בעולם המוצר קל ללכת לאיבוד בים של מספרים ודאטה. אנחנו יכולים למדוד קליקים והרשמות מבלי לדעת בוודאות שאלו המדדים שמספרים את הסיפור של המוצר שלנו, ולרדוף אחרי מדדים שגויים – שלא באמת משקפים את הערך שהמשתמש קיבל. אז איך מבדילים בין מדד שמסמן התקדמות אמיתית לבין רעש שרק מסיח את הדעת?

בפרק מיוחד, רן ארז, מגיש הפודקאסט ״פרודקטיבי״, מארח את ארבל זינגר, מנהל קבוצת המוצר של לינקדאין בישראל ומנהל קהילת ״צרות בהייטק״. יחד הם מפרקים לגורמים את מודל AARRR, המכונה גם "Pirate Metrics" – תבנית עבודה חדה וברורה למדידת הצלחה בכל שלב במסע המשתמש.

דרך דוגמאות קונקרטיות מעולמות כמו טיקטוק, קורקינטים שיתופיים ואפליקציות חדשות, הם מסבירים איך מודדים נכון גיוס משתמשים (Acquisition), את חווית הערך הראשונית (Activation), שימור (Retention), המלצות (Referral) ועד לשורת ההכנסה (Revenue).

כשחברה ישראלית מתרחבת לארה״ב, פתיחת חשבון בנק אמריקאי אולי נשמעת כמו צעד טכני – אבל בפועל, זו החלטה אסטרטגית עם השלכות מהותיות על המשך המסע.

בפרק הקצר הזה תקבלו את הטיפים החשובים בנוגע לצעדים הפיננסיים הראשונים מעבר לים, מהבלוג שכתבה אורי קאופמן-גפטר, מנהלת טק ובנקאות בינלאומית ב-Valley National Bank.

לינק לבלוג המקורי

קריינות: עמית צפריר

*מאמר זה נועד למטרות מידע בלבד. הדעות, המחשבות וההשקפות המובעות בו הן של הכותב בלבד ואינן משקפות בהכרח את עמדותיו ודעותיו של Valley National Bank. מאמר זה אינו מהווה ייעוץ חשבונאי, פיננסי, השקעות, משפטי, רגולטורי או מיסוי, ואין להסתמך עליו למטרות אלה. מומלץ להתייעץ עם יועצים מקצועיים לפני התקשרות בכל הסכם הקשור למוצרים ושירותים בנקאיים.

איך אפשר להגיד בדיוק את אותו משפט ולקבל תגובה שונה לגמרי, רק כי הדרך שבה אמרנו אותו השתנתה? מה מניע את חברי הצוות שלנו בתקשורת איתנו, ואיך אנחנו משתקפים למי שעובד איתנו? 

בפרק השבוע אנחנו חוזרים לסדרת פרקי ה״סופט-סקילז״ שלנו – כל מה שלא כתוב בתיאור המשרה אבל יכול לעשות הבדל משמעותי בקריירה. והפעם אנחנו מדברים על תקשורת במקום העבודה – איך סגנונות אישיות שונים משפיעים על הדינמיקה בינינו, למה פרשנויות שגויות נוצרות גם כשלא הייתה כוונה לפגוע, ואיך יוצרים סביבה שבה מותר לשאול, לטעות ולדבר בלי לחשוש.

נועה מץ, פסיכולוגית סטארטאפים יועצת ושותפה לשעבר בקרן הון-סיכון, מסבירה למה ביטחון פסיכולוגי הוא לא מותרות אלא תנאי הכרחי ליצירתיות וחדשנות. נדבר בפרק על כלים מעשיים, כמו למסגר משימות כחקר ולא כהוכחת יכולת, ולבחור סימני שאלה במקום סימני קריאה כדי לעודד שיח פתוח. נדבר גם על מודל ה-DISC, שמחלק את סגנונות התקשורת לארבע נטיות ברורות ומסבירה איך אפשר לזהות מי יושב מולך, ומה הוא צריך לשמוע כדי להיות חלק אמיתי מהשיח.

5 תובנות מרכזיות מהפרק: 

1. ביטחון פסיכולוגי הוא תנאי לחדשנותעובדים שמרגישים בטוחים לטעות, לשאול שאלות ולהביע דעה, גם כשזה לא פופולרי, הם הבסיס ליצירתיות, להתפתחות צוותית ולשינויים ארגוניים. בלי מרחב בטוח, אנשים נוטים לשתוק, להסתיר טעויות ולפעול מתוך פחד.
   
2. מסגור של משימה כחקר ולא כמבחן משנה את האווירה בצוותכשמנהלים מציגים משימה חדשה כאזור של למידה וגילוי ("אנחנו עוד לא יודעים מה נכון כאן"), ולא כמשהו שצריך "לספק עליו תשובות", הם מאפשרים לאנשים להשתתף מתוך סקרנות ולא מתוך פחד להיכשל.
   
3. מודל ה-DISC עוזר להבין את מי שמולךהמודל מחלק אנשים לארבע נטיות תקשורת עיקריות: דומיננטי, משפיע (Influence), יציב (Steady) וזהיר (Cautious). ההבנה של סגנונות התקשורת האלה מאפשרת לגשת לכל אדם בצורה שמתאימה לו, להפחית חיכוכים ולחזק שיתוף פעולה.
   
4. שאלות פתוחות וסימני שאלה יוצרים מרחב בטוחהדרך שבה אנחנו מציגים רעיונות משפיעה על הפתיחות של האחרים להגיב. כשאנחנו מציעים רעיון בטון חוקר ולא פסקני, לדוגמה, "מה דעתכם על…?", אנחנו מעודדים השתתפות, סקרנות ודיאלוג.
   
5. כדי לעבוד טוב יותר, צריך לדבר גם על איך עובדיםנועה מדגישה ש"לעבוד על העבודה" זו לא בזבוז זמן, אלא השקעה שמחזירה את עצמה. ככל שהצוות לומד להבין את עצמו ואת הדינמיקה הפנימית שלו, העבודה עצמה הופכת יעילה, מדויקת ונעימה יותר.

מה זה מיתוג אישי ואיך אפשר לעשות את זה באופן לא מתאמץ או ״מפוצץ״? איך מוצאים את הנקודות שמבדלות אותנו, גם אם נדמה שאין לנו מה לחדש, ומה הדרך הכי טובה ליצור קשרים משמעותיים בעולם העבודה? 

