305_ אתגרים בסגירת סטארטאפ, ותובנות שאספנו בדרך

התמלול לפרק נעשה באמצעות שירות AI – אם מצאת טעות, נשמח לקבל עדכון כאן

אדוה שיסגל : [00:00:00]
היי לכולם, אני אדוה שיסגל ואתם הגעתם לסטארטאפ פור סטארט אפ, והיום אנחנו מדברים על אתגרים ודילמות בסגירת סטארט אפ ובשביל זה נמצא איתי כאן גבריאל עמרן, שייסד את חברת Bro ואחרי כארבע שנות פעילות סגרתם אותה לפני קצת פחות משנתיים, נכון? כן, והיום אתה group ליד Monday, נכון? אז ניצלנו את ההזדמנות שאתה כבר פה קרוב כדי לדבר על זה, ואנחנו נדבר היום גם על הנקודה שהבנתם שאין ברירה אלא לסגור, על איך מחליטים מה לעשות עם הנכסים של החברה [00:00:30] וכל הפרקטיקות הכואבות שמגיעות עם זה. וגם איך סוגרים את זה יפה עם השותף, עם העובדים, עם העובדות, עם המשקיעים, עם הלקוחות ובעצם כל ההיבטים של ההחלטה הזאת שהיא לא כל כך פשוטה. שנתחיל?

אדוה שיסגל : [00:00:58]
אז בוא רגע כדי [00:01:00] שכולנו נכיר. ספר לנו בכמה מילים על ברו. מה עשיתם? עד כמה זמן פעלתם בו?

גבריאל עמרם : [00:01:05]
הייתה נקרא לזה סבב שני? איזשהו פיבוט של סטארט אפ הקודם שהיה לנו, שאותו החלטנו למכור את המוצר. נקרא לזה ככה. אחד מהלקוחות. ואז עשינו ריסטארט כזה והחלטנו לעשות שיפט.

אדוה שיסגל : [00:01:19]
מי זה אנחנו?

גבריאל עמרם : [00:01:19]
אני והשותף שלי מעיין.

אדוה שיסגל : [00:01:21]
הייתם שני פאונדים.

גבריאל עמרם : [00:01:22]
במקור היינו שלושה ואז בהמשך הדרך עברנו על שניים. כן, אז אני ומעיין החלטנו ככה לעשות שיפט ולנסות עוד דבר ובו בעצם הייתה. [00:01:30] Marketing Strategy platform, משהו שהיה מיועד בעיקר ל CMOS ומטה בניהול היומיומי של האסטרטגיה הפרקטית שלהם, ובשביל זה גייסנו ב 2019. התחלנו לגייס כסף והתחלנו לעבוד קשה כדי להגיע לאן שהיינו רוצים להגיע. התחלנו לגייס עובדים, גדלנו עם הזמן מכל הסוגים, כמובן Product Engineering ו sales ו CX וכל מה שאפשר לדמיין. הגענו בערך למשהו כמו 50 עובדים בשיא. וואו. כן, קיבלנו השקעות [00:02:00] מאד יפות מקרנות מאוד מאוד טובות.

אדוה שיסגל : [00:02:02]
אתם מספרים כמה או השקעות?

גבריאל עמרם : [00:02:05]
הגענו למשהו כמו בין 13 14 מיליון דולר. אני חושב אם אני זוכר נכון. כן, ככה מספרים מאוד יפים.

אדוה שיסגל : [00:02:10]
גם גייסתם.

גבריאל עמרם : [00:02:12]
איי לא, זה טכנית לא היה נחשב בשום שלב. זה היה בתקופת שנת 2020 שככה קצת שפכו כסף לכל מקום. כן, אז כן, אז הגענו. בעצם זה היה נחשב סיד מגניב וזהו. ואז באמת נערכנו להגיע לפרונט. מקפיד לעשות דברים משוגעים באמת. כשהתחיל כל מהפכת [00:02:30] ה AI לקראת שלהי 22, קפצנו על זה. עשינו באמת דברים ממש משוגעים, מאוד יפים, ושם התחילו כמובן הניצנים שהתחילו קצת הבעיות ואנחנו נדבר על זה יותר לעומק כל רגע.

אדוה שיסגל : [00:02:43]
וכדי שנבין, אז בעצם כשהחלטתי שהתחלתם לחשוב על לסגור את החברה אז אנחנו מדברים מבחינת גיוס, גייסתם באזור ה 13 14 מיליון עובדים באזור ה 40 50 לקוחות שהיו לכם.

גבריאל עמרם : [00:02:55]
כן, כבר היו לקוחות משלמים כמובן. הם בסך הכל חוזים יפים. [00:03:00] כן.

אדוה שיסגל : [00:03:00]
אז אוקיי, אז אני מניחה שהשאלה הבאה ואנחנו נעמיק קצת יותר. אבל רגע, בדיוק. מה קרה? איך הגעתם מזה למצב שפתאום אתם אומרים רגע, אולי צריך לסגור?

גבריאל עמרם : [00:03:09]
אז אני חושב שזה בעצם בא בשני גלים. הגל הראשון בעצם היה ממש בתחילת 23, ככה שכבר הבנו שאנחנו צריכים רגע לחתוך בהוצאות. נקרא לזה ככה כי ההכנסות לא באות בקצב שציפינו שהן יבואו, ובסוף היה באיזשהו מקום מוצר מאוד מורכב שדרש מכירה מאוד ארוכה ולכן זה היה ככה. [00:03:30] משהו שראינו פתאום את הכסף מדמם נקרא לזה ככה בעצם. בגל הראשון אמרנו אוקיי, אז אנחנו צריכים איכשהו להאט את הקצב. רגע, להאט את שריפת מזומנים נקרא לזה ככה, כדי שנוכל בסופו של דבר להחזיק קצת יותר זמן. כאמור, מהפכת ה התחילה. אמרנו אנחנו רוצים לעשות את זה. אנחנו צריכים לקנות זמן כדי לנסות לנסות את זה.

אדוה שיסגל : [00:03:49]
שזה עוד דבר שקורה הרבה פעמים לסטארטאפים.

גבריאל עמרם : [00:03:51]
כן, ואז מצמצמים טיפה אם זה בהוצאות כמו משרד וכאלה, אבל זה יכול גם לצמצם בהוצאות, לצערי גם בכוח אדם. אז עשינו את הגל הזה, הראשון. ככה ניסינו [00:04:00] להבין טוב טוב מה אנחנו רוצים לעשות, איך נעשה את זה ואז את מי אנחנו צריכים כדי לעשות את זה. אז זה הגל הראשון והגל השני הגיע בעצם כשפתאום גם התנאים בשוק. היו כאלה שהתחלנו לראות שמאוד קשה ללקוחות לקנות לקנות מוצר גם כשהיה עדיין קצת קשה להגיע מקרנות ולקבל מהם את הכסף בעצם בשביל הרעיון הבא ולהראות להם את המספרים שצריך להראות את הרעיון הבא. ואני חושב שזה כבר הנקודה שבה אמרנו אוקיי, אנחנו מתחילים קצת להיכנס ללחץ. יש [00:04:30] לחץ כללי תמיד בסטארטאפ. כן, זה לא, זה לא. לא התרגשנו מזה יותר מדי, גם באיזשהו מקום, אבל התחלנו לראות בעצם את החריקה הזאת ואיך אנחנו צריכים להתחיל להתמודד איתה, ואני חושב שהוא נקרא לזה. הפור נפל ברגע שבעצם התחילה, לצערי גם המלחמה שאז בכלל המצב היה כזה שאפילו קרנות שהביעו התעניינות פתאום אנחנו צריכים לשמור את הכסף לפורטפוליו שלנו. פתאום אנחנו לא רוצים להיכנס להשקעה חדשה בישראל כי אנחנו לא יודעים לאן זה הולך וכו [00:05:00] וכו. וזה כבר אני חושב. הנקודה שבה יחד עם כל מה שקורה מסביב הבנו ש. אוקי, כנראה שממש נשארו לנו כמה חודשים, אבל כבר צריך לקבל החלטה.

