שלב אחר שלב – איך עושים פרודקט במאנדיי.קום

 

ליאור:            היי ערן.

ערן זינמן:       בוקר טוב ליאור.

ליאור:            בוקר טוב לכולם. הגעתם ל-Start Up for Start up, הפודקאסט שבו אנחנו משתפים מהניסיון, מהתובנות והידע שיש לנו כאן ב-Monday com ומחברות אחרות, והוא מיועד לכל מי שסטארט-אפ מעניין אותו, לא משנה באיזה כיסא הוא יושב ברגעים אלו. [מוזיקה]. אז היום אנחנו נדבר על Task Force, איך עובדים בשיטה הזו, מה היתרונות שלה, מה האתגרים. מתי זה מתאים ומתי זה לא. ואיתנו כאן שירלי, מנהלת מוצר בחברה בשנה וחצי האחרונות. איזה כיף שאת איתנו שירלי, תגידי שלום.

שירלי:            איזה כיף להיות כאן.

ערן זינמן:       היי שירלי.

שירלי:            היי ליאור, היי ערן.

ליאור:            שירלי אז-

שירלי:            בוקר טוב [צוחקת].

ליאור:            ובוקר טוב שיהיה לנו. מה זה Task Force?

שירלי:            Task Force, הדרך הכי פשוטה בשבילי להבין את זה, זה פשוט סטארט-אפ שרץ בתור סטארט-אפ. מה אני מתכוונת? זה קבוצה קטנה של אנשים, שמורכבת בדרך-כלל מ-product, ממפתחים וממעצב או מעצבת, והם רצים על משימה מסוימת. יש להם משימה מאוד ספציפית והם רצים אליה.

ליאור:            ערן, מה זה Task Force?

ערן זינמן:       אה, מה ששירלי אמרה. אבל אני חושב שמה שמיוחד ב-Task Force זה שאנשים בעצם באמת עובדים כמשימה משותפת, אבל הם מתנתקים גם מכל השְאר. זאת אומרת, הם מתנתקים מהצוותים שלהם, מהעבודה היומיומית שלהם. וזה בעצם צוות שהוא, שאין לו מנהל. שמוביל אותו איש מוצר. ששירלי תסביר על זה בטח אחר-כך. והוא בא לנצח משהו. בא להצליח משהו.

ליאור:            למה צריך את זה בכלל? למה זה טוב?

שירלי:            אז, בעצם היתרון הגדול של Task Force זה שיש אנשים שכל מה שהם חושבים עליו, קמים בבוקר, מצחצחים שיניים, רצים בים, זה על משימה אחת ספציפית, והם באים לנצח אותה. אוקיי? אנחנו לא מדברים על פיצ'ר. אנחנו לא מדברים על פתרון. אנחנו מדברים על איזו שהיא בעיה או איזו שהיא הזדמנות שאנחנו באים לפצח ביחד. זה משהו שהוא מאוד ייחודי אני חושבת.

ליאור:            ומה ההרכב של צוות כזה?

שירלי:            אז Task Force בדרך-כלל, זה קצת משתנה, מורכב ממפתח אחד או שניים, איש מוצר ומעצב. לפעמים גם אנליסט. שיותר תומך באזורים של ה-data. יותר big data.

ליאור:            אוקיי. אבל רגע, אני צריכה לאתגר אותך, כי אני לא בטוחה שהבנתי למה צריך Task Force. על-פניו יש צוותים-

שירלי:            תאתגרי אותי.

ליאור:            זו אותה עבודה ביומיום להתמודד עם אתגרים. לא הבנתי למה צריך להפריד אנשים, לקחת אותם מהצוותים האורגניים שלהם ולבודד אותם לטובת משימה.

שירלי:            אז באמת לא לכל דבר צריך Task Force. לא כל דבר שאנחנו עושים הולך להיות Task Force.

ליאור:            מתי כן?

שירלי:            כשיש לנו איזשהו אתגר שהוא משמעותי, שהוא גדול, שהוא מורכב, שזו סביבה עם הרבה מאוד אי-ודאות, אנחנו משתמשים בדבר הזה שנקרא Task Force. זה בעצם משהו שדורש attention מאוד מאוד גדול של קבוצה מסוימת של אנשים.

ערן זינמן:       מה שאותי מנחה לעשות Task Force זה שכשאנחנו יודעים מה אנחנו בדיוק רוצים לעשות אז אנחנו לא צריכים Task Force. כשיש לנו בעיה או איזשהו value שאנחנו רוצים לייצר למשתמשים ואין לנו פאקינג מושג איך לעשות את זה, זה דבר נפלא לעשות Task Force. כי אתה בעצם מעביר את ה-ownership לאנשים, שימצאו את הפתרון לבעיה.

ליאור:            אתה בעצם אז כבר נכנס קצת גם למתודולוגיה. שירלי, אולי תספרי שנייה איך נראה תהליך עבודה, עדיין ב-high level, בסדר? תיכף נצלול לדוגמאות. אבל איך בכלל נראה תהליך עבודה ב-Task Force?

שירלי:            אז אנחנו מתחילים ב-kick off, שזה פגישת ההתנעה של Task Force, שבה אנחנו מדברים על ההזדמנות, מה באנו לעשות כאן, מה האימפקט שאנחנו מאמינים שאנחנו יכולים לייצר, ולמי אנחנו פונים פה בכלל. וגם חלק מאוד חשוב, איך נמדוד הצלחה. אחר-כך אנחנו עוברים לפיתוח מאוד מאוד הדרגתי של המוצר. אנחנו מתחילים בסיגנלים. אולי שנייה שווה להגיד מה זה סיגנל. סיגנל זה משהו מאוד מהיר, שנותן לנו מידע על המציאות. נגיד, בוא נתחיל במטאפורה. נגיד את תקועה במדבר ואת מחפשת אש, את לא יודעת לאיזה כיוון ללכת. אז אם תראי עשן-

ליאור:            בדרך-כלל במדבר מחפשים מים, לא? [צוחקת].

ערן זינמן:       שירלי מחפשת אש.

שירלי:            קר לך. [צוחקת].

ליאור:            במדבר של שירלי מחפשים אש. יאללה, אני איתך.

שירלי:            יש שני בקבוקים, קר לי, אני צריכה לצלות את המרשמלו שלי, אני ממש חייבת זה. אז אם אני אראה עשן במקום מסוים אני אדע יותר טוב לאן ללכת. לא בטוח שתהיה שם אש, אבל-

ליאור:            יש יותר סיכוי שתהיה שם אש.

שירלי:            אבל בסבירות מאוד מאוד גבוהה. עכשיו, אם שנייה נוריד את זה לקרקע, אז אצלנו יש כל-מיני סוגים של סיגנלים, אוקיי? יש סיגנל שאנחנו עושים באופן יזום. נגיד אנחנו מתלבטים עכשיו איזה אינטגרציה לעשות למערכת. בין sales force לבין Slack אנחנו יכולים במקום לפתח אינטגרציה ל-sales force ובמקום לפתח אינטגרציה ל- Slack, לעשות כפתור. היי, רוצים אינטגרציה ל-sales force או  Slack ולראות מי לוחץ יותר. אם 80 אחוז מהאנשים לוחצים על Slack ו-20 אחוז מהאנשים לוחצים על sales force, אנחנו יודעים בסבירות יותר גבוהה שנלך על , Slackלדוגמה. אנחנו מתחילים בסיגנלים, להתחיל להבין לאיזה כיוונים ללכת, להתחיל לבין איפה אנחנו, איפה יש הכי הרבה ערך. והשלב הבא זה להתחיל לפתח את הפתרון, אבל, וזה אבל מאוד מאוד חשוב, אנחנו לא יושבים ארבעה אנשים ועושים איזו תוכנית-על לארבעת החודשים הקרובים, אנחנו מתחילים מדבר קטן, אנחנו מקבלים פידבקים, ולפי הפידבקים אנחנו ממשיכים לדבר הבא והדבר הבא והדבר הבא.

