איך שינוי אסטרטגי במוצר קם ונופל על עיצוב

Startup For Startup

 

ליאור:            היי ערן.

ערן:               מה קורה ליאור?

ליאור:            מה העניינים?

ערן:               אני קצת צרוד.

ליאור:            אז מה אתה רוצה שנעשה לגבי זה?

ערן:               לא, רק תקבלו אותי כמו שאני, זה הכול.

ליאור:            אוהבים אותך ערן [צוחקת]. היי כולם, הגעתם ל-Startup for Startup, הפודקאסט שבו אנחנו חולקים מהניסיון, מהידע ומהתובנות שלנו כאן במאנדיי.קום וגם מחברות אחרות, והוא מיועד לכל מי שסטארט-אפ מדבר אליו, לא משנה באיזה כסא הוא יושב ברגעים אלו. [מוזיקה]. אז היום אנחנו נשתף אתכם באיך יצרנו תשתית עיצובית לבעיה ששיתקה אותנו בחברה במשך תקופה ארוכה. כשאני אומרת שיתקה, אני מתכוונת לזה שהיא ממש מנעה מאיתנו מלענות על צרכים של לקוחות. ולטובת העניין הצטרפה אלינו היום איילה נרושביץ?

איילה:            לא, זה …

ליאור:            יפה מאוד. לא, זה בסדר. נרושביץ זה גם בסדר, הצלחת.

איילה:            לא [צוחקת].

ערן:               כן כן. זה זורם.

ליאור:            לא, לא זורם. [צוחקת].

ערן:               תזרמי ליאור.

ליאור:            נרושביץ, יפה.

ערן:               או.

ליאור:            איילה נרושביץ. שהיא מעצבת בחברה.

ערן:               בואו נקרא לה מעכשיו איילה. [צוחקים].

ליאור:            כמה זמן את איתנו בחברה?

איילה:            אני פה מאז אוגוסט שנה שעברה. זה קצת יותר משנה. בעצם.

ליאור:            מעצבת בחברה למעלה משנה. וכדי שהמשפט המאוד עמום שאמרתי יקבל ככה קצת עור וגידים, אז ערן, אולי תסביר שנייה מה בעצם הבעיה שהתייחסתי אליה?

ערן:               אני אדבר על הבעיה כקונספט, אוקיי? מדברים עכשיו ספציפית על מאנדיי, אבל אני חושב שכל אחד הוא נתקל אולי באספקט כזה של בעיות ב-product שלו. אז-

ליאור:            אז כדי להבין את הבעיה הספציפית שלנו צריך שנייה להבין את המוצר בקמצוץ.

ערן:               כן, ממש בקטנה. אז היחידות המרכזיות אצלנו במוצר נקראות בורד. ששם אנשים בעצם מנהלים את העבודה שלהם. ובורד הוא נראה כמו טבלה. ובטבלה יש עמודות. ולעמודות אנחנו משתמשים בשם הנורא מקורי, columns. ובמשך שנתיים וחצי, אפילו שלוש, היו לנו שלושה סוגים של עמודות. שרק אני אתן דוגמה למה זה יכול להיות, זה בעצם מכיל סוגים שונים של מידע. אז היה לנו עמודה מסוג טקסט, שהיא פשוט מכילה טקסט. עמודה מסוג מספר, שמכילה מספרים. עמודה מסוג סטטוס, שזה בעצם צבעים שמשקפים סטטוס שונה. עמודה מסוג תאריך. אז שש כאלה, מאוד בסיסיות. ולאורך תקופה מאוד ארוכה הגיעו המון המון המון דרישות מלקוחות. הגיעו לקוחות שאמרו תקשיבו, אני רוצה לעשות איזשהו מידע יותר ספציפי בבורד וחסר להם מידע מסוג x. היינו שומעים את הבקשות האלה המון פעמים. גם מצוות המכירות שלנו, גם מצוות ה-Customer Success. גם אנשים בתוך החברה. ותמיד קיבלנו את זה. אבל זה היה נראה לנו משהו מאוד מורכב להוסיף עמודה. כי תמיד נמצא בנו הזיכרון הזה שכשהתחלנו את הבורד ויצרנו את כל השש הראשונות, השקענו המון מחשבה באיך הן ייראו, איך הן יגיבו, איזה אינטראקציה אנשים יעשו איתן. פתאום להוסיף עמודה יותר ספציפית היה נראה כמו משהו לא קשור. ופתאום עשינו כזה, הכול הוביל למעין דיאלוג נורא נורא מורכב של איך נוסיף עמודה מסוג מסוים, ואיך זה ישפיע על שאר העמודות, ואיך זה ישפיע על היוזרים. וכל פעם שנתקלנו במעין דיון כזה – והם עלו המון פעמים – הגענו לאיזשהו מקום שבו זה היה נראה לנו משהו מורכב מדי, ומסמסנו את זה. וזה בדיוק, הקטע הזה של התקיעות הוא לא מהמקום שלא ידענו מה לעשות, אלא תמיד מיפינו את זה לאיזושהי בעיה מאוד מאוד מורכבת ונמנענו מזה. כמו שאנשים נמנעים מבעיות מורכבות.

ליאור:            דחינו ודחינו ודחינו.

ערן:               דחיינות. כן. ממש זה הרגיש ככה. אתה תמיד דוחה את מה שאתה לא רוצה להתמודד איתו באותו רגע כי הוא נראה לך מורכב מדי.

ליאור:            עד שבפועל מה היה המחיר ששילמנו על זה?

ערן:               המחיר הוא שזה אולי ה-bottom line שהתחלתי איתו, ששנתיים וחצי נשארנו עם אותה כמות עמודות בתוך המוצר, למרות המון פידבקים. זאת אומרת, אם הייתי צריך לדרג אותנו ביחס מענה למשתמשים שלנו אל מול ההתקדמות שלנו בתחום הספציפי הזה הייתי נותן לנו נכשל big time. קיבלנו המון פידבקים, קיבלנו על הראש, ושום התקדמות.

ליאור:            ואז מה קרה בעצם? ואיילה אולי תספרי לנו מה קרה מהזווית שלך.

איילה:            אוקיי, אז אני צריכה להקדים ולספר איזה סיפור על איך אני נכנסתי לתמונה בעצם. עבדתי עם טל הרמתי, שהוא מפתח בחברה. עבדנו על איזשהו taskforce אחר, בנושא אחר לגמרי. ויום אחד הוא בא אליי, אני חושבת שהייתי בחו”ל כמה ימים, היינו במחקר ארוך וזה. הוא בא אליי ואומר לי “שומעת, אנחנו מבטלים את מה שעשינו עד עכשיו ואנחנו עושים משהו אחר. מה אנחנו הולכים לעשות? אנחנו הולכים לייצר עוד 100 columns חדשים. 100 סוגים חדשים של columns במוצר.” ואני התסכלתי עליו במין עיניים של what the fuck, מה קורה עכשיו? כאילו, איך אני אמורה לעשות דבר כזה? זה לא פרויקט שהוא של בן אדם אחד בשום צורה. כאילו, אני צריכה לייצר עכשיו 100 פיצ’רים שונים?

