לכבוש. אז זהו. אני חושבת שזו הנקודה אפילו יותר חשובה. כי זה לא רק להצהיר את זה מול כל החברה. כי זה ב ת אפשר להגיד אוקיי בסוף לא הצלחנו בסה. זה גם ליצור תלות. לגרום לאנשים אחרים להיות תלויים בך. כאילו אם את לא מסיימת את הפרויקט אז יש לקוחות בצד השני שכבר הבטיחו להם. איש מחירות בא והבטיח להם שהוא מקבל את זה בינואר. ויש אנשי מרקטינג שבנו קמפיין שהם מתכננים להשיק אותו באותו חודש.

שהם לא יכולים לעשות את זה ואז זה מרגיש לי כזה הרבה יותר מפחיד עבורי אם אני אחראית על הפרויקט הזה לא לאכזב את האנשים האחרים. לגמרי, קוראים לזה לשים לעצמך מלכודת. בדיוק. זה משהו שגם היינו עושים פעם וקצת ככה לחזיר את זה לתחייה אבל כאילו נגיד היינו עושים משקה של קמפיין בסאבווי אז היינו אומרים מה זה השקה נעשה ככה וככה וככה היינו הולכים לגיוס גדול ויש תאריך ויש הרדדליין ולא משנה אנחנו חייבים להגיע לזה לא משנה מה. זה עובד. יש דרכים ליצור תמריצים ככה גם לשאר הצוות שהם יהיו כזה כולם און בורד וכזה נמרצים לעשות את הפרויקט הזה לסיים אותו בזמן? אז אני חושבת שהיו כמה דברים. אחד, דבר ראשון תחליפו את הרקע בזום. לרקע של הפרויקט. ה ת שזה נשמע מאוד מטמטם אבל לכל תקופה יש את הדבר שלה ואנחנו אחרי שהאילון בנתה את המוקאפ הזה אז ב ת רתי לו אילון תעשה לנו רקע לזום והיינו עולים לכל הפגישות עם רקע של גנט. עכשיו נשמע טמטם אבל כאילו וואלה זה מייצר סמולטוק בהתחלה. רו אח וואי וואי עוד מה זה מוכן כאילו נהיה בז מבלי שתעסיקנו. ה ת שזה הזוי כמה אפקט יש לדברים הקטנים האלה גם אצלנו עשינו אירוע נטוורקינג נועה מנהלת קהילה היא חשבה לעשות רקע לכל אחד עם כרטיס שם קטן במאחורה ברקע של הזום. רק על זה דיברו כאילו זה נהיה משהו כזה גדול וזה רק כל הזמן רקע קטן שהחלפנו וזה עשה שינוי מטורף. אז זה היה ממש כאילו סתם בפלף אבל אני חושבת שהיו כמה דברים אחד ניסינו בתוך הצוות לחלק אונרשיפ. אז רנו יש המפתח הזה יהיה אחראי אין טו אין על כל סוגיית הזומינג וסוגיית איך מציגים את האייטמים על המסך בגדלים שונים. הוא כאילו לקח את הפילר הזה וטיפל בו אין טו אין אז היה לו גם משהו שהוא שלו הוא לא רק חלק מדבר ענק. וזה ככה נתן לכל אחד את המגרש הפרטי שלו שהוא רוצה להצליח בו. עוד דבר אדיר שהיה שממש שיר לי רה שהיינו מסתובבים במשרד כמו מלאכים. אז בעצם היה שיתוף פעולה ממש ממש ממש מוצלח עם הסיילס. אנחנו בשלב יחסית מוקדם ממש חלקנו איתם מוקפים של איך הדבר הזה ייר והם בנו מסמך רודמפ שהם פשוט הראו ללקוחות במהלך עסקאות. והתחילו פתאום כאילו התחלנו לסגור עסקאות על המוקפ הזה. הנה עוד עסקה של ממש עבר שסגרו בזכות זה שיהיה לנו גן תוד כמה חודשים. ואז כאילו אומרת לעצמך בוא נה אין