257: איך בנינו תוכנית המשכיות עסקית לשעת חירום

היי כולם, אני דריה ורטר, ואתם הגעתם לסטארט-אפ פור סטארט-אפ. והיום אנחנו נדבר על תוכנית המשכיות עסקית לשעת חירום. רגע לפני שנתחיל, אני רוצה להזכיר לכם שאם אתם אוהבים את הפודקאסט שלנו ורוצים לדעת בכל פעם שיוצא פרק חדש, אתם מוזמנים לעקוב אחרינו בכל אחד מהאפליקציות. אז בשביל לדבר על התוכנית של מנדיי לשעת חירום, נמצאים איתי כאן ערן זינמן, קור פאונדר וקורו-CEO במנדיי. היי ערן. היי דריה. ואוריאל וייס, ויפי אופיריישנס במנדיי. היי אוריאל. היי דריה. אז היום אנחנו נדבר על איך תפיסת התרחישים לחירום שלנו השתנתה בעקבות השבילי אוקטובר, איך בנינו תוכנית שדואגת שבעצם לא משנה מה קורה, מנדיי ממשיכה לרוץ, ומה התוכנית הזאת בדיוק כוללת בספוילר, היא כוללת הרבה. אנחנו כבר נפרט. נתחיל? יאללה. אז לפני שנצלול ממש לתוכנית עצמה, אוריאל, אני רוצה לשאול אותך, מה זה בכלל BCP, Business Continuity Plan? מה המשמעות שלה, ובכלל לאיזה חברות צריכות אולי לשקול דבר כזה? כן, אז בגדול BCP זה תוכנית שאומרת שמבטיחה ללקוחות של החברה, למשקיעים של החברה, לכל מי שיש לו עניין בחברה, שהחברה יכולה לתפקד בכל מצב, גם במצבי קיצון, להמשיך לתפקד במצבים האלה, או לדעת איתו ששמהר כשיש איזשהו קרייסס. כל חברה שלה, את האיומים שלה על הפעילות שלה, תלוי כמובן באופי הפעילות ובסוג החברה, אבל בגדול BCP זה שם כללי, גנרי, שכל חברה באיזשהו שלב כבר ורה שיהיה לך אחד כזה. אנחנו אצלנו עשינו ב-2018, תחילת 2018, להגיד מה קורה אם. כן, שחשוב להגיד שזה לא קשור בהכרח למלחמה, לא מלחמה, זה יכול להיות גם עם… עשינו את זה לפני. נשרפים משרתים. נכון, הרבה איומים, זאת אומרת, שוב פעם, תלוי באיזו חברה, אבל האיומים יכולים להיות מאוד מגוונים, מלחמה מאוד רלוונטי לישראל ומאוד רלוונטי בימים האלה, אבל BCP הוא תמיד נכון שיהיה. אז ב ת, אולי נדבר רגע על מה היה ב-2018, אתם אומרים שבערך היה אז משהו כזה? אני חושב שעשיתם את זה סביב הסטטיפיקציות או משהו, נכון? כן, הפעם ראשונה שהכנסנו איזו לחברה, אחד הדברים הראשונים שאני הגעתי, שאירן ר לי, יאללה, עושים איזו בשביל למכור ללקוחות גדולים, עוד לא ידענו, לא הבנו יותר מדי, אבל ב ת אחד הנהלים שצריך בשלב הזה, שיהיה לחברה, זה ב ת BCP. כאילו ממש כשמוכרים לנגיד אנטרפריז או לחברה גדולה, צריך כאילו להוכיח שיש לנו דבר כזה? בקיפין, זאת אומרת, אתה צריך שיהיה לך איזושהי תו תקן של איזו, וחלק מהאיזו זה שייך תוכנית BCP, אבל זה לא קרוב למה ש… למה שעשינו בהמשך. כן. כשלכוח או גדול מתקשר איתך, זה רוצה לדעת הרבה מאוד דברים, שולחים לנו המון המון שאלות, מאות שאלות שקשורים לעולמות של הסקריטי והשרידות של החברה, אחד הדברים, אולי הדברים לא הכי משמעותיים, אבל אחד הדברים שהם רוצים לראות, שהחברה יודעת לשרוד גם כשהיא צריכה להתמודד עם מצבי קיצון. אז מה זה קלה לאז כזה? וואו, עשינו איזה ברינסטורם קטן, והגענו למסקנה שהדבר הכי חמור שיכול לכרות, החברה צס בסך הכול, השירותים שלנו בנורסון וירג'יניה, מה יכול להיות שם? אם הם נופלים, אז יש לנו נועל אחר של DRP, מחמירים אותם ותוך כמה זמן, והכול בסדר. מה זה DRP? DRP זה Disaster Recovery Plan. וזה שם אומרים תוך כמה זמן אנחנו יכולים לחזור עם השירותים שלנו, וכמה זמן אחורה מקסימום אנחנו נאבד מידע. נועל אחר. ה-BCP נשאר כזה די חלבי, רנו מה יכול להיות? מקסימום לא נוכל לגיע למשרד כי הוא יעלה באש. אוקיי. אז בואו נזכור שאנחנו עוד דרום קורונה, ואפילו לא חשבנו על עבודה מהבית, כי זה היה לנו… אף אחד לא העלה בכלל את האופציות. רנו אם לא יהיה משרד, נקח משרד אחר. אז היה לנו ב-BCP כל מיני אנשי קשר ב-WeWorkים וכל מיני כאלה מקומות שנוכל, היינו גם חברה יותר קטנה, היה לנו אנשי קשר בחברות שיכולות לספק לנו מחשבים, אם המחשבים נשארו בבניין שעליו באש, אז איך מהר יהיה לנו מחשבים כדי שנוכל להמשיך לטפל בקוד ולטפל במה שצריך. ובגדול זה די עצר שם. זאת אומרת, אף אחד לא יכול היה להפליג בדמיון לדברים יותר מורכבים. כן. ואז מן הסתם בקורונה התווסף איזה אלמנט של אולי עבודה מהבית? בקורונה זה היה פעם ראשונה שעשינו איזשהו סטרס טסטינג ליכולת של החברה להגיב לאירוע בסדר גולל כזה. וב ת, אני זוכר שהיו לנו שיחות סביב זה, אוריאל ר, תר בסך הכל הקורונה שתרגע מאוד את היכולת של העבודה מהבית, והיינו לא רחוקים. זאת אומרת, ש רו שאתה לא מגיע למשרד יותר, ונשארים בבית בסגר הראשון, אז המעבר היה יחסית חלק, אני חושב. כי ב ת אין לנו מורכבות בהקשר של את השרתים, או דברים פיזיים פה במשרד. כחברת סאס בסופו של דבר, אין הרבה דברים פיזיים שאנחנו דורשים איתנו. נכון, נכון, נכון. בסוף וכולם גם עם לפטופים, אז זה היה די חלק. שבים אוקטובר, את ערפת הכלפים, כן. כן, שינה לדעתי את הפרספקטיבה לכולנו בהרבה מובנים. לגמרי. וגם בהקשר של BCP בעצם. כן. אז מה זה שינה אצלך, נגיד?

