כמו כל יזם פחות או יותר, גם אני ניסיתי לייצר MVP בתחילת דרכי. זה קרה בחברת reshuffle שהקמתי, ולונג סטורי שורט – זה לא הלך. המוצר שלנו היה מפוזר, ואמנם הלכנו לפי התורה וניסינו לצאת עם משהו צר ככל האפשר – אבל זה לא עבד. ניסינו להביא מוצר למפתחים, אבל זה פשוט לא התאים. הקהל היה רחב מידי. חישבנו מסלול מחדש.

אחת התפניות המשמעותיות שלנו הגיעה כשנפגשנו עם מנהל IT בחברה מאוד גדולה במטרה ברורה: להבין ממנו מה הבעיות איתן הוא מתמודד. כשיצאנו מהפגישה הזו היה לנו הרבה יותר ברור במה אנחנו צריכים להתמקד כדי שהמוצר שלנו יתאים לצרכיו.

בעיניי, ההבדל המהותי בין MVP ל-MLP זו החוויה של היוזר בעת השימוש באותו מוצר מינימלי: עם V, התחושה היא במקרה הטוב ״אני יכול לראות איך זה מתפתח למשהו שאשתמש בו״, ובמקרה הרע זו פשוט חוויית ״meh״. עם L – אני מייצר ״וואו״. אמנם זה לא ״וואו״ אצל המוני אנשים – אבל זו לא המטרה. אני בא לייצר ״וואו״ אצל קהל מאוד מאוד מאוד ספציפי. אם הצלחתי בזה, ה-MLP שלי הצליח.

אין ספק, עם זאת, ש-MLP לא חף מבעיות. קהל כל-כך ספציפי עלול להסב לי נזק כשארצה לעשות את הצעד הבא בצמיחה שלי. בעיה נפוצה שעולה אחרי MLP היא סקיילביליות. יש לזה פיתרונות, אבל הפוסט הזה כבר נהיה ארוך. דיברתי על הכל בוידאו החדש של Startup for Startup: מה זה MLP, למה הוא עדיף בעיניי על MVP, כיצד אפשר לשלב בין השניים, אילו שימושים ראיתי ועשיתי במודל הזה, מה הבעיות שלו, וכיצד אפשר לפתור אותן.

מוזמנים לשאלות פולואו-אפ בתגובות!