44: סרטוני ויז׳ן - איך אנחנו ממחישים את עתיד המוצר

אנחנו חולקים את התהליך הייחודי של יצירת סרטוני חזון המעצבים את מפת הדרכים של המוצר. אורח: שגיא הוברמן, Motion Designer במאנדיי.קום

You know how you see something in a film and then it becomes real? In sci-fi films it happens all the time. Motion imaging, futuristic user interfaces...things that years later are used daily without awe (the movie Minority Report pops to mind).

Now imagine using the same technique to take a product years ahead.

This is where the idea of vision videos comes from. It's a tool that enables us to turn the imagination of different teams at monday.com to be something tangible. What appears in the videos is a vision of the future - the features don't yet exist, and still, they spring to life in front of all monday.com employees.

This week, Sagie Huberman - motion designer @monday.com, joins Roy Mann and Lior Krengel. They talk about experimenting with a tool - motion design - that became an inseparable part of the product’s planning and a super effective way to align all of the company on future development directions.

Some Vision Videos

Episode transcript

Automatically transcribed — it may contain errors.

היי רוי. שלום ליאור. היי כולם, הגעתם לסטארט-אפ פור סטארט-אפ, הפודקאסט שבו אנחנו חולקים מהניסיון, מהידע והתובנות שיש לנו כאן במאנדיי דוט קום וגם מחברות אחרות, ומיד לכל מי שסטארט-אפ מדבר עליו, לא משנה באיזה כיסא הוא יושב ברגעים אלו. אז לפני שנצלול לנושא של היום רק נזכיר לכם שיש לנו גם קבוצת פייסבוק שנקראת סטארט-אפ פור סטארט-אפ ואתם תוכלו למצוא אותנו שם ואת הארוחים שלנו ונשמח לענות על כל שאלה שתעלה. ביום חמישי אחרי הצהריים אנחנו עורכים מדי שבוע קומפני מיטינג עבור כל החברה, עכשיו בכל שבוע צוות אחר מציג פרויקט מעניין או חשוב שעובדים עליו כרגע. עדכוני מוצר על פיצ'רים או אזורים חדשים מלווים תמיד בסרטון ויז'ן, סרטון חזון, שלמעשה סרטון של דקה וחצי שמסביר על אזור מסוים המוצר בדרך כלל תוך כדי שהוא מספר סיפור כלשהו ובעצם מוזר לאנשים להבין מה יהיה הערך של אותו הפיצ'ר או אותה היכולת החדשה עוד לפני שפיתחנו אותה בפועל. כדי שתבינו בדיוק על מה אנחנו מדברים צירפנו לכם לינקים לכמה סרטונים שנתייחס אליהם לאורך כל הפרק והסרטונים הללו התגלו כדרך נהדרת ליישר קו עם כל החברה מבחינת אסטרטגיה מוצרית בדרך מאוד מוחשית. אבל למעשה הם נוצרים היום גם כחלק בלתי נפרד מתהליך העבודה של מפתחים ומעצבים על ה-Roadmap יחד עם אנשי המוצר כמובן ומאפשרים רמת סינכון ותאום מאוד גבוהה בין כולם. אז בפרק של היום נארח את סגי וברמן, מעצב מושן בחברה, שיספר לנו איך לקחנו כלי שנר מאוד נישתי והפכנו אותו לחלק משמעותי ובלתי נפרד מההתנהלות של החברה סביב יציאת פיצ'רים חדשים. נכון. נכון? נכון נכון. היה ממש מדויק. היי סגי. היי ליאור. איזה כיף שאתה פה. אני שמח להיות פה. לפני שנצלול קצת וכמה מילים עליך, על התפקיד במאנדיי, כמה זמן אתה פה? אז אני פה כמעט שנתיים. אני בעצם הראשון שעושה את התפקיד הזה, לפני זה לא ממש היה את התפקיד הזה במאנדיי. מה זה התפקיד הזה? התפקיד זה מעצב מושן במאנדיי. כשהגעתי פשוט ניסינו לבנות את התפקיד ומה בדיוק אנחנו עושים, זה מתחלק לכמה חלקים. אנחנו עובדים גם על האנימציות של ה-UI בתוך המערכת, גם על מרקטינג, ולאחרונה גם על סרטוני ויזיון, שזה מה שאנחנו נדבר עליו היום בעצם. ב ת תיארנו, קצרתי פה לפני כן איזושהי מתודה, אבל כמו כל דבר שדיברנו עליו עד היום בפודקאסט, זה בעצם התחיל מאיזשהו אתגר מאוד משמעותי שזיהינו, שנר לי שרואי פה, כדאי לתת לנו את הקונטקסט עליו. כן, אז אני, אז האתגר שתמיד היה מבחינתי, הרקע האישי שלי הוא כזה גם עיצוב וגם פיתוח. אני ככה נגעתי בשני האזורים האלה כל החיים, ויש איזה קטע די נחמד שיש גם מעצב וגם תכנת במוח, כאילו שאפשר לדבר איתם. איזה כיף. זה חוסך המון דילמות, אני די מסכים עם עצמי על הרבה דברים. אז השיתוף פעולה שאנחנו תמיד ניסינו, ומי שעובד בתחום של לעבוד עם פיתוח ועיצוב, תמיד יש שם אתגרים. כלומר תמיד במקום של העיצוב רוצים לקחת דברים, שצריך את המתכנת שיגיד רגע, אפשר, אי אפשר, תמיד זה קשה. יש פער במה שאנחנו עושים. כן, וזה, ואז לאט לאט המעצבים לומדים איך שהטכנולוגיה מאפשרת מה שנקרא, אפשר לטופו שני אנבילואופ על זה, ואפשר לעשות דברים, אבל בסופו של דבר נוצרת איזושהי מערכת יחסים מסוימת בין מעצב למפתח, שהיא לא סימטרית כל כך. כלומר שהמתכנת יכול ללכת, אם בא לו לעשות משהו, הוא הולך הביתה, עושה משהו ממש מכוער או לא מכוער, בסדר? אבל הוא עשה אותו, וזה לייב, ואפשר לבחון את זה ולהסתכל על זה. והמעצב לא. אז היום יש, אני חושב כבר תקופה ארוכה תנועה מאוד ענקית, שב לידי ביטוי מלא מקומות, של כוח למעצבים. בסדר? זה לעשות מוקאפים, זה לגרום לדברים לראות יותר מוחשים ויותר טובים. אבל איפשהו עדיין, אני שדיברתי עם רותם, הדוף דיזיין שלנו, במנדיי, שתמיד יש את הפער הזה. כלומר, המתכנת גורם למשהו להיות מוחשי עד הסוף, ומרגישים את זה ואפשר להוציא את זה לפרודקשן, לקבל סיגנל, והמעצב מגיע עד כדי. המוקאפ מגיע עד כדי. ואז ניסינו לחשוב, רגע, מה יכול להיות הפוך בדיוק? איפה המעצב יכול לעשות משהו שהמפתח לא יכול בכלל? וזה, לא יודע, מההרקע האישי שלי הוביל אותי ישר לסרטי מדע בדיוני, בסדר? שהם מרים את העתיד, אנחנו מנסים להתאים אותם, ויש גם כמה סרטים שכאילו ממש גרמו לזה לקרות, למציאות לקרות, כמו מיינורטי ריפורט, האחים פורצם של טום קרוז, שהוא עשה שם בעצם…