ותוך כמה זמן גם? כמה מהר מבינים שצריך לעשות דברים אחרת? תראי, דיברנו טיפה על… אז החלטנו על פרק על השביעי באוקטובר. כן. ודיברנו על זה טיפה. אני חושב שהיום בפרק אנחנו מאוד נעמיק בזה, גם מאוד התפתחנו מאז. וסתם נעשות שנייה פרמינים למי שמאזין, אני חושב שיש פה המון המון דברים ונהלים ופרקטיקות שאימצנו, שחשבים רלוונטיות לכל חברת סטארט-אפ, או חברה גדולה או חברה בינונית, כי תמיד אפשר לעשות משהו ולהארך, ומטרת שהפרק הזה זה בעצם לשתף את כל המסקנות שלנו וכל התובנות שלנו וכמה שאנחנו נערכנו, ולתת רעיונות לאנשים. בדיוק, קצת לפתוח את הראש לאנשים. אני אגיד שאוריאל אתמול עשה סיטה לי ב ת סיבוב פה במשרדים, תכף נרחיב מה התוכנית הזאת כוללת, ולי זה איף את המוח, כאילו, כמה דברים אפשר לעשות שהם כאילו, זה לא בהכרח צריך להשקיע המון המון משאבים, נדבר על זה, אבל כן לחשוב על כל הסנריו הזה אפשרי. אז ב ת זו המטרה של הפרק. אז התחלנו מהשבילי אוקטובר, אז ב ת דיברנו על זה גם בפרק אז, אבל מין הסתם בתערף את הקלפים, אף אחד לא היה מורחן לזה. ואז התגובה הייתה יותר אינסטינקטיבית מיידית, זאת אומרת, לא חשבנו על הטווח הבינוני, לטווח ארוך, חשבנו על הטווח הכי קצר שיש, ועשינו כל מיני פעולות קטנות. אז אנחנו ב ת נחלק את הפעולות שעשינו לטווח קצר, ואז נדבר גם על טווח בינוני וארוך, כי זה ב ת פעולות שונות. אז בטווח הקצר מה עושים, אוריאל, ברגע שמבינים שהסיכון משתנה? אחרי שהאסקלאציה הייתה מאוד מהירה, אני חושב שאפילו כבר בשבת, ואם לא בשבת, אז בראשון, כבר הבנו שרגע, יש לנו פה פערים שאנחנו לא בטוחים איך אנחנו נתמודד איתם. וככל שעבר הזמן בימים הראשונים, אז הבנו שיש דברים שצריך לעשות מחר בבוקר. כמו למשל לשלוח אנשים ללונדון, בילדרס, יש לנו צוות שם קטן, בזמנו הוא גם היה חסר וגם היה לא מספיק מיומן באפשרות של להחזיק הכל בעצמו אם צריך. כן, בסיטואציה שב ת צריך. שצריך, כן, שפה לא יכולים, לא פנויים, או אין שרתים. שהקור פרודקט שלנו, כאילו צריך שנייה לתחזק אותו כמו שצריך. אם שנייה נחבר עם כל של אוריאל, אז רנו טוב, נגיד שיש לו פתאחי של הלטח, חוסר חשמל, חוסר אינטרנט, אישה צאת מהבית, סבבה, אתה חייב להיות בממד. אז רנו, מונח לקיצון, כל האנשים בישראל מינוטרלים. אוקיי, איך זה משפיע על החברה? אז סייז, אין בעיה. יש לנו צוות גדולות של צוות בארצות הברית, קנאל, CX, קסטמר ספורט. אוקיי, ואז רנו, יש שתי מחלקות שהן חשופות יותר, שזה מחלקת הפיתוח, יש לנו המון מתכנתים פה בתל אביב. כן, רובם הגדול בארץ. כן, וחלק את המרקטינג, שגם רובם בארץ. ומתוך המחלקת המחשבה הזאת, רנו שאנחנו לא יכולים להיות חשופים למצב כזה, ובגלל זה טסנו, הרבה מאוד אנשים, ממש, אחרי שבוע. כן, טסנו איזה 30 איש. כן, עם המשפחות, ללונדון. זה מה שעשינו בטווח קצר. ואוראל עוד עשה כל מיני פעולות בשביל לייצר לנו פה איזושהי רציפות ככל שניתן. חילק לנו כל מיני ציודים. אז בדברים הראשונים, קודם כל, זיהינו הרבה אנשים, ש רנו, קודם כל, שיהיה להם בטריה בבית. אז היה UPS כזה, קנינו איזה 200 לדעתי, ו רנו שיהיה לכם, אם אין חשמל, שיהיה לכם לפחות לכמה שעות. אחר כך רנו רגע אינטרנט. אז נתנו להם איזה מודם סלולרי. גיבוי. גיבוי לאינטרנט הרגיל, ועוד דאגנו שהמודם סלולרי לא יהיה באותה רשת שלהם, כדי ש… בקיצור, שיהיה גיבוי על גיבוי. טלפון אבייני. אז הגדרנו קבוצה קצת יותר מצומצמת, לידרשיפ, וקצת מעבר לזה, שצריכים גם טלפון אבייני כדי להיות זמינים במקרה שאין טלפוניה. ואני חושב שבערך שם עצרנו. זאת אומרת, רנו, יש לנו טלפון אבייני, יש לנו… והכנו בין פתקית כזאת של הטלפונים של כולם. זאת אומרת, היום לכולם יש טלפונים אבייניים בבית. טלפון אבייני. לחלק את המחשבה. כן. פיזיק. פיזיק זה, אם אין אינטרנט, אתה… כן. אחרי זה גם הכנסנו את זה לספר הטלפונים של הטלפונים האבייניים. זה כמו נוקיה כזה. זה מצחיק שבסוף כאילו, רוסי הקדמה, הכל זה, בסוף צריך לחזור לאבן ונהיה. בסוף צריך לנליין איזשהו נהיה. מזל שיש לנו פה מכונת נהילות. מטפסת, תחיל מזה. ומינינו מחליפים לבעלי התפקידים בחול. זאת אומרת, אם נגיד אני וברואי לא זמינים, אז ג'יימיסון, נגיד בארצות הברית, לוקח פיקוד על החברה. שג'יימיסון… הוא מנהל את הסייט בארצות הברית. כן. כאילו מחליף. אם ליראן לא זמין, אז מישהו בארצות הברית על הפייננס. זאת אומרת, ממש… כן. תכניתי המשכיות כזאת. זהו. אז זה דברים מיידיים שעשינו, אבל אז בעצם התחלנו למפות ובאותו שלב גם צפיר עשייו שלנו לקח.