ליאור:            פידבקים ממי?

שירלי:            פידבקים או מהמשתמשים, כשזה פידבקים איכותניים אנחנו מסתכלים איך הם משתמשים במוצר, אנחנו שומעים את הדעות שלהם. או שאנחנו מסתכלים על ה-data. למשל אנחנו יכולים לראות ששלושת-רבעי – מה שקרה לנו ממש לפני כמה ימים – פיתחנו מוצר מסוים ואז ראינו ששלושת-רבעי מהאנשים נכנסים לחוויה שהיא ריקה, אין שם כלום. אוקיי? זה סיגנל שעשינו משהו לא טוב, אנחנו צריכים להבין איך לשפר את זה. והשלב הבא באמת לפתח את המוצר בצורה הדרגתית. ה-Task Force נגמר בעצם בסיכום. בסיכום אנחנו חוזרים ללמה התחלנו מלכתחילה, בהתחלה הגדרנו איך נראית הצלחה, אז עכשיו אנחנו חוזרים ורואים אם באמת הגענו לשם. ואנחנו מדברים על מה למדנו. Task Force זה לא רק מספרים קרים אלא גם אנחנו לומדים המון המון המון מהתהליך. אז שנייה אם אני אסכם אנחנו מתחילים ב-kick off, בפגישת התנעה. שבה אנחנו מדברים על ההזדמנות ועל איך נראית תמונת ניצחון. אחר-כך אנחנו ממשיכים לסיגנלים לאיזה כיוון בכלל להתחיל. מעלים רעיונות. כי עד עכשיו היינו רק באזור של הבעיות, עוד בכלל לא דיברנו על פתרונות. עושים איזשהו brain storm, מעלים רעיונות, מתחילים לפתח בצורה מאוד מאוד הדרגתית, ובסוף מסכמים.

ליאור:            כל זה קורה כבר בתוך ה-Task Force. ערן, איך בעצם מחליטים שעכשיו הולכים על אחד כזה? איך עכשיו, אתה יודע, יושבים ב-weekly בתחילת השבוע, אנחנו רואים כל-מיני אתגרים בימי ראשון בבוקר. איך מחליטים מה מהאתגרים האלה הפעם צריך לעשות לו Task Force ומתי זה משהו שאפשר לפתוח בדרכים אחרות?

ערן זינמן:       אז יש דברים שהם, אנחנו קוראים להם יותר דברים שאנחנו רוצים לעשות כחלק מה-vision שלנו, מה-road map, ואנחנו רוצים לעשות אותם כי אנחנו רוצים לסמן וי על משהו. ושם אנחנו פשוט רוצים לעשות איזשהו increment על ה-product שאנחנו מבינים מהו, ואנחנו גם אחרי זה יכולים לבדוק אם הוא באמת היה מוצלח או לא מוצלח. לבדוק, נגיד אם אנחנו עושים פיצ'ר חדש, לבדוק retention, כמה אנשים משתמשים בו. כמה עושים לו adoption וכמה עושים לו retention. זאת אומרת כמה מתחילים להשתמש וכמה ממשיכים להשתמש. ומצד שני יש לנו בעיות או values חדשים שאנחנו רוצים לתת למשתמשים שלנו, וקולטים את זה מאוד טוב בנרטיב, שלכל אחד יש מיליון דרכים לפתור את זה. ולא ברור מה הפתרון, ברורה מה הבעיה. ואז אתה אומר אוקיי, אני ערן לא יכול להחליט, רועי לא יכול להחליט. בוועדה לא נחליט. גם אין-

ליאור:            כלומר בשיחה שמתחילה בהרבה מאוד דעות ומאוד ברור שלאף אחד אין איזה נתון מאוד ספציפי לבסס את הדעה שלו אומר אתה כבר אומר יש מצב שהדבר הזה הולך לכיוון של Task Force.

ערן זינמן:       כן. ולא בגלל שהוא מסובך, אלא בגלל שאנחנו מבינים שאנחנו לא מבינים. כאילו, אנחנו לא מבינים עד הסוף אולי את הבעיה, אנחנו לא מבינים מה בדיוק הפתרון האופטימלי שמתאים לדבר הזה. ואז, שירלי קראה לזה, ש-Task Force זה נשק. אבל זה באמת ככה, זה באמת משאבים שמוקדשים למשהו וצוות שמוקדש למשהו, וזה משיג תוצאות מדהימות שלא היינו יכולים להשיג אם היינו מחליטים על בוא נעשה את X סתם כי החלטנו או כי מבחינה היררכית מישהו החליט משהו.

ליאור:            אולי תספרי לנו רגע איך נראה ה-Task Force שאת עובדת עליו היום?

שירלי:            אני חברה ב-Task Force שאנחנו מתמודדים עם האתגר של לעזור למשתמשים שלנו לעמוד בדדליינים יותר טוב. להפסיק לשכוח דברים. אשכרה לעשות את הדברים שהם אמורים לעשות. ב-Task Force יש ארבעה אנשים, אני product, שני מתכנתים ומעצבת. ובואי נלך צעד אחד אחורה, איך הדבר הזה התחיל? ראינו שדבר ראשון המון המון המון אנשים ביקשו תזכורות.

ליאור:            כי מה יש במוצר עד היום בעצם?

שירלי:            היום המוצר בעצם, עד עכשיו אנשים עשו עבודה מאוד קשה של להכניס מידע, להכניס תאריכים. אבל לא עזרנו להם בשום צורה לעמוד בתאריכים האלה. אז נוצר מצב שהם צריכים לעבוד מאוד מאוד קשה בשביל המערכת ואנחנו לא מספיק מתגמלים אותם על העבודה הקשה הזאת. אוקיי, ואז הבנו שיש פה איזשהו עניין. אנשים ביקשו תזכורות, אנחנו באופן כללי לא ישר הולכים אחרי מה שאנשים אומרים, אז אמרנו בוא נבין את הדבר הזה. בסדר? אז אנחנו קיבלנו משימה די ערטילאית כזאת. והחלק הראשון היה להבין אותה ממש טוב. זה בעצם ה-kick off. ובשביל לעשות את זה אז עשינו כמה דברים. דבר ראשון, רצינו להבין שבאמת, לפתור את הבעיה הזאת, של שימוש בתאריכים נכון זה באמת משהו שהוא משמעותי. שאנחנו בכלל צריכים לעבוד עליו בתור חברה.

ליאור:            איך בדקתם את זה?

שירלי:            אז זה ממש הוכחה לוגית [צוחקת], אוקיי? התחלנו בלהגיד הרבה אנשים משתמשים בתאריכים במערכת והם משתמשים בזה הרבה מהזמן. ממש שמנו את זה על איזשהו ציר, בוא רגע נדמיין אותו ביחד. על ציר ה-X יש את כל הפיצ'רים שלנו במערכת, על ציר ה-Y כמה הם משתמשים בו ואז ראינו שאם אנחנו מדברים על תאריכים, הרבה מאוד אנשים משתמשים בזה הרבה מאוד מהזמן, זה נמצא בפינה העליונה. ימין למעלה. בסדר? אז מה זה אומר לנו? זה אומר לנו שזה לא נישה. סבבה? אם נעשה שם עבודה אנחנו-

ליאור:            נעשה אימפקט.

