בגיל 18, מישהו בצבא החליט שאני בחורה לוגית וריאלית מאוד. זה היה נכון. הזימון לקורס תכנות בממר"ם לא איחר לבוא, ושם למדתי את השיעור הראשון שלי בעולם הטכנולוגי: כדי להצליח, צריך לדעת לזקק חשיבה לוגית ולהפוך אותה לשפת מכונה.
נהניתי לכתוב קוד, זה היה מעניין, אבל זה לא ריגש אותי מספיק כדי להפוך לקריירה של חיים שלמים. בהמשך הדרך בחרתי באנשים, בארגונים, בניהול ומנהיגות.
במשך שנים בניתי את המסלול שלי בעולמות הפיתוח הארגוני והניהול הבכיר. אחד הדברים הראשונים שלימדתי את עצמי - ודי מהר - היה להפסיק להיות "Hands-on". למדתי שהתפקיד שלי כמנהיגה וכמנהלת הוא להתוות אסטרטגיה, לייצר Vision, לעורר השראה, להציב יעדים, ולעסוק בבקרה וב-Fine tuning מול השותפים שלי.
בכל פעם שמצאתי את עצמי מתפתה "ללכלך את הידיים" בביצוע עצמו, הלקיתי את עצמי על חטא. הרי הארגון צריך שאני אוביל ואכוון, לא שאעשה את העבודה עצמה. כך, באופן מודע ושיטתי, ניוונתי את שרירי הביצוע שלי לטובת שרירי הניהול וההנהגה. הייתי בטוחה שזה סימן להתבגרות מקצועית.
ואז הגיעה מהפכת ה-AI.
הקיר של ה-80%
בשנים האחרונות מושג "קיר ה-80%" (The 80% Wall) תופס תאוצה. הקונספט פשוט: רוב האנשים שמשתמשים כיום ב-AI מצליחים להזניק פרויקטים במהירות אדירה, אבל הם נעצרים בקיר של ה-80%. הם לא מצליחים לעבור את ה-20% האחרונים שהופכים רעיון למוצר מושלם שעובד.
אני מרגישה את זה על בשרי. למשל, לא מזמן פיתחתי משחק מבוסס AI (ב-Sticklight כמובן), רעיון יצירתי שכלל ממשקי API מורכבים, סנכרון בין דסקטופ למובייל, הרשאות שונות ועוד. הגעתי ל-95%. אבל כדי להגיע לשם, ובעיקר כדי לנסות לפצח את האחוזים האחרונים, מצאתי את עצמי נדרשת בדיוק לאותם שרירים שניוונתי במשך שנים: לשבת שעות מול המחשב, להתעמק, לנסות לפצח קוד, להבין לוגיקות ולא להרפות. אגב, אני עדיין תקועה ב-95%, ומתישהו אשב ואעלה משם ל-100%. כשיהיה לי זמן… :)
פתאום, היכולת להיות "Hands-on" היא כבר לא חטא ניהולי - היא צורך קריטי.
שלושת המתחים של המנהיגות החדשה
הטמעת ה-AI בארגונים מציבה בפנינו, הלידרים, מורכבות משולשת שלא הכרנו:
- מתח בין הווה לעתיד: אנחנו צריכים לנהל את ה"כאן ועכשיו", לעמוד ביעדים הרבעוניים ולשמור על האופרציה, ובו זמנית להוביל טרנספורמציה עמוקה שמשנה Workflows ותהליכי ליבה.
- Agility וניהול שינוי: היכולת להשתחרר ממה שהיה קיים עד אתמול ולדחוף עובדים לדמיין מציאות חדשה לחלוטין.
- האתגר האישי (חיזוק השרירים המנוונים): וזו אולי הנקודה המאתגרת ביותר - עלינו למצוא את הזמן והסבלנות לחזור ולחזק את השרירים שזנחנו. הרי אי אפשר להוביל טרנספורמציה בלי לנסות אותה על בשרנו. וכאן ה-AI דורש מאיתנו רמת מעורבות טכנית וביצועית שחשבנו שהשארנו מאחורינו.
השינוי הוא קודם כל אנושי
בסופו של דבר, כבר נאמר רבות לפניי: השינוי הזה, לפני שהוא טכנולוגי, הוא קודם כל אנושי. בהתאם, לידר מצליח בעידן הזה הוא מי שיודע להשתחרר מהדפוסים שהרגיל את עצמו אליהם במשך עשורים. לידרית מצליחה היא מי שמבינה שמה שהביא אותה עד הלום - ההתרחקות מהביצוע - הוא לא בהכרח מה שיעזור לה להוביל את הארגון שלה לעבר המהפכה הבאה.
