62: עקרונות לעיצוב בפשטות 00

אנחנו מדברים על ששת ערכי העיצוב שאנו עוקבים אחריהם בכל תהליך חדש אליו אנו ניגשים. אורחים: רותם ויסמן - Head of Design, ויבגני קאזינק - Product Design Lead במאנדיי.קום

עיצוב

Launching a mini-series - The six values for simple (but not simplistic) design

This is the first episode in our first mini-series! Which will focus on... Design!

Creating simple experiences for users is a guiding principle in everything we do. Kicking off the series are Rotem Weissman, Head of Design, and Evgeniy kazinec, Product Design Lead. They talk about the six values of design that we follow in each new process we approach. They are introducing these values:

Tell a story
Understand the problem
Crystallize the essence
Know the medium
Talk to humans
Dream without boundaries

In the next episodes of the series, Rotem and Evgeniy will host different speakers from our Design department and dive into each of these values.

תמלול הפרק

התמלול נוצר אוטומטית ועשוי להכיל שגיאות.

ההבדל בסוף. לצורך העניין אפשר לדבר עם בן אדם אחד על נושא מסוים סופר מעניין, וזה יהיה מאוד משמם. ואפשר לדבר עם מישהו על…

אני עושה מאוד משעמם שזה יהיה סופר מעניין. והאיך הוא זה שב ת עושה את ההבדל על איך מספרים את הסיפור הזה ואיך מגישים את המידע. זה מה שתורם לפשטות ולהוציא את האסנס של הסיפור לאיזשהו פלואו נכון. נכון, אני חושבת שמה שמאוד בולט במאנדיי זה ב ת הסרטוני מושן שאנחנו עושים כדי לעזור ליוזר להבין מה הוא יכול לעשות עם פיצ'רים. ואז הסטוריטלינג ב ת כמו שאתה אומרת ואני ב לידי ביטוי בזה שאנחנו לא סוקרים את כל הפיצ'רים מבחוץ, אלא לוקחים איזשהו סיפור שיחסית הוא רחב שהרבה אנשים יכלו להתחבר עליו, והם יוכלו ממש לדמיין את עצמם בתוך הסיפור הזה עכשיו מנהלים את החנות שלהם עם הפיצ'רים האלה או מנהלים איזושהי רשימה שכולם יכולים להתחבר ולהבין אותה. וזה ממש עקרונות של סטוריטלינג שב ת ורים בסוף לקרב וכמו שראותם ר קודם להעביר מסר בצורה מקרבת, תקשורת מקרבת. אחד הדברים שאנחנו הרבה פעמים מדברים על מושן זה שהוא מגשר, הוא עושה מדיאיישן בין כל מיני דברים בתוך המוצר כדי להסביר לאנשים דברים שהם קצת יותר מורכבים ופשוט לפשט להם ולהגיד להם אם תלחצו כאן תגיעו לשם, שהם יבינו את זה וזה לא יפתיע אותם. העיקרון השני שלנו קראנו לו להבין את הבעיה. מה בין להבין את הבעיה ועיצוב בפשטות רותם? אז כדי שאנחנו נוכל ב ת לפתור בעיות או לעשות מוצרים שהם ב ת ב ת עונים על איזשהו צורך, אנחנו חייבים להבין את הבעיה שנמצאת על השולחן וזה מאוד מאוד קשה הרבה פעמים להבין את הבעיה. אני דווקא אלך הפוך, הרבה פעמים אנשים מדברים איתנו בפתרונות. הם אומרים אני ממש צריך את זה ואני ממש צריך את זה ואולי תעשו ככה ואולי תעשו ככה. וזה שהם מביאים את הפתרון זה לא ב ת או לא בהכרח עונה על הבעיה שהם ב ת מציגים או שהם ב ת חווים, זה פשוט הרעיון שלהם האינסטינקטיב על איך לפתור את זה וזה לא אומר שזה יפתור את זה למישהו אחר כי כל אחד מגיע מהעולם שלו עם יוסקייסים שלו וכדי ב ת להביא פתרון יתי שיענה לאותו בן אדם שדיבר על איזשהו פתרון ספציפי ושזה גם יענה למישהו אחר אנחנו חייבים להבין את המהות של הבעיה, את הבעיה ב ת. אני למשל אתן דוגמה, אחד הדברים שאנחנו עושים אנחנו מתעסקים בשני תחומים הרבה פעמים גם במרקטינג וגם כשאנחנו עובדים על המוצר כשאנחנו מנסים לגעת באנשים בדברים ספציפיים. למשל במרקטינג אנחנו רוצים לפנות לאנשים שאנחנו לא יודעים איפה הם נמצאים ברגע שאנחנו פונים אליהם, אנחנו לא יודעים מה עובר עליהם אנחנו רק יודעים שאנחנו רוצים להציע להם איזשהו פתרון מסוים ובשביל שנוכל ב ת לגעת בהם שהם יבינו שהם אשכרה ילחצו על הכפתור בסוף אנחנו צריכים להבין בדיוק את הבעיה שיש להם בחיים שאותה אנחנו אומרים להם בואו אנחנו יכולים לפתור לכם אותה כדי שנוכל לגשת לזה בצורה מאוד מאוד כלילה וברורה כדי שנוכל לגעת כמו שדיברנו מקודם על סטוריטלינג שנוכל לגעת ברגשות שלהם ובבעיה ה יתית יש לך דוגמה קונקרטית? תרגעתנו פנינו תרגעתנו זה פנינו למעצבים ובעצם כל מה ש רנו להם בסוף המודעה הזאתי זה Let final final final final נקודה PSD be your final version או משהו כזה זאת אומרת ממש פנינו לאיזשהו כאב שלכל המעצבים יש שכולנו עושים עוד גרסה ועוד גרסה וכבר אנחנו מיואשים מזה אז כל הפיילים שלנו הופכים להיות final final final final final final final final final final final final final final final final final final final final final final final final final final final final final final final final final final final final final final final final final final final final final final final final final final final final final final final final final final final final final final final final final final final final final final final final final final final final final final final final final final final final final final final final final final final final final final final final final final final final final final final final final final final final final final final final final final final final final final final final final final final final final final final final final final final final final final final final final final final final final final final final final final final final final final final final final final final final final final final final final final final final final final final final final final final final final final final final final final final final final final final final final final final final final final final final final final final final final final final final final final final final final final final final final final final final final final final final final final final final final final final final final final final final final final final final final final final final final final final final final final final final final final final final final final final final final final final final final final final final