שירלי:            נעשה אימפקט, נעשה שינוי. דבר שני, למרות שהרבה אנשים משתמשים בזה, ה-retention שלהם הוא נמוך. מה זה retention? זה אומר שמתוך נגיד אלף אנשים שמתחילים להשתמש בפיצ'ר, רק בערך 20 אחוז ימשיכו להשתמש בו באופן קבוע. אוקיי? עוד הבנו שאם אנשים משתמשים בתאריכים, זאת אומרת שהם יחזרו יותר למערכת. אז יש לנו פה איזו שהיא קורלציה ל-stickiness, לשימוש. בסדר, אז בוא נמשיך עם הבעיה. נכון? כאילו, די פשוט. הרבה אנשים משתמשים, אם הם משתמשים זה טוב, כי הם ממשיכים להשתמש בכלל במערכת. אבל היינו יכולים לעשות עבודה יותר טובה. עד עכשיו דיברנו על data, בסדר? ב-data אין רגשות, ב-data יש תמונת מצב. אוקיי? יש מה קורה עכשיו. אז אנחנו רואים. השוונו את זה לפיצ'רים אחרים במערכת שאנחנו סומכים עליהם. ואז ראינו שבערך ב-30-40 אחוז ה-retention יותר נמוך. זאת אומרת שיש לנו פה פער.

ליאור:            תני דוגמה לפיצ'ר שאנחנו סומכים עליו.

שירלי:            יש לנו במערכת יכולת לראות בצורה מאוד ויזואלית איפה הדברים עומדים. אנחנו קוראים לזה סטטוס. בסדר? ואז השווינו את זה לסטטוס. אמרנו סטטוס ברור לנו. אנחנו יודעים שזה פיצ'ר טוב. אז בוא נסתכל על זה לעומת זה, רק כדי להבין, אחרת לא היינו יודעים אם 20 אחוז זה טוב, זה רע, מה זה. אז השווינו את זה לסטטוס ואמרנו אם אנחנו משווים את זה לסטטוס ה-retention שלו נמוך ב-35 אחוז. עכשיו, למה הדבר הזה מעניין? אם כל האלף אנשים שהיו מתחילים היו גם ממשיכים, זאת אומרת שהיום כל האלף אנשים האלה היו ממשיכים להשתמש במערכת באופן קבוע, רואים ממנה ערך. בסדר? אז אנחנו רוצים להעלות את המספר הזה. אוקיי, זה השלב הראשון. אז כמו שאמרתי, data מראה לנו תמונת מצב. יש בעיה, יש retention נמוך. ואז התחלנו להבין, לנסות להבין למה. למה אנשים נוטשים את הפיצ'ר הזה.

ליאור:            וזה ממש תהליך של brainstorming כזה, נכון?

שירלי:            למה את מתכוונת כשאת אומרת brainstorm?

ליאור:            כלומר, קודם הזכרת את האפשרות שתזכורות היא דרך אחת לפתור את הדדליינים. אבל לא בהכרח. אז עכשיו צריך לחשוב על עוד כיוונים.

שירלי:            אז זהו, אז זו נקודה ממש מעניינת. כי בכל השלב הזה של ה-kick off בכלל בכלל בכלל לא מדברים על פתרונות. אוקיי? בכלל. אני רק עכשיו רוצה להבין את הבעיה ואני רוצה להבין את ההזדמנות. אז עד עכשיו הוכחתי שיש פה הזדמנות, שזה מעניין להשקיע ארבעה אנשים במשך שלושה חודשים בדבר הזה. עכשיו בוא נבין למה, בוא נבין מה הבעיות. אז הלכנו וראיינו אנשים, והסתכלנו עליהם, הסתכלנו מה הם עושים היום במערכת, על התהליכים שהם עושים היום. ואז ראינו כל-מיני דברים מעניינים. כאילו, אנשים אמרו לנו, ראיינתי מנהלת מאוד מאוד בכירה. שעבדנו מאוד קשה כדי להשיג את העסקה הזאת. והיא הייתה נורא מתוסכלת. היא אמרה שמעי, אני קמה בבוקר, כל מה שאני צריכה לעשות זה לעבור לוח-לוח, לסרוק אותו, לראות איפה יש משהו שפספסנו, לסמן, לעשות אייקון מיוחד, אחר-כך לעשות עוד לוח כזה, עוד לוח, עוד לוח. יש פה בן אדם שצריך לעבוד בשביל המערכת. עכשיו, אנחנו רגילים לשמוע פידבקים מדהימים מהלקוחות שלנו. פתאום לפגוש מישהי שהיא מתוסכלת, ממש. מהדבר הזה, שהיא פשוט צריכה לעבוד קשה. אז זה דוגמה אחת. דוגמה שנייה, ראינו, כמוה, הסתכלנו, אנשים שלחו לנו לוחות שלהם. ממש את הלוחות פיזית שלהם. וראינו שהרבה פעמים אנשים עושים את האייקונים האלה בעצמם, כדי להצליח לעמוד במשימות שלהם. ועוד כל-מיני דברים.

ליאור:            כלומר מייצרים לעצמם סוג של hack כזה, איזה shortcut, כדי שבכל-זאת יהיה מענה לצרוך שאנחנו לא-

שירלי:            בדיוק.

ערן זינמן:       זה repurposing. יש לנו פיצ'ר של אייקון, והם עשו לו איזשהו repurposing בעצמם, בשביל לפתור בעיה. זה אינדיקציה מדהימה לזה שיש איזשהו חוסר במוצר. תמיד.

ליאור:            מעולה. אגב, כמה ראיונות כאלה עושים?

שירלי:            אני חושבת שעשינו באזור השמונה, משהו כזה. ולא צריך יותר. בדרך-כלל. הדברים ממש ממש, הבעיות הגדולות מתגלות, זה ממש מספיק.

ערן זינמן:       גם אם אני לא טועה עשיתם סקר, נכון?

שירלי:            נכון. אז זה באמת היה מידע מאוד מאוד קרוב, high touch אנחנו קוראים לזה, של ללכת פיזית לאנשים, להסתכל על הבורדים שלהם, לדבר איתם. וחוץ מזה עכשיו אמרנו אוקיי, הבנו את הבעיות הגדולות, בוא נראה מה ה-scope שלהם. אז עשינו סקר, יש לנו מזל במערכת שיש לנו נגישות ממש למאות אלפי אנשים. אז עשינו סקר ושאלנו, ניסינו לשאול על ההתנהגות של אנשים היום. איך אתם מתמודדים עם דדליינים, מי מכניס את הדדליינים, כמה זמן לוקח לכם לעקוב אחרי דדליינים, דברים כאלה. כדי להבין התנהגות. אז אוקיי אז הבנו שהדבר הזה הוא משמעותי. הבנו מה הבעיות המרכזיות בו. הבנו למי אנחנו פונים, מי קהל היעד. פתאום הבנו ב-kick off הזה, שזה משהו שבכלל לא חשבנו עליו לפני, שיש פה, נשתמש במילה "פרסונה", למרות שהיא קצת שנויה במחלוקת, של מנהלים. שהדבר הזה מאוד מאוד משרת אותם. לפני זה לא כל-כך עשינו את ההפרדה הזאת. אבל הבנו שמנהלים זה משהו שהוא מאוד משמעותי בשבילם. ואז החלק הכי מאתגר והכי חשוב הוא איך נראית תמונת ניצחון. בסדר? מה ה-KPI שלנו. איך נדע שהצלחנו, איך נדע שנכשלנו. וכאן אני חוזרת ל-retention. עכשיו, שנייה אולי חשוב להגיד שכל task force ה-KPI שלו הוא שונה. וזה בהתאם למה אנחנו רוצים להשיג, למה בכלל יצאנו לדרך, זה אמנות בפני עצמה. אבל אנחנו אמרנו אנחנו עושים, נותנים value חדש, אנחנו עושים משהו חדש במערכת. אז אנחנו מצד אחד רוצים שאנשים שמשתמשים בו יראו בו ערך. מה זה אומר יראו בו ערך? ימשיכו להשתמש בו. נכון? אם את ממשיכה לעשות משהו באופן קבוע כנראה את מבסוטה ממנו. אז זה retention. וסתם כדי לקבל סדרי גודל, אז אצלנו ה-retention, היעד שלנו של ה-retention הוא 35 אחוז. הגענו אליו כי שוב, השווינו את זה לפיצ'רים דומים במערכת ועשינו איזשהו ממוצע וקצת דחפנו למעלה. כי הבנו שאנחנו יכולים להיות יותר טובים. אז זה retention. עכשיו, את יכולה לחשוב על מצב שבו יש שני אנשים, ליאור וערן, שמשתמשים במוצר מסוים, והם מתים עליו, נכון? משתמשים בו כל יום. זה לא מספיק. אז לצד retention התמונה המשלימה היא adoption. ש-adoption זה כמה אחוז מהמשתמשים שלנו משתמשים בדבר הזה. אצלנו זה היה 50 אחוז. 30 אחוז מהמשתמשים שלנו באופן קבוע הזינו תאריכים למערכת. אבל יצאנו מתוך נקודת הנחה שיש גם אנשים ששמים תאריכים ויש גם אנשים שצורכים תאריכים, אז אנחנו יכולים להגיע ליותר. זה יעד שאפתני, אני חייבת להגיד. אבל הוא מאוד מאוד מכוון אותנו. אפילו בעשייה היומיומית. כי אנחנו, מה זה אומר 50 אחוז? זה אומר שאת עושה עכשיו מוצר שהוא צריך לפנות להרבה אנשים. זה לא נישה. אוקיי? וזה מאוד מאוד כיוון אותנו עכשיו. אנחנו עכשיו לקראת סוף ה-Task Force, ו-

