איזה כיף לראות אותך כאן :) איזה כיף לראות אותך כאן :)
נראה שיש לך חשבון איתנו, אתה יכול להתחבר כאן
נראה שאין לך עוד חשבון אצלנו, כאן אפשר להירשם
בלוג
בלוג
3 דק'
מיקי סלע
בעבר, ענן היברידי נחשב פתרון מורכב ששייך לארגוני אנטרפרייז וחברות טק גדולות. היום, יותר ויותר סטארטאפים מבינים שגם להם כדאי לשלב בין ענן ציבורי כמו AWS, Azure או GCP לבין משאבים פרטיים (on-prem או private cloud). למה? לפעמים זה עניין של רגולציה (למשל ב-Health-Tech מול לקוחות בארה״ב או באירופה), לפעמים של אבטחה ו-privacy (במיוחד ב-FinTech), ולפעמים פשוט כדי לחסוך בעלויות ולשמור על ביצועים בזמן גידול מהיר.
אבל עם היתרונות מגיע גם אתגר: איך מנהלים שתי סביבות שונות מבלי לבזבז זמן יקר על DevOps, לפגוע באבטחה או לאבד שליטה על הנתונים?
טעות נפוצה אצל סטארטאפים היא להתחיל עם “פתרונות טלאי”: כל צוות בוחר סביבת ענן משלו, או מפתח מוצר ללקוח שדורש סביבה ייחודית, והתוצאה היא סבך של מערכות שלא מדברות זו עם זו. זה אולי עובד בחודשים הראשונים, אבל כשמגיעים לסקייל, מתחילות בעיות של אבטחה, תפעול ונראות.
כדאי לאמץ כבר בשלבים מוקדמים כלים לניהול אחוד כמו Azure Arc, Google Anthos או VMware vRealize Suite, שמאפשרים לראות ולשלוט בכל המשאבים– Kubernetes clusters, מכונות וירטואליות, אחסון והרשאות IAM – בלוח בקרה אחד. לדוגמה: סטארטאפ פינטק ישראלי בשלבי Scale-up, שעבד מול AWS ו-VMware Private Cloud. על מנת לעמוד בדרישות הרגולציה באירופה, הלקוח הטמיע את EKS Anyware – שירות מנוהל של Amazon לניהול Kubernetes, המאפשר הפעלה ועבודה על כל סוגי התשתיות. באמצעותו, הוא יצר חיבור מאובטח בין מיקרו-שירותים שמנוהלים באמזון באמצעות EKS לבין מערכות ליבה ותיקות שממוקמות ב-Data Center המקומי.
קישוריות ואבטחה- לא להשאיר כברירת מחדל
ענן היברידי דורש חיבור רציף ואמין בין סביבות שונות. VPN בסיסי הוא לא תמיד מספיק. כבר בשלבים מוקדמים כדאי לשקול חיבורים ייעודיים כמו AWS Direct Connect או Azure ExpressRoute המבטיחים Latency נמוך וחיבור מאובטח. לדוגמה, סטארטאפ Health-Tech צעיר שעובד עם נתוני הדמיה רפואית, השקיע מוקדם בתכנון קווי תקשורת ייעודיים וב-Firewall אחיד כדי לעמוד בדרישות אבטחה של לקוחות בבתי חולים באירופה. ההשקעה השתלמה כשעבר לגייס לקוחות נוספים בלי לשנות את הארכיטקטורה.
בנוסף, חשוב לתכנן מראש רשת עם Redundancy – לפחות שני קווי תקשורת – ולהחיל מדיניות Firewall אחידה בכל הסביבות. שימוש בפרוטוקולי ניתוב חכמים כמו BGP מקטין את הסיכון לתקלות קריטיות.