UI באוויר כזה וזה הוליד או לפחות אומרים הרבה הביא המון ויז'ן לאנשים להגיד רגע איך מגיעים לUI כזה שאני מזיז אותו באוויר. עכשיו הקטע של ספילברג בסרט הזה ניסה לייצג את העתיד כמו שהוא ב ת יהיה. נניח מכוניות לא עפו, הם היו על מסילות. כל מיני דברים שכאילו היו מאוד חדשניים, לא יודע, מכונות שעבדו ביחד. אז ה-UI הזה מאוד תפס, הוא בסוף נהיה האייפון וכל הטאץ' זה היה פתרון שהוא שונה לחלוטין ממה שהוא מוצג בסרט וזה באוויר ואולוגרם וזה, אבל הוא הביא המון ויז'ן שאנשים ראו רגע למה ה-UI לא ב ת ככה. עכשיו התפיסה שלנו הייתה לסרט של ויז'ן ובגלל זה קוראים לו סרט הזה ויז'ן, שזה יציג משהו כזה. משהו שהוא לא לגמרי אפשרי, אבל הוא פותח את הראש, הוא מביא לנו משהו שרק מעצבים יכולים לעשות, שזה דמיון, לא ריאליטי, זה לא באונד לבעיות שיש במציאות וזה יוביל את כולם ללרצות לעשות את זה. אז משם הכל נולד. זה אגיב בחזרה אליך. כן, אז רק אם מיינוריטי ריפורט זה היה כזה ויז'ן של איזה עשר או עשרים שנה קדימה, אז אנחנו מכוונים בדרך כלל חצי שנה או שנה קדימה בויז'ן שלנו בשביל שזה ב ת גם יהיה אפשרי ולא משהו שיגידו טוב, זה כבר ממש… זה אם אני יכול להוסיף זה רק משיקולי זמן, כי אם היית שואל אותי אנחנו צריכים לעשות גם סרטים של שנה כזה, שהם דברים הרבה יותר עזויים, שאנחנו לא מגיעים לשם. אבל הקליק הכלי ור לשרת אותנו לדמיין. לא רק בריבון הקרוב. כן. מה זה אומר בפועל? אוקיי, אז דיברנו על מה זה ור ליצור ומה זה ור לאפשר. איך זה נר ? איך ניגשים לזה? אז אני חושב שזה אפשר לתת כדוגמה איך שזה התחיל והסרטונים הראשונים שעשינו, שזה פשוט היה לפני בורד מיטינג, שרואי ואירן ואת טסתם לניו יורק להציג כמה דברים, והיה פשוט כמה פיצ'רים שעבדנו עליהם לקיו הקרוב או לשנה הקרובה, שהם היו מאוד ורפים ומאוד היה קשה להסביר אותם. מה הכוונה? שנגיד האוטומציות זה משהו שנכנס מאוד חזק בתקופה הילמנדי, ואוטומציות זה בעצם כל מיני תהליכים שקורים מאחורה של המערכת, שאתה עושה משהו ומתכנת, ואז הרבה תגובות שרשרת של זה מוביל לזה, וכל מיני דברים שמאוד קשה להמחיש אותם ויזואלית, וגם אז היה… סטטית או בכלל ויזואלית? בכלל ויזואלית, אני חושב, וגם אז היה מאוד קשה, אני זוכר שדיברנו על זה ולאנשים היה מאוד קשה להבין את המהות, וגם לתת כיוון קדימה לאיך הדברים האלה הולכים להיראות ולקחות. בעצם יצרנו סרטון ראשון שחשבנו על סיפור ועל איך נתנו דוגמה לכמה פיצ'רים שהאוטומציות זה ביניהם, לאיך זה ישרת אותנו ולמה זה טוב ולמה זה חשוב למנדי, ובעצם עטפנו את זה בסרטון אחד שהמחיש את כל הדברים האלה, ואני חושב שזה מאוד עזר לאנשים להבין את המהות וגם לתת כיוון קדימה לאיך הדברים האלה הולכים להיראות ולקחות. עוד פעם, אני מנסה להבין קונקרטית את התהליך, יש מפתחים בתהליך הזה או שזה לא בשיח מול מפתחים? לא, בשלב הזה זה פחות מול מפתחים, זה בעיקר עבודה של מעצבים ואנשי פרודקט. הסרטון הראשון ספציפית זה היה בעיקר עבודה שלי ושל רותם, מייד אוף דיזיין, ומה אתם עושים, איך זה נר ? מה אתם יושבים, אתה והיא בחדר ומנסים לדמיין, מה? כן, אז רותם מהשיחות עם רועי ואירן על מה הדברים שחשובים לנו לקיוע קרוב או לשנה הקרובה, והיא ב עליי עם המסקנות מהשיחות האלה, וישבנו והתחלנו פשוט לבנות תסריט, כמו שבונים תסריט לכל סרטון, של איך זה מתחיל, התחלה, צע, סוף, מה הנקודות שאנחנו רוצים להעביר, ממש בנינו סיפור. במקרה הזה בחרנו חנות מפעל לטישרטים, שהוא גם חנות, וניסינו לבנות פלואו שלם על איך הוא מנהל את כל העסק שלו עם מנדי, גם פנימה, גם החוצה, איך הוא שולט בכל העסק שלו. שווה טיפה להסביר מה זה אוטומציות וכאילו מה הפער שהיה פה. אנחנו בעצם, הויז'ן של האוטומציות היה קוד, כן? כאילו לאפשר לאנשים במנדי, למשתמשים, לעשות דברים שהם עד מורכבות של קוד, לא כזה ליד או נחמד. וזה לא ברור. כאילו איך לוקחים את הדבר הזה, כמה זה עמוק, כמה זה, זה נשמע מורכב. בסוף זה כל כך פשוט כמו לדבר אנגלית, בסוף עשינו איזה משפט באנגלית שאפשר להרכיב אותו, ויש לנו מלא לקוחות שהם נונטק לגמרי, שהם משתמשים בו, והקלות הזו, זה כאילו היום שאני מסתכל על המוצר זה כאילו כל כך ברור. אבל אז, לפני זה, רנו רגע, זה לא יעבוד, כל כך הרבה ניסו, ויש זאפיור, ויש איפט, ויש מיליון דברים שמנסים.

