פיתוח חוסן נפשי עם נטע ריבקין

אני נטע ריבקין ועד לא מזמן הייתי

ספורטאית אולימפית בענף ההתעמלות האומנותית סיימתי את הקריירה

שלי לפני כבר כמעט שש שנים ככה הזמן

טס מהר והיום אני עוסקת בייעוץ ליווי ופיתוח

חוסן מנטלי אני עובדת הרבה עם יזמים וגם בעולמות הספורט וגם

בארגונים ומה שננסה לפצח פה היום, אני

רוצה בעצם שנבהיר ביחד

קודם כל מה הוא הדבר הזה חוסן מנטלי מה החשיבות שלו

בהגעה ליעדים שלנו איך אנחנו יכולים לפתח אותו

ממה הוא בעצם מורכב ולמה הרבה פעמים הפער

הזה הוא זה שעוצר אותנו מלהגיע לאן

שאנחנו רוצים להגיע כי הרבה פעמים אנחנו מקצועית מבינים

הכל ויודעים הכל ושולטים בהכל ואז מגיע

רגע האמת אנחנו מקבלים איזה שהוא פיק ברכיים וזה בדיוק הממד

השלישי הזה זאת הצלע השלישית שמאוד חשוב

גם לטפח ולפתח כדי להגיע

לפיק הזה שאנחנו רוצים להגיע אליו

אז אנחנו נעלה היום גם תובנות וגם כלים אני אתן לכם

דוגמאות מהשטח מהעולם שלי מעולם ספורט ונעשה הקבלות

גם לעולם היזמות בקצרה על הקריירה שלי

אז אני באמת כמו שאמרתי לכם סיימתי את הקריירה לפני שש שנים כשאני

בת 25 היום אני תכף חוגגת 31 ואת הקריירה

התחלתי בגיל קצת מצחיק להתחיל קריירה בגיל חמש

התחלתי אותה בטעות כשהגעתי

לעוד חוג רנדומלי שהתגלגלתי אליו לגמרי במקרה ובאמת

כעבור משהו כמו שנתיים שלוש מהר מאוד זה הפך לעיסוק

מאוד מאוד רציני ומקצועי אני זוכרת את עצמי כבר בגיל 8-9

משקיעה בענף הזה באופן טוטאלי הוא הפך להיות

חלק מאוד מרכזי של מי שאני הייתי

ובגיל 12 ככה זה לקח קצת זמן עד שבכלל הצלחתי

להראות את היכולות של כלפי חוץ וביגל 12 התחלתי לראשונה

לבלוט ולהצליח בזירה הארצית. בהתחלה זה היה על הפודיום עם

מדליית ארד, מדליית כסף אחר כך התגלגלתי גם לאלופת ישראל

ובגיל 15 עשיתי את ההישג באמת הגדול

זו הייתה הפריצה שלי לעולם ההתעמלות בעולם כולו וקבעתי

את הגיל הזה אתה קריטריון לאולימפיאדה הראשונה שלי בקריירה הייתי בתחילת כיתה י

זה קרה יחסית בגיל מאוד צעיר ומצאתי את עצמי בגיל 17

כבר טסה לאולימפיאדה הראשונה שלי שהייתה בבייג'ין

בשנת 2008 ובמילים אחרות תחשבו

שאני בעצם הבטחתי את הגשמת החלום הכי הכי מטורף שהיה

לי בחיים בגיל יחסית מאוד ילדי ומאוד צעיר באולימפיאדה

הזאת זכיתי במקום ה-14 באותה נקודת זמן בקריירה שלי

זה היה הישג מאוד מאוד טוב ומרשים עבורי

ומשם הבנתי שאני לא מסתפקת רק בהשתתפות באולימפיאדה

אלא אני רוצה ממש גם להצליח לעשות דברים

שלא עשו לפניי ומשם התחלתי לשים לעצמי

מטרות שהן יותר קצרות טווח כדי שיהיה לי יותר ריאלי להסתכל עליהן ואז

בשנת 2011 הגיע הישג שמבחינתי

הוא אחד החשובים שעשיתי בקריירה זאת הייתה ככה פריצת

דרך מאוד חשובה בענף באליפות אירופה שהתקיימה בשנת 2011

ובאליפות עולם גם באותה שנה הצלחתי לראשונה

כמתעמלת ישראלית לעמוד על הפודיום ולזכות

במדליה אליפות אירופה זו הייתה מדליית כסף ואליפות עולם זו הייתה מדליית ארד

ובאמת לפרוץ דרך בזה שהצלחתי לעשות משהו שעד אותו רגע

היה נתפס ככמעט בלתי אפשרי היום זה נראה

הרבה יותר אפשרי אחרי שלינוי האלופה זכתה ממש לפני

מספר חודשים במדליית הזהב בטוקיו בזמנו היינו

הרבה יותר רחוקים בענף הזה מבחינת הישגים מהצמרת

בייחוד שזה ענף שהוא לגמרי בשליטה מוחלטת לפחות היה עד לא מזמן

של מדינות שהן יוצאות ברית המועצות ולאט לאט הדבר הזה הלך

והשתבח. לאחר השנה המוצלחת הזאת

אני הגעתי לאולימפיאדה מספר שתיים שלי בקריירה כשאני כבר

לא צעירת הספורטאיות, אני כבר אחת הספורטאיות המובילות במשלחת

עם הרבה יותר ציפיות עם הרבה יותר אחריות ושם

נכנסתי לגמר ובגמר עצמו זכיתי במקום השביעי שהפך

להישג שיא של מתעמלת הישראלית כמובן עד מדליית הזהב של לינוי

וכשסיימתי להתחרות באולימפיאדה השנייה שלי אני זוכרת

שהיה לי איזה רגע של לעשות חושבים וחשבתי

עם עצמי מה בא לי האם בא לי לעצור כאן את הקריירה ולפרוש

או שאני מרגישה שיש לי צורך להמשיך עוד ושם

לקחתי איזה שהיא החלטה מאוד אמיצה להמשיך את הקריירה שלי זאת

אומרת לקחת את הסיכון להבין שכן יש

מתעמלות צעירות רעבות להצלחה שנושפות לי בעורף

מלאות במוטיבציה שמתות לתפוס את מקומי אבל הרגשתי

בתוך תוכי שמה שנקרא עוד לא סיימתי כאן והקמפיין

האולימפי הבא שלי היה מהקשים מהסיבה הפשוטה שהגוף כבר לא היה

אותו גוף כמו גוף של גיל 17 והתמודדות מאחורי הקלעים

הייתה הרבה יותר מאתגרת על פני השטח המשכתי לשמור על הרף

המאוד מאוד גבוה שהצבתי לעצמי ובסופו הגעתי

לאולימפיאדה השלישית שלי בקריירה ההישג הזה בולט כי

זה הישג שחוץ ממני עשו רק עוד שתי מתעמלות בכל ההיסטוריה

של הענף בכל העולם מאז שהוא נוסד

ועד היום ובכך סיימתי את הקריירה הספורטיבית שלי

אחרי האולימפיאדה בריו לקחתי לעצמי ככה כמה חודשים לעשות

חושבים ובדצמבר 2016 הודעתי

באופן רשמי על פרישה מפעילות תחרותית. עשיתי

לכם איזה שהיא כזה סקירה מהירה של ההישגים העיקריים ושל

הנקודות על ציר הזמן שלי כספורטאית ועכשיו אנחנו באמת

נלך ונתעמק גם בכל מיני מקרים גם כל מיני רגעים ונבין איך

אנחנו יכולים לשלוט בכל מיני אירועים

שקורים לנו בחיים אם זה בתוך הקמה של סטארט אפ

אם זה בתקופה של גיוס, אם זה בתקופה של

דד ליין לחוץ אם זה בתקופה של לחץ, כי אחד הדברים שאני

מצאתי זה שיש הקבלה כמעט מוחלטת

בין קריירה של ספורטאי הישגי תחרותי שככה

רץ למרחקים ארוכים ורוצה לכבוש את הפסגה לבין קריירה של יזם

ויש גם לא מעט ספורטאים שאחרי זה ככה מחליטים להתגלגל אחר כך לעולמות

היזמות, כי אם נגיד את זה תכלס פשוט

הכל שם קיצוני החוקים והגבולות אלו

לא אותם גבולות כמו שיש ביום יום הנורמטיבי, המחירים

.הרבה יותר כבדים השעות עבודה הרבה יותר לא הגיוניות

ואם אנחנו הולכים רגע למה אנחנו מרגישים אז מבחינה

מנטלית יזם וספורטאי חווים את

הלחץ בסוף בתחושה בדיוק באותה צורה. הרגע הזה

לפני העלייה למשטח באמת אנחנו נראה תכף

איפה זה פוגש אותנו איפה זה עולם מקביל לחלוטין לפני זה

אני ממש רוצה להכניס אתכם ישירות אל תוך העולם שלי

ואני רוצה לראות לכם סרטון שאספתי בו את מקבץ

הרגעים הכי משמעותיים שלי מכל קריירת הספורט שלי באמת

מהתחלה מנטע הקטנה שהגיעה

לחוג ועד הרגעים הכי גדולים והכי משמעותיים שלי

בספורט עם המדליות עם השחיות עם הרמת הדגל

ועם השמעת ההמנון אז בואו ניכנס קצת

אוקי אני רוצה

תובנה אחרי שככה נכנסו קצת אני רוצה את התובנה הראשונה

להציג לכם דווקא מהסוף של הקריירה שלי

וכפי שאתם זוכרים בדיוק אמרתי לכם שאת הקריירה שלי סיימתי בגיל 25 עכשיו מי שככה קצת בקיא בעולמות הספורט גיל 25