ליאור:            תוך כמה זמן?

איילה:            נגיד היה לזה חודש. היה לזה פחות. אבל נגיד היה לזה חודש. זה המון עבודה. זה המון עבודה בשביל בן אדם אחד. מעצבת אחת, ומפתח אחד. זאת אומרת, זה לא משהו שהוא אפשרי. ואז מין חשבנו על איך עושים את זה, איך מייצרים את זה. עכשיו, היה, טל ידע כבר שהוא צריך ליצור תשתית בשביל שיהיה אפשר עכשיו לעשות בקלות הרבה columns חדשים. ובגלל שטל עבד על תשתית משלו, אז אני הבנתי שאני צריכה לעבוד על איזושהי תשתית משלי.

ליאור:            הוא עבד על תשתית פיתוחית ואת היית צריכה באותו הזמן לפתח תשתית עיצובית לדבר הזה?

איילה:            כן, זה מה שהבנתי.

ליאור:            רגע.

איילה:            אוקיי.

ליאור:            אבל חסר לי כאן משהו בסיפור.

איילה:            אוקיי.

ליאור:            כי ערן סיפר לנו לפני שנייה שבמשך שנתיים וחצי נמנענו בכל מחיר מלהוסיף column אחד, עמודה אחת למוצר. ואת מספרת לי על יום שבו טל בא ואמר לך “הולכים להוסיף 100.” מה אני מפספסת באמצע?

ערן:               כן, אז אולי אני אתן את הפרספקטיבה שלי על הדבר הזה. אז תיארתי את הבעיה. ואני ממש זוכר את היום הזה שהתכנסנו וזה הגיע לאיזושהי נקודת רתיחה הסיפור הזה. ממש עשינו מעין offsite קטן, פה על רוטשילד. נפגשנו חלק ממי שמוביל את הפרויקט בחברה. ופשוט אמרנו אי אפשר יותר להמשיך ככה. אנחנו מקבלים המון בקשות מלקוחות. יוני, מי שמוביל אצלנו את ה-sales, נתן לנו פרספקטיבה של חבר’ה אנחנו מפסידים עסקאות. החבר’ה ב-RND אמרו אנחנו מתוסכלים, כי זה הכול נראה נורא קשה. אמרנו זהו. שוברים את זה. ואז אמרנו בוא נשבור את זה, אבל לא בזה שעכשיו נתאמץ מאוד מאוד קשה בשביל להוסיף עוד שני קולומים.

ליאור:            בוא נסתכל על זה אחרת.

ערן:               כן. בוא נבין מה תוקע אותנו. ואמרנו, בשביל לעשות את התרגיל המחשבתי הזה של להבין מה תוקע אותנו – ופה מגיעים ה-100 קולומים שלך – בוא נגיד שמחר רוצים להוסיף 100 קולומים. אוקיי? לא שניים. כדי לשנות את הפרספקטיבה של החשיבה. איך אנחנו מייצרים בעצם מקום, כי אחד הדברים שהיה מאוד ברורים לנו, שזה ה-mileage כן נתן לנו פרספקטיבה, היא שאי אפשר למפות את זה לאיזה עשרה קולומים שיענו על כל הדרישות. כל פעם צצו עוד דברים אחד. כי הגיעו אנשים מוורטיקלים שונים, מתעשיות שונות, וכך אחד רצה להציג מידע מסוג שונה ו-

ליאור:            זה זמן טוב להגיד שנייה שיש לנו כמה ורטיקלים היום שמשתמשים במוצר?

ערן:               כמעט 200 ורטיקלים של משתמשים שונים. ואני קולט שאין גבול לכמות הדרישות. זה לא שכאילו אנחנו נעשה עכשיו עוד חמישה והנה, לא נשמע יותר את הבעיה הזאתי לעולם. הבעיה הזאתי היא-

ליאור:            לא נקודתית.

ערן:               היא לא נקודתית. היא רחבה.

ליאור:            ולכן אמרת גם תשתית.

איילה:            כן. אז, בעצם הבנתי שיש צורך באיזשהו כלי קיבול. נגיד אם נקרא לו ככה, כדי שאנשים יוכלו להבין מה זה המרכז הזה שיצרנו, או החנות הזאת שיצרנו, כדי שתוכל להכיל את כל הפיצ’רים החדשים האלה, את כל ה-columns החדשים האלה. אז זו הייתה התשתית העיצובית. זאת אומרת, בזמן שטל הלך לפשט את הרעיון של איך נותנים לכל מפתח בחברה לבנות כזה column בקלות, אני הלכתי לפשט את הרעיון של איך יוצרים מקום כזה ב-UI של המערכת, ב- UX בהתנהגות. כי המוצר שאנחנו ניגשנו אליו בשלב הזה היה שלם. זאת אומרת, אין פה מקום, חללים ריקים שאפשר לדחוף דברים חדשים כמה שרוצים. יש פה איזו בעיה, יש פה איזשהו סוג של צוואר בקבוק כזה, שאין לך איפה להכניס פיצ’ר אז אתה גם נמנע מלייצר אותו, יש פה איזה מחסום. אז בשלב שטל עשה את העבודה שלו אני הלכתי לעצב.

ליאור:            והיה לך חודש לעצב את הדבר הזה?

איילה:            לא, היו לי נגיד איזה יומיים-שלושה. [צוחקת].

ליאור:            יומיים-שלושה לעצב? משהו שהוא-

איילה:            אז מי שלא מכיר את טל-

ליאור:            Game changer מבחינת המוצר.

איילה:            כן. אז, אוקיי, העבודה פה דבר ראשון היא מהירה. באופן כללי. אנחנו מעלים דברים מאוד מהר. וספציפית יש פה את טל שכמפתח אנחנו חושבים על רעיון, יום למחרת הוא יבוא עם הפתרון שלו לזה. זאת אומרת אין לי זמן לבזבז על התלבטויות עיצוביות ברומו של עולם. יש פה לשבת ולעצב, ולהביא פתרון. זה לא, כאילו-

ליאור:            לשבת ולהרהר ולהגות.

איילה:            בדיוק. אחרת אני מפספסת איזה מומנטום.

ליאור:            אז איך את ניגשת לזה?

איילה:            אז דבר ראשון בפאניקה. מוחלטת. [צוחקת]. כי צריך להביא פתרון, ופתרון שהוא טוב, ושהוא סקיילבילי. כי אנחנו מדברים על המון פיצ’רים חדשים.

ליאור:            אז רק לוודא שאני מבינה, בשלב הזה את מדברת על פתרון שלא מתייחס לכל עמודה בפני עצמה אלא איפה בכלל את שמה את כל העמודות החדשות האלה בתוך המוצר. נכון?

