148: על סגירה של חברה והשיעורים שבדרך

דריה: הי כולם, אני דריה וורטהיים ואתם הגעתם ל – Startup for Startup. אנחנו בחודש שמוקדש כולו לנושא של כישלונות ואיך מתמודדים איתם, ותוכלו למצוא תכנים בנושא בקהילה, באתר וגם בפודקאסט. אז היום אנחנו נדבר עם יוני לוין.

יוני: הי.

דריה: הוא RNB Tech Lead  ב – Monday. היי יוני. ולמרות שאתה עובד כאן ב – Monday, אנחנו לא הולכים לדבר על מה שאתה עושה פה, למרות שזה מעניין וזה אולי פרק אחר. אנחנו הולכים לדבר על הסיפור שלך כיזם. לפני שהגעת ל – Monday. בעצם כבר הייתה לכם חברה וגייסתם מעל מיליון דולר, והיו לכם לקוחות, נכון? אני צודקת עד כאן?

יוני: נכון מאד.

דריה: אז אנחנו נדבר באמת על המסע שלך, שהסתיים בסוף גם בסגירה של הסטארטאפ, נכון?

יוני: כן, והדמעות זולגות לי עד להנה.

דריה: לא רואים את הדמעות בפודקאסט אז אנחנו נתאר. וזהו, אז אנחנו נדבר על המסע ומה הביא לדעתך לסגירה שלך החברה, ומה למדתם בדרך.

יוני: מעולה.

דריה: נתחיל?

יוני: נתחיל.

[מוזיקת פתיחה]

דריה: אז אמרנו בתחילת הפתיח שאנחנו בחודש שעוסק בכישלונות, והסיבה שבעצם החלטנו להקליט את הפרק הזה זה כי יש אלפי סטארטאפים בישראל בכל רגע נתון, אבל הנתונים אומרים שלצערנו רובם לא יצליחו ולא יהפכו לחברות גדולות, אלא יסגרו איפה שהוא בדרך. ורצינו להביא קולות גם של חברה שלא בהכרח הצליחה, חברה שנסגרה, ושבעצם הסתיימה בסוף שהוא פחות טוב. אז יוני, הסיפור שלך הוא אמנם סיפור אישי, אבל הוא סיפור כזה, ואני חושבת שאפשר ללמוד מהסיפור שלך הרבה, בין אם זה על יחסים בין שותפים, בין אם זה על התקשורת ממול המשקיעים, ובין אם זה גם לאיזה שוק לפנות, אז אנחנו מקווים שהסיפור שלך, הרבה אנשים יוכלו להזדהות איתו וללמוד ממנו, ובוא נתחיל. אז תספר לי – 

יוני: יאללה, איזה כיף. אגב דווקא, לאו דווקא סיפור טרגי. לא בהכרח, כאילו, זה שזה נגמר זה לא אומר, תמיד אומרים שהסוף זה תמיד התחלה של משהו חדש, אז אפשר להגיד אם לא היה את הסיפור הזה של קולג'ן. אז יכול להיות שלא הייתי מגיע לאיפה שאני נמצא היום.

דריה: האמת שזה נקודה חשובה. חשוב להגיד גם שבאמת, כשסטארטאפ נסגר זה לא באמת טרגדיה נוראית והחיים ממשיכים אחרי זה. אז אולי זה גם משהו שחשוב כבר עכשיו להגיד בפרק הזה, שסטארטאפים נסגרים והחיים לא נגמרים והכל בסדר.

יוני: וממשיכים לדבר הבא.

דריה: כן, ואולי מהמקום הזה לגמרי יוכלו להזדהות עם מה שאנחנו נדבר עליו. אז אני אשמח אם תספר לנו במשפט על הסיפור ככה במאקרו של חברה, מי הייתם, איך קראו לכם, כמה עובדים, כמה זמן פעלתם.

יוני: אז החברה הייתה נקראת קולג'ין, בעצם זה משחק מילים כזה של כל גן ו-kol gene באנגלית. הרעיון היה בעצם מאוד פשוט,  שמצד אחד יש מעבדות שעושות בדיקות.

דריה: בדיקות גנטיות.

יוני: בדיקות גנטיות, ויש המון מחלות, ומצד שני יש אנשים שאומרים "טוב, אני צריך לעשות בדיקה גנטית בשביל לנסות לקבל אבחנה יותר טובה ולהבין איזה טיפול מתאים", ואנחנו היינו עושים כזה סוג של Match בין בעיה שיש לפציינט לבין מעבדה אי שם בעולם שהיא הכי מתאימה לו, למקרה שלו הספציפי, והמודל העסקי בעצם היה מבוסס על ה – Data, שבעצם זה ה– Match בין הבעיה של הפציינט לבסוף איזה בדיקה ומה התוצאה שלה היו, זה מידע ששווה זהב. אין את המידע הזה כיום בעולם, או יותר נכון יש אבל הוא מפוזר בכל מיני מקומות, והמודל העסקי הזה היה בעצם לעשות מסחר ב- – Data הזה ולעזור בכל מיני מחקרים של התרופות, ולמצוא איזה שהם  קייסים כאלה מאד נדירים ולעזור לניסויים כאלה ואחרים.

דריה: מתי הקמתם? מתי סגרתם?

יוני: החברה קמה ב-2017, נסגרה ב-2019. בשיא אנחנו היינו אני חושב, היה חמישה אנשים בארץ, חמישה אנשים באוקראינה, גייסנו אובר אול כמעט מיליון וחצי בשני סבבים. היה לנו אני חושב בשיא שלנו, היה יותר מ-150 הזמנות בחודש, שכאילו מכל הזמנה זה בערך 1000 ומשהו דולר, לא זוכר כמה זה הבדל משמעותי … כזה שעבר. אני חושב שפעם חישבתי כמה כסף עבר דרך החברה, זה היה יותר ממיליון דולר באובראול בכל ההזמנות.

דריה: משמעותי.

יוני: היה 85 מעבדות מחוברות בעצם שמקבלות הצעות, עונות עליהן, אז זה היה מאד משמעותי.

דריה: מעולה. אז עכשיו נלך אחורה להתחלה ואשמח שתספר איך בכלל התחלתם, איך נראה המסע שלך בדבר הזה.

יוני: אז את הסטארטאפ, כמו בדרך כלל אצלי בחיים, הכל מתחיל כזה לא בדרך השגרתית. אז עבדתי ב- Gett והתחלתי להרגיש שאני כבר לא, פחות המשמעותי. כלומר, יש הבדל מאד גדול והיא 20 איש ופתאום היא גודלת ל-2,000, אז יכולת ההשפעה שלך היא לא אותה השפעה.

דריה: נכון.

יוני: ובדיוק אותה תקופה, אחד החבר'ה בתוך ה… אייל גורה, הוא בעצם פנה אליי ואמר "תשמע, יש איזה שהוא בן אדם עם אחלה רעיון, אני רוצה להשקיע בו, אין שם צוות טכנולוגי, בוא תצטרף וביחד תקימו את המיזם". כן?

דריה: ולפני כמה שנים?

יוני: זה קרה ב-2017.   

דריה: 2017, אוקיי. אז פשוט החלטת לקפוץ על זה?

