הפרק האהוב של השנה: סטוריטלינג עסקי - 6 דרכים לספר את הסיפור שלך

היי, אני רוני ערניב, ואתם מאזינים לפרק ה וב ביותר של סטארט-אפ פור סטארט-אפ לשנת 2025.בסוף השבוע שעבר, ספוטיפיי הוציאו את סיכום השנה שלהם, וגם אנחנו קיבלנו נתונים על הפודקאסט שלנו.אז השנה גדלנו במספר העוקבים שלנו, במספר היוניקים ששמעו אותנו, ובמספר ההאזנות הכללי,וגם גילינו שהפרק ששמעתם הכי הרבה פעמים השנה היה הפרק הראשון בסדרת הסופטקיל שלנו על סטוריטלינג עסקי עם דוקטור נועם פיינולץ.אז למי שעוד לא שמע, או למי שרוצה להתראנן שוב בטכניקות של נועם להצגה עצמית, אנחנו מביאים לכם ולכן את הפרק בשנית.דרך אגב, ספוטיפיי גם גילו לנו שה ן שהמאזינים שלנו שמעו אחרי הרבה פעמים השנה הוא עומר אדם,במקום השני טונה, מקום שלישי עודיה, מקום רביעי טיילור סוויפט, ובמקום החמישי פאר טאסי.חברים, זה האקו סיסטם הישראלי, איזה כיף. אבל שנייה ברצינות, רצינו להגיד לכם תודה גדולה כאן מצוות סטארט-אפ פור סטארט-אפ,על זה שאתם בוחרות ובוחרים להזין לנו בכל שבוע מחדש. אנחנו תמיד שמחות לקבל מכם פידבקים ובקשות לפרקים, אז תרגישו חופשי לכתוב לנו במייל, בקהילה, או באתר שלנו, וגם בתגובות בספוטיפיי. ודבר אחרון, אם אתם אחד או אחת מאלף המאזינים שסטארט-אפ פור סטארט-אפ הוא הפודקאסט מספר אחת אצלכם בספוטיפיי, אז קודם כל וואו, אתם ממש חברי ת של הפודקאסט, ודבר שני, תעלו פוסט ללינקדין או סטורי לאינסטגרם ותהיגו אותנו, סטארט-אפ פור סטארט-אפ. יש לנו תשופר עבורךם. אז ענני מה. דוקטור נועם פיינולץ, סטוריטלר עסקי, שלום. שלום. מה שלומך? בסדר גמור, כיף להיות פה. ממש ממש כיף שאתה פה, וכיף שאני פותחת את הסדרה איתך. אז אולי ניתן קצת רקע. כשאנחנו אומרים סטוריטלינג, על מה אנחנו מדברים, על מה אתה מדבר? אז קודם כל סטוריטלינג זה מילה מאוד פלצנית ועברירית כזו, משתמשים בבלי סוף. בסוף מבחינתי זה העברת מסרים יעילה, טקטית, אסטרטגית, איך לגרום לאנשים לעשות דברים, איך לפתוח דלתות. עכשיו סטוריטלינג בגדול, אתה יודע, זה גם יש בפיקשן וספרות וקולנוע. הסטוריטלינג שאני מדבר אליו זה סיפורים שאנשים בתוך ארגונים ומחוץ לארגונים, אנשי פרודקט ומרקטינג וסלס וקסטמר סקסס ואנליסטים ויזמים מספרים גם למשקיעים וגם לתורמים וגם לשותפים אסטרטגיים וגם לקולגות שלהם וגם להנהלה כדי שמשהו יקרה. סיפור שמייצר איזושהי תובנה, שאידיאלית מייצרת איזושהי פעולה. זה העניין. ואולי טיפה נצלול אליך. מתי אתה הבנת שאתה טוב בלספר סיפור? בגדול בצבא. אני בצבא הייתי בגלי צהל וזה חדר כושר מהמם לאיך לספר סיפור. כי א', אתה מספר כל יום סיפור, עוד כתבה ועוד כתבה ועוד דיווח ועוד דיווח. אבל בעיקר יש את הרגע, אני ב ת הייתי בתפקיד מאוד לא חשוב לאומה. מה עשית? הייתי כתב תרבות, שזה נחמד. תרומה גדולה למדינה לא, אבל נחמד. ואני זוכר נניח בימים של אוסקר או של גלובוס הזהב, שזה כאילו האירוע הכי גדול לכתבי תרבות. אז יש את הרגע שהיה האירוע ואתה צריך לספר עליו חמש, שש פעמים באותו היום. כי יש את יומן הבוקר ואז יש את תוכניות האקטואליה של הבוקר ואז את יומן הצהריים ואת יומן הערב ואת משדר סיכום היום ואת יומן חצות. אתה צריך לספר את אותו סיפור בשלוש, ארבע, חמש, שש דרכים שונות כדי לא לשעמם אחד את הקהל ויותר מזה את עצמך. ושם גיליתי שיש לי יכולת לפרק ולהרכיב סיפורים. אחר כך זה הפך להיות עם אנשי חינוך ובסופו של דבר מה שאני עושה היום, שזה ב ת בעולם העסקי, לעבוד גם עם סטארט-אפיסטים וגם עם אנשים בתוך ארגונים. אני פחות ממציא סיפורים, אני לא טוב בזה. אוקיי. זאת אומרת אין לי ברמת הדמיון, גם כשדמתי קולנוע בצדד באוניברסיטה, לא הייתי מהחברה שכותבים, שמולמדים את הסריטאות, הייתי מהחברה שמנתחים ומפרקים. אני טוב בלקחת סיפור של מישהו ואז לפרק ולהרכיב. כן. זה הכיף שלי. כן, שזה עבודה בפני עצמה, זאת אומרת אנשים יכולים לזרוק עליך מצבים נתונים, רגעים, ובסוף כאילו לקחת את זה ולהפוך את זה למשהו שעוזר להעביר מסר ולשרת איזושהי מטרה. כן, עכשיו אם אני אניח על סטארט-אפיסט, בסדר? ש ור לעבוד מול משקיעים פוטנציאליים, והוא מספר את הסיפור שלו בלי סוף, לפעמים אפילו חבר'ה שכבר קיבלו השקעה וכבר מצליחים, יש איזה משהו שכשהם יושבים בפגישה ומקבלים סיבוב אחר על הסיפור, אומרים, אפשר בעצם לספר את זה ככה, ואולי את הנתון הזה אפשר לסובב קצת אחרת ואנשים יבינו מה ב ת המשמעות שלו, ואולי במקום לדבר על עצמנו כל כך הרבה, נדבר קודם כל על מה הבעיה שבאנו לפתור ומה הייחוד שלנו מול מתחרים, פתאום ביכולת הזו לפגוש את הסיפור שלך קצת אחר זה נורא כיף. כן. זה נורא נחמד.