השבוע בפרק ה-300 של הפודקאסט (!) אנחנו חוזרים לסדרת פרקי הסופטסקילז שלנו – כל הדברים שלא כתובים בקורות החיים אבל יכולים לעשות את כל ההבדל בקריירה. בפרק רוני הרניב מארחת את נטי דנור, Head of People בקרן ההון סיכון NFX, מנטורית לפיתוח קריירה, יזמת, מרצה ודמות בולטת באקוסיסטם עם יותר מ-18 אלף עוקבים בלינקדאין, לשיחה פתוחה על אחד הכלים הכי חשובים (ואולי גם המפחידים?) בהתפתחות המקצועית שלנו: נטוורקינג ומיתוג אישי.

בפרק נדבר על איך יוצרים רשת קשרים שממשיכה לשרת אותנו לאורך זמן, גם כשאנחנו לא מחפשים עבודה באופן אקטיבי. איך נראית פנייה טובה בלינקדאין (ומה כדאי לא לכתוב), למה דווקא קבוצת וואטסאפ נישתית יכולה להיות המקום הכי נכון לייצר ממנו קשרים משמעותיים, ואיך בכלל מתחילים כשלא מרגישים שזה חלק מה-DNA שלנו.

• אז אם את מרגישה לא בנוח לפנות לאנשים שלא פגשת מעולם ורוצה ללמוד איך עושים את זה בצורה נעימה ומדויקת 
• אם אתה מחפש דרכים להתבלט בלינקדאין מבלי להרגיש שאתה עושה פוזות 
• אם את עובדת בתפקיד מעולה, אבל יודעת שכדאי לבנות את קשרים גם כשהכל יציב 
• אם אתה לקראת חיפוש עבודה, או בכלל בתחילת הדרך המקצועית שלך 
• אם את רוצה להבין איך ליצור נטוורקינג שלא מרגיש מאולץ, אלא כזה שמחזיק לאורך זמן 

 – הפרק הזה הוא בשבילך! 

אם אהבתם את הפרק, אתם תאהבו גם את הפרקים הקודמים בסדרה: 

סטוריטלינג עסקי – 6 דרכים לספר את הסיפור שלך

כלים מעולם הדיבייט למשא ומתן בעבודה – איך לבנות טיעון מעולה

בכל יום בעבודה אנחנו נמצאים באינטרקציות של משא ומתן, מנסים לשכנע מישהו בדעה המקצועית שלנו, או לרתום אנשים למטרה שלנו. זה יכול להיות שמדובר בבוס – שיגבה את הרעיון שלנו, את הצוות שירוץ על פיצ'ר חדש, או את הלקוח שיבחר בנו. אבל איך גורמים לטיעון שלנו להיות באמת משכנע?

בפרק השבוע רוני הרניב מדברת עם עמיחי אבן חן, סניור פרודקט מנג׳ר במאנדיי וזוכה אליפות אירופה בדיבייט, שמסביר איך לבנות טיעון שעובד – גם מול מנהלים, משקיעים, או אפילו כשמבקשים העלאת שכר.

עמיחי משתף אותנו בטכניקה פשוטה אך עוצמתית של בניית טיעון SEXC – שמסייעת להציג רעיון בצורה חדה וברורה: איך להגדיר את המסר המרכזי, איך להסביר אותו, איך לגבות אותו בדוגמאות, ואיך לסיים בבקשה ברורה. בעזרת סיפורים מהחיים, הוא מראה איך הכלים של דיבייט יכולים לשמש אותנו בכל שיחה חשובה – מהצגת רעיונות בעבודה ועד להתמקחות מול בעל הדירה.

״אז, ספר/י קצת על עצמך?״. הרבה מאוד אנשים מתקשים לענות על השאלה הלכאורה פשוטה הזו, למרות שהיא עולה כמעט בכל פגישה ראשונה, בין אם מדובר בפגישה אישית ובין אם מקצועית. לעיתים הקושי נובע ממבוכה ולעיתים בשל האתגר להבין מה בדיוק הדבר הנכון לספר בכל סיטואציה.

בפרק היום אנחנו צוללים לעומק עולם ההצגה העצמית בעולם מקצועי, ובוחנים איך אפשר להשתמש בכלים סיפוריים כדי להציג את עצמנו. בפרק רוני הרניב יושבת לשיחה עם ד"ר נועם פיינהולץ, סטוריטלר עסקי, על העקרונות והכלים שיכולים לשנות את הדרך שבה אנחנו נתפסים – בפגישות עבודה, ראיונות או כל מפגש מקצועי.

נועם משתף ב-6 טכניקות פרקטיות להצגה עצמית: החל מסיפור קצר ומדוייק, דרך שימוש במספרים שמספרים את הסיפור שלנו בצורה עוצמתית, שימוש ברגעים קטנים כדי ליצור חיבור אמיתי ועד המודל שעוזר לנו לספר על עצמנו – מבלי להעמיד את עצמנו במרכז. 

הפרק השבוע הוא חלק מסדרה חדשה שעוסקת בסופט סקילז בעולם העסקי, זאת אומרת בתכונות או יכולות שהן לא מקצועיות או טכניות, אבל הן עדיין הכרחיות בשבילנו בעולם העבודה או היזמות. אז בין אם אתם יזמים של סטארטאפ, בונים קריירה, מנהלים צוותים או פשוט רוצים לחדד את המסר האישי שלכם, יש בפרק כלים מעשיים שאפשר ליישם מיד. 

איך מתחילים מסע של מעבר תפקיד בתוך הארגון? איך מאזנים בין התפקיד הקודם לתפקיד החדש? ומה המערכת יכולה לעשות כדי לעזור למעבר להיות מוצלח?

היינו רוצים לחשוב שאנחנו מצליחים להתקדם בחיים בזכות הכישרון, החוכמה והמסירות שלנו לבדם, אבל זה לא תמיד המצב. לפעמים כדי להתקדם ולצמוח צריך לדעת לפעול, להיות פרואקטיביים, לזהות הזדמנויות וללכת עליהן עד הסוף.

אלמוג רוס החל את דרכו המקצועית במאנדיי בתפקיד תמיכה, וברגע אחד של שיחת מסדרון הוא הצליח לזהות הזדמנות לקחת את הקריירה שלו צעד אחד קדימה לכיוון שחלם עליו – ניהול מוצר.

בפרק השבוע אלמוג משתף איך עשה את הצעד הראשון – ומה נדרש ממנו כדי ללמוד את התפקיד החדש, ולמעשה סביבת עבודה חדשה. לצד רועי סעדון, דיירקטור פרודקט במאנדיי והמנהל של אלמוג, נגלה גם איך נבנתה התמיכה שסייעה לו לצלוח את המעבר מצד המנהלים והצוותים (הן הישנים והן החדשים) החל מתשומת הלב לפרטים הקטנים ועד לבניית תוכנית עבודה ששמה אותו במסלול הנכון להצלחה.