יוני: כן, כן. האמת שזה כזה No Brainer, כי בשבילי אז זה תמיד היה, קודם כל אייל הוא בן אדם עם מלא מלא מלא ניסיון בכל מה שקשור להקים חברות, להוביל, להשקיע, והיה לי ברור, זה כזה מין סטמפה של איכות, אם אייל שם בפנים אז כנראה שכל הצ'קבוקסים שם, ופשוט דהרתי פנימה.

דריה: ידעתי שאפשר לסמוך עליו.

יוני: ידעתי, גם בדיעבד, עם כל הכישלונות וזה אני עדיין חושב שזו הייתה ההחלטה הכי נכונה.

דריה: כן, אנחנו עוד נגיע לזה, האם זה באמת היה דבר נכון או לא. אז הכרת את השותף, והחלטתם שאתם נכנסים לזה.

יוני: אז הכרתי את השותף, זה כזה מאד מילה בומבסטית לאיזה פגישה אחת שהייתה לנו, וזו פגישה משולשת, של אני, אייל והשותף שלי, שבה פשוט דיברנו על המיזם, על השוק, וזה היה כזה ברור לי שאני נכנס לזה, ואני חושב שאחד הבעיות או דברים ששותף זה פחות או יותר הדבר הכי חשוב שיש, אם לא ה-חשוב.

דריה: נכון.

יוני: ויש את מבחן הבירה ואת כל הסימנים.

דריה: בוא נגיד רק במשפט מה זה מבחן הבירה, למי שלא מכיר.

יוני: כן, מבחן הבירה זה בעצם שאותו בן אדם שאני פוגש, כמה כיף יהיה לי לשבת איתו על הבירה ולדבר על החיים, על אתגרים, ופחות או יותר על הכל. כי אומרים שזה כמו חתונה, אבל אני חושב שזה אפילו עוד יותר, כי זה בן אדם ש-, נגיד את אשתך, או בעלך, או בן זוג, אתה פוגש בערב לרוב, נכון? בסופי שבוע. פה אתה כאילו הולך לחיות איתו 24/7.   

דריה: נכון, זוגיות לכל דבר.

יוני: זוגיות לכל דבר.

דריה: אז כן, אז אומרים שאם אתה מצליח לשבת לבירה עם הבן אדם ואתה נהנה וכיף לך, זו אינדיקציה טובה ואתם יכולים לחשוב על להיות שותפים. 

יוני: כן.

דריה: אז עברתם את מבחן הבירה?

יוני: אז בכלל, האמת, בגלל שכאילו איך שזה התחיל, אז בכלל זה לא היה בראש שלי. כלומר, אני כל כך התלהבתי מהסיטואציה שאם יש את אייל, וכבר יש כסף ובכלל לא צריך ללכת לרוץ ולחפש Pre-Seed.

דריה: זה גם נקודה חשובה, אייל בעצם החליט שהוא משקיע את ההחלטה של ה – Pre Seed בחברה ולא הייתם צריכים עוד משקיעים.

יוני: נכון, נכון.

דריה: זה מאד מפתה.

יוני: זה מאד מפתה, ופשוט דהרתי פנימה לתוך העשייה של רגע, מה עושים ואיך עושים, וכבר איך … מוצר, וגרסה ראשונה, ושוב, וכן הלאה וכן הלאה, ובכלל לא חשבתי על הנושא של השותף וכמה אנחנו מתאימים וכמה אנחנו יכולים לעבוד ביחד ומה האתגרים שאנחנו צריכים לצלוח. ואז התחלנו, לשותף שלי היה רשת קשרים מאד עשירה של רופאים, בעצם כל מה שהוא התעסק בו זה היה למכור בעולם הרפואי כל מיני מוצרים.

דריה: זאת אומרת הוא ממש הגיע מהעולם הזה, אתה דווקא זה לא העולם שהכרת לפני.

יוני: לגמרי, אנחנו כאילו שני עולמות, ואגב, זה אחת הנקודות, שני עולמות שונים לחלוטין. הוא, אני בא מעולם הייטק עם סטארטאפים וכזה, ממש צעירים לרוב, לרובם, והוא בא מהתעשייה שהיא מאד, לא רוצה להגיד מיושנת, אבל בגלל הרגולציה, היא זזה יחסית לאט.

דריה: באופן כללי, זה תחום שהוא באמת מתקדם מאד מאד לאט ולא תמיד יודעים את זה לפני שנכנסים אליו לעומק.

יוני: נכון, נכון. ואז בעצם ממש התחילו לנו פה בארץ, התחילו להצטרף אלינו רופאים שהם בעיקר מרשת הקשרים של השותף שלי, וממש התחילו להשתמש, היה לנו איזה שמחה מאד מוקדמת, אחר כך בדיעבד זה מסתבר ש- וואו, הם משתמשים, ויש ערך, פתאום צצו כל מיני סיפורים בתוך המערכת של סיפורי הצלחה של אנשים חולים שבזכות המערכת קיבלו ממש – 

דריה: טיפול.

יוני: טיפול ממש ממש טוב שכאילו מותאם.

דריה: אז ממש היו לכם הצלחות די מהר, נכון? תוך כמה זמן אנחנו מדברים על זה?

יוני: חצי שנה.

דריה: מאד מהר.

יוני: חצי שנה היינו כבר בארץ כמה עשרות רופאים שמשתמשים במערכת. גייסנו סבב א', עשינו מקרן אחת הטובות.

דריה: כמה פחות או יותר גייסתם?

יוני: היה לנו בערך 250 אוברול מאנג'לים, כאילו ב – Pre Seed, ומיליון דולר ב – A,   ב- Series A. ואז אמרנו יאללה. בעצם גייסנו על זה שאנחנו רוצים לעשות התרחבות לארה"ב, והתחלנו בארה"ב, ופשוט לא הולך לנו, ולא הולך לנו, ובדרך הקשה אנחנו מגלים שבעצם המוצר שלנו, שבסוף מתרכז כאילו, את בחירת המעבדה הכי מתאימה, זה בכלל לא עונה לצורך, כי הבחירה של מעבדה זה לא החלטה של הרופא, או פציינט, זה החלטה של חברת ביטוח. לחברת ביטוח יש רשימה של מעבדות שהיא עובדת איתו שיש הסכמים, ולאן שהדוגמא תישלח היא נטו בחירה של למי יש הסכם עם חברת הביטוח.

דריה: אז כל התהליך שבניתם קודם בכלל לא היה רלוונטי לזה.

יוני: נכון, נכון. וזה גילינו, ב – Runway היינו איזה תשעה חודשים, תשעה חודשים שאנחנו עמוק בפנים ואנחנו חושבים שאנחנו על הגל, ובפועל אנחנו לא. כאילו, איפה שהשוק, זה לא עובד. ואז הבנו שאנחנו צריכים לעשות משהו אחר.

דריה: אז כאילו בשלב הזה, גם אפשר להגיד שבסדר, הבנתם שאתם בכיוון הלא נכון, היה לכם עוד מספיק זמן כדי לשנות ולרוץ לכיוון אחר.

יוני: נכון. אז בעצם, שילמנו את המחיר, כן? זה היה חמישה חודשים או חצי שנה מ – Runway.

דריה: שזה מאד משמעותי לסטארטאפ צעיר.