אז זה מעניין כי כאילו אני מסתכלת עליי וגם עליך, ה-storytelling או כזה לספר סיפור זה כזה bread and butter שלנו, זה מה שאנחנו עושים. אבל בעצם כל עובד או הרבה מעובדים, הרבה אנשים ביזמים, בשיווק, במוצר, כל הדברים ש רת, אז גם הם יכולים להשתמש בסיפור ביום יום שלהם. זה לא רק שהם יכולים להשתמש, הם עושים את זה יום יום ושעה שעה, ושוב כשאנחנו אומרים סיפור, אז אנחנו קצת מצפים להיוע יפעם, לסיפורים מרגשים, להרצאות תד, מעוררות השר בסוף גם להגיד לאנשים יש כאן בעיה, עד היום פטרו אותה ככה, זה לא מספיק טוב, אני מציע לפתור אותה ככה, כדי לפתור אותה ככה צריך את היכולות האלה, לכן אני האדם הנכון לפתור את הבעיה הזו באופן הזה, זה סיפור פשוט, לוגי, יעיל, הולך מנקודה לנקודה ומגיע בסוף לאיזושהי תובנה, אוקיי? כולנו מספרים סיפורים, עכשיו צריך להגיד רובנו, גם את ואני, אנחנו לא במי קולנוע, אנחנו לא סופרים, אנחנו הגרסה, אני אומר את זה ב בה, אני מקווה שתתחברי, הגרסה הסכית והאפרורית של מספרי סיפורים, זה corporate story tellers, אז נכון, את מגישה פודקאסט וזה, אנחנו כאילו קצת יותר יצירתי, אבל גם יש מרקטינג, שצריך לקחת רגע סיפור של מוצר ולסובב אותו אל מול קהל יעד חדש או אל מול שוק חדש, זה חתכת משימה, ובסוף זה יושב על סיפור. מהמם, אז אני רוצה אולי שנתחיל מאיזושהי נקודה מאוד מאוד ראשונה בלספר סיפור, שזה לספר את הסיפור של עצמנו. אני חושבת על עצמי, אולי גם הרבה אנשים אחרים, זה חלק קשה. חלק מביך בעיקר. אנחנו עושים את זה לא מעט פעמים, וזה מביך, למה זה קשה לך אבל? כי למה זה קשה לי לדייק איזשהו מסר על מה שאני רוצה להגיד על עצמי, או גם, כאילו למה בדיוק זה מעניין? אולי אני תופסת זמן לאנשים אחרים? יש בזה משהו שהוא, כן, כמו ש רת, כזה מביך. אני חושב שזה גם תופס את זמן לאנשים אחרים, גם, סליחה על השפה הלא אקדמית, גם יש לפעמים תחושה שאנחנו קצת תופסים תחת. בטח. במובן הזה של מה אני עכשיו, אף על עצמי, והוא לא רצה לשמוע את כל קורות חיי, ומצד שני רו לי ששופעוני זה חשוב, וזו ההזדמנות שלי לעשות ראש. יש פה איזשהו מתח בין כמה אני מספר, כמה אני משאיר בחוץ, כמה אני בטעופה עצמית, או כמה אני באיזו צניעות יתר, שגם בה יש יוהרה. אני לא מספר על עצמי, הם כבר יבינו לבד. יש פה איזה מתח, וזה חתכת סיפור מורכב, אני מסכים. כן, אני גם חושבת שכאילו, שבסוף צריך להבין שיש בזה ערך. כאילו, הדרך שבה אנחנו מציגים את עצמנו, אפילו ממתגים את עצמנו, אנחנו צריכים להגיד, צריך לדעת שבעולם העבודה זה חלק מהסיפור. זה חלק מהסיפור, המקום אולי הכי בולט זה כשאתה נכנס נניח לצוות חדש. כשאת מנהלת, מנהל של צוות חדש, אתה נכנס, אתה מציג את עצמך, השארת החותם הזו היא משמעותית. נכון, ברור שגם אחר כך המעשים שלך יהיו חשובים יותר מהאופן שבו סיפרת על קורות חייך, אבל זה דרמטי, זה איזשהו פריימינג של איך אני תופס אותו, מי הוא, מה הוא, מה חשוב לו. כשאני עומד מול משקיעים, אוקיי? אז כן, מדברים על הבעיה ומדברים על הפתרון, אם אני אזם, ואני מדבר על המתחרים ואני מדבר על הרודמפ ואני מדבר על המודל העסקי, אבל בסוף, ואת זה כל משקיע יגיד, גם משקיעים פרטיים וגם קרנות און סיכון, בסוף אתה משקיע באנשים. אז מי הבן אדם ומה סולם הערכים שלו ומה הצוות ואיך אני יודע שהם יחזיקו מעמד ביחד? אז לפעמים דווקא לדעת שהם שרתו ביחד בצבא, או דווקא לדעת שזה הסטארט-אפ השלישי שלי, למרות שנכשלתי פעמיים, או דווקא לדעת שהתחום הזה שבו אני עוסק עכשיו הוא מאוד קרוב אליי אישית, כי זה התשוקה שלי, או איזושהי בעיה שאני מכיר מהבית, מהמשפחה, זה לפעמים יותר חשוב ממודל עסקי, כי אני אומר, זה בן אדם שהוא מחויב, לכן הצגה עצמית היא קריטית, ו רת מיתוג, וכאילו היה לך פרצוף כזה שכאילו לא נעים להגיד מיתוג, אבל כן, זה מיתוג. ג'ף בזוס, בסדר, זון רה פעם משפט מאוד יפה, הוא ר, מה זה מיתוג? מיתוג זה מה שאומרים עלינו כשאנחנו יוצאים מהחדר, ונדמה לי שבתוך זירה ארגונית זה חלק מהעניין. פנים אל פנים כולם מנומסים, אבל כשיצאתי מישיבה, מה הדיבור עלייך פה? מה הדיבור עליי בארגון שאני עובד? וככל האפשר אני רוצה לשלוט בזה. כן, זה מחשבות מורכבות. אני חושבת שאני פגשתי בזה לא מעט במאנדיי, אחרי שטיפה כזה, אחרי שנשבר קרח, בסוף אנשים אומרים לך, אתה יודע, חשבתי עליך בהתחלה שאת ככה, ואז את אומרת כזה, וואו, זה לא מה שרציתי שיחשבו עליי בהתחלה. אז אולי זה מעניין לדבר על דרכים שאני יכולה לעצב את איך שאנשים תופסים אותי. אז רציתי ב ת שנדבר על כזה, טכניקות שיכולות לעזור לנו ב ת לשלוט אולי, או כזה לכוון אנשים במה שהם חושבים עליי.