ליאור:            רגע, קפצת. איך הגענו לסוף? לפני שנייה היינו ב-kick off. אז מה קרה אחרי ה-kick off?

שירלי:            [צוחקת] אני מסבירה כמה חשוב זה KPI, רגע.

ערן זינמן:       רגע, אני רוצה לתת עוד זווית על הדבר הזה.

ליאור:            דבר אלינו ערן.

ערן זינמן:       זה אחד הדברים אני חושב שהכי מרגשים בכל הסיפור הזה. זה- kick off טוב, וראיתי את זה הרבה פעמים, ואני חושב שה-kick off של הדדליינז היה מאוד טוב, הוא- וגם חשוב להגיד, זה kick off שהצוות עושה. ושירלי עשתה עבודה אני חושב שלושה שבועות לפני שבכלל התחלנו את ה-kick off, אפילו הצטרף אליה איזה שהוא מתכנת, בשביל לעזור לה להוציא את ה-data. זה עוד לא יצא לדרך, אבל היא עשתה את עבודת ההכנה. ואז בעצם ל-kick off, שזה כזה פגישה שיש בה הרבה אנשים, והצוות כמובן שהולך לעבוד על ה-Task Force הוא חלק מזה, אבל אני הייתי ורועי היה, ודניאל שמנהל את הצוות של ה-platform, ועוד מעצבים ועוד מתכנתים, עוברים על המצגת ששירלי הציגה והיא מעבירה אותה. ויש תחושה של "בא לי לקרוע את הדבר הזה." כאילו, הנה, איזה הזדמנות מדהימה. זה kick off שהוא מדהים בעיניי. כי זה הפך להיות ממשהו כזה של "אוקיי, יש לנו בעיה", למשהו של-

ליאור:            "וואו, יש הזדמנות."

ערן זינמן:       יש לי פתרון, ולי יש פתרון, והנה, וזה ברור לי, וכאילו, זה פתאום נהיה כיף. כאילו, אני תמיד מסתכל על זה בתור משהו מאוד vague שהיא פשוט שופכת עליו ים של בהירות, ופתאום דוקרת את כל הנקודות שלא היו ברורות ואז לכולם כיף פתאום, כי קל להציע רעיונות. ואז שירלי אומרת רגע רגע, חבר'ה, אנחנו עוד לא מציעים רעיונות עכשיו. אני רק מסבירה את הבעיה. ותיכף היא תגיע לזה, וזה גם כיף, כי אתה מרגיש שותף. גם אם אתה לא חלק מה-Task Force אני מרגיש שאני אישית נותן את האינפוט שלי, המעצבים נותנים את האינפוט שלהם. זה לא הרגשה שהם רצים ואין לי מושג מה קורה שמה. ויותר מהכול, יש לך הרגשה שאתה סומך עליי מאוד. כי הם on top of it. אני יצאתי מהפגישה הזאתי בהרגשה של שירלי יודעת דדליינז, כאילו, היא הבן אדם הכי טוב היום בחברה שיודע איך להתעסק עם זה. אין מישהו היום שמבין את זה יותר טוב ממנה.

ליאור:            שירלי מסמיקה פה.

שירלי:            [צוחקת].

ליאור:            מזל שאנחנו באודיו.

ערן זינמן:       לא, היא גם מוכשרת. כי היא פשוט מבינה את זה. כאילו, היא דיברה עם משתמשים, היא ראתה כל-כך הרבה פידבקים, היא חפרה בזה. הצוות איתה, כל המתכנתים גם איתה. זו הרגשה מדהימה, כי אני, לי יורדת איזו שהיא אבן מהלב, של מישהו שהוא מוכשר ויש לו את הידע, מטפל בזה עכשיו.

ליאור:            מעולה.  ואז התנענו את ה-kick off.

שירלי:            אז אולי KPI של ה-kick off זה שכאנשים יוצאים ממנו מדגדג להם באצבעות-

ערן זינמן:       לגמרי.

שירלי:            לעשות אותו.

ליאור:            מה הדבר הבא?

שירלי:            אוקיי, אז אנחנו מבינים שזה חשוב ואנחנו מבינים מה הבעיות. השלב הבא זה להתחיל להעלות רעיונות. אז ממש יום אחר-כך נפגשנו לסשן של brainstorm.

ליאור:            כל הארבעה? מי היה שם?

שירלי:            היינו ארבעתנו והזמנו אורחים [צוחקת].

ערן זינמן:       מי שרוצה.

שירלי:            כן, אמרנו ומי שיש לו מה להגיד. זו בעיה שמלווה אותנו כבר שנים אז לאנשים מסתובבים כל-מיני דברים כבר בראש. ובסשן brainstorm אז בעצם מין אמרנו עכשיו אנחנו מעלים מלא מלא מלא רעיונות. העניין כאן זה להעלות כמות ולא איכות.

ליאור:            לפתוח את זה כמה שיותר.

שירלי:            לפתוח לפתוח לפתוח, כמה שיותר רעיונות. גם רעיונות גרועים זה סבבה, רעיונות מופרכים, רעיונות שאנחנו בחיים לא נעשה, רק כדי לקבל מאסה. השלב הבא זה לעשות בזה בסדר. אם התפזרנו, עכשיו אנחנו מתכנסים.

ליאור:            זה קורה תוך-כדי הפגישה?

שירלי:            אנחנו מפרידים בין שני השלבים. כמו שכשאת כותבת אנחנו מפרידים את שלב הכתיבה והעריכה, אז בדיוק אותו דבר. בשלב של ה-brainstorm אנחנו פותחים אתה ראש, ואז אחר-כך אנחנו מתכנסים, אנחנו מבינים מה ריאלי, מה לא ריאלי, מה נכון להתחיל איתו, מה לא נכון להתחיל איתו. והשלב הבא זה הסיגנל. אוקיי? מה הדבר הראשון שאנחנו יכולים לעשות, שהוא קטן וחשוב, שהוא מוגבל בהיקף שלו, שאפשר ממנו ללמוד הכי הרבה.