אדוה שיסגל : [00:05:08]
ואתה אומר צריך לקבל החלטה. היו עוד אפשרויות חוץ לסגור. שקלתם?

גבריאל עמרם : [00:05:13]
כן, אז היו כמה דברים בסופם כולם זה סגירה בפועל כן, אבל האחד היה בעצם לעשות מה שנקרא. זאת אומרת למכור את הצוות. נקרא לזה ככה. וזה היה הכיוון אחד שבחרנו וניסינו להבין איך אפשר לעשות את זה. והדרך השניה שחשבנו בעצם למכור את האיי. פי. זאת אומרת לקחת את הנכסים [00:05:30] שלנו נקרא לזה ככה, או את הדברים שהם יחודיים לנו ולנסות את זה למכור. אני יכול להגיד שבעוד האוויר בסוף נפל ברעיונות את המכירה של האיי. פי ניסינו טכנית אחרי שהחברה כביכול התפזרה. ניסינו, אני ומעיין עדיין למכור את האיי. פי, למצוא מי יכול להתעניין דווקא בדברים האלה. באיזשהו שלב גם למצב שזה כבר טוב. אנחנו מתאמצים יותר מדי ולא מתעסקים בדברים הבאים, אז אנחנו כבר ויתרנו גם על זה.

אדוה שיסגל : [00:05:57]
עכשיו תגיד כאילו עשינו מין קצת פאסט פורוורד והגענו [00:06:00] לרגע של החלטה. אבל. אבל אני מניחה שיש הרבה זמן מהרגע שמתחילים להגיד אוקיי, קצת מאתגר. צריך לראות מה קורה פה עד שממש יוצאת לכם מהפה. המילה אולי נסגור. אז מה קורה בתקופה הזאת?

גבריאל עמרם : [00:06:12]
אז קוראים כמה דברים. קודם כל זה דורש מאיתנו להבין, להתסכל למציאות בעיניים כי אנחנו יזמים, אנחנו חולמים. אנחנו חושבים שהכל יצליח ואנחנו מצוינים וכל מה שאנחנו עושים. אבל באיזושהי נקודה העולם והיקום קצת מתחילים להסביר לנו תקשיבו, זה אולי לא הולך כמו שחשבתם, אז אחד [00:06:30] זה להודות בזה. זה נראה לי החלק הכי הכי קשה. והדבר השני שמן הסתם התחלנו להריץ כל אחד לעצמו. אבל אחר כך גם בנינו כל מיני תסריטים בראש של איך מצד אחד ממשיכים לנסות, אבל עדיין נשארים שקופים עם העובדים, עם המשקיעים, כמובן עם לקוחות, איפה שזה רלוונטי. איך נשארים שקופים כדי שמצד אחד זה לא יצור איזשהו חוסר מוטיבציה או חוסר רצון להמשיך ולנסות או כל מיני דברים כאלה מצד אחד, אבל עדיין לתת להם גם [00:07:00] את ההזדמנות שאם מישהו רוצה בכל זאת לנסות את מזלו במקום אחר, יוכל לעשות את זה בלי יותר מדי נקיפות מצפון. אז אני חושב שזה היה הרבה מאוד שיחות מהסוג הזה שביני לבין מעין מעיין של מתי אנחנו אומרים טוב, זהו. ומן הסתם זה הציף הרבה מאוד, גם רגשות וגם גם בינינו להחליט איך עושים את זה, מה אנחנו רוצים לעשות, מה הקווים האדומים שלנו, איפה אנחנו מוכנים ללכת ואיפה אנחנו לא מוכנים ללכת. ואני חייב להגיד שאחד הדברים שאולי הכי חשובים זה שגם ביני לבינו מאוד מוקדם, עוד לפני [00:07:30] שידענו שלשם זה הולך, עשינו איזה מין סיכום. לנו אין מה לעשות, אופטימיזציה אחד על השני. אנחנו נשארים שותפים לטוב ולרע. בכל זאת רצנו איזה עשרים שנה ביחד, בסך הכל מאוד מהצבא, אז זה לא שווה את זה. מה שלא יהיה, זה לא שווה את זה ואנחנו צריכים לשמור על היחסים בינינו. וככה הדברים התגלגלו בעצם עד ש.

אדוה שיסגל : [00:07:50]
וזה עבד. הצלחתם להתנהל אחד עם השני כמו שרציתם.

גבריאל עמרם : [00:07:54]
כן, הצלחנו. כמובן שיש איזה מצבים שבהם high pressure כזה קצת לחץ ואולי אמרנו אחד [00:08:00] לשני זה משהו לא במקום, אבל בתמונה הגדולה כן. עד היום אנחנו עדיין חברים, עדיין מתייעצים אחד עם השני, אז כאילו אני חושב ברטרוספקטיבה זה עבד.

אדוה שיסגל : [00:08:08]
עכשיו אתה זוכר את הרגע כאילו, ממש רגע שבו אתם אומרים צריך לסגור?

גבריאל עמרם : [00:08:15]
אני חושב שהרגע שזה קרה לי. אני זוכר את עצמי קם פתאום מאוד מאוד מוקדם בבוקר, שזה לא אופייני לי. אני לא בן אדם שקם מוקדם ואני זוכר את עצמי פשוט לא מצליח להירדם, הולך למחשב ומתחיל לכתוב. וזה אני חושב על הריאליזם שבה הבנתי שבעצם מה שאני כותב [00:08:30] זה בגדול מין. טוב, אז מה הלאה? מה? מה קורה עכשיו? מין כל מיני מחשבות כאלה של סגירה של בעצם מה אני רוצה ולא רוצה לעשות, מה אני יכול ולא יכול לעשות. ואני חושב שבאותו יום גם הלכתי למעיין כזה סגרנו את הדלת. דיברתי איתו דוגרי. תקשיבי, אני חושב שהמקום הולך לאן שהוא הולך. הוא הסכים איתי היו יותר בהקשר הזה, יותר אופטימיים ממני. אז הוא אמר לא. אנחנו צריכים רגע להמשיך לנסות, אבל אני מבין למה אתה מתכוון, אבל אני חושב שזו הנקודה [00:09:00] שבה הבנו שזה הכיוון שאליו זה הולך, ואני חושב ששבועיים לתוך המלחמה הזו, הנקודה ששוב התאספנו, ואז כבר הבנו שבאמת כבר נגמרו לנו הקלפים ואין לנו עוד יותר מה לעשות.