זהויות והרשאות- לבנות נכון מהיום הראשון
ניהול זהויות והרשאות מהווה נקודה רגישה במיוחד לסטארטאפים מאחר אין זמן לכבות שריפות אחרי אירוע אבטחה. כדאי לבחור כבר מהיום הראשון בפתרון SSO מבוסס IdP (כמו Azure AD או Okta), להפעיל MFA ולהיצמד לעקרון Least Privilege. מקרה בוחן שניתן ללמוד ממנו: ארגון ממשלתי בישראל שעבר לארכיטקטורה היברידית גילה שמשתמשים נותרו עם סיסמאות חלשות בסביבה המקומית. המעבר ל-SSO עם MFA חסם את רוב ניסיונות ה-Phishing תוך חודשים ספורים – שיעור חשוב גם לסטארטאפים שמטפלים בנתונים רגישים כמו מידע רפואי או פיננסי.
סטארטאפים בתחום ה-AI נתקלים בשאלה: היכן להפעיל את המודלים – באימון או ב-Inference? יש לי כלל אצבע: אם הנתונים הרגישים יושבים ב-on-prem (למשל נתוני מטופלים), עדיף לבצע שם את האימון. את ה-Inference, שהוא קל יותר מבחינת משאבים, ניתן להריץ בענן הציבורי כדי ליהנות מ-Scalability. שימוש ב-Data Caching או בפתרונות כמו NetApp Data Fabric עוזר לצמצם Latency ועלויות Data Egress.
לחשוב היברידי כ-Mindset, לא כפתרון אד-הוק
ניהול ענן היברידי הוא לא פרויקט חד פעמי, אלא תפיסת עבודה. הוא דורש שילוב בין DevOps ל-SecOps, תכנון קישוריות ואבטחה אחודה, והבנה שהשליטה והגמישות חייבות לבוא יחד.
כאשר סטארטאפים מיישמים את העקרונות האלה מוקדם, הם נמנעים מהמלכודת של שתי מערכות זרות וחוסכים זמן וכסף יקר בשלב הצמיחה. כך הם באמת יכולים ליהנות מהטוב שבשני העולמות – גמישות הענן הציבורי והשליטה של התשתית המקומית – מבלי לשלם את המחיר של שניהם.
פודקאסט
פודקאסט
אמיר קסלר ...
בחברת Jit, המתמחה ב-Cybersecurity, זיהו בעיה חדשה ונפוצה בתחום שלהם: אחרי מהפכת ה-AI תפוקת צוותי הפיתוח הולכת וגדלה, אבל צוותי ה-Security נשארים באותו גודל, עם אותם הכלים, וכורעים תחת העומס. אז הם החליטו להילחם באש עם אש – ולחשוב בצורה אג׳נטית. בפרק הזה, ששודר לראשונה בפודקאסט המוצר של Startup for Startup, ״פרודקטיבי״, אמיר קסלר, VP …
פודקאסט
פודקאסט
מאור נקש
רן ארז ומאור נקש (Senior Product Manager במאנדיי) מציידים אתכם בכלים ובתובנות שיעזרו לכם להפוך את השאלות המפחידות בריאיון עבודה להזדמנות להרשים.
בלוג
בלוג
3 דק'
לירון פריזנר...
הגיע הרגע – הפאונדרים (או הפאונדריות) גייסו כמה עשרות מיליוני דולרים (או קצת פחות 😉). לצד גיוס הכספים, הגיע הזמן לגייס גם את הא.נשים שיעזרו לרעיון המבריק לרקום עור וגידים ולהפוך למציאות. ממש כאן נכנס לתמונה ה-Talent Partner הראשון (או הראשונה).
אני לירון, Talent Partner ו-HR ראשונה (ובינתיים גם יחידה) במינימוס. בשנתיים האחרונות יצא לי לגייס לא מעט עובדים לסטארטאפ שלנו, שפעל מתחת לרדאר. עכשיו אני כאן, לשתף 7 טיפים פרקטיים – מה באמת עובד כשאין לכם עדיין Brand.
כשאף אחד לא מכיר אתכם ואין ברנד חיצוני, הסיפור האישי הוא הברנד. בשביל להבין ולבנות את הסיפור, אותו סיפור שתספרו למועמדים שלכם, שאלו את הפאונדרים: למה אתם עושים את זה? למה דווקא הבעיה הזו? מה מבדל אתכם?