ליאור:            ביחס לרעיון אחד שעלה או ביחס לכמה רעיונות? עם כמה רעיונות בסוף את יוצאת מתהליך העריכה הזה שתיארת?

שירלי:            אני חושבת שאנחנו יצאנו עם 30. אבל חילקנו אותם לשלוש קבוצות. ואז את בעצם באה ואומרת דבר כזה. אוקיי, יש לי 30 פתרונות-

ליאור:            מה היו שלוש הקבוצות? [צוחקת]

שירלי:            שלוש הקבוצות? הייתה קבוצה אחת שמדברת על- אולי זה קצת ממש להיכנס לקישקע של המערכת, אבל בסדר. אחת הבעיות הכי משמעותיות שלנו בצוות הייתה להבין מתי בן אדם באמת סיים את המשימה. אוקיי? המערכת שלנו, היתרון הכי גדול שלה היא שהיא נורא נורא נורא גמישה. זאת אומרת שלא משנה אם אני בכנסייה או חנות קעקועים או חנות פרילנס, אני יכולה להשתמש בה. זה מאפשר גמישות באמת באמת אינסופית. מצד שני, אנחנו לא יודעים הרבה דברים. למשל את הדבר הזה. עכשיו, בשביל לעזור לאנשים לעקוב אחרי הדדליינים שלהם, משהו די קריטי הוא לדעת אם הם עשו אותם או לא. נכון?

ליאור:            ברור.

שירלי:            אז את כל הקבוצה הזאת של הפתרונות קראנו לזה identify, איך אנחנו יודעים שמשהו הושלם. הקבוצה השנייה של הפתרונות קראנו לה consume, זה איך אנחנו צורכים את המידע הזה, אם זה בתזכורות, אם זה בדו"ח, זה על הלוח בעצמו, זה במייל, לא יודעת. והדבר השלישי, הקבוצה השלישית, היא הייתה יותר זניחה, זה- אז קראנו לזה engage. כאילו, להגדיר את המוטיבציה. לעשות את הפעולה. אז זה ממש היה שני הדברים שרצנו עליהם במקביל.

ליאור:            שלושה.

שירלי:            התמקדנו בשניים הראשונים. כאילו, אמרנו engage נתמודד עם זה אחר-כך.

ליאור:            סבבה, לא הבנתי למה נעלם אחד בדרך.

שירלי:            יפה. את על זה.

ערן זינמן:       היא בפוקוס ליאור.

שירלי:            כן, וואי.

ליאור:            חייבת להיות, אחרת אנחנו-

ערן זינמן:       מישהו צריך להית פה, בוא נגיד ככה.

ליאור:            אחרת נגיע ל- [צוחקת].

שירלי:            אוקיי, אז היה לנו הרבה מאוד רעיונות, הרבה מאוד כיוונים, היינו צריכים להתחיל להתפקס.

ליאור:            סיגנל.

שירלי:            אז אמרנו סיגנל. עכשיו, למערכת שלנו יש כמה לוחות, שבכל לוח אפשר לנהל חלק אחר של העבודה. נגיד יש לוח אחד שאת מנהלת בו את היומיום שלך, לוח אחר שאת מנהלת בו roadmap ולוח אחר שאת מנהלת בו לא יודעת מה, רשימת קניות למשרד. בסדר? עכשיו, היינו צריכים להחליט אם ללכת ברמה של הלוח הבודד או ברמה יותר גלובלית. כאילו, אם לבוא ולהגיד לך-

ליאור:            גם לחבר בין לוחות שונים?

שירלי:            אז זהו, אז זה היה, נקודת ההחלטה פה הייתה אם להגיד היי ליאור, בוקר טוב, יש לך חמישה דברים שאת צריכה לעשות היום מכל העולם הזה. מכל העולם של מאנדיי. או ללכת לוח-לוח ולהגיד בלוח הזה יש ככה וככה.

ליאור:            משימה אחת, בלוח הזה יש שתיים.

שירלי:            בדיוק.

ליאור:            אוקיי.

שירלי:            ואנחנו החלטנו להתחיל בלוחות. מכמה סיבות. דבר ראשון, זה היה לנו יותר קל. טכנית. זה שיקול. כאילו, פשוט יותר מהר לקבל סיגנל בחזרה מהעולם. ודבר שני לרוב הלקוחות שלנו יש מעט בורדים. אז אמרנו אנחנו יכולים כבר לפתור 80 אחוז מהבעיה ולהבין הרבה מאוד, גם אם אחר-כך נלך לרמה של כל הבורדים. אז החלטנו להתחיל שם. והסיבה השלישית היא שדרך הבורדים יותר קל לנו, היה לנו יותר קל ללכת על ה-identify, היה לנו יותר קל לזהות מתי הם השלימו את המשימה. אז זה היה שלוש הסיבות, התחלנו עם הבורד, זה היה לנו יותר קל. ואז התחנו לקבל פידבקים. בסדר? מהעולם. גם פידבקים איכותניים. ובשביל זה-

ליאור:            פידבקים על מה?

שירלי:            פידבקים על הפתרון שעשינו.

ליאור:            רגע, אז תארי שנייה את הפתרון.

שירלי:            אוקיי, אז הדבר הראשון שיצאנו איתו היה הכי מפגר [צוחק]. בסדר? אם משהו קורה-

ערן זינמן:       הכי מדויק.

שירלי:            הכי מדויק, זה הרבה פעמים הולך ביחד, כן.

ליאור:            הכי פשוט.

שירלי:            אם משהו קורה היום, יש עליו שעון [צוחקת]. בסדר? ואז את נותנת את הערך המאוד מאוד בסיסי הזה, נכון? לא צריך בשבילו להבין מתי המשימה הושלמה, זמן הוא זמן. אבל, אם את מוציאה את זה לפועל, הדבר המאוד קטן הזה, שלקח לנו שלוש דקות עבודה לעשות, כבר אנשים אומרים לך מה חסר להם אחריה, מה עוד צריך, מה עוד חסר, מה, איזו בעיה עוד לא נפתרה. ואז לאט לאט התחלנו לשכלל את זה. אז הוצאנו את השעון הזה. אחר-כך הוצאנו אפשרות לקבל התרעות בתוך הבורד, ולהבין מה פספסת בתוך הבורד. ולתת צבעים אחרים, ולאט לאט זה הלך והשתכלל, ואז הלכנו לרמה של כל הבורד. זה מה שאמרתי לך קודם.

ערן זינמן:       עכשיו, אני חייב להגיד משהו, כי זה פשוט מעורר בי את כל הדברים שלפני זה, שאנחנו נדבר גם מה היה לפני זה. אבל זה כל-כך כיף, כי כל הגישה שלהם היא "חבר'ה, אנחנו עושים A B test." כאילו, זה לא "הנה הפתרון", ושירלי אומרת הנה, עשינו משהו מפגר, למרות שזה לא מפגר, כי היא ידעה כשהיא עשתה את זה שזה לא הולך להיות ה-

ליאור:            פתרון המלא.