בעצם את התוכנית הזאת של ה-BCP ו ר, רגע, רגע, בוא נעבור עכשיו מחלקה, מחלקה. ועשינו על זה שוב כאילו ישיבות ברמה כמעט יומית, כי גם הבנו את הסנס אוף ארגנצי שיש שם, זה לא שעכשיו אנחנו בסבבה, אבל חצי שנה לעשות תהליך. בשלב הראשון זה ב ת אילתור. כן, ואחרי זה רנו בוא נעבור למשהו יותר מובנה, עברנו מחלקה, מחלקה, אני חושב שלא הייתה מחלקה אחת שלא גימינו שם, פייננס למשל, אוקיי? פייננס מושבנת בארץ, איפה מזכורות? איפה תושבים מספקים? איפה דיווחים? כאילו פתאום נכנסים לעומק לכל המשמעויות של מה זה לאבד כל פונקציה. כי בעצם התרחיש שלא לקחנו בחשבון עד אז, וכבר הבנו שהוא יכול להיות הגיוני, וכל שהדבר הזמן גם פתאום עם איראן והכל נהיה יותר סביר, זה הנושא של ב ת ניתוק לתקופה ממושכת, זה יכול להיות שעות, ימים, ואפילו נערכנו ליד שבועיים, שאתה מנותק. ואז פתאום יש לך הירנקול, מה אתה עושה? פתאום יש לך דברים שצריך לחתום עליהם, פתאום הבנו, מה זה הבנו? ידענו את זה קודם, אבל לא ייחסנו לזה חשיבות שכל מורשה חתימה נמצאיים בארץ. אז הם צריכים למנות מורשה חתימה חדשים, שנמצאים גם מחוץ לישראל, הם צריכים למנות כמו שאירן ר, אנשים שמחליפים בעלי תפקידים, למקרה שהם בעלי תפקידים על ימונות הקשר. אוקיי, אז ממש כאילו עוברים מחלקה מחלקה ומבדים שיש לה איזשהו בקאפ. האם אתם יכולים להמשיך לתפקד? זאת השאלה שכל מחלקה נשאלה. האם אתם יכולים להמשיך לתפקד אם ישראל מנותקת קשר? זאת אומרת, האם יש לכם את הנהלים והתהליכים הרלוונטיים כדי שדברים ימשיכו לקרות מעליהם, או בעזרת אנשים בחול? לא הייתה מחלקה אחת ש רנו כל סבבה, הכל ימשיך לעבוד. חוץ מסטארטאפור, סטארטאפ שימשיך לרוץ חלק לא משנה מה. זה אובייס. אוקיי, לפני שאנחנו עוברים למה עושים לטווח בינוני וארוך, אני חייבת לשאול, אנחנו כן מדברים פה על תרחישים שהם קיצוניים. אנחנו כן נמצאים במלחמה, אבל בסוף מה שאתם לוקחים בחשבון זה תרחישים קיצוניים. כאילו, אין חשמל, אנשים לא יכולים לצאת מהבית. כשחושבים על סיכוי מול סיכון וכמות המשאבים שרוצים להשקיע בדבר הזה, לא עוברת המחשבה הרגע של טוב, מה הסיכוי ב ת שזה יקרה? למה לעשות את זה? כן, אבל העניין הזה עלות של זמן ומשאבים אל מול הסיכון. כאילו, בסוף יש את העלות ויש את הסיכון. אם הייתי אומר, שמי, זה עולה 200 מיליון דולר לשנה לגדר את הסיכון הזה, אז אוקיי, יש פה איזשהו תיידר. זה תלוי בשעה. אנחנו, יש לנו את מה שאנחנו יודעים היום, את מה שקרה עד היום. עכשיו אנחנו לא יודעים מה יקרה קדימה. פתאום הכל פה יכול להשתנות. נכון, כן, אנחנו מקליטים את הפרק הזה תוך כדי שאני אשביבו חים על שטפון בוער. ואז פתאום האחוז הזה יכול להיות 20 אחוז. בנקודות זמן מסוימות שהיו גם אנשים ש רו, רגע, 20 אחוז שיקרה פה משהו עזוי. בוא נגיד לאורך החצי שנה האחרונה, היה לי מחשבות של, כאילו, למה עושים את כל השטויות האלה, והיה לי מחשבות של טוב שעשינו את כל השטויות האלה. הלילה זה עם איראן, והיו תקופות שהרגשתי כאילו המלחמה קרובה לסיום. שוב, זה כאילו מניה דיפרסיה כזאת. אבל זה בדיוק הנקודה שאתה גם יכול להגדיר כמה אתה מוכן להשקיע. כי גם אנחנו במה שעשינו, אנחנו יכלנו להמשיך עוד. זה הכל עניין של כמה אתה יכול, אל מול הסיכון שאתה רוצה לקחת. כן, הסיכון שאתה רוצה לקחת. כן, אז תכננו את הדברים, זה היה הגיוני, להשקיע כאילו כל הדברים שהשקענו. תמיד אפשר יותר, כן? אבל זה בדיוק הנקודה שגם יכול להגדיר כמה אתה מוכן להשקיע. כי גם אנחנו במה שעשינו, אנחנו יכלנו להמשיך עוד. זה הכל עניין של כמה אתה יכול, אל מול הסיכון שאתה רוצה לקחת. כן, אז תכננו את הדברים, זה היה הגיוני, להשקיע כאילו כל הדברים שהשקענו. תמיד אפשר יותר, כן? אבל זה בדיוק הנקודה שגם יכול להגדיר כמה אתה מוכן להשקיע. כי גם אנחנו במה שעשינו, אנחנו יכלנו להמשיך עוד. זה הכל עניין של כמה אתה יכול, אל מול הסיכון שאתה רוצה לקחת. כן, הסיכון שאתה רוצה לקחת. עם זה בואו נמשיך לטווח הבינוני. כן, רנו טוב, יש לנו עכשיו שנייה יותר אוויר. הבנו שזה אירוע שהוא מתמשך. בואו נחשוב מה עוד אפשר לעשות בשביל להתכונן לתרחיש כזה. ובעצם התחלנו לדבר עם אוריאל על איך בכל זאת אפשר לייצר איזושהי רציפות בישראל. כאילו איך אפשר בכל זאת להמשיך לעבוד פה גם אם יהיה מלחמה יותר משמעותית. כן, בלי שנגיד מטיסים עוד פעם אנשים או משהו כזה. כן, כאילו מנתן המצב כרגע, מה אפשר לעשות. ואני ורועי ככה, אני זוכר ממש את השיחה, דיברנו איתו, רנו תקשיב, אולי נמצא איזה מקום מנותק מהחברה, לשים שם את הציוד לחירום, אולי בדרום, אולי במקום בתל אביב, אולי אפשר לבוא למשרדים, אבל יהיה לנו שם איזשהו ממד. וטוב, תכף אספר איך הדברים התגלגלו, אבל זה מאוד התפתח משם. ודרך אגב, פתאום זה רעיונות כאלה יצירתיים.