final final final final final final final final final final final final final final final final final final final final final final final final final final final final final final final final final final final final final final final final final final final final final final final final final final final final final final final final final final final final final final final final final final final final final final final final final final final final final final final final final final final final final final final final final final final final final final final final final final final final final final final final final final final final final final final final final final final final final final final final final final final final final final final final final final final final final final final final final final final final final final final final final final final final final final final final final final final final final final final final final final final final final final final final final final final final final final final final final final final final final final final final final final final final final final final final final final final final final final final final final final final final final final final final final final final final final final final final final final final final final final final final final final final final final final final final final final final final final final final final final final final final final final final final final final final final final final final final final final final final final final final final final final final final final final final final final final final final final final final final final final final final final final final final final final final final final final final final final final final final final final final final final final final final final final final final final final final final final final final final final final final final final final final final final final final final final final final final final final final final final final final final final final final final final final final final final final final final final final final final final final final final final final final final final final final final final final final final final final final final final final final final final final final final final final final final final final final final final final final final final final final final final final final final final final final final final final final final final final final final final final final final final final final final final final final final final final final final final final final final final final final final final final final final final final final final final final final final final final final final final final final final final final final final final final final final final final final final final final final final final final final final final final final final final final final final final final final final final final final final final final final final final final final final final final final final final final final final final final final final final final final final final final final final final final final final final final final final final final final final final final final final final final final final final final final final final final final final final final final final final final final final final final final final final final final final final final final final final final final final final final final final final final final final final final final final final final final final final final final final final final final final final final final final final final final final final final final final final final final final final final final final final final final final final final final final final final final final final final final final final final final final final final final final final final final final final final final final final final final final final final final final final final final final final final final final final final final final final final final final final final final final final final final final final final final final final final final final final final final final final final final final final final final final final final final final final final final final final final final final final final final final final final final final final final final final final final final final final final final final final final final final final final final final final final final final final final final final final final final final final final final final final final final final final final final final final final final final final final final final final final final final final final final final final final final final final final final final final final final final final final final final final final final final final final final final final final final final final final final final final final final final final final final final final final final final final final final final final final final final final final final final final final final final final final final final final final final final final final final final final final final final final final final final final final final final final final final final final final final final final final final final final final final final final final final final final final final final final final