יוני: מאד משמעותי בסטארטאפ. אנחנו כבר היינו חמישה אנשים באוקראינה, בן אדם אחד מפתח בארץ, ועוד ארבעה אנשים כאילו שהם, מישהו ב – Marketing, מישהו שתומך בגנטיקאים, אני והשותף שלי, זה הכל כזה, כבר התחלנו אז לקחת את המשכורות.

דריה: כבר חברה עם אנשים, חברה אמיתית.

יוני: זה חברה אמיתית שפועלת, וגם כאילו יש שרתים שצריך לשלם, וכל העניין של ה – Security ו – Assessment, כאילו זה עורכי דין שצריכים לעבור על זה. כאילו, יש הוצאות, זה כבר רץ.

דריה: זה היה שינוי משמעותי.

יוני: זה היה סופר משמעותי. ברור שזה כזה, אנחנו גם לא התייחסנו לזה בתור Pivot, התייחסנו לזה בתור אבולוציה של המוצר, של כאילו הנה, זה השוני, בוא נראה איפה אנחנו, ה – Leverage שאנחנו יכולים להתחיל לתת.

דריה: כן.

יוני: ואז כאילו המספרים התחילו לעלות, וכזה הכל ב – Happy, ואני זוכר שאייל אמר אז שזה ה – Adoption הכי מהיר שהוא ראה בעולם הרפואי. אבל בעצם, מתוך ההצלחה הזאת שאנחנו היינו כזה על הגל ובמספרים ההם, היה לנו כזה דשבורד, שאפרופו לשתף עם העובדים, היה לנו כזה דשבורד במשרד, וגם נתנו לזה כניסה לכל המשקיעים, שיכלו להיכנס ולראות, כאילו היו כזה KPI's שכל כמות ההזמנות שיש ביום, וזה פשוט כזה היה – 

דריה: עלה ועלה.

יוני: גם, זה פשוט ממש כזה כל הזמן היה בירוק, כל הזמן עולה, ואני זוכר שאייל היה שולח כזה אימוג'י עם הקינג, עם ה- Snapshot של הדשבורד, היה ממש חגיגה, ואז יצאנו לגיוס השני, לגיוס הגדול. זה תהליך אני חייב להגיד, אחת הלמידות שלי, היא להימנע מזה כמה שאפשר.

דריה: מגיוס?

יוני: מהגיוס. כלומר, לעשות אותו, כאילו באמת, אם אתה יכול לבנות – יכול להיות שאני סתם מבאס כי בעצם קרה הדבר הזה – אבל כמה שאתה יכול לבנות חברה שהיא ב – Runway עצמאי, כלומר היא לא נשענת, או לצאת לגיוס מנקודה יותר נוחה לך, כלומר שאתה באמת -, אני זוכר אנחנו שמה תקופה ישבנו בתוך המשרדים של בסמר, הם אירחו אותנו.

דריה: בסמר זה עוד קרן השקעות.

יוני: כן, בסמר זה קרן השקעות ואדם, שהוא אחד האנשים החדים והמבריקים בתעשייה, אז הוא אמר לי משפט שאני ממש כאילו כזה לא אשכח אותו. הוא אמר ההשקעות שלי הכי טובות הן אלה שהם לא היו צריכים את הכסף שלי. וזה כזה ככה מלווה אותי כבר תקופה. גם ממש שקרה לנו כל הדבר הזה ממש זכרתי את זה, כי אנחנו באנו לתוך גיוס שאנחנו עוד שניה נגמר לנו הכסף. כאילו היה לנו Runway כזה של ארבעה חודשים אני חושב, חמישה. חברה כאילו, הרבה הוצאות, וקודם כזה, חברה קטנה, והיינו צריכים את זה. כלומר, היה לנו כזה, כבר התחלנו להרגיש את הלחץ.

דריה: כן, זה גם לא נשמע שבאתם חודשיים לפני שנגמר לכם הכסף, דווקא נשמע שלקחתם איזה שהוא מרווח.

יוני: היה לנו זמן, נכון, אבל עדיין כאילו אתה בא מפוזיציה של איפה שהוא, אני צריך את הכסף.

דריה: נכון.

יוני: בכל מקרה, הצלחנו, היה לנו כזה שלוש קרנות על הפרק, בשיחות ממש מתקדמות, ועם קרן אחת אז היא קראה לנו ביום חמישי, כאילו היינו כזה, אתה בדרך כלל עובר כזה סדרת מפגשים. מפגש עם פרטנר אחד מספר, זה כזה מין כזה Relationship שאתה בונה, ובעצם קרן אחת אמרה לנו ביום חמישי "בואו ניפגש עם כל הפרטנרים". נפגשנו, הצגנו להם את החברה עם כל המספרים ועם כל מה שאומרים.

דריה: שזה כבר אינדיקציה מאד טובה ומאד חזקה.

יוני: כן, כן. זה ממש כזה, כשנפגשים כזה כל הפרטנרים ואתה מציג לכל הפרטנרים, כנראה שזה ההחלטה צריכה ליפול. ויצאנו מהמשרדים, ואחרי שעה בערך קיבלנו Turn Sheet במייל. ואז מתחילים רצף של השגיאות שאנחנו עשינו, שבסוף הובילו לסגירה של החברה. ה – Turn Sheet שקיבלנו בעצם היה, אנחנו קיבלנו ביום חמישי. וקיבלנו אותו בתוקף עד יום ראשון, כלומר אנחנו צריכים לקבל החלטה עד יום ראשון בערב.

דריה: אז המטרה היא סוג של לאבטח אתם בתור השקעה – 

יוני: כן. זה ליצור לחץ, זה בעצם לגרום לאחרים שלא יוכלו להשתתף במשחק, ואכן זה מה שקרה. אז המשקיעים שלנו אמרו תקשיבו, תשתמשו בזה בתור Leverage, כאילו, קיבלתם Turn Sheet, אל תילחצו, בואו תיצרו עוד קשר עם הקרנות האחרות שהייתם בזה, ותגידו תקשיבו, בואו. זה כמו בתהליכי ראיונות, נכון? אתה אומר אני כבר קיבלתי הצעה, בוא נעשה Speed Up ל – Process כי בעצם אני כבר עם משהו ביד.

דריה: ממש אותו דבר.

יוני: אז זה מאד דומה. יצרנו קשר, אבל השתי קרנות האחרות, או יותר נכון, דיברנו עם אחד, אז הוא אמר תקשיבו, אני קרן אמריקאית, מאד גדולה, לא יכול עכשיו, כאילו יום חמישי, מחר אני אדבר איתם, לא יכול לייצר Turn Sheet מעכשיו לעכשיו, כאילו בואו תחכו ליום שלישי, יום רביעי, כאילו זה יהיה, זה יגיע. אנחנו מאד מאמינים, אנחנו מאד רוצים. ואז בעצם, אנחנו מן הסתם היינו בלחץ, ושותף שלי אמר למה לחפש, יכול להיות שהם לא, לא ישקיעו בסוף, ואנחנו נאבד את זה, בוא ניקח את זה.

דריה: זו סיטואציה מלחיצה להיות בה.

יוני: לגמרי.

