החטא הגדול של פאונדרים ואנשי מוצר רבים – וגם אנחנו ב-noname חטאנו בזה – הוא לחשוב שאנחנו מבינים את הבעיה הכי טוב מכולם, כולל הלקוחות שלנו. זו טעות קשה.

אני זוכרת שאחרי עשרות שיחות עם לקוחות פוטנציאליים, לפני שהיה לנו מוצר ממשי ביד, הרגשנו שאנחנו יודעים בדיוק איך צריך להיראות המוצר שלנו ומה הפיתרון המושלם לבעיה שאנחנו באים לפתור. שלושה חבר׳ה צעירים שנפגשו כמה פעמים עם בכירים בתעשייה חושבים שהם יודעים הכי טוב – יותר טוב מאנשי סקיוריטי שעוסקים בתחום כבר עשרות שנים. חיים בסרט, קיצר.

לשמחתי, היינו עירניים מספיק כדי להבין שלא יכול להיות שכל-כך מהר עלינו על פיתרון מושלם. לא יכול להיות שהפידבק החיובי שאנחנו מקבלים מבכירים במשק בארה״ב הוא באמת כן במאה אחוז. Too good to be true, הרגשתי. וזה באמת היה המצב.

בוידאו החדש של שיעור אחד שלמדתי סיפרתי על אותן שיחות עם לקוחות פוטנציאליים שעזרו לנו לאפיין את המוצר ולדייק אותו עוד לפני שכתבנו שורת קוד אחת, ואיך הצלחנו להביא אותם לדבר איתנו בפתיחות מוחלטת, לקטול אותנו כשצריך, לשבח כשמגיע – כל זה כדי שנפיק את המירב מהפגישות האלה ונגיע לפיתוח כשהפיתרון שהמוצר שלנו בא להציע הוא הכי ברור ומהודק שיש.