סבבה, אז בוא ננסה לעשות את זה, זה מסודר ב ת עם כמה טכניקות, למרות שאני כבר אגיד, בסוף, אידיאלית תהיו אתם, ואיך זה נשמע כזה גם עברירי כזה, ואותנטיות זו מילה מגילה, אבל ככל שזה יהיה פשוט, ואתם, ואיך שנוח לכם לספר על עצמכם, זה עדיף. כל הטכניקות האלה זה קומה שנייה. זה כשאנחנו מסתבכים, כשאני לא יודע, כשזה פורום מאוד מסוים, והדרך הרגילה שבה אני מציג את עצמי, לא בדיוק עובדת, אז נחמד שיש כלי סיפור רגע לשחק ולסובב אותם. מעולה, אז נתחיל בראשון? יאללה, אז בוא נתחיל אולי בגרסה, נקרא לזה קצר כמו המינגווי. בסדר? שזה בגדול, זה כליש של עולם הסיפורים, אבל יש בה קסם. זה איך אני מספר את הסיפור שלי בשש מילים. למה שש מילים ולמה זה כליש המינגווי? למי צלצלו הפעמונים, מה זה כן והים? סופר מוכר. סופר מוכר, שתיין מוכר לפחות. יש איזה סיפור, אני לא בטוח שהוא נכון, אבל הוא כל כך יפה, אז יאללה, שאומר שהוא יושב באיזה פאב עם חברים שלו, כולם סופרים, והם עושים איזושהי התערבות של מי מצליח לספר את הסיפור הכי קצר. ואז המינגווי כותב סיפור של שש מילים, כשנתרגם אותו לעברית הוא עדיין יהיה שש מילים, הוא אומר, למכירה, נעלי תינוק לא ננעלו מעולם. זה כאילו נורא נורא קצר, אבל יש פה פערי ידע ויש פה מתח למה למכירה, למה לא ננעלו מעולם, האם חלילה הייתה לידה שקטה, האם היו גירושים, האם זה בכלל הם קנו לפני שהם התחתנו מתוך, כי יש פה אלף סיפורים שיכולים להיות מסופרים, וזה מסקרן. עכשיו זה כולה שש מילים. עכשיו בגלל שהוא מצליח לספר כזה סיפור בשש מילים, זה הפכה להיות כליש של עולם הסטוריטיינינג, של איך אתה מספר כל דבר בשש מילים. ובקטע של הצגה העצמית, אם את צריכה רגע להגדיר מי את בשש מילים, אז כמובן שאת אף פעם לא תלכי ככה ברחוב, תפילי על מישהו שש מילים וזהו. אבל זה כלי שמאוד עוזר לדייק. מה הדברים הכי חשובים שימות העולם, הצד השני צריך להבין אליי. אני רגע אדגים על עצמי, בסדר? עכשיו אני כבר אגיד בכוכבית, זה מביך אותי שאני מדגים על עצמי. בסדר. בסדר לך? זאת אומרת גם בסדנאות שאני עושה על העברת מסרים בזירה הארגונית, כשאנחנו מגיעים למקומות האלה זה הכי מביך אותי, אני לא חושב שלספר על עצמי זה קטע. אבל הכי קל לי להדגים על עצמי כי אני יכול לנמק את הבחירות. אוקיי, מולן. להגיד למה בחרתי במילה, בסדר? זה כאילו רגע, מעטפת יוערה. דיסקליימר. דיסקליימר, סבבה. אז אם אני צריך להגיד בשש מילים מי אני, אז אני סטוריטלר עסקי מדייק סיפורים שפותחים דלתות. עכשיו אני רגע אסביר. קודם כל, לוקח זמן לעצב את זה רגע. זאת אומרת, אם מאזינים לנו עכשיו אומרים רגע איך אני מגדיר את עצמי, אז קחו רגע דף ותחשבו ובהתחלה זה יהיה בעשר מילים ואז זה יהיה בשלוש מילים, אבל תפגנו לעצמכם. אז קודם כל למה סטוריטלר עסקי? סטוריטלר, למרות שזה מילה פלצנית, היא עדיין בזוורד ששווה להשתמש בה. אחלה. עסקי כדי שיבינו שאני לא פסטיבל מספרי סיפורים עם יוסי אלפי. שכבודו העצום במקומו מונח, אבל זה לא זה. מדייק סיפורים כי מבחינתי זה ה-value. זה הדבר שאני יודע לעשות. רנו, אני לא ממציא סיפורים. אבל כשמישהו בא אליי עם סיפור, אני יודע לסובב, לדייק, לנקות, להעצים ולהפוך אותו לאפקטיבי. אבל זה לא סתם סיפורים. כי אני לא עובד עם במאי קולנוע ואני לא עובד עם סופרים. זה סיפורים שפותחים דלתות. זאת אומרת, האימפקט מבחינתך או מבחינתך אם אנחנו עובדים ביחד, זה שבעקבות הסיפור הזה התוכנית שלך תאושר. בעקבות הסיפור הזה תקבל השקעה. אז מבחינתי זה רצף המילים שלי. אוקיי? סתם באינסטינקט שלך, למרות שזה לא פר להפיל את זה עלייך, אם את צריכה למצוא כאילו שתיים, שלוש מילים שהן הדבר שלך, אני לא מוכן שאני יה היחיד שנבוך פה. ג'יזס. ג'יזס זו מילה אחת, סבבה. שגרוני לגדלות. רגע, בעולמות העבודה אנחנו מדברים. כבר הבחנה מעולה. כי זה נורא תלוי. זאת אומרת, יכול להיות שאני אציג את עצמי אחרת בפורומים שונים. אז כן, נניח בעולם הזה של מקומות העבודה. אז בדרך כלל אני אומרת רוני ירניב, מפיקת הפודקאסט של סטארט-אפ פור סטארט-אפ. שזה נחמד כי סטארט-אפ פור סטארט-אפ, השם הזה כבר נותן איזשהו משקל סגולי של, בלי להליב אותך, הוא הרבה מעבר אלייך. אבל כשאת חלק מזה, זה כבר נותן איזושהי מעטפת של יוקרה והצלחה וזה אחלה. מפיקה, אנשים מבינים מה זה מפיקה? לא, המון שואלים אותי מה זה אומר מבחינת תחום האחריות שלי. אני גם אורכת. את מדברת עכשיו. כשחושבים מפיקה, חושבים אחורי כליים. נכון. יש עניין. וזאת מילה שצריך להתאבסס עליה. לא תהיה פה תשובה, אבל ב ת תבדקי האם זאת המילה הכי טובה להגדיר, או שאפרופו מה שאת אומרת, רק חודשיים אחר כך יגידו לא ידעתי שאת עושה גם את זה. אז אולי אני לא צריכה להגיד מפיקה. אולי אני יוצרת, אולי אני חברת צוות, אולי אני לא יודע. נכון. רו לי להגיד אולי מנהלת מוצר של הפודקאסט. בעולמות ההייטק להגיד את זה, שזה בעצם לדאוג לזה מקצה לקצה. כן, וזה גם נותן תחושה של ניהול צוות שלכל אחד יש את…

היא וב, אבל לך יש את תמונת המקרו, מגניב? כן. אז זה בחירה. כל דבר כזה זה בחירה. אז המינגווי, שש מילים, זה דבר אחד. אבל זה ב ת, הוא לא שימושי במובן של, היי, אלה שש המילים שלי ביי, אבל זה עוגן שבשיחה אני אומר, רגע, אם לא הדגשתי את האלמנט הזה, אוקיי, אני יודע שאני צריך ללכת לשם. כן. אני חושבת שגם בעולם, אתה יודע, שהקשב הוא כל כך קצר, בטיק טוק, אנחנו גוללים, יש לנו את הקשב של האנשים לכל כך מעט זמן, אז בעצם זה שאנחנו מעקצבים מסר שהוא קצר לגבינו, אנחנו מעקצבים כזה את הקשב של האנשים לזמן מאוד מאוד ספציפי, וגם בסוף, לדייק מסר זה כאילו, נכון יש את המשפט הזה של מרק טוויין, של רציתי לכתוב לך מכתב קצר, אבל לא היה לי זמן, אז כתבתי אחד ארוך במקום. אז זה בדיוק זה, כאילו מין כזה, לעצב מסר שהוא מדויק מדויק מדויק, זה קשה יותר. ברור, שש מילים הרבה יותר קשה משישים. כן. אבל אז אני חותם על כל מילה. מהמם. אז זה המינגווי. הכלי הבא, בוא ניתן לו גם שם של מישהי, נקרא לו אילנה דיין. מעולה. למרות שזה לא שם מבריק. התחברתי. אם אתם מכירים את אילנה דיין שהיא ב ת עיתונאית פנומנלית, יש את השנייה הזו כמעט בכל רעיון, שהיא אומרת למרואיין, קח אותי לרגע. קח אותי לרגע שבו הבנת שאתה לא מבין שום דבר, זה משפטי אילנה כאלה. קחי אותי לרגע רוני שבו החלטת שזה הדבר שאת רוצה לעשות. אז מה זה קח אותי לרגע? זה לתאר