אצלנו היה לי קל לשתף על ההצלחה של Twistlock ועל הדרך שעברו המייסדים, שמכירים כבר שני עשורים. לכן, אם לפאונדרים יש רקע קודם (אקזיט, מחקר, תפקידים בכירים) – דברו על זה. אם אין להם רקע קודם – הדגישו את תחומי ההתמחות, המוטיבציה, והמשקיעים שבחרו להאמין.
מועמדים לא מצטרפים לסטארטאפ קטן ללא מיתוג בשביל "Senior Engineer" בלינקדאין. הם מחפשים יותר מזה. הם מחפשים משמעות. בנו הצעת ערך לעובד (EVP) כבר מהיום הראשון בו אתם מתחילים לגייס: דברו עם המועמדים על האימפקט האישי שהם יכולים להביא- איך התפקיד שלהם ישפיע על המוצר, על החברה ועל התרבות שתיבנה אצלכם. שתפו אותם באתגרים ההנדסיים או העסקיים שמחכים להם.
Stealth Mode זהו מצב חשאי ביותר. יחד עם זאת, חשוב ליישר קו עם הפאונדרים מה כן מותר לחשוף: טכנולוגיות מרכזיות, מתודולוגיות עבודה, תחום הבעיה.
"חבר מביא חבר – שמביא חבר". עברו על כל המעגלים – חברים, משפחה, קבוצות וואטסאפ, קהילות מקצועיות. שתפו בסיפור של הפאונדרים (אותו סיפור אישי של המייסדים שדובר עליו מקודם). הנחילו בעובדים הראשונים את החשיבות של גיוס האנשים, כדי שיבינו שכל אחד הוא שגריר. כמובן, אל תשכחו את ה"חיבורים הרכים" – הורה מהגן של הילדה, שכן לשעבר, בן של ספר- כולם יכולים להיות מועמדים פוטנציאליים (במידה והם כמובן מתאימים לפרופיל המשרה שבניתם יחד).
שלחו הודעות בלינקדאין למועמדים פאסיביים. כן, גם לעובדי גאמפ"א וגם ליוניקורנים. אל תחששו! הצמדו לנרטיב ולאיכויות שיש לתפקיד והחברה להציע – אתגר טכנולוגי, אימפקט אמיתי, אקוויטי, קרבה לפאונדרים. זכרו: לפעמים הודעה אחת בזמן הנכון תופסת מישהי בדיוק ברגע שהיא חושבת על הצעד הבא.
בשלב מוקדם זה של הסטארטאפ, אין למועמדים סבלנות לתהליך ארוך (האמת, גם בשלבים מאוחרים יותר. אך זה כבר נושא למאמר אחר). הרכיבו תהליך גיוס של 2–3 פגישות, הסבירו מראש מה מצפה להם, ואל תבזבזו זמן לשום צד. שמרו על שקיפות – הציגו את האתגרים, חוסר הוודאות, ושתפו איפה החברה שלכם עומדת בהיבט של מימון ו- Runway. אל תנסו להסתיר – להפך, שתפו בגובה העיניים. ובעיני, הכי חשוב – השקיעו בחוויות המועמד: העניקו מענה מהיר, פידבק אמיתי ויחס אישי. כך גם מי שלא יתקבל, יצא וידבר עליכם רק טובות.
זה לא תמיד קל. לפעמים גיוס בסיטואציה הזאת מתסכל ומייאש ביותר. אולם לבסוף – אין תחושת סיפוק גדולה יותר מלראות את המסדרונות מתמלאים באנשים שבאו למסע הזה יחד איתכם.
לסיכום, העובדים הראשונים לא רק מצטרפים– הם גם שותפים בבניית ה-Brand שלכם. הם אלו שיספרו את הסיפור הלאה, ימשכו את העובדים הבאים ויעצבו את התרבות. הרי בסוף, כמו תמיד – it’s all about the people.
בלוג
בלוג
4 דק'
עומר ממן
כשהתחלנו, שמנו את ה־CHRO בחברות הגדולות כמטרה. הוא בכיר, יש לו תקציב, והוא “האחראי” על משאבי אנוש. נשמע נכון, לא?