איילה:            בדיוק. בדיוק.

ליאור:            רמה אחת מעל.

איילה:            אז יש לנו תפריט היום במערכת, שמכיל שישה columns. ואי אפשר להוסיף לאותו תפריט עוד 100. נכון? זה לא הגיוני [צוחקת].

ליאור:            למה זה לא הגיוני?

איילה:            כי זה לא קריא, זה לא נגיש, רשימה כל-כך ארוכה של פיצ’רים היא משהו שמשתמש לא ידע בכלל מאיפה להתחיל. וגם, אם השמות לא מאה אחוז ברורים או האייקונים לא מאה אחוז ברורים אז בכלל אתה, מה, אתה אמור לנסות ואז לראות אם זה מתאים לך? זה לא מסתדר.

ליאור:            אז יש עוד שכבת מידע שלמה שאת רוצה להוסיף עכשיו.

איילה:            בדיוק. יש פה עוד הרבה, זה מורכב יותר, זה צריך להיות כמו אריזה קטנה. לכל אחד מה-columns האלה. עכשיו, גם מבחינה תוכנית, זאת אומרת, גם להסביר ולתת שם לכל column כזה. גם לתת לו איזשהו אייקון חמוד שיתאר את מה הוא עושה. אולי בהמשך זה יהיה יותר מזה, אולי בהמשך להוסיף לכל אחד מהם גם דף עם וידיואים ו-use cases שונים, ודירוגים. יש פה ממש חנות app store, פה נחשוב על זה כ-Google play או app store, זה ממש אותו דבר. אז זו המחשבה שהייתה לי. הראשונה. זאת אומרת, אחרי שהייתי בפאניקה וזה, אז [צוחקת] אחרי שנרגעתי.

ליאור:            כשהצלחת לחזור לחשוב אז זאת המחשבה הראשונה שהייתה לך.

איילה:            בדיוק. ואז אני מתחילה לנסות. עכשיו, הקושי העיקרי פה, בגלל הזמן, זה שאין זמן להתלבטויות. עכשיו, מה שאנחנו אוהבים הכי הרבה בתור מעצבים, אני חושבת שאני יכולה לדבר על עצמי, אבל יחלקו איתי את אותה-

ליאור:            תחושה.

איילה:            תחושה [צוחקת], מעצבים אחרים גם. אנחנו אוהבים להתלבט. אנחנו יכולים לבלות שעות בלהזיז פיקסל ימינה ושמאלה ו… זה כיף לנו, זה גם כיף וזה גם כאילו, בעיקר אומר שאני לא צריכה לקחת עכשיו החלטה מהותית גדולה במוצר, וכאילו להגיד זהו, זה מה שאני מאמינה בו.

ערן:               כיף לי לשמוע. כי זה בדיוק מה שניסינו לייצר עם הדדליין הזה. זה נשמע כאילו השתגענו. אוקיי? בוא נעשה את זה תוך שלושה ימים. אבל בעיניי זה כלי. כשאתה אומר למישהו בוא נעשה את זה תוך יומיים-שלושה מה שאתה אומר לו בעצם זה “אני רוצה לייצר פוקוס.” כי כשאתה עושה משהו במשך יומיים-שלושה, הזמן של המשימה מאוד מגדיר את איך שאנחנו מתמודדים איתה. וזה שמגדירים משהו לעשות אותו בתוך יומיים-שלושה, הוא מכתיב משהו. מה הוא מכתיב? הוא אומר לך שמעי איילה, א’ cut the bullshit, כאילו, תחתרי ישר למקום שאת מאמינה שהוא הפתרון. את צריכה לקבל החלטות. ביומיים-שלושה את לא יכולה להתייעץ, אי אפשר לעשות ישיבות גדולות ואי אפשר לעשות פורומים. ובעצם מה שאמרנו לך בלי להגיד לך, זה אנחנו צריכים שתיקחי על זה ownership, אנחנו צריכים שתיקחי החלטות, אנחנו צריכים שתעשי את הגרסה שאת הכי מאמינה בה, ושתהיה המינימלית שתפתור את הבעיה שאנחנו באים לעשות. וזה בעיניי המהות. כי אני מכיר את מה שאת אומרת, שמעצבים אוהבים לתת ארבע גרסאות. אני גם מכיר את הטריק הזה שעשית גרסה אחת יפה ושלוש מכוערות, כדי שנבחר את היפה. אבל זה בדיוק המקום שאנחנו רוצים שהמעצבים יהיו בו, המקום שהם יכולים לקחת ownership על מה שהם עושים, ולייצר להם פוקוס.

ליאור:            אז מה ייצר לך פוקוס, מה הייתה השאלה שככה החזקת בראש כשאמרת הנה הפתרון שאני רוצה ליצור?

איילה:            אז יש כמה שאלות. מכוונות. כדי להגיע לאיזשהו פתרון שהוא נכון בעיניי, או הכי נכון לאותו זמן. דבר ראשון מה המטרה שלנו, מה ה-KPI הראשי. אנחנו רוצים, התשתית שלנו, לאפשר רשימה, אולי אפילו אינסופית, של פיצ’רים חדשים, שמשתמש עיכול להיכנס אליה, לא להיכנס להלם מכמות הדברים שיש שם. זאת אומרת, אנחנו יכולים לחלק אותה לקטגוריות, לאפשר איזושהי סקירה, מן רפרוף כזה על הדברים. וגם שלא יהיה מאיים מדי. שלא כל החלטה של הוספת column כזה תהיה-

ליאור:            גורלית.

איילה:            גורלית. זאת אומרת, אתה מוסיף, סבבה, ראית, לא מתאים תוריד, תוסיף אחרת. הכול בסדר.

ליאור:            לשמור קצת על המשחקיות שבדבר הזה.

איילה:            בדיוק. הכול בסדר, הכול cool, אנחנו לא באים, זה באמת לא החלטות גורליות פה. תחת כל הדבר הזה, המחשבות האלה, איך שומרים על style guide. למרות שזה דבר שלא קיים במערכת עדיין. זאת אומרת-

ליאור:            רגע רגע רגע, מה זה style guide? בואי תסבירי רגע.

איילה:            אוקיי. אז אנחנו עובדים, כצוות עיצוב, ובכלל בחברה, אנחנו מאמינים שלכל בן אדם שמתעסק עם המוצר צריכה להיות אפשרות לעצב דברים בעצמו. גם אם הוא לא מעצב. כדי שלא יהיה צווארי בקבוק כאלה. אז יש לנו style guide, שהוא מכיל את כל הקומפוננטות, את כל האלמנטים של המערכת, ואיך הם אמורים לשבת. זאת אומרת גודל, גדלים של פונטים, יכול להיות כפתורים, זה יכול להיות-

ליאור:            צבעים מסוימים.

איילה:            צבעים, זה… זאת אומרת, זה מכיל ממש הכול, את כל השפה הגרפית, כל השפה הוויזואלית של המוצר.