יום קודם זה בכלל לא העלית בדעתך שזה צריך. זה ממש דורש לפתוח את הראש רגע ולחשוב אחרת. נכון, קודם כל מבחינת המיקום, ב ת עלו רעיונות של דרום צפון וזה, אבל אז רנו, רגע, קודם כל, החבר'ה שלנו, אנחנו צריכים שיהיה להם אפשרות גם להגיע, וזה בקלות. אנחנו מדברים פה על… ואם אנחנו מדברים על קושי לצאת מהבית, אז פתאום… אז גם יכול להיות שיהיה בעיה ולא יהיה… אגב, למה את הארון צפון? רנו לו, תשמע, אולי נמצא איזה מקום בנגב, שלא יראו עליו, או יראו עליו מעט, ויש שם עמד, ונוכל לעבוד שם צוות, כן. אבל בסוף, יש לך צוות מגוון, ולא כולם יכולים, כאילו… גם תצטרך לדאוג שיהיה אפשרות להגיע. ויש כבישים, יש דלק, בסוף רנו, אולי ניקח איזה בית פרטי או משהו כזה עם גינה, נשים שם גנרטור ומה שצריך, ואז הבנו… זה סיפור משעשע שחברה בשרונה הציע לחלוק איזה משרדים בקומת קרקע, שם איזה פטיום וזה, והלכתי לראות. ו רתי, אולי נבנה שם את החמל שלנו. זה גם מרכז תל אביב, זה גם קומת קרקע, וגם שאלתי אותם איפה המרחב המוגן, איפה הממד. רו לי, לא, זה לא פה, יש פה במקלט למטה. ויראתי את המקמה למטה למקלט, ואז הייתי עם גיא חבוש, האסיסטוס שלנו, והסתכלנו אחד על השני, ו רנו, רגע, זה מה שאנחנו צריכים, בעצם, מקלט. למה ללכת לצרונה? יש לנו פה בבניין חמש קומות של מרתפים, של חניות. חניון פשוט. בוא נחפש שם. וב ת חזרתי, כבר בדרך, עשיתי כמה טלפונים, חזרתי לפה, והחבר'ה פה מהבניין הקצו לנו שני מחסנים. סחרנו בעצם. כן. קטנים, יחסית, כל אחד 15-16 מטר, ובנינו שם מקומה מינוס שלוש. במינוס שלוש, זה גם מרחב מוגן. ושם בנינו בעצם את המקלט שלנו. בוא נקרא לילד בשמו. בור הפיקוד של מרטל. בדיוק. מדובר בבור. כי לקחנו את זה לאקסטרים. כן, כן. לקחנו את זה לאקסטרים. כן. אתמול דארן נכנסה ו רה, רגע, זה כמו בצבא, זה כמו בור בצבא. כן, כן. לא, אז כאילו, זו הייתה המחשבה. בנינו לנו ממש בור הפיקוד. בנינו חמל, כן. כאילו, אוריאל שהובילה לנו את זה. תראי, מדובר על שטח כבור 20 מטר מתחת לאדמה. בסדר? זה ממש, אני חושב, סופר בטוח. כן, שמאובזר בכל מה שצריך. ובעצם רנו, טוב, בוא ניקח את זה לקיצון, שנוכל לייצר רצף עבודה, ואוריאל התחיל למפות את כל הדברים. חשמל, אינטרנט, מזון. ומה אם זה, ומה אם זה, ומה אם זה. כל פעם שהתגרנו את זה, הבנו שיש עוד משהו שחסר לנו. ששוב, החשיבה שמובילה אותנו זה שאנחנו, החברה נמצאת כאן בתל אביב, ואז יש איזשהו סנאריו שאנשים, רוב האנשים לא יכולים לצאת מהבית, לא יכולים לעבוד, אולי אין חשמל, ואנחנו חייבים לדאוג שלפחות תפקידי קור, שתכף נדבר מהם, יכולים להמשיך לעבוד. אז אני אגיד יותר מזה, זה אפילו לא עבודה רציפה, כי אנחנו מבינים שבתקופה כזאת, כאילו, בארץ יהיה יותר קשה לעבוד באופן רציף. אבל אנחנו כן ניסינו להתייחס למקרה קיצון, לאירועים שבהם אנחנו צריכים בכל זאת קשר לעולם, כשההנחה היא שאין קשר לעולם. זאת אומרת, כל מה שקשור לתשתיות בישראל, אנחנו לא יכולים להיות תלויים בו. לא חשמל, לא אינטרנט, לא טלפוניה, שום דבר. דבר ראשון, כאילו אני מכיר מהזווית שלי, תגיד אתה מוסיף, אבל צוות של אוריאל התקין שתי אנטנות לוויאניות על הגג של הבניין, והוריד קבל מהגג של הבניין קומה 34 למינוס 3. והיום בחמל הזה יש אינטרנט לוויאני במהירות מעולה, כאילו אפשר לעשות שיחות זום וכולי. לא סטרלינק לצערי, כי הם לא בארץ, אבל חברה אחרת, שעובד מעולה. זאת אומרת, אנחנו לא תלויים בתשתיות. הוא חיבר גנרטור מאוד גדול עם גיבוי ומעגרי דלק, שיש דלק ומייצב מתח, שיש לנו בציפות של חשמל אפילו עד שלושה שבועות, ארבעה שבועות, אנחנו יכולים לעבוד סדר גודל בלי חשמל. ושם כמובן מחשבים, מסכים. כן, יש שם כל הציוד, שולחנות, כיסאות, מסגן, הם התקינו. אוכל. אוכל, מיטות, מים, יש שם גם שירותים, מטבחון. כל מה שצריך. עמוד שישיות של… עמוד שישיות, כן, קבוצות שימורים למיניהם. אוכל, כן. כאילו, אתה צריך להיכנס שם בגדול, ולא לצאת. ולחיות שם. ויש לך אינטרנט ומים וחשמל ו… בגדול, קודם כל זה אולי הזמן ב ת להגיד, יש פה שני צוותים שעבדו קשה על הדבר, זה הצוות של ה-IT, הצוות של ליאור, והצוות של נאטי, של ה-workplace.