בחרתי להתמקד כאן רק באספקט אחד מתוך השינויים, שאנחנו כלידרים צריכים לעבור כדי לצלוח את טרנספורמציית ה-AI. זה מסע של למידה מחדש, של חזרה למקורות ושל גמישות מחשבתית מתמדת.
אז מה עושים? תוכנית אימונים למנהיגות ה-AI
כדי לחזור ל-Hands-on מבלי לאבד את הראייה הניהולית, אנחנו לא צריכים "להחליף מקצוע", אלא פשוט לחזור לחדר הכושר. הנה תוכנית האימונים שבניתי לעצמי, ועשויה להתאים לכל לידר שרוצה לעבור את קיר ה-80%:
- קבעו "זמן הזעה" (Deep Work Sessions): בדיוק כמו שלא בונים שריר בשיחת מסדרון, אי אפשר לפצח לוגיקה של AI בין ישיבה לישיבה. שריר ה-Hands-on דורש ריכוז. שריינו לעצמכם ביומן לפחות שעתיים בשבוע שבהן אתם לא "מנהלים" את הפרויקט, אלא "עובדים" עליו. בלי מיילים, בלי סלאק - רק אתם, המכונה והלוגיקה.
- אימון התנגדות (אל תפרשו כשה-AI מזייף): בחדר כושר, השריר נבנה דווקא בחזרות האחרונות והקשות. כשאתם בונים סוכן (Agent) והוא נתקע ב-80%, אל תעבירו את זה מיד לצוות הטכני. תנסו "להרים את המשקולת" בעצמכם עוד קצת. תשאלו את ה-AI "למה זה לא עובד?", תפרקו את הבעיה לתתי-בעיות. הפיצוח האישי הזה הוא האימון הכי טוב שיש.
- פרוגרסיב אוברלוד (עומס הדרגתי): אל תנסו לבנות את ה-ERP הארגוני החדש ביום הראשון. תתחילו במוצר קטן שפותר לכם בעיה אישית ביום-יום. כשזה יעבוד, השריר יתחזק והביטחון העצמי שלכם בטכנולוגיה יאפשר לכם להוביל פרויקטים גדולים יותר בביטחון.
- גיוון בתרגילים: אל תתקעו רק בכלי אחד. שוק ה-AI משתנה מדי שבוע. תרגלו עבודה עם LLMs שונים, נסו לבנות אוטומציה פשוטה, תתנסו בעבודה עם APIs. ככל שסל הכלים שלכם יהיה מגוון יותר, ה"גמישות המחשבתית" שלכם תהיה גבוהה יותר.
- מצאו "Partner" לאימון: הטרנספורמציה הזו בודדה פחות כשעושים אותה יחד. מצאו קולגה, או אפילו עובד בצוות שלכם, ותלמדו מהם. אצלנו בארגון יצרנו (בין יתר הפעולות התומכות בהטמעת AI בארגון שפירטתי במאמר הקודם בסדרה) גם AI Gym שנועד בדיוק עבור זה. ספציפית, היכולת של מנהל להגיד לעובד שלו "תראה לי איך עשית את זה, אני רוצה להבין את הלוגיקה לעומק" היא לא חולשה - היא מנהיגות מבוססת דוגמה אישית.
בנימה אישית - אם חשבתי שלקום בחמש בבוקר לרוץ עם קבוצת הריצה זה מאתגר, הרי שחיזוק שרירים שזנחתי מזמן מתברר כמשימה קשה בהרבה…
ואסיים בנימה אופטימית
אל מול כל האתגרים שמהפכת ה-AI מזמנת לנו - כל ה-FOMO האדיר, המרוץ להכיר עוד כלי חדש שצץ, לבנות עוד דברים, להתבלט בארגון ובשוק - ניצבת הבנה פשוטה: אנחנו צריכים לחזק שרירים שהתנוונו, אנחנו צריכים לאתגר את עצמנו כל יום מחדש - וזה מרתק בעיניי.
בסוף, כשאנחנו מצליחים לעבור את הקיר ההוא של ה-80%, אנחנו לא רק מקבלים מוצר טכנולוגי עובד. אנחנו מקבלים גרסה טובה יותר, חדה יותר ורלוונטית יותר, של עצמנו כמנהיגים.