ערן זינמן:       הפתרון המלא, כן. אבל זה לא משנה. כי כולנו באנו בראש של אנחנו יודעים לאן אנחנו- מה הבעיה, אנחנו מבינים איך אנחנו נזהה שפתרנו אותה. ואין בעיה לעשות מלא מלא ניסויים בדרך, כי זה סבבה. כאילו, אף אחד לא מתחייב. וכל רעיון שמישהו העלה, גם אם אתה מרגיש שלא לקחו את הרעיון שלך אתה אומר, אוקיי, אז תנסה משהו אחר ואנחנו כבר נראה אם זה יעבוד או לא יעבוד. זה פשוט מוריד את ה-friction כי כשעושים מוצרים וכאילו בא איש product ואומר "הנה, ככה עושים את זה", אז תמיד יש את הלחץ. אולי הוא טועה, אולי הרעיון שלי יותר טוב? ואין את זה פה. הרעיונות של כולם ייבדקו, שירלי תבדוק את הכול, אנו נדע כשמשהו הצליח. והנה, היא עושה מלא מלא מלא ניסויים. ששום דבר הוא לא חקוק בסלע.

ליאור:            שבעצם אתה מדגיש פה עכשיו את התפקיד של שירלי לא רק כאשת product אלא כמנהלת של הדבר הזה.

ערן זינמן:       אה, ברור. לכל דבר ועניין.

ליאור:            כן, שזה, שוב, זה לא מובן מאליו. כי בגדול יש לה צוות, יש לך צוות שהוא אורגני. ובו את אולי, אני לא אוהבת כשהשיחה הולכת לטייטלים, אבל יש פה איזשהו שינוי בדינמיקה, נכון?

שירלי:            כן. כן, גם יש פה חבורה של אנשים שלכל אחד מהם יש הרבה מה להגיד. וטוב שיש להם הרבה מה להגיד.

ליאור:            אבל יש מי שישמע גם. שזה חלק מהעניין ב-Task Force.

שירלי:            נכון, ובאמת עכשיו נשאלת השאלה אם אין מישהו אחד שמקבל את ההחלטות אז איך מתקבלות החלטות. אנחנו קצת סוטים מהתהליך, אבל בוא נלך לשם. כי זה מעניין אני חושבת. אז נגיד אני אתן דוגמה. באמת באיזשהו שלב, יחסית יחסית בהתחלה, היה לנו חילוקי דעות בתוך הצוות. ממש-

ערן זינמן:       מחנות?

שירלי:            מחנות. המתכנתים רצו מששהו אחד, ואני ו- [אידי?] המעצבת חשבנו שיותר נכון משהו אחר. ונתקענו. לא יצא, רבנו, צרחנו פה במשרד [צוחקת], ממש. זה היה ככה-כשדיון מתמשך יותר מחצי שעה את מבינה שמשהו פה לא בסדר.

ליאור:            שהוא לא דיון.

שירלי:            כן, שכבר כל אחד ננעל, ולא הצלחנו לקבל החלטה. ולמרות שאנחנו באמת משחררים דברים מהר ובקצב עדיין יש חשיבות, אין מה לעשות, עדיין יש חשיבות למה את עושה בסוף. כי יש לך זמן מוגבל. אז התווכחנו והתווכחנו, וישבנו, ולא הצלחנו ולא הצלחנו, והייתה אווירה גם בחדר נוראית. ואני אישית נורא נלחצתי. כי אמרתי טוב, אנחנו לא מתקדמים, אנחנו חייבים להוציא משהו. אי אפשר עכשיו לשבת ולהתווכח.

ליאור:            איך פותרים את זה?

שירלי:            אז סיימנו את הישיבה. כל אחד- אין, לא הגענו לפתרון, כל אחד ילך, יחשוב. אני הלכתי לארוחת צהריים, שתיתי קפה, קצת התייעצתי פה עם אנשים, ואז עשינו דבר כזה. מכל הרעיונות שאנשים אמרו, לקחתי שלושה דפי A4, שרטטתי את הפתרונות עם טוש, עם שארפי. ממש טוב עבה. כדי לא להתחיל להגיע לדיטיילז של ה-UI. ואז אמרנו אוקיי, יש אופציה א' – הפילטר. אופציה ב', אופציה ג', שלושה A4 תלויים על הקיר, ועוד דף אחד של A4, גם, עם לורד, הכי high level שיש, מה המטרות בכלל של המוצר. ארבע בירות, נכנסנו כולנו לחדר ואמרנו עד שנסיים את הבירה יש לנו החלטה. וכל מי שהעלה רעיון צריך להגיד מה זה הרעיון הזה, מה היתרונות שלו, מה החסרונות שלו. לקחנו מין post-it כאלה. את כל היתרונות תלינו על הקיר, את כל החסרונות תלינו על הקיר. ואז קרו שני דברים. דבר ראשון, את כבר לא יכולה להגיד "זה הפתרון הכי טוב כי הוא הפתרון הכי מושלם בעולם-"

ליאור:            את רואה פתאום כמותית כמה פתרונות.

שירלי:            או זה פתרון חרא. את מבינה מורכבות. כאילו, את מבינה, פה יש יתרונות, פה יש חסרונות. וזה עושה המון המון סדר בראש, ואז הצלחנו לקבל החלטה. מאוד מהר. כאילו, ממש. אז זה עוד- צריך להיות יצירתיים, כשאין אדם שיש לו את האמת והוא מחליט מה לעשות, אז צריך להיות יצירתיים בדרך קבלת ההחלטות. וזו דרך אחת, ולפעמים פשוט הולכים על מה שיותר קל לנו. ולפעמים רואים-

ליאור:            יש פה גם איזה עניין סביב זה שזה צוות זמני, נכון? זאת אומרת, זה צוות שבסוף התהליך הספציפי הזה כל אחד יחזור למחלקה שלו, ואת ה-Task Force הבא שלך את תעשי אולי עם אנשים אחרים.

שירלי:            כן, כמעט בוודאות אני אעשה עם אנשים אחרים.

ערן זינמן:       לא. בטוח, כן.

שירלי:            כן.

ליאור:            איך לומדים לעבוד כל-כך מהר עם אנשים שונים כל פעם?

שירלי:            זה מאוד אינטנסיבי. [צוחקת]. לא יודעת, בטירונות את נורא מהר נקשרת לאנשים, זה נורא נורא נורא אינטנסיבי. זה אנשים שלא עבדתי איתם – חוץ מארנון, מתכנת שעבדתי איתו על ה-Task Force הקודם שהיה די כושל ואנחנו ניגע בו עוד מעט – אבל אנשים שלא עבדתי איתם לפני. וגם שניים מהם יחסית חדשים בחברה, אז לא ידעתי איך זה ילך. ומאוד מהר נהיינו מאוד קרובים. קבוצת וואטסאפ מאוד פעילה-

ליאור:            זאת אומרת יש משהו בטוטאליות הזאת שדווקא-

ערן זינמן:       יש להם קבוצת וואטסאפ משלהם. [צוחק].

ליאור:            זה אומר הכול ערן? זה ה-KPI? [צוחקת].

שירלי:            מאוד פעילה [צוחקת].

ערן זינמן:       כן. זה והקבוצה מהגן.

ליאור:            כן [צוחקת].

שירלי:            לא, אנחנו חמודים, אנחנו מאוד מרימים אחד לשני. הרבה גיפים יש בקבוצה.

ערן זינמן:       אבל אני חושב ששירלי נגעה פה בנקודה טובה. כי זה שהיא מובילה, היא בעצם כן מובילה את האנשים האלה, למרות שהיא לא מנהלת שלהם. אבל היא מובילה אותם גם ממקום שיש להם דעות. וזה לא שהיא מחליטה. והיא צריכה איכשהו לייצר בצוות גם פוקוס. כל פעם לפקס מחדש את האנשים. בוא ניזכר שוב, מה אנחנו מנסים לפתור, והאם הפתרון הזה ייתן לנו את הסיגנל מהר יותר או פחות. אבל גם – וזה משהו שהיא נגעה בו – על הקצב. כאילו, היא כל הזמן אמרה "חבר'ה, אנחנו צריכים להתקדם." למה? כי היא מבינה שככל שהם יתקדמו יותר מהר. ולהתקדם זה אומר לשחרר משהו, נקבל סיגנל, ככה אנחנו יותר נצליח ב-Task Force. זה לא שאם נחשוב המון המן זמן עכשיו נמצא את הפתרון האולטימטיבי זה יהיה יותר מהר, אלא ככל שאנחנו נתקדם יותר מהר, נקבל יותר סיגנלים מהמשתמשים, ככה אנחנו ב-high level נתקדם יותר מהר כקבוצה. והקצב הזה שהיא אומרת הוא מאוד מאוד חשוב.