זה פשוט, וה נו שכאילו מה שאנחנו רוצים לעשות זה פי כמה יותר טוב מהם, ויותר פשוט אפילו, ויותר ברור, ויותר מובנה, ויותר עם עוצמה, כי יש להם המון מגבלות למה שהם מאפשרים בגלל הקלות הזאת. ולא בנו את זה. עכשיו, לכי תקחי שיחה כזאתי, ואיך עושים אליימנט לצוות שיחסית גדול שעבד בסופו של דבר על הדברים האלה, ואיך מחברים את כולם, ולאן זה יכול ללכת, וזה היה מאוד קשה. בלי הסרט, הסרט הזה היה בסוף. מה שפתח לכולם את הראש. כן, האור, בסוף מה שהיה זה היה, הוא היה סרט ויז'ן הראשון, והוא קיים את עצמו בצורה מוחלטת, כי גם לו הכל לקרות. כאילו היום מסתכלים על הסרט הזה ואומרים, זה כאילו גבול, זה כאילו, זה אפילו לא ויז'ן, זה כאילו, זה מה שהלכנו לעשות, אבל זה היה הפוך. ובגלל זה זה היה כל כך מוצלח. נגיד למשל, כשעבדתם על הסרטון הזה, כבר ידעתם שקוראים לזה אוטומציות? לא, אני חושב שהמילה שהשתמשנו היא פלואוז בכלל. זה מה שמופיע בסרטון בתור, בכל ה-UI, זה פלואוז. איך הגעתם לפלואוז? כי זה, הנה, פה אנחנו נכנסים כבר לעבודה של סרטונים. איך ירדנו מהפלואוז? זה מוצר של מייקרוסופט שקראו לו פלואוז, ש ור לעשות בערך אותו דבר. אז מראש ידענו שזה לא, כל הניימינג שם היה גרוע בהתחלה, אבל בסוף. הנקודה שלי היא אחרת, הנקודה היא שב ת, עוד פעם, בגלל שזה כל כך מוקדם בתהליך השיבה משהו, זה אפילו לא משוים בחלק מהמקרים. זאת אומרת, היום אנחנו אומרים שזה אוטומציות, אבל באותה תקופה לא ידעת לקרוא לזה אוטומציות, גם לא ידעת בדיוק. גם לא הפרדנו אותם בין אוטומציות לאינטגרציות, כי זה היה הבנה שיווקית מוצרית מאוחדת יותר. זה מצחיק, רוי אומר שממש הגשמנו את זה אחד לאחד, אבל אם מישהו מסתכל על זה מהצד, מעבר לשם שהוא לא קשור, גם כל ה-UI וכל המוצר עצמו, הוא לא קרוב בכלל לאיך שזה נר היום, זה השתנה 180 מעלות, אבל כן המהות נשארה ממש זהה. אבל נניח משהו אחד שברור לי שקרה בגלל הסרט, זה כאילו היה שם אס ס ששולחים, וכאילו הלקוח מקבל אותו, וזה היה פשוט חלק מהתסריט שלכם, ובגלל זה הכנסנו את זה כחלק מהדברים הראשונים, כדי לקיים את התסריט. נר לי שגם ממש קצת אחרי זה, אז טל הרמתי המפתח כאן, הוא ממש הלך ועשה את זה, ואז באיזו ישיבה ממש הדגים לכולם איך זה יעבוד, וזה אחד הדברים הראשונים שקרו באוטומציות. וככה אנחנו גם מציגים את המערכת, בדמו של המערכת, ליאור ראתה את זה איזה 200 פעם, שאנחנו תמיד מרים את האס ס, כי זה כזה וואו פקטור, אז כנר גם זו הסיבה שזה נכנס לסרט, כי זה מסביר את זה מאוד טוב. זה אחראיות אבל, אנחנו מדברים פה על משהו, וזו חתכת אחריות. אתה יושב שם ועושה סרטון שהוא א' ויז'ן, אבל בוא עכשיו אתה שומע כאן, כאילו שלא ידעת, אבל דברים נעשים לאחר הסרטון ברוח הסרטון. כן, זה אחריות, אבל אני מוריד מעצמית האחריות, שאני אומר טוב אם דברים לא יהיו טובים, אז פשוט יתעלמו מהם, ולא יעשו אותם, ויקחו רק את הדברים הטובים. זה הקסם של הדבר הזה. כן, אז זה מאוד קל וכיף. אני אומר טוב, אני אעשה מלא דברים שחלק מהם מוגזמים מדי, חלק לא הגיוניים, וחלק לא טובים, ואז הם פשוט יתפיידו ולא יגעו בהם, ואת הדברים הטובים אז הם כן יקרו, ואז נסתכל ונגיד וואי זה קרה אחד לאחד, איזה יופי. אני יכול להביא עוד דוגמה יותר עכשיו עדכנית, נניח בסרט ויז'ן האחרון למובייל, הם עשו שמצלמים דברים והם הופכים להיות בתוך המערכת, שעושים איזשהו מצלמים עם המובייל תמונה, וזה הופך להיות הדאטה של המערכת, אפדייט מצולם ונכנס, או ממש עושים מציירים גריד כזה, והוא הופך לגריד יתי ולדאטה של הפלטפורמה. כלומר את מציירת ה-UI של הפלטפורמה, בום זה קורה. עכשיו איראן, כשהוא הר לי את זה, הוא אומר, תשמע, הם עשו שם כמה דברים ממש עזויים במובי, זה לא הולך לקרות, אבל סבבה וזה, ושם זה בסמארט, זה גם בבורט, זה הולך לקרות. זה כאילו כולם עכשיו רוצים שזה יקרה וזה יקרה כנר . אני גם כשהם דיברו איתי על זה, וואי זה ממש עזוי, אבל זה בטוח הולך, כל מי שיר את הסרטון, זה הדבר הראשון שהוא יזכור, כאילו גם התחלנו את הסרטון בזה וסיימנו אותו בזה. כן, גם ביום חמישי האחרון הראיתם את הסרטון, וזה ב ת היה השנרגיה שכולם עושים, וואו. כל החדר כזה. אז ב ת זה מהדברים האלה שיש סיכוי שאנשים ראו איזה מגניב זה וזה יקרה ב ת. כשהתכוננו לפרק סגי, אז היו ב ת כמה עקרונות שככה ציינת, שהם בעצם צריכים להתקיים כדי שהסרטון יעבוד. העיקרון הראשון שככה דיברנו עליו והדגשת אותו מאוד הוא השימוש בסאונד, ואני קראת לזה הנפשה רדיקלית. אז בואו רגע תסביר מה זה אומר, כי ב ת המטרה בסוף של הפרק הזה, שאנשים אחרים בחברות אחרות יוכלו לקחת את הכלי ולשחזר ולעבוד איתו בעצמם. אז מה זה אומר שימוש בסאונד ולמה יש לו כזאת חשיבות בסרטוני ויז'ן? כן, אז זה ב ת ביחד, הסאונד והנפשה רדיקלית זה מונח חמוד, לא יודע אם אני המצאתי אותו או את. מילים שלך. כן. אז ב ת אנחנו מראים כאן UI, ואנחנו מראים flow של UI, שמישהו לחץ כאן, נפתח חלון. כשאתה זה ששולט ב-UI, ואתה לוחץ, אז אתה יודע איפה שהוא למה לצפות. אתה לוחץ כאן, אתה מצפה אם ה-UI יוסף.