של הוונת בעיה, זה ב ת ללכת, זה הכי רחב שאנחנו יכולים, ולא להגיד אני יודע על שום דבר, אלא להיות בגישה של אני לא יודע שום דבר, ועכשיו בוא נר מה אני מגלה. שי, אני חושבת שזה בעיצוב, אני מנסה לדמיין, אני ממש לא מעצבת, לא מעצבת ולא מעצבת, אבל קל מאוד ליפול למלכודת של לבוא למעצב, לבוא אליכם עם איזשהו ציור, איזושהי תמונה, ולהגיד זה מה שאני צריכה שתעצבו לי, ושנרוץ קדימה פשוט לעשות את זה כמו שדמיינתי את זה, במקום לעצור ולהגיד רגע מה ור לקרות, למה בכלל הדבר הזה קורה, אפשר מאוד בקלות לדלג על שלב המחקר לפתרון, כי אנשים חושבים שהם יודעים איך הם רוצים שזה ייר בסוף, אבל כאילו… אבל את יודעת, אנחנו לא ב ת יודעים מה את רוצה להגיד לנו, אנחנו צריכים ב ת לעשות את המחקר הזה ולפצח מה בדבר הזה ש רת בוא תעשו לי כזה, ומה שאת רוצה. וגם לא בטוח שהפתרון שיש לי הוא הפתרון הכי נכון עבורי. כולם כל היום מתעסקים בפתרונות, כולנו קמים ואומרים יש לי אני יודע מה לעשות, יש לי פתרון, אבל אף אחד לא מתבחבש בבעיה, וזה בדיוק ההבדל, אנחנו גם למדנו פה, אנחנו מת נים בזה, בעבודה בצוותים, בפרקטיקה, לא רק בדיזיין עצמו, בפרקטיקה של בוא נהיה בבעיות, בואו לא נהיה בפתרונות, בוא נהיה בבעיות, וברגע שכולם יהיו עליינד על הבעיה, יבוא פתאום מיליון פתרונות שלא דמיינו אותם. והרבה פעמים פתרון שאנשים אחרים פתאום מעלים, אומרים זה מדהים, זה הרעיון. והחוכמה עוד יותר גדולה היא איך אנחנו תמיד גם אנחנו המעצבים נשארים בבעיה ולא רצים לפתרון שעולה לנו, כי הרבה פעמים אנשים אומרים לצורך העניין אם תגידי במשרד אני רוצה תאורה סטייל ביתי, אז יעלו לי חמש רעיונות לראש, אבל זה לא אומר שהם עדיין הנכונות. צריך להישאר בבעיה הרבה זמן. למה? למה את רוצה את התאורה הזאת? כן. ואולי בעיה בכלל בטמפרטורה אגב. נכון. העיקרון השלישי שלנו נקרא לזקק את המהות. לזקק את המהות זה סוג של עיקרון פולו-אפ לבעצם להבין את הבעיה, כי בלי להבין את הבעיה אתה גם לא תוכל לזקק את המהות. אז אם זה בעצם להבין את הבעיה ללכת רחב, אז לזקק את המהות זה ללכת מכל הרחב הזה ולהתמקד ממש ממש בפתרון עצמו בעצם אחרי שאנחנו כבר מבינים את כל הידע שאספנו על עולם הבעיה ואנחנו מורידים את כל הפלף, את כל הדברים שלא פותרים בעיה בעצם KPI או המטרה שלנו בסוף. ניתן דוגמה מאוד ספציפית אז היה לנו פה איזשהו פיצ'ר שקיבלנו המון המון פניות ופידבקים מלכוחות שהם פשוט רצו שיהיה במערכת שלנו גאנט. עכשיו גאנט זה כלי שמגיע מכלים של ניהול פרויקטים מאוד כבדים ואנשים שצריכים לנהל זמנים ופריוריטיז וזה תמיד דבר כזה מורכב וכבד הוא מרגיש כזה מסובך כן וניסינו לפצח את זה המון זמן כאילו איך אנחנו לוקחים את הדבר הזה שהוא גאנט שהוא מפחיד המון אנשים מצד אחד ועושים מנו משהו קל ונעים שכל אחד יוכל לבוא ובעצם להשתמש בכלי הזה לצוות שלו גם אם זה חברת סטארט-אפ של ארבע אנשים שלא ב ת צריכים את כל המורכבות הזאת ולקחנו לנו המון זמן להבין מהי בעצם המהות של גאנט עצמו ואיך אנחנו מוציאים אותה ועושים מינה משהו קל אז המהות בעצם בגאנט זה איזושהי רפרזנטציה ויזואלית של זמן ביואי שהיא מר המשכיות והיא משתמשת בקולור קודינג של כל המשימות משהו שמאוד קל בעצם לצרוך את הזמן דרכו בעצם אנשים רוצים לראות את המשימות שלהם על ציר זמן זה מה שהבנו שהוא המהות כן בדיוק ואז מזה יצאנו בעצם לבנות את היואי החדש וזה בדיוק הסיפה למחקרנו לזה טיימליין כי זה פתאום מוריד את כל הלחץ וגם את זה עזר לאנשים להתנתק שנייה מהצרכים שהיו צריכים בגאנט הם רו אוקיי זה משהו חדש ופתאום ראינו שגם אנשים מבינים את זה בקלות הרבה יותר רבה בלי כל הבעיות השונות שהיה להם ואחרי זה כבר התחלנו להוסיף לזה עוד דברים וזה היה תהליך מאוד מאוד טוב של לזקק את המהות של מה שרצינו להגיע אליה גם לזקק את המהות וה ת שגם לנקות כשאתה מדבר על לזקק את המהות גם רת זה הרבה ניקיון וחוץ מלנקות דברים ויזואליים או דברים במורכבות הפונקציונלית של משהו זה גם מנקה מ סה רגשית זה מה ש רת הרגע כי גם לכם נשמע לי כצוות גאנט באתם עם כזה מלא רגשות מלא דעות טיימליין זה כזה חדש זה טבולה רסה אפשר עכשיו to relate to it כזה