ליאור:            אז כמה זמן בעצם זה מ-kick off לסיגנל?

ערן זינמן:       שבוע [צוחקת].

שירלי:            שבוע, כן. ואנחנו כל הזמן משחררים דברים. כאילו, ב-Task Force הזה אני חושבת שהיו לנו כבר 20 ריליסים כאלה. לפחות.

ליאור:            אני רוצה לספר שכששירלי, כשדיברנו איתה על זה שנעשה את הפרק עכשיו אז היא אמרה רגע, אולי נחכה שנסיים את התהליך, ואז אני אוכל לספר על התוצאות ואני יכולה לספר לכם ככה בדיעבד. ויש משהו דווקא מאוד יפה בזה שאנחנו לא יודעים איך הסיפור הזה של הדדליינז נגמר. ואולי בהמשך נראה, מי יודע, אולי נמשיך ונקליט עוד פרק על זה, אבל כן שנייה להמשיך איתך על מה קורה אחרי שמסיימים את השלב שקראנו לו הסיגנל.

שירלי:            פשוט ממשיכים לאט לאט. כל פעם, זה לא-

ליאור:            איך הגענו ללאט לאט?

שירלי:            מהר מהר.

ליאור:            [צוחקת].

שירלי:            מהר יותר, מהר יותר. זה לא- אוקיי, זה לא שלב, כמו שהצגתי את זה. זה mindset מסוים, בסדר? וה-mindset הזה אומר גם אם [צוחקת] ראינו את העשן, הבנו לאן ללכת, אז עדיין אנחנו לא יודעים הרבה דברים. אז זה mindset, בסדר? אנחנו לא רוצים לעשות את הפתרון הכי מושלם, הכי פה, אנחנו רוצים ללמוד כמה שיותר, כי אנחנו מבינים, במיוחד במיוחד בהתחלה, שיש המון דברים שאנחנו לא יודעים. אנחנו פשוט לא יודעים. אז אנחנו כל הזמן מוציאים עוד ועוד סיגנלים שמלמדים אותנו עוד ועוד דברים.

ליאור:            מתי זה מספיק? מתי אומרים "די"?

שירלי:            אנחנו כל הזמן רואים איך אנחנו ביחס ל-KPI שלנו הראשוני. ואם אנחנו באמת מתקדמים לשם בצורה טובה. ואם אנחנו יודעים יותר, ואם אנחנו מקבלים פידבקים שהם יותר- יש כבר פחות דברים אקוטיים לאנשים להגיד, אנחנו רואים שמספרים יותר טובים, אנחנו רואים שהרבה פעמים אנחנו מסתכלים על דברים ב-funnel. funnel זה כמה אנשים שמתחילים לעשות דבר מסוים ממשיכים לעשות אותו. אז אם התוצאות של ה-funnel יותר טובות, אם אנחנו מצליחים להגיע ליותר אנשים. וגם פידבקים כמותיים. הדברים יותר ברורים.

ערן זינמן:       אני חושב שאחד הדברים הכי חשובים, זה שמהרגע שיש את ה-kick off יש לנו כל שבוע, מה שאנחנו קוראים לו sync meeting. זה פגישה ששירלי והצוות מעבירים, והם פשוט מראים את ההתקדמות. ומי שמגיע לפגישה הזאתי זה אנשים היו ב-kick off או אנשים שבא להם. וזה נורא עוזר להכתיב את הקצב. כי אין דבר כזה שעבר שבוע-

ליאור:            ואין תוצאות שמדברים עליהן.

ערן זינמן:       א' אין תוצאות של מה שהיה שבוע שעבר. ב' אין דברים חדשים שעלו שנקבל סיגנלים חדשים. וג' זה שאנחנו חייבים להיות יותר חכמים משבוע שעבר. וזה מאוד מאוד אני חושב עוזר ל-[ל.ב] אנחנו קוראים לזה ה-cadence של ה-Task Force. גם את המתכנתים, גם את הפתרונות שהם בוחרים לתכנת, אין כזה עכשיו דבר של בוא נתכנת עכשיו פתרון שייקח חודש. אפשר להתווכח ותמיד להגיד יש דברים מסובכים. אז התפקיד של שירלי הוא לעזור לתמצת למה אתה חושב שזה דבר חשוב עכשיו לעשות משהו חודש, בוא נחשוב איך מפרקים את זה, לדקור את הנקודה.

ליאור:            ליחידות הקטנות יותר, כן.

ערן זינמן:       כן, בשביל לעשות את זה כן בשבוע. וזה אמנות. כי להתקדם משבוע לשבוע, להיות חכמים יותר, לקבל סיגנל, לשחרר דברים ליוזרים שלנו, זה מאוד מאתגר. היא צריכה לתפעל כמה חזיתות במקביל כל הזמן. אבל זה מדהים, כי זה, שוב, אני אקח את המקום שלי, ההרגשה היא שא' הם on top of it. ב' שיש התקדמות. אני לא מרגיש אנחנו מבזבזים זמן. כי אני מרגיש אנחנו כל פעם מתקדמים. וכל מי שבחדר מרגיש את זה.

ליאור:            שירלי, מה מצפה לך בשבועות הקרובים?

שירלי:            אנחנו כן לקראת סיום.

ערן זינמן:       היא גם מרמה, כי אני יודע שהם הצליחו.

שירלי:            [צוחקת]. אתה הורס את המתח.

ליאור:            לא, את לא מתחמקת מזה. מה זה אומר שהצלחתם?

שירלי:            אני לא מתחמקת. לא, אני רגע אענה לשאלה הראשונה שלך.

ליאור:            לא לא, את לא תתחמקי מההרמה להנחתה של ערן.

שירלי:            אוקיי, אז כמו שאמרנו, בהתחלה דיברנו על retention של 35 אחוז שבועי. עכשיו, retention של 35 אחוז שבועי צריך לחכות כמה שבועות כדי לראות. זה בדרך-כלל מתייצב, אצלנו לפחות זה משתנה תוך ארבעה-חמישה שבועות. אז לוקח זמן. מה שאנחנו כן יכולים לראות זה משהו שאנחנו וקוראים לו proxy. proxy זה משהו ש-

ליאור:            אבירם דיבר עליו בפרק של ה- A B test קצת.

שירלי:            אז אני רגע אתן קונטקסט כאילו מה-platform ולא מה-growth. זה משהו שאומר לנו, שנותן לנו תשובה יותר מהר. ואומר לנו אם אנחנו הגענו לשם אז כנראה שה-retention יהיה יותר גבוה אם נסתכל על זה עוד ארבעה שבועות. למשל, יש יותר שימוש בתאריכים. אוקיי? ואנחנו רואים באמת עלייה מאוד מאוד מאוד גדולה. ברמת ה-sync- הקודם זה היה 600 אחוז. אוקיי? אבל זה באמת שבוע ראשון, אז אנחנו מצפים שתהיה עלייה, כי אנשים משחקים עם הפיצ'ר. ואם אנחנו מסתכלים על זה שבוע אחר-כך, שאנחנו לוקחים בחשבון עוד שבוע, זה כבר ירד ל-480 אחוז. אבל זה עדיין מגניב.