את מה שאני עושה ואת מי שאני לא בהגדרות פומפוזיות. נניח אני אומר, אני רוצה ברמת המיתוג, מה יגידו אולי כשאני יוצא מהחדר, אני רוצה שידעו שאני איש של אנשים, אני רוצה שידעו שאני דייקן, אני רוצה שידעו שאני פורץ דרך, אני רוצה שידעו שאני יצירתי, שאני מוביל תהליכים, שאני שמרן, לא יודע. אבל כל אחת מהמילים האלה, אם אני אומר את זה על עצמי, זה ב ת נשמע מוזר. זה בין יהיר לקרינג'י. היי, אני נועה ואני מדויק. זה לא… אני לא רוצה שזה יהיה שם. ולכן לפעמים, במקום לתת את ההצהרה, אני אומר, קח לרגע. תתאר רגע ספציפי שיגרום לאנשים להבין את זה עליך. זה יכול להיות הרגע שבו הבנת מה ב ת המשמעות של העבודה שלך. זה יכול להיות רגע של הצלחה מדהימה. מה הרגע הקטרזיס שלי? מבחינתי הרגע הכי טוב ביום העבודה הוא. סתם, אני אקח את זה שוב רגע על עצמי. כוכבית מבוכה. לא בהרצאות בסדנאות, אבל כשאני יושב נניח עם סטארט-אפים ומפצח איתם סיפור, אז בדרך כלל הם נפגש של כמה שעות, ואיזה שעתיים פנימה אני מגרש אותם, אומר להם תנו לי עכשיו, לוקח את כל המידע שאספנו, אני כותב את הסיפור, את הגרסה שלי לסיפור שלהם, בדרך כלל לוקח משהו כמו רבע שעה, עשרים דקות, אומר יאללה בואו תחזרו. ואז אני מספר להם על הסטארט-אפ שלהם. עכשיו מה שאני מתאר עכשיו לא קורה תמיד, אבל כשהוא קורה מבחינתי זה רגע נורא כיפי. יש שם איזה רגע שאתה רו בפרצוף שלהם, שאתה אומר אפשר לספר את זה ככה. זאת אומרת ר לי פעם מישהו, זה ב ת לא קורה, אבל ר לי מישהו תקשיב יש לי לחלוכית. כאילו לא הבנתי שזה מה שאנחנו עושים. עכשיו זה לא קורה תמיד, אבל כשזה קורה זה מבחינתי התמונה במילון של מה שבא לי לעשות. לקחת סיפור של מישהו ולסובב אותו. אז הנה זה רגע. ותיארתי לך אותו, אני מוציא אותם מהחבר ואני יושב, יש את הלחץ הזה שאם אני אצליח לסובב כאן משהו, יעבוד, לא יעבוד. והם חוזרים ואז אני מספר להם את הסיפור שלהם, וזה יכול להיות כישלון מטורף, אבל זה גם יכול להיות רגע שהם אומרים ככה. עכשיו כמובן שאחרי זה עוד עושים כמה סיבובים, אבל מבחינתי זה הרגע שמבחינתי שווה לצאת מהבית ולשבת מול סטארטאפיסטים ולהגיד יאללה, בואו נשתולל. ומה זה מבהיר? מה זה מבהיר? כאילו מה המסר? מה זה אומר עליי? אחד שאני מוכשר ויודע לסובב סיפורים. שתיים שאני מהיר. עכשיו לא רתי תוך חצי שעה, כי אם הייתי אומר תוך חצי שעה זה שרלטן. רתי יש פה איזה ארבע שעות שאנחנו יושבים אחרי שעתיים. אז יש פה משהו שגם מר משהו על התהליך, זה אומר שאני חד, שוב זה כל כך מביך, חד, מהיר, יודע לסובב סיפורים, יודע להיכנס לעולם תוכן שהוא לא שלי. בין אם זה סייבר, בין אם זה תעשייה ביטחונית, בין אם זה פינטק, אני תמיד יודע אחרי שעתיים לעשות שם איזשהו סיבוב, ובעיקר שיש לי value, שיש לי ערך אל מול אנשים שפוגשים אותי. אז כאילו אם מאזינים, שומעים אותנו עכשיו, נסו לחשוב על רגעים כאלה, אחד שכיף לכם לספר, שוב זה יכול להיות גם רגע של כישלון שלמדתם ממנו. בסדר? נניח סטארט-אפיסט שרוצה לקבל השקעה, והיה לו כבר סטארט-אפ שנכשל, הרגע שבו הוא הבין שהדבר ההוא לא יעבוד זה גם רגע. כי זה אומר משהו על יכולת להסתכל נכוחה למציאות, וזה אומר משהו על יכולת לקבל ביקורת, וזה אומר משהו על איזשהו מפוקחות כזו, וזה אומר משהו על אחריות ובגרות בעולם העסקי וניסיון, אבל זה הכל מתוך הרגע שבו הבנו שזה לא יעבוד. כן. אז זה כאילו להסתכל על המסע שלכם כאוסף של רגעים כאלה, ולנסות לחשוב על איזשהו רגע שגם מעורר איזושהי הזדהות, אולי בצד השני, כי גם הם חוו רגעים כאלה, שהופך אותי למה שאני. אני חושבת שזה גם משהו שהוא…

סופר רלוונטי לרעיונות עבודה. זאת אומרת, אני זוכרת שפעם עשיתי איזשהו תרגיל לרעיון עבודה, ו רתי שאני יצירתית. ואז מי שכאילו תרגילתי איתה, חברה שעברתי איתה, רה, אוקיי, תני דוגמה. הייתי כזה הרבה יותר צעירה, אבל כזה רה, תני דוגמה. ואני כזה, דוגמה? והיא כזה, כן. כאילו, ברגע שנותנים דוגמה, זה גם מחבר את המרעיין אליך וזה, וגם יש משהו בזה עוד פעם, בזה שאתה צריך לפני שאתה חושב על רגע, לחשוב מה אתה רוצה שהרגע יעביר. זאת אומרת, לפני שאתה אומר, הדוגמה שאתה, כאילו רצית להגיד שאתה מדויק, ושאתה זריז, ושאתה נותן ערך. זאת אומרת, את כל הערכים האלה גיבשת לפני. זה חייב לשרת משהו. כן. זאת אומרת, זה לא סתם סיפור בשביל סיפור, זה ב ת סיפור טקטי ואסטרטגי, ורעיונות עבודה זו דוגמה מצוינת, כי אפילו אם אתה רוצה ללכת אל הקלישה הכל כך מעצבנת של תן תכונה שלילית שלך, שאני מקווה שכבר לא שואלים את זה, אתה רוצה להגיד אני פרפקציוניסט, שזה ב ת תשובה איומה, אבל אם אני נותן רגע של פרפקציוניזם שב ת דפק לי משהו, של מרוב התאבססות על הפרטים הקטנים, בסוף שחררנו את זה כל כך מאוחר אחרי שהשוק כבר רץ קדימה, אז הנה הרגע הזה אומר שלא סתם זרקתי את המילה הזו, כי קראתי איפשהו שפרפקציוניסט זה מילה שלילית אבל היא בעצם חיובית. זה אומר מודעות שלי ומה למדתי מהרגע הזה, ואיך בפעם הב אני יודע לשחרר מהר, ויודע להיקשל מהר כדי ללמוד לפעם. בסדר? זה כאילו יש פה עניין, רגעים, יש מהם עומק שאין בהצהרות כלליות. כן. אחלה. אז יש המינגווי ויש אילנה דיין, קח אותי לרגע. נכון. מה הבא? הכלי הבא אני חושב הוא יושב סביב אגו ואומר, אנחנו לא הגיבור של הסיפור. שזה קצת מוזר כי באנו להציג את עצמנו. אבל בעולם העסקי, אני חושב שבסיבוב נכון של סיפור, אני לא ב ת במרכז. It's not about me. זה איך אני משתלב בסיפור של מישהו אחר. עוזר לו להגשים את האג'נדה שלו ואת המטרות שלו ואת היעדים שלו. בסדר? זה שוב, זה פחות טכניקה ויותר איזה מיינדסט שאומר, מה בעצם התחומה שלכם לחיים של אחרים? כן. וגם עד כדי את מפיקת הפודקאסט, יש את שאלת ה… כבר לא מפיקה כי שינינו, אבל יש את שאלת ה… איך את מספרת את הסיפור של מה שאת עושה ברמת הערך שנותנים לאקוסיסטם הישראלי של סטארטאפיסטים ויזמים? זו השליחות שלך. אני דוחפת את האקוסיסטם הישראלי קדימה. ברור. כן. סבבה. דרך הכלי הזה של פודקאסטים. עכשיו, במצומצם של זה, את גורמת לזה שיהיה פרק מוקלט, 30 דקות ערוכות היטב, מוזיקה בהתחלה ומוזיקה בסוף, אבל זה לא מעניין. בגדול של זה, את גורמת למישהו לשמוע ולהגיד, היי, גם אני יכול. או מישהו שכבר עושה את זה והוא רגע לפני טעות פטאלית בגלל פרק שאת ערכת או הגשת. יודע עכשיו לעשות משהו שמשנה את מציאות חייו. זה עליהם, זה לא עלייך.