ואנחנו עושים את האנימציה מאוד מוגזמת הרבה פעמים, שמשהו שלא יכול לקרות ביואי יתי במציאות, אבל כאן הוא מאוד נחוץ בשביל להעביר את המסר ובשביל להמחיש שאוקיי, כאן נלחץ כפתור וכאן נפתח התפריט מהמקום הזה, וזה שלח אותנו למסך הבא, אז אנחנו עושים את זה הרבה יותר מוגזם והרבה יותר גם לתת אוריינטציה וגם להסביר את מה שאנחנו רוצים, ושימוש בסאונד זה חלק מזה, של להדגיש תנועות, להדגיש לחיצות. זה… כן, בדיוק. זה מאוד עוזר למי שצופה בסרטון להבין מה קורה, כי זה משימה לא כזאת פשוטה ב ת לראות דקה וחצי של סרטון יואי ולהישאר מרוכז ולהבין מה הוביל למה ולמה המסכים האלה קפצו לי כאן וכל העניינים האלה, אז ב ת אנחנו הרבה פעמים מגזימים את זה ומקצינים את כל התנועות ואת כל הסאונדים. כן, הנקודה של ברור היא נקודה מאוד חשובה לסרט, כי אפשר להישאר עם מגניב, אפשר לצלם את התמונה עם המובייל ושהיא נכנסת, זה די ברור, בסדר? כי ברור שזה הזה והדיטלס לא מעניינים וכאילו יאללה בוא נעשה משהו באזור. אבל… יש מקומת עם ניואנסים יותר חשובים. כן, כשאתה מכביא פרופרטיז או נעשית נניח אוטומציה, בסדר? נחזור לדוגמה הקודמת. לחצתי על משהו שמוסיף אוטומט, פתאום נהיה פופ-אפ. אז כאילו נעלם לי המסך הקודם, הופיע המסך הזה, זה מה ש… פתאום אני אאוט אוף קונטקסט, איך הגענו לפה? מה זה הדבר הזה? אם איבדתי את הקליק הזה ועכשיו זה מה שמעסיק אותי, ואז הסרט רץ וממשיך לרוץ, ואז פתאום הפופ-אפ נעלם ו ור להגיד משהו, ואני כל הזמן רודף אחרי זה. אז אני חושב שמשהו שהם עושים שם מאוד טוב מבחינת המושן של זה, זה נותנים אוויר גם לדברים לקרות בצורה אפילו איטית יותר, או קראתי לזה מוגזמת, אבל גם איטית, גם ברורה, זה נהיה מאוד מאוד ברור. יש דברים שנניח בסרט על הפרייסינג, שעשיתם את הבקטים מולים, ויש שם סמיילי שנהיה שמח, נהיה עצוב, זה יותר ברור מאשר שישבנו בחדר והסברנו את זה. בסדר? אם הייתי יכול לפני זה לשים את הפליי על הסרט, זה כאילו מסביר את זה פי כמה יותר טוב. אז זה המון עבודה. זה המון המון עבודה של לשבת, להבין את הסנאריו, להבין משהו שמתאים לכל הדברים האלה, וזה קשה. תכף נמצא על התהליך עבודה עצמו. עוד עיקרון שדיברת עליו, ואולי ב ת זה קצת נותן מענה למה שרוי אומר עכשיו, זה החשיבות של יצירת פלואו סיפורוי בעצם. נכון? כי בעצם הסרטונים שגם תוכלו לראות, והרוב המוחלט של הסרטונים מספרים סיפור. למה? כי זה גם… קודם כל זה הרבה יותר קל להבין את הדברים ככה. דבר שני זה, אם אנחנו פשוט מדברים על פיצ'ר… מה שאנחנו מנסים לעשות בסרטונים זה גם לתת, מעבר לל רות את הפיצ'ר, גם לתת ערך ולהסביר מה טוב בו, ולמה זה חשוב, ומה הווליו שהוא נותן בעצם. ובזה שאנחנו מספרים סיפור, אז זה גם נותן… אוקיי, אנחנו ממש נותנים, זה לא סתם אוטומציה, אפשר להעביר אייטם מבורד אחד לבורד אחר בצורה אוטומטית. זה גם… אוקיי, למה? בוא ניתן יוזקייס שמסביר איפה זה טוב, בוא נר מתי משתמשים בזה, ואז בוא נר תהליך הרבה יותר מורכב של איך הוא קורה, וזה לא סתם דברים עם פלייסולדרים בשמות של האייטמים, אלא ב ת סיפורים יתיים ומשהו שאפשר להבין, וככה גם אנחנו תופרים סיפור שלם, וזה הרבה יותר קל להבין את כל הסרטון ולהישאר ולתת איזשהו ווליו להכל ביחד. זאת גם הסיבה שזה אף פעם לא רק פיצ'ר אחד? נכון. שאנחנו מנסים להראות שילוב של כמה פיצ'רים ביחד. הסרטון… זה קצת משתנה, אבל נגיד הסרטון עם הטישרטים שדיברנו עליו, אז שם זה בכלל לא ממוקד פיצ'ר אחד, זה פשוט רנו, אוקיי, התחלנו מ-BoneyCuff עסק ונר איך הוא מנהל את כל העסק שלו דרך Monday, ואז פשוט רנו איזה פיצ'רים אנחנו נכניס לסרטון שיעזרו לו, אז היה שם אוטומציות, היה שם את הפורמס שנותן לקבל הזמנות דרך Monday ואת הטופס שנותן לקבל הזמנות, וזה בעצם עוזר להבין את כל הפיצ'רים האלה ביחד ואיך הם משתלבים ואיזה ווליום נותנים הרבה יותר בקלות. המטרה זה לייצר איזה ה-moment כזה, והוא לא… זה לא טכני, כאילו, טוב, זה מה שאנחנו צריכים טכנית לעשות, נניח אפילו רק האס- ס, כאילו, שזו דוגמה כזאת טריוויאלית, וכולנו קיבלנו מיליון אס- סים וכבר אס- סים זה דבר שהוא כאילו, הוא לא משהו שמישהו מקבל. אתה יכול גם את הפעם שלישית, או אולי פספסתי בדרך, אבל רק כדי שכולם יבינו את הפואנטה של האס- ס, בעצם מה שיצרנו זה אוטומציה שאומרת שכשמשנים סטטוס בתוך בורד, אז מקבלים על זה נוטיפיקציה באס- ס בתוך העניין. כן, או כל דבר אחר. או כל דבר אחר. כלומר…

הכל נגיד סתם, הדוגמה שידנת עכשיו זה בדיוק נוטיפיקציה בתוך בורד, מקבלים אסמס, זה משהו שהכי טכני שיש. בסרטון פשוט הראינו, אוקיי, החנות טישרטים ציימה את כל התהליך של ההזמנה, החולצה שלך מוכנה, הוא סימן שההזמנה מוכנה, בעל החנות, ואוטומטית רואים את הלקוח, מקבל אסמס, החולצה שלך מוכנה, השליח בדרך אליך. אם אפשר את זה, אז אפשר עוד מיליון דברים אחרים, וכאילו, הנה אני עושה דן, אפשר לעשות את כל שאר האינטגרציות, ומצד שני, אוי, אני יכול לערב אנשים שהם לא בתוך המערכת. יש פה כל כך הרבה וליוז שמסביב, שבלי סיפור אי אפשר להקל את זה, ופה יש כל כך הרבה דברים שהם אינטואיטיביים בתוך הסיפור שאנשים מבינים את זה. איך ניגשים לזה? איך אתם יודעים להתחיל לתפוס סיפור? מה התהליך עבודה? כמה אנשים מעורבים בזה? בוא נצלול, תן לנו ככה איזו הצצה פנימה. יש את הסרטון שעשינו ממש לאחרונה, שבעצם מציג את הוויז'ן של הדשבורדים. הוויז'ן של הדשבורדים היה קיים הרבה זמן, דיברנו עליו, שהוא? שהוא היכולת לבוא ולקחת כל מידע מכל מקום במערכת, אבל גם דשבורדים נשמע משהו פסיבי, אבל הדשבורדים שלנו הם אקטיביים, הם יכולים לעשות זומין לתוך המידע, ובסופו של דבר אנחנו רואים את זה כאיזשהו UI שיאפשר לכל אחד לבנות את המערכת שלו בעצמה. זה בעצם איזה UI סיסטם עם המון המון יכולות, בסדר? עכשיו, הגרסה הראשונית שעשינו היא הייתה מה שנכון לעשות כגרסה ראשונית, זה היה כזה טסט. הוא היה מאוד מאוד מוצלח, הוא מכיל בערך איזה 5% מסט היכולות שצריך. מאוד בסיסי. בסיסי וטיפה לא לכיוון. עכשיו, באנו לעשות את הסרט דשבורד במטרה להחזיר אותנו און טרק, להביא את הוויז'ן של הדבר הזה, להגיד לאן אנחנו נתפקסים, וגם לייצר סיטואציה שזה מה שאנחנו רוצים לעשות, שאומרים וואו, זה כאילו מגניב וכאלה. וגם במקרה הזה היה לבורד מיטינג שתמיד נשאיר אותנו עם הלשון בחוץ. הוויז'ן הזה של הדשבורד גם מתקשר לטאסק פורס של ה-2K, של איך אנחנו פונים לחשבונות לאנטרפייז ענקיים. ואז גם היוסקיס שבחרנו שם בהתאם לזה, זה איך אנחנו נותנים, איך משתמשים בדשבורד בשביל לתת למנהלים בכירים מבט הרבה יותר היי-לבלי על כל מה שקורה במנדי, שזה מה שפחות התעסקנו איתו עד עכשיו, כשפנינו לחשבונות יותר קטנים, וזה כאילו מה שאנחנו מצפים שהפיתוח של הדשבורד ייתן לנו דריצת רגל כזה בחשבונות ענקיים ולפנות להנהלה הרבה יותר בכירה, ובאיזה ואליו זה נותן להם. הם מראים את זה הקונסולטרנטי, את הסרט הזה לזה? זה כאילו הקטע של הטוב, הנה זה, זה יקרה, אבל כאילו עכשיו אנחנו מחויבים. אתה מתייחסת פה עוד יישומים שמצאנו לסרטונים האלה שנייה לפני זה, אבל סגיקי, כי אני לא אבטר לך. איך הגעתם ליוסקיס הזה? אתה מעצב מהושן. מה, אתה יושב עם עצמך בחדר, עושה מדיטציה ואומר זה הסצנה. לא, אז תמיד אנחנו מתחילים מלשבת עם או האיש פרודקט או המעצב שאחראי על הטאסק פורס הזה. במקרה הזה זה עם שניהם, עם שי ושירלי. שירלי שהיא הפרודקט שם בטאסק פורס ושי שהוא המעצב, וביחד עם רועי כי הדשבורדים הם ממש חשובים לרועי והוא לא שחרר. אז ישבנו ארבעתנו ופשוט התחלנו לדבר על זה ורועי סרטט סטורי בורדים משוגעים שהיה לוקח לנו שלושה חודשים לעשות סרטון בסקל הזה ואז לאט לאט הורדנו וצמצמנו ב ת לדברים החשובים. כשב ת שירלי נגיד מבי את הצד של מה הלקוחות היו רוצים בפרודקט ושי מה הוא מביא? ושי בסופו של דבר מעצב את הפיצ'רים האלה וחושב על איך הם ייראו ואיך לעשות אותם קצת יותר פרקטיים ושוב זה עיצוב מאוד מאוד מהיר זה עיצוב לא מתחייב אנחנו בדרך כלל מה שקורה זה שהמעצב מעצב איזה משהו מהיר בשביל להעביר את המסר ואז אני לוקח את העיצוב שלו ומנקה בערך 50% ממנו כי יש שם הרבה דברים לא רלוונטיים שהמעצבים תמיד אני תמיד מבקש מהם את זה מראש אבל תמיד זה קשה להם והם משאירים עוד כל מיני כפתורים ועוד כל מיני טקסטים שלא רלוונטיים לסרטון ואז אני פשוט מוחק להם אותם כדי לפקס בשביל לפקס ובשביל להתרכז רק בחלק החשוב כי אם עכשיו זה סרטון והמסך עובר אפילו אם אנחנו נמצאים על המסך הזה עשר שניות יש ממש מעט מידע שאנחנו יכולים לקרוא בעשר שניות האלה ולקלוט אז כל כפתור שהוא לא רלוונטי לחלק הזה אני פשוט אוריד אותו וישאיר רק את החלקים הרלוונטיים בשביל שאפשר להתפקס וגם כמה שפחות להתחייב לכפתור הזה נמצא כאן והאופציות האלה נמצאות בתוך דרופדאון או מחוץ לדרופדאון זה פחות מעניין אותנו בשלב הזה אנחנו רוצים רק להעביר ב ת את המסרים ולקבל את ההיי לבל של