פרק שיכול להדליק את הניצוץ לעשות קפיצה גדולה בקריירה, או לתת דחיפה למי שעמוק בפנים יודע/ת שהוא/היא צריכים לפעול ולא לחכות שיבחרו בהם.

למכור את המוצר שלנו לחברות קטנות ובינוניות זה דבר אחד, אבל איך מוכרים לחברה עם אלפי עובדים, מחלקות מסועפות, שלל צרכים מגוונים ותהליכי רכש ארוכים? זהו מסע מורכב – מהצעד הראשון של יצירת קשר ועד הרגע שבו העסקה נסגרת (או נופלת). מכירה לאנטרפרייז היא שפה, ובפרק השבוע ננסה להתחיל ללמוד אותה.

בפרק הזה אנחנו יוצאים לחלק הראשון של ספיישל בשני חלקים, שבו נפרק שלב אחרי שלב את תהליך המכירה לארגונים הגדולים באמת. אדוה שיסגל מארחת את אמיתי וייזר, Director of Sales, ושקד הרשקוביץ, Solutions Engineering Manager במאנדיי, ששיתפו את השיעורים שלהם ממכירות ללקוחות הענקיים.

ביחד, נצלול אל השאלות הגדולות: איך מזהים את האנשים הנכונים לפנות אליהם? איך מייצרים פגישה ראשונה שפותחת דלתות? ולמה מכירת אנטרפרייז היא לא עניין של כסף ומוצר, אלא של בניית מערכת יחסים אמיתית עם הלקוח?

בחברת Jit, המתמחה ב-Cybersecurity, זיהו בעיה חדשה ונפוצה בתחום שלהם: אחרי מהפכת ה-AI תפוקת צוותי הפיתוח הולכת וגדלה, אבל צוותי ה-Security נשארים באותו גודל, עם אותם הכלים, וכורעים תחת העומס. אז הם החליטו להילחם באש עם אש – ולחשוב בצורה אג׳נטית.

בפרק הזה אמיר קסלר, VP Product ב-Jit, מספר איך נולדו סוכני ה-Security שהחברה פיתחה – כאלה שפועלים בשקיפות, ניתנים להתאמות בתהליכי העבודה שלהם, ומספקים תשובות ישירות ללקוחות – ואיך המעבר למוצר מבוסס Agents דרש למעשה מהחברה כולה להפוך לאג׳נטית בעצמה.

עמוק בתוך מהפכת ה-AI, מאנדיי כבר הייתה על הרכבת, ושילבה בהצלחה טכנולוגיות חדשות במוצר ובחברה. ואז, רגע אחד של התבוננות פנימית גרם להנהלה להבין: כדי לעמוד בקצב, לשנות את צורת החשיבה מהיסוד, ולהפוך את ה-AI לחלק בלתי נפרד מה-DNA הארגוני – דרוש מהלך דרמטי.

וכך נולד AI Month: חודש שלם שבו 700 עובדים יצאו מהשגרה לטובת למידה, חקירה ופיתוח, במטרה לגלות איך AI יכול להפוך ממנוע לשדרוגים נקודתיים – למכפיל כוח אמיתי שמניע את הארגון כולו קדימה.

בפרק הזה דניאל לריה (CPTO), סיתוון אמיר (VP Product) ולירון שטרייכמן (VP R&D) משתפים בתחושות ובשיקולים שמאחורי היוזמה הייחודית, בדרך בה זה הפך מיוזמה של ההנהלה לחודש שהובל על ידי העובדים עצמם, ואיך משמרים את הערך הארגוני גם אחרי שההייפ דועך.

להעמקה נוספת ממליצים לקרוא את הפוסט של דניאל ולפלייבוק המלא את הפוסט של לירון

מאור שלמה לא תכנן להקים חברה שתמכר ל-Wix בעשרות מיליוני דולרים בתוך שישה חודשים. הוא פשוט רצה לבנות מוצר טוב, תוכנה שבונה תוכנה. ככה נולדה Base 44, לבד, בלי גיוס, בלי צוות, בלי מימון. התוצאה: מאות אלפי משתמשים, רווחיות כמעט מיידית, וקצב צמיחה מסחרר שהוביל לאקזיט מהיר. בפרק הזה הוא משתף את אדוה שיסגל בסיפור שמייצג באופן מסויים את התנועה שקיימת בענף – עבודה מהירה של יזם יחיד, ללא VC, ושנתמכת בבינה מלאכותית.  

מאור מספר על האסטרטגיות שעזרו לו להגיע לשם: בנייה קהילתית אמיתית ועמוקה, עבודה ב־Build in Public, שהפכו את המשתמשים למפיצים הכי חזקים של המוצר. הוא מדבר גם על ההחלטות שקיבל – למה נשאר Bootstrap לאורך הדרך, מה הוא חושב על התחרות, ואיך הוא עשה את זה תוך כדי שהוא מחזיק את כל התפקידים בעצמו: פיתוח, שיווק, תמיכה, מוצר וניהול. 

רומי גובס, מייסדת ומנכ״לית Sensi.AI, פגשה יותר ממאה משקיעים לפני שהיא והשותף שלה שמעו את ה״כן״ הראשון, זה ששינה את מסלול החברה. עשרות מצגות פשוט לא עבדו. רומי הייתה בפיץ' מוד: מרוחקת, טכנית, לא מחוברת לאינטואיציה שלה, ובטח שלא לעצמה. במבט לאחור היא מבינה שכל ה"לא" בדרך, עיצבו לא רק את החברה, אלא גם אותה. היא מתארת את התהליך הזה כמו אורגניזם חי, שלומד, משתנה, מתפתח. עד כדי כך, שבפגישה השנייה עם המשקיע אורן זאב, הוא עצר ואמר לה: "משהו בך השתנה לגמרי."

מה שהשתנה, היא מסבירה, היה החיבור שלה לעצמה. ההבנה שהיא כבר לא צריכה להחזיק דמות, אלא פשוט להיות.אחרי הרבה זמן היא הרגישה שהיא לא רק מגיבה לשאלות, אלא באמת מנהלת את השיחה. אז איך מגיעים למקום הזה? כנראה שזו דרך שחייבים לעבור כדי להשתנות, ואין ממש קיצורי דרך.