דריה: כאילו, יש פה המון חוסר וודאות, אתם לא יכולים, זה אולי נוח בדיעבד, היינו יכולים לחכות ולקבל עוד הצעות, אבל אני חושבת שבתור סטארטאפ צעיר, אם משקיעים לכם השקעה קונקרטית ויש לכם אופציה לקחת את זה, זה מאד מאד קשה לחכות עם זה או להגיד "לא".

יוני: נכון, נכון. אז זה היה הסימן הראשון.

דריה: אז זה היה בעצם הדגל האדום הראשון – 

יוני: כן.

דריה: שהיה צריך להדליק לכם איזה שהיא נורה אדומה.

יוני: כן.

דריה: מה היה הדבר השני?

יוני: הדבר השני של בעצם מבחינת אחוזים, הם היו בסדר, באובראול, אתה מסתכל, זה הסכום, זה האחוזים, אבל מה שהם עשו, הם כאילו לא אפשרו למשקיעים האחרים להיכנס ל – Round. כלומר הם אמרו אנחנו רוצים את האחוז הזה, ולא מעניין אותי כל השאר. כלומר, אם יש משקיעים אחרים שרוצים להיכנס, אבל כאילו בבקשה יזמים – 

דריה: תחלקו להם עוד אחוזים.

יוני: תחלקו להם מה שאתם רוצים, אנחנו רוצים את האחוז הזה ולא מוכנים זה. וזה יצר Friction מאד גדול בתוך המשקיעים הקיימים כי הם גם רצו להשתתף ב – Round. אז אני זוכר, זה היה שיחות בתוך הסוף שבוע, בין הקרן שכבר השקיעה בנו, אייל, שותף שלי, כאילו, זה היה כזה מאד דרמטי.

דריה: וזה קשה, כי אתה צריך לשדר ביטחון, ובעצם אין לך, לך בעצמך אין ביטחון, אתה לא יודע איך להתנהל בדבר הזה.

יוני: לגמרי, לגמרי. אז זה היה סימן שני שכזה רגע, יש פה משהו שהוא בעייתי. בסוף אנחנו הצענו, כאילו, חתמנו על ה – Turn Sheet, מצאנו איזה שהם פשרות, חתמנו על ה – Turn Sheet, התחיל תהליך ה -דיו דיליג'ינס בגלל שזה בעולם ה-  – Med Tech אז הוא יחסית ארוך, הוא יותר ארוך מהרגיל, כי בעצם הוא כולל בו הרבה פן של Security וכל העניין של ה – HIPAA, כאילו ה – Compliance בתוך העולם הרפואי – 

דריה: כמה זמן זה לוקח פחות או יותר?

יוני: בדרך כלל ה – דיו דיליג'ינס הוא משהו כמו חודש. במקרה שלנו זה היה כמעט חודשיים.

דריה: שזה זמן משמעותי מאד מבחינת סטארטאפ.

יוני: כן כן.

דריה: בדיוק מה שאמרנו, אם לפני זה הייתם ארבעה חמישה חודשים לפני זה והתחלתם לחפש השקעה, עכשיו אתם כבר ממש קרובים לסוף ה – Runway שלכם.

יוני: כן, אז אנחנו כבר בתוך הלחץ, אבל היה תאריך, היה תאריך שכסף צריך להיות בבנק, 16 לאוגוסט, זה נראה לי תאריך שאני לא אשכח אותו לעולם.

דריה: יואו.

יוני: הכסף היה צריך כבר להיות בבנק, ואני זוכר שאני כבר הכנתי פוסט במדיום של למה כדאי להצטרף לוקלג'ין ומה אנחנו עושים, כאילו, במובן הגיוס שכבר הייתה לי תכנית של איך אני הולך להתחיל את ה-  RND וה – Product, ומי האנשים שאנחנו צריכים.

דריה: כבר מתכנן את היום שאחרי.

יוני: ממש, כי היה לי ברור שזה הולך לקרות. כאילו, כולם חתמו כבר, כל העורכי דין, גם שלנו וגם של הקרן חתמו, וגם של כל שאר המשקיעים, רואי חשבון, כאילו, עברנו את ה- דיו דיליג'ינס פיקס, כאילו לא, לא היה שום דבר. ואז מה שקרה בעצם, שבוע לפני, איזה שבועיים לפני שותף שלי, הוא היה טס לארה"ב, הוא היה צריך להיפגש עם מנכ"ל של חברה שדומה לנו באופייה שנמכרה לפייזר, במטרה של ללמוד מי הם, מה הם, ואיך הם עשו את זה, וגם ליצור קשרים. ושבוע לפני, 16 באוגוסט, הוא מתקשר אליי ואומר לי, "תשמע, העסקה מתה." אני לו "מה, איזה עסקה?". וזה, כאילו, הוא אומר "כנראה שהקרן רוצה לסגת מההשקעה".

דריה: ככה בבום?

יוני: ואני כזה, Out of nowhere. מה קרה? הרי חתום, עוד שבוע כסף בבנק, זה לא כבר איזה, כאילו, מה?

דריה: זה ממש כבר Done Deal.

יוני: ואתה כזה רגע אומר, מה עושים עכשיו? לא הבנתי אז כאילו מה קרה, וגם קרה כאילו, זה אוגוסט, כן? אז אין גנים. אז שותף שלי טס עם ילדים שלו, היה לו שלושה ילדים, אז הוא טס לחופש, ואני נשאר לבד בארץ עם כל הידיעה הזאת שרגע, ההשקעה כנראה לא הולכת לקרות, ומשקיעים מתקשרים אליי ושואלים.

דריה: והשותף בחופש, כאילו מבחינתו – 

יוני: ואני כזה רגע, מה אני עושה? אני הולך למשרדים של אותה קרן וכאילו מתחנן שם? כי אני מבין שזה, אין לנו כבר הרבה כסף להמשיך הלאה, וגם כאילו מה עושים עכשיו? ואני כזה, נהייתי פתאום לבד בכל הסיפור הזה. אני מתקשר לאייל והוא אומר לי טוב תקשיב, דיברתי עם הקרן ההיא, יש מצב ששותף שלך דיבר עם אותה קרן וכשהוא שאל בעצם מה, איך הייתה הפגישה עם אותו סטארטאפ שנמכר לפייזר, הוא אמר לו שקודם כל תשקיע בי ואז אני אספר לך. שזה נשמע כמו כזה בדיחה ישראלית קלאסית כזה, אבל כנראה מה שהשותף שלי לא לקח בחשבון זה בעצם פערי תרבויות, ושזה יכול להיות ישמע אחרת בתרבות אחרת, ומה שגרם לאותו שותף בקרן זה ללכת ולחפור מה היה בתוף השיחה בין שותף שלי לאותו מנכ"ל של חברה שנמכרה לפייזר, שלהבין יותר טוב את הסיפור.

דריה: אוקיי, אז היה שם, הקרן אמרה משהו שם מערער אותנו, אנחנו צריכים רגע לחשוב.

יוני: כן, כן.

דריה: איך אתה מרגיש באותו רגע?