במילה חידה שככה לא הצלחנו להעברית עד הסוף. אז מה זה רותם? מה העיקרון הזה אומר? זה אומר שכשאנחנו מתקשרים עם בני אדם, אנחנו יכולים לתקשר איתם בהמון המון המון, אולי זאת המילה, פלטפורמות. ופורמטים. ופורמטים, פלטפורמות. וכל פעם אנחנו מתקשרים איתם בפורמט שמגיע בקונטקסט אחר, ומגיע בזמן אחר, ומגיע בתצורה אחרת, וההתייחסות שלנו אליו כאנשים היא שונה. אנחנו יכולים לפגוש אנשים במדיום שהוא מודעה בפייסבוק. אנחנו יכולים לפגוש אנשים במדיום שהוא בסטורי באינסטגרם. ומישהו שרו מודעה בפייסבוק ומישהו שרו סטורי באינסטגרם, זה שני סטייט אוף מיינד שונים לחלוטין. וזה עוד יותר שונה מפוסטר ברחוב, משלט בסאבווי, ומ-UI בתוך מערכת. זאת אומרת, האנשים נפגשים עם מדיומים בשעות שונות, בסטייט אוף מיינד שונה. מתוך ציפיות שונות. מתוך ציפיות שונות. גם המרחב עצמו. זאת אומרת, אנחנו קוראים לזה נדלן, אבל במערכת בדסקטופ אני רו יותר, במובייל אני רו פחות. וכשאני יושבת בסאבווי יש לי זמן לקרוא, כשאני… יכולת את הפני שלט ברחוב, זה שנייה לפעמים. בדיוק, וצריך להבין את זה כדי להבין איך נכון להנגיש את המידע באותו מדיום. וזה מאוד מאוד חשוב להבין את הקונטקסט של המדיום, ויש את הדברים שהם ברורים מאליהם, שבפייסבוק אני גוללת מהר וכולם יודעים להגיד את זה, אבל לפעמים צריך ממש להבין את הקהל ליד ואת האינטנט שבו הוא נפגש, כי אנחנו נתקלנו בזה בהמון המון דברים, ואני רק אתן דוגמה קטנה שאנחנו נרחיב עליה בפרק, אבל פתאום הבנו שכשעשינו אוףליין קמפיין, עשינו קמפיין נורא נורא גדול בניו יורק, אנחנו עושים די הרבה כאלה, שלשים שלט ברציף שאנשים מחכים לרכבת, והם בעצם יושבים, ואין להם, משעמם להם, לא עושים כלום, הם או בטלפון או מסתכלים לצדדים, יש להם זמן לקרוא. או לשים שלט בזמן שאני יושב בקרון של הרכבת, יש לי זמן לקרוא, כי אני כלו עכשיו לכמה דקות, זה לגמרי שונה מלשים שלט בכניסה לרכבת, שבה אנשים חולפים מהר כי הם רוצים לתפוס את הרכבת. וזה לא משהו שהבנו אותו בשנייה הראשונה. על פניו אותה תחנת רכבת. כן, ופתאום היינו צריכים להבין שאנחנו פונים עם מסר אחר, ודווקא כשאנחנו מבינים את זה, אנחנו יכולים ממש להתייחס לזה, ובזה גם ליצור המון המון דילייט למי שחווה את זה ומרגיש את זה. אז הפשטות היא בעצם, היא מגיעה מהרגע שבו אנחנו מכירים במגבלות וביתרונות של כל אחד מהפורמטים האלה? בדיוק, זה הכוח. אני חושב שזה לא רק הפשטות, אני חושב שיש, שמדיום זה לא רק הפורמט של זה, זה גם, יש המון חברות שקמו על מדיום. כאילו ויין נגיד וסנאפצ'ד, הם פשוט הגדירו שהסרטון שלהם זה הולך להיות תשע שניות ואז הוא נעלם. זה היה מדיום. וזה בעצם מה שיצר… גם טוויטר. גם טוויטר, זה מדיום. יש לך איקס מילים, וזה מה שאתה יכול ליצור. בדיוק, מי רו את זה, לדוגמה, זה גם מדיום. האם בלינקטין…

