כמתמחה במשרד עורכי דין, יוצא לי לערוך לא מעט הסכמי מייסדים ליזמים/ות בתחילת הדרך. אז כדי לחסוך לכם/ן זמן וכסף, ולחסוך לי עבודה, הנה כמה טעויות נפוצות שכדאי לכם/ן להימנע מהן, ודרכי פעולה חלופיות שכדאי לכם/ן להכיר בהסכם המייסדים.

הקדמה: אני יודעת מה חלקכם/ן תכתבו בתגובות – ״אבל הסכם מייסדים הוא חסר חשיבות ויעוף מהחלון בסיבוב ההשקעה הראשון!״ – זה לרוב נכון, ועם זאת, הסכם המייסדים הוא אחד מהשלבים הראשונים בהם מייסדים/ות נדרשים/ות להתמודד עם קבלת החלטות והגעה להסכמות במישורים שונים ביחס לחברה וביחסים ביניהם/ן, ומהווה אינדיקציה לקשיים שעלולים לצוץ המשך הדרך - הן ביחס לחברה והן ביחסי המייסדים/ות. יצא לי לתקן ולערוך לא מעט שינויים בהסכמי מייסדים, כאשר השיח אודותיהם גרמו למייסדים/ות להבין כי עליהם לשנות כיוון/להתפצל/להיפרד ממייסד/ת שתוקעים/ות את התהליך, ועוד. לכן, למי מכם/ן שבוחר/ת כן להכין הסכם מייסדים – הבלוג הזה הוא בשבילכם/ן.

1. כמות נמוכה של מניות והקצאת כלל המניות בהקמת החברה:

בהנחה שבכוונתכם/ן להקים חברה, אחד מהשלבים יהיה לקבוע את הרכב ההון. יזמים/ות רבים/ות קובעים/ות שהון החברה יורכב ממספר נמוך של מניות (1,000 מניות לדוגמא), ומקצים/ות את כלל המניות ביניהם/ן (500 מניות לכל יזם/ת), מתוך הנחה שגויה שיש לחלק את כלל המניות מהן מורכב הון החברה כדי לייצר בעלות של 50%-50%. הקמת חברה עם כמות מניות נמוכה והקצאת כלל המניות למייסדים/ות תוביל לכך שתאלצו לבצע הליכים של העברת מניות, חילוט מניות, הגדלת הון במסגרת שינוי תקנון ועוד. לא חבל על המאמץ? עדיף להקים חברה עם כמות מניות גבוהה יותר (אני לרוב מקימה חברות עם מיליון מניות בשווי אגורה כל אחת), ולהקצות כמות נמוכה יותר למייסדים/ת בתחילת הדרך. למה? חשוב לדעת שאחוזי האחזקה בחברה נגזרים מהון המניות המוקצה (וזאת מלבד ה – Option Pool אשר אינו מוקצה אך נלקח בחשבון בחישוב האחזקות בחברה ומדלל את יתר בעלי המניות), ולפיכך, גם אם לכל יזם/ת יוקצו רק 100,000 מניות בהתחלה (במידה והקמנו עם מיליון), אחזקותיהם/ן עדין יהיו 50%-50% בחברה. הקצאה של כמות נמוכה יותר של מניות, ולא של כלל המניות בתחילת הדרך, תאפשר מרחב תמרון גדול יותר בהמשך – למשל, ליצירת Option Pool, המרה של כמות מניות מסוג ״רגילות״ לסוג ״בכורה״ למשל במסגרת סיבוב השקעה, ועוד.

2. הגדרת תפקידים עמומה, היעדר התייחסות להיקף התפקיד והתמורה:

מומלץ להגדיר בהסכם המייסדים את התפקיד של כל מייסד/ת ואת תיאורו, את התמורה שתתקבל עבור עבודתו/ה (בשלב מוקדם כאשר לחברה אין כל הכנסה, ניתן גם לקבוע שלא תהיה תמורה), וכן את היקף ההעסקה, תוך שימת דגש על השאלות – האם כלל המייסדים/ות מתחייבים להשקיע 100% מזמנם/ן לתפקיד החברה? האם ישנה מגבלה כלשהי על העסקת מייסד/ת מסויים/ת – למשלת בעקבות שירות צבאי פעיל, עבודה נוספת, פעילות במסגרת האקדמיה ועוד. מתן מענה לנושאים אלו חשוב עבור תיאום ציפיות בתחילת הדרך, וכן עשוי לעזור לכם/ן לטפל מראש בבעיות שעלולות לצוץ בשלב קריטי יותר בהמשך – למשל, בעת סיבוב השקעה, ובהנחה שמייסד/ת עובדים/ת בעבודה נוספת או במסגרת אקדמאית, יש לשים לב לענייני אי-תחרות וקניין רוחני, אשר עדיף להבהיר בהתחלה.