בעצם ביחד הקימו את הדבר הזה והיה המון המון… המון חשיבה והמון דברים לעשות. המון, המון, ועדיין. כי כל פעם אנחנו מוצאים עוד איזה חור קטן או משהו שאפשר לשפר ואנחנו ממשיכים לתחזק את זה. אני חושב שבגדול הכוונה הייתה להביא למקום לא שעכשיו הוא פתוח כשהכול סגור, אלא למקום שיש אפשרות להגיע אליו כדי לפתור משבר. והגדרנו בעצם שלושה משברים שאנחנו רוצים שתהיה לנו שירות לפתור. אחד מהם זה אינצידנט בפרודקשן. זאת אומרת, נפל איזה שרת או משהו והחבר'ה בחול לא הצליחו להתמודד איתו. השני זה אינצידנט של סקיוריטי, שגם אז אנחנו צריכים להתייחס ואי אפשר, כשאין מי שיתייחס מחול, אנחנו צריכים בארץ. והשלישי היה סביב אירוע של לידרשיפ. החל מדיווחים לבורסה או משקיעים או מישהו שרוצה לראות את הלידרשיפ בעיניים, בזום. נגיד יש משבר רציני ורוצים פשוט רגע לדבר עם גווי ואיראן. בזום עם משקיעים, בזום עם אנליסטים, רוצים לדעת מה קורה. זהו, אז צריך להגיד, זה נשמע מטורף, וזה ב ת מטורף, אבל זה גם מצומצם ויש פה הרבה חשיבה על מי ב ת יצטרך את הדבר הזה. לא הקמנו עוד משרדים שלמים לכל החברה. אפשר לעבוד שם שלושים איש, אני חושב. כן, אבל העניין הוא שהוא לא בנוי וגם זה לא מה שמדמך, הרצינל שם על המחבניה של הדבר הזה, זה לבוא לעבוד שותף. וגם תחשבי שכל הדבר הזה צריך גם להבין איך מריבים את החמל הזה, צריך להפעיל גנרטורים, צריך למלא דלק, יש שם הרבה דברים, נדבר עליהם תכף, זה לא משהו שאתה יכול להכשיר לשלוש מאות עובדים. אנחנו היינו צריכים למפות כמה עשרות עובדים שעשויים למצוא את עצמם בסיטואציה שבה הם צריכים להגיע לחמל ולהפעיל אותו, יכול להיות שהם לבד, דרך אגב, יכול להיות שהם בלילה, ולהדריך אותם. זאת אומרת, ממש, אתה רת אתמול לחדר בריחה, וגם תיאורת את זה ככה, כי התחלנו איתם בלובי של הבניין ו רנו להם, אוקיי, תגיעו לשם, עכשיו הם לא יכולים להגיע במעלית, כי אנחנו מניחים שאין מעלית בשלב הזה, הם צריכים לרדת לחניון מהמדרגות, הם צריכים לדעת איפה המפתח. הם צריכים למצוא את המפתחות בתוך כספת, צריך להגיד. הם צריכים למצוא את הדרך שלהם בחושך, כי יכול להיות שהכול יהיה פה חשוך, נדבר על זה עוד רגע. לא טריוויאלי, והיינו צריכים להתייחס לכל הקודד הזה ולהדריך את האנשים. זה לא משהו שאתה יכול לעשות בסקל. אז כן, אנחנו הגדרנו מה המצבים שאנחנו רוצים להתייחס אליהם, ומי האנשים ש ורים לתת מענה לדבר הזה. ואת כולם הדרכנו מאיך, מסקרץ'. אז זהו, אז ב ת אולי נדבר גם על התרגולים האלה ומה הם גרמו לכם להבין, כי שוב, יש פה ירידה לפרטים שהיא קריטית, כי היא מספיקה, אתמול ב ת בסיור אתה רת לנו, מספיקה שבסוף המפתח לא פותח את הדלת, וכל הדבר הזה… עוד נקודות קשר פוטנציאליות, כן. כאילו, אורי אלטל נתן את הדוגמה, אתה משאיר את המפתחות לחדרים האלה בתוך האוטו ולא נגיד במשרד, כי אם פתאום לא נוכל לעלות למשרד… המפתחות שלי, של החמל, הם באוטו. כי אם אני צריך לעלות 20 קומות, אז יהיה לי יותר קשה למצוא אותם, אבל זה נגיד לא תפשר לפתור, אני יכול לעלות 20 קומות, אבל יש דברים שאתה מגיע ואתה לא יודע מה לעשות, כי לא הודרכת או זה לא כתוב, או המפתח נעול באיזשהו מקום ואין לך את המפתח של… הכספת שלנו שבה יש את כל המפתחות, לא הנחנו שאנשים מסתובבים עם המפתחות של החמל איתם. אז יש כספת בבניין, שהיינו צריכים לדעת איפה לשים אותה במקום שהוא מקום מספיק נגיש, אבל בלי מפתח לכספת, זה כספת עם קוד, שעדיין צריכים לדעת אותו ושזה יישא דרכה, אבל להפוך את הכול… שני דברים נורא מגניבים שאוריאל עשה, כאילו שנייה שלוש בשפה צבאית, אחד הוא הכין פקל, כאילו מודפס. מודפס, בדיוק. פשוט לקחת האוטו-פקל. מהרגע שאתה מגיע למשרד עד הסוף, כאילו שזה ממש ממש מפורט, זה כמו מנואל של מטוס, כאילו מה לעשות, ושתיים, שבטח תרצו לדבר על זה, קיינו תרגיל. הוא ממש עשה תרגיל לכל האנשים שמוערבים, כולל לנו להנהלה, של לן, ברוכים הבאים, התחיל אירוע בהתחלה, והוא צפה מהצד. ואתה עכשיו… ודיבג את זה. ואתה עכשיו צריך… לך תתמודד. להתמודד. לך תקראת הפקל, תנסה… תראי, בסוף אם אתה לא מתנסה, אתה לא ב ת יודע. כן, אתה לא יודע איך לעשות את זה. זה כמו לקרוא על איך