את המוצר הזה אני עכשיו כותבת אותו ומישהו שילם לי עכשיו כדי שעוד מעט יהיה את זה. ויש גונג ועוד גונג שאנשי סיילס עושים כש… אנשי סיילס יודעים להרים. ויודעים לשים גונג ויש גונגים כאילו על משהו שעוד בכלל לא פתחנו אותו ואנחנו מסתובבים במשרד עם כולה כבוד על העסקה שהבאתם. וכאילו פתאום את אומרת בוא נה ב ת כדאי שאני אסיים את זה זה היה כזה איזה מין נקודה שב ת תוך כדי שאת עובדת את מקבלת כבר באופן מידי פידבק בעוצמות ממש ממש גדולות. את רו את האימפקט עוד לפני שהפרויקט הושק. בדיוק. תוך כדי גם עשינו סשנים של יוזביליטי אילון הוביל אותם עם ממש עם הלקוחות העתידים כלומר עם ממש אנשים מארגונים גדולים שהם PMO's שהם כבר לקוח שלנו להראות להם לקבל את הפידבקים מהם איפה הפריקשן שלהם מה עובד להם מה חסר להם וככה קיבלנו ביטחון ממש חזק במוצר שאנחנו בונים ממש בשלבים הראשוניים שלו. אני בטוחה שגם ללקוחות זה אומר המון כאילו שמרגישים שלהם יש הרבה יותר אימפקט על המוצר הסופי כאילו הם יכולים לבוא ולתת את הפידבק שלהם זה מאוד משמעותי. לגמרי גם זה כאילו למדנו ביחד עם הסיילס שזה בפני עצמו אחלה סלינג פוינט כאילו אם נותנים ללקוח סניק פיק לרודמפ הוא לא רוצה גם להיות באלפה ולתת פידבקים זה ממש ווין ווין כאילו הם מצליחים ככה לסגור ולייצר מחתיחסים אחרת עם הלקוח אנחנו מקבלים את הפידבקים שאנחנו כל כך צריכים וכאילו היה פה איזה מין הרמוניה כזו ששאלת על מה נתנו לנו ביטחון תוך כדי זה בעיקר נותן המון ביטחון תוך כדי. וכששחררתם רתם ששחררתם פיצ'רים תוך כדי אז לא חששתם כזה מלקוחות שכן משתמשים בזה בינתיים ומרגישים שהמוצר עדיין לא מספיק טוב ושכן אולי יהיה פידבק שלילי או שאפילו תהיה נטישה בגלל הדבר הזה? אז אני חושבת שזו נקודה טובה היה ברור לנו מאוד כאילו לאן איך האנט גול נר וכל מה ששחררנו בדרך היה שירת את האנט גול הזה שלב הטרנזישן היה מאתגר הייתה לנו פריבילגיה שבמוצר גנט עצמו שהיה לנו הישן לא השתמשו המון אנשים אז יכולנו לחסית בקנות

לעשות דברים כאילו מתחת לרדאר ואחרי זה רק טיפלנו בעניינים של חשיפה והבאנו לשם הרבה יותר טראפיק אבל עדיין כן היה לנו, הוספנו כזה באיזשהו שלב יחסית מוקדם הוספנו פידבק פורם על גבי הגנט רנו כאילו תנו לנו פידבק, עכשיו היינו משחררים משהו יום אחרי זה הפידבק בוא נעשיניתם לי עכשיו לא יכולה לעשות ככה אני כן יכולה לעשות ככה אז את רו כאילו את הקשיים של משתמשים בתוך כדי הזה זה לא מצב שהייתי רוצה למשוך הרבה זמן אבל זה היה כאילו קונטיינד זה לא היה איזה בעיה גדולה רתם שגם עשית איזשהו קאונטדאון כזה ממש ספירה לאחור עד השחרור של הפיצ'ר נכון אז בעצם רנו שזה לא ב ת מלחיץ שיש דדליין עד שהוא מתקרב ואז ב ת צריך לעמוד בו