ביחד עם נועה מץ, רומי נכנסת לשיחה עמוקה על כימיה עם אנשים, משקיעים, עובדים, שותפים, ועל ההבנה שלא כל מי שמבריק על הנייר מתאים למסע שלך. היא משתפת איך תוך דקות ספורות היא יודעת אם מישהו מתאים לארגון, ולמה דווקא העובדה שהיא לא "חיית במה", עזרה לה לפתח סגנון ניהול אישי ואותנטי.

בסדרת ״על הספה״, נועה מץ, פסיכולוגית סטארטאפים, לוקחת אותנו למסע אחר, שחודר מתחת לפני השטח של עולם היזמות ונוגע באתגרים השקטים והמורכבויות הרגשיות שבדרך.

האזינו לפרקים הקודמים בעל הספה: 

רן רבנזפט על שתי מערכות היחסים החשובות בדרך היזמית 

אופיר ארליך – על המנוע הפנימי ליזמות

מאור שלמה לא תכנן להקים חברה שתמכר ל-Wix בעשרות מיליוני דולרים בתוך שישה חודשים. הוא פשוט רצה לבנות מוצר טוב, תוכנה שבונה תוכנה. ככה נולדה Base 44, לבד, בלי גיוס, בלי צוות, בלי מימון. התוצאה: מאות אלפי משתמשים, רווחיות כמעט מיידית, וקצב צמיחה מסחרר שהוביל לאקזיט מהיר. בפרק הזה הוא משתף את אדוה שיסגל בסיפור שמייצג באופן מסויים את התנועה שקיימת בענף – עבודה מהירה של יזם יחיד, ללא VC, ושנתמכת בבינה מלאכותית.  

מאור מספר על האסטרטגיות שעזרו לו להגיע לשם: בנייה קהילתית אמיתית ועמוקה, עבודה ב־Build in Public, שהפכו את המשתמשים למפיצים הכי חזקים של המוצר. הוא מדבר גם על ההחלטות שקיבל – למה נשאר Bootstrap לאורך הדרך, מה הוא חושב על התחרות, ואיך הוא עשה את זה תוך כדי שהוא מחזיק את כל התפקידים בעצמו: פיתוח, שיווק, תמיכה, מוצר וניהול. 

מה באמת חושב משקיע אמריקאי כשהוא אומר שהרעיון שלכם "מעניין"? מה ההבדלים הקריטיים בין משקיעים אמריקאיים לישראלים? ולמה וולידציה למוצר שלכם בישראל יכולה להיות טעות קריטית שתגלו מאוחר מדי?

המעבר לשוק האמריקאי הוא אתגר עצום עבור יזמים ישראלים, והוא רצוף בפערים תרבותיים, עסקיים ותקשורתיים שיכולים להכשיל גם את הסטארטאפ המבטיח ביותר. השבוע בפודקאסט, אנחנו מדברים עם יסמין לוקץ' , משקיעת הון סיכון, יזמת חברתית, והמייסדת של עמותת ICON שחיה ונושמת את עמק הסיליקון כבר 18 שנה.

בפרק, יסמין מסבירה איך לגשת נכון למשקיעים, לקוחות ועובדים אמריקאים, ואיך להימנע מהנפילות הכואבות ביותר. דיברנו על בניית נטוורקינג מאפס , על ההשפעה של מהפכת ה-AI על עולם ההשקעות והסטארטאפים בכלל  ועל התוכניות של ICON שמחברות יזמים ישראלים למרכז העשייה בוואלי.

מה הופך מוצר לכזה שאנשים זוכרים וגם רוצים להשתמש בו? למה זה לפעמים טוב לצחוק על הבעיה של המשתמשים שלנו? איך בונים מודעות שעוררות רגש אצל קהל היעד שלנו?  

בפרק הזה אדוה שיסגל מארחת את מנו כהן, Head of Marketing במוצר ה-CRM של מאנדיי, לשיחה שמפרקת שלב אחר שלב איך לבנות סיפור סביב מוצר, למה לא מספיק להגיד “המוצר שלנו הוא הכי טוב”, ואיך יוצרים מסר שגורם לאנשים להזדהות ולא רק ללחוץ על מודעה.

מנו משתף מהניסיון שלו ב-Wix, ב-Walnut ובמאנדיי, ומסביר איך הוא ניגש לבניית קמפיינים, כולל מחקרים עם מאות אנשי מכירות, קריאייטיב שנשען על כאב אמיתי של המשתמשים, ויצירת דמות של CRM ש"צריך תמיכה רגשית" כדי לדבר על התסכול שבשימוש במערכות אחרות. לאורך הפרק הוא מציג את מודל הפירמידה לבניית מסר – החל מפיצ'רים, דרך הערך למשתמש, ועד לרגש שמחבר את הקהל לסיפור של המוצר.

מאור שלמה לא תכנן להקים חברה שתמכר ל-Wix בעשרות מיליוני דולרים בתוך שישה חודשים. הוא פשוט רצה לבנות מוצר טוב, תוכנה שבונה תוכנה. ככה נולדה Base 44, לבד, בלי גיוס, בלי צוות, בלי מימון. התוצאה: מאות אלפי משתמשים, רווחיות כמעט מיידית, וקצב צמיחה מסחרר שהוביל לאקזיט מהיר. בפרק הזה הוא משתף את אדוה שיסגל בסיפור שמייצג באופן מסויים את התנועה שקיימת בענף – עבודה מהירה של יזם יחיד, ללא VC, ושנתמכת בבינה מלאכותית.  

מאור מספר על האסטרטגיות שעזרו לו להגיע לשם: בנייה קהילתית אמיתית ועמוקה, עבודה ב־Build in Public, שהפכו את המשתמשים למפיצים הכי חזקים של המוצר. הוא מדבר גם על ההחלטות שקיבל – למה נשאר Bootstrap לאורך הדרך, מה הוא חושב על התחרות, ואיך הוא עשה את זה תוך כדי שהוא מחזיק את כל התפקידים בעצמו: פיתוח, שיווק, תמיכה, מוצר וניהול. 

צילום: אוהד ארידן

איך אפשר להיות גם B2C וגם B2B? מה עושים כשמזהים שיש לנו לא מעט לקוחות אנטרפרייז מבלי שבכלל כיוונו אליהם? איך משנים את מודל התמחור כך שלא יפגע בלקוחות הקיימים שלנו? 

אחת השאלות הראשונות שסטאראפ יכול להישאל בתהליך השקעה היא האם הוא B2C או B2B. התשובה לשאלה הזו משפיעה על המודל העסקי של החברה, על סוג המכירות שהיא תעשה, וגם על התמחור של המוצר שלה. 