ערן:               שאגב, המטרה, שאם מחר מפתח מפתח איזשהו פיצ’ר והוא חושב שצריך להיות איזשהו דיאלוג לצורך העניין בפיצ’ר הזה, אז הוא לא צריך את איילה שתעצב לו, כי כבר יש, זה הדיאלוג המאה בערך שיש לנו במערכת. הוא יכול להסתכל ב-style guide, לראות איך מעצבים את זה, ובעצם זה ככה לעצב ב-scale. זאת אומרת, לעצב בלי שמעצב יהיה-

ליאור:            נוכח בכל-

ערן:               כן. צוואר-בקבוק בתוך התהליך.

ליאור:            כן.

איילה:            זה הדמוקרטיזציה של העיצוב.

ערן:               אהבתי. [צוחק].

איילה:            זה ממש לתת לכל אחד את האפשרות לעצב.

ליאור:            אז איפה היה כאן אתגר ביחס ל-style guide?

איילה:            אוקיי. אז חנות כזאת או מין מרכז כזה שמכיל בתוכו הרבה פיצ’רים, לא קיים עדיין במוצר. אז זה בעצם יצירה של אלמנט חדש ב-style guide. שוב, זה משהו שצריך לעשות אותו מאוד מהר. אז אין הרבה זמן להתלבטויות – זה מתאים, זה לא מתאים, אנחנו כן מוכנים להכניס את זה ככה, לא מוכנים. יש פה, צריך לעבוד מאוד מהר ולהגיד אוקיי, יכול להיות שמה שאני עושה עכשיו הוא לא הדבר הכי נכון מבחינת השפה הגרפית של המוצר. ואולי הוא גם לא יישאר ככה בהמשך. אבל זה הכי נכון לזמן הזה. זה הכי נכון לעכשיו ולמה שאנחנו צריכים. וזה אתגר, זה אתגר כי אני רגילה בתור מעצבת לבוא עם הסברים, ועם תשובות להכול. ובמקרה הזה לא היה לי תשובות להכול.

ליאור:            תני דוגמה למשהו שעשית ולא ידעת במאה אחוז להסביר אותו.

איילה:            אני יכולה להגיד לך שבהתחלה עיצבנו, רציתי נורא ש… זה לא עניין של נכון או לא נכון, אבל רציתי נורא שהמוצר הזה יהיה כיפי. וביקשתי משגיא, שהוא ה-motion designer של הצוות, לעשות אנימציה לכל אחד מהאייקונים של ה-columns. והייתי בטוחה שזה יהיה סופר-מגניב. ושזה יהפוך את הכול לנורא כיף. ובפועל, כשהעלינו את זה… והוא עבד נורא קשה, אני מצטערת שגיא. [צוחקות]. הוא עבד נורא קשה. בפועל שהעלינו ראינו שזה יצא רעש נורא גדול.

ליאור:            מאוד עמוס בעין.

איילה:            מאוד עמוס בעין. וכאילו כל הכיף שחשבתי עליו זה רק איזה טרלול אחד גדול של חנות במלא צבעים ומלא אנימציות. אז נגיד, זה לא עבד. זה מקרה שטעיתי בשיקול דעת.

ערן:               אבל אני חושב שיותר מזה, עד עכשיו כל column שהיה לנו, השישה שהיה לנו, אז תפרנו אותו מאוד מאוד ספציפית. פתאום מעבר לחנות עצמה אנחנו עשינו דמוקרטיזציה ללייצר קולומים. ושם לא היה לנו בכלל style guide, זה לא היה שאלה של “אם מחר מישהו רוצה בבוקר להוסיף column, מה הקווים המנחים שלו?” אלא היינו צריכים עכשיו לייצר style guide חדש לאיך נראה בעצם column.

ליאור:            רגע, אוקיי. אז בואי נמשיך בסיפור. ואז את בעצם ניגשת לבד לצד טל לעצב ולפתח ביחד את ה-100 קולומים האלה, זה מה שקרה?

איילה:            אז לא. [צוחקת]. מה שקרה זה שאחרי שאני הרכבתי איזושהי תשתית עיצובית לחנות הזאת וטל פיתח איזושהי שפה כדי שהמפתחים יוכלו בקלות לגשת לפתח column חדש, נפגשנו. הוא הראה לי שלושה columns שהוא פיתח. היה את ה-rating column, את ה-check column – שזה כמו שאתה מסמן פשוט checked על משימה. וי כזה. ו-auto number, שזה column שממספר לך את הפולסים שלך, את כל המשימות שלך בבורד. ואז, זאת אומרת העבודה התשתיתית עוד לא נגמרה. כי הוא יצר את ה-columns האלה ואז הבנו רגע, יש פה יותר מזה. עכשיו צריך לקחת את כל ה-columns האלה שייצרת, את כל השלושה, ולראות מה המכנה המשותף ביניהם. וליצור גם לזה תשתית. כדי שכשאנשים ישבו לעבוד על זה הם יחשבו רק על ה-product. הם לא יצטרכו לחשוב על העיצוב. עוד פעם, זה אותו סיפור עם הפופ-אפ. מפתח שרוצה עכשיו לעשות איזה לייט-בוקס, איזה פופ-אפ במוצר, הוא לא צריך לחשוב על איך אני אעצב את זה, יש לו את זה, יש לו שפה ברורה, הוא הולך לספרייה שלנו ולוקח את זה משם. לא צריך מעצב, אולי רק אחרי זה להסתכל, לראות שהאישורים של הטקסטים והכול בסדר. אותו דבר, אנחנו יוצרים תשתית של איזושהי קונפיגורציה לכל column כזה, כדי שכל אחד שניגש לעבוד על זה פשוט משתמש בה. אז בשלב הזה, כמו שאנחנו עושים הרבה פעמים במאנדיי, החלטנו שכדי ליצור כמות כזאת של columns צריך לעשות hackathon. צריך לשתף את כולם בסיפור.

ליאור:            למה שרק את תיהני מכל הטוב הזה את אומרת.

איילה:            בדיוק [צוחקות]. אז אנחנו באמת עושים את זה הרבה. עשינו hackathon של ה-CO, וגם של, עכשיו ממש לפני כמה ימים של פרסומות ליוטיוב עשינו hackathon. וזה צורה ממש מגניבה לעשות דברים. כי היא משתפת את כולם, כולם לוקחים חלק, כולם מרגישים את ה-ownership. אין נכון-לא נכון. כשהכנו את הhackathon- אז אמרנו אוקיי, רוצים לצאת עם מספר מסוים של columns מהיום הזה, מה-24 שעות האלה. ואז פשוט פתחנו בורד ואמרנו אוקיי, פנינו לכל החברה ואמרנו יש לכם רעיונות? בואו תציעו. נעשה רשימה אחת גדולה של כל הרעיונות של  כולם ל-columns. אין נכון-לא נכון, יש מה שעושה לכם טוב, מה שעושה לכם כיף לפתח.