אבל מהר מאוד גילינו אחרת. ברוב הארגונים, ה־CHRO בכלל לא מתעסק עם בנפיטס ביום־יום. הוא אחראי על כל ה־HR: גיוס, תרבות, למידה, שימור. בנפיטס זו רק שורה קטנה ברשימה אינסופית.
וכך העסקאות נתקעו.
ב-90% מהארגונים, ה-CHRO בכלל לא מתעסק בבנפיטס ביום-יום. הוא אחראי על גיוס, שימור, תרבות, למידה. בנפיטס? שורה קטנה ברשימה אינסופית של סדרי עדיפויות.
וגם כשהוא מעורב, הוא לא לבד. יש מערכת שלמה:
כשהתחלנו לדבר איתם, ושינינו את המסרים שידברו אליהם, שיעור האנגייג׳מנט זינק ב 24% תוך שבועות. עסקאות התקדמו. לקוחות סגרו.
כיועץ לסטארט אפים בתחילת דרכם, אני נפגש בזה תמיד. רוב הסטארטאפים בשלב מוקדם עושים את זה… רודפים אחרי כולם. זה טבעי. אתה רוצה גידול, אתה רוצה traction, אתה רוצה להוכיח למשקיעים שיש ביקוש. אז אתה אומר "כן" לכל פגישה, לכל ליד, לכל הזדמנות שנראית relevant.
אבל בלי ICP חד קורה משהו מסוכן:
השיווק שורף עשרות אלפי דולרים (ויותר) על קמפיינים ללקוחות שאף פעם לא עונים.
המכירות מבזבזים עשרות שעות בשבוע על שיחות שלעולם לא יסגרו.
המוצר בונה פיצ'רים לכולם, ולכן לא מרגש אף אחד.
הפאונדרים רצים מהר אבל מתקשים להתקדם באופן משמעותי.
ICP חד הוא לא רק הגדרה. הוא מצפן.
הוא מיישר את כל הארגון סביב אותו לקוח זהב, וחוסך לכם זמן יקר, כסף שקשה להשיג, ואנרגיה נפשית שנגמרת מהר.
ישבנו וניתחנו 50 לקוחות קיימים לפי קריטריונים ברורים:
התובנה: מנהלי בנפיטס תפעוליים ושותפי אקו-סיסטם (ברוקרים, פלטפורמות מתווכות) הם ה-decision makers בפועל. לא ה-C-Level.
עברנו לדבר ישירות עם האנשים שמתעסקים בבעיה כל יום.
מה עשינו קונקרטית:
התוצאות תוך 3 חודשים:
הקמנו תוכנית של Healthee Visionaries לקוחות אידיאליים שמייעצים לנו באופן רבעוני:
הם עוזרים לנו להבין:
זה לא board of advisors פורמלי. זו קבוצת עבודה שעוזרת לנו לראות את השוק דרך העיניים של הלקוח.
כל רבעון אנחנו בודקים מחדש:
השוק לא קופא. אז גם ה-ICP לא יכול לקפוא.
הנחנו שאם מישהו בכיר, הוא בטח מקבל החלטות. טעינו.
המחיר: 8 חודשים שבהם יכולנו לגדול, עשרות אלפי דולרים שיכולנו לחסוך, ועשרות לקוחות שיכולנו לסגור.
כוח לא תמיד נמצא בתואר הכי מפואר.
הבנו את זה מאוחר מדי:
אתה צריך את שניהם. אי אפשר להסתפק באחד.
גם אחרי שהדאטה רמז לנו "זה לא עובד!" - המשכנו.
"אולי זה הטיימינג. אולי המסר. אולי המוצר צריך עוד פיצ'ר."
לא. זה פשוט היה הקהל הלא נכון.
עלויות שקועות גרמו לנו להחזיק באסטרטגיה מדשדשת במשך חודשים ארוכים.
כשהגדרנו מחדש את ה-ICP, לא רק שיעורי ההמרה השתנו. השתנה הכל.
תקציב השיווק התייעל - הפסקנו לשלם על קליקים מ-CHROs שלא מתקנברטים לשיחות מכירה אמיתיות. התמקדנו בערוצים שבהם מנהלי בנפיטס פעילים: LinkedIn groups וערוצים סלאק ספציפיים, newsletters של התעשייה, אירועים ייעודיים לאנשי בנפיטס.