כגיל פרישה זה מאוד מאוד מוזר אוקי אם אנחנו רגע מגלגלים

בראש כל מיני ענפי ספורט שעולים לנו בראש אם זה כדורגל כדורסל

ריצה שחייה טריאתלון לרוב גיל

פרישה ממוצע עם הגוף תקין כשיר והכל בסדר כל

החלקים מחוברים הוא נע לכיוון גיל 30-35 היום

יש אפילו ענפי כדור שסוחבים יותר גיל הפרישה

בענף שלנו הוא מאוד מאוד מוקדם אני אומנם פרשתי בגיל 25

אבל אני עברתי בהרבה את הממוצע סטטיסטיקה מספרת

שמתעמלת אומנותית מסיימת את הקריירה שלה בין גיל 20 ל-22

כן שמעתם נכון זה גיל פרישה נורמטיבי

הנה ראינו עכשיו וממש לפני כחודש שלינוי אשרם מודיעה על פרישה

אני יכולה לשתף אתכם שאני במשך שבוע ימים התהלכתי במדינת ישראל

והסברתי לאנשים למה זה בסדר שהיא פרשה בגיל 22

כי בענף שלנו זה נחשב תקין אנחנו

תכף נצלול לעומקי ה-"למה" יש לכך סיבות

וזה באמת מעיד על התובענות והסיזיפיות של

הענף הזה אז בעצם הענף כמו כל ספורט

אחר הוא מחולק לחלק המקצועי ולחלק המנטלי אגב כמו

גם בכל עשייה אחרת בחוץ יש לנו תמיד את הצד המקצועי-מעשי

אנחנו צריכים להבין צריכים להיות עם כישרון אנחנו צריכים לשלוט בתחום

ויש לנו גם את היכולת שלנו להתמודד עם סיטואציות

אז במובן הפיזי הגופני אני כמתאמנת

התחלתי את הדרך שלי מאוד מוקדם תחשבו שבסוף הגוף שלנו הוא בסוף

מעין מכונה, שזוכר את כל מה שקורה לו לאורך החיים הגוף צובר

חוויות אפילו עם הראש לא זוכר ואז מה שקורה

כשמעמלת מגיעה לגיל 20,21,22 הגוף

כבר שחוק מאוד הוא כבר לא עומד בעומסים אני

אתן לכם קצת מספרים אני בחיי הבוגרים

כמתעמלת שזה אומר בערך בגיל 12-13 צפונה הייתי

מתעמלת 10 שעות אימון ביום שזאת הייתה

השגרה הלגמרי נורמטיבית שלי שישה

ימים בשבוע יום אחד מנוחה אתם יודעים תמיד יש את הקיצונים

היו ימים שזה היה מגיע גם ל-12 שעות פגרות זה לא

משהו שהכרתי  זאת אומרת שהמקסימום שיכולתי לא להתאמן כשבוע

ימים פעם אחת אחרי אליפות אירופה פעם אחת אחרי אליפות עולם מעבר

לזה אני מדברת פה על עשור של טוטאליות

מוחלטת ומסירות מוחלטת לענף ואז מגיע שלב

שבגלל שהגוף צובר את השעות אימון יותר מהר השחיקה גם

מגיעה כבר בסביבות גילאי ה-20 ולא בגילאי ה-30 כמו בענפים אחרים

זה מעיד על הפער העצום בין כמות האימונים

שמתעמלות סוחבות לצד החלק הפיזי

יש לנו גם את החלק המנטלי תחשבו שאני מגיל מאוד צעיר

הנטל התקוות שנוטים בי הציפייה

ההוכחת יכולת היא מגיעה בגיל מאוד צעיר זאת אומרת

שדרגת הבוגרות בענף ההתעמלות מתחילה כבר בגיל 15 אני

כילדה בת 15 יודעת שאני צריכה לצאת לאליפות עולם להשיג

תוצאות, לענות על הדרישות כשבנפש שלי אני

עדיין ממש נערה עם אישיות לא מגובשת

ובגלל שזה קורה בשלב כל כך צעיר אז מתבצעת שם גם

שחיקה בצד המנטלי, יש מה שנקרא שחיקה מנטלית ולכן מתעמלות

סוחבות את העליות בפיק להיות בטופ בדרך

כלל קמפיין אולימפי אחד יש כאלה שמצליחות קצת יותר מעטות מאוד

מצליחות להיות שם מעל עשור כמו שאני

באמת הצלחתי לעשות משהו מאוד חריף בענף הזה אבל אם

אנחנו רק מחלקים את סיבת הפרישה הצעירה אז חלק

פיזי שחיקה פיזית ושחיקה מנטלית ואחד הדברים שאני מבינה

וככה מיד מיד הוצאתי החוצה זה שבסוף

בחלק הפיזי כמעט ואין לנו יכולת לשלוט

וכי החלק הפיזי הוא מבחינתי המקבילה של העבודה

הקשה שצריך לעשות כדי לדייק את המוצר

כדי לפלח את השוק כדי לגרום למנגנונים לעבוד

בצורה יותר טובה אבל על החלק המנטלי

יש לנו הרבה יותר שליטה זאת אומרת אם אנחנו יודעים

מה המאגרים שמכניסים לנו אנרגיה

ומה המאגרים שמוציאים מאתנו אנרגיה אנחנו

יכולים לגרום למצב שגם אם מבחינה פיזית והתאמצות

מוחית אנחנו באיזה שהיא שחיקה אנחנו שומרים

על עצמנו באיזון בגלל שאנחנו כל הזמן מזינים

את הצד המנטלי שלנו תחשבו על זה רגע בסוף ה-24

שעות ביממה רוב רובנו שמכוונים גבוה מאוד

קשה לנו לעשות ויתורים לעצמנו ולהגיד טוב היום נעבוד חצי יום במיוחד

לא בתחומי הספורט ההישגי היזמות כי באמת יש

פה משהו שאנחנו לא רואים בעיניים ומוכנים לשלם

הרבה מאוד מחירים כדי להגיע לתוצאה שאנחנו רוצים להגיע ולכן

את הזמן מאוד קשה לנו לנהל יש לנו את ה 24 שעות אנחנו

רוצים לנצל אותם ראוי אבל מה אנחנו כן יכולים לנהל? אנחנו יכולים לנהל אנחנו

אנרגיה ואנרגיה אנחנו יכולים לנהל על-ידי

קודם כל את היכרות שלנו עם עצמו ובכלל להבין מה

הם משאבי האנרגיה שלנו מה הדברים שממלאים

אותן באנרגיה ואני מדברת על דברים שלא חייבים לקחת

הרבה זמן זאת יכולה להיות שיחה מאוד

מתאימה לפני אירוע מאוד חשוב זה

יכול להיות איזה שהוא יועץ חיצוני בתחום המנטלי זה

יכול להיות איזה שהוא הרגל של דיבור עצמי זה יכול להיות

רגע של שקט זה יכול להיות הרבה מאוד רגעים קטנים אבל שאנחנו

יודעים להחזיר לעצמנו את האנרגיה שאנחנו מוציאים ברגע

שהמאגר הזה מתרוקן המנטלי אז זה

כבר סיפור הרבה הרבה יותר מורכב אני יכולה להגיד לכם שלאורך הקריירה שלי אני באמת

גיליתי על עצמי ועלינו כבני אדם שהמשאבים

שלנו הם כל כך גדולים ואנחנו מנצלים חלקיק

מאוד מאוד קטן מהם אבל אנחנו צריכים שתהיה לנו מוטיבציה

כאשר המוטיבציה שלנו נגרמת אז קשה לנו

יכולה לשתף אתכם שכשקיבלתי את ההחלטה

לסיים את הקריירה שלי אז בסוף

מה ששם את החותמת האחרונה זה שידעתי

שגופנית קשה לי אבל יחד עם זאת בהיכרות

של עם עצמי ידעתי שאם הייתה לי באמת מטרה נעלה ואיזה

שהוא "למה" מאוד חזק הייתי מוצאת את הכוח העניין

הוא שברגע שהרגשתי שהתרוקנתי מבפנים מבחינה מנטלית ובאמת

נתתי את הכל והמאגר הזה כל כך שחוק וכבר אין

לי מאיפה לייצר את התשוקה ואת האש הפנימית אז זאת

מבחינתי הייתה ככה הנורה הראשונה והסימן

הראשון שזה הזמן הנכון להמשיך הלאה ולכן

מאוד מאוד חשוב לתחזק דווקא את המקום המנטלי

ואני חושבת שזה תופס משקל הרבה יותר גדול כשאנחנו מכוונים

למקום מאתגר אנחנו מבינים שהיום יום שלנו לא

יראה בצורה של עבודה שהיא שמונה עד חמש ואז

חוזרים הביתה אלא משהו שהוא טיפה יותר מורכב ויש