מי שמבקר בדף שחור או את זה או לא רו את זה, זה גורם לך לייצר תוכן בהתאם. כמו שבסנאפצ'אט, התוכן שהוא יצר, הוא היה פשוט תשע שניות שנעלמות. זה אפשר לאנשים לייצר תוכן קצר, שהם לא יפחדו שיראו אותו אחרי זה כי הוא נעלם. וזה פתח איזה שהם צ'קרות לאנשים לייצר תוכן מאוד אותנטי, שהם לא יפחדו שאפשר יהיה לחזור או לצלם אותו או דברים כאלה. וזו נקודה מאוד חשובה שמדיום הוא גם גורם לתוכן להיות אחר ומותם. הוא גם דורש מאיתנו, אם שוב נלך אחורה, כל הכלים קשורים אחד בשני, הוא דורש מאיתנו לזקק את המהות ולהגיד אותה נכון בפורמט המתאים. כל הזמן. יש גם המון רגש במדיום. כאילו אני סתם עכשיו כשאתם מדברות, אז כאילו דמיינתי איזה תרגיל כזה קטן שאפשר לעשות. נגיד לקחת אותך ליאור ואז להגיד, טוב תרשמי עלייך עשרה מילים על עצמך, ואז להגיד לך תציירי את עצמך, ואז קחי צבעי שמן, תציירי את עצמך עם צבעי שמן, ותאכל אותך, תגזרי את עצמך מחתיכות נייר, ואז לראות את כל הדברים האלה ולראות מה המהות בעצם. מכל מיני מדיומים שונים. ואני חושב שאירו איזשהו קו אותו דבר, או משתנה טיפה לפי המדיום, זה יכול להיות דווקא מעניין. מעניין. עכשיו אני תו איזה צבע אתה, יבגני. איזה אימוג'י אתה. העיקרון החמישי שלנו הוא לדבר עם בני אדם. עם ואל בני אדם. אז לדבר עם בני אדם, אני חושב שזה עיקרון מאוד מאוד חשוב. זה בעצם איך אנחנו בתור אנשים שבונים כלים מאוד מאוד מורכבים, עם תהליכים מאוד עמוקים, עם לוגיקות שונות ומשונות, ואיך אנחנו לוקחים את הדבר הזה ומביאים את זה לבני אדם שהם לא מחוברים לעולם הזה, הם לא יודעים מה אתה רוצה להגיד, ועדיין מצליחים לצרוך את זה בצורה מאוד טובה בקלות רבה. זה האסנט של הדבר הזה. שהרצונל מאחוריו, החשיבות העצומה של זה במנדה, היא ב ת עולם מזה ש70% מהלקוחות שלנו למשל הם נון טק. נכון? אז אנחנו לא יכולים להניח שהם מבינים שפה טכנית. למשל. כן, שפה טכנית זה גם, אני אגיד לך ככה, הרבה פעמים בתקשורת שלנו בעיצוב בין מפתחים, אז אנחנו… בין מעצבים למפתחים? בין מעצבים למפתחים, שאנחנו יושבים ומדברים על כל מיני דברים, ופתאום הם אומרים לנו, כן, אבל זה איזשהו שילוב של ה-upload של קומיטים למונוליט. ואז אתה עומד ואומר, וואו, אני לא יודע מה זה אומר, ואתה גם פעמים מתבייש לשאול. אבל זה מייצר אצלך הרגשה לא נעימה, וברגע שבעצם הם היו באים ואומרים לי, תשמע, אם נעשה זה ככה, זה יהיה פחות מהיר, אז גם הייתי מבין את זה, והייתי מרגיש שאני בתוך העניין, והיה לי כיף להמשיך את השיחה בעצם עם מפתח בצורה כזאת. ולחשוב על פתרונות. נכון. אז עכשיו אתה אומר, ניקח כזה לתוך המערכת ליוזר, שמה חס וחלילה קורה אם גרמנו לו להרגיש שהוא לא מבין ושהוא נתקע בגלל הדרך שתקשרנו לו משהו. נכון. אנחנו בסך הכל רוצים שיוזרים יעינו מלעבוד עם המערכת שלנו. וקבלו ערך. דברים שאנחנו מייצרים ויקבלו ערך. ואם נדבר עם משתמשים בשפה שהם מבינים, זה הבסיס בעצם לבנייה של ריליישנשיפ טוב, נכון, לטווח רחוק. אז העיקרון השישי, באחרון, אנחנו קראנו לו לחלום בלי גבולות. גבולות. גבולות זה המילה שאני ממש לא אוהב. כי כל החיים, אתה יודע, כל דבר שאנחנו עושים תמיד יש לנו גבולות. וזה מגביל אותנו ובתור מעצבים, אתה יודעת, לשים אותנו בקופסה זה משהו שהוא בעייתי. כאילו, כל מעצב תמיד רוצה לצאת מחוץ לקופסה ואומרים, תחשבו מחוץ לקופסה לכולם, אבל החיים שמים אותך בקופסה בחזרה. של דדליינים, של משימות סותרות. של הצד הטכני, של קידוד, של ספקים של פרודקט ודברים כאלה, של מדיום ועוד המון המון דברים שונים. שיש לך שעה לעשות משהו שרצית להקדיש לו שלושה ימים. לחלוטין. אז הדבר הכי כיפי שאנחנו יכולים לעשות זה בעצם לצאת מהקופסה ולחלום ללא גבולות. ולהגיד, אוקיי, I don't care, I want to have fun, I want to communicate my point. ושם אני חושב שזה comfortable zone של המון מעצבים ללכת וליצור את הוויז'ן שלהם. שהוא בעצם ללא קונסטריינס של כל הגבולות ה יתיים שקיימים בעולם. זה קצת כמו שאנחנו רואים גם בעולם ה יתי בעיצוב אופנה, אז יש את התצוגות אופנה, ואז המעצב בא ואנחנו רואים את התצוגת אופנה, מה נסגר איתו? מי הולך ללבוש את זה? אתה רו אנשים עם פפיונים בגודל של מטר על הגב בצבע ורוד עם נצנצים, ואז בסופו של דבר הוויז'ן הזה כשכן שמים עליו קונסטריינס הוא נהיה יותר קטן, אבל הוא…