3. הענקת כלל המניות למייסדים החל מ – Day One:

בהמשך לנקודה מס׳ 1, מייסדים/ות רבים/ות מעניקים/ות את כלל המניות החל מהיום הראשון. הבעיה מתעוררת כאשר מייסד/ת עוזבים/ות בתוך תקופה קצרה את החברה, ונותרים/ות בעלי מניות דומיננטיים/ות לאחר שלא ״הרוויחו״ את מעמדם/ן ככאלו, וביכולתם/ן להשפיע על קבלת החלטות משמעותיות בחברה. לכן, כדאי לשלב בהסכם המייסדים מנגנון Repurchase (AKA Reverse Vesting), ונועד להוות תמריץ להשקעה בחברה ולהישארות לאורך זמן. את מנגנון ה – Repurchase ניתן להתאים לצורכי המייסדים/ות והחברה, ובקצרה הוא מטיל ״מגבלה״ על המניות שהוקצו לכל מייסד/ת, ומכפיף אותן לזכות של רכישה בחזרה ע״י החברה. כך, המייסד/ת נהנה/ית מאחוז ההחזקות אשר נקבע בעת הקמת החברה (המניות מוקצות למייסד/ת ביום הקמת החברה), אך המניות כפופות לאותה המגבלה של רכישה בחזרה ע״י החברה, ומגבלה זו תוסר בהתאם למה שייקבע ע״י המייסדים/ות. למשל – מנגנון נפוץ הינו 24 חודשים, במהלכם כמות שווה של מניות ״משתחררות״ מן המגבלה מידיי רבעון, סה״כ במשך 8 רבעונים.

מבחינת המיסוי של המניות הללו, ישנם תנאים שנקבעו בהם צריך לעמוד כדי שסיווג ההכנסה ממכירת מניות אלו לא תשתנה מ – ״הכנסה הונית״ ל - ״הכנסה פירותית״. תכנון מראש של מועד תחילת המנגנון ביחס למועד הקמת החברה עשוי לבוא לידי ביטוי בסכומי כסף משמעותיים – אם יהיה ביקוש אכתוב על זה פוסט נפרד

4. היעדר מנגנון קבלת החלטות/קיומו של מנגנון שמקשה על קבלת החלטות :

יכול להישמע אינטואיטיבי, אך כמות הווריאציות שראיתי מייסדים/ות מבקשים/ות הראתה לי שצריך לדבר על הנושא הזה – החל מקבלת החלטות בפה אחד, קבלת החלטות ברמת ה – C level (CEO, CTO etc.), קבלת החלטות על בסיס אחוז החזקות ועוד. מה הבעיה? קבלת החלטות בפה אחד עשויה להוביל למבוי סתום ולתקוע את פעילות החברה, וקבלת החלטות ברמת ה – C level עשויה להיתקל בקושי כאשר אותן ההחלטות הן החלטות שעל הדירקטוריון לקבל בהתאם לס׳ 92(א) לחוק החברות. לפיכך, נוכל לקבוע כי החלטות יתקבלו ע״פ רוב וע״י הדירקטוריון, ובמידת הצורך נמנה חלק מהמייסדים/ות או את כולם/ן לבורד, ונעניק למייסד/ת הצבעה אשר שקולה ליותר מקול אחד (במידה וחשוב לנו שאחוז ההחזקות יבוא לידי ביטוי בקבלת ההחלטות).

5. הלוואת בעלים שאינה זוכה להתייחסות:

לרוב, לחברה שטרם קמה אין יותר מידיי משאבים. לכן, מייסדים/ות עשויים/ות לשלם מכספם/ן האישי בשלב הראשוני בעבור ההוצאות הנובעות מהפעילות. לכן, כדאי להסדיר נושא זה במסגרת הסכם המייסדים, כאשר נשים לב לכמה היבטים: (א) נוודא שכולם/ן מסכימים על גובה הסכום שכל מייסד/ת הלוו ונציין אותו בהסכם; (ב) נברר האם כלל הסכום כבר ניתן לחברה מהמייסדים/ת או שישנה יתרה שאותו/ה מייסד/ת התחייבו להעביר; (ג) נבדוק ונציין האם ההלוואה תוחזר לאותו המייסד/ת: במידה ותוחזר, האם מקופת החברה או מכספם האישי של המייסדים/ות? האם היא תוחזר בכסף או בשווי כסף באמצעות מניות בחברה למשל? מהוא המועד האחרון להחזר ההלוואה? האם ההלוואה תוחזר במלואה או רק חלק ממנה? ועוד.

לסיכום, למי מכם/ן שמחפש/ת טמפלייט להסכם מייסדים, מוזמן/ת להשתמש בטמפלייט החינמי בלינק (תמצאו שם גם מסמכים בסיסיים נוספים).

גילוי נאות: תוכן הפוסט נועד למטרות העשרה ואינו מהווה תחליף לייעוץ משפטי. אני מתמחה במחלקת הייטק ולא עורכת דין (עדיין) והפוסט נכתב על בסיס הידע והניסיון שצברתי עד כה.