מחירים יותר כבדים שצריך לשלם כי בסוף הכל הכל נבנה

מהראש ואם אנחנו רגע נוגעים בתחום

המנטלי אז יש סיבה לזה שהתהליך

הזה נקרא אימון "אימון מנטלי" זה מושג שבא מעולמות

האימון הפיזי ומעולמות הספורט ובסוף אנחנו נשתמש בו

לא רק שמשהו רע קרה ולא רק כי נכשלנו אלא אנחנו

נשתמש בו כעוד סוג של אימון שעוזר

לנו לפתח יכולת שמאוד מאוד חשובה לנו כי

ככל שאנחנו עולים ברמה המקצועית שלנו ככל שאנחנו מתחרים

בזירה של הגדולים אנחנו גם צריכים הרבה יותר חוסן כדי לא ליפול

וכדי שלא ייווצר פער בין היכולות המקצועיות ליכולת

יש לנו לעמוד במצבים האלה אז מאוד חשוב לתחזק

את המקום הזה ככל שאנחנו עולים ברמה בחלק המקצועי

אני תמיד מדמה את זה לאיזה שהוא שריר שלנו

כמו שאנחנו הולכים לחדר כושר וככל שאנחנו עובדים קשה יותר אז השריר

מתנפח וגודל ונהיה חזק יותר אז ככה זה גם בעולמות

המנטליים ככל שאנחנו עובדים עליהם יותר אנחנו נעשים חסינים יותר

הדרך שלנו לעבוד על השריר הזה יש שני חלקים החלק

האחד הוא מגיע עם הניסיון זאת אומרת שכשאני

כספורטאית אתם כיזמים עוברים מאורעות

מאתגרים קשים כאלה שמוצאים לכם

את מה שאין בתוככם שאתם רגע

לפני מצב שאתם אומרים "אוקי אין מצב שזה יצליח" ובסוף זה מצליח אלו

הרגעים שמצמיחים אתכם ככל שאנחנו צוברים ניסיון החוסן

שלנו מתחזק אבל זה לא מספיק והחלק

זה החלק שאנחנו בעצם מחליטים להשקיע במידה אנחנו

לוקחים את הזמן שלנו להתפתחות כמו שיש לנו את הזמן שאנחנו לומדים

להתנהל יעיל יותר כמו שאנחנו לומדים ניואנסים מקצועיים וכמו

שאנחנו לוקחים יועצים אסטרטגים כך גם יש זמן שאנחנו מאמנים

את השריר הזה של הנפש וככל שאנחנו מכניסים

את ההרגלים החדשים האלה כי בסוף החוסן הוא פשוט

בנוי מסט הרגלים חדש שהרבה יותר מותאם

לצרכים שלנו ושלב האימונים הוא שלב

קשה אבל ברגע שאנחנו מתאמנים מספיק זמן הדברים

האלה מתחילים לקרות ברמה הרבה יותר אינטואיטיבית וברמה

הרבה יותר רובוטית זה כבר שם ואנחנו יודעים איך

להגיב בתוך סיטואציה אנחנו שולפים מהראש את מה

אנחנו צריכים להגיד לעצמנו את איך אנחנו צריכים להסתכל על

הסיטואציה מה נותן לנו כוח ממי אנחנו אומרים

להתרחק זה כל מיני דברים קטנים שבסוף ביחד בונים

את המושג מפוצץ הזה שנקרא

חוסן אני אבדוק אם יש לי משהו בצ'אט

לפני שנתקדם אז אני

רוצה ללכת אתכם רגע להתחלה של הקריירה

שלי הקריירה שלי התחילה בעצם בגיל 5 אם אפשר לקרוא לזה ככה כי אז

לא ידעתי שזאת הולכת להיות קריירה ואני רוצה

לגלות לכם שכשהגעתי לעולם ההתעמלות לראשונה אז עדיין

לא ידעתי מה זאת אולימפיאדה שלימים זה היה החלום הכי הכי

מטורף שלי בחיים את האולימפיאדה הראשונה שלי ראיתי בגיל 8

ובעצם מגיל 5 עד 8 מה שגרם לי להישאר בענף זה פשוט כי מאוד

אהבתי את מה שאני עושה וגם מאוד אהבתי את מה

שאני מרגישה שאני מתעמלת ונמצאת בעולם ההתעמלות זאת אומרת החיבור

הראשוני שלי למקום שימו לב שבו הצלחתי לשבור

תקרת זכוכית ולהגיע להישגים מאוד מאוד גדולים הוא לא נבנה ביסודו

על השגיות הוא נבנה קודם כל על

חיבור של הנאה ואושר

ואם תשאלו אותי היום כשאני מסתכלת ומנסה לפצח את

סוד אריכות הימים שלי בענף הזה כי באמת הצלחתי להחזיק

הרבה הרבה מעל הממוצע אז אני מבינה

שהבסיס שלי היה בנוי בצורה מאוד מאוד יציבה אני

לא באתי לענף ואמרתי "טוב אני רוצה להיות הכי טובה בעולם במשהו

אז יש פה איזה חוג התעמלות בואו ננסה" אני קודם כל התאהבתי

בתחום ואהבתי את מה שאני עושה גם במכשולים

ובמשברים נכון שלא אהבתי להפסיד ונכון שעשיתי

כל שביכולתי כדי לצלוח את המשבר

ואת ההפסד ולהתקדם קדימה אבל גם אז

אם תשאלו אותי אם רציתי אי פעם לברוח אז התשובה תהיה לא כי

אני עד כדי כך לא דמיינתי את עצמי בלי הענף הזה שידעתי שפשוט מה

שנותר לי הוא להתמודד עם הקושי ועם האתגר

זאת אומרת אני מובילה אתכם לאיזה שהוא מקום שמאוד

מאוד חשוב זה משהו שגם היום אני עושה אחת לכמה זמן מאוד חשוב

שאנחנו נתחבר ל-"למה" שלנו בעצם לדבר

זה מאחורי הקלעים שמניע אותנו לעשות את מה שאנחנו

עושים כי ברגע שאנחנו מחוברים למהות ולסיבה

ולמה שעומד מאחור זה בעצם הכוח

שלנו להתמודד כשפתאום דברים לא הולכים שפתאום דברים

מתחילים להתמוטט אם החיבור שלנו הוא רק ממוטיבציה חיצונית

ורק מהרצון לעשות הרבה כסף או

להיות מדורגים ראשונים באיזה שהיא רשימה נורא נחשקת אז

זאת מוטיבציה שהיא מאוד נחמדה היא יכולה להחזיק כמה

שנים היא לא תוכל להחזיק שם לאורך המון זמן שהחיבור

שלנו מבפנים זה עמיד יותר בעיקר כשפתאום

נתקלים בקושי ובקשיים אגב ה-"למה" שלנו יכול

להשתנות במהלך הדרך אני יכולה לספר לכם שכמתעמלת

ה- "למה" שלי בגיל 7 8 9 10 הוא לא היה אותו למה

של גיל 18 ולא אותו למה של גיל 25 ולכן

מאוד חשוב פעם ב.. ממש לעצור לשאול את עצמנו השאלה הזאת

ואני יכולה להגיד לכם שעשיתי את זה פעם ראשונה בגיל 12 זה יחסית

מוקדם ואז הבנתי שמוחבא בי איזה שהוא רצון מאוד גדול

להפוך ולהיות לאחת המתעמלות הכי טובות בעולם ואז

עוד לא יכולתי להודות בפני עצמי שיש לי את היכולת לעשות את

זה אבל רק הרשיתי לעצמי לחלום את זה

ואז הדבר הזה התחיל ללוות אותי במהלך התקופות הכי קשות שלי בקריירה אם זה

תקופות שהייתי מושבתת מפעילות כי הייתי פצועה או לא הצלחתי

בתחרויות או האימונים לא הלכו או שלפעמים היו לי גם ריבים ותקלים מול המאמנת שלי

ומול הצוותים שלי וברגע שהזכרתי

לעצמי בראש למה אני קמה כל יום בבוקר ועובדת כל כך קשה זה מנטלית

מה שעזר לי למצוא את התעצומות נפש לקום אנחנו

כבני אדם מאוד חשובה לנו המשמעות כשאנחנו מחוברים למשמעות

ויודעים בשביל מה אנחנו עושים את זה זה מה

שהופך את זה לעמיד בעיקר שכקשה כי כשטוב והולך

זה לא חוכמה אבל כשקשה אנחנו מאוד רוצים את ההיאחזות

בקרקע את הכלים את מה שיש שישאיר אותנו קרוב ואת

מה שיחבר אותנו ליסוד ראיתי

שנשאל פה משהו אז אני רגע קצת אתייחס לשאלות

למה בהתעמלות מכשירים גיל פרישה הוא"