עוצמת תומצת והוא יוצא טוב, וזה משהו שמוכרים בחנויות בסוף, ואנשים קונים את זה ואףים על זה. אבל שם אתה רו שהמעצב נהנה ב ת. בעצם כשאני כאילו חושבת על איך אבגני עובד הרבה פעמים, אז מה שאפשר לראות שזה כלי לחלום ללא גבולות. מה זאת אומרת לעצב ללא גבולות? זה בעצם לקחת את עצמי שנייה הצידה, ולנסות פשוט לשים את כל מה שאני חושב שצריך לעשות, ואבגני הרבה פעמים עושה את זה, הוא הולך שנייה הצידה, עושה איזשהו ויז'ן, שהרבה פעמים הוא גם יודע שהוויז'ן הזה לא הולך לקרות, אבל מתוך הדבר הזה אנחנו יכולים, אנחנו והמפתחים ואנשי פרודקט, להתחבר למה שהוא עושה, ולנסות להבין איך אפשר לקחת את זה קדימה. עכשיו הרבה דברים בחברה הזאת, במאנדיי, הצליחו לקרות בגלל שהיה למישהו איזשהו חלום, שהוא לא מציאותי. זה מתחיל כאילו אפילו מרואי שמביא פתאום כל מיני חלומות. הוא היה מנכל. הוא היה מנכל, שהוא גם מעצב בעבורו ועדיין בליבו, ופתאום הוא הביא לנו איזשהו רעיון, ב ת שמרגיש הכי מופרך בעולם, ואז אנחנו שנייה הולכים הצידה, ושמנסים ליישם אותו פתאום אפשר לראות שיוצא ממנו איזשהו זיקוק נכון, איזשהו משהו הרבה יותר פשוט שהאנסון שלו הוא נכון. זאת אומרת, זה כלי דווקא לעשות משהו פשוט, להראות משהו שהוא מרגיש כמו איזשהו משהו מופרך של העולם וקרב, ומשם להגיד, אבל כן אפשר לעשות את זה. וככה הצלחנו לפרוץ גבולות שלא היו פה בחברה, גם עם מוצרים בתוך מנדיי, וגם ביואי עצמו, וגם בעיצוב עצמו. כל מיני דברים שלא חשבנו שנצליח להגיע להם לעולם, ופתאום הצלחנו להגיע להם רק בגלל שפעם אחת הלכנו הצידה, רנו בלי מגבלות, בלי מגבלות זמן, בלי מגבלות פיתוח, בלי מיליון, בלי סטייק הולדרים. אנחנו עושים מה שאנחנו רוצים, אבל בידיעה מוחלטת שזה לא מה שייצא בסוף, ומשם נולדו דברים חדשים שהם כן מזוקקים, והם כן יסימים, והם כן טובים, ואיתם אנחנו כל הזמן פורצים גבולות. זה ממש הפך להיות כלי של הדיזיין, לחלום משהו, ולראות איך בסופו של דבר יצא משהו אחר, חדש, לפיתוח, ומשם להתקדם הל . היה לנו איזה הקטון פעם שיצרנו איזה פיצ'ר שנקרא דשבורדס, שבו אתה יכול לשים כל מיני מדדים, ואז להראות את זה בעצם, מה המצב של הצוות שלך דרך מנדיי. והיה הקטון של יצר