ובערך תחילת דצמבר רנו שבסוף דצמבר המוצר הזה מוכן בשישי לינואר התחייבנו שתהיה שקה גדולה רנו כאילו אוקיי הגיע דצמבר נשאר עוד שתיים שליש מהפרויקט מה עושים כאילו עכשיו ואז בנינו גנט זה היה בכלל מגניב רנו טוב אנחנו הולכים לבנות גנט של הגנט עכשיו תוך כדי הגנט של הגנט גם השתפר כאילו כל הזמן עלינו פיצ'רים ששיפרו אותו וממש נבנה תוכנית הכי דיטלד שיש לאיך ב-30 בדצמבר הדבר הזה למעלה ופרטנו את הכל גזרנו אחורה ושמנו קאונטדאון ענק של כאילו שכל הזמן ספר לנו שניות דקות ימים עד שהדבר הזה צריך להיות מוכן ושוב זה מתחבר למה ששירי רה מקודם לפוקוס אחד זה מגניב שאנחנו עובדים על הכלי שאנחנו בעצמנו עכשיו בונים וחווים את התסכולים ואת הדברים הטובים שלו בלייב שתיים זה ב ת כל הזמן מפקס אותך לזה מה שאני עושה אני לא עושה שום דבר אחר ככה פתחנו את היום ככה סיימנו את היום העפנו את הדשבורדים האחרים שלנו שאנחנו עובדים איתם בדרך כלל ועל זה הסתכלנו ופתאום שאת מסתכלת על הקלנדר שלך ומה הלוץ שלך מלא אז את מגלה שחצי ימינו זה דברים שאת לא חייבת להיות בהם כאילו אם לא היה אותם אז היה לך יותר זמן פשוט לעבוד אי אפשר לעשות את זה כל הזמן אבל באותה תקופה זמן ניקינו לעצמנו את כל מה שלא חייבים ומצאנו את פשוט ייצרנו משאבים ככה בעצם מה היה קשה בדרך? מה היה קשה בדרך? אני חושבת שלכולנו הייתה תקופה ארוכה שזאת היה בראש אסופת פיצ'רים כאילו אני זוכרת שיום אחד אילון בא אליי ו ר לי אילון המעצב בצוות בא ו ר לי אנחנו עושים כל מיני פיצ'רים אבל איך זה נהיה גנט בסוף? אני לא מבין וכאילו גם אני לא היה לידי סוף ברור כאילו בסוף איך כל החלקים הקטנים מתחברים לדבר אחד גדול ואני חושבת שכאילו משהו שיכולנו לעשות יותר טוב זה ב ת את ידענו איך אנחנו יוצאים לדרך ידענו איך אנחנו מסיימים וכל ה צע היה יכול להיות מתוכנן בצורה שהיא יותר ברורה לכולם אז זה היה כזה תהליך שהיה קצת מאתגר אני חושבת שעוד אספקט שהוא אחר לגמרי שהוא ממש יותר בעולם המוצרי זה שבסוף המוצר הזה גנט כמו שבנינו אותו הוא פונה לשוק מאוד ספציפי מצד אחד זה כלי שכאילו כולם יכולים לעבוד עליו אבל מי שב ת עובד עליו זה מנהלי פרויקטים וכאילו בהקשר הזה הייתה לנו פרסונה ממש ממש ברורה אנחנו רצינו שמנהלי פרויקטים בארגונים גדולים ייהנו מהמוצר הזה ויחשבו שהוא טוב אבל יש פה אתגר בזה שמנדה היא לא כלי למנהלי פרויקטים בארגונים גדולים אנחנו כלי לכולם וההסתכלות הצרה במירכאות על פרסונה היא נורא מאפשרת לייצר מוצר טוב לאותה פרסונה אבל היה לנו גם את האתגר של איך עושים שהמוצר הזה יהיה טוב לכולם שלא אנשים אחרים יסתכלו עליו ויגידו מה זה הבלגן הזה אני לא מבין פה כלום ובכללי זה אתגר שמוצר כמו מנדי שהוא מוצר פלטפורמי