יותר מאוחר?" אז שאלה מצוינת

מה שקורה בעולם ההתעמלות האומנותית והתעמלות מכשירים

הם אומנם ענפים תחת אותה קורת גג אבל הם מאוד מאוד שונים

גם בדרישות הגופניות וגם בענף עצמו ומה

שקורה ההתעמלות מכשירים זה ענף שהוא ענף הרבה

יותר מסוכן זאת אומרת הסיכוי שם להיפצע פציעה

שיכולה להיות מסכנת חיים פציעות יש בכל ענף אבל פציעה מסכנת חיים בהתעמלות מכשירים

הוא הרבה יותר גבוה מה זה אומר? זה אומר שמתעמל או מתעמלת מכשירים כמעט ואסור

להם להתאמן ממש על "אוובר" שחיקה ו"אוובר" עייפות

כי זה הופך להיות מסוכן לחיים הם עושים המון דברים באוויר אפשר

לחטוף ורטיגו לנחות על הראש ליפול מהקורה מאוד מסוכן ולכן האימונים שלהם טיפה יותר

קצרים כי זה כבר עניין של ביטחון שהוא הרבה מעבר לספורט

בענף שלי זה ההפך הגמור יש לנו הרבה יכולת לעבוד

כל פעם על ניואנסים מאוד קטנים ולעשות הרבה מאוד חזרות

בכל פעם יכול להיות שאיזה שהוא חלק בגוף עובד ולפעמים

אני יכולה להיות על דופק 200 ולפעמים אני יכולה פשוט לעשות חזרתיות

של איזה שהיא תנועה קטנה שקשורה לקורדינציה הרבה מאוד פעמים ובגלל

שאצלנו זה לא מסוכן ברמה הזאת אז אנחנו ככה מנצלות

את כל שעות היממה אני מקווה שעניתי זה פשוט ענפים מאוד מאוד שונים הדבר

השני שנשאל דביר שואל: "את חושבת שהבסיס שלך

נבנה בלגל שלא היית בראש תחרותי מלכתחילה?" אני

לא חושבת שלא הייתי בראש תחרותי כי אני חושבת שהתחרותיות

הייתה טמונה אני הייתי ילדה מאוד תחרותית גם לפני

שהתחלתי את העיסוק בהתעמלות זאת אומרת אני

זוכרת שזה היה בי וגם משפחה שלי מעידה על כך אבל העניין

שגיליתי בענף וההנאה שלי היא מה

שנקרא היה לה משקל הרבה כבר מלרצון שלי להיות הכי טובה בקבוצה

כשהייתי ילדה ואני חושבת שאם רגע תלכו כל אחד אחורה ככה תגלגלו אחורה אחורה

לגילאי 5,6,7 שלכם

אתם תתוודו לגלות שלרובנו בגיל

הזה חשובה ההנאה והכיף הרבה יותר

מהזכייה במדליה או שיגידו לנו שהיינו הכי טובים זה ספציפית

ברמה ההתפתחותית בגיל הזה זה הכי חשוב לנו בעולם שנקבל

בדיוק את מה שאנחנו רוצים ושיהיה לנו טוב ואז שאנחנו מתבגרים אישיותית

אנחנו מתחילים להבין עוד כל מיני אספקטים אז אנחנו מתחילים גם

להגדיר את עצמנו יותר לכל אחד זה נבנה אחרת אני

מכירה ספורטאים שהם פתאום רואים אולימפיאדה מצביעים ככה ואומרים

לשם אנחנו רוצים להגיע ואז חושבים לאיזה ענף ספורט ללכת אני

אישית חושבת שבגלל שאצלי זה נבנה טיפה הפוך זה היווה עבורי

איזה שהוא יתרון בחיבור המאוד מאוד חזק שלי לענף

הדבר הבא שאני רוצה לדבר אתכם

עליו זה החשיבות הזאת של היכולת שלנו לדעת

לדבר עם עצמנו נכון אני מניחה שבצורה

זו או אחרת שמעתם את זה פה ושם אבל אני

רוצה קצת להיכנס לעומק ולהכיר לכם את המשמעות של הדבר הזה

בסוף אנחנו מסתובבים בעולם ואנשים סביבנו מתחלפים

ויש לנו הרבה מאוד תקופות בחיים יש אנשים שהם באים

והולכים יש אנשים שמלווים אותנו יותר שנים אבל

היחידים שנשארים לחיות אתנו את כל החיים בוודאות זה אנחנו

עצמנו רק על זה אנחנו יכולים לחתום ומה שקורה לנו בראש

הוא פקטור מאוד מאוד משמעותי ללאן נצליח להגיע

עכשיו הרבה פעמים אנחנו לא מתעסקים בזה אנחנו ממלאים את החיים

שלנו ואת העשייה שלנו במטרות ברדיפה אחרי

המקומות שלהם אנחנו רוצים להגיע אבל לפעמים אנחנו רגע נסובב שנייה

לשם את המבט ונביא לשם קצת יותר תשומת לב ונשים

לב מה אנחנו אומרים לעצמנו זאת אומרת מה הקול הזה הקול הזה זה בעצם

המחשבות שלנו מה אנחנו שומעים שם כל הזמן וכמה

זה מדרבן או לא מדרבן אותנו לעבר המטרות שלנו אני רוצה להגיד לכם שלי

לאורך הקריירה כמתעמלת לא הייתה מאמנת מנטלית ובשלב מוקדם עדיין  גם לא היה לי איזה שהוא צוות

שהיה עוזר לי עם כל העניין הזה של בריאות

הנפש ויכול להיות שבאיזה שהיא בלית ברירה אני

פיתחתי את היכולות יכול להיות המאמנת מנטלית של עצמי כי פתאום

עמדתי בסיטואציות קשות והבנתי שאין לי ברירה אז פתאום כל

היצר שלי יצא החוצה והבנתי שכשאני נמצאת

בסיטואציה שאני מרגישה שאני באפיסת כוחות ואין לי