מאז שארטליסט הוקמה בשנת 2016, הם הספיקו להיות B2C שמוכר רק לאנשי מקצוע בתחום יצירת התוכן, לזהות את השינוי שהגיע עם התפתחות הקריאייטור אקונומי ולהרחיב את הקהל שלהם, ולמכור לכמה מהחברות הגדולות בעולם – כמו גוגל, דיסני, קוקה-קולה ונייק. אז איך מוכרים גם לקונסומר וגם לאנטרפרייז, מבלי שאף אחד מהצדדים יפגע? 

השבוע בסדרת אלטרנטיב דריה ורטהיים מדברת עם עירא בלסקי, מייסד-שותף ומנכ״ל-שותף ב-Artlist. עירא משתף איך זיהוי נכון של הזדמנויות לאורך הדרך אפשר להם להתרחב לעוד ועוד לקוחות בשוק שפעלו בו, איך בונים מודל תמחור שישרת מעל ל-20 מיליון לקוחות עם פרופילים שונים לגמרי, ומה האתגרים שמגיעים עם פנייה לסוגי לקוחות שונים.

איך מוכרים למפתחים? איך בונים מוצר בשוק שעוד לא קיים? למה המייסדים של ג׳ייפרוג לא וויתרו למרות שלא הצליחו למצוא השקעה במשך חמש שנים?

המעבר ממוצר חינמי למכירות בכלל, ולאנטרפרייז בפרט – הוא אתגר שלא מעט חברות נתקלות בו, ורבות לא מצליחות לצלוח. אם נחשוב על זה רגע – האם יש איזה שהוא שירות שוואטסאפ או טוויטר יכולות להציע, שיגרום לנו להסכים לשלם על השימוש בהן?

האתגר הזה היה גם חלק מהמסע של ג׳ייפרוג, לצד לא מעט אתגרים אחרים. אם למנות כמה מהם –  הם בנו מוצר בשוק שעוד לא היה קיים, הקהל שהם כיוונו אליו היה מפתחים, והם לא הצליחו לגייס השקעה במשך חמש שנים. ולמרות כל זאת, היום – 14 שנים אחרי שהתחילו – הם מוכרים לפורטפוליו של 7000 חברות שמעל ל-60 אחוז מהן חברות אנטרפרייז. אז איך הם עשו את זה? 

השבוע בסדרת אלטרנטיב, דריה ורטהיים מדברת עם שלומי בן חיים, מנכ״ל ומייסד-שותף בג-Jfrog על המסע שעשו והמעבר ממוצר חינמי מבוסס קוד פתוח למכירות לאנטרפרייז. שלומי שיתף באיך להשתמש בוויראליות ככלי ולמה היא לא המטרה, איך מנגישים את הערך למקבלי ההחלטות בחברות, ובמה קרה כשהוא הסביר לאוסטרלים על המשמעות מאחורי השם של החברה. 

איך אפשר להביא חדשנות לשוק מיושן? איך בונים חברה שכל אחד מהעובדים בה מגיע מתחום אחר לחלוטין? ואיך מגייסים כסף למוצר טכנולוגי בשוק לואו-טקי? 

כשמגיעים להקים חברת סטארטאפ בתחום שיש בו הרבה טכנולוגיה יש לא מעט אתגרים, אבל אתגר אחד שכנראה לא תפגשו הוא התנגדות של השוק לטכנולוגיה שאתם מציעים. במקרה של Veev, חברת טכנולוגיית בניה, הסיפור היה קצת אחר. ההחלטה להקים חברה בשוק לואו-טקי התגלתה כמאתגרת כשהם ניסו לתקשר אותה לחשמלאים, נגרים, אינטסלטורים ובעלי מקצוע אחרים שפועלים בתחום. אז מה הם עשו? החליטו לקחת את כל ה-supply chain אליהם.

השבוע, דריה ורטהיים מדברת עם דפנה עקיבא, שותפה מייסדת ו-CRO ב-Veev, על המסע שלהם כחברת מוצר שמייצרת מוצר טכנולוגי בשוק שהוא הכל חוץ מטכנולוגי. הן דיברו על ההזדמנות שמגיעה עם ריצה בשוק ללא חדשנות, על איך נראית צמיחה עבורם, וההחלטה להקים חברה שמועסקים בה כל בעלי המקצוע הרלוונטים במקום לעבוד עם אנשים חיצוניים.

מה עומד מאחורי ההחלטה להתמקד בשוק הישראלי? מה היתרונות שמגיעים עם התמקדות בשוק קטן שיש איתו היכרות מוקדמת? ומתי מבינים שהזמן הנכון להתרחב גלובלית?

עבור רוב חברות הסטארטאפ שקמות בישראל, הכניסה לשוק הישראלי מגיעה אחרי התבססות בשווקים אחרים, גדולים יותר. יש לזה מגוון של סיבות, שקשורות באתגרים שהחלטה להתמקד בשוק הישראלי מביאה איתה – בין אם מדובר בגיוס כספים, גיוס עובדים, או האפשרות לצמוח. 

אבל כשליאור וילצ׳ינסקי ורמי גבאי הקימו את חשבונית ירוקה ב-2011, הם ידעו מההתחלה שהם רוצים להתמקד בשוק המקומי. הסטארטאפ, פלטפורמת SaaS לעצמאיים ועסקים קטנים, נולד בעקבות הכאב האישי שלהם בתור עצמאיים, אבל גם מתוך רצון לבנות משהו מתוך ישראל שיפנה לשוק המקומי ולא יסתכל החוצה.

היום הם פועלים בשם שונה, morning של חשבונית ירוקה, ויש להם 110 אלף לקוחות וחשבוניות בשווי של 55 מיליארד שקלים שעוברות דרכם – וזה כשמרגע ההקמה ועד היום הם התמקדו רק בשוק הישראלי, גייסו כסף לראשונה ב-2021 ומתחילים להסתכל רק עכשיו על התרחבות לשוק הגלובלי. 

השבוע בסדרת אלטרנטיב דריה דיברה עם ליאור ורמי על ההחלטה להתמקד בשוק הישראלי, איך הם השתמשו באלמנט הקהילתיות כדי לצמוח, ואיך מתכננים יציאה לשוק חדש לגמרי. 

איך לומדים להכיר השוק שלכם כשנמצאים רחוק ממנו? מה המודל העסקי של חברת B2C? איך בוחרים באיזה שוק להתחיל להתמקד?

כשחושבים על מסע של סטארטאפ, יש תהליך שנראה די קבוע – מתחילים מרעיון, מגיעים לולידציה ראשונית, והשלב הבא הוא פניה למשקיעים. עבור חברות B2C, המסע הזה נראה קצת שונה – דוגמא אחת היא שאם בדרך כלל מספיקה וולידציה אצל לקוח אחד, שעבור חברת B2B יכול להיות חברה גדולה, עבור חברות שפונות ישירות ללקוחות הדרישות מהמשקיעים הן הרבה יותר גבוהות.