אדוה שיסגל : [00:09:12]
ותגיד אני, אני כאילו מציקה לך עם זה רגע טיפה אתה, אתה אומר אני קם, קמתי מוקדם ואני יושב. ואני כותב איך אתה מרגיש באותו רגע? כי בסוף יש פה משהו שאתה עובד עליו כבר ארבע שנים. הוא גם אתה יודע, זה לא שהוא היה, זה היה מלחמה, כי סטארט אפ במלחמה וזה קשה. אבל זה לא [00:09:30] שכל הזמן נאבק. אתה מלך טוב, הצלחתם לגייס כסף? מצאתם עובדים? היה מוצר, היו לקוחות. איך אתה מרגיש?

גבריאל עמרם : [00:09:37]
אז יש ביטוי כזה ששמעתי פעם שאומר בסטארטאפ דה היי היי אנד בלוז Very low, ואני חושב שזה קצת את ההרגשה הקשה שהיינו כזה. Top of the world. הדברים הופכים, הדברים עובדים, אנחנו עושים דברים משוגעים ב AI מצליחים לעשות דברים שהיום רק השוק מתחיל לתפוס, לתפוס את הכיוון הזה, ואני חושב שזה פתאום היה איזה ריאליזם של מבחינת ההרגשה. [00:10:00] כן, הרגשה של כן. יש פה איזשהו כישלון ברמה האישית. זה הבייבי שלנו. כן, זה מה שבנינו וחלמנו עליו ורצינו לעשות ביחד ואנשים שנצטרך להיפרד מהם. ואני חושב שכל הדברים האלה, ביחד עם סערת רגשות לא קלה. נקרא לזה ככה, אבל באיזשהו מקום, גם מתוך איזשהו רצון גם להיות ריאלי וגם מתוך איזושהי אחריות, גם לעובדים, לתת להם סיכוי, גם למשקיעים שיידעו מה קורה ושיוכלו להגיב אם להם יש רעיונות. כמובן הבורד [00:10:30] שהם ידעו הכל כל הזמן, אבל צריך בעצם כל הזמן להיכנס לזה. אז אני מודה שרוב הזמן היינו אני לפחות יותר עסוק דווקא באחרים ופחות בי. כי עד כמה שההרגשה שלי לא נעימה. רק דמיינתי את עצמי יושב עם הצוות ומסביר להם לאן הדבר הזה הולך ואיך הם עכשיו. טוב, לא אגזים אם חרב עליהם עולמם, אבל פתאום הם צריכים למצוא לעצמם כן למצוא את עצמם בחוץ. בדיעבד, ממה שאני הבנתי מהם, זה שהם הרגישו יותר רע מהפוזיציה שלי מאשר הפוזיציה שלהם. הם הרגישו יותר עבורי שאני צריך לספר [00:11:00] להם שזה נגמר.

אדוה שיסגל : [00:11:00]
אחד מכם ישב.

גבריאל עמרם : [00:11:01]
וכל אחד תפס את זה אחרת.

אדוה שיסגל : [00:11:03]
אז אני רוצה את הבורג הזה. אני רוצה שנעמיק בהם. אבל שאלה אחת קודם פתאום אני חושבת על זה שאמרת. אמרת שהמחשבות על מה לעשות חוץ לסגור. אז עלה לכם גם אולי לנסות למכור את האיי פי גם וגם. בהתחלה אמרת שכבר הייתה כבר פיבוט של מוצר אחר. הייתה לכם גם איזו מחשבה לנסות לעשות פיבוט בתהליך הזה? זאת אומרת לך, וגם אמרת שהמוצר היה קצת מורכב וניסיתם גם לעשות שינויים במוצר, או שכבר לא היה לכם דלק לזה.

גבריאל עמרם : [00:11:28]
אז אני חושב שלא [00:11:30] היה לנו דלק. מבחינה פיננסית כן היה דלק לעשות עוד פיבוט, אבל אני חושב שמה שעשינו בתחילת ה 23, זאת אומרת, כל העניין של היה היה בעצם לחשוב מחדש על המוצר שלנו במונחים מה זאת אומרת זה כבר היה Pivot בפני עצמו, שאגב הביא רק יפה, אבל לא מספיק כדי שנוכל להגיד יאללה, אנחנו רצים על זה והכל יהיה בסדר.

אדוה שיסגל : [00:11:52]
אוקיי, אז אני חוזרת, באמת אמרנו? אז הנקודה שאנחנו נמצאים בה בזמן זה בעצם אתה ומעיין כבר בשיחות קונקרטיות על זה שזה [00:12:00] הכיוון שהולכים אליו מהר. בוא נדבר רגע על הכוחות השונים שיש פה בתהליך, כי דיברנו נכון גם על המשקיעים. דיברנו גם על העובדים, ויש גם את הלקוחות שעוד לא הזכרנו. איך אתם? מה לשתף אותי קצת בחששות שלכם אולי, או איך אתם תופסים כל קבוצה כזאת, וכאילו ההשפעה של ההחלטה הזאת עליה.

גבריאל עמרם : [00:12:20]
אז אני חושב שמי שהכי מעורב בהחלטה, מן הסתם זה המשקיעים. הם בסוף הם אלה שהאמינו בנו. הם אלה שגם האמינו בנו ושמו את הכסף [00:12:30] שלהם, האמונה הזו. אז אני חושב שהם מן הסתם הקטליזטור הכי גדול לכל החלטה שלא תהיה. כן, והרבה פעמים הם גם אלה שפותחים דלתות לכל ניסיון שלא יהיה. זאת אומרת אם זה היה קוויאר, אם זה איי פי, אם זה מה שזה לא יהיה, הם מנסים אקטיבית באיזשהו מקום להציל אותנו. אפשר להיות ציני ולהגיד להציל את הכסף שלהם, אבל אני לא חושב שבאמת לא הרגשתי שזה מה שזה היה. אני חושב שזה היבט אחד שבו כוח אחד שפועל נקרא לזה ככה, במה שנמשיך הלאה. כמובן שהעובדים כי [00:13:00] גם העובדים בעצם בכל מיני רעיונות שעולים יכול לבוא רעיון של בוא נקצץ עוד. בואו נקצץ לכולם את המשכורת, לא יודע למשכורת מינימום. אפשר לעשות כל מיני דברים כאלה, אבל גם הם מן הסתם Driving force. גם להם יש את החלומות שלהם, את הרצונות שלהם הם לא בהכרח יסכימו. ויותר מזה, יכול להיות שחוסר ההסכמה שלהם מתבטא בזה שהם יקומו ויעזבו, ואז גם הניסיון הזה לא יצלח. גם אם ננסה אותו כן, או שזה כבר המוטיבציה או כל מיני דברים כאלה, אז גם הם, מן הסתם משהו שהיינו והיינו צריכים כל הזמן [00:13:30] להתחשב בו ולראות איך הם תופסים את זה. בטח הכי נקרא לזה ככה. וכמובן יש את הלקוחות שאנחנו מנסים להמשיך למכור. כן. ואז אני מוכר לך משהו שמחר ייסגר משהו שמוצר שמכר כבר לא יהיה. אתה תעביר לי את הצ'ק ומחר אני מחזיר לך את הכסף. וגם זה מן הסתם הרבה פעמים מייצר קצת את התחושה הזאת של אני משקר לך, אני עובד עליך. מה אני עושה פה בעצם? אז אני חושב ששלושת הגורמים האלה, וכמובן אנחנו ברמה הפרסונלית כשותפים. [00:14:00] במקרה יצא שמעיין ואני היינו כזה מאוד בראש אחד באותו מסר, אבל בקלות אני יכול לדמיין גם שני שותפים שאחד אומר מה פתאום, אפשר להמשיך, אפשר לעשות את זה ואת זה, והשני כבר מרים ידיים. כן. אז במקרה הזה היינו ביחד באופרה הזאת.