כוחות לעשות אפילו לא עוד תנועה אחת על המשטח אז

מה שיכריע אם אני אצליח לעשות או לא זה רק מה אני

אגיד לעצמי בראש אתם תופתעו לגלות כמה יכולת השפעה יש

לנו על עצמנו ברק מה אנחנו חושבים כי אם אני אומרת

לעצמי "את יכולה קדימה תנסי שוב זה

שלך" אוטומטית כל הגוף שלי מתכוונן

למצב של לבצע ולהצליח כשאנחנו

אומרים אין לנו כוח וזה לא יעבוד וזה גדול עלינו הגוף שלנו שומע

את המילים האלה ומשתחרר עכשיו כמו שאמרתי לכם בהתחלה זה לגמרי

יכולת זאת אומרת בהתחלה זה כל הזמן לעשות איזה שהוא

ריפריימינג ולהיות להיות בשליטה להוציא מהראש

את המילים הרעות ולעבוד קשה בלהכניס את המילים הטובות ואז

המחשבות הרעות באות שוב ואנחנו עושים עוד פעם אותה פעולה אנחנו שוב

עוצרים את המחשבה הרעה מוציאים אותה החוצה ומכניסים

פנימה את המחשבה הטובה הזאת ממש ממש עבודה אבל אחרי שאנחנו

עוברים אתה המחנה אימונים הסיזיפי אז זה כבר לאט

לאט נהיה הרגל ואז הדבר הזה הוא פשוט ברמה היום יומית

לי בכל הקריירה שלי הוא פשוט דחף

אותי להאמין שלא משנה איזה אתגר יהיה שם כרגע

או כמה אימצתי כרגע את הראש או את הגוף או את היכולות המנטליות

שלי תמיד יש לי את היכולת הזאת וזה כלי

שכשמה שהוא לא נשמע הכי הכי פשוט צריך

לעבוד עליו קשה כדי לאמן אותו אבל שזה כבר עובד זה שם

אתנו וזה נותן לנו יתרון אדיר אני רוצה לשתף

אתכם באיזה שהוא מקרה שקרה לי באולימפיאדה השנייה שלי האולימפיאדה השנייה

שלי הייתה בלונדון

שם

הייתי צריכה לעבור איזה שהיא התמודדות מאוד מאוד לא

פשוטה ברמה המנטלית חייבת להגיד לכם שזה אחד האתגרים שעברתי

כנראה בכל קריירת הספורט שלי לפחות מבחינת

עצימות האתגר וכמה מהר הייתי צריכה לצאת מזה בכוחות עצמי אז

הגעתי לאולימפיאדת לונדון שכבר הייתי מדליסטית אליפויות עולם באירופה באמת

אחת המתעמלות הכי טובות בעולם כמו שחלמתי מגיל

מאוד מאוד צעיר ואני זוכרת שמבחינה פיזית המוכנות

שלי הייתה בשיא באמת הגעתי והכי מוכנה שאני יכולה אבל מה שהגעתי

לכפר האולימפי הכפר האולימפי זה המקום שבו כל הספורטאים גרים

וישנים בתקופת האולימפיאדה ככל שהתקרב ליום התחרויות הרגשתי

איזה שהוא כדור כזה של לחץ ומועקה ממש

ממש ממש גודל לו אצלי בבטן והאינטואיציה שלי אמרה לי שהדבר

הזה הולך לכיוון לא טוב עכשיו בדרך כלל האינטואיציה שלי לא מטעה אותי‏

ולצערי הרב גם כאן כך היה והגיע

ליום התחרויות הראשון ופתחתי עם תרגיל חישוק שהיה תרגיל מאוד מוצלח

כי קיבלתי עליו ציון מאוד גבוה והתרגיל השני באותו יום היה

תרגיל החישוק סליחה תרגיל הכדור

ותרגיל הכדור הזה זה תרגיל שאני לא אשכח אף פעם יש

לנו פה תמונה היה צלם מאוד חביב שתפס אותי

באחד מרגעי האימה הגדולים שלי כנראה בכל קריירת הספורט

שלי אז מה שקורה פה זה שאני בעצם התחלתי את תרגיל הכדור והכל הלך חלק

וכעבור 20-30 שניות אל תוך התרגיל הכדור נשמט לי מבין הידיים

נופל עכשיו אתם יודעים הכדור עגול אז הוא לא רק נופל הוא

התחיל להתגלגל מהר ורחוק והוא התגלגל אל

מחוץ לגבולות המשטח זאת אומרת אתם רואים אותי כרגע על הפס האדום

הזה זה בכלל מחוץ לגבולות המשטח אפשר לראות פה

הגבול האדום למטה מצד שמאל אני אוספת את הכדור אתם

רואים פה איפה שרשום לונדון זה הרמקול אוקי אני לא אמורה להיות פה בשום תשריט

הדבר שהכי רציתי באותו רגע זה לעשות ככה ולהעלם מהעולם אבל הייתי

צריכה ככה לאסוף את כל תעצומות הנפש ולחזור חזרה

למשטח לסיים את התרגיל עשיתי את זה הכי טוב שיכולתי

ואז ירדתי מהמשטח ופה חשכו עיניי

מבחינתי סוף העולם הגיע אני זוכרת את עצמי אומרת

זהו כאן סוף העולם" אני הבנתי את גודל"

הטעות, גודל הטעות שאני ביצעתי בתחרות

הכי חשובה שלי בחיים זה חלום הבלהות הכי גדול

שיכול לקרות לכל מתעמלת אומנותית זאת השגיאה שיש עליה את ההורדה

הכי הכי גדולה אני יורדת מהמשטח אני באמת מקבלת את הציון

מאוד מאוד נמוך אני

נמצאת בדאוון מטורף מבחינה מנטלית אני לא רואה את עצמי יוצאת מזה כאן אני רוצה לעשות אתכם איזה שהוא זום אין