זה הכלי הזה. כן, זה גם גורם לי לחשוב על בחירה של מילים בהקשר הזה. זאת אומרת, מילים זה הכל, אבל סתם, נגיד, אם אנחנו מדברים על עולם של תקשורת, אם אתה קורא למשהו עורכת תוכנית, אז בעולם התקשורת זה כזה הכי גבוה, נכון? להיות עורך של התוכנית זה כזה הכי גבוה. אבל אם אתה אומר פה עורך תוכנית, זה נשמע כאילו שאני עורכת את זה בתוכנה. כאילו משהו מאוד מאוד טכני. או אם אני אומרת מפיקה, זה נשמע משהו אחר. ולכן סתם, לבחור במונח כמו מנהלת מוצר של הפודקאסט הזה, זה כזה דיוק מעניין. אבל זה טיול החוצה קצת. אוקיי, אז דיברנו על זה שאנחנו לא הגיבורים. מה עוד? אני חושב שלפעמים, בטח בעולם של הייטק, יש בעיות עם הגדרות של כל מיני תפקידים פלצנים כאלה. אפילו אין לי שמות בראש, אבל תחשבו על כל האותיות ה צעיות שיש. CEO, CTO, CMO, CPO, CBO, CIO, C… מלא. ואלו עוד הדברים המובנים, כי הם יושבים בקומת ה-C. כשאנחנו Head Of, אז בכלל התחרפנו. כן. ולפעמים כשיש טייטלים כאלה, אתה רוצה לתת את הטייטל, כי נלחמת עליו קשה, אבל אנשים לא מבינים מה זה אומר. ופה אני אומר, עוד טכניקה בלהנגיש רגע מה זה טייטל מורכב, ומה בעצם התפקיד. מתחת לטייטל הפלצני שלך, מה אתה עושה? אני חושב שאחת הדרכים לעשות את זה זה לדבר על מחיר ההצלחה ומחיר הכישלון. אוקיי? מה זה אומר? כשאנשים לא מבינים מה אתה עושה, תסביר להם מה יקרה אם אתה עושה חרש לעבודה, ומה יקרה אם אתה עושה עבודה פנטסטית. ואז אני מבין מה הערך ה יתי שלך. מה קורה כשהפונקציה שלך לא מתפקדת, ומה קורה כשהיא כן מתפקדת. בוא נדבר דווקא על התפקיד השני. יש שם את הפינג פונג המדהים שלהם של שי כאשר, והוא מדבר על זה שהוא כסלר. או שהוא היה כסלר עוד כשהייתה בשש. בשש, כן, בדיוק. אבל מה זה כסלר? כסלר זה קצין סלט ראשי. מה זה אומר? אני יכול לדמיין מה זה אומר, אבל אני לא בטוח מה זה. מה זה מחיר ההצלחה והכישלון של קצין סלט ראשי? אז מחיר הכישלון זה סלט שחתוך לא סימטרי, שיש בו רק עגבניות ומפלפונים, שחלק מהעגבניות ירוקות ולא טובות, ששכחו להמליח אותו, ושבמקום שמן זית שמו שמן קנולה והוא טובע בשמן. זה מחיר הכישלון. כשקצין סלט ראשי עושה את עבודתו לא נכון, ככה זה נר בשטח. כשקצין סלט ראשי, שניחה לדוגמה הדבילית, אבל פשוטה להבנה, עושה עבודה מעולה, אז אחד זה קצוץ דק דק דק, שתיים יש גם ננה ויש קרוטונים, ואחת לאו גם מביא סלט קיסר, כי הוא מבין שאי אפשר כל הזמן לעשות את אותו דבר. זה קצין סלט ראשי שמקחב בעבודתו. עכשיו תחשבי על כל הטייטלים שמתרוצצים לכם פה במאנדיי, איך אפשר להסביר לאנשים חיצוניים, שלא מדברים את השרגון, כאילו להסביר להורים שלנו או לילדים שלנו, זה בדרך כלל תרגיל טוב, מה בעצם אנחנו עושים? ואחת הדרכים לעשות את זה, כשאני עושה טוב ככה, כשאני עושה פחות טוב ככה. וזו עוד דרך להסביר מהות וערך בתוך סביבת העבודה. כן, אני חושבת אבל איפה היית משתמש בזה? בדרך כלל החוצה. בדרך, החוצה. כשאני לא בתוך הארגון שלי, ואני רוצה, אני באיזה כנס, אני עושה איזה נטוורקינג, אני באיזה מיטאפ של התעשייה, ואני רוצה להסביר אנשים מי אני ומה אני. ושוב, זה דרך למצב את עצמי כאדם בתפקיד משמעותי, שיש לו ערך על התוצ הסופית. כן, זה ב ת דרך טובה להראות את הערך שלך. וואנס, אתה אומר כזה, מדגיש את מחיר ההצלחה, מחיר הכישרון. שוב, בעיקר לאנשים שמבחוץ. כן, סבבה. יאללה, בוא נעבור למשהו שהוא הרדקור. יאללה. מספרים. איך מספרים את הסיפור שלנו דרך מספרים? זה כאילו הנגטיב של קח אותי לרגע. זה לא הסיפורי, הרגשי, זה לדבר בדאטה של אני עובד איקס שנים ב, ועבדתי עם וואי לקוחות, והקמתי זד חברות. זה הדבר הזה. אני אומר, כשאתם לוקחים מספרים, אחד, אל תפציצו, אבל נסו לחשוב על מספרים שאנשים מבינים את המשמעות שלהם. סט פ, ניתן רגע שוב דוגמאות עליי. אז אני יכול להגיד, הנה, דיברנו על המפגש פיצוח כזה. מפגש פיצוח בדרך כלל ארבע שעות. אז הארבע שעות זה מספר. ו רתי, מבחינתי, זה גם נכון, אבל יש בו משהו, הוא לא חצי שעה של שרלטנות, והוא לא עכשיו, אני לא מ ין בתהליכים מאוד מאוד ארוכים. בפיצוח סיפור הם יודעים מה הסיפור שלהם. זה רק לסובב, לפרק ולהרכיב מאוד מאוד מהר. אוקיי? אז ארבע שעות הוא מספר. עבדתי בשנים האחרונות עם בין 250 ל-300 חברות וסטארט-אפים. אז זה מספר של סקייל, אוקיי? של קנה מידה. סקייל יכול להיות גם על שנים. אני כבר עושה את הדבר הזה 15 שנה, אני איש רדיו מגלי צהל ופודקאסטים כבר 20 ומשהו שנה. כאילו קילומטראז' שרוצה להראות כמה זמן אתה בתוך.