השבוע בסדרת אלטרנטיב, דריה ורטהיים מדברת עם יובל קמינקא, מייסד-שותף ומנכ״ל Simply (Joytunes), שיש לה מאות אלפי לקוחות משלמים ברחבי העולם ו- כל זה כשכל 200 העובדים שלהם נמצאים כאן בישראל. יובל שיתף במה המשמעות של הצלחה עבורם, איך נראה תהליך גיוס הכספים, ומה המשמעות של רווחיות בחברת B2C. 

מה זה סורסינג? איך אפשר להשתמש בו כדי להוריד עלויות של תהליכי גיוס? מה הדרך הכי טובה לוודא שמועמדים יענו לפניה? 

בכל סטארטאפ, בין אם גדול או קטן, עולה לעיתים הצורך לגיוס מאוד מדויק וספציפי – זה יכול להיות לתפקיד בכיר בחברה, תפקיד שאין הרבה אנשים שממלאים אותו, או כזה שדורש ניסיון מאוד מסוים. הבעיה היא שהאנשים שיכולים להתאים לנו למשרות האלו לא בהכרח יפנו אלינו – אולי הם אפילו לא מחפשים עכשיו עבודה. אז איך עושים את זה? פה נכנס לתמונה צוות הסורסינג – שזה בדיוק התפקיד שלו. 

זה אולי נשמע כמו משהו שמיועד לחברות גדולות – אבל דווקא בסטארטאפים קטנים, שאולי לא יכולים להעסיק פונקציה כזו במשרה מלאה אבל הסקייל הנמוך יחסית של הגיוס מחייב שכל גיוס יהיה הכי מדויק שאפשר, יש הרבה יתרונות למגייס או מגייסת שיוכלו לשלב פרקטיקות של סורסינג בתהליכים שלהם, ולמצוא את המועמדים הכי מתאימים. 

השבוע אדוה שיסגל מדברת עם  זוהר מנדלסון בן עטר, הסורסרית הרארשונה במאנדיי וה-Team Lead של צוות הסורסינג,ועם דניאל וייסבלט, Director of Global TA& HR Director. זוהר ודניאל משתפות בפרקטיקות שאפשרנו לנו להגיע ל25% response rate להודעות שאנחנו שולחים – כמעט 20% יותר מהבנצ׳ ברק בתעשייה, באיך בונים את המשרה הזו נכון, ומתי ואיך יוצרים אסטרטגיה גיוסית לכל שלב בתהליך. 

—

מבנה פניה למועמדים

פרקים נוספים בנושא:
170: איך מודדים ומשפרים תהליכי גיוס עובדים

המעבר מתפקיד של חבר צוות למנהל של אותו צוות הוא אף פעם לא פשוט, ומביא איתו לא מעט אתגרים: מקצועיים, גם ניהוליים, וגם אישיים. בפרק הקצר שמבוסס על הבלוג של אוהד אלעל, R&D Team Leader בארטליסט, הוא משתף בתהליך האישי שעבר כשמצא את עצמו מקבל הצעה לנהל את הצוות שלו, למרות שחבריו לצוות ותיקים ממנו בחברה.

אוהד מתאר את השאלות שעלו ("איך לעבור מחבר לדמות סמכותית?"), את ההבנה שתפקידו החדש מחייב שינוי גישה ("להפסיק להיות hands on ולעבור לחשיבה מערכתית"), ואת ההחלטות שקיבל כדי לבנות אמון מחדש עם הצוות. הוא משתף גם בטיפים פרקטיים איך לבנות שגרות עבודה חדשות, לקיים שיחות אישיות עם כל אחד מהצוות, ולשמור על קווים ברורים בין הקשר האישי לבין הניהולי.

קריינות: תומר לוי

מערכת יחסים בשלט רחוק: 

איך לנהל צוותים מרחוק בצורה אפקטיבית?

מה עובר על יזם שמחליט לסגור את החברה שהקים? איך מתנהלים מול השותף, העובדים, הלקוחות והמשקיעים? ומה יכול לעזור עם תחושת הכישלון?

בפרק השבוע מתארח גבריאל עמרם, קו-פאונדר של הסטארטאפ "Brew", שסגר את החברה אחרי 4 שנות פעילות, עשרות עובדים, והשקעות של יותר מ-13 מיליון דולר. יחד עם אדוה שיסגל, הוא משתף ברגע שבו הבין שהגיע הזמן לעצור את החברה ואת החלום סביבה.

גבריאל משתף על קבלת ההחלטות הכואבות: מתי מבינים שזה כבר לא הולך לקרות, איך מתנהלים מול גורמי הלחץ השונים כשיודעים שהסוף מתקרב, וגם על לילות ללא שינה, והמאמצים למכור את ה-IP כדי להציל משהו מהחברה.

הסיפור של גבריאל הוא לא יוצא דופן, למעשה הוא הכלל של הסטטיסטיקה שבה 9 מתוך 10 סטארטאפים נסגרים. אז אם אתם נמצאים לקראת סגירת החברה שלכם, או יש לכם מחשבות בכיוון ואתם נמצאים כרגע בעין הסערה, הפרספקטיבה של גבריאל שנתיים אחרי סגירת החברה שלו וכשהוא נמצא בתוך הפרק שלאחר מכן, אולי יכולה להועיל לכם.

—

5 תובנות מרכזיות מהפרק:

1. החלטה על סגירה היא תהליך מתמשך לא רגע – ההבנה שצריך לסגור את החברה לא מגיעה ברגע אחד. זה תהליך הדרגתי שמתחיל בסימנים של שחיקה, ירידה בקצב ההכנסות, קשיים בגיוס, ואז גם בשיחות אישיות בין הפאונדרים. ההכרזה על סגירה היא רק נקודת השיא של תהליך רגשי ואסטרטגי ארוך.
2. שקיפות מול שותפים, עובדים ומשקיעים היא קריטית – גבריאל מדגיש את החשיבות בשיתוף הדרגתי ומתואם של גורמים שונים – משקיעים היו בתמונה כבר מהניסיון לגייס את הסבב הבא, ההנהלה קיבלה עדכונים בהדרגה, והעובדים עודכנו כשהיה ברור שכבר לא תהיה השקעה חדשה. הדרך שבה משתפים, משפיעה על האמון לאורך כל הדרך – גם אחרי הסגירה.
3. אי אפשר לסגור סטארטאפ ברגע שנגמר הכסף – סגירה היא תהליך מורכב משפטית, לוגיסטית ורגשית. צריך להשאיר תקציב ייעודי לסיום הפעילות בצורה מסודרת: לשלם לספקים, לעובדים, לסיים חוזים. גבריאל ממליץ לתכנן אחורה מהתאריך שבו רוצים לסגור ולהתייעץ עם אנשי מקצוע כדי לעשות את זה נכון.
4. גם כשסוגרים, אפשר לעשות את זה נכון – הפרידה מהעובדים נעשתה בהדרגה, בשקיפות, ועם כוונה לשמור על קשרים ותחושת כבוד הדדי. גם הלקוחות קיבלו זמן להיערך, להוציא דאטה, ולקבל המלצות לאלטרנטיבות. גם כשהסוף כואב, אפשר לשים לב לחוויה של כל מי שהיה חלק מהדרך.
5. זה מרגיש כמו כישלון אבל זו רק תחנה בדרך – בזמן אמת, גבריאל הרגיש צורך "להתחפר מתחת לאדמה", אבל עם הזמן הגיעו פרספקטיבה ותחושת שלמות. לדבריו, החיים לא נגמרים כשסוגרים סטארטאפ, ולפעמים זה דווקא השלב שמפנה מקום לדברים חדשים, מקצועית ואישית. במבט לאחור, הדרך שבה הסגירה נעשתה השאירה אותו שלם עם ההחלטה.

מוזמנים להצטרף אל קבוצת הפייסבוק שלנו ולהמשיך את השיח –

www.facebook.com/groups/startupforstartup/

ניתן למצוא את כל הפרקים ותכנים נוספים באתר שלנו –  

רומי גובס, מייסדת ומנכ״לית Sensi.AI, פגשה יותר ממאה משקיעים לפני שהיא והשותף שלה שמעו את ה״כן״ הראשון, זה ששינה את מסלול החברה. עשרות מצגות פשוט לא עבדו. רומי הייתה בפיץ' מוד: מרוחקת, טכנית, לא מחוברת לאינטואיציה שלה, ובטח שלא לעצמה. במבט לאחור היא מבינה שכל ה"לא" בדרך, עיצבו לא רק את החברה, אלא גם אותה. היא מתארת את התהליך הזה כמו אורגניזם חי, שלומד, משתנה, מתפתח. עד כדי כך, שבפגישה השנייה עם המשקיע אורן זאב, הוא עצר ואמר לה: "משהו בך השתנה לגמרי."

מה שהשתנה, היא מסבירה, היה החיבור שלה לעצמה. ההבנה שהיא כבר לא צריכה להחזיק דמות, אלא פשוט להיות.אחרי הרבה זמן היא הרגישה שהיא לא רק מגיבה לשאלות, אלא באמת מנהלת את השיחה. אז איך מגיעים למקום הזה? כנראה שזו דרך שחייבים לעבור כדי להשתנות, ואין ממש קיצורי דרך.

ביחד עם נועה מץ, רומי נכנסת לשיחה עמוקה על כימיה עם אנשים, משקיעים, עובדים, שותפים, ועל ההבנה שלא כל מי שמבריק על הנייר מתאים למסע שלך. היא משתפת איך תוך דקות ספורות היא יודעת אם מישהו מתאים לארגון, ולמה דווקא העובדה שהיא לא "חיית במה", עזרה לה לפתח סגנון ניהול אישי ואותנטי.

בסדרת ״על הספה״, נועה מץ, פסיכולוגית סטארטאפים, לוקחת אותנו למסע אחר, שחודר מתחת לפני השטח של עולם היזמות ונוגע באתגרים השקטים והמורכבויות הרגשיות שבדרך.

האזינו לפרקים הקודמים בעל הספה: 

רן רבנזפט על שתי מערכות היחסים החשובות בדרך היזמית 

אופיר ארליך – על המנוע הפנימי ליזמות

איך אפשר להגיד בדיוק את אותו משפט ולקבל תגובה שונה לגמרי, רק כי הדרך שבה אמרנו אותו השתנתה? מה מניע את חברי הצוות שלנו בתקשורת איתנו, ואיך אנחנו משתקפים למי שעובד איתנו? 

בפרק השבוע אנחנו חוזרים לסדרת פרקי ה״סופט-סקילז״ שלנו – כל מה שלא כתוב בתיאור המשרה אבל יכול לעשות הבדל משמעותי בקריירה. והפעם אנחנו מדברים על תקשורת במקום העבודה – איך סגנונות אישיות שונים משפיעים על הדינמיקה בינינו, למה פרשנויות שגויות נוצרות גם כשלא הייתה כוונה לפגוע, ואיך יוצרים סביבה שבה מותר לשאול, לטעות ולדבר בלי לחשוש.

נועה מץ, פסיכולוגית סטארטאפים יועצת ושותפה לשעבר בקרן הון-סיכון, מסבירה למה ביטחון פסיכולוגי הוא לא מותרות אלא תנאי הכרחי ליצירתיות וחדשנות. נדבר בפרק על כלים מעשיים, כמו למסגר משימות כחקר ולא כהוכחת יכולת, ולבחור סימני שאלה במקום סימני קריאה כדי לעודד שיח פתוח. נדבר גם על מודל ה-DISC, שמחלק את סגנונות התקשורת לארבע נטיות ברורות ומסבירה איך אפשר לזהות מי יושב מולך, ומה הוא צריך לשמוע כדי להיות חלק אמיתי מהשיח.

5 תובנות מרכזיות מהפרק: 

1. ביטחון פסיכולוגי הוא תנאי לחדשנותעובדים שמרגישים בטוחים לטעות, לשאול שאלות ולהביע דעה, גם כשזה לא פופולרי, הם הבסיס ליצירתיות, להתפתחות צוותית ולשינויים ארגוניים. בלי מרחב בטוח, אנשים נוטים לשתוק, להסתיר טעויות ולפעול מתוך פחד.
   
2. מסגור של משימה כחקר ולא כמבחן משנה את האווירה בצוותכשמנהלים מציגים משימה חדשה כאזור של למידה וגילוי ("אנחנו עוד לא יודעים מה נכון כאן"), ולא כמשהו שצריך "לספק עליו תשובות", הם מאפשרים לאנשים להשתתף מתוך סקרנות ולא מתוך פחד להיכשל.
   
3. מודל ה-DISC עוזר להבין את מי שמולךהמודל מחלק אנשים לארבע נטיות תקשורת עיקריות: דומיננטי, משפיע (Influence), יציב (Steady) וזהיר (Cautious). ההבנה של סגנונות התקשורת האלה מאפשרת לגשת לכל אדם בצורה שמתאימה לו, להפחית חיכוכים ולחזק שיתוף פעולה.
   