ולהכניס אתכם לסיטואציה הזאת שהייתי, סיטואציה

מאוד מאוד קיצונית ובעיקר לתאר להם איך ניהלתי אותה ברמה המנטלית

ואיך הצלחתי עם ניהול נכון ממוקד

ומדויק עם הרבה שיטות להוציא

את עצמי מהבור המאוד מאוד גדול הזה ואפילו לסיים את זה עם הישג שיא של מתעמלת ישראלית

אז אני זוכרת שהדבר הראשון שעשיתי שככה התיישבתי

על המיטה בחדר זה ניסיתי לשים את הרגש בצד זאת אומרת

עברתי את הכאוס עברתי את כל המחשבות השליליות הכל היה

שם ואז דיברתי ככה עם מספר אנשים שאספו אותי שמתי את הכל בצד

וניסיתי להסתכל על המצב בצורה מאוד פרקטית זאת אומרת

מה הקלפים שיש לי בידיים ומה הפעולות הכי מקדמות

שאני יכולה לעשות כרגע כדי לנסות לעלות לגמר

כי זאת הייתה המטרה הראשונית שלי באולימפיאדה אני כשטסתי לשם אמרתי

אני מכבדת פודיום אבל קודם כל ולפני הכל אין מצב שאני חוזרת

חזרה לארץ בלי גמר אולימפי ואז בעצם שמתי לב שיש שני משתנים שאין לי שום שליטה

עליהם בעולם המשתנה הראשון זה מה הציון שהשופטות יעניקו לי

כי אני בחרתי לעצמי ענף שהוא אחד הענפים היותר

סובייקטיביים הוא מאוד מאוד קשה לשיפוט אני אף פעם לא יכולה לדעת בדיוק

כמה אני אקבל והדבר השני שכמובן אין לי שליטה עליו זה מה המתחרות

שלי יעשו על המשטח אני מאמינה מאוד גדולה

שלכל אחד מאתנו דיברנו על זה בתחילת ההרצאה יש מקבץ מסוים של אנרגיות

האנרגיות שלנו הן אף פעם לא בלתי נגמרות

ומאוד חשוב שאנחנו נדע לנהל את האנרגיות ולשלוח

אותן למקום שבאמת יש לנו את הכוח לשנות

ובסיטואציה הזאת הדבר היחיד שהיה בידיים שלי

זה מה אני הולכת כנטע לעשות מחר על המשטח ולכן את כל

האנרגיות שהיו לי אני כיוונתי לגמרי רק

למקום הזה אז במשך כל הלילה מיותר לציין

שיותר מדי שעות שינה לא היו לי שם אבל אני ממש עבדתי

עם עצמי על מנטרות שמחר אני הולכת לעשות

את התרגילים הכי טובים שאני יודעת אני הרצתי בראש את התרגילים

אני עשיתי דמיון מודרך של איך אני בדיוק רוצה להרגיש

כשאני עושה את התרגילים של איך אני רוצה להרגיש אחרי וכל פעם

שהמחשבה ברחה החזרתי אותה חזרה ועל זה עבדתי כל הלילה אז שעות

שינה לא היו אבל מה היה? קמתי עם תחושה מאוד

מאוד טובה שהכל הולך להיות בסדר אני הצלחתי לחזק

את עצמי על ידי עבודה נכונה וממש לגרום

לעצמי להאמין שהיום הכל הולך להסתדר אז ביום השני

של התחרויות התרגיל הראשון שלי היה עם אלות עשיתי תרגיל מצוין והתרגיל השני עם

הסרט היה גם תרגיל טוב וכאן אני עדיין לא ידעתי אם אני הצלחתי

במשימה או לא אבל דבר אחד ידעתי, ידעתי שאת החלק

שלי את מה שהיה בשליטתי עשיתי את הכי טוב שאני יכולה

כי אני בסוף היחידה בעולם שיודעת על כמה

עבדתי עכשיו האם הייתי על 80% על 90% או שזה היה הרף הכי גבוה שלי נכון להיום

ומה שנשאר לי אחרי זה זה רק להמתין העם הדברים

שלא בשליטתי יסתדרו או לא יסתדרו מעצמם אז לשמחתי הרבה בגלל

שהתמקדתי בדברים הנכונים הדברים שלא בשליטתי

הסתדרו אני נכנסתי לגמר מהמקום התשיעי בגמר

כבר ככה השתחרר לי המון לחץ וכבר

הייתי עם הרבה יותר שלוות נפש ושם הצלחתי באמת כל

התוצאה מתאפסת עשיתי את כל ארבעת התרגילים מהתחלה והצלחתי לזכות

במקום השביעי אני זוכרת שזאת הייתה אחת משני התוצאות הטובות

ביותר במשלחת שלנו באותה אולימפיאדה

וכשחזרתי חזרה לארץ אז ניסיתי להבין מה

בדיוק קרה שם ובעיקר איך הצלחתי כי הבנתי

שקרה שם משהו קיצוני ושיש פה שיעור מאוד מאוד חשוב שאני יכולה

לקחת לעצמי להמשך החיים אז הראשון שדיברנו

עליו עכשיו זה באמת העניין הזה של ניהול אנרגיה בכל סיטואציה שיש לנו

בחיים אנחנו תמיד תמיד תמיד מוקפים בדברים

שחלקם נמצאים בשליטה שלנו וחלקם לא

ואם אנחנו לא עוצרים רגע ומנהלים את המצב אנחנו רוב הזמן

דואגים מסיטואציות שגם אם כל הלילה לא נישן

ונחשוב עליהן הן לא יוכלו להשתנות אבל תחשבו על זה רגע לעומת זאת אם ניקח

את כל האנרגיה שיש לנו רק למקום שיש לנו את הכוח לשנות

אותו תחשבו בכמה אחוזים אתם משפרים את

ההיתכנות שתצליחו במשימה הזאת זאת אומרת גם אם לא תצליחו אתם

תעשו את הכי טוב שאתם יכולים הדבר השני שלמדתי

במקרה הכדור בלונדון זה שבכל רגע נתון

יש לנו המון המון ספייר של יכולות

מבחינת סך התמודדות שהגוף שלנו והנפש שלנו

המסוגלים להכיל מה שכן זה יוצא החוצה רק שאנחנו

במצב הקיצון ואני מעולם לא הייתי מאמינה

מראש שיש לי יכולת לעמוד בסיטואציה כזאת עד שזה

לא קרה עד שלא פשוט נזרקתי לתהום הזאת ופתאום הבנתי

שיש לי את יכולות לצאת משם והמשפט שאני משתדלת

ללוות את עצמי בו ביום יום שלי במיוחד כשיותר מאתגר ויותר קשה

אני רוצה שתיזכרו לא משנה כמה הסיטואציה מורכבת תמיד

תמיד יש לנו עוד קצת לתת גם

אם אנחנו מרגישים שאנחנו על סף ושזה כבר כמעט הגבול

שלנו תמיד יש לנו את העוד קצת וכשהחיים מציבים

בפנינו אתגרים מוחבאת בנו גם

היכולת להתגבר עליהם הדבר הכי חשוב שאנחנו צריכים

להאמין בזה שיש לנו את היכולת הזאת אני חוזרת

קצת לשאלות כי אני רואה שצצו לנו פה פה עוד

שאלות  "אמרת שאת מתאמנת עד עשר שעות ביום

ליאור שואל או שואלת) שישה ימים בשבוע מתי היה)

