איך נראתה מאנדיי מבפנים בשנה של הנפקה

ביוני 2020 החלטנו יחד עם הבורד שאנחנו יוצאים להנפקה. ביוני 2021 לחצנו על הכפתור האדום ופתחנו את יום המסחר בנסדא״ק. זה היה הרגע לו חיכינו. בחדשות הראו את התמונות של אנשי מאנדיי עומדים על הבמה בנאסד״ק, צוהלים ושמחים עד השמיים. מה שהמצלמה לא הראתה זה מה ערן, אחד המייסדים של מאנדיי, עשה מיד אחרי הלחיצה של הכפתור: ״הכפתור של הנאסד"ק הוא בעצם בתוך האייפד, לוחצים על כפתור, ואז רשום פשוט market open. ולא התאפקתי״. הוא מספר. ״אחרי שבע דקות, אחרי כל הזיקוקים וזה, לחצתי עליו שוב, והיה רשום market closed. ואמרתי אלוהים אדירים, מה עשיתי! אבל זה לא עושה כלום״.

ייתכן שכשאתם חושבים על תהליך של הנפקה אתם חושבים על כתיבה בלתי פוסקת של תשקיף עצום ממדים, על פגישות עם בנקאים, רואי חשבון ועורכי דין. אבל ישנם הרבה רגעים על רכבת ההרים הזאת שהפתיעו אותנו מאוד. מאנדיי היא חברה שידועה בשקיפות שלה, אבל במשך שנה ידענו שלא נוכל לספר מחוץ לכותלי החברה את מה שקורה אצלנו. עכשיו כשאנחנו אחרי טבילת האש, רצינו לנסות ולהנגיש כמה שיותר מהמידע שאנחנו למדנו בזמן התהליך, אבל גם לספר קצת את הסיפור של השנה הזאת - על איך היא נראתה בתוך החברה שלנו, על רגעים שציפינו להם, אבל גם על כאלה שלא. 

ביקשנו מרועי מן וערן זינמן, ה-Co-CEOs של מאנדיי, לספר לנו על שלושה רגעים שהם זוכרים במיוחד מהשנה הזאת. 

מתי הבנו שאנחנו מוכנים

השאלה מתי לצאת להנפקה יכולה להיות שאלה טכנית, כמו מה ההכנסות של החברה ומה קצב הצמיחה שלה, אבל זו גם יכולה להיות שאלה מהותית, על איזו מן חברה אתם מנהלים עכשיו ואיך אתם רואים אותה בסוף התהליך. ובעיקר - האם יש לכם קרקע מספיק יציבה מסביבכם בשביל לצאת למסע שיש בו הרבה מאוד חוסר וודאות.

״הרגשנו, רועי ואני, שאנחנו יכולים להתנתק והחברה תמשיך לעבוד״ אומר ערן. ״בסוף התהליך הזה דורש ממך המון זמן, המון אנרגיה והמון תשומת לב. אם אתה עדיין מאוד אקטיבי בניהול היומיומי של החברה, בתור יזם או מנהל, קשה מאוד לעשות משהו בסדר גודל כזה. אבל הרגשנו שהחברה כבר רצה היטב בלי תשומת הלב הבלעדית שלנו ואנחנו יכולים להתעסק במשהו נוסף".

"ההרגשה היא שזה תהליך שבא בגלים״ אומר רועי. ״וכל גל דורש ממך מאה אחוז של תשומת לב. בסבב גיוס יש לך התחלה וסוף, ופה כל סוף הוא דלת להתחלה חדשה״. 

״כל אחד מסבבי הגיוס שלנו היו מאוד משמעותיים מבחינת החברה״, מספר ערן. ״לא מבחינת האקט עצמו של לגייס את הכסף, אלא התהליך הזה של לפגוש הרבה משקיעים, לרשום את המצגת, להכין את ה-Data room. זה שינה לנו את התפיסה הרבה פעמים, הרגשנו שהחברה שנולדה אחרי כל סבב של גיוס היא חברה שונה ממה שהייתה. התהליך הזה של ההנפקה, היום אני יכול להגיד בדיעבד, עשה לנו קפיצת מדרגה מטורפת, וגרם לנו להבין לעומק את הסיפור שלנו כחברה״.

כשמישהו מנסה למכור לך את החברה שלך

בתחילת התהליך ישנו שלב שנקרא בייקאוף - זהו השלב שאמור לעזור לחברה לבחור את החתמים שלה, הבנקים שיובילו איתה את התהליך ובסופו של דבר ימכרו את המניות לציבור ביום ההנפקה. הבייקאוף עצמו הוא סדרה של פגישות שבהן כל הבנקים שנכנסנו איתם למגעים מציגים לנו את מאנדיי כמו שהם תופסים אותה, ועושים לנו סוג-של pitch על עצמנו. זאת אומרת שפעם ראשונה שרועי וערן לא היו צריכים לנסות למכור את מאנדיי לאחרים, אלא שאחרים ימכרו את מאנדיי להם. 