הזמן הממוצע לסגירה התקציב -
התחלנו לדבר עם אנשים שיש להם את הבעיה היום, לא בעוד חצי שנה. שיש להם את הסמכות לקנות. ושמבינים מיד מה הערך. בנוסף, למדנו להעביר ל close lost עסקאות שהתיישנו בפייפליין, למדנו להגיד, זה לא ה ICP וכל עוד הוא בפייפליין כולנו מעוכבים.
המוצר בנה פיצ'רים שאנשים באמת משתמשים בהם – איך?
במקום לשאול "מה הלקוח רוצה?" שאלנו "מה צריך כדי לחסוך 10 שעות השבוע?״ ״מה צריך כדי להוזיל להם את עלויות הבריאות?" ובנינו את זה.
והכי חשוב: הצוות הפסיק להרגיש שהוא רץ על המקום. יש כיוון. יש momentum. יש תוצאות.
אם אתם מרגישים שאתם רודפים אחרי יותר מדי כיוונים – הנה איך להתחיל:
שאלו את עצמכם:
קריטריון | ההגדרה שלך |
גודל חברה | 100-500 עובדים |
תעשייה | Tech, Fintech |
תקציב שנתי | $50K-$200K |
הכאב העיקרי | ניהול ידני של benefits |
מקבל החלטות בפועל | מנהל HR Ops / Benefits Manager |
השחקנים המעורבים | Broker, Admin platform, CFO לאישור תקציב |
לא סקר. לא Net Promoter Score. שיחה.
שאל:
כל 3 חודשים, עדכנו את ה-ICP שלך.
תשאלו:
בקשו מהם לתת לך 30 דקות כל רבעון.
שאלו אותם:
תגמלו אותם:
ICP לא נבנה פעם אחת במצגת למשקיעים ונשכח.
הוא חי בכל החלטה:
איזה קמפיין שיווקי אתה משיק.
לאיזה ליד המכירות מתקשרות ראשון.
איזה פיצ'ר המוצר בונה הבא.
אנחנו משנים את ה-ICP שלנו כל רבעון, לפעמים זה אומר לוותר על לידים שנראים "טוב על הנייר".
אבל זה תמיד אומר לרדוף אחרי הלקוחות שבאמת יצליחו איתנו.
מה שלמדנו בדרך הקשה:
הלקוחות שלך יודעים משהו שאתה לא - מי באמת צריך את מה שאתה בונה. תקשיב להם. תשנה לפי זה. ותעשה את זה שוב ושוב. זה ההבדל בין סטארטאפ שרץ על המקום לבין סטארטאפ שגדל.
פודקאסט
פודקאסט
יש לנו יותר דאטה מאי פעם על הלקוחות שלנו, אבל האם אנחנו באמת יודעים מה הם מתכננים לעשות? מודלים לחיזוי נטישה יכולים לספר רק חלק מהסיפור. דרך הבלוג שחיברה מיכל מילר לוי, Head of market research and insights במאנדיי, נגלה שהמפתח להבנת הכוונות האמיתיות של הלקוח טמון במשהו אחר לגמרי: ויראליות, או במילים פשוטות, האם הם ממליצים עלינו לחברים וקולגות.
בלוג
בלוג
3 דק'
סמדר בן-דוד...
בעולם הפיתוח, מתודולוגיות Agile (ניהול פרויקטים בגמישות, חלוקה לאיטרציות קצרות והתאמה מתמדת) הן כבר חלק בלתי נפרד מהיום־יום. ספרינטים, דיילי, רוויו, עבודה ב-Jira ושיפור מתמיד - כל מפתח חי את זה.
בעולמות הדאטה והאנליטיקס, לעומת זאת, עדיין מקובל לעבוד בצורה הרבה יותר תגובתית: להוציא דוחות לפי בקשה, לסגור פניות נקודתיות ולכבות שריפות.