אז אתה צריך לשים לב שכל מספר כזה יכולה להיות לו משמעות שונה. אני צריך למשמע אותו. בוא נלך רגע לעולם אחר. תחשבי על מורים והספות הורים. סבבה? לא יום הורים, והספת הורים. תחילת השנה, המורה פוגשת את כל ההורים, שזה רגע מפחיד, ומספרת מי היא ומה היא. יש תמיד רגש תצגה עצמית, יש לי כך וכך ילדים, אני אומר כזה. ויש את הרגש שהיא אומרת כמה זמן היא במקצוע. אז נניח זה מורה שהיא 30 שנה במקצוע. עכשיו, כשאני אומר 30 שנה במקצוע, אני לא שולט במה יושב לצד השני ברור. נכון. כי 30 שנה יכול להיות שאני כאבא אומר, אז די. אז בואי תביאי מישהי או מישהו יותר רענן לכיתה של הבן שלי. עם כוח, עם אנרגיה. תן למנמיך לך עד הפנסיה בחדר המורים, והכל בסדר. מצד שני, אפשר למתג 30 שנה אחרת לגמרי. 30 שנה זה קילומטראז', זה ניסיון. אני לא עלה נידף מול כל מיני יוזמות טיפשיות של משרד החינוך. פגשתי את כל סוגי הילדים, לימדתי את הילדים ואת ההורים שלהם ואת ההורים של ההורים שלהם. יש לי איזושהי יושרה חינוכית מהדור הישן. כאילו זה אולד סקול במובן הטוב. זה 30 שנה. עכשיו נניח שאני אלך לקצה השני. אוקיי. מורה שסיימה את סמינה רכיבוצים או לבינסקי לפני ארבעה חודשים, ועכשיו היא נכנסה לכיתה. אז היא ארבעה חודשים בתוך המערכת. עכשיו שוב, שהיא אומרת אני ארבעה חודשים, אפשר להחליש את זה לכל מיני כיוונים. יכול להיות שאני כאבא אומר, עם כל הכבוד, לכי להתגלח על ילדים אחרים. תחזירי לבן שלי כשהוא יהיה בגימל. אבל אפשר לסובב את זה אחרת. נגיד אני רעננה, אני מקצועית, אני אוהבת ילדים, אני שמחה להיות כאן, אני קמה כל בוקר. אני מדברת גם את כל הטכנולוגיות החדשות. אני מדברת את השפה שלהם, עדיין יש לי שמחת חיים. יש פה נותרלים. במובן הזה אני חושב שהמספרים, סתם רגע, אני מפעיל את זה עליי בכוונה, אם אנחנו רוצים, אם את צריכה לספר את הסיפור שלך, של הקילומטרז' שלך דרך מספרים. אז מה אני אומרת? סתם, מספר אחד שאת אומרת טוב לי, מגניב, יכולה להשתמש בו. מספר אחד שאני חושבת שיותר… לא, כי אני קצת נדדתי בקריירה. נר לי שהייתי אומרת שאני חמש שנים בתקשורת, כזה עסקתי בתקשורת חמש שנים. סבבה. או משהו כזה. אז קודם כל חמש שנים זה לא רע, אני אגיד אבל שבגלל שהערכת פודקאסטים בשלל מקומות, אפשר לעשות גם הכפלה לא של מספר השנים, אלא של כמה תוכן יצרת. כמה פרקים. זאת אומרת, היא דומה על 150 פרקים של פודקאסט, הייתי בארבעה פודקאסטים. לפודקאסטים שלי זינו עד היום מיליון וארבע מאות אלף האזנות. זאת אומרת, אם את חמש שנים בתקשורת, אבל עשית דברים שאף אחד לא נחשף אליהם, אז זה לא כזה מרשים. נכון. אבל זה מרשים כשאת עסקת בדברים, מותר להגיד איפה היית קודם? בטח. אחלה, זה באחד ביום, נכון? שזה פודקאסט אחד המובילים והמואזנים בארץ, אז זה גם אומר משהו על היכולות שלך, אבל גם על החשיפה, לכמה אנשים זה מגיע. נכון. ואני אגיד שבהקשר הזה של מספרים, לפעמים מספר יכול ממש לרגש. בסדר? יצא לי לא מזמן, עשיתי איזושהי הכשרה לחבר'ה צעירים, הם היום באקדמיה, אבל הם חברים ב ת מהשכבות הסוציו-אקונומיות הכי נמוכות, מהפריפריה, גם הסוציו-אקונומית וגם הגיאוגרפית, במסגרת איזושהי תוכנית כזו, שלוקחת אותם, נותנת להם בוסט, חבר'ה סופר מוכשרים, לומדים רפו וארכיטקטורה והנדסה ומשפטים בטכניון ובין גוריון ובכל המקומות האלה, ואז גם מכניסים אותם לעולם העבודה. עכשיו, סיפרה שם איזה מישהי, שהיא סיימת הלימודים, עכשיו היא הולכת להתראיין, עכשיו על פניו אין לה כאילו מטרש. היא כולה סיימת הלימודים, ומהעבר שלה אין כל כך מה להגיד, היא אפילו לא סיימה בהצטיינות. בסדר? היא מעולה, אבל היא לא סיימה בהצטיינות. אבל היא רה, אני במשפחה שלי, אני האחות החמישית, ואני הראשונה שהלכתי ללמוד באוניברסיטה. זאת אומרת, היא דור ראשון להשכלה, אבל זה לא רק מול ההורים, זה גם מול ארבעה אחים לפניה שהמשיכו בעסק המשפחתי. עכשיו, רק הנתון הזה אומר כל כך הרבה עליה. משהו על נחישות, משהו על עמוד שדרה, משהו על יכולת לשבור. היא אולי לא מצטיינת במובן של התואר, כי יש פה חתכת פער להשנים מבחינת המקום שממנו היא הגיעה, אבל היא מצוינת בדי.אן.איי, ויש את הסכין בין השיניים, והיא יודעת לבצע דברים, והיא יודעת לעמוד במשימות. זה אומר כל כך הרבה. אני הילדה החמישית במשפחה, ואני הראשונה שלומדת כאן באוניברסיטה. זה המון, שזה נתון, אבל הוא סיפור. כן. מעולה. אז דיברנו, סיימנו לדבר על מספרים. נכון, ניתן עוד אחד. בסדר, בוא נעשה, היה לנו המינגווי, שש מילים. היה לנו לקחת לרגע אילנה דיין, היה אתם לא הגיבור, לסובב את זה למה הערך שאני נותן בסיפור של מישהו אחר. היה הגדרת תפקיד דרך מחיר, כישלון והצלחה. דיברנו מספרים. הדבר האחרון, שהוא קצת קשור ממש לכתיבת קורות חיים אפילו, נקרא לזה טכניקת המסע. זאת אומרת, מה הוביל אותי עד הלום? אוקיי? למה אני היום במקום הזה? ופה הדוגמה הכי טובה שעולה לי, יש את הסרט והספר נער החידות ממומבי, נכון?