יוני: אני מנסה לתקן את זה בכמה שאני, כאילו, אני כזה Clueless, כאילו בגלל שאני לא מכיר את מה קרה שם אז קשה לי להעריך את איך הכי נכון לפעול. ועם כזה הרבה, זה גם כזה מאד אימפולסיבי. אתה מנסה להציל את העסקה, מנסה להציל את החברה, ועכשיו פתאום שותף שלי בחו"ל, אז אני מרגיש כל הכובד הוא עליי ועכשיו אני צריך לפעול. אז ניסינו כזה בכל דרך אפשרית למצוא אנשים שיכולים לדבר עם הקרן בשביל להגיד כאילו "הכל בסדר, הם אחלה חבר'ה, זה לא שיש פה איזה שהוא משהו". בסוף אני יצרתי קשר עם אותו שותף, ממש מדבר איתו, והייתה לנו שיחה ממש ממש טובה, והוא כזה אמר את כל מה שהיה לו, כאילו סיפר מה היה בשיחה, איך הוא הבין אותה, והבנתי שכאילו, שזה כזה כבר, הוא כבר די בשל עם עצמו, ועכשיו הוא פשוט מחפש סיבה.

דריה: כאילו, הוא כבר די החליט בראש שלו שההשקעה לא הולכת לקרות.

יוני: כן, כן. וכמובן שכאילו מחפשים, אז כאילו מוצאים. אז הסיבה הרשמית בעצם שב-16 לאוגוסט כסף היה צריך להיות בבנק, ב-15 הוא שלח את המייל שמאד מתהפכת לו הבטן והוא יודע מה זה אומר לחברה, אבל בעצם מסיבות שאחרי מחקר שהוא עשה שהשוק לא יגיע לגודל כמו, ה – Data הגנטי לא לגודל כמו שמצפים, ייקח לו להגיע משהו כמו איזה עשר שנים, זה לא מה שהם מחפשים בתוך הקרן, אז בעצם לא ישקיעו בחברה.

[מוזיקת מעבר]

דריה: אוקיי, אז אתם בעצם במצב שהקרן הודיעה שהיא מבטלת את ההשקעה, ובנוסף לזה, העיכוב שהיה לכם עם השוק בארה"ב בעצם גרם לכם לבזבז במירכאות עוד כמה חודשים, וזה אומר שבעצם לא נשאר לכם הרבה Runway, כאילו אין לכם עוד הרבה זמן עד שנגמר לכם הכסף לגמרי. מה עם השותף שלך בזמן הזה? איך זה נראה ביניכם?

יוני: אז פה כמו שאומרים, "Shit hits the fan, its all over places". פה בעצם, את כל הפערים שביני לבין השותף, שעד עכשיו, כזה, כשהכל Happy happy אז זה קל. כשנהיה פתאום מעמסה, כאילו, זה גם נפשית, גם פיזית, כאילו, כי אתה כזה עובד סביב השעון מאירוע לאירוע ומנסה – 

דריה: זה לחץ מטורף, ויש לכם עובדים גם בזמן הזה שצריך לחשוב עליהם.

יוני: כן. אז זה נהיה, זה נהיה מאד קשה. מן הסתם שותף שלי הרגיש הרבה אשמה עליו בכל מה שקרה, וזה גרם לו להתעסק בהרבה להצדיק, שזה בעצם, זה לא הוא גרם לדבר הזה לקרות, אלא בעצם זה, שאגב, אני לא חושב שיש פה מישהו אשם.

דריה: זה סיטואציה.

יוני: זה סיטואציה.

דריה: אפשר אולי לדבר על כל מיני סיבות.

יוני: כן, כן, כן. יכולים לקרות, אבל משהו שאולי שאלה זה כאילו איך אתה מתנהל בתוך הסיטואציה הזאת, מה אתה עושה בשביל לתקן אותה.

דריה: ומה אתה עשית בזמן הזה?

יוני: אז אני הטכנולוג, כאילו, אני אחלה בלבנות מוצרים. אני הייתי הרבה בתסכולים של עצמי כזה של איך זה קרה, ואני חושב שדי אז כזה התנהלנו אינהרנטית בתוך הסיפור הזה, "אוקיי, זה מה שקרה", ולא שאלנו את עצמנו "אוקיי, איך אנחנו יוצאים מהסיפור הזה הכי טובים". כלומר אנחנו עצמנו, אני והשותף שלי.

דריה: כן.

יוני: שאנחנו בתור מובילים של החברה, אלה ש -, אנחנו היינו כזה עמוק בתוך הבאסה, אנחנו מבינים שאין לנו הרבה כסף לשרוף, כאילו ממש נשאר לנו כמה חודשים בודדים, ואז בעצם המשקיעים שלנו הגיעו ואמרו תקשיבו, בואו כאילו תאספו את עצמכם, קורה, אתם לא הראשונים וכנראה גם לא האחרונים, צריך להציל את החברה. אנחנו ניתן לכם … Bridge תמורת המיילסטונים, בעצם של, לכל, לפרק תקופת זמן אתן צריכים להגיע לאיזה שהוא מיילסטון ואז תקבלו את הצ'אנק הבא של הכסף. בשביל שהחברה תשרוד – 

דריה: עד שתקבלו השקעה.

יוני: המטרה היא להגיע למספרים, להמשיך לגדול באותו קצב שגדלנו עד עכשיו, שתגיעו למספרים שבעצם לאף אחד כבר לא יהיה מעניין מה קרה עם הקרן, ולמה היא לא השקיעה. אגב, אפרופו – כאילו, זו תעשייה קטנה. וכולם מכירים מה קרה. בעצם, אותם קרנות שהיינו בקשר איתם, יש לך סעיף No Shop בתוך ה – Turn Sheet בעצם שאתה חייב להודיע לכל הקרנות האחרות שאתה כבר לא יכול להמשיך איתם ביחסים. וזה מה שעשינו.

דריה: בזמן שאתה בתהליך מתקדם עם הקרן השנייה, אתה לא יכול להמשיך עם הקרנות האחרות.

יוני: כן, נכון, נכון, זה בעצם חתונה, רק בן זוג אחד. וכולם ידעו שאנחנו היינו בתהליך, ופתאום אין תהליך, אז אנחנו לא יכולים לחזור לאותן קרנות שהיינו מקודם.

דריה: זו גם נקודה חשובה, כי באמת השאלה המתבקשת מיד אחרי שזה נגמר זה "אוקיי, היו עוד קרנות שהתעניינו, בואו נלך אליהם". אבל זה לא עובד ככה.

יוני: זה לא עובד ככה, לגמרי. בצעם שאלה ראשונה זה "רגע, מה קרה שם?".

דריה: וגם אתם לא יכולים לזרוק את האשמה כביכול על אף אחד, אתם לא יכולים לקחת את הכל עליכם, ואתם לא יכולים להגיד שהאשמה היא על הקרן, והקרנות האחרות מכירות אחת את השנייה.

יוני: זו תעשייה קטנה, כולם מדברים עם כולם.

דריה: זה מרים להם דגל.

יוני: כן.

דריה: אומרים "אם לא השקיעו בהם אולי אנחנו גם לא צריכות להשקיע בהם".

יוני: כן. כן. ובעצם אנחנו היינו, יצאנו, זה היה כזה פגישת Board דרמטית יחסית, כי הבנו שאנחנו צריכים לפטר כמעט את כולם, לצמצם פעילות.