זמן ללימודים או חברים?" אוקי שאלה מעולה אז

אני את כל התפעול הזה של הילדות שלי עשיתי בצורה

טיפה שונה וכמו שאמרתי לכם היו לי גם וויתורים רבים ודברים

שאני ידעתי לרגע לשים בצד כדי להגשים

איזה שהוא חלום כי ידעתי שיש לזה חלון הזדמנויות מאוד מוגבל אני

לא יכולה להחליט שעכשיו אני הולכת עושה כל מה שבא לי ואז חוזרת

והאולימפיאדה תחכה לי אז מבחינת בית ספר כשהייתי

בגילאים הצעירים יותר אז אני עוד הצלחתי להשתלט על הסיטואציה

הייתי תלמידה חרוצה למדתי עשיתי שיעורי בית בהפסקות

ואחר כך נכנסתי לאולמות האימונים שהייתי כבר בוגרת

יותר הייתי לקראת סוף חטיבה תיכון אז שם באמת כבר היה לי איזה שהוא סידור

עם בית הספר שהייתי את

רוב על הלמידה שלי עושה לגמרי עצמאית זאת אומרת הייתי צריכה משמעת

עצמית מאוד נוקשה כדי בנוסף לאימונים הקשים

והאינטנסיביים לשבת וללמוד אם זה בין האימונים אם זה בטיסות

לתחרויות אם זה בערבים ואז פשוט הייתי ניגשת רק למבחנים

את מבחני הבגרות משכתי לא סיימתי אותם עם כל חברי

לכיתה אבל זה כן משהו שעשיתי ולא ויתרתי עליו הצד

החברי והצד של זמן איכות עם חברים

ומשפחה אני יכולה להגיד לכם שזה היה כנראה הוויתור הכי הכי

כואב וגדול שעשיתי למען ההצלחה שלי כמובן מבחירה אף אחד לא הכריח אותי

מעולם אז העולם החברתי שלי היה רוב רובו נמצא ממש

בעולם ההתעמלות כי המתעמלות היו אלו שביליתי איתן את

רוב שעות היום והמשפחה שלי הבינה את

החשיבות של הדרך המיוחדת והחשובה לי והיא

הבינה את החוסר שלי זאת אומרת את זה שלא הייתי הרבה לא בארוחות

שישי ולא בארוחות חג וביליתי הרבה

מהחודשים בחו"ל וזה בעצם היה הוויתור שלקחתי כדי

להשיג את מה שרציתי לעשות תמר ירון

תמר ירון (שואלת) "האם תוכלי גם לספר בבקשה על העיסוק שלך היום ואיך זה מתחבר

לספורט? יכול להיות שאני מקדימה" שאלה מעולה אני דווקא שאתם מכוונים אותי

אז מה שאני בעצם עשיתי כפרשתי

מהספורט אז עברתי תקופה מאוד מאוד לא פשוטה פרישה

מספורט תחרותי יש שם משהו מאוד מאוד קיצוני עד

כדי ממש איבוד זהות והייתי צריכה לגבש הזהות שלי מחדש

ולהמציא את עצמי מחדש ולמצוא את עצמי מחדש למצוא

את מקומי ולהבין מי אני ומה אני אוהבת לעשות וזה תהליך של

שנה שנתיים שהוא מאוד מאוד מורכב ולא פשוט וכשניסיתי

לנתח עם עצמי איך הצלחתי לעבור אותו הבנתי שהחוסן

המנטלי שפיתחתי ויצרתי כמתעמלת עם

כל מה שעברתי בעולם הספורט זה מה שגרם לי לצלוח

משבר מאוד מאוד גדול שאם לא היה לי את החוסן הזה

כנראה הייתי מתרסקת עכשיו אני כמתעמלת כבר

נגעתי בזה קצת בעבר לא תמיד הייתה לי ה"נטע" הזאת

את המישהי הזאת שתלווה אותי שתכווין שתעזור

לי שתיתן כלים ודרך זה אני היום מבינה את החשיבות

העצומה של היכולת שלנו בעיקר להבין

את עצמנו כי חוסן מנטלי זה כשאנחנו מודעים לחוזקות לחולשות יודעים

איך לתפעל את המערכת הזאת שנקראת מערכת הנפש שלנו

ומהמקום הזה אפרופרו דיברנו על למה אז

היום ה"למה" שלי הוא לעזור לארגונים

למנכ"לים, לספורטאי עילית להגיע למטרות

שלהם ולעזור להם לעבור את התהליך הזה להקנות

להם את ההרגלים הנכונים לעשות להם את השיקוף

לדעת להוביל אותם תהליך לשאול את השאלות המדויקות ומבחינתי

כל פעם שכל אחד מהם הגיע ליעד אני מבחינתי מרגישה

סיפוק מאוד גדול ומרגישה שעשיתי את שלי העבודה שלי

היא מאוד מגוונת אני עושה גם לוויים שהם אחד על אחד שמאוד

ממושכים תלוי מצב ותלוי סיטואציה אני מעבירה גם סדנאות אני

מעבירה גם הרצאות את הכל אני עושה גם בארגונים וגם

בעולם הסטארט-אפ ובאמת זה נוגע ממש לכל

אדם ארגון או קבוצה ששואפים למשהו שהוא הישגי

שחווים איזה שהוא אתגר שמבינים שצריך לשנות משהו כדי

להיות טובים יותר אז זה ככה בגדול אני רגע רצה

קצת כי אני רוצה לענות לכם על כמה שיותר שאלות ואני גם אגיד ואומר

שעל מה שאני לא אספיק לענות אז אני משאירה לכם את הפרטים שלי ותרגישו

לגמרי חופשי לדבר איתי ולתקשר איתי וליצור איתי קשר

דניאל שואל "האם יש לך טיפים ליזמים

שצריכים להניע את עצמם ודי עובדים לבד?" אוקי

אז קודם כל זה הכוונה מעולה כי העניין הזה של עובדים

לבד זה מאוד מאוד טריקי כי מצד אחד

היה סביבי אקו סיסטם מאוד גדול של מערכת ומעטפת מאמנת

צמודה וכוראוגרפיית ופיזיותרפיסטיות ורופאה וכולנו ביחד גרמנו

למכונה המשומנת

הזאת שכרגע אני אקרא לה "נטע ריבקין" לצאת למשטח ולבצע את התרגיל

שאני צריכה לעשות בצורה הטובה ביותר אז מצד אחד

יש קבוצה ומצד שני בסוף הייתי מאוד בודדה ואני

יכולה להגיד לכם שאחד הדברים שהיו לי הכי קשים במהלך

הקריירה שלי כספורטאית זה הבדידות זאת ההבנה

שיש איתי המון אנשים שעוזרים לי אבל בסוף

בסוף ברגע האמת זאת אני עם

עצמי והכל נופל עלי זאת אומרת אם אני מצליחה אז אני מצליחה

כמובן בעזרת הצוות אבל בסוף אני שם על המשטח

ואני עושה את התנועות ואם אני לא מצליחה אז אני גם לוקחת את כל האחריות

עלי ויש פה התנהלות שהרבה פעמים היא מאוד קשה גם ברמת

החלוקת אחריות שיש קבוצה

אז יש משהו שהוא כזה טיפה יותר מקל ואני חושבת

שאם אני רגע מסתכלת על הדרך שאני חושבת שככל שאנחנו לבד מאוד

חשוב שנשים דגש ונבחר בפינצטה את האנשים

שמספקים לנו את כל הצרכים את האקו סיסטם שאתה בונה סביבך

כי בסוף כן קיים אקו סיסטם גם אם אתה מה

שנקרא סולו יש את האנשים שמספקים לך מעטפת

בכל מיני צורות ומאוד חשוב שהם יהיו מאוד מדויקים מאוד

מתאימים לך לא להתבייש להיעזר

בכל מה שנראה לך שהוא עול עלייך ושאתה יכול להוריד

מעצמך על ידי זה שאתה מעביר אחריות ואפרופו

אנחנו כל ההרצאה הזאת מדברים על הכלים ועל היכולת

ועל העמידות האנושית אז דווקא כשזה הרוב עלייך אז

