המושג דיפ טק (Deep Tech) מתייחס למיזמים המבוססים על טכנולוגיה חדשה ופורצת גבולות. כמעט כל חברת סטארט אפ רואה עצמה כפורצת דרך, ואכן מרביתן נושאות בשורה חדשה כלשהי, בין אם זה מוצר שלא היה קודם לכן, שירות שמייעל תהליכים קיימים, או תוכנה/חומרה שמשפרת ביצועים. עם זאת, רב החברות מתבססות על טכנולוגיה קיימת. חברת דיפ טק היא שונה, במובן שהיסודות הטכנולוגיים עליהם היא בנויה הם חדשים. יסודות טכנולוגיים כאלו לרב חורגים מתחומי האינטרנט והתוכנה הקלאסיים, ונוגעים לתחומים עתירי ידע כגון בינה מלאכותית, מחשוב קוונטי, ביולוגיה, רפואה, הנדסת חומרים, רובוטיקה וכדומה.
האם כדאי להקים חברת דיפ טק? על פניו, כל יזמת או יזם היו רוצים שהחברה שלהם תהיה שונה מבחינה טכנולוגית. אולם לא בכדי ישנן מעט חברות דיפ טק — השוני בינן לבין מיזמים טיפוסיים (סייבר, גיימינג, אינטרנט, פינטק וכו') אינו מסתכם בטכנולוגיה, הוא בא לידי ביטוי לכל אורך הדרך. זה מתחיל הרבה לפני הקמת החברה. כדי להחזיק בכישורים המאפשרים המצאת טכנולוגיה חדשה נדרשת לרב הכשרה ארוכה מאוד (שנים, ואף עשרות שנים), במהלכה יש להמתין עם השאיפות היזמיות.
גם לאחר הקמת החברה פרקי הזמן הם ארוכים, שכן המצאת טכנולוגיה חדשה הוא תהליך מדעי, וככזה דורש זמן רב יותר מפיתוח טיפוסי של תוכנה או חומרה. תהליכי ההגדרה וההטמעה של המוצר עלולים להיות אף הם ארוכים מהרגיל, כי אין תקדימים לשימוש בטכנולוגיה שהומצאה, ולוקח זמן להבין את מגבלותיה ולבנות אמון בה. על מנת להצליח, לכל אורך הדרך יש לוודא שהטכנולוגיה השונה מתרגמת למוצר שמשנה, כלומר פותר בעיה שלא ניתן היה לפתור לפני כן. בסך הכל, אם נמשיל הקמת חברת סטארט אפ טיפוסית לריצת ספרינט, הקמה של חברת דיפ טק היא ריצת מרתון. הסיכון לטעות בדרך ולהגיע למקום הלא נכון לרב עולה על הסיכון להפסיד למתחרים.
הרצון להקים חברת דיפ טק בער בי כבר בתחילת דרכי הטכנולוגית, לפני עשרים שנה. שירתתי אז ביחידת הסייבר מצו"ב, ולמרות שלקחתי חלק בפרויקטים משמעותיים, קונן בי הרצון להמציא טכנולוגיות שאינן קיימות, ובאמצעותן לפתור בעיות שנתפשות כבלתי פתירות. לאחר השירות הצבאי החלטתי, בניגוד לעצת רבים, לוותר על כניסה מוקדמת לעולם ההיי טק וללכת במסלול אקדמי ארוך, שנמשך עד היום. רק במהלך הפוסט-דוקטורט, למעלה מעשר שנים אחרי שחבריי מהשירות הצבאי נכנסו לעולם ההיי טק והחלו להקים חברות, הקמתי חברת דיפ טק — אימיוביט (Imubit).
אימיוביט היא הדרך שלי להמציא טכנולוגיה שפותרת בעיות שלא ידעו לפתור. בלב ההמצאה עומדת מערכת למידה עמוקה (Deep Learning), לביצע למידה מחיזוקים ללא ניסוי וטעיה (Offline Reinforcement Learning) בעולם האמיתי. באמצעות טכנולוגיה זו, מבצעת אימיוביט שליטה בזמן אמת על מפעלי הייצור התעשייתי הגדולים בעולם, ומביאה לכך שיפעלו באופן מיטבי, תוך זיהום מינימלי, רווח מקסימלי וללא תקלות.
לאורך שנות קיומה של אימיוביט, היו אינספור פיתויים לסטות מהמסע הארוך אליו יצאנו וללכת במסלול יותר קצר ופחות שאפתני. משקיעים מפורסמים ניסו להכווין אותנו לאקזיט מהיר, לקוחות ענק רצו להשקיע סכומי עתק כדי שנהפוך לזרוע מחקר ופיתוח שלהם, ושותפים עצומים עשו ככל יכולתם על מנת שהטכנולוגיה שלנו תהיה חלק ממוצריהם. בכל המקרים הללו בחרנו, בניגוד לעצות שקיבלנו, להתמיד במסע אל עבר המצאת טכנולוגיה שונה ומשנה. היום, כשהמוצר של אימיוביט משולב במפעלים רבים של חברות התעשייה הגדולות בעולם, ברור לי שלא הייתה דרך אחרת - אם רוצים להקים חברת דיפ טק אמיתית, חייבים להתאזר בסבלנות.
קשה לתת טיפים קצרים להקמת מיזם דיפ טק, אך בכל זאת אנסה:
- הטכנולוגיה בבסיס המיזם צריכה להיות שונה. מדובר בהרבה יותר מאשר פרטים מימושיים כאלו ואחרים. השוני צריך להיות כזה שלמתחרים פוטנציאליים יהיה קשה מאוד להבין איך לפתח טכנולוגיה דומה.
- מעבר להיותה שונה, על הטכנולוגיה להיות משנה. משמעות הדבר היא שהטכנולוגיה מולידה מוצר שפותר בעיות שהן גם מרכזיות וגם נחשבות לבלתי פתירות באמצעים אחרים.
- סבלנות, סבלנות ועוד סבלנות. אל תתפתו ללכת בדרך הקלה והמהירה, גם (ובעיקר) בתקופות של גאות בשוק ההיי טק. מהפכות טכנולוגיות דורשות זמן ומאמץ רב, אחרת כבר היו קורות.
- הקיפו את עצמכם בצוות נכון, באנשים עם תשוקה לטכנולוגיה, רצון לעשות משהו אחר, חיבור לחזון ארוך טווח, ויכולת עמידה באתגרים לאורך זמן. עצה זו תקפה כמובן למייסדים-שותפים, אך לא פחות מכך למשקיעים, וכמובן לעובדים, בין אם אלו עוסקים במחקר ופיתוח ובין אם במאמצים אחרים (שיווק, מכירות, כספים, משאבי אנוש, אדימיניסטרציה וכו'). כמאמר פתגם מפורסם, "אם ברצונכם להגיע מהר לכו לבד, ואם ברצונכם להגיע רחוק לכו יחד״. מיזם דיפ טק הוא מסע למרחקים, והדרך היחידה לצלוח אותו היא ביחד.
קריאת הבלוג 
האזנה לפרק 
צפייה בוידאו 
תשאלו אותנו הכל