לרכב על אופניים ולנסות לרכב. כן, לגמרי. כן, עשינו את זה בקבוצות קטנות של חמישה-שעה אנשים, ומכל קבוצה למדנו משהו חדש. הם פשוט נתקעו, ואז הבנו שהם נתקעים, ואנחנו פה בצד שותקים, ואנחנו מבינים שמשהו פה לא עובד. והוא גם לא התערב, הוא כאילו נתן להם… או שמשהו בחוברת היה לא נכון, או משהו בתהליך היה לא נכון, או משהו שאנחנו פספסנו. זאת אומרת, כאילו… שאגב, זה מעולה, כי זה פשוט לקחת הגישה שאנחנו עושים במוצר עצמו במנדי. כן, פיטי, כן. בדיוק, זה ממש כאילו לנסות, לטעות, לראות איפה נתקעים, לעשות שינויים בהתאם. נכון. עכשיו גם שם אנחנו מוגבלים ביכולת שלנו לתרגל זמן ת, כי אנחנו צריכים פה להוריד את החשמל בבניין, אנחנו לא יכולים לעשות את זה. כן. צריכים לעבור בלילה כשחשוך, כשאין חשמל בבניין, להפיל את האינטרנט, ולקרוא למישהו בטלפון אביבייני, שהוא יר את ההודעה, כי גם זה לא טריוויאלי. אתה בבית, יש לך טלפון אביבייני או אס- ס אביבייני, אבל אתה בבית, אין קליטה. אז היינו צריכים להגדיר כל כמה זמן אתה יוצא החוצה לקרוא הודעות. וואו. זאת אומרת, להגיד, אם המדינה מנותקת…

מתקשורת, העובדים הספציפיים האלה ורים לצאת כל שעה החוצה כדי לקבל הודעות. הגדרנו לצוות בלונדון שברגע שיש אירוע הם כבר נותנים אצאפ, יש אירוע, אנחנו על זה, אבל כשהם יוצאים אז כבר תהיה הודעה כבר מחכה להם, שהם לא יצטרכו רק בזמן. כן, מתי הם צריכים להיות בקשר עם אנשים בארץ והכל. זה לרדת להמון המון פרוטים שלהם. אנחנו גם נצרף לפחות חלקים מהחוברת הפעלה הזאת. יאללה. תשמעי, אתה כל כך כספת, דאריה. בדיוק, אתה כל כך לא נגלה. שכיר אותה. וגם לא נגלה איפה הדלק, שאנשים לא יקחו לנו לגנרטור, אבל… אני אספר גם על הדלק, כי למשל יש בבניין גנרטור, ואנחנו… של הבניין, כאילו. כן, הבניין של הגנרטור, והוא ור לפי הספר להחזיק 24 שעות. אם שואלים את חברת הניהול, גם ור להחזיק ליותר. אבל אני עכשיו תלוי במישהו אחר, לא בעצמי. עכשיו, יכולים להיות הרבה דברים. אחד, יכול להיות שזה לא יעבוד. כי לא אני מנהל את זה. אני סומך על חברת הניהול, אבל את יודעת. וגם לגיבוי על גיבוי. דבר שני, יכול להיות שיגמר הסולר, וכמו ש ר ליבילן, אני לא יודע מה יהיה המצב. אני אוכל לקבל הספקה, אני לא אוכל. הנהגים בכלל יסכימו לשני הסולר, כשעפים טילים באוויר. יהיו כבישים, יהיו מפוצצים, ויש כל כך… וואי, זה נורא קשה לחשוב על… כאילו, סנאריוס כאלה, גם לרמה הזאת, כאילו. אני חשבתי, אני פניתי לכמה חברות, לספקי דלק הגדולים, והגעתי איתם להבנות על הסכם. רציתי לקנות כמה, כמות גדולה מאוד של סולר, ולהחסן אותה איפשהו, וש… כן, לא יכול בבניין. כן. ושהם יבטיחו לי שביום פקודה, הם מביאים לי כל 24 שעות הספקה של סולר. וכשקיבלתי את ההסכם איתם, אז היה שם סעיף אחד קטן, שאומר, למעט כוח עליון. רתי, חברים, כאילו, אבל זה בדיוק הסיטואציה שבה… איך אנחנו מתכוננים לזה? רו, אנחנו לא יכולים להתחייב. ואז הבנתי שאני לא יכול להביא דלק לגנרטור של הבניין, שזו הייתה התוכנית המקורית. קנינו גנרטורים משלנו, עם גנרטורים קטנים, שיכולים להחזיק את החמל הזה. קנינו אחד, ועליו עוד אחד גיבוי, למקרה שהוא מתקלקל. ושמנו ארון, מלא בסולר, שכמו שרן ר, הוא ור להספיק לנו לכמה שבועות. שוב פעם, לא בעבודה שוטפת 24 שעות, כי זו לא הכוונה, אבל בטח לאינסידנטים, אנחנו יכולים להחזיק שם גם חודש, חודשיים. וואו. ואז הם צריכים לתרגל את כולם, ולוודא שהם יודעים איפה הסולר ואיפה הגנרטור. ומלאים אותה דלק, כי ממש עשינו תרגול… כן, זה קצת ב ת לקחת את מה שאנחנו עושים לעולמות צבעים. כן. זה פתאום ב ת לתרגל חמל, דברים שאנחנו לא מורגלים בהם. אני חושב שככל שיותר אנשים גם קראו את החוברת, הם התגרו. כל פעם מישהו התגר עוד איזה נקודה, ו רתי להם, רו, אנחנו מתנצלים, שאלות טיפשות, ואלה השאלות הכי טובות. רו לנו, אוקיי, הגנרטור, שמתם אותו בחדר אופניים. בחדר אופניים שלנו, פותחים אותו עם צ'יפ. סגור עם מגנט. עכשיו אין לחשמל. מה קורה? אין לחשמל. אף אחד לא יודע להגיד. האם הדלת ננעלת, וזהו? או הדלת נפתחת, פורצה? אנחנו צריכים להבין את זה. יש כמה מקומות, נקודות קשל כאלה, שהיינו צריכים