דריה: כדי שיהיה לכם זמן להמשיך – 

יוני: כדי שנוכל להמשיך ולהתרכז. עכשיו, הנקודה הבעייתית, היא אולי, יש שאומרים שהכי חשובים, שאני יצאתי מאותה פגישה עם ה – Board לא בהבנה שאני עכשיו צריך לעשות את הכל בשביל שהמכירות של החברה יעלו פלאים, אלא יופי, אני ממשיך לעשות את מה שאני טוב בו עד עכשיו, פיתוח, Product וכו'. בפועל מה שהחברה הייתה צריכה זה לא עוד איזה שהוא פיצ'ר, לא עוד איזה שהוא משהו, היא הייתה צריכה ללכת ולמכור. ללכת ולדפוק בדלת של אותם גנטיקאים וכאילו למכור למכור, לעשות את ה – Boarding ו – Security Assessment ועוד בית חולים, ועוד כאילו, זה מה שהיה צריך לעשות. כלומר, אותו כסף שאז השקענו בלהחזיק מפתח אחרון שהיה לנו, היינו צריכים להשקיע ב – 

דריה: בלמכור עוד.

יוני: בלמכור, למכור, למכור ולמכור, וזה היה הדבר היחיד שהיינו צריכים לעשות, ולא נפל שם הסימן.

דריה: זה נקודה מאד חשובה, כי אני חושבת שאולי ברור לכולם שהמנכ"ל, או מי שאחראי על הפיתוח העסקי, זה מה שהוא צריך לעשות. אבל כשאנחנו מדברים על אנשי פיתוח או אנשי Product, אנשים שזה לא העבודה שלהם, זה קל לחשוב, ולא בקטע מתקרבן או משהו, זה באמת הדבר ההגיוני לחשוב, זה אוקיי, אני אמשיך לפתח, כי זה מה שאני עושה טוב.

יוני: נכון.

דריה: והמנכ"ל ימשיך למכור, כי זה מה שהוא עושה טוב.

יוני: נכון.

דריה: ולא תמיד זה הדבר הנכון.

יוני: לגמרי. מה שנכון זה בעצם מה שהחברה צריכה באותו רגע. כלומר אתה בתור Co-Founder צריך להיות מאד ורסטילי ביכולות שלך. ואגב, גם אם אין לך יכולות, אז ללכת לרכוש אותן, כי, אני אקח דוגמא הכי פשוטה, נכון אז אתה ב – CTO של שני אנשים, זה לא CTO של 200 איש, אז כאילו זה סט יכולות שונה לגמרי. אבל זה אבולוציה שנדרשת בתוך החברה. אז כנ"ל אותו דבר, בכל מיני סיטואציות ובכל מיני קרייססים שקורים, אתה צריך לחבוש כובע אחר וללכת לעשות את זה. ואנחנו היינו עסוקים, כאילו אז אני לקחתי את הפוזיציה הנוחה לי, אז אני מפתח, ואני גם איש מוצר, אז יאללה קדימה, אני מוסיף עוד פיצ'ר.

דריה: זה גם אולי מנחם לחשוב ש"טוב, אני אעשה את המוצר הכי טוב שיש, אז יהיה בסדר".

יוני: נכון, ואנחנו איך שהוא הגענו מאד, כמעט קרוב למיילסטון הזה של הלקבל את הצ'אנק הבא של הכסף, ואני זוכר את הפגישת Board ההיא שבאנו, והיה עייפות בחדר. הייתה עייפות בחדר. היה כזה ממש מרגישים את זה, ואחד האנשים בתוך החדר, כאילו זה היה פגישה במשרדים של קרן שהשקיעה בנו, הוא שאל את השותף שלי האם כבר יצאה לו הרוח מהמפרשים, כאילו, זה נראה ממש- והוא אמר שכן.

דריה: וואו.

יוני: ואז הבנתי שזהו, כאילו מפה אנחנו כנראה לא, החברה לא הולכת להתקדם לשום מקום.

דריה: כן, אם אתם לא מאמינים שהחברה יכולה להמשיך – 

יוני: בדיוק, אם Founders לא מאמינים אז כאילו כבר זהו, אין, אין לאן להתקדם. זה כבר לא זה.

דריה: כמה זמן זה היה אחרי שהעסקה נפלה?

יוני: זה היה איזה שלושה חודשים אחרי. אז כל זה, זה הוסיף לתסכול הכללי כזה, של בור שאתה לא מצליח לצאת ממנו, ואז מה שקרה באותה פגישה – 

דריה: בישיבת Board.

יוני: שבעצם משקיעים, כאילו, זה היה כזה שיחה מאד דרמטית עם השותף שלי שפחות או יותר אמרו "בוא יוני, אתה תתפסו את הכיסא של המנכ"ל, ונמצא לך את האיש Sales שיעזור לך להוביל חברה".

דריה: וואו, רז כאילו גם בשלב הזה, עוד המחשבה לא הייתה לסגור.

יוני: לא. היא כאילו, כזה, המשקיעים היו, כאילו, אני חושב שהמשקיעים, היו לנו משקיעים הכי טובים שבכלל אתה יכול לחלום. מבחינת הפרו אקטיביות, מבחינת הרצון לעזור, מבחינת כאילו לדחוף קדימה, עד היום האחרון.

דריה: זה נשמע שהם ממש האמינו בכם.

יוני: ממש האמינו בנו.

דריה: אז הציעו לך למנכ"ל.

יוני: כן, שזה גם, הצעה הזיה, כאילו, מה, רגע, אני? אני לא המנכ"ל, כאילו, לא.

דריה: כי בדיוק אמרת, אני עושה פיתוח, אני איש מוצר.

יוני: כן, אני כאילו לא קלטתי עד הסוף, אני כזה גם, רגע, ואז כאילו התחילו כזה הרבה האשמות, כמו אין מה לעשות, אנחנו בסופו של דבר אנשים, הרגשות זה יש רגשות, אתה לא יכול לבטל אותם. וגם היו הרבה פערים בינינו, ביני לבין השותף כאילו, גם בחיים הפרטיים. מרמה של איך מסתכלים על העולם, לרמה של חברה, כאילו איך מתנהלים בתוך החברה, מה משתפים עובדים, ומתי משתפים עובדים, וכאילו היו פערים מאד גדולים. בעיניי הם התחילו בגיל, כן? כאילו, אני הייתי פעור בן 27, הוא היה 40 פלוס, שזה הבדל מאד גדול, אני הייתי עם ילד אחד, הוא עם שלושה ילדים, וילדים גדולים כבר. אני עם בת שנתיים שלוש, וזה רק עזר לי לקרע להיות יותר גדול. ואז אנחנו במקום כאילו להתעסק בחברה היינו פשוט מתעסקים ב- 

דריה: בלריב.

יוני: בלריב. וזה משהו שריסק את החברה לגמרי. זה פשוט לא, זה הוריד את הסיכוי למתחת לאפס, למינוס. וכמובן שזה כזה מלווה הרבה ברגשות שכאילו מציפות אותך, ואתה לא, אתה כבר לא יודע מה לעשות איתם.

דריה: אתה בכלל מצליח לחשוב בהיגיון בשלב הזה, או שאתה מלא בכעסים? כאילו, אני יכולה לתאר לעצמי.