אדוה שיסגל : [00:14:13]
אבל ומתי אתם מכניסים כל אחד מהדמויות האלה לתמונה? כאילו אמרת שהבורר היו מאוד מעורבים מההתחלה. איך זה נראה? איך זה נראה הקשר איתם? אתה בא ואומר להם חבר'ה, אני לא רואה איך אנחנו לא יכולים. איך אנחנו יכולים שלא לסגור את החברה כאילו. זה נשמע לי [00:14:30] מבעית באמת. כאילו זה בסוף אנשים ש. כמו שאמרת יש פה כסף, אז אפשר מאוד בקלות למדוד את הדבר הזה. ובעצם אתה בא ואומר להם אני החלטתי בנקודה הזאת שאני אני לא יודעת. אני מקווה שאני לא משליכה את החוויה, אבל אני לא רואה איך אני מצליח להמשיך להילחם נכון, כי זה כבר לא שהגעתם לסוף של הסוף, אבל אני לא רואה איך הדבר הזה ממשיך ואתה צריך להגיד להם את זה וכפועל יוצא של זה זה שהם יפסידו את הכסף שלהם. איך בכלל נראית שיחה כזאת ומתי [00:15:00] אתה מכניס אותם כאילו ואיך נראה התחלה של זה?

גבריאל עמרם : [00:15:02]
וסתם אז הכנסנו אותם מאוד מוקדם לתהליך הזה. כבר בתהליך שאנחנו רוצים לגייס כסף הם צריכים לדעת מה קורה, לאן אנחנו פונים, למי אנחנו פונים, כמה אנחנו רוצים לגייס. זאת אומרת כן, מודעים כל הזמן למצב הפיננסי של של החברה, והם גם ראו איזה חברה או שתיים. אז כאילו יודעים לאן זה הולך, הם לא היו צריכים את ההצהרות שלנו כדי לדעת לאן זה הולך. זה היו שיחות מאוד מאוד מאוד מאוד קשות, כאילו ממש זה לבוא באמת באיזושהי [00:15:30] בעתה או אפילו בחרדת קודש, כזאת שאנחנו באים לבן אדם ואומרים לו האמנת בנו פרסונלית ונכשלנו זה להודות בכישלון, זה להודות שוב, להודות בכישלון אחד לשני. זה דבר אחד הוא לעצמך. זה גם דבר אחר להודות בכישלון כלפי הבורד וכלפי המשקיעים. זה כאילו היה ממש החלק הכי קשה, וזו שיחה כאובה, אבל באיזשהו מקום שוב הם ראו דבר או שניים. וזה לא שהם מקבלים את זה בשוויון נפש, אבל הם כן מבינים שהם מדברים פה עם בני אדם. אני יכול להגיד [00:16:00] שהבורות שלנו היה מאוד מאוד תומך. זה אחד הדברים שאני באמת מאוד מאוד גאה. מצד אחד בהחלטה שלנו דווקא לקבל מהם את הכסף, כי זה מאוד קל להיות הקרן הזו שתומכת כשאנחנו בדרך למעלה והם עוזרים בכל דבר. אבל דווקא כשאתה נזכר שכבר אין להם שום דבר להרוויח ממך, אז אתה כבר שום דבר. דווקא אז הם, הם תרמו ועשו המון כדי לעזור לעזור לעובדים למצוא עבודה אחרת אם זה בתוך הפורטפוליו אחרת אם זה לעזור לנו ולפתוח דלתות כאמור וגם לנווט את כל הרגשות [00:16:30] שלנו. זאת אומרת, עשו איתנו גם שיחות כאלה של מדהים. קשה לכם? אנחנו יודעים שקשה לכם. בואו נדבר על זה. בואו נבין ביחד מה אפשר לעשות. ממש הם ניסו לנווט את זה איתנו. זה ממש לא היתה שיחה של אנחנו באים טוב חברים, אנחנו סוגרים. אה באמת טוב ממש לא. זה ממש חלק מהעניין וחלק מההחלטה גם בסופו של דבר בסוף הבורד כולו צריך להצביע. כן, זה לא מעניין ואני ואנחנו החלטנו כן.

אדוה שיסגל : [00:16:54]
אז אוקי אז דיברת על ה על הבורד ואני מבינה למה חייבים להכניס אותם מן הסתם בשלב מוקדם [00:17:00] לתהליך. וגם כמו שאמרת הם כבר מכירים. כבר רואים את הסיגנלים, הם מתחילים להבין לאן זה הולך. מה עם העובדים שפה? אני מניחה שגם יש דילמה שמצד אחד אתה אולי רוצה להגיד להם כמה שיותר מוקדם כי אתם כבר חברים ובטח סטארטאפ קטן, ומצד שני בטח שזה היה איזה תהליך של קבלת החלטה. אז בטח אתה לא רוצה להגיד להם חבר'ה לשם זה הולך, כי אז אולי הם יקבלו החלטה כאילו להציל את עצמם, שהיא החלטה לגיטימית לחלוטין, אבל אתה די תאבד את הסיכוי שלך להציל את החברה.

גבריאל עמרם : [00:17:28]
נכון?

אדוה שיסגל : [00:17:29]
אז מתי אתה [00:17:30] מכניס אותנו ללופ?

גבריאל עמרם : [00:17:32]
אני חושב שאת העובדים הכנסנו באופן יחסי כשכבר הבנו שהכיוון הם הולכים ללא לקבל השקעה. זאת אומרת, זה לא תהיה השקעה עכשיו ראונד שיאפשר לנו עכשיו להמשיך לצמוח. אלא הבנו שזה כבר הולך לכיוון של. בין אם זה טוב, סגירה כמובן. אבל גם אם זה יהיה אקוויטי או איי. פי, זו הנקודה שבה התחלנו להגיד להם תקשיבו אנחנו, זה המצב שאנחנו נמצאים בו מתוך מחשבה. אני חושב שבדיעבד היא גם הייתה נכונה מתוך [00:18:00] זה שזה לא שכאילו יש לנו יותר מדי מה להרוויח פה. זאת אומרת, ההשקעה כבר לא תיכנס. ברוק כבר לא תהיה חברה עצמאית. זה כבר לא יקרה. ואז אמרנו אנחנו מעדיפים כן לחשוף בפניהם את הכל, את כל הקלפים ולאפשר להם לקבל החלטה מודעת. נקרא לזה ככה, למען האמת, כאילו כולם בחדר שלהם. אנחנו איתכם עד הסוף. זו התשובה שקיבלנו.

אדוה שיסגל : [00:18:20]
כן, אבל איך זה היה נראה? כינסתי את כולם לפגישה כאילו.