העמידות פה מנטלית היא חשובה וככל

שאתה יודע להכיר יותר איפה אתה צריך עזרה איפה אתה

יודע לבד ואיך לנהל את כל הדבר הזה ככה אתה לאט לאט

מתקדם ויוצר לעצמך איזה משהו מאוד יציב וחזק שהולך

איתך את כל הדרך

בוא נראה אוקי דביר שואל "אני

אשמח לדעת האם את חושבת שבסופו של דבר יש חוזק מנטלי

מולד שהוא בנוי אחרת אצל אנשים שונים ושכל

אחד באמת יכול להגיע לחוזק מנטלי דרוש להצלחה?" שאלה

מדהימה ותודה שהרמת לי להנחתה אז קודם

כל אני חושבת שאין תשובה אחת מוגדרת כי בסוף

החוסן המנטלי שלנו הוא סך

של הרבה מאוד דברים זאת אומרת אנחנו כן נולדים

עם גנטיקה מסוימת אבל אנחנו גם מאוד מושפעים מהבית שבו אנחנו

גדלים וממה שאנחנו סופגים והאם

אנחנו הולכים ועושים משהו שאנחנו אוהבים שדיברנו על זה היום הרבה

אני למשל חושבת שאם הייתי הולכת לענף ספורט שההורים שלי

היו דוחפים אותי ואומרים לי לכי וזה חובה ואין שום אופציה אחרת לא

בטוח שהייתי יכולה לפתח שם את החוסן שפיתחתי במקום שבאמת מאוד

אהבתי ולכן אני בעד שכדי לגרום

לנו לייצר את החוסן הזה מאוד חשוב שדווקא

בדברים בשליטתנו ליצור לעצמנו שהמשפחה תהיה

משפחה שיודעת לתת את הדוגמה הנכונה את

החינוך הנכון שהמסגרת שנהיה בה זו מסגרת שאנחנו באמת באמת אוהבים  ואז מתוך

מוטיבציה להצליח במה שאנחנו אוהבים אנחנו נפתח את החוסן

אני לא חושבת שכולנו נולדים באותה הסקאלה

יש הרבה מאוד מאורעות חיים יש כאלה שהסיפורי חיים שלהם קשים

יותר וקשים פחות אבל אני יכולה להגיד לכם שבסוף גם מתוך הקושי נולד

החוסן אני יכולה לשתף אתכם שאני חוויתי משבר אישי מאוד מאוד

גדול כשבאמצע הקריירה שלי איבדתי את אבא שלי

אבא שלי נפטר ממחלת הסרטן כשהייתי

ממש בשיא הפריחה שלי כספורטאית וזה לדוגמה

דבר שיכל באותה מידה גם מאוד מאוד לשבור

אותי והיום אני יכולה להגיד לכם שזה דווקא גם מה שהצמיח

בי את העמידות הזאת לעמוד פתאום בסיטואציות

מאוד מאוד מאוד קשות אז כך שזה אף פעם לא

חד משמעי אבל אני חושבת שאנחנו באים לעולם עם

נתונים מסוימים ואז יש דברים שקורים לנו ויש

המון המון דברים שזה החלק שלנו של איך אנחנו מגיבים

למה שקורה ואלו הם האחוזים הכי גדולים ולכן

אני חושבת שלכל אחד יש מנעד גדול ועם עבודה נכונה אפשר לתחזק

ולהוציא מעצמנו את המיטב בסוף אני

חושבת שהמטרה שלנו והסיפוק שלנו בחיים

זה להרגיש שמיצינו את מלוא הפוטנציאל שלנו מלוא הפוטנציאל אצל

כל בן אדם הוא אחר והסיפוק שלנו הרבה פעמים מגיע הוא כשאנחנו

ממצים את עצמנו גם אם זה פתאום לא מדליית זהב אולימפית

אצל מישהו זה יכול להיות זה ואצל מישהו זה יכול להיות רק להגיע לאולימפיאדה ואותו

דבר גם בעולמות היזמות ולכן הכיוון צריך

להיות פה הרבה יותר התחושה שלנו עם עצמנו

יופי אני שמחה שזאת הייתה תשובה טובה טוב חברים בגדול הזמן שלנו

תסף נראה מה נועה אומרת ואני

רוצה לראות אם פספסתי פה אולי שאלות אה רגע יש שאלות

מהקהל שאני לא רואה אני חוזרת אליכם מי מרים פה יד

נועה את רוצה לעזור לי רגע? לא

אני חושבת שהיא כבר שאלה את זה גם בצ'אט כאילו כתבתי את זה קודם וראיתי שהיא הרימה יד

אבל לא ראיתי שהיא כתבה את זה בצ'אט יש לי שאלה אם יש עוד זמן נועה

אז יאללה בוא נעשה שאלה אחרונה סבבה קודם כל

תודה רבה נועה מסננת אותי באינסטגרם ובלינק דין אבל נשאיר את זה לאחר כך

באמת? לא ראיתי

נטע קודם כל באמת מרגש כטניסאית תחרותית לשעבר לא ברמות העולמיות

ברמות הארציות ורציתי לשאול לשאול באמת אם היא יצא לך לחוות

קשיים כביכול באזרחות כאילו אחרי

הספורט שהם היו שונים מהעולם הספורטיבי ופתאום חווית לחצים

שהם שונים שהם אחרים באמת איך יצא לך להתמודד עם זה

למרות כל החוסן המנטלי שלקחת מעולם הספורט אני

מקווה שהצלחתי לדייק את השאלה את מאוד דייקת את השאלה זה קודם

כל מגניב שאת גם ספורטאית אז א' בהחלט

היו הרבה קשיים שהיו מאוד שונים מכל מה שחוויתי כמו

שעניתי על זה טיפה בעקיפין זה שכאילו קודם המאיפה הצלחתי

בכלל להביא את הכוח להתמודד עם המשהו הזה שישב בתוכי החוזק

הזה אבל בסוף אני עברתי איזשהו תהליך של הנפילה

הייתה שם נפילה אני כן נפלתי אני כן הייתי

במקום שלא מצאתי את עצמי ולא ידעתי מה בא לי והרגשתי

שאני לא משתלבת ולא ידעתי איך לתפעל דברים

כי איפה שהוא הייתי רגילה שיש לי מערכת שלוקחת

ממני כל מיני אחראיות זאת אומרת אני צריכה להתאמן טוב לצאת למשטח

להתחרות לעמוד בלחץ אבל כל שאר הדברים הם

בכלל לא היו עלי ופתאום כשיצאתי החוצה אז האקו סיסטם הזה התאדה ואז

בעצם או שאני צריכה לקחת את הכל על עצמי או שאני צריכה למנות

לי כביכול אנשים חדשים שיעזרו לי במה שאני צריכה

אז אם זה היה נשמע ורוד מדי אז אני באמת רוצה לחדד שעברתי נפילה

מאוד כואבת והיו שם שנים שגם הגוף

משתנה טיפה כי באמת הייתי כמתעמלת כמעט בתת משקל

ופתאום עליתי המון במשקל והדימוי גוף

והיעדר מטרה של בכלל למה אני קמה בבוקר ובאמת דברים

מאוד קשים למישהי שכל חייה חתרה למען מטרה אחת ודווקא

אני יכולה לתת לך טיפ שכשאפשרתי

לעצמי יותר לשחרר ואפשרתי לעצמי

לא לשפוט את עצמי ולתת לעצמי רגע גם לא

לדעת ולא להבין מהמקום הזה

ששחררתי את הלחץ ואת הביקורתיות ואת הפרפקציוניזם

הזה שהרבה פעמים בתוך הספורט אנחנו מאוד מטפחים אותו אז התחלתי

באמת למצוא את מקומי וזה היה תהליך שהוא הלך צעד צעד

והוא היה קשה אבל אני מבינה היום

שבגלל שבאתי עם בסיס חזק זה באמת נתן לי את הכוח

גם לצאת עם זה החוצה אבל הקשיים שם היו

מאוד שונים מעולם הספורט אני דווקא באו לי ממש הפוך על הפוך והם זרקו אותי

מאוד מאוד מעבר לאזור הנוחות תודה

רבה תודה ענקית ושיהיה

לכולנו המשך ערב טוב