שרוצה לפנות לקהל מאוד מאוד רחב תמיד צריך לדעת להסתכל גם עמוק אבל גם רחב כן זה משהו שמין הסתם אנחנו צריכים לחשוב עליו בכל פיצ'ר שאנחנו מפתחים או לפחות במרכזיים נכון? אז איך עושים את זה ב ת? זה לקבל פידבק גם מאנשים שהם לא פימוז? זה המפתח? אז אני חושבת שהמפתח בכל פיצ'ר הוא להבין מי קהל היעד שלך ובמוצר כמו מנדי קהל היעד לא יכול להיות רק סוג משתמש אחד בעצם אם נסתכל על הגנט אז יש לנו

אתה אומרת, מנהל פרויקטים, עשרות פרויקטים בחברה ענקית, ויש לנו גם קונטרקטור שבונה בית אחד, וגם עבורו זה צריך להיות טוב, וכשמדמיינים את הפרסונות בראש, וכשבונים את המוצר, ושעושים יוזביליטי ורעיונות, צריך לדבר עם כל אחד מהסוגי משתמשים האלה. כן, גם בתוך ניהול פרויקטים יש המון סוגים של מנהלי פרויקטים בעצם. כן, וגם כל אחד הוא מין מיני מנהל פרויקט. בעצם אנחנו רוצים שגם אני בפרויקט מעבר הדירה שלי, אוכל על פניו להשתמש בגנט, ושהוא יהיה נגיש לי וברור לי, ולא להשתמש במונחים שהם נורא מבלבלים כמו פרדססור, וכל מיני דברים שאת לא יודעת מה הם אומרים. אנחנו רוצים שזה יהיה אקלי עבור כולם, אבל גם מקצועי נורא. ויש פה אתגר. אני חושבת שהדרך שבה פתרנו את זה בקונטקסט של הפרויקט הייתה להגיד, זה Advanced User First. וכן לקחנו פה ויתור, ועכשיו אנחנו כן עובדים על כאילו, כן להנגיש את זה גם לקהל היותר רחב. אני מבינה איך זה עובד ממש ממש טוב בפרויקט אחד, שהוא לחוץ בזמנים, שלושה חודשים אומנם, אבל שלושה חודשים שצריך לעמוד בהם בהרמוניאדים. קשה לי להבין איך לוקחים את זה עכשיו והופכים את זה למציאות, למשהו שהוא קבוע. ואני אתן דוגמה, אצלנו יש פעם בריבון את אירוע Unplugged, זה האירוע הכי גדול של סטארט-אפ פור סטארט-אפ, אנחנו ב ת נערכים עליו בטירוף. זה ממש, לכמה שבועות אנחנו עוזבים הכל ומתעסקים רק בזה. אבל ברגע שה-Unplugged נגמר, פתאום יש איזו תחושת רקנות כזה, וזה בסדר לקחת לפעמים צעד אחורה, אם זה לשבוע, אבל צריך למצוא מיד את הדלק הזה לדבר הבא. ופה אני מרגישה שהקושי ה יתי. אז אני חושבת ששוב, כמובן שאחרי דבר נורא, הייפ נורא גדול, יש איזושהי צניחה, אבל בוא נגיד אנחנו עובדים בסייקלים ריבוניים, כאילו כל ריבון יש את ה… הריבון נגמר והבא כבר מתחיל, אין ברירה, אתה חייב להרים את עצמך, זה לא מחכה לך. אבל מה שכן זה, אני חושבת שזה לא משנה אם זה פרויקט אחד גדול, או משימה שאנחנו לוקחים על עצמנו לתקופת זמן או לריבון, זה בכלל לא משנה מה פרק הזמן. יש לנו איזו נטייה, כמו ששיר לי רה, לרצות לעשות הכל. כאילו… להגיע לכולם, אפילו בתוך פיצ'ר בודד. כאילו עזבי עכשיו בין פיצ'רים. לעשות הכל. בתוך פיצ'ר בודד. למי אנחנו פונים? מה אנחנו עושים? מה אנחנו לא