גבריאל עמרם : [00:18:24]
זה היה הפגישה בסופו של דבר. כן, אבל אני חושב שזה הרבה פעמים התחיל [00:18:30] דווקא מאחורי הקלעים. כזה קצת אחד, אחד כזה on one. כמובן. להנהלה קודם כל לספר להם מה קורה ואחר כך גם כזה לאט לאט. טרקל דאון במטרה באיזשהו מקום לדבר על זה בפן האישי יותר ולא כזה מין טוב. הולנד כולכם יכולים להיות מפוטרים מחר בבוקר. זה פחות או פחות המסר שניסינו להעביר, אלא יותר תקשיבו, זה הסיטואציה, זה המצב לטוב ולרע. כאילו זה לא אמרנו את זה ככה. אבל מסוג הדברים שברור שכשאתה נכנס לסטארטאפ אתה יודע שזה מסוג הדברים שיכולים לקרות [00:19:00] וככה להיות איתם הכי הכי בפרונט שאפשר להגיד להם אנחנו רוצים להמשיך לנסות כמה זמן שאנחנו יכולים והם היו איתנו. למזלנו אולי גם זה Relations. וכמו שאמרת בסטארטאפ קטן אז מייצרים הרבה טראסט. אני חושב במקומות האלה. זה רכבת הרים. אז מי שזה לא מתאים לו הרכבת הרים זה לא היה, לא היה נשאר גם ככה.

אדוה שיסגל : [00:19:19]
ואז בתוך התקופה הזאת אתם מה אתם מעדכנים אותם תוך כדי? מה קורה? תשמעו, ניסינו לעשות את הקוויאר זה לא יצליח. כאילו אתם מעדכנים אותם.

גבריאל עמרם : [00:19:28]
כן, לא בכל בליפ [00:19:30] אבל כאילו כן בדברים הגדולים. ככה שלשם זה הולך. זה מה שאנחנו עושים? כן, כמובן יש כאלה שאפשר לחשוף בפניהם יותר פרטים. נקרא לזה ככה, כי אנחנו יודעים שהם יוכלו להתמודד עם זה יותר טוב. לצורך העניין, מי שהייתה הלידה ארכיטקט אצלנו הייתה איתנו ממש מהיום הראשון. היא כנראה בדיעבד גם נכון יכולה להתמודד יותר טוב עם עם נקרא לזה עם הטורנדו הזה מימין לשמאל. אחרים הבנו שאולי זה יהיה יותר קשה, יותר רגיש, אז הם קבלו עדכונים קצת יותר. נקרא לזה פחות דחופים, [00:20:00] יותר high level כאלה.

אדוה שיסגל : [00:20:02]
עכשיו, לאורך כל התקופה הזאת שוב אני עוברת תקופה ואני מדברת בעצם מהרגע שאתה אומר התחלנו להבין שזה נהיה מאתגר עד הרגע שהבנתם שכאילו זה לא נהיה מאתגר. זה מאתגר וזה כנראה לא, וזה לא הולך להשתנות. יש החלטות, יש דברים שאתם צריכים לקבל. יש הצעות על השולחן שאתם למשל מחליטים לדחות כאילו לא מגיע. נגיד סתם הצעת רכישה שאתם מחליטים לא לקחת הצעת השקעה שאולי לא יודעת. היא לא בתנאים כל כך טובים, אז אתם מחליטים לא לקחת כאילו יש דברים כאלה שקורים.

גבריאל עמרם : [00:20:28]
אז יש דברים כאלה שקורים. [00:20:30] כן, זה כל מיני רעיונות שעולים. בוא נקרא לזה שום דבר קונקרטי. זה לא שהיה איזה טררם. שיט שאמרת. תקשיבו, זה מה שאנחנו מציעים, אבל היו כל מיני מן הסתם רעיונות שעולים בנסיון לבוא ולהגיד טוב, בוא נעשה את זה. מה שנקרא ריקוד כזה, שבו אנחנו מחליטים מחדש לחלק את האחוזים במצב שבו לא עובדים או אפילו אנחנו מגיעים אולי לאיזה מספרים כבר מגוחכים. נקרא לזה ככה ללכת על זה או לא ללכת על זה? כאמור, דברים שאומרים טוב, אנחנו ניתן השקעה, אבל זו השקעה שלא תחזיק אתכם הרבה זמן, אבל בתמורה כולם צריכים לחתוך את המשכורות שלהם, וואטאבר. אז [00:21:00] אני חושב שהיו עלו כל מיני רעיונות כאלה, שזה בדיוק אותם קווים אדומים שדיברתי. דיברתי עליהם קודם שבסוף אנחנו כן. הם צריכים להגיד זה בסדר, אנחנו מוכנים לשחק עם זה, לנסות את זה, לבדוק אולי, ויש דברים שלא. אנחנו ממש לא מוכנים אצלנו. הקו האדום, אגב, היה עם זה כמובן. חייבים להשאיר כסף בקופה לכל התהליך של הסגירה לכל התהליך החוקי נקרא לזה ככה עובדים צריכים לקבל את ימי החופש שלהם. זה כל הדברים האלה כמובן. אי אפשר לפגוע בזה כמובן לא הספקים שחייבים להם כסף [00:21:30] וכל מיני דברים מהסוג הזה. זה קווים אדומים מאוד ברורים פיננסית. אנחנו לא עושים משהו לא חוקי בשום שלב או משהו שיכניס אותנו לחובות שכאילו אמרתם.

אדוה שיסגל : [00:21:38]
אנחנו נותנים לעצמנו עד לנקודה שבה אנחנו רואים שאם אנחנו סוגרים עכשיו, עדיין יש לנו את הכסף הזה לשלם בדיוק בשביל לקבל את ההחלטה בדיוק.

גבריאל עמרם : [00:21:44]
והיינו כל הזמן עם אצבע על הדופק. לוודא כל הזמן שיש לנו מספיק כסף בשביל תהליכי סגירה ולא להיכנס בטעות לאיזשהו חוב לא מתוכנן. נקרא לזה ככה. אז זה היה הקווים האדומים שלנו. זאת אומרת, זו הנקודה שבה אנחנו פה, התאריך הזה. אני לא זוכר אותו, אבל אני [00:22:00] זוכר. נראה לי זה ה 24 בנובמבר או משהו כזה פה עצירה. פה אנחנו נעצרים ומכאן אנחנו כבר מתחילים בתהליך הסגירה.

אדוה שיסגל : [00:22:07]
ואיך זה נראה עם לקוחות? כי דיברנו על משקיעים, דיברנו על עובדים. לכאורה לקוחות זה לא אנשים שאתה צריך לעדכן מראש. מצד שני, כשאתם בסטארט אפ קטן גם יש איזה כבר קשר כזה אל מול הלקוחות? אתם מכירים אותם? איך נראה תהליך מולם?

גבריאל עמרם : [00:22:22]
אז במקרה שלהם כן. סיפרנו להם, רק שכבר זה היה דן דיל. זאת אומרת שכבר אמרנו להם תקשיבו, אנחנו נזכה אתכם. כמובן שמגיע לכם, נעזור לכם להוציא [00:22:30] את הדאטה שלכם שמגיע לכם, נתמוך בכם בכל התהליך. הם ידעו את זה מן הסתם אחרונים מסיבות מובנות. אבל כן, אז הם קיבלו את זה. בסוף הם קיבלו את זה גם כן בסדר. חלקם היו קצת מן הסתם מאוכזבים, כי הם כן אהבו את מה שעשינו, אבל כן, חלקם נאלצו לקבל את זה כמין. אה, באמת, מחר כבר אין את זה.