ליאור:            ולאותם נציגי ה-CS שבעצם כבר שנתיים וחצי-

ערן:               הם עפו על זה.

ליאור:            [צוחקות]. מנסים לדחוף קולומים, פתאום הייתה הזדמנות פשוט להעלות את הרעיונות ש-

איילה:            בדיוק.

ליאור:            לשקף את הקול של הלקוחות מה שנקרא.

ערן:               אני זוכר את החבר’ה של ה-sales, sales כאילו יש להם יום הולדת. [צוחקות]. רשמו המון המון רעיונות.

ליאור:            ומה באמת הייתה המטרה, איזה יעד שמתם לעצמכם מבחינת כמה קולומים תוך 24 שעות?

איילה:            זה בעצם, אוקיי, זה מתחיל בבוקר, נגמר בערב, בלילה. ולמחרת אנחנו יודעים שצריך לעשות עוד תיקונים, שיפוצים וכאלה. זה, אמרנו שנצא עם, חשבנו משהו כמו 20.

ליאור:            כמה יצאתם בפועל?

איילה:            יצאנו עם יותר מ-20, יצאנו עם 24. והיום יש בחנות כבר 35. חדשים.

ליאור:            אז ערן, אולי תגיד במילה רגע מה הרציונל שעומד מאחורי עבודה בצורה שהיא hackathon? ורגע גם תגדיר שנייה מה זה hackathon לטובת כל מי שלא יודע.

ערן:               איילה אמרה את זה, אבל בגדול זה, לוקחים אנשים, מוציאים אותם מהיומיום שלהם, מהמשימות שלהם. אומרים להם שהיום עובדים על משהו מסוים, נגיד להוסיף קולומים.

ליאור:            שזה באמת אבל עניין של 24, גג 48 שעות?

איילה:            כן.

ערן:               כן. מאמץ מאוד מרוכז, מאוד מאוד מדויק. אנחנו גם מנסים מאוד להפוך את זה לכיף. זאת אומרת, מוזיקה, מביאים אוכל בבוקר, קרואסונים בצהריים.

ליאור:            זה אווירה מסיבתית כזאת.

ערן:               כן-

איילה:            עושים פוסטרים.

ערן:               אנשים משנים מקומות, אנשים עובדים עם אנשים שהם לא רגילים אליהם, ככה משהו נורא משחרר. הרציונל הוא שבעצם בנוסף לעבודה המאוד מאומצת כלפי נושא מסוים, היה מבחינתי הרבה יותר גדול. כי תחשבו על זה ש, דיברנו על זה, שאנשים בתפיסה שלהם, למרות שאיילה וטל בנו את התשתית, עדיין column היה משהו מאוד מאוד קשה. ולנו היה מאוד מאוד חשוב לעשות את ה-mind shift הזה לאנשים. כי הבנו שהסיבה שזה היה מאוד מאוד קשה, כי הם לא הבינו איך מוסיפים. וכל הוספה של column יצרה להם המון הומן friction במוח. ואחרי שיצרנו את התשתית בשביל לפתור את זה המטרה הייתה בעצם לעשות איזשהו מהלך להוריד את הלחץ הזה סביב קולומים. אז אמרנו בוא ניתן לכל אחד לעשות column תוך 24 שעות, בכוונה תוך 24 שעות, כי מה נלמד אחר-כך? שזה סבבה. כאילו, זה קל להוסיף column, אני יכול תוך יום לבוא ולהוסיף column. והמטרה שלי הייתה שאם מחר בבוקר יבוא מישהו מ-sales או מישהו מ-Customer Success או לאחד המפתחים יהיה רעיון להוסיף column, זה יהיה no brainer. הוא כאילו יכול לבוא ולהוסיף את זה למשימות שלו השבוע ולעשות תוך יום עוד column חדש, והנה. פתרנו פה ב…  מטורף. אז התזוזה המחשבתית הזאתי של משהו מאוד מאוד קשה ל-הנה עשיתי את זה ביום, והנה למחרת זה גם עולה ל-production, היא מחנכת מאוד. היא כאילו מלמדת אותך שהנה, אני יכול. מדברים המון על, בעולם של פיתוח, שנייה אני אכנס לעולם הזה, על פרודוקטיביות של מפתחים. על כלים ועל שפות ומתודולוגיה של סקראם. אבל הנה הפכנו את עצמנו לפי מאה יותר פרודוקטיביים לא ע”י כל אחד מהדברים האלה, אלא ע”י שינוי תפיסתי ולתת את התשתית הנכונה. וזה עוצמה. זה להפוך את הפיתוח לפי מאה יותר יעיל רק ע”י זה ששמנו את היסודות הנכונים והבנו מה מונע מאנשים בעצם להתקדם, שהוא היה הרבה יותר מחשבתי ותפיסתי מאשר יכולת הפעילות שלהם.

ליאור:            כן.

איילה:            אני יכולה להגיד על זה שני דברים. מהצד שלי יש את האלמנט הזה גם שאתה רואה משהו שאתה עובד עליו והוא עולה לאוויר נורא מהר. אז נורא סומכים עליך. זאת אומרת, אתה מרגיש שאתה שווה משהו, אתה מרגיש שאתה לא איזה בורג קטן במערכת שעבוד על פרויקטים ארוכים כאלה שמתארכים ומתארכים ושום דבר לא עולה לאוויר. עשית, אף אחד לא עבר על זה כאילו, זה פשוט עלה. כאילו, שזה מדהים בעיניי, בתור מעצבת שבאה אולי מניסיון, מרקע אחר. והדבר השני הוא שה-hackathon הזה באמת הכיל את כולם. זאת אומרת, היו פה אנשי CS שעבדו על columns, ואנשי sales, ואנשי product, ומעצבים, ומפתחים. שזה גם איזשהו ערבוביה של אנשים שבדרך-כלל לא עובדים ביחד ויוצרים דברים נורא יפים. מהשילוב הזה, מהמפגש.

ערן:               אבל זו הגאונות בפתרון. כי העובדה הזאת שאין את הלחץ הזה היא הרבה מאוד נבעה, אני חושב שרועי נתן אנלוגיה לאייפון. שבאייפון, האייפון עצמו אתה חשוב שהוא מדהים, ויש לו פיצ’רים מדהימים ואתה אומר וואו, אפל, איזו עבודה מדהימה הם עשו. אבל אז יש לך את חנות האפליקציות של אפל. ויש שמה, מה לעשות, אפליקציות חרא. יש שם כאלה ממש ממש לא טובות. כשאתה מוסיף אותן, אז בתור מפתח אתה לא חושב “הנה, עכשיו אני עושה אפליקציה ויחשבו דברים רעים על אפל כי התקינו אפליקציה לא טובה”, וגם היוזר לא מרגיש ככה. כי הוספתי אפליקציה, היא לא טובה, אני יכול להוריד אותה. ועצם העובדה שאת בנית את זה בצורה של חנות, זה גם נתן המון המון, זה הרגיע מאוד את המפתחים. כי בעצם זה לא שעכשיו אני מוסיף איזשהו column שכל הפוקוס עליו, אני חייב שזה יהיה מושלם, בדיוק כמו שה-product תכננו שהוא יהיה. אלא אני אחד, out of many, ואם מישהו זה לא יהיה סבבה אז הוא ימחק ויעשה column מסוג אחר. וזה ממש הוריד את הלחץ הזה שהנה, שמים אותי ב-spotlight.