סלאם דוג. סלאם דוג מיליונר, שזה מי שלא ר זה הילד הזה נער חום, לא זוכר בין כמה, שמגיע למי רוצה להיות מיליונר, ואיכשהו הוא עונה על כל שאלה, ומגיע ממש לשאלת המיליון. עכשיו זה לא בגלל שהוא איזה גאון, הוא ילד מוכשר, הוא בחור צעיר ומוכשר, אבל הוא לא גאון. פשוט איכשהו כל תחנה בחייו, בפוקס, נתנה לו את התשובה, הניסיון שלו הוביל אותו לדעת את התשובה לשאלה אחת, ושתיים, ושלוש, וארבע. ונדמה לי שכשאנחנו מצליחים להסביר איך הגעתי לכאן היום, לפוזיציה הזו, לתפקיד הזה, מתוך אוסף כל החוויות, יש המון כוח לסיפור הזה. אתה יכול לתת דוגמה בעולם הרגע? כן, אני אגרגע אחד, זה מוחק חלק מהדברים. מה הכוונה? זאת אומרת, זה שאני הייתי, לא יודע, הייתי קופאי במקדונלדס, בצעירותי, זה לא קשור. זאת אומרת, לא כל תחנה בדרך שלכם רלוונטית. באופן כללי, זה לא תמיד מתחיל ב-1980, אם הקוראת ללדת, ניתוח פסרי, תלה שומר, לאף אחד לא אכפת. היית צריך להכניס רק את הנקודות הרלוונטיות, אוקיי? אבל, שוב, אני אקח את זה על עצמי, יופי, מה שאני עושה היום, שזה סטורייטינג עסקי, זה חיבור בין מצד אחד, גלי צהל במובהק, תקשורת, מצד שני, אקדמיה, יכולת אנליטית ומחקר וכל המקום הזה, מצד שלישי, כאילו לא מובן מאליו, שנים כמדחיק ורכז בתנועת נוער. היי, גם אני. איזו תנועת נוער? בצופים. בצופים, כי הצפויה. יופי, סתם. אני הייתי בנוער לנוער, אם מת המאאז. מה זה נוער לנוער? יופי. היא הייתה נהדרת בשנות ה-90, אני עושה את מה שאני עושה היום, כי זה חיבור בין תנועת נוער, עולם החינוך, לבין דוקטורט, זה נותן את מה שהוא נותן, אבל כלים אנליטיים של כתיבה אקדמית ויכולת במובן הזה, לבין כמובן גלי צהל, לבין בשנים האחרונות עבודה עם אלפי אנשים בזירה העסקית. זה כאילו תחנות בדרך שהובילו למקום הזה. כן. עכשיו, את רת קודם, כשניסית לחשב את המספרים שלך, מה עשיתי? מסע נורא מפוטל. לא בטוח שזה רע. כי לתוך התבשיל הזה שהוא רוני של היום, שהוא עושה את מה שהוא עושה, כנר שקטפת מאוד מקומות שהם לא הלינק המאוד מאוד ברור. עשית פודקאסט א', עכשיו את עושה פודקאסט ב'. סתם, אני שוב לוקחת זה אלייך. מה התחנה כאילו הכי לא קשורה, אבל היא בעצם קשורה? אז זהו, אני ממש מזדהה עם מה שאתה אומר, כי אני מרגישה שאיכשהו הגעתי למה שאני עושה עכשיו, ממש דרך המסע הזה. לצורך העניין, גם הייתי רכז בצופים, בחיי הבוגרים כבר, ולמדתי משפטים, ועשיתי התמחות, ועשיתי מבחנה לשקע, ובעיקרון אני זורקת מזה פעם, כן, אני עורך הדין בהכשרתי. כאילו זה משהו שאני לגמרי מרגישה שהוא כן קשור למה שאני עושה. ההתעסקות במילים, על לבנות טיעון, על לבנות סיפור, זה בעולמות האלה. אגב, אפילו הבחירה שלך, לא להמשיך בעריכת דין, אומרת משהו עלייך. ספר לי על עצמי. יש דניאל פינק, שהוא סופר נהדר ומרצה מצוין, כותב על מוטיבציה בארגונים, בהרצאת הטד שלו, הוא עולה לבמה, הוא אומר, לפני הכול יש לי וידוי. זה כבר מייצר איזושהי דרמה, זו פתיחה חזקה, ואז הוא אומר, לפני 20 שנה, והוא נר עצוב וכועט ומתחרט ומתנצל, הוא אומר, לפני 20 שנה למדתי משפטים. ואז משם זה ממשיך. ואז הבנתי שהעולם הזה הוא לא בשבילי, ואני לא, כאילו, משפטים זה חשוב. וזה אומר משהו עלייך במובן החיובי, שליכולת לראות את המציאות כמו מטריקס כזה, יש לך עוד לייר, עוד שכבה על המציאות. משפטים זה תואר מהמם במובן הזה. אבל הבחירה שלך לא להתעסק במשפטים, אלא לעשות משהו יצירתי יותר, אולי משהו עם ערך יותר, היא אומרת משהו עלייך. היא אומרת משהו על ה-DNA שלך, על מה חשוב לך, על מה מדליק אותך, על מה מרגש אותך. כי ברוד נוט טייקן הייתי יכולה להיות לגמרי משהו אחר עכשיו. בשינובוביץ' בליד. כזה. אז עצם הבחירה לא להיות פה, אלא להיות פה, זה גם אומר משהו עלייך. אז כן, המסע הזה משמעותי. וכמובן להגיד שאתה משפטנית בהכשרתך, זה לא מזיק לאף אחד. כן, זה נחמד. זה נחמד במובן הזה. אוקיי, עכשיו, אז דיברנו ב ת על שש טכניקות ממש מעניינות על קצר כמו המינגווי, על קח אותי לרגע, על אתם לא הגיבור, על מחיר הכישלון וההצלחה, על המספרים ועל המסע שלנו. עכשיו, האם תמיד אנחנו נרצה לספר את הסיפור האישי שלנו? חס וחלילה. מה זאת אומרת? אתה ממש לא אוהב, אני אגיד שבהתחלה רציתי לשאול על כזה, מתי אתה הבנת שאתה אוהב לספר סיפורים, ולא בת את זה, לא רצית שניקח את זה אליך. ובכל זאת, כפית את זה עליי. זה ברכות. זה הפודקאסט שלי, לא. זה הפודקאסט שלך, סבבה? תראי, חשוב להגיד מי אנחנו, וזה בסדר, אני פשוט חושב שזה לא מעניין לפני שיש לנו ערך למישהו. עכשיו, שזה נורא תלוי פוזיציה. אם אני בתוך חברה ואני עובד בצוות, כן, אני מתי שאני רוצה שאנשים ידעו קצת יותר עליי. אם אני מגיע עכשיו כמנהל של צוות חדש, ההצגה הזאת היא חשובה. לא צריך את כל העומק וכל הסיפורים וכל…