להבין. וואו. הבנו שכשאתה יורד מהלובי למטה, והכל חשוך, אם אין לך אור ואין לך טלפון, כי אחרי כבר הבטריה ואין לך איך להתאין, אז שמנו הששיות כאלה שסולריות, שאפשר להראות איתם, כדי למצוא את הדרך לחמאס. זה הרבה שאלות שעלו דרך אגב, מעובדים שקראו את החוברת, ו רו, רגע, אבל. עוד פעם, האם הצלחנו לחסות את כל המקרים? כנר שלא. אני מקווה שהצלחנו לחסות את רובם, כדי להביא למצב שבו החמל הזה ביום פקודה, ב ת יעבוד. ב ת יעבוד. בתרגילים הוא עבד. גם, להגיד שנייה ברקע, כי זה נשמע נורא אפוקליפטי, כאילו אחד, אני חושב שהסיכון של הדבר הזה, יהיה מאוד נמוכים. מאוד נמוך, כן. חשוב להגיד את זה עוד פעם. כן, כן, נחזיר את זה שנייה. כן. זה כמו לדבר על איזושהי מחלה, וזה נשמע נורא, אבל כאילו. זה נשמע כאילו אנחנו באובססיה על הדבר הזה. כן, ממש לא. אבל אני חושב, כאילו בעיניי, זה דווקא הפוך, זה נתן לי המון ביטחון. כאילו זה נתן לי תחושה, כאילו ישנתי יותר טוב בלילה, כשידעתי שישנו את זה, כי זה עוד משהו, עוד גיבוי, עוד דרך התמודדות. זה פוסטור לגבות הראש בחול, ולהגיד, יהיה בסדר, כן? אז זה משהו שהוא… אבל אז ב ת כשדברים לא בסדר, אז אין לך כבר מה לעשות יותר. כן, כאילו כשאתה מתעלם מזה, או כאילו לא יודע, לפחות ככה אני עובד, כשאתה לא מתכונן, זה אותי יותר מלחיץ. כאילו זה חופר לי במוח. אני חושב בהקשר לשאלה של האובססיה, וכמה רחוק לקחנו את זה, אני חושב שאין דרך אחרת. אירן ר, לא יודע, זה אחוז, איפה סכנות אחוז, לא משנה מה אחוז. אבל מה אני צריך לדעת שאתה רוצה דבר כזה? זה יהיה ממש מפגר מצידנו, ב ת, להשקיע כל כך הרבה זמן, כסף, מחשבה, ובסוף שהחדר של… שלא יהיה אינטרנט. של החדר הפניים לא נפתח, כי המגנט עצר אותו. אין דרך אחרת, מאשר לסמלץ את זה, כאילו זה קורה. זה נכון שהסיכויים מאוד קטנים, ו רנו כבר, זה תעודת ביטוח והכול, אבל האחוז הזה, וואי, איפה סכנות אחוז הזה, שזה יקרה, כל ההשקעה שלנו תרדת עם יון, על הדברים הקטנים האלה. על זה זה ייפול. יהיו שם מחשבים, יהיו מנתנות של לוויאניות על הגג, ויהיו גנרטורים ויהיו גיוויים, אבל בסוף המפתח לא יבטח את הדלת, או המגנט לא יאפשר לנו להיכנס לחדר הפניים. הכול ייפול. הכול ייפול. אוקיי.

זה ב ת היה הדבר העיקרי שדיברנו עליו ושאתם התכוננתם אליו. רנו שנדבר גם על תכנית לטווח ארוך. אז מה… שנייה נגיד מה זה טווח ארוך. אני חושב ש… כרגע אני מרגיש טוב מאיפה שאנחנו נמצאים בתור חברה ומעבר לשינויים, כאילו לבור הפיקוד שהקמנו, גם הצוותים הרבה יותר התאבו בברשה ובלונדון, אז גם בהקשר הזה אני מרגיש שהרבה יותר נוכחות של פיתוח בחול, שזה טוב. אני חושב שאם יש שנייה להסתכל לעתיד, ושוב אני לא יודע אם זה אחרי המלחמה, כי הדברים פה ב ת משתנים מיום ליום, זה גם לחשוב על החברה כחברה. כאילו כי… שוב עד היום זה… אני ר טריוויאלי שיש לנו מחלקות שמורכזות 90% פה בתל אביב. ואני חושב שמשהו אחד מאוד משמעותי שהשתנה בתפיסה שלנו, שזה לא נכון. אני חושב שהיינו מגיעים למסקנה הזאת אי-ניווי, גם בלי המלחמה, ואני חושב שזה עשה לזה מאוד אקסלרציה. זה זירז את זה. והיום נגיד שאנחנו חושבים על הצוות של הפיתוח, זה ברור לנו, פיתוח, אני מתכוון גם מפתחים, גם פרודקט, גם דיזיין, שתהיה נוכחות משמעותית בעוד סייט אחד או שניים, אז התוכניות גיוס שלנו השתנו. בלונדון יהיו הרבה יותר מתכניתים ומעצבים ואנשי מוצר. אנחנו נגייס אנשי שיווק בלונדון ובניו יורק, אנחנו ממש עובדים על זה עכשיו. הם מרחיבים יותר מהר, סייטים אחרים. לא יהיה כבר פונקציה שמורכבת פה בישראל. והחברה כחברה צריכה להפוך להיות יותר גלובלית, עם הנהלה יותר גלובלית. זאת אומרת, גם אם חברה הנהלה, כולם מורכזים פה, זה גם גרם לנו לחשוב שצריך גם חברה הנהלה בכירים מחוץ לישראל, שיכלו לדבר עם משקיעים, עם לקוחות, עם אנליסטים, אם צריך, עם החברה אפילו. לעלות לפגישת חברה ולהגיד, הכל בסדר? כי אנשים צריכים לשמוע את זה. נכון. תראי, אנחנו חברה ישראלית, אני מאוד מאוד ג בזה שחברה ישראלית, זה לא ישתנה לעולם. אבל באותה נשימה, אני חושב שזה מכיש את העובדה שאנחנו גם צריכים להיות חברה גלובלית, ושתהיה לנו נוכחות משמעותית, גם מחוץ לישראל. אז אני חושב שטווח ארוך, אנחנו, החברה תופסת זווית, שאולי הייתה תופסת זווית אחרת, אם לא הייתה שווי באוקטובר. אני חושב שזה טוב. זהו, אולי קצת, שוב, אם מישהו מתעקש להיות שלילי, אז אולי זה קצת שלילי. כן, זה לא, אי אפשר להגיד שזה פרק אופטימי, אוקיי? הוא פרק ריאלי. זה ריאלי, כן. אני דווקא רוצה שהוא יהיה אופטימי. כי אני חושב שאחד, לא יודע, אבל עברנו לסיכום אולי. אנחנו כן, נר לי שאנחנו לקראת סיכום. אז אני כן רוצה להיות אופטימי. כי תראו, בסוף יש פה חברות מאוד מוצלחות, ישראליות, שממשיכות לתת בראש, גם בתקופה הזאת, ויש הערכה אדירה, כאילו, מכל השוק, על האנשים פה, שנותנים בראש, בסביבה לא פשוטה. ואני חושב שבצורה הפוכה להפוכה, זה יפוך את החברות פה ליותר טובות. כאילו, יותר גלובליות, יותר חזקות, יותר עמידות, שחושבות אפילו עוד יותר לטווח ארוך. כי אנחנו התמודדים פה עם משהו שהרבה חברות לא התמודדו איתו. אז אני מרגיש שזה יפוך אותנו לחברה יותר טובה. העיץ תהליכים שאולי היו קורים בכל מקרה, אבל הרבה יותר איטי. ואני מרגיש שהם הרבה יותר ביטחון, כאילו, לגבי העתיד של החברה. בצורה הזויה אולי, אבל… לא, דווקא לא הזויה. כאילו, דווקא רציתי להגיד שגם אפילו מהזווית שלי, כעובדת חברה, כאילו, דווקא לשמוע את הדברים האלה. זה יכל להלחיץ אותי, אבל זה עושה לי ההפך של כאילו, ידעתי שתמיד אנחנו על הדברים, אבל זה נותן ב ת תחושה שב ת לא משנה מה. יהיה בסדר. כאילו, יהיה בסדר. דברים ימשיכו לרוץ, ויש לי את המקום, עבודה שאני יכולה כזה להרגיש בו יציבות, יתית, גם כשדברים בחוץ מרגישים מאוד מאוד לא יציבים. אז דווקא אני לוקחת את מה ש רת. ואנחנו לא קורבנות, אנחנו מלאים את הסיטואציה, אנחנו פועלים. בדיוק. אנחנו מביאים שליטה לדבר הזה. בדיוק. חד משמעית. אוריאל, משהו שאתה רוצה ככה, טיפ או משהו שאתה רוצה להגיד לסיום, למי שמקשיב לנו? אני יכול להגיד מה אני למדתי מהתהליך הזה. ב ת שבB.C.P. טיפה למתוח את הגבולות של הדמיון ולחשוב רגע מה עוד יכול להשתבש. אני חושב שבסוף ההשקעה הנדרשת היא פונקציה של החלטה. זאת אומרת, ב ת יכולת הסיכון של החברה, הרצון לקחת סיכון אל מול הכסף שפנוי והזמן והמשאבים להשקיע בדברים כאלה. אבל B.C.P. לא חייב להיות במאות אלפי שקלים או דולרים, הוא גם יכול להיות יותר קטן. בכמות האנשים, בסוג הציוד, באיזה תרחיש לוקחים. אומרים, אוקיי, אז בואו נכסה רק את התרחיש שיש פה נפילות חשמל ואינטרנט לא יציב במהלך היום. סבבה? בואו נדאג שם בטריות ומייצרים עוד זה בין לבין ובואו נדאג שלא כולם חייבים להתקין מערכות לווייניות ולבנות חמרים. אפשר לבנות…

כן, אבל כן חשוב לקחת בחשבון תרחישים שהם טיפה למתוח את הגבול של מה יכול להיות, טיפה להגיד רגע, לא לקחתו את זה לאפוקליפסה, אבל כן… לחשוב מחוץ לקופסה. כן, כן, זה מה שאני למדתי, כי ברגע שהתחלתי לחשוב ככה, הבנתי שיש לנו פערים לסגור. כן, כן, אולי זה הנקודה הכי חשובה בפרק, שאתה לא חייב להיות חברת גדולה בשביל ליישם את זה. גם אם אתה סטארט-אפ של 15 איש, או 20 איש, ויש לך שרתים, והנה שאתה צריך תחזק, אתה קונה בטריה כזאת, אפילו יש מטלים סולאריים, אינטרנט, כאילו צלחת אחת על הגג, מחבר את זה לממד נגיד במשרד, ואני חושב שזה 80-20 קלאסי. כן, כבר רוב הדברים דאגת להם. לגמרי. עלו להיות בסוף הם ב-20, כי ה-80 הוא יותר טריוויאלי. כן, אפשר עם 20-30 אלף דולר לדעתי, לייצר גיבוי די משמעותי לחברה, לייצר הציפות כאילו די משמעותית. כן, זה ב ת חשוב, גם לחברות בכל מיני גדלים ששומעים אותנו עכשיו, שידעו שזה אפשרי, כאילו גם בתקציבים נמוכים יותר. לגמרי. וסליחה שאני מפעיל את הקהילה, אבל אם מישהו רוצה להציע עוד דברים שהם עשו, אני אשמח לשמוע. ממש, ממש נשמח לשמוע, וגם אם יש לאנשים שאלות, כי ב ת יערנו פה להרבה פרטים, אז אם יש לאנשים שאלות כאילו על איך עושים את זה ומה נדרש, אז ממש נשמח לענות, אז אפשר לשאול אותנו בקהילה או באתר, וגם לשלוח לנו למייל, startuprforstartup.mandate.com ואתם מוזמנים לעקוב אחרינו בכל אחת מהאפליקציות, כדי לדעת כל פעם שיוצא פרק חדש. אז תודה רבה ערן. תודה דליה. תודה אוריאל. תודה. תודה שהזנתם.