ווידג'טים קטנים כאלה, ואחד מהווידג'טים הזה היה, אתה יודע, הקטון, מתיישבים כזה בצוותים, ועושים בריינסטורם, זורקים דברים. אגב, כבר הקטון, הקטון זה כבר כלי ללאחלום בלי גבולות. כי אתה כאילו בא ואומר, לקחתי יומיים, בואו כאילו תהיו על זה בצורה שלא מתאפשרת ביומיום. ביומיום אין הקטון, עם ביומיום אתה עושה מלא משימות אחרות. זה שכל כך הרבה אנשים מקדישים, יש איזושהי אנרגיה בחדר שכולם סביבה, זה כבר בכיוון של בואו נחצת הגבולות של היומיום, של הקופסה, ונעשה את זה אחרת. נכון, וגם נהנה מזה. זה ממש התחלה ב ת טובה. מה ש רת, I want to have fun, אני רוצה להיות בתוך זה, אני רוצה להיות עם כולם בתוך זה, להפוך את זה לפרטי כזה. רק דברים טובים יוצאים מהקטנים בדרך כלל. ואז בקבוצה שישבנו היינו צריכים לפתור איזושהי תיצוגה ויזואלית של המצב בעצם של המשימות שלנו בבורד. ואז רנו, מישהו נזרק לאוויר כזה, בואו נעשה למה, תחוות למה. מה שזה אומר, שכל פעם נגיד יש לי עשר משימות, אז יש עשר למות בצבעים שונים שהולכות בשדה. ואז כשאתה נגיד מסמן למה אחד שהיא במשימה ב-working on it, אז הלמה משנה צבע לכתום, סליחה. ואז אם אתה מסיים משימה, אז הלמה הופכת להיות ירוקה. המטרה שלך בעצם זה להפוך שכל הלמות יהיו בצבע ירוק. זה מופרך לגמרי כאילו למוצר. כאילו אתה לא רו דברים כאלה במוצרים ביומיום. וזה נ ר במין כזה דרך אגב, וקצת צחקנו. כמה ווידג'טים נוצרו באותו הקטון? אני לא יודע להגיד לך בדיוק, אבל היה סביב אותה 20-30 כזה. משהו כזה, כן. אז היה אחד מ-30. אחד מ-30. הוא אפילו לא היה, כאילו זה היה נזרק בתור רעיון כזה. ועוד לא רנו שעושים את זה וכאלה. כשהגעתי יום למחרת, כבר ראיתי שאנשים כאילו ממש מת בים בלמות, וראיתי את מעצב המושן שלנו, סגי. פתאום אני בא לשולחן שלו ואומר שהוא מעצב למה במושן הולכת. אז רתי, מה, זה הרעיון מאתמול? הוא ר, כן, כולם עפיים על זה, בואו נעשה את זה, זה כאילו מגניב ממש ממש ממש. והיום יש לנו ווידג'ט של למות בתוך המערכת, וזה מה שזה עושה. והלקוחות עפיים על זה. כאילו זה נר לי בין הפידבקים הנפוצים ביותר שאנחנו מקבלים. אני רוצה את החוות למות, שברו את החוות למות, אני רוצה לא למות, אני רוצה רק קונים.