אדוה שיסגל : [00:22:50]
כן, זהו. איך זה נראה טכנית באמת? כאילו כשסוגרים מאוד ברור לי אוקיי, משקיעים, אז הם הפסידו את הכסף שלהם. עובדים. הם הולכים לחפש עבודה במקום אחר. מה זה אומר מול לקוחות? אתם סוגרים? יש להם עוד [00:23:00] חודש להמשיך להשתמש במוצר או שלמחרת כבר? זהו.

גבריאל עמרם : [00:23:03]
אז במקרה שלנו כן נתנו להם עוד זמן אם אני לא טועה באמת חודש או חודש וחצי משהו כזה. להמשיך עם המוצר ואנחנו נעזור להם מן הסתם להוציא דברים החוצה ואיפה שרלוונטי גם למצוא אלטרנטיבות. זאת אומרת, תלוי בגיוס שבשבילו השתמשו במוצר, אבל איפה שהיה לנו אלטרנטיבה להציע, ניסינו לעזור להם. אולי אתם יכולים לעשות את זה, בין אם זה מתחרים, בין אם זה שכאילו זה מצחיק להעביר למתחרים שלך את הדברים שעבדת עליהם מאוד קשה, אבל לפעמים צריך. אבל המטרה היא לעשות את זה בצורה שהיא לא. [00:23:30] היא לא תרגיש להם לעומתית. לא כאילו לא דאגנו לכם, אלא בהתאם לנסיבות. הגענו לאן שהגענו. אנחנו רוצים לעשות את זה יחד איתכם ולעשות את זה בטוב. למזלי לא היה לנו איזה משהו רע מדי. נקרא לזה ככה.

אדוה שיסגל : [00:23:44]
אני מרגישה שאני חייבת לשאול אותך, כי יכול להיות שזה בגלל שכבר אנחנו מדברים. ובאמת אמרנו כמעט שנתיים אחרי, אבל אתה נשמע לי אני מניחה שונה ממה שהיית נשמע לי. אם היינו מדברים בדיוק אז [00:24:00] אני אשמח גם לשמוע אם רגע אני מצטערת שאני עושה לך את זה. אבל, אבל כן תנסה רגע לחזור לזה. טוב שהיית בו כי יכול להיות שמישהו ששומע אותנו עכשיו הוא נמצא עכשיו בנקודה הזאת, או היא נמצאת עכשיו בנקודה שהם בדיוק אמורים לקבל את ההחלטה הזאת, או הם בדיוק קיבלו אותה. כאילו, איך אתה מתמודד?

גבריאל עמרם : [00:24:16]
אז קודם כל זה נראה לי עצה שייתנו לכולם כן. Support system הוא מאוד חשוב, בין אם זה בן בת זוג, בין אם זה חברים, בין אם זה השותף או השותפים, אם יש כאילו [00:24:30] זה זה. ההתמודדות היא לא לעשות את זה לבד. בסדר, זה החלק הכי חשוב. אני זוכר את עצמי מאוד, אני ומעיין האמת, השתמשנו בשני אנשים שהפכו להיות חברים עם הזמן, אבל שני מנטורים, אנשים שמאוד מאוד אנחנו עדיין מאוד מעריכים שפשוט עזרו לנו לנווט את זה ואני זוכר. היינו איתם כל יום בשיחה. אני לא מגזים, אני חושב לפחות שעה שזה בגדול היה סשן פסיכולוגי יותר מכל דבר אחר. בעצם לעזור לנו להתמודד עם זה. הרבה פעמים זה לא היה דווקא לעזור לנו בהיבט הפרקטי, הקונקרטי זה מה שאתם צריכים לעשות עכשיו, אבל זה היה כדי [00:25:00] לדבר. כדי שתבינו, גם להם היה. מן הסתם הם כבר פתחו חברות. הם סגרו חברות, הם ראו את זה כבר קורה. אז אני חושב שהסופר סיסטם הוא סופר חשוב. זה היה מן הסתם הרגשה מאוד לא נעימה. אנחנו באמצע הסערה, נקרא לזה ככה. הכל מסתובב סביבנו ואנחנו מנסים לתפוס ככה רגע, אבל אני צריך לעשות את זה, ורגע, אני צריך לעשות את זה. וכמובן טוב. במקרה שלנו גם זה היה לא קל, כי כל מה שקרה מסביב שלא קשור לחברה גם כן היה מן הסתם לא פשוט. אז מי שחווה [00:25:30] את זה באופן כללי, עכשיו תנצלו את הקשרים שלכם, אנשים סביבכם שיעזרו לכם. רוב הסטארטאפים מסיימים ככה. כן, ועם כל האהבה שלנו ל כן, בדיוק. הרוב אמנם בשלבים שונים יש כאלה שאפילו לא מתחילים את ה MVP ויש כאלה שמגיעים ממש מושקעים בהם ואז הדברים נסגרים. זה קורה הרבה. אז יש הרבה שכנראה עברו את זה. תתייעצו איתם, דברו איתם, תהיו גאים. גם זה עוזר.

אדוה שיסגל : [00:25:57]
ובהיבט הפרקטי כי באמת דיברת. [00:26:00] גם אמרת שכאילו אמרת דיברנו עם המנטורים, נגיד בעיקר על הצד הרגשי בהיבט הפרקטי. יש דברים שאתה זוכר שאתה אומר וואו, אם עכשיו מישהו בא לדבר איתי באה לדבר איתי יזמת שצריכה עכשיו לסגור את הסטארט אפ שלה, זה הדברים שאני אומר לה שהיא חייבת לשים לב אליהם.

גבריאל עמרם : [00:26:13]
אז קודם כל כמובן לגזור אחורה זה הדבר הכי חשוב לגזור אחורה ולהבין מה צריך לעשות כדי שיישאר מספיק כסף לסגירה של החברה. הרבה אנשים חושבים אוקיי, הגעתי אל האפס, סוגרים את האור. ביי. זה לא זה.

אדוה שיסגל : [00:26:25]
לא. אני מודה שככה אני חשבתי כשנכנסנו.

גבריאל עמרם : [00:26:27]
אז לא, אז לא, זה ממש לא ככה, כי יש תהליך של סגירת חברה. לסגור [00:26:30] תיקים, לשלם. לא יודע כל מיני מיסים שנשארו בכל מיני מקומות. יש פה תהליך. אז כמובן לערב את עורכי הדין, לערב את רואי החשבון, לערב את כל הגורמים האלה שיודעים לעשות את זה. אף אחד לא חושב שהם מסוגלים לעשות את זה, אלא אם כן אני לא יודע. אבל להפעיל את אנשי המקצוע שגם להם, אגב, צריך לשלם. כן, זה גם זה גם חלק מהתשלום לגזור אחורה. להבין רגע את כל הדברים קדימה בסוף התהליך הוא תהליך מאוד משעמם. הוא תהליך לא מרגש במיוחד ברגע [00:27:00] שפיתחנו עובדים וברגע שפיתחנו את הלקוחות וברגע שהבנו שזהו סוגרים את סוגרים את הבאסטה. מאותו רגע החלק הקשה הסתיים. בסדר, עכשיו זה רק באמת עניינים של לעשות צ'ק ליסט. אז אני חושב שהעצה שלי זה תחזרו אחורה כמה שיותר כדי שלא תמצאו את עצמכם פתאום. מה, יש גם את ההוצאה הזאת? לא, לא חשבתי על זה אפילו. מה אני עושה עכשיו? מאיפה אני מביא את הכסף כדי לעשות את זה? בסדר. אם זה משהו שעולה 100 שקל, כנראה אין לי בעיה להביא את האוטו פוקט, אבל 100 [00:27:30] אלף זה כבר תהיה בעיה, בטח.