יוני: מלא בהכל, בכעסים, קודם כל על עצמך, כי אני מתחיל לעשות Processing בראש של כאילו "רגע, מה אני לא עשיתי שיכולתי לעשות", וזה הרבה כזה ממלא, וגם מן הסתם אתה מתחיל להשליך, אז זה העולם, אתה מאד כועס על הקרן שעשתה את זה, כאילו לקח לי לעשות Processing  איזה כמה שנים, אבל בהתחלה הייתי, הם הרגו לנו, הם הרגו את החברה, כאילו לא יכולתי לשחרר את זה. היום אני כזה מדבר על זה פתוח כי אני מבין שזה חלק מהמסע, וזה לאו דווקא קשור לאותה קרן, זה סימפטום.

דריה: נכון, אני יכולה להגיד לך גם שאני, דיברנו על הסיפור הזה כמה פעמים, ואני שמעתי איך הסיפור שלך השתנה מבחינת ההבנה שלך מה היה שם – 

יוני: כן.

דריה: ומה היו הסיבות, וכאילו, אני חושבת שלוקח זמן גם לעכל את זה באמת ולהבין.

יוני: כן. תראי, בסוף, חברה זה הבייבי שלך, זה לא משנה מה, כאילו, אני בניתי את זה, פתחתי את השורת קוד הראשונה, ואתה מרגיש שזה, זה משהו שהוא נבנה בידייך, והנה הוא גדל, והנה ה – Order הראשון שמגיע מהרופא, והנה ה – Order הראשון שמגיע מארה"ב, וכשחצינו את המאה אלף הזמנות הראשונות, זה, אתה חי את זה. ופתאום בבאת אחת, נגמר.

[מוזיקת מעבר]

דריה: בעצם הם הציעו שאתה תמנכ"ל, ואתה אמרת להם לא? אתה הבנת שזה לא יקרה?

יוני: קודם כל אני מודע ליכולות שלי, כאילו, אין לי שום יכולת ללכת, באותה נקודת זמן, כן? יכול להיות היום כבר, בדיעבד יכולתי לעשות את זה, אבל אז כאילו אני ללכת עכשיו לבית חולים בבוסטון ולנסות למכור לאיזה שהוא ג'ון סמית' DMD, לא, כנראה שזה – 

דריה: הרגיש לא ריאלי.

יוני: לא ריאלי בכלל. וגם כן כאילו הרגשתי שאני לא רוצה, כאילו נכון, יש שם הרבה כעסים ביני לבין השותף שלי, אבל לא רציתי כאילו להיות הבואי נקרא לזה בוגד, כן? עדיין הוא שותף שלי, לטו ולרע.

דריה: כן, קצת מרגיש כמו לנטוש מישהו מאחור.

יוני: בדיוק, אז כזה, אבל כזה אמרתי למשקיעים שתקשיבו, אני בסוף אעשה מה שצריך בשביל להציל את החברה, ואז עלה לפרק בעצם הסיפור למכור את החברה, כי בכל מקרה היה נכסים, היו לקוחות, היו [ל.ב.], אבל בוא נשים פרק זמן, כי אנחנו כבר, אני ושותף שלי כבר היינו איזה ארבעה חודשים בלי המשכורת, מן הסתם ברגע שפיטרנו את כולם אז גם קיצצנו לעצמנו, אז לא לקחנו כסף באותה תקופה, ובעצם הלכנו, כאילו, אמרנו, אני אמרתי, בוא, בוא נשים איזה שהוא דדליין, כי בסופו של דבר לי יש משפחה שאני צריך לדאוג לה, ואני לא יכול לנצח נצחים לנסות לעשות את זה, בוא נשים דדליין שעד אז אנחנו ננסה ואם זה לא יקרה אז כאילו בסדר, ניסינו, ובאמת עשינו כמה פגישות עם כמה חברות, גם חברות פורטפוליו של אותה קרן שהשקיעה בנו, שהיא גם מאד דומה גם בתחום הגנטיקה, והצגתי את המערכת והראיתי והדרכתי וכו', בסוף זה סיפור מצחיק כזה, שכאילו לא קרה כלום, אני זוכר שבאנו ביום חמישי לפגישה עם אותה חברה שרצתה, כאילו, שקלה לקנות יותר נכון, אמרתי תקשיבו, אנחנו, בעצם אני כבר עם כמה הצעות עבודה ביד, בואו ננסה, אנחנו עושים את הפגישה הזאת, ואם ביום ראשון אין לנו תשובה כאילו לכאן או לכאן, אז כאילו זה תשובה לא ואני אקבל את ההצעות כי אני חייב כאילו כבר להתקדם ולקבל שכר. וכולם הסכימו איתי, סבבה, אז הגיע יום ראשון, לא הייתה שום תשובה, התקשרתי לאותה קרן כאילו, גם אייל, דיברתי איתם וזה, אמרו לי בסדר גמור, אנחנו מבינים, הכל טוב. ומצחיק, שביום שלישי כבר קיבלתי, כאילו, בעצם אחת ההצעות זה היה להצטרף ל – Monday.

דריה: ל – Monday, אז בעצם נעשה שניה סדר. יום ראשון הגיע, אמרת "טוב, זה לא קרה, אנחנו עוצרים כאן ואני עובר לדבר הבא ואני מקבל את ההצעה מ – Monday". ואז מה קורה ביום שלישי?

יוני: ואז ביום שלישי מתקשר אליי בעצם השותף בקרן, ואומר לי תקשיב, הם רוצים, והם גם רוצים אותך. כאילו, בתנאי שאתה מצטרף, הם רוצים את המערכת בתנאי שאתה מצטרף גם. אבל גם חתמתי.

דריה: אבל אמרת כן כבר.

יוני: כבר חתמתי כאילו ב – Monday והיה לנו אפילו תאריך התחלה, כאילו, חתמתי ביום ראשון בערב, שלחתי את זה, זה היה כבר סגור. אני לא יכול להגיד עכשיו כאילו רגע, לא, אני חוזר בי. זה גם כאילו, לא ישר.

דריה: לאורך כל הסיפור אני מרגישה שזה היה כמעט שם. כל הזמן שכאילו, משהו אחד היה קורה והחברה הייתה ממשיכה להתקיים איך שהוא.

יוני: נכון.

דריה: וזה גם איזה שהוא לקח נראה לי.

יוני: זה שאלה כמה אתה מושך. כי עוד קצת ועוד קצת ועוד קצת, זה כאילו, תמיד יש את ההזדמנויות, נכון? אז אתה לא יודע, כאילו, בסוף צריך לדעת לשים סטופ. והזה שאתה מושך, יש לזה גם מחיר, כן? כאילו, קודם כל ממחיר פרסונלי, גם נפשי וגם פיזי. כאילו, אתה, בסוף אם אתה רוצה או לא רוצה, בתור Leader של החברה אתה לבד, וזה מעמסה עליך מאד גדולה.

דריה: נכון.

יוני: אז אתה צריך לשים קאט, קאט לעצמך קודם כל, מאד ברור. אחר כך כבר משקיעים, וכל השאר, אבל לעצמך, ברור עד מתי אני – 

דריה: כי גם בתור ה – Leader אתה כן רוצה שזה יקרה, אז גם קל להישאב לעוד קצת ועוד קצת ועוד קצת.

יוני: נכון.

דריה: אבל זה לא עושה טוב לאף אחד.

יוני: זה לא עושה טוב לאף אחד, בסוף זה שוחק. אתה צריך להיות שם, ואם אתה לא שם, זה לא יצליח.