ליאור:            וגם המשתמשים יצביעו ברגליים מה שנקרא. בסופו של דבר קולומים טובים יקבלו יותר שימושיות ואחרים כנראה מעצמם יגוועו.

איילה:            בדיוק.

ליאור:            נכון? יש פה איזשהו רציונל כזה באמצע.

איילה:            היה פה גם איזה אלמנט ממש קטן שהכנסנו לחנות, שזה, שאתה יכול לעשות “לייק”. ל-column שאתה אוהב. ואז נראה מה באמת עובד לאנשים יותר ומה פחות. כי אין לנו דרך, למרות שאנחנו חושבים בתור מעצבים או בתור אנשי product שאנחנו יודעים מה טוב ליוזרים ומה הם צריכים – אנחנו לא באמת יודעים. אנחנו צריכים אותם כדי שיתנו לנו את הפידבק הזה. זה היה איזה משהו קטן כאילו כדי לבחון מה עובד ומה לא.

ערן:               אבל זה הטריף פה את החבר’ה. כי כולם רצו להיות בטופ של הרשימה הזאתי, כולם רצו שמחר בבוקר היוזרים יקומו ויעשו להם לייק על הקולומים שהם בנו, וזה כיף. כי זה לא רק העושר שאתה מוסיף יכול לתת משמעות למוצר, זה גם שהיוזרים מראים לך שהם אוהבים את זה.

ליאור:            יותר מזה, זה, דיברנו בפרקים אחרים על כמה חשבו לנו לסגור את ה-feedback loop בין אנשי המוצר והמפתחים וה-CS לבין הלקוחות שלנו, כמה שיותר מהר ובכמה שיותר נקודות בדרך. אז אני חושבת שפשוט הוספת כאן עוד פידבק, עוד שכבה שלמה של פידבק שלא הייתה לפני-כן, שזה דבר מדהים וחשוב מבחינת גם ה-data שאפשר לאסוף.

איילה:            נכון.

ליאור:            כמה זה עבד?

איילה:            זה עובד. זה לא עובד במיליונים. אבל זה עובד, אנשים כן מגיבים. ונגיד השבוע הייתה לנו איזושהי החלטה שהיינו צריכים לקבל ל-taskforce אחר, והסתכלנו על אחת החנויות הנוספות שנוספו מאז שעשינו את ה-hackathon הזה, ואמרנו “רגע, את הפיצ’ר הזה יותר אנשים אוהבים.” נגיד, 100 אנשים אוהבים אותו יותר. אז בוא נלך עליו. זאת אומרת, זה כן עובד. עכשיו גם מיתרגם למעשים באמת, זה מיתרגם לדברים שאנחנו לוקחים הלאה. [מוזיקה].

ליאור:            את אומרת שיש עוד חנות מאז. זאת אומרת, הנושא הזה של לעבוד מתוך תשתית, הוא לא היה חד פעמי.

איילה:            זהו, אז מאז בעצם, מהרגע שהבנו שאנחנו יכולים לייצר דבר כזה במהירות וע”י השיטה הזאת של יצירת תשתית ו-

ליאור:            ושינוי תפיסתי.

איילה:            ושינוי תפיסתי ופיתוח מהיר, אז ייצרנו עוד חנות נוספת, ישר איזה חודש אחרי. שמכילה בתוכה את כל ה-views של המוצר, את כל הדרכים הנוספות להסתכל על הבורד שלנו, על הטבלה.

ליאור:            על המידע שיש לנו בעצם.

איילה:            על המידע שיש לנו. מאז נוספה חנות אוטומציות. עולה, בדרך. וזה כל הזמן מתפתח, זה כל הזמן ממשיך. אנחנו, זה ממש איזשהו pattern שאימצנו.

ליאור:            איך מספרים ללקוחות שלנו שאחרי תקופה ארוכה שהם ככה מתפללים ומחכים לא הוספנו להם עמודה אחת, הוספנו להם כמה אמרת? 20, 24? 24 עמודות נוספו בין-לילה.

איילה:            אז זה הקטע הכי כיף בסיפור הזה. כי, אוקיי, אז בוא נתחיל לדבר על הקהילה שלנו, אני אסביר קצת מה זה. אז יש לנו קהילה של יוזרים שמאוד אוהבים את המוצר שלנו ומאוד שמחים לתת לנו פידבקים על דברים שאנחנו עושים. אנחנו קוראים להם Monday community. פעם זה היה addicts, אם הם היו ממש מכורים. והכי כיף לספר להם על פיצ’רים חדשים. כי ההתרגשות שם והפידבקים שאתה מקבל היא ממלאה אותך ברצון לעשות עוד ועוד. אז אמרנו, איך מבשרים להם על כל-כך הרבה דברים חדשים? זאת אומרת, זה הצפה של מידע ששום בן אדם לא יכול להכיל. ואז מה שהחלטנו לעשות זה דבר ראשון לבשר על זה שקיימת חנות כזאת. שפתחנו חנות. עשינו סרט. שאתם תוכלו לראות במצגת המצורפת. סרטון שמסביר מה זה החנות, איך אפשר להיכנס אליה, איך מגיעים אליה, איך משתמשים בה. מה קורה כשאתה מוסיף column חדש. אז זו הייתה ככה, זה היה announcement כזה מרגש. ואחרי זה החלטנו שפעמיים בשבוע אנחנו מעלים שלושה קולומים. כל פעם מסבירים מה בדיוק כל column עושה, איך משתמשים בו, איך קוראים לו וכו’. ומעלים אותם במין באצ’ים כאלה, מין קבוצות. כדי לא להציף משתמשים. וכדי שגם נוכל לקבל פידבקים שהם רלוונטיים. כי אם אנחנו פותחים עכשיו 20 פיצ’רים בבת אחת אז גם לא נוכל לפלטר את התגובות לכל אחד מהם. זאת אומרת, זה יהיה מאוד קשה.

ליאור:            איך מחליטים איזה פיצ’ר עולה מתי? יש לזה משמעות או שזה…

איילה:            יש, הייתה לזה קצת משמעות, היו פיצ’רים שהם יותר יומיומיים נגיד, דברים שכבר הכול היה, כמו שדיברנו קודם על ה-rating. שזה column חמוד, שכולם יודעים כבר ישר איך להשתמש בו, אתה רק מעלה אותו ו, אתה רק מוסיף אותו וכבר מבין. והיו קולומים יותר מורכבים שגם ידענו שהם פותחים לנו פתח לעולם חדש של עשייה.