ובכל זאת, ברגע האמת, שניהם מצאו את החוויה פחות חיובית. ״אני לא אהבתי את החוויה הזאתי״ אומר רועי. ״אני אוהב להציג חברה למשקיעים ושיגידו לי "לא". ולסבול ולנסות למכור. כשמנסים למכור לנו זה הרגיש הרבה פחות טבעי. יש שם המון דברים שאתה אומר ׳רגע, מה פה נכון ומה פה לא נכון? מה אומרים על החברה שלי שהוא חיובי והאם הם גם יגידו את זה יום אחרי שנחתום? מה הם פשוט מחוייבים להגיד לי כי ככה התהליך וזה מה שכולם אומרים כשהם מגיעים לשלב הזה של התהליך." 

לבחור בנק זו אחת המשימות הראשונות שעשינו, והיא משימה קשה כי אנחנו בסך הכל חברה שתנפיק פעם ראשונה ויחידה, בעוד האנשים שעומדים מולך עושים את זה כבר שנים, מכירים את החומר טוב ממך ומצפים שתבין ישר את כל החוקים. ״ההרגשה שלי היתה כאילו אתה הולך לשחק משחק קופסה ואף אחד לא אומר לך מה ההוראות״ אומר רועי. ״אומרים לך ׳קח, זרוק את הקובייה׳. אתה אומר ׳אבל מה... יצא לי 6, מה לעשות?׳  והם עונים, ׳לא לא לא, זרוק את הקובייה, הכול יהיה בסדר׳. אתה נכנס ל-ecosystem שקיים כבר שנים, והאנשים שבו עושים את התהליך הזה עשרות ומאות פעמים בעוד אתה עושה אותו רק פעם אחת ואתה עדיין לא מכיר את החוקים״.

בסופו של דבר, המסקנה שלנו מהבייקאוף היתה שהתהליך הזה לא באמת עזר לנו לקבל את ההחלטה שלשמה התכנסנו - באיזה בנקים בוחרים שיובילו את תהליך ההנפקה. מה שכן עזר לנו היה דווקא בדיוק ההבנה שאנחנו צריכים לעבוד עם האנשים האלה לאורך זמן. ולמעשה בסוף הרבה מהבחירה שלנו היתה סביב תהליך העבודה מולם. הקשרים והיחסים שנוצרו עם הבנקאים הם הדבר המרכזי שעזר לנו לבחור באמת את מי אנחנו רוצים שילווה אותנו בדרך.

מה מספרים כלפי פנים, מה כלפי חוץ

מאנדיי זו חברה שקופה. בטח כבר שמעתם שלאורך כל קירות המשרדים שלנו תלויים מסכים המכילים מידע. הרבה מאוד מידע. עד לפני ההנפקה, כל נתוני החברה היו חשופים לכולם. ובכל הנתונים - אנחנו מתכוונים באמת לכל הנתונים. הנפקה, לעומת זאת, היא תהליך שמצריך לשמור את הקלפים קרוב לחזה. מול העובדים של החברה, מאנדיי התנהלה בשקיפות הרגילה, אבל כלפי חוץ כולנו נדרשנו לשמור על סודיות.

״קודם כל, בתור עיקרון נשארנו חברה שקופה מאוד״ עונה רועי. ״מה זה אומר מאוד? שכל בן אדם פה צריך את היכולת לדעת איך הוא משפיע על המוצר, איך הוא משפיע על החברה, את היכולת להתקדם קדימה״.

״מה שבחרנו בתור ברירת מחדל לכולם״, אומר רועי, ״זה שהשארנו את הנתונים והדשבורדים שלנו כמו שהם, פשוט עם המידע של הרבעון הקודם. בנוסף, הוספנו אזהרות. שמנו אזהרה לכל עובד בחברה כשהוא עומד להיחשף למידע רגיש. בחרנו לעבוד על חינוך לעובדי החברה לגבי ההשלכות של הדבר הזה, וככה אנחנו סומכים על העובדים״.
חינוך לעובדי החברה היה הצעד המשמעותי שעשינו במאנדיי על מנת לערב את העובדים בתהליך ולהיות שקופים מולם. למשל - הפקנו סרטונים שמסבירים לעובדים מושגים פשוטים בנושא הנפקה, כיצד החברה תשתנה או לא תשתנה, הסברנו כיצד להימנע ממסחר לפי מידע פנים ועוד. 

הרגע שבו אפשר לספר לציבור על ההנפקה מגיע בפליפ, אחרי שמאשרים את התשקיף של החברה. זה הרגע שבו התשקיף הזה מתפרסם לכלל הציבור ואפשר להגיד בפה מלא - אנחנו עומדים לפני הנפקה בבורסה. 

״זה היה רגע נורא מרגש״ נזכר ערן. ״אני זוכר שיעל אישתי ואני הרמנו כוס יין, ואז ראיתי את התשקיף שלנו כמו אלפי התשקיפים שקראתי עד עכשיו. זה נורא ריגש אותי. יש כל מיני משקיעים, VC's ואנליסטים שמקבלים התראות, ונורא חיכיתי לשמוע מה יש להם להגיד על התשקיף ועל החברה אחרי שהייתי קורא אותם מנתחים חברות אחרות״.

״וזה שחרר אותנו״ אומר רועי. ״זה היה תקוע לנו בגרון. כותבים לנו בילבורדים שכתוב עליהם ״התינפקי לי״ ואנחנו לא יכולים להגיב על זה כלום. ופתאום זהו, אפשר לדבר על זה. אחרי שנה שלמה שבה אתה בונה מחדש את הסיפור של החברה, אפשר לספר לכולם את הסיפור הזה שלנו״.