4. שאלות פתוחות וסימני שאלה יוצרים מרחב בטוחהדרך שבה אנחנו מציגים רעיונות משפיעה על הפתיחות של האחרים להגיב. כשאנחנו מציעים רעיון בטון חוקר ולא פסקני, לדוגמה, "מה דעתכם על…?", אנחנו מעודדים השתתפות, סקרנות ודיאלוג.
   
5. כדי לעבוד טוב יותר, צריך לדבר גם על איך עובדיםנועה מדגישה ש"לעבוד על העבודה" זו לא בזבוז זמן, אלא השקעה שמחזירה את עצמה. ככל שהצוות לומד להבין את עצמו ואת הדינמיקה הפנימית שלו, העבודה עצמה הופכת יעילה, מדויקת ונעימה יותר.

מי אתם? ומה אתם עושים? התשובה לשתי השאלות האלה היא אחד הדברים הבסיסיים ביותר שסטארטאפ צריך לגבש כדי להגיע אל המשקיעים, לשכנע אותם, ולבנות מותג מצליח. אבל למרות שמדובר בשאלות פשוטות לכאורה, לעיתים קרובות מתברר שהגדרת הזהות של החברה והמוצר במדויק היא אחד האתגרים המשמעותיים שחברות מתמודדות איתם בתחילת הדרך, ויש לכך חשיבות מכרעת להמשך.

אז הפעם, בפרק קצר שמבוסס על הבלוג שכתבה אסטרטגית המוצר תמר דן, נבין בעזרתה כמה חשוב לעצור ולהתמקד בהגדרת הזהות המותגית כבר בשלבים המוקדמים של החברה, איך בונים אסטרטגיה מותגית נכונה שתאפשר לחברה לבלוט ולרכוש את אמון המשקיעים, ומה השאלות שאסור להתעלם מהן כשניגשים למשימה. 

קריינות: עמית צפריר

מאור שלמה לא תכנן להקים חברה שתמכר ל-Wix בעשרות מיליוני דולרים בתוך שישה חודשים. הוא פשוט רצה לבנות מוצר טוב, תוכנה שבונה תוכנה. ככה נולדה Base 44, לבד, בלי גיוס, בלי צוות, בלי מימון. התוצאה: מאות אלפי משתמשים, רווחיות כמעט מיידית, וקצב צמיחה מסחרר שהוביל לאקזיט מהיר. בפרק הזה הוא משתף את אדוה שיסגל בסיפור שמייצג באופן מסויים את התנועה שקיימת בענף – עבודה מהירה של יזם יחיד, ללא VC, ושנתמכת בבינה מלאכותית.  

מאור מספר על האסטרטגיות שעזרו לו להגיע לשם: בנייה קהילתית אמיתית ועמוקה, עבודה ב־Build in Public, שהפכו את המשתמשים למפיצים הכי חזקים של המוצר. הוא מדבר גם על ההחלטות שקיבל – למה נשאר Bootstrap לאורך הדרך, מה הוא חושב על התחרות, ואיך הוא עשה את זה תוך כדי שהוא מחזיק את כל התפקידים בעצמו: פיתוח, שיווק, תמיכה, מוצר וניהול. 

צילום: אוהד ארידן

מאור שלמה לא תכנן להקים חברה שתמכר ל-Wix בעשרות מיליוני דולרים בתוך שישה חודשים. הוא פשוט רצה לבנות מוצר טוב, תוכנה שבונה תוכנה. ככה נולדה Base 44, לבד, בלי גיוס, בלי צוות, בלי מימון. התוצאה: מאות אלפי משתמשים, רווחיות כמעט מיידית, וקצב צמיחה מסחרר שהוביל לאקזיט מהיר. בפרק הזה הוא משתף את אדוה שיסגל בסיפור שמייצג באופן מסויים את התנועה שקיימת בענף – עבודה מהירה של יזם יחיד, ללא VC, ושנתמכת בבינה מלאכותית.  

מאור מספר על האסטרטגיות שעזרו לו להגיע לשם: בנייה קהילתית אמיתית ועמוקה, עבודה ב־Build in Public, שהפכו את המשתמשים למפיצים הכי חזקים של המוצר. הוא מדבר גם על ההחלטות שקיבל – למה נשאר Bootstrap לאורך הדרך, מה הוא חושב על התחרות, ואיך הוא עשה את זה תוך כדי שהוא מחזיק את כל התפקידים בעצמו: פיתוח, שיווק, תמיכה, מוצר וניהול. 

מה הכלים השונים לתכנון קדימה? כמה שאפתנות כדאי להביא לתהליך הצבת היעדים שלנו? ואיך אפשר לתכנן לתרחישים עתידיים שונים?

תכנון קדימה הוא תמיד מאתגר – היכולת להגיד עכשיו לא רק איפה נרצה להיות בעוד שנה, אלא גם מה יידרש מאיתנו כדי להגיע לשם, ואיך נדע שזה באמת אפשרי. אם נוספים על האתגר הזה משתנים בלתי ידועים כמו משבר כלכלי, מלחמה, מילואים, או עבודה מרחוק, הוא נהיה קשה אפילו יותר. 

בתחילת ינואר, ערכנו אירוע בנושא ׳איך תראה 2024? כלים לתכנון שנתי׳ ובה היו ארבע הרצאות קצרות, כל אחת עסקה בתכנון קדימה של ורטיקל משמעותי אחר בסטארטאפ – תכנון פיננסי, מרקטינג, רואדמאפ מוצרי, ומשאבי אנוש.

הפרק היום הוא הסשן שהעביר תומר קרמרמן, Head of Analytics to the CEO במאנדיי, על כלים ואסטרטגיות בתכנון קדימה. איתמר שיתף בכלים לזיהוי האתגרים הכי משמעותיים שנרצה לפתור בשנה הקרובה, והדרך לעשות תעדוף בעזרת הסטייקהולדרים השונים בחברה.

ההרצאה לוותה במצגת, שניתן לראות כאן. 

לכלי שתומר והצוות שלו בנו לScenario planning ניתן להיכנס כאן
את ההקלטה המלאה מתוך האירוע ניתן למצוא כאן.

גיל הירש, מייסד-שותף StreamElements מדבר עם עם טל זקון, מייסד-שותף ומנכ״ל TRES Finance, על דרכים למדידת העבודה, מה עובד לטל באופן שבו הוא מודד את החברה, מה לא עובד, ועל מטריקות שיכולות לדחוף חברות קדימה.