עושים? איך אנחנו נצריכים כמה שיותר מהר? בסוף, פוקוס, הוא מתכתב בצורה ממש ישירה עם זיהוי ההזדמנות, ועם היכולת להחליט מה עושים, שבא יד ביד עם היכולת להחליט מה לא עושים. המון פעמים נורא קשה לנו להגיד ואת זה לא. אבל כשמאוד מאוד ברור מה ההזדמנות וכמה היא גדולה, ואז מה עושים כנגזרת מזה, אפשר גם נורא בקלות להגיד מה לא עושים. אני חושבת כאילו אם אני מסתכלת עליי ב לתכנן קיק אוף לריבון. תמיד המצגת מתחילה מיהיה לנו ארבעה פילרים, זה וזה וזה וזה, ובסוף היא מרודדת לשני פילרים. פשוט אבל. אי אפשר, אי אפשר לעשות ארבעה. עכשיו היא יוצאת לדרך. כן, ואתם מתבאסות בסוף. ואתם מתבאסות כי רו שאנחנו עושים ארבעה ועושים שתיים, ועושים גם בסוג כזה חצי. זה מבאס, והנה, כאילו בסן אני מאוד התחברתי כאילו לסיפור הזה של הצוות ולבנות כאילו ביטחון ואווירתיות וזה. אז הנה, הם ניצחו את הפרויקט של הגן, ש רנו כמה הוא היה מורכב בהתחלה וזה, ובריבון הבא, גס וואט, הם עשו פרויקט קשה פי שתיים. הווידג'ט, אולי נעשה לו פרק, זה פרויקט מאוד מעניין. הווידג'ט של השמונה שישים. זה היה פרויקט הרבה יותר מורכב. ואני לא חושבת שהייתם עושים אותו, את דעתי לא הייתם עושים אותו אם לא הייתם מרגישים כזה צריך להיות המסוגלות. לגמרי. כאילו, וכאילו לפעמים דברים שהם כזה ביומיום שלנו זה יותר אינטואיטיבי לנו, כאילו לא יודעת, אני רוצה לרוץ מראטון, ברור שאני לא התחילה במראטון, ברור שאני מתחילה בעשר דקות לקרטיה בקצב, והסתפתה. ואז עשרים ושלושים ומתי שהוא אני אגיע. אז אותו דבר כאן. כאילו זה נצחונות קטנים. איך דואגים אבל שזה לא ככה, מתמרט אותנו אפילו קצת יותר מדי, לקבוע יעדים שהם שעפתנים מעבר לגבולות שלנו. זאת אומרת, עכשיו אני רוצה לעשות גן, לא בשלושה חודשים אלא בחודש וחצי. ואז אולי אני צריכה פשוט לא לישון חודש וחצי כדי לעשות את זה. זה משהו שאנחנו ב ת הולכים ומשתפרים בו. לפני שאנחנו נכנסים לפרויקט, אנחנו מעריכים את הסיכונים, אנחנו מבינים קצת מה אנחנו לא יודעים, מה אנחנו יודעים שאנחנו לא יודעים, כמה זמן פחות או יותר הדבר הזה הולך לקחת. ואנחנו מנסים כל מיני זה סטרץ' גולס. כאילו אנחנו מנסים להגיע ליד שאנחנו מ ינים שהוא אפשרי, והוא קצת מותח. שעפתני אבל בגבולות ריאליים. כן, בגבולות ריאליים. כי אם…

אנחנו עושים משהו שלגמרי אי אפשר להגיע אליו, זה נורא, כאילו זה פניק זון, מעולמות האידג'ר, כאילו אם נותנים למישהו משהו שהוא לגמרי בסולם הרנצים שלו, זה סיוט, אם נותנים משהו שהוא לגמרי קטן עליו, זה גם לא עובד, אז כאילו המקום הזה שאומר, לשים את הגבול במקום שאנחנו מ ינים שהוא ריאלי, ואז כזה למשוך טיפה למעלה, אני חושבת שזה כזה הבאלנס הטוב. מה ככה לסיום? הדברים הכי חשובים