של כל קונספט ושל היכולות כאן. ומה בעצם הקווים המנחים? אז רת, נתת ככה, רמזת על זה שגרוי נתן איזה סטורי שאתה אומר את זה, ייקח לי שלושה חודשים. שדרך אגב כואב לי שלא עשינו, כי יש שם כמה חתיכות שכאילו אם היינו עושים, זה היה גם מתוכנת בטוח. אז שאלתי סגירו. לא, בגלל זה התפרצתי. מה הגיידליינס, הגענו לזה, ומה הדברים שאתה אומר זה לא אפשרי? אז החלק ב ת זה קודם כל להוריד קצת כאן, ב ת היה גם לחץ של זמן, כי זה היה שבועיים מטורפים, שעד שטסתם לעבורד מיטינג, אז היה גם הרבה לחץ של זמן. חשוב גם להגיד משהו לגבי הבורד מיטינג, כן? כשאנחנו עושים בורד מיטינג פה, אז החשיבה שלנו תמיד היא דבר שיש לנו הרבה אנשים מעורבים במצגת הזאת, והאחרונה הייתה עם איזה 160 שקפים, מה שכזה, והמון סרטים, אבל החשיבה העיקרית שלנו היא לחברה, כי אחרי הבורד מיטינג אנחנו הולכים ועושים את כל המצגת הזאת לחברה, וזה אליים מוחלט מבחינתנו כשקיפות לכולם. כלומר, מה שהבורד רו זה מה שאנשים רואים, זה מה שאנחנו, זה אותו דבר. והסרטים האלה, זה משעשע תמיד בפגישות בורד, שהם מביאים לי פידבק, אבל תר זה ככה, ואני אומר להם, שומעו, עשינו את זה בשבילכם, זה כאילו מעיף להם את המוח, הם לא מ ינים שזה נעשה לפגישה, זה כאילו סרט שנמצא באתר או משהו. כן, זה ב ת, הפגישת בורד היא סוג של תהליך אקסלרציה למשהו שכנר שהיינו עושים אותו ממילאו, במובן הזה. עשינו גם כמה סרטונים כאלה בלי קשר לבורד, אבל תמיד זה מגיע… אבל כל פעם הוא מביא את הגר החדש. כן. נגיד, גם עכשיו לפני הבורד מיטינג, אז עשינו בכלל לקיק אוף של האוטומציות, שהם התחילו את השלב השני שלהם, אז עשינו סרטון, ואז פשוט השתמשנו בו לבורד, וזה חסך לנו עבודה, והיה פחות סרטון אחד שהיינו צריכים להספיק לבורד מיטינג. זה כבר היה מוכן. זה כבר היה מוכן. אז גיידליינס. אז גיידליינס. בטח בפגישה, עוד פעם. על מה אתה אומר זה בשום אופן לא… כי למה אני שואלת את השאלה הזאת? רנו רוק שאנחנו רוצים חזון, ודיברנו על סרטים מדע בדיוני, וזה הקו, אז זה צריך להיות מופרך, צריך להיות משוגע, ומצד שני יש לך גבולות של זמן. אז יש מופרך של חלליות שעולות מבחוץ עם גרינסקרין ודברים כאלה שלשם רואי תמיד דוחף, ויש… על ה ת חלליות? היה חלליות. ברור. כן. למה לא? איפה? באיזה הקשר חלליות? לא יודע, היה לנו איזה רעיון אחד של לעשות חלליות. ניתן לי דוגמה לסטורי בורד על הדשבורדים שהיה מופרך שסגי ר, שמע, אין מצב. זה הכמות, לא הזה. נניח היה לנו משהו אחד רציני שם שאנחנו מאוד רוצים, זה לשלב בין העדיט מוד, שאני עורך משהו, לבין זה שאחרי זה אני משתמש בדשבורד, שהוא שונה לחלוטין, ובעדיט מוד אני כאילו, אני משתמש במשהו, אני עובר לעדיט מוד, משנה איזה משהו בתשתית שהוא כאילו, בוא נגיד בתפיסה הרגילה של דבר כזה לוקח איזה חודשיים של פיתוח, מזיז, עושה איזה שני דרגן דרופים, חוזר לפריביו, ופתאום זה תוכנה אחרת. וזה מעיף את המוח, אבל אז היה צריך לעשות דיזיין לעדיט מוד, ולעשות את העדיט עצמו, ולבנות את התשתית, כאילו את הדשבורד שמתאים לדבר הזה, זה כאילו, בוא נבנה את כל הפרודקט, יש יומיים לעשות את זה, בוא נבנה את כל הפרודקט, כל הזה, ויש עוד איזה שלוש כאלה דברים. ויש עוד איזה שלוש כאלה, אז כאילו לא הגענו לשם. כן, עדיט מוד זה ב ת משהו שנפל רק מקוצר זמן בסרטון הזה. מה שכן חשוב לנו… אבל היה יכול להיות מגניב. כן. נר לי שאחרי הפרק הזה זה עוד יהיה בסוף, כל שזה ברה יותר… אני יכול להגיד משהו שכן קרה בצורה הפוכה, לי מאוד חשוב, תמיד סגי עושה מושן מהמם כזה, שאחרי זה את מסתכלת על המערכת, ואת אומרת, רגע, למה הבורד לא נכנס לי באנימציה כזאת מגניבה, שהכל קפץ ונכנס לי במגניב. זה האוסמודר. ולמה אין את השפש האלה, אבל… והמוזיקה המגניבה. אם מישהו עד עכשיו לא ר את הסרטונים של רגע, להקשיב למוזיקה. האנימציה היא כאילו… אתה בוחר אותה? כל כך מגניבה שם. אני לא אפריע לרואי. כן, זה תמיד… זהו, אני רותם. אני תמיד בוחר, ואז רותם אומרת לי שהטעם שלי גרוע. בקומפני מיטינג של שבוע שעבר, רוצה לחשאלי שגם אשתך עשתה פה עבודה יפה. כן, נכון. אז עכשיו רטמנו את נטע, כי היה ב ת לחץ של זמן, והיא בחרה את רוב המוזיקות… מוזיקות מהממות. כן. כל הדברים המוצלחים זה היא בחרה, ואז אחרים ניסו להתאים את עצמם לטעם שלה. כן, רוי. בחזרה אלה. אז היה… אז תמיד האנימציות שלו מהממות כאלה, והמוצר, אנחנו לא יושבים ועושים אנימציות לכל כפתור, שזה כל דבר שקורה בצורה הזאת. והפעם רתי, די, אני… יש לדשבורדים, יש לנו ויז'ן שם, מבחינה UXית, שזה יהיה מגניב טילים, כמו מדע ביניאני, כמו סרטון… נכון תמיד ה-UI בסרטי מדע ביניאני הוא מגניב? אתה יודעת למה? כי מישהו עם אורשן עושה אותו, וכן. אז… ויש שם זום. אז אנחנו רוצים להשקיע, וזה תמיד מאוד…