תהליך חשוב שקורה בכל חברה בימינו, הוא ההבנה שדאטה הוא לא רק “פלט” של מערכות, אלא נכס אסטרטגי של הארגון. כמו כל מוצר, הוא צריך להיות שמיש, אמין, נגיש, נתון לתחזוקה ושיפור מתמידים.
כדי שזה יקרה, יש צורך לגשר טוב יותר בין הצוותים העסקיים, האנליטיים, מהנדסי הדאטה והפיתוח, ולדאוג שכולם מדברים באותה שפה.
אז איך עושים את זה?
הטמעה של המתודולוגיה בתהליכי הדאטה, מאפשרת לאסוף דרישות באופן מסודר, לתעדף לפי ערך עסקי אמיתי, לבנות נכסי דאטה לשימוש חוזר ולהפחית את מה שאנחנו מכנים “חוב דאטה”, אותה הצטברות של בעיות ואי־סדר שלא מטופלים בזמן.
הספרינטים של השבועיים, בהם מגדירים מראש את המשימות, היעדים ואיך נמדדת ההשפעה שלהן על הארגון כמו בארגון פיתוח, מאפשרים מיקוד, דילוור אינקרמנטלי ושקיפות כלפי לקוחות הקצה (גם כשהם לקוחות פנימיים בארגון). בנוסף, העבודה בקבועי זמן צמודים לפיתוח מאפשרת סנכרון גבוה עם צוותי הפיתוח והמוצר ובעצם עם התפתחות המוצר עצמו.
פגישות הבוקר מאפשרות סנכרון קצר, העלאת אתגרים בזמן אמת ופתירה שלהם באופן מיידי.
תהליכי ריוויו - קוד ריוויו לתהליכים הטכניים, בדיקת שימושיות דשבורדים ועוד, מבטיחים תוצר איכותי ושמיש למשתמשי הקצה.
סיום ברטרוספקטיבה - שיחה פתוחה על מה עבד, מה פחות, ואיך אפשר להשתפר בספרינט/משימה הבאה. כל זה מתועד ומנוהל ב-Jira, כדי לייצר שקיפות מלאה כלפי חוץ ותעוד בזמן אמת.
האפקט של כל אלו ברור: הגדלת השקיפות כלפי כלל הארגון - כולם יודעים מי עובד על מה ומתי התוצרים יסופקו. קיצור זמני האספקה והעלאת איכות התוצרים - בזכות סקירות ולמידה מתמדת מחברי הצוות ומהלקוחות הצורכים את הדאטה בשלל דרכים.
התקופה הזאת המאופיינת באתגר ה-“לעשות יותר עם פחות”, היא בדיוק הזמן שבו מתודולוגיות אג’יליות (יחד עם כלים נוספים) נותנות לצוותי הדאטה יתרון. הן מאפשרות לעבוד בצורה מסודרת, למדוד השפעה, ולשפר כל הזמן, גם בלי להגדיל את מספר העובדים או את התקציב. במילים אחרות, הן הופכות את ניתוח המידע משירות תומך לשותף אסטרטגי שמוביל את הארגון קדימה.
השורה התחתונה פשוטה: ניהול דאטה כמו קוד הוא לא טרנד חולף. זו שיטה שעובדת, מייצרת סדר, אחריות ואימפקט אמיתי. וכל ארגון שעובד עם דאטה יכול לאמץ אותה ולהפוך את המידע הגולמי שלו לנכס עסקי שמניע צמיחה.
פודקאסט
פודקאסט
מאור נקש
אחרי שנים ארוכות בשני צידי השולחן בראיונות עבודה, רן ומאור מדברים על הטעויות הנפוצות ביותר שמועמדים ומועמדות עושים בתהליך. החל מהחשיבות של הכנה מעמיקה על החברה והמוצר, דרך התעכבות על עולם הבעיה, ועד הסתכלות על השיחה דרך נקודת המבט של המראיין. האזינו לפרק באתר
פודקאסט
פודקאסט
עמיחי אבן חן ...
איך מתמודדים עם העובדה שהצ׳אט לא יכול לעבוד בסקייל, ואיך אפשר לשפר את האמון בתוצאות? האזינו לפרק.