אני לוקח את משהו קריטי, ועל הדרך כבר תמדו להכיר אותי. אני, העבודה שלי היא טיפה יותר פגע וברח כזה. מה הכוונה? אני הולך ועושה הרצ במקום, ואז הולך. אני הולך ועושה סדנה במקום, ואז הולך. אין פה… אין מערכות יחסים עמוקות. יש לך חרות, כן. זאת אומרת, שאני עושה את התהליכים מאוד ארוכים, אבל לרוב זה כזה פגע וברח. אני אומר, מה אכפת להם? ב ת מה אכפת להם על מה הדוקטורט שלי? ומה אכפת להם אם אני אבא לשלושה או לא אבא לשלושה? ומה אכפת להם טק טק טק טק טק? אז אני מבחינתי, אני גם… כשאני פותח הרצ אני בכלל לא מציג את עצמי. אני מציג את עצמי שתי דקות פנימה. אני קודם כל אדבר על מה הערך שזה עבורכם. ומה אנחנו הולכים לעשות פה ולמה האירוע הזה של סטורי טיינינג פלצני ככל שיהיה חשוב לכם. ואז אני מציג את עצמי. כי חייבים, אוקיי? פעם זה היה נורא נורא נחרץ אצלי, ואז מישהו, חבר טוב שהיה בהרצ אומר, כן, אבל אנשים רוצים להכיר אותך קצת יותר, אוקיי? כן. רוצים להרגיש אותך. עכשיו מאז איכשהו בהרצאות כן יוצא לי לדבר על זה, לדבר על זה, להזכיר את זה שאני אבא לשלושה. אבל זה אף פעם לא כמהות. זה רק כשאנחנו מדברים על איך שאתה רוצה למכור איזשהו מוצר לקהל של הורים, להשתמש בהורות שלך זו דרך רלוונטית, כי היא מר שאתה מבין בתחום ולא חיצוני, אבל לכן אם אני כור את זה, אני אגיד, אני אבא לשלושה ו… אז כאילו זה גם, אני מציג את עצמי כדי איך לשרת איזשהו כלי, ולא בתור, בואו עכשיו תקשיבו למי אני. כן. אבל זה נורא תלוי. זאת אומרת, יש אנשים שנורא נהנים מזה, יש אנשים שזה מביך אותם. אני בעד המינימום האפשרי פלוס קצת. כאילו שיקירו אותך טיפונית יותר. כן, אני חושבת שזה… אני חושבת שזה לא, זאת אומרת, שגם לספר את הסיפור של עצמך אפשר לעשות גם ממקום של לשרת המטרה. זאת אומרת, מהבחינה הזאת של אני אומרת, אני, רוני, אני מגישה את הפודקאסט הזה, יש לי קשר עם המאזינים, יש לי קשר עם צופים, אני רוצה שיהיו פה… שירגישו אותה. בדיוק, כי ירגישו אותי, כי זה גם כלי שלי לרתום אותם למסר שאני רוצה להעביר. נכון. והנה, כשהגשתי פודקאסט, אז סיפרתי קצת יותר על עצמי. שוב, לא כקטע, אבל הרשיתי לעצמי יותר, כי הבנתי שיש פה מערכת יחסים ארוכה. עכשיו, לפעמים זה היה בלי לשים לב, אבל כששומעים 20 פרקים של הפודקאסט, אוקיי, למדתי עליו את זה, ואת זה, ואת זה, ואת זה, ואני בונה איזשהו פרופיל שאני יכול לחיות איתו. ושוב, אני אגיד, תשמרו לעצמכם את מה שאתם רוצים לשמור לעצמכם. זאת אומרת, יש פה ב ת, יש פה עניין של בחירה. של מה בפנים, ומה בחוץ, ומה חשוב לי שידעו, ומה לא, ומה עושה לי נזק, ומה לא עושה לי נזק, ואם יש משהו שהוא עושה נזק, אבל אני חייב להגיד אותו, אז אני אגיד אותו, אבל במסגור או באיזשהו סיבוב שעושה פחות נזק, יש פה כאילו, כשאני מדבר על קורות חיים, ויש איזשהו גפ כזה של חמש שנים פתאום בקורות חיים. כן. נכון? שמשום מה זה נורא מלחיץ אנשים. איך אני אסביר? מה עשיתי בחמש השנים? חמש שנים זה תקופה. כי זה גורם לאנשים לחשוב, אוקיי, מה קרה? מה, הוא התפלף? עכשיו לא, יכול להיות שהחלטתי, שלמדתי משפטים, והבנתי שזה לא בשבילי, אז יצאתי לדרך אחרת, ועשיתי איזשהו מסע מדהים, ובתוך המסע הזה, שיכול להיות מסע בקרבן באוסטרליה, של חמש שנים, למדתי את כל מה שאני צריך, כדי להיות האיש עבורכם בפוזיציה שאליה אתם מגייסים. אבל זו שאלה של איך אני מסובב את זה. האם אני מסתיר את החמש שנים, ומנסה להיעלים אותם, או חוגג את החמש שנים? שוב, כל דבר אפשר למשמע, אבל העניין הוא, שאידיאלית אני רוצה לשלוט במה התפיסה של הצד השני אל מול הסיפור שאני מספר. בגבולות, כמה שאפשר לעשות את זה. אז אנחנו, נועם, אנחנו ב ת ככה, ממש לקראת סיום, אולי יש לך כזה עוד טיפים, לגבי איך, נתנו פה המון מידע, איך אתה מציע להתכוונן לטכניקות האלה? אז אחד שווה כשאתם משועממים בדרכים, רגע לשחק עם זה, להריץ. אם הייתי צריך להציג את עצמי ככה, ואז ככה, ואז ככה, איזה רגע יש לי, איזה מספרים, זה נחמד אם אתם בזירה שאתם נדרשים להציג את עצמכם הרבה פעמים, תת נו ותשחקו. זה לא מוכוון מטרה ספציפית, זה קצת להרגיש איך אני יכול לא ללכת רק על הגרסה שהיא הדפולט שלי, שהיא ברירת המחדל, אלא לראות אם יש עוד דרך ועוד דרך. שתיים, אם אתם יודעים שאתם הולכים למקום ספציפי, לרעיון עבודה, לפגישה, לכנס, נסו רגע להבין מי הקהל, מה מתוך כל מה שיש לכם להגיד על עצמכם רלוונטי, אפרופו מה ש רנו, שיהיה רילייטיבל שהם ימצאו את עצמם בתוך הסיפור, שהם יבינו שזה רלוונטי עבורם, ונסו קצת להת ן על זה. עכשיו לפעמים זה להת ן על זה, כמו שאת רת, מול מישהו. אני מספר למישהו את הסיפור לחבר, שאני אומר, תגיד, זה מרשים? זה משמים? זה מוזר? זה מתלהב? זה קרינג'י? זה חסר מדי? ולפעמים להקפיץ רגע סיפור מול מישהו ולקבל ריג'קטים נורא נורא מדייק את התוצ הזו. ואני אגיד, הרבה אנשים כשהם חושבים, מתכוננים לפגישות, הם חושבים איך אני אספר את המוצר, איך אני אספר את הבעיה, הם פחות חושבים על איך אני אספר על עצמי. אם ישאלו אותי מי אני, אז אני אגיד, למרות שאין רצף מילים יותר משתק, מספר על עצמך. שזה נורא, זה ב ת, זה קרימינלי, לשאול מישהו, ספר על עצמך.

אבל בתוך זה קצת להכין וקצת להתכונן, אני חושב שזה עוזר. מהמם. אני חושבת שמה שאני לוקחת מזה מהשיחה, זה שבסוף אם אני מגבשת לי את רשימת המסרים שלי, שהייתי רוצה שהצד השני ילמד עליי, אני יכולה להשתמש בכל אחת מהטכניקות, שוב, שלא יהיה טכני, שלא יהיה מאוסה, שלא יהיה לא אותנטי, אבל אני יכולה לנסות להלביש את המסרים האלה דרך כל אחת מהטכניקות האלה. ואז לראות מה משרת אותי ב ת הכי טוב. לגמרי, ורק כדי לשמוט את הקרקע מתחת לכל מה ש רנו. בטח. לפעמים זה מה שצריך להגיד, היי, אני נועם, בוא נתחיל לעבוד. את לא חייבים לחפוך, לא חייבים לצלול, זה לא חיים שכאלה. זה בוא נעבוד יחד, כמה שמספיק. טוב, מעולה, דוקטור נועם פיינולץ, תודה רבה על ההשתתפות. תודה על ההזמנה. ותודה לכם שהזנתם. סטארט-אפ פר סטארט-אפ פר סטארט-אפ פר סטארט-אפ. סטארט-אפ פר סטארט-אפ פר סטארט-אפ. סטארט-אפ פר סטארט-אפ פר סטארט-אפ. סטארט-אפ פר סטארט-אפ פר סטארט-אפ. סטארט-אפ פר סטארט-אפ.