אדוה שיסגל : [00:27:31]
אז רק בשביל שיהיה לנו את תמונת מצב בעצם שאתם סגרתם זה היה על האפס, זה היה. זאת אומרת, היה משהו שחזר למשקיעים. היה יצאתם בהפסד איכשהו שלכם?

גבריאל עמרם : [00:27:41]
לא במקרה שלנו זה מה שהיה על האפס. אם חסר משהו משקיעים זה ממש פינאטס. לא משהו שמחזיר את ה. זה בטוח לא. בטח לא החזיר את ההשקעה, זה בטוח. לא ממש. אני חושב שסיימנו מאוד קרוב לאפס ומה שנשאר זה באמת פירורים עכשיו.

אדוה שיסגל : [00:27:58]
לא יודעת אם אני פה קצת סנטימנטלית [00:28:00] מדי. אני אנסה קצת להביא את אילנה דיין שבי. אתה זוכר את הרגע? לא יודעת אם זה היה כזה, אבל שאתה ומעיין זו הפעם האחרונה שאתם יוצאים. אני מניחה שקוראים לכם משרדים אז הפעם האחרונה שאתם יוצאים מהמשרדים?

גבריאל עמרם : [00:28:12]
אז האמת שזה היה כזה עם כולם. בואו כולם ביחד. שוב אני מזכיר זו תקופת מלחמה. אז כזה טילים מעניינים? כן. אז אמרנו לכולם בואו תבואו. זה היום האחרון שלנו במשרד. זה היום האחרון שאנחנו יכולים לאסוף גם את הדברים האישיים שלכם. לא הייתה להם הזדמנות במשך קרוב לחודשיים. אני לא טועה ואני חושב שזו הנקודה שבה [00:28:30] באנו ביחד כולנו וזה היה מין פרידה מאוד יפה להכניס הכל לכל אחד לוקח איזה מזכרת אחד לוקח עציץ, אחד לוקח לו בקבוקי אלכוהול במטבח, כל אחד והשטויות שלו, וזה בעצם היה דרך להיפרד מכולם. אני ומעיין אני חושב שהנקודה שבה זה היה מין ממש לסגור את האור. זה היה ככה. היינו פה ב Monday, כבר עבדתי פה והיינו בקרואטיה בכלל. ואז באמצע אחת מיני המסיבות שהיו אז יצאתי רגע הצידה [00:29:00] כדי להעלות רגע לשיחה יחד עם מעיין, ושוב עורכי דין שהיו שם עוד כל מיני אנשים. בעצם זה היה ההחלטה. החלטת הבורד הסופית שבה סוגרים את החברה ממש חותמים על הכל ובזה זה נגמר. אז היה מין מצב סוריאליסטי כזה, שזה כזה לא כאילו חשבנו שאנחנו ממשיכים הלאה. אבל הנה משהו משך אותנו רגע באמצע מסיבה, באמצע הכיף, באמצע החוויה.

אדוה שיסגל : [00:29:22]
נראה לי שיש פה איזה פער, כי אתם כאילו אני מניחה, אתם כבר עשיתם את ההשלמה שלכם. סוג של רגע לפני. כבר לא היו עובדים, לא היו לקוחות ופתאום כאילו [00:29:30] חוזרים לזה.

גבריאל עמרם : [00:29:30]
כן, זה פתאום היה פתאום לחזור. אני זוכר שכאילו ברמה האישית כן, זה היה מאוד. לקח לי קצת זמן. רגע לחזור לעצמי. נקרא לזה לחזור למסיבה ולהיות בפרטי. מאוד. כן, זה לקח מן הסתם זמן, אבל אני חושב שזה היה כאילו היה זה הנקודה שבה ממש זה היה כאילו סופי חתום. אני ומעיין עדיין בקשר ואנחנו מדברים וכו. אז כאילו זה לא שאני והוא נפרדנו כחברים, נפרדנו כשותפים בינתיים, אבל זה באמת היה ממש זוכר את זה כמשהו מאוד [00:30:00] סנטימנטלי.

אדוה שיסגל : [00:30:02]
ובנקודה הזאת אתה יודע שזה באמת ה Closure הסופי. אם אני אומרת לך רגע להסתכל אחורה, היית בתחושת שלמות עם ההחלטה שקיבלת.

גבריאל עמרם : [00:30:11]
כן, אני חושב שבסוף באותו רגע היה לי קשה להגיד את זה. את שואלת אותי באותו הרגע הייתי אומר אני עושה כי זה זה לאן שהעולם גורר אותי. אבל אני חושב שבדיעבד זו הייתה ההחלטה הנכונה. אני חושב שגם הדרך שבה עשינו את ההחלטה הזו הייתה נכונה, וגם הדרך שבה הוצאנו אותה לפועל הייתה נכונה. בסוף החיים [00:30:30] זה דבר ארוך ומורכב, ולכן לפעמים צריך להסתכל על הדברים אחורה ולהבין אותם. במקרה הזה אני חושב שעשינו החלטה נבונה גם עבורנו, גם עבור העובדים וגם עבור המשקיעים, ואנחנו שלמים איתה.

אדוה שיסגל : [00:30:45]
ואם אני מבקש ממך להסתכל על כל ה 4 שנים אחורה, אתה כאילו על כל ארבע שנים מהרגע שהקמתם ועד הרגע שנסגר יש משהו שכאילו יש. מה היא? What if? יש כאלה שמלווים אותך. כאילו מה אם היינו עושים ככה כל הזמן?

גבריאל עמרם : [00:30:58]
כל הזמן? אני חושב שבאופן [00:31:00] כללי ארבע השנים האלה, אבל גם בכללי תמיד יש את התחושה הזאת של ואם הייתי מנסה את זה במקום את זה כי היה לנו איזה פורקן דורות, אמרנו בוא נעשה את זה ולא את זה. בוא ננסה ללכת לקרנות ישראליות ולא אמריקאיות. בוא ננסה ללכת. בוא ננסה לעשות את זה באמצעות AI ולא את זה באמצעות AI. בוא נעשה את הפיצ'ר הגדול הזה ולא את זה ומן הסתם זה תמיד טרייד אוף כאלה. נכון? אז היו מלא מלא כאלה גם עובדים שהבאנו אם זה העובד הנכון, אם זה המנהל הנכון, כל מיני דברים כאלה תמיד יש מלא מלא מלא מלא כאלה [00:31:30] הצטלבות ותמיד יש את ה what if הזה של אבל אולי היינו בכמעט. אני חושב שזה גם חוזר לשאלה של החיים. אנחנו שלמים איתה. אני חושב שההרגשה שאני ומעיין רצינו לצאת איתה בסוף זה תחושת החמצה של עוד קצת וזה היה יכול לקרות מאשר לצאת עם תחושת מיאוס של נמאס לי מכולם, נמאס לי מהשותף שלי, נמאס לי מהמשקיעים, נמאס לי מהעובדים שלי, אז אני שמח שיצאנו בתחושת החמצה. זה החלק היותר חשוב.