ליאור:            מה למשל?

איילה:            כמו time tracking. Time tracking היה column שפיתחנו בבאמת 5 דקות, זאת אומרת של עיצוב והבנה של מה אנחנו רוצים לעשות ב-hackathon. והוא היה מאוד מינימלי מבחינת היכולות שלו. כשפיתחנו אותו. זה היה פשוט טיימר, אתה יכול להדליק ולכבות. לעשות לו pause וזה. הרעיון מאחורי זה היה שאנשים שהיום נגיד, בוא נגיד יש איזה agency שעובדים על פרויקטים בשביל לקוחות ורוצים לתזמן את זמן העבודה על כל פרויקט. היום הרבה פעמים משתמשים במערכת נוספת מלבד מאנדיי כדי לעשות את זה. אמרנו, למה בעצם? יש לנו את כל היכולות האלה, אנחנו יכולים להכניס את זה פנימה. אז אנחנו פשוט מוסיפים column שמאפשר להם לתזמן ואחרי זה להוציא איזשהו דו”ח של כל הזמנים שהם עבדו על הפרויקט. אז זה היה באמת רק איזשהו טיימר כשהתחלנו. והיום, אילי, אחת המעצבות, לקחה את זה ועשתה מזה עולם. היא עשתה מזה ממש מוצר שהוא הרבה הרבה יותר אינטליגנטי, הרבה יותר, עם הרבה יותר יכולות, שממש יכול באמת להחליף איזשהו מוצר אחר שאתה משתמש בו בתור נגיד agency כזה.

ערן:               אחת הסיבות שנראה לי גם שחררנו את זה בהדרגה, כי עשינו באמת הכול ב-hackathon כל יום, אבל עדיין למרות ה-style guide ולמרות שטל ואיילה התרוצצו פה בין כל האנשים במהלך ה-hackathon, אז יצאו דברים שלא היו מושלמים. ורצינו לעשות את זה בהדרגה גם כדי שנבין בעצמנו עוד פעם, לפני זה איילה סיפרה שהיו שלושה סוגים של קולומים שהיא הייתה צריכה להבין מה המכנה המשותף, פתאום היו 20. והיה צריך לעשות המון המון fine tuning ביניהם. ושחררנו את זה ממש, כל שלושה ימים זו הייתה כזאתי מסיבה מתמשכת במשך שבועיים וחצי. אגב, גם חבר’ה מהמובייל כתבו קולומים. אחד הקולומים הכי פופולריים שנעשו היה ע”י אריאל, שהוא מפתח צוות ה-IOS שלנו. שהוא פיתח את זה בווב. וזה column סופר-פופולרי.

ליאור:            איזה?

ערן:               בטרייה. זאת אומרת זה משקף סטטוס across כמה קולומים בתוך המערכת. הוא הביא איזה יציאה-

ליאור:            אני זוכרת שהוא עבד על זה, הוא קרא לי, אמר לי בואי, בואי תראי רגע משהו מגניב, איך זה משנה צבעים ו-

ערן:               זה יציאה מגניבה שאף אחד לא חשב עליה, שהיא מדהימה היום. אנשים עפים על זה. וגם תחשבי, אחרי זה הם עשו מעין hackathon בתוך המובייל, כי הם היו צריכים לתמוך בהמון קולומים חדשים.

ליאור:            ולתעדף גם במה תומכים.

ערן:               ולתעדף. אז אי אפשר היה להוציא את הכול בבום, היינו צריכים להוציא את זה בהדרגה. אבל אני חושב שבאמת אחרי שבועיים וחצי הצלחנו להוציא את כל ה-24.

ליאור:            איילה, הזכרת קודם, והתייחסנו לזה בכמה מילים, שבאמת אחרי ה-hackathon המהמם הזה והפירות שלו, לקחתם את השיטה הזאת ויישמתם אותה בעוד מקומות. את יכולה אולי לחדד שנייה באמת מה בעצם הבשורה הגדולה בעבודה התשתיתית?

איילה:            אוקיי, אז אני חושבת שהנקודה פה היא באמת שזה פתח צ’אקרות. מהבחינה הזאת שהבנו שאנחנו לא יכולים להיות צוואר הבקבוק, אנחנו לא יכולים להיות-

ליאור:            אתם המעצבים?

איילה:            אנחנו כמעצבים, כן. צוות העיצוב, האנשים שעובדים על ה-UI, על ה-UX, על ההתנהגות של הפיצ’רים. אנחנו לא יכולים להגיב. אנחנו לא יכולים להיות המגיבים. אנחנו צריכים להסתכל על הכול שנייה לפני, צעד אחד או שני צעדים לפני. להסתכל על כל המערכת בצורה קצת יותר הוליסטית ולהבין מה צריך להיעשות. זאת אומרת, אז היום אנחנו כבר מתכננים את הדברים שאנחנו עושים בצורה תשתיתית. היום אנחנו יושבים בישיבה, זה קרה אתמול, אנחנו יושבים בישיבה ומעלים רשימה של דברים שאנחנו רוצים לעשות ב, לא יודעת, בחצי שנה הקרובה, ברבעון הקרוב. מחלקים אותם בינינו. כדי שכשיגיעו אנשים לעבוד על הדברים האלה כבר תהיה להם תשתית. תהיה איזושהי, אולי אפילו יהיה UI, אולי יהיה style guide, אולי יהיה איזושהי תשתית שעליה אפשר להניח את העקרונות של המוצר, את איך רוצים לרוץ קדימה. זה פשוט מאפשר לאנשים באמת לרוץ. זה, אנחנו רוצים לתמוך, אנחנו לא רוצים להיות אלה שתוקעים, אנחנו לא רוצים להיות מחסום.

ליאור:            ואז בתוך התהליך את מתארת אתם כן מתכוונים להתלבט בין ורסיות שונות? כי נשמע לי שיצרת לעצמך דרך-

איילה:            [צוחקת]. אז חזרתי רגע-

ערן:               חייבת להתלבט.

איילה:            חייבת להתלבט פה. לא, אז-

ליאור:            המעצבים נלחצו, אמרו אנחנו חייבים לייצר לעצמנו עוד זמן [צוחקת]. בוא נהיה פרואקטיביים.

איילה:            יפה. לא, אז אני אגיד לכם מה כן. ברגע שתופסים את זה שני צעדים קום אז באמת יש זמן להתלבט, שזה נכון. אנחנו צריכים להשאיר לעצמנו משהו, אי אפשר ככה הכול לקחת. אבל אנחנו כן שומרים בראש, בגלל שהקצב פה הוא נורא מהיר אז גם אם אנחנו עושים משהו שהוא כאילו שני צעדים לפני, זה עדיין לא באמת משאיר לך המון זמן למחקר, כמו שככה מחנכים אותנו בלימודים של העיצוב. צריך לעשות מחקר, ואז צריך לעשות wire frame, ואז חוזרים אחורה למחקר… זאת אומרת יש פה, זה בערך שנה של עבודה על פיצ’ר כאילו, אם חושבים על זה בצורה הזאת. אז אין, זה לא עובד ככה. אנחנו פשוט רצים. אנחנו אולי במקרים מסוימים לוקחים קצת יותר זמן להתלבט בין שתי אפשרויות ומתייעצים.