אני רוצה כאילו, זה הכי כאילו שטות, אבל הדבר הזה נוצר מאיזשהו רעיון של, עזבו אתכם, איך נעשה למות הולכות בקוד במערכת, ואיך נפתור את זה. יותר מזה, אני חושבת שאם מישהו היה אל אחד המפתחים ואומר, אני צריך עכשיו שתפתח לי למות, הוא היה אומר, אין בעיה, הנה הרשימה, הנה הלוז, נתר ב-2022. וזה אולי מה שהקטונף שר. פתאום כאילו 30 רעיונות צפים לאוויר, ואפשר להגיע, ה ת שממקום דומה, אני אעשה לך תרגיל קודם, אני אעשה לך תרגיל. אני והצוות שלי ככה חשבנו, עשינו איזה שהוא גם סיור מוחות על רעיונות, וביקשתי, כל אחד מאיתנו הגיע עם 20 רעיונות. וזה היה מאוד מעניין לראות שהרעיונות הכי הכי יצירתיים, והכי משנה תמונה וב ת משפיעים, הגיעו מהרעיונות ה-17. כי בהתחלה הולכים על הבטוח, על הברור, אני בטוחה שהווידג'טים הראשונים היו המובנים מאליהם, הדברים שכולם מחכים להם, הלמה לא, לא קרתה בוידג'ט נ בר וואן. ומה שכשאתה ככה נותן להמון דברים לצוף, ואתה חולם ואתה עף, ואתה לא במקום של המוכר והידוע, שם האינטואיציה מתחילה לדבר, שם היצירתיות עולה, ופתאום קורים קסמים כמו חוות למות, או כמו כל מיני רעיונות מגניבים שהגענו אליהם ברשימה ב-19-20 כזה. זה תרגיל יתי באקדמיה, אגב, מה שאת אומרת. אוי, זה באקדמיה? נותנים לך לעשות משהו, ואז כשאת עושה אומרים לך תביא לי עוד 50 דברים שונים מזה. ואז בערך ב-11 נגמר לך הרעיונות, והדברים הטובים מתחילים לקרות אחרי זה. הבנו את העקרונות ממש בשלוש דקות. למה אנחנו בוחרים להקדיש מיני סדרה לעיצוב בפשטות? כשאני ויווגני דיברנו לפני כמה חודשים, וניסינו ממש להגדיר מה תפקיד המייצב במאנדיי. לא יודעת אם בעולם, במאנדיי. הבנו שהמהות, ואני יודעת שזה פעם חמישי שאני אומרת המילה הזאת, של העיצוב פה, של המעצבים פה, זה שאנחנו לוקחים דברים, לא משנה באיזה רמה, באיזה סקופ, ואנחנו מנסים להפוך אותם לפשוטים. אם זה בתהליכים, אם זה בעיצוב עצמו, אם זה באינטראקציות שלנו עם אנשים, אם זה בלהיות מסוגלים לאבד תוכן ולהעביר אותו הל . שכל מה שאנחנו עושים כל היום, זה בעצם לקחת דברים ולפשט אותם, ולנסות לעשות אותם נעימים וקלים לעיכול, וכאלה שכולם יוכלו להתחבר אליהם ולהבין אותם. ולכן מבחינתנו, האסנס של הדבר הזה, האסנס של עיצוב, זה לעשות משהו שהוא פשוט. בהכנה דיאקנו לעצמנו כמה פעמים, אתם דיאקתם ואני למדתי מכם, את ההבדל בין פשוט לפשטני. אז בואו רק גם את זה נניח ככה לאוזני המאזינים שלנו. אנחנו אולי נשתף פרק לינק לסרטון שסגי, המושן שלנו עשה כזה של הברנד, שעשינו לפני כמה שניים, ויש שם משפט שממש כתוב, סימפל בתנות סימפליסטיק. אנחנו עושים דברים פשוטים, אבל לא פשטניים. זאת אומרת, אנחנו לא בעד לקחת משהו מורכב, ולרדד אותו, שעדיין המורכבות נמצאת שם מאחורה, אבל אף אחד לא יבין אותה. אנחנו בעד לקחת דברים מורכבים, ולהנגיש אותם בצורה שהיא פשוטה, כדי שכולם יוכלו ליהנות מהם ולהשתמש בהם. כאילו על המשקל ההפוך, אנחנו אוהבים לעשות דברים מורכבים, אבל לא מסובכים. וזה מה שאנחנו באנו לעשות במאנדי. ואני חושב שהערכים האלה שאנחנו דיברנו עליהם פה היום, זה סט שאנחנו, אני לא חושב שהמצאנו אותם, אבל זה דברים ופאטרנים שהם חזרו על עצמם כמה פעמים בכל מיני מקומות, שאנחנו עשינו ופיצחנו, וזה לא היה קל לנסח אותם. כאילו עד שהבנו שזה הדבר הזה, לקח זמן עד שהמס סימונים נפלו, אבל היום אנחנו מסתכלים על זה ברצינות וכן משתמשים בתהליכים ובכלים האלה, גם בעבודה היומיומית. אני חושב שזה אחלה בייסליין לכל מעצב שיכול לקחת ולהתבסס על הדברים האלה, בשביל להגיע לפשטות בעיצוב שלו. ונתר בעצם מה שיקרה מכאן במשך שישה שבועות, זה שבכל שבוע נעלה פרק שבו נזכור את אחד מהעקרונות שאלינו, יחד עם מעצב או מעצבת נוספים מעצבת, ובכל פרק בעצם נתמקד גם בדוגמה, נצלול ככה יותר גם לדוגמה שממחישה את זה וגם לתהליכים של ממש, כדי שאפשר יהיה להבין יותר טוב איך עובדים עם כל אחד מהעקרונות שתיארנו כאן היום. תודה רותם. תודה. תודה לך. תודה יווגני אלופים. תודה שהזנתם.

Hold, hold, hold.