קשה לפתח את זה, מאוד מאוד מאוד קשה. זה אולי פי עשר קומפלקסיטי לפתח פיצ'ר שיהיה בו את האנימציה הזאתי. ועכשיו דווקא לדשבורדים רצינו להביא ויז'ן של אנימציה, שאנחנו כן נעשה אותה. כי זה חשוב לנו מבחינת מוצרית. אנחנו רוצים להגיע למצב שאנחנו נשקיע את הפי עשר זמן הזה, כדי שדברים יזוזו ויהיו מגניבים, ויהיו חלקים, ויהיו desirable במוצר. אז ישבנו בצורה מיוחדת לתכנן אנימציה לאיזו חתיכה אחת, ש רנו את זה, אני רוצה שכאילו, הויז'ן פה יהיה כזה, שנגיד לפיתוח את זה אנחנו עושים. וזה צעד אחד קדימה כאילו גם לכיוון מאוד מסוים בויז'ן. כן, שזה ברמה שממש ישבנו, אני שי ורועי, ותכננו את האנימציה, ורועי ממש ר לנו, לא, זה כאילו, בדקנו איזה משהו, ורועי ר, לא, זה בפיתוח, אי אפשר לעשות את זה, זה ייקח להם זה, זה לא הגיוני. ואז ניסינו משהו אחר. כן, זה נגיד מאוד קל, אפשר גם לעשות ככה וככה, וממש חלק אנחנו פסלנו, כי רנו, זה לא ייר טוב, חלק רועי פסל, כי הוא ר, זה לא ישים מבחינת המפתח, ואז הגענו לאיזשהו… שנייה קונקרטית ב ת. רת ששיר לי מהתעסק פה שם, ושי מהתעסק פה שם, בטוחה שיש גם מפתחים בתעסק פורס הזה, למה הם לא נוכחים בשיחה? מה רציונל? לא, אז במקרה הזה זה לא היה… לפעמים יש? לפעמים יש. נגיד, כאילו, אנחנו בשלב הזה פשוט, עד עכשיו, עד שבסרטון הזה רועי עשה ברייקס ו ר, לא, אנחנו רוצים שזה יהיה ספציפית הדשבורד, אני רוצה שזה יהיה אנימציה שב ת יוכלו לפתח. לפני זה אנחנו פחות התעסקנו בזה. יותר היינו בקטע של בוא נלהיב אותם, ואז הם ירצו שזה ייר ככה. שזה חוזר כבר עם פאורמנט שרועי דיבר עליו בהתחלה ב ת. ובדיוק לאותה נקודה בדיוק, כל האנימציות המגניבות שהיו, זה היה משהו שתמיד התעלמו ממנו. הם רו, בסדר, זה כאילו, זה סגייס המגניב, אבל אנחנו לא נפ… זה כאילו לא נתפס לדבר הזה. אז רצינו לקחת איזה אור מסוים שאומרים, רגע. ככה זה. זה זה. תכניות של הפקדימה. כי זה משהו שב ת הם רו, בסדר, אבל אי אפשר. זה כאילו מגניב כאילו באנימציה, אבל אי אפשר. אז רצינו לשבור את זה. אז המטרה זה כאילו לייצר איזושהי סיטואציה שעל זה מתפרקים. כן, אבל כן קרה בנקודות גם לפני זה, נגיד בסרטון של המובייל שעשינו הקודם, אז יש את הפיצ'ר של הזום אין וזום אאוט, שמגדילים את הבורד ומקטינים אותו, בגלל המסך של המובייל שהוא קטן, אז בשביל כן לקבל אופציה של לקבל כמה שיותר מידע, ואז גם לצלול פנימה. אז בפינץ' כזה עם האצבעות אפשר להגדיל ולהקטין. אז זה כן משהו שישבנו גם אני ושני מהצוות של המובייל, ישבנו גם עם המפתחים ותכננו את זה, שב ת איך שאני עושה את זה, זה גם איך שהם יפתחו את זה, וזה יצא לא רחוק מזה לדעתי. אז כן גם אנחנו מערבים את המפתחים וזה. רמזנו קצת קודם שאוקיי, זה התחיל מסרטונים בעצם לבורד, ומאז אבל זאת הנקודה שאני עשיתי ככה לבטא רגע, שגילינו שיש לזה עוד הרבה יישומים, נכון? אני כשהתכוננו לפרק, סגי ככה תיארת, שבתהליכי מחירות ואפילו בקסטרמארס, אני חושבת שקצת משתמשים בזה לעוד ממש מולה לקוחות כבר. ה ת שזה די הפתיע אותי, כמה שזה צבר תאוצה כאן במנדי, וכאילו שאנשים מסתכלים על זה, ומעבר לזה שזה עוזר לעשות עליין לכולם, לאנשים שפחות מעורבים כרגע בפיצ'ר הספציפי הזה, הרי במנדי כל כך הרבה אנשים עובדים על כל כך הרבה דברים שונים בכל רגע, אז אני זה מה שאני הכי נהנה ממנו בסרטים האלה, שאני פתאום יש לי איזה שבועיים שאני עובדת על הסרטים האלה, אז אני פתאום מרגיש שאני קולט את כל הדברים החשובים שקורים במנדי באותו רגע, אני פתאום מרגיש שאני ממש מבין על מה כולם עובדים ואיך הכל מסתנחן, וב ת מה הצפי לעתיד הקרוב, ואז זה גם נותן את זה לעובדים האחרים שעובדים כאן, פתאום לקבל איזה שהוא כמה דקות מרוכזות של מה עושים עכשיו, על מה כולם עובדים, למה, איך זה מתחבר, זה ממש עוזר לכולם להתיישר על זה, וב ת נקודה שהפתיע אותי ששמתי לב שכל פעם ששחררנו סרטון כזה, אז ישר כל החבר'ה האנשים מהסלס, הם הראשונים שישר ביקשו ממני לינקים לסרטונים, ושאלו אם אפשר להוציא את זה הל ואז תמיד היינו נותנים להם את הלינקים ולא ממש הבנתי למה הם רוצים את זה, חשבתי שהם פשוט מאוד אוהבים את הסרטונים וזה מגניב אותם. תמיד. ואז לפני כמה זמן דיברתי על זה במקרה עם אנטוני, להראות לילדים שלהם בחופש. תראו איזה יופי מהצבע מורשן אצלנו עובדים. בסדר, אז התשובה היא טוב שאנחנו עושים אליימנט ללקוחות גם עם הדבר הזה, וזה עובר להבין. אז אנטוני ממש נתן לי דוגמה על זה שבגלל שמנדי זה מוצר שמתפתח כל כך מהר וכל הזמן יש דברים חדשים ואנחנו עובדים גם על לקוחות שאנחנו פונים אליהם, הם כל הזמן לקוחות יותר ויותר גדולים ויותר…