[מוזיקת מעבר]

דריה: מה אתה חושב שהייתי יכול לעשות אחרת? גם דיברת הרבה עם היחסים עם השותף שלך.

יוני: אני חושב שזה הדבר הראשון. להשקיע המון בתוך בניית היחסים. ממש ברמה של, זה מין כזה לעשות רשימה של שאלות של מה חשוב לך ולדבר עליהן, לעשות להן Processing, כאילו ממש כזה להגיע בעצם להבנה. כי בסוף שותפים, אין מה לעשות, זה שני אנשים שונים, שלושה אנשים שונים, ארבעה אנשים שונים, כמה שיהיו. וחשוב מאד לעשות את ה – Alignment הזה בין הציפיות לכל מה שקשור לניהול החברה וההתנהלות שלכם המשותפת.

דריה: נכון, כי בסוף מול המשקיעים ומול העובדים אתם בסוף קול אחד, אתם צריכים לשדר איזה שהיא אחידות.

יוני: נכון. בסוף, צוות שבא להוביל את החברה וזה בין אחידות עם עובדים, עם המשקיעים, עם, גם עם עצמכם – 

דריה: עם הלקוחות.

יוני: ועם הלקוחות. אז אם אתם לא משדרים על אותו גל, או אם אין לכם קונצנזוס על זה, אז זה בעיה. עכשיו, אם אתם לא מצליחים להגיע תוך פרק זמן לקונצנזוס הזה, זו בעיה עמוקה, כי זה ישב תמיד שם, וזה לא ייפתר, החברה תיסגר.

דריה: מה עוד?

יוני: אני חושב שבסוף, נגיד כל הסיפור הזה עם הקרן, אז אני כזה שוב אשתמש במשפט הזה של האדם מהבסנר, אדם פישר, שההשקעות הכי טובות זה אלה שהן לא צריכות את הכסף שלך. לחשוב איך אתם יוצאים לגיוס מנקודת החוזקה ולא מנקודה של חולשה.

דריה: מנקודה של כח.

יוני: מנקודה של כח. כאילו איך אפשר לייצר, כאילו יש כל מיני כלים, נניח מלייצר באז סביב חברה, מספרים, Traction, אני אומר Traction מבחינת, לא רק לקוחות, אלא נגיד traction של משקיעים. נגיד לנו מה שזה היה, אז כאילו במוכוון, אם היינו פועלים אחרת אז יכול להיות שהתוצאות היו אחרות.

דריה: אם הייתם בסוף מחליטים לחכות עם התשובה, אי אפשר לדעת.

יוני: אי אפשר לדעת.

דריה: יכול להיות שהקרנות האחרות לא היו מגישות הצעה בסוף ואיך שהוא זה היה נופל.

יוני: נכון. נכון. כן.

דריה: זה אולי אחד הדברים הכי קשים, שאי אפשר לדעת.

יוני: אי אפשר לדעת, כן.

דריה: זה קצת כמו הדלתות המסתובבות כזה.

יוני: לגמרי, לגמרי. אבל מה שכן, לבנות את האסטרטגיה של לא כאילו צעד אחד קדימה, אלא ארבע או חמש צעדים קדימה, ואז לשנות בהתאם לדרך. אבל שתמיד יש את האסטרטגיה. כאילו מה ה – Next Step ואיך עושים את ה – Next Step, כי זה מאד עוזר את הפוקוסינג הזה מכאן ועכשיו והשיט הזה שקורה לבין בעצם, לאן אני רוצה להגיע. כי זה מה שבסוף הכי חשוב. ללכת, כאילו, זה דווקא שהוא טוב.

דריה: בדיוק באתי לשאול כמה מה הדברים הטובים שאתה לוקח, כי אני חושבת על הרבה דברים מהסיפור הזה.

יוני: וואלה, תספרי לי.

דריה: אז הדבר הראשון שקופץ לי זה התמדה, זה להמשיך עד הרגע האחרון. יש פה סיפור מדהים בעיניי על הדבר הזה. אתם, לצורך העניין, כשהקרן משכה את ההשקעה, יכולתם להחליט באותו רגע שזהו. ובעיניי יש המון כוח בלבוא ולהגיד, אנחנו ממשיכים עד הסוף, אנחנו הולכים לגרום לזה לקרות, ככה שגם זה שבסוף זה לא קרה, אתה יודע להגיד שנתת אלף אחוז לתוך הדבר הזה, ואתה יכול להרגיש טוב עם עצמך. בתחושה שלי, כאילו, יש פה גם המון השראה בעיניי.

יוני: היה לי מאד חשוב, כי קיבלנו המון מהמשקיעים שלנו. כאילו, אנחנו עם אייל היום חברים טובים ואני אסיר תודה לכל מה שקרה, והיה לי חשוב לסיים בזה שנתתי את המקסימום. כי כאילו האמנתי לתוך שכאילו נתנו בי אמונה ואני חייב להחזיר את זה.

דריה: גם בשביל האנשים האחרים, לא רק בשביל עצמך.

יוני: כן.

דריה: חייבת לשאול קצת על ההמשך, אחרי כל הסיפור הזה, כל החוויה הזאת, אתה תרצה להקים עוד פעם משהו משלך?

יוני: בהחלט שכן. בסוף, כמות הדברים שאתה לומד הוא פי 20 ממה שיכולת לחוות כאילו בדרך הרגילה. זה כזה הכל על סטרואידים, הכל על ספידים של סופר מהר, אתה חייב לעשות אדפטציה כזאת או אחרת. אני אז באתי לקולג'ין, הייתי מפתח אנדרואיד סופר כאילו ב – Gett וזה, בניתי המון דברים, פתאום רגע, צריך ללמוד גם [—], גם IOS, גם Web, ולא התעסקתי בזה אז, ופתאום כאילו אני מוצא את עצמי מתעסק, לומד תוך כדי ובונה מוצר, והוא חייב לעבוד, גם הוא חייב לעבוד Perfect, וגם Security, כאילו יש פה, ופתאום יש לך עובדים שאתה צריך לנהל אותם ולהוביל אותם. רגע, אז איך עושים את זה? אין לי מושג איך עושים את זה. כזה, כאילו, זה פשוט האיץ את כל הדברים יכלו לקרות. כאילו, הם יכלו לקרות, פשוט פה זה קרה, כמה היינו? שנתיים וחצי באובראול, זה קרה סופר מהר, סופר קשה, ממש קשה, אחת החוויות הקשות שעברתי, ואחד החוויות שבהן גדלתי הכי המון אי פעם.

דריה: מדהים. נראה לי שזה, אין דרך יותר טובה לסיים את זה. אז תודה רבה יוני, היה באמת מלמד ומאד מקווה שאנשים הצליחו ככה להזדהות ולקחת משהו לעצמם.

יוני: תודה רבה לך שנתת לי הזדמנות.

דריה: ואם יש לכם שאלות ליוני או אלינו, אתם מוזמנים שלאול אותם בקהילה או באתר שלנו, ואם אתם רוצים לדעת כל פעם שיוצא פרק חדש, אפשר לעקוב אחרינו בכל אחת מהאפליקציות, או ללחוץ על כפתור הפעמון בספוטיפיי. תודה שהאזנתם.

[מוזיקת סיום]