שלמדתם מהפרויקט הזה ותרצו לקחת הל ואתם חושבות שגם כדאי לאחרים ל ץ? אפשר קצת לדבר על פוקוס באופן כללי, כאילו אני חושבת שדיברנו פה על איזשהו קייס טדי, די ספציפי, די ספציפי למנדי, די ספציפי לתעשייה מסוימת, באופן מסוים וזה, אבל אני חושבת שהרבה מהמאזינים שלנו, כאילו אם אנחנו מדברים על הקרונה של פוקוס, אז אני חושבת שאפשר ליישם את זה בהרבה מאוד דברים, כאילו זה קצת כזה, לא הייתי רוצה שזה יהיה כזה אחד לאחד טוב בפרויקט ספציפי, פרסונת, אז לעשות ככה, כאילו אני חושבת שבמגוון פרויקטים ובמגוון חברות, כאילו להסתכל על פוקוס כסטייט אוף מיינד, כדרך שאנחנו חושבים, כדרך שאנחנו עושים דברים, כדרך שמאתגרת גם את החשיבה שלנו, כי הכי קל להגיד בוא נעשה את זה, זה ממש דבר טוב לעשות, יאללה בוא נעשה את זה, אבל הרבה יותר קשה להגיד מה לא לעשות, הרבה יותר קשה להגיד רגע מה החיסרון שעכשיו לקחתי את הדבר הנוסף הזה, על מה אני מבטרת, ולא יודעת, מהמון המון מובנים, כאילו לפעמים, לא יודעת, בניהול חברות צעירות, יזמים צעירים, חברה פיצית קטנה עם ממש כמה מפתחים בודדים שיש להם שלושה מוצרים, ארבעה מוצרים, עכשיו אולי זה טוב לפעמים, כן? אין לי פתרון אחד שמתאים להכול, אבל גם מבטרים מהרבה דברים, מבטרים על פוקוס, מבטרים על זה שהקשב של כולם בדבר הזה, מבטרים על זה שמשאבים, מבטרים על לזוז מהר, מבטרים על הרבה מאוד דברים, כאילו אפילו בתכנון טקטי של איטרציה, זה משהו שלאחרונה ממש שינינו, כאילו היינו מאוד מאוד בגישה של יאללה, לפתוח חזיתות, לעשות הרבה מאוד דברים, להתקדם, והיום אנחנו גם משנים את זה ליותר פוקוס, כאילו לא לפתוח ארבע דברים במקביל, אלא לקחת את כל הצוות, לפקס אותם אפילו בתוך איטרציה, אפילו הכי הכי טקטי שיש, לפקס את כל הצוות או הרבה מהצוות על אזור חד, לסיים אותו, לנצח אותו, ולעבור הל . מה שאני גם למדתי מכאן זה ב ת החשיבות של יצירת אליימנט בין כל הגורמים המעורבים. כן, נכון. כולל אפילו כאלה ש… זה גם היה טוב. זה גם היה טוב, כן. כולל גורמים שלא היינו מצפים שהם מעורבים, כאילו העובדה שהצלחתם לשלב בתוך הדבר הזה אנשים ממחלקות מהפרטנרשיפס או מהמרקטינג, או אנשים שבדרך כלל היו אולי יושבים בצד ורואים את הפרויקט רק כשהוא נגמר, אני בטוחה שזה גם תרם להצלחה שלו. ונר לי שבנימה אופטימית זו נסיים. אז היה ממש כיף, תודה שירלי. ממש היה מהמם. תודה דותן. לפני שנסיים אני מזכירה לכם שאם יש לכם שאלות בעקבות הפרק, אפשר לשאול את שירלי ודותן או דרך העמוד פייסבוק שלנו, סטארטאפ פור סטארטאפ, או באתר, דרך אסקס אני טינג, ואנחנו נדאג שתתקבלו תשובה. תודה שהזנתם. ביי. סטארטאפ פור סטארטאפ. סטארטאפ פור סטארטאפ. סטארטאפ פור סטארטאפ. סטארטאפ פור סטארטאפ.