אז יש הרבה פעמים שזה מה שאנתון הסביר לי, שהוא עכשיו עומד לסגור עסקה עם מישהו, ויש כל מיני דברים שחסרים לבן אדם הזה במוצר, והוא אומר, אני יכול להשתמש בזה, אבל אם לא יהיה לכם 1, 2, 3, אני לא ב ת יוכל להשתמש במוצר. ואז יש הבדל בין אם הסלזמן אומר לו, כן, כן, אנחנו מפתחים את זה, אנחנו נעשה 1, 2, 3, זה ממש יקרה בחצי שנה הקרובה, לבין אם הוא מר לו סרטון שממש מר את הדברים שהוא דיבר עליהם, והוא אומר, הנה, תר זה הולך לקרות, יש סרטון ממש מושקע שהכנו לזה, וזה ממש כאילו… זה הברודמפ, על ה ת. כן, וזה ברודמפ וזה ממש גורם לזה להיראות, כאילו, אוקיי, הם עובדים על זה, יש לי מה להתחיל להשתמש במוצר וזה יתפתח, וממש שמעתי מכמה מהם, מכמה אנשי סלס, שזה ממש סגר להם עסקאות, להראות כאילו, להראות וידאו כזה שהנה, זה בדיוק הדברים שדיברת עליהם, אנחנו על זה, זה בדיוק הכיוון שלנו, זה הולך לקרות בזמן הקרוב, כמובן עם דיסקליימרים, ואני לא יכול להתחייב מתי בדיוק זה יקרה, אבל זה כן עוזר מאוד להתקדם בזה. הנקודה הקודמת של האליימנט ושל כמה זה דוחס המון מידע ביחד לצורה, אז שוב, מה ש רתי בבורד שיש לנו זה 160 שקפים, וזה כאילו התחושה, אני אחרי שאני מעביר את זה עם אירן, אני יוצא מעולף. מכמות הדברים שקורים פה. עכשיו, סרט אחד מכיל כל כך הרבה דברים בצורה שהיא כל כך מאורה, זה פשוט כלי ענק שיש לנו להכיל בכלל, שאנשים יוכלו להכיל מה קורה פה. אז זה שאתה עובדת זה שבועיים ואתה קולטת כל מה שיש במנדי, אני חושב שזה קורה אחרי זה לכל מי שצופה בסרטים האלה ומבין, וזה כל כך דחוס וכל כך איכותי וכל כך טוב, ותמיד רנו שאנחנו צריכים לשלם פה מחיר של אופרציה בשביל האליימנט, בשביל השקיפות. מה הכוונה מחיר של אופרציה? כלומר, שקיפות וסנכון זה כאילו highly aligned loosely coupled, אז הhighly aligned הזה, ככל שאנחנו יותר אנשים, זה צריך הנגשה, צריך השקעה יתית, כי אנחנו לא רוצים לבזבז לאנשים את הזמן. ויש יותר ויותר דברים, איך עושים את זה? אני חושב שהדבר הזה העלה אותנו בסדר גודל של סנכון מבחינת ההשקעה פה. זה פחות מגיוני במובן הזה? כן. זה דקה וחצי שמייצרת אפקט של שעות. סגי, אם התחלנו את הפרק ככה עם שאלה על איך אפשר לשנות טיפה את הדינמיקה, את יחסי הכוחות, את תהליך העבודה בין מעצבים למפתחים, אז מההסתכלות שלך על הדבר הזה אתה רו שמשהו זז? זה מצליח? תר זה לא ישנה את זה ברמה של עדיין אין לנו את הכלים של המפתחים יש, ואנחנו עדיין צריכים אותם. זה כן משנה בנקודה הזאת של, כמו שבמנדי התחלנו כבר מזמן לדבר על העניין של פרודקט לד ביי דיזיין, ואיך אנחנו קודם הדברים יוצאים מהעיצוב ואיך אנחנו מעצבים ומדליקים אנשים אחרים כאן על הדברים, ואז מעבירים אותם לפיתוח, אז אני חושב שזה שלב עוד יותר מתקדם בזה, זה של פרודקט לד ביי דיזיין אין מושן, כאילו שאנחנו ממש מראים לאנשים כבר איך הדברים עובדים, תראו איך הם נראים, תראו איזה מגניב זה, וזה מאוד עוזר לרתום אותם ולהדליק אותם ולרתום את המפתחים לוואי, אני רוצה לפתח את זה ככה ואני רוצה לעשות שזה יהיה מגניב ב ת כמו שזה באיך שהראיתם את זה, וזה מאוד עוזר לקדם את התהליכים בזה, כשאתה בא למפתח וכבר הוא יודע איך הפיצ'ר מתנהג ואיך הוא נר . ולא צריך לחקור את זה מאפס. כן, וזה גם עוזר מאוד להלהיב ולהדליק, ברגע שעשינו משהו כזה ונוצר דיבור בחברה על וואי ראיתם איזה מגניב זה וחייבים לעשות את זה, אז זה מאוד… יש עוד מוטיבציה לגרום לזה לעבוד. כן, זה מאוד מוטיבציה לגרום לזה לעבוד. מהפרספקטיבה שלי זה השיג את המטרה שלו, כלומר, אם למתכנת היה את הכוח לבוא ולהגיד רגע, אף אחד לא מבין אותי, אני הולך לעשות משהו ואז הם יראו את זה ויבינו את זה, אז היום יש את הכוח הזה בצורה מאוד מאוד חזקה גם בעיצוב. כלומר, למישהו לבוא ולהגיד רגע, אני שנייה אעשה איזה סרט ואז הם יבינו איך אנחנו רואים את זה בעתיד, אפילו בצורה שהיא הרבה יותר חופשייה מהמגבלות שיש לפיתוח. אז הכלי הזה שהוספנו לטולבוקס של הדיזיין פה, אני חושב שהוא הצלחה אדירה מהבחינה הזאת. סגי ככה לסיום, אם יש מישהו שעכשיו רוצה לעשות סרטון ויז'ן טוב עם כל מה שאתה כבר יודע וכל הניסיון שצברת, מה ככה הטיפים שלך לחוסים סרטון ויז'ן טוב? אז אני חושב שב ת הנקודה הראשונה היא לבחור במה מתמקדים, למצוא את הנקודה הזאת, את הפיצ'ר הזה או איזשהו אספקט במוצר שאותו כדאי לתקוף ולהסביר, שהוא לא ברור, שהוא כן יש דיבור עליו אבל שהוא לא מספיק ברור לאנשים וכל אחד בראש שלו זה טיפה שונה ועכשיו אנחנו רוצים להראות אותו ולעשות לכולם סדר ולהסביר מה הכיוון ולאן אנחנו הולכים.