ליאור:            או מספרים לעצמכם ב-state of mind שיש לכם יותר זמן ואז נרגעים [צוחקת].

איילה:            בדיוק [צוחקת]. בדיוק.

ערן:               בעיניי זה אבולוציה מדהימה, של התפקיד של העיצוב בתור חברה. כי באמת הקונספציה הזאת של איך צריך להתנהג מעצב, שהוא מקבל אפיון והוא צריך לעצב אותו, ואחר-כך מישהו צריך לתכנת את זה. אז אני אפילו לא מדבר על זה. זה בעצם ראייה כזאתי של בואי נסתכל שנייה הוליסטית על המוצר, בוא נבין איפה אנחנו תוקעים משהו שאין באמת סיבה, כי הוא לא ספציפי. כי אין באמת טעם להתעכב על כל פרט. ולייצר תשתיות כאלה שמאפשרות לחברה לרוץ. שזה ראייה הרבה יותר רחבה מעיצוב, זה עיצוב שהוא enabler-

ליאור:            enabler, כן. זאת ממש המילה.

ערן:               הוא ממש enabler לעשייה. שזה ראייה הרבה יותר רחבה והרבה יותר משמעותית של התפקיד שלהם בחברה. כי הנה, ה-fucking צוות עיצוב הפך את ה-RND לפי מאה יותר יעיל. וזה לא מובן מאליו הדבר הזה.

איילה:            זה מדהים גם לחשוב על עצמי או על המעצבים בחברה הזאת ככה. כי אתה רגיל שמעצבים הם הביצועיסטים כביכול. גם אם עושים את ההתנהגות ואת השימושיות, הם באמת מגיעים לתהליך בשלב הרבה יותר מאוחר הרבה פעמים. ופה אנחנו נמצאים בשלב ההתחלתי, האסטרטגי, הבכלל איך מתכננים את הדבר הזה. וזה הופך אותנו להרבה יותר powerful.

ערן:               אני אפילו הייתי אומר מאפשרים את התהליך. זה לא לא תוקעים אותו אלא מאפשרים אותו. ברמה מסוימת.

ליאור:            או אפילו יד ביד. נראה לי שממה שתיארת על העבודה שלך עם טל היה מאוד ברור שאפיינתם את הדברים בצורה מקבילית.

איילה:            ביחד, לגמרי. לגמרי. זה גם מאוד עוזר שיש הרבה אנשים שמבינים מוצר. אני לא צריכה בהכרח להתייעץ עם המעצבים לידי על העיצובים או על ה-product שאני עובדת עליו. אני יכולה להתייעץ עם טל, שהוא מפתח. אני יכולה להתייעץ עם שירלי, שהיא product. או אני יכולה להתייעץ עם מישהו מה-CS. כי לכולם תהיה דעה שהיא לגיטימית באותה מידה. [מוזיקה].

ליאור:            איילה, לסיום, אם יש מעצבים שמאזינים עכשיו לפרק, יש לך איזשהו טיפ לתת להם?

איילה:            אני חושבת שזה משהו שרותם, שהיא head of design במאנדיי אומרת הרבה, אז אני ככה אחזור על זה בדרך שלי. אני חושבת שברגע שמשתחררים מהתפיסה הזאת שמעצבים אמורים להביא פתרונות, והפתרון שאני מביאה אמור להיות זה שהוא הכי נכון והמשתמשים הכי יביאנו אותו ויקבלו אותו – ברגע שמשתחררים מזה אז הכול נהיה קצת יותר קל. אז ההתלבטות נהיית פחות מהותית, והניסיון והלהעלות דברים מהר פשוט נותן את התשובות. ברגע שמעלים, מקבלים פידבקים, מקסימום מורידים, משנים. אנחנו עד היום עובדים על החנות הזאת, היא תשתנה כנראה עוד הרבה. היא הייתה נכונה לאותו רגע. זה בסדר ברגע שמבינים את זה.

ליאור:            ערן, אתה רוצה להוסיף?

ערן:               כן. בכל חברה, תמיד את ההרגשה הזאתי של משהו תקוע. ואנחנו לא מצליחים להתקדם בציר הזה. ובעיניי זה לא אינדיקציה לזה שהפיתוח לא עושים עבודה טובה או שהעיצוב לא עושים עבודה טובה או שמשהו ב-process לא טוב. צריך להבין למה זה תקוע. זה תקוע כי אנשים קשה להם לקבל החלטה. זה תקוע כי אנשים מרגישים שזה רומו של עולם להתקדם שמה. ופתאום לשבור את זה, זה משהו שהוא לא כזה רחוק. אנחנו עשינו שינוי כזה תוך שבוע. והשינוי הוא גם עמוק תפיסתית. אז בעיניי שנייה לדקור את המקום הזה, לנסות לשבור אותו ולהבין איך אפשר לייצר שמה תשתית כדי שכולם יוכלו לרוץ הרבה יותר מהר, יכול להפוך את החברה לפי מאה יותר פרודוקטיבית במקום הזה.

ליאור:            אני אוסיף טיפ משל עצמי. אני חושבת שבמה שאת סיפרת איילה וגם במה שאתה אומר ערן, המפתח היה לזהות שאנחנו פשוט בפחד. ואולי דרך להגיע להבנה הזאתי היא לראות שהכוונה של כולנו היא כמובן שהמוצר יהיה מדהים וכמובן לתת את המענה ללקוחות. ואם המעשים שלנו בפועל סותרים את זה ויש שם איזשהו דיסוננס, והוא לא יושב על יכולות או על כוונות, אז כנראה שיש שם פחד. וברגע ששניכם אמרתם את המילה “פחד” אפשר לגשת לכל הדבר הזה אחרת ובאמת להבין שהשינוי הוא תפיסתי. וזה תובנה-

ערן:               כן, זה חידוד טוב.

ליאור:            היא game changer בעיניי.

איילה:            לגמרי.

ערן:               כי באמת זה מה שעשינו, הורדנו את הפחד. הורדנו את ה-friction לכולם.

איילה:            כל אחד ברמה שלו.

ליאור:            כן. זה בעצם פרק על איך התגברנו על פחדים [צוחקות]. איילה, ממש תודה שהצטרפת אלינו.

איילה:            תודה לכם, היה לי כיף.

ליאור:            גם לנו היה כיף.

ערן:               תודה רבה.

ליאור:            תודה ערן.

ערן:               תודה ליאור.

ליאור:            תודה שהאזנתם. [מוזיקה]

 

[wp_applaud]