אדוה שיסגל : [00:31:57]
עכשיו אמרת שכבר בעצם ברגע [00:32:00] של הסגירה הסופית כבר היית ב Monday. נכון, לא היה איזה מחשבה לעשות עוד משהו. זאת אומרת, הרגשתי שמיציתי את ההרפתקאה הזאת.

גבריאל עמרם : [00:32:07]
מיציתי בינתיים. כן, כן, אני לא מעז להגיד לעולם לא כדי שלא נעשה את השיחה הזאת עוד כמה שנים. אבל אמרת לי.

אדוה שיסגל : [00:32:15]
לא למכור לך.

גבריאל עמרם : [00:32:16]
כלום. בדיוק. אבל כן קוראים לזה. החיידק הזה מדגדג כל הזמן. כן, זה קשה לא להיות יזם. מעיין אגב, הלך על עוד אחד. ואני? אני לא. אני החלטתי שאני.

אדוה שיסגל : [00:32:27]
רוצה. מעיין מגרד את האף. עכשיו מה שאנחנו [00:32:30] מדברים עליו יכול להיות.

גבריאל עמרם : [00:32:31]
יכול להיות. יכול להיות. אני שואל אותו אחר כך בדיוק, אבל אני חושב שהוא כן הלך על משהו חדש. עם כל הקשיים והוא מודע לזה מן הסתם. אני, אבל החלטתי באיזשהו מקום שאני רוצה לקחת הפסקה מזה, גם כדי ללמוד קצת את העולם הזה של חברה גדולה, חברה מבוססת. במקרה של מדגם חברה שכן מעודדת יזמות פנימית, אז ככה זה גם נותן לי, נותן לי ככה להתמודד עם הגירוד הזה. אבל כן, זה מן הסתם זה אף פעם לא עוזב.

אדוה שיסגל : [00:32:58]
כן, עכשיו דיברנו [00:33:00] על אנשים ששומעים אותנו ואולי נמצאים בנקודה דומה. אז לפני שנסיים את הפרק, אני רוצה רגע לשאול אותך על קצת אולי טיפים ומחשבות שיש לך בדיעבד לאנשים שנמצאים עכשיו בנקודה דומה, או אפילו לעצמך שלפני שנתיים וחצי.

גבריאל עמרם : [00:33:16]
אז אתם נמצאים בעין הסערה, אז הכל מסתובב, הכל יהיה בסדר, אל תדאגו. קודם כל הכל יהיה בסדר. תשתמשו בסובבים אתכם. הם כנראה יעזרו לכם יותר ממה שנדמה לכם. דמיינו שלכם היה את ההזדמנות לעזור. [00:33:30] אני בטוח שהייתם עושים הכל כדי לעזור. אז קודם כל תבינו שזה הסטטיסטיקה היא אתם שם בסדר, זה הרוב. הרוב נסגר וזה לא אשמתכם. ויכול להיות שיש מליון דברים שאתם יכולים ללמוד מזה ולכו להרפתקה הבאה. יהיה בסדר תלמדו ממנה ויש הרבה מה ללמוד כנראה. קחו את הדברים בפרופורציות. זה נכון שזה הבייבי? זה מרגיש שלנו זה מרגיש כאילו זה זה, זה כל עולמנו. זה בסדר, אתם יכולים ללכת על הדבר הבא ולהצליח גם בו, ודווקא הסטטיסטיקה הרבה פעמים מראה שהניסיון [00:34:00] השני והשלישי מוצלחים יותר מהראשון.

אדוה שיסגל : [00:34:03]
אז נסו וברמה האישית לא יודעת שהחוויה הרגשית של הדבר הזה.

גבריאל עמרם : [00:34:08]
אז כמו שאמרתי זה זה אני, אני יודע, הייתי שם. זה סופר קשה. זה אפילו בהרבה מאוד מובנים, מאוד מכביד. זה מדיר שינה לי במשך הרבה מאוד זמן. היה לי מאוד קשה לישון בצורה כזו או אחרת, אבל שוב, אני חושב שמה שלי נתן פרספקטיבה. זה הרבה פעמים גם להבין [00:34:30] שהחיים הם לא רק סטארט אפ. אמנם הייתי בזה 11 שנה, אבל החיים הם לא רק סטארט אפ. באיזשהו מקום אולי נשמע קצת ציני, אבל זה ממש לא. הבת שלי בדיוק הייתה בת שנתיים בערך. נגיד משהו כזה. פתאום יש לי זמן להיות איתה הרבה יותר, לחוות אותה הרבה יותר. אני בבית, אז פתאום יש לי הרבה יותר זמן להיות איתה ולחוות אותה. פתאום זה נתן לי איזה מין הסתכלות שוב של מה אני רוצה לעשות. אוקיי, אז אני כבר לא יזם כי סגרתי את הסטארט אפ. מה הדבר הבא? אני רוצה ליזום משהו חדש. אני רוצה ללכת לחברה גדולה. [00:35:00] אני רוצה משהו אחר לגמרי. אני לא יודע. זה נותן כזה פתאום איזה הזדמנות שנייה לנשום? לעשות זום אאוט. ואני חושב שכל מה שאני אומר כמובן זה בדיעבד, ואחרי שכבר סגרנו באותו הרגע, כל מה שבא לי לעשות זה להתחפר מתחת לאדמה, להתחפר איפשהו ויעזבו אותי בשקט. אבל. אבל אין את ה. אי אפשר לעשות את זה בגדול. אתה מבין? יש אנשים שסומכים עלינו, שצריכים אותנו, בין אם זה עובדים, שותפים וכו. זה לא באמת אפשרי לעשות את זה. אז שוב [00:35:30] יצא בדיעבד שזה קצת חוכמה קטנה. אבל תנסו רגע לעשות זום אאוט הזה, תבינו שהחיים לא נגמרו בזה שנסגר המיזם שלכם. נסו שוב וזה כנראה יצליח יותר טוב. תלמדו מזה וזה כנראה יצא לך יותר טוב.

אדוה שיסגל : [00:35:43]
ואם לא שום דבר אחר אז לפחות שתדעו ששנתיים אחרי אתם תהיו במקום הרבה יותר טוב, זה בטוח. אז קודם כל אני רוצה ממש להודות לך כי זה לא מובן מאליו לבוא ולדבר על על על כישלונות ועל דברים שלא הצליחו. ואני חושבת שאחת הסיבות שגם אישית מאוד אני [00:36:00] שמחה שהקלטנו את הפרק הזה, כי אני חושבת שהרבה פעמים מדברים על הכישלונות המאוד גדולים ועל הצלחות מאוד גדולות. אבל בין לבין והסטטיסטיקה הזאת שדיברנו עליה, יש הרבה סיפורים כמו שלכם, של משהו שהצליח עד שלא הצליח יותר, וזה לא מובן מאליו שהסכמת לבוא ולשתף באמת בכזה, בפתיחות ובשקיפות על הדבר הזה. ואני אזכיר שאם יש לכם שאלות אלינו או לגבריאל, אז אפשר קודם לשאול אותן אם אתם מאזינים בספוטיפיי, אז ממש על גבי הפרק, ואפשר גם בקהילה שלנו וגם באתר, ואנחנו [00:36:30] מזמינים אתכם להאזין לפרק חדש שיוצא פעם בשבוע ואתם יכולים לעקוב אחרינו כדי לדעת שזה קורה. אז שוב תודה רבה גבריאל, תודה רבה ותודה רבה לכולם שהאזינו.