מה הוויז'ן של הדבר הזה? אצלנו זה היה אוטומציות שמאוד עזר לפצח את זה, אבל זה יכול להיות הרבה דברים אחרים גם. והנקודה השנייה זה ב ת למצוא איזשהו יוסקייס שמאוד קל להסביר איתו את הפיצ'ר הספציפי, שאנשים יכולים להבין בקלות ולהתחבר אליו, ושזה גם מאוד הגיוני גם אחרי שאנחנו רואים אותו, להגיד אוקיי, זה עכשיו הם הראו חנות טישרטים, זה גם יכול בקלות להיות על רשת מרפאות או כנסיות או סטארט-אפ אחר שהשתמש בזה, אבל כן משהו אחד שיעזור להעביר את הנקודה ולהעביר את המסר. הטיפ שלי לתוך הדבר הזה זה שזה כלי. כמו כל דבר יש לו שלבים ואבולוציה שלו פה היא משתנה. ומה שצריך לעשות זה לקחת אוויר שנייה. לקחת צעד אחורה, יש לנו פה המון אקסיקיושן שהיא מאוד קשה, ואני חושב שגם אנחנו חותים בוא נדחוף איזה ארבע, חמש, שש כאלה בבודמיטינג, ואין לנו את הזמן הזה יותר מדי, אבל עדיין אנחנו, אני חושב שזה קריטי לכל הסרטים המוצלחים שעשינו. לקחנו צעד אחורה, לוקחים כמה אנשים מאוד יצירתיים שכאילו שכן חושבים רחוק, חושבים טיפה, רואים איזה סרט מדע בדיוני לפני זה, שנייה מדמיינים את העתיד, ואומרים רגע איך זה יהיה בעתיד, איך זה יהיה עוד שנה, איך זה יהיה עוד שנתיים, איך זה יכול להיות, מה זה יכול להיות? אם זה היה כאילו מסע בזמן לסטארטרק, איך הפיצ'ר הזה היה נר כאילו to go wild, כן? ואחרי זה להצטמצם טיפה למשהו שהוא… יותר קונקרטי. פחות תזייתי, אבל כאילו אם אתם מגיעים למקום הזה, אז זה כבר טוב, אבל, אבל by no means להשאיר את זה במקום קונקרטי. כלומר, זה צריך להיות לא קונקרטי, זה צריך להיות משהו שהוא מצד אחד נר מחובר למציאות, בסדר? ומצד שני, הוא מאוד ויז'נרי, מאוד דעתי, וזה לא של לעשות UI מורכב עם כאילו בצבע שחור כזה כמו מדע בדיוני, שזה משהו הפך את הכל להיות מורכב ולא ברור, כן? אלא ב ת לחשוב על מה מיפתה מוח. אז משם הדברים האלה מקבלים את הווליו של להשקיע את כל הזמן והאנרגיה שצריך כדי לעשות את זה, כי אחרת אנחנו בעצם עושים ספק בצורה של סרט. אז המטרה זה להראות את זה שלוש, ארבע צעדים קדימה ושלא כולם בהכרח יקרו. אני רוצה לסיים ככה להדגיש משהו שעלה מאוד ברור מהדברים של שניכם כל הפרק, וזה ההיבט הזה של הפלייפולנס. זה כאילו פתאום אזור, לא משנה כמה שאלתי אתכם ולא משנה כמה ניסיתי לקחת אתכם לשם, אזור שהוא לא מחייב במובן הטוב של המילה, שאפשר שנייה לחזור למקום משחקי יותר, גם כשאנחנו כבר חברה יחסית גדולה, עם מוצר ש… תשמעו, יש לו מספיק משתמשים, אז אין מה לעשות, אי אפשר to go wild in production. והנה יש הזדמנות כן ללכת… ב ת, לדבר איתה חברה שהבי את הדשבורד של הלמות. We go wild in production. רנו, לא רוצים פייצ'ארט, מה כן? למות. טוב, יאללה. בריבון הבא חלליות. אבל ב ת, שנייה, אני אומרת, ללכת, תבין כמה רחוק אנחנו הולכים בויז'ן, אם אנחנו בסוף… בקונקרטיזציה של העניינים יש למות, כן? הנקודה היא שב ת כמה כיף שאפשר עוד לשחק איפשהו ושאפשר שנייה להיות לא מחויבים ולא רציניים, ועוד בסוף לחבר את זה לתהליכים שהם כן קונקרטיים, ולחפש את המקומות האלה בעוד מקומות. זה יכול להיות בסרטון ויז'ן, אבל כל הזמן שאתם מדברים, אני חושבת איפה עוד אפשר לעשות את זה, להשאיר אנשים במקום שיש בו הרבה התרגשות, כי כל האפקט שזה מייצר הוא של התרגשות. איזה כיף לך, שגיא, שמה שאתה עושה זה גורם לאנשים להגיד, בוא נעייף, תעית המוח. שגיא, ממש כיף שהצטרפת אלינו. אני אסיים ב ירה שאם יש למישהו שאלות שקשורות לסרטונים או למורשן באופן כללי, אז גם שגיא זה המיון בקבוצה בפייסבוק שלנו וגם רואי. וזהו, תודה רבה שהצטרפת אלינו. תודה רבה לכם. תודה. תודה רואי. תודה ליר. תודה שהזנתם. ביי. ביי. ביי. ביי. ביי. ביי. ביי. ביי. ביי. ביי. ביי. ביי. ביי. ביי. ביי. ביי. ביי. ביי. ביי. ביי. ביי. ביי. ביי. ביי. ביי. ביי. ביי. ביי. ביי. ביי. ביי. ביי. ביי. ביי. ביי. ביי. ביי. ביי. ביי. ביי. ביי. ביי. ביי. ביי. ביי. ביי. ביי. ביי. ביי. ביי. ביי. ביי. ביי. ביי. ביי. ביי. ביי. ביי. ביי. ביי. ביי. ביי. ביי. ביי. ביי. ביי. ביי. ביי. ביי. ביי. ביי. ביי. ביי. ביי. ביי. ביי. ביי. ביי. ביי. ביי. ביי. ביי. ביי. ביי. ביי. ביי. ביי. ביי. ביי. ביי. ביי. ביי. ביי. ביי. ביי. ביי. ביי. ביי. ביי. ביי. ביי. ביי. ביי. ביי. ביי. ביי. ביי. ביי. ביי. ביי. ביי. ביי. ביי. ביי. ביי. ביי. ביי. ביי. ביי. ביי. ביי. ביי. ביי. ביי. ביי. ביי. ביי. ביי. ביי. ביי. ביי. ביי. ביי. ביי. ביי. ביי. ביי. ביי. ביי. ביי. ביי. ביי. ביי. ביי. ביי. ביי. ביי. ביי. ביי. ביי. ביי. ביי. ביי. ביי. ביי. ביי. ביי. ביי. ביי. ביי. ביי. ביי. ביי. ביי. ביי. ביי. ביי. ביי. ביי. ביי. ביי. ביי. ביי. ביי. ביי. ביי. ביי. ביי. ביי. ביי. ביי. ביי. ביי. ביי. ביי. ביי. ביי. ביי. ביי. ביי. ביי. ביי. ביי. ביי. ביי. ביי. ביי. ביי. ביי. ביי. ביי. ביי. ביי. ביי. ביי. ביי. ביי. ביי. ביי. ביי. ביי. ביי. ביי. ביי. ביי. ביי. ביי. ביי. ביי. ביי. ביי. ביי. ביי. ביי. ביי. ביי. ביי. ביי. ביי. ביי. ביי. ביי. ביי. ביי. ביי. ביי. ביי. ביי. ביי. ביי. ביי. ביי. ביי. ביי. ביי. ביי. ביי. ביי. ביי. ביי. ביי. ביי. ביי. ביי. ביי. ביי. ביי. ביי. ביי. ביי. ביי. ביי. ביי. ביי. ביי. ביי. ביי. ביי. ביי. ביי. ביי. ביי. ביי. ביי. ביי. ביי. ביי. ביי. ביי. ביי. ביי. ביי. ביי. ביי. ביי. ביי. ביי. ביי. ביי. ביי. ביי. ביי. ביי. ביי. ביי. ביי. ביי. ביי. ביי. ביי. ביי. ביי. ביי. ביי. ביי. ביי. ביי. ביי. ביי. ביי. ביי. ביי. ביי. ביי. ביי. ביי. ביי. ביי. ביי. ביי. ביי. ביי. ביי. ביי. ביי. ביי. ביי. ביי. ביי. ביי. ביי. ביי. ביי. ביי. ביי. ביי. ביי. ביי. ביי. ביי. ביי. ביי. ביי. ביי. ביי. ביי. ביי. ביי. ביי. ביי. ביי. ביי. ביי. ביי. ביי. ביי. ביי. ביי. ביי. ביי. ביי. ביי. ביי. ביי. ביי. ביי. ביי. ביי. ביי. ביי. ביי. ביי. ביי. ביי. ביי. ביי. ביי. ביי. ביי. ביי. ביי. ביי. ביי. ביי. ביי. ביי. ביי. ביי. ביי. ביי. ביי. ביי. ביי. ביי. ביי. ביי. ביי. ביי. ביי. ביי. ביי. ביי. ביי. ביי. ביי. ביי. ביי. ביי. ביי. ביי. ביי. ביי. ביי. ביי. ביי. ביי. ביי. ביי. ביי. ביי. ביי. ביי. ביי. ביי. ביי. ביי. ביי. ביי. ביי. ביי. ביי. ביי. ביי. ביי. ביי. ביי. ביי. ביי. ביי. ביי. ביי. ביי. ביי. ביי. ביי. ביי. ביי. ביי. ביי. ביי. ביי. ביי. ביי. ביי. ביי. ביי. ביי. ביי. ביי. ביי. ביי. ביי. ביי. ביי. ביי. ביי. ביי. ביי. ביי. ביי. ביי. ביי. ביי. ביי. ביי. ביי. ביי. ביי. ביי. ביי.