ערן זינמן:       וזה מה שנקרא "בום". עכשיו שירלי מצטנעת. יש את החדר, יש את ה-sync meeting, החבר'ה באים, מראים את הפיצ'ר החדש שהם עשו, מסתכלים על היוזרים. פאקינג 600 אחוז. זה-

ליאור:            בקרב כמה יוזרים?

שירלי:            8000.

ליאור:            זה מדהים.

שירלי:            כן.

ליאור:            אני תמיד אומרת ליזמים כשאני פוגשת אותם שאי אפשר לדבר רק באחוזים. כי 480 אחוז מעשרה אנשים זה לא מגניב. אז יש לי אובססיה כזאת לתן את האחוזים ותן את המספר האבסולוטי.

ערן זינמן:       לא, זה היה מגניב.

ליאור:            וזה בדיוק מוביל אותי לשאלה הקודמת שלך. כי שאלת קודם איפה אנחנו עכשיו. ב-Task Force. אז בעצם עד עכשיו אנחנו מרגישים שאנחנו די טובים בלייצר פתרון ל- נקרא לזה early adopters, בסדר? לאנשים שהשתמשו בזה עד עכשיו. אבל אנחנו צריכים להגיע ל-50 אחוז. מהאנשים. אז מה עושים? אז עכשיו-

ליאור:            כי זה היעד שהצבתם.

שירלי:            כי זה היעד שהצבנו. וזה מאוד מאוד מכוון אותנו. אז עכשיו הפוקוס שלנו הוא להביא עוד אנשים.

ליאור:            אז איך אתם עושים את זה?

שירלי:            אז מה שהתחלתי ממנו בהתחלה זה שאנחנו לא יודעים להגיד מתי אנשים ישלימו את המשימה. אז התחלנו, בהתחלה אמרנו בוא נתעלם מהאתגר הזה. אוקיי? אנחנו, בוא נראה שאנחנו תופרים פתרון טוב לאנשים שכבר מבינים את זה, לאנשים שהם, שוב, ה-early adopters האלה, שהם, מה זה אומר? זה אומר שהם יכולים יותר להתאמץ או יותר לסבול כדי להשתמש בפיצ'ר, בסדר? אז אמרנו בוא נתעלם מזה, נעשה איזשהו תהליך שהוא יחסית מורכב, כדי שיגרום לבן אדם להגיד סיימתי את המשימה. לזה קראנו דדליין, עמודת דדליין. ועכשיו אנחנו מבינים שאנחנו יכולים לתת ערך לעוד אנשים גם בלי שנדע בצורה מאוד מאוד מדויקת אם זה דדליין או לא דדליין. אז איפה זה בא לידי ביטוי? אחד הפיצ'רים שעשינו, קראנו לזה my week, שזה מה שזה נשמע. את נכנסת לשם ואת רואה איך השבוע שלך נראה, איך השבוע של הצוות שלך נראה, פיצ'ר די מגניב. ועד עכשיו אמרנו אנחנו מכניסים לשם רק משהו שהוא דדליין. זאת אומרת, רק משהו שאנחנו בטוחים במאה אחוז של דיוק שזה מידע שהוא רלוונטי לבן אדם. ואז הסתכלנו על המספרים. וראינו ששלושת-רבעי מהאנשים שנכנסים לפיצ'ר הזה בפעם הראשונה אין להם שם כלום. בסדר? זה ריק. וזה אומר שה-funnel הוא לא טוב. כי אם נכנסתי למשהו, אמרו לי בואי, תראי, את יכולה לעקוב אחרי כל הדברים שיש לך השבוע, ואז את לא מבינה מה קורה שם, אז כנראה שלא תחזרי. ואז הבנו שאנחנו יכולים להוריד את הרף. זאת אומרת, אנחנו יכולים-

ליאור:            ללכלך את זה קצת.

שירלי:            כן. אנחנו יכולים לתת עוד ערך גם לאנשים שלא אמרו לנו בצורה מאוד מדויקת "זה דדליין". מה אני מתכוונת? אני יכולה לדבר על תאריכים. נגיד אני יכולה להגיד כל הדברים האלה קורים היום, כל הדברים האלה קורים השבוע. אני לא אגיד "את זה פספסת, ואת זה עשית, ואת זה עשית בזמן", וכאילו לתת עוד ערך. אבל זה יותר מידתי קצת. כי מה שעשינו עד עכשיו, אמרנו בשביל לקבל value די בסיסי אתה צריך לעבוד ממש קשה. ועכשיו אנחנו משנים את ה-mindset הזה. וגם ללקוחות חדשים עשינו פתרון אחר, שהם כבר מההתחלה מקבלים את זה מוכן. הם לא צריכים לעבוד על החיבור וזה. אז לקוחות חדשים קצת פחות מטריד אותנו. אבל עדיין, יש לנו כמעט, יש לנו 250 אלף לקוחות שעכשיו צריכים לשבור את הראש. אנחנו רוצים להראות, אנחנו לעזור להם גם. אז מה אמרנו? אמרנו אנחנו לא רוצים להיות טכנוקרטים, אנחנו לא אומרים "לא, לא נתת לנו את המידע, לא חתמת על הטופס הזה, לך הביתה" – זה לא מס הכנסה. אנחנו-

ליאור:            פחות מס הכנסה [צוחקת].

שירלי:            אנחנו מתאימים את ה-

ליאור:            לא, עולם הדימויים של שירלי הוא משהו.

שירלי:            מס הכנסה והמדבר. איך זה מדבר אחד עם השני?

ליאור:            מדבר ועשן, מס הכנסה, והיינו ב-floss של שיניים. כאילו,

שירלי:            כי אני תמיד יש לי איזו חוויה מתסכלת כזאת מלהגיע לכל משרדי הממשלה והאלה ולשכוח טופס אחד או לא זה, ואז אומרים לי לכי הביתה.

ערן זינמן:       הם בונים על זה, מה זאת אומרת.

שירלי:            כן. וזה מוציא אותי מדעתי. אז אנחנו לא רוצים להיות כאלה. אנחנו רוצים שגם בלי לעשות כלום אנחנו כבר נותנים לך משהו. אם אתה רוצה לקבל ערך מורכב, בוא תעשה עוד משהו, אבל אנחנו לא טורקים לך את הדלת בפנים. אז זה איזו שהיא חשיבה פרודקט [ל.ב] אנושית, שמובלת מתוך המספרים.

ליאור:            הגענו לשלב בפרק שנקרא "זה לא תמיד היה ככה" [צוחקת]. שבוא אתה, מגיעים לשלב שבו אתה מספר לנו מה עשינו לפני שהבנו ש-Task Force זו בכלל שיטת עבודה רלוונטית. כי זה לא תמיד היה ככה.

ערן זינמן:       אני חושב שיש דוגמה אחת ש, אני אשתמש אולי בדוגמה, כי זה די קל. אני חושב אפילו ששירלי הייתה מעורבת בה. שוב, ישבנו מה לעשות, עשינו תוכנית לרבעון הקרוב, ואמרנו אוקיי, יש לנו עמודה שמאלית במוצר שהיא משמשת לנוויגציה, לניווט.

ליאור:            מתי זה היה בערך?

ערן זינמן:       אני חושב שנה.

שירלי:            לפני שנה.

ערן זינמן:       משהו כזה.

שירלי:            אולי קצת יותר.

ערן זינמן:       ואז אמרנו "טוב, צריך לשפר אותה." זה המשפט הקלאסי. אפילו זה, יש לזה שם קוד אצלנו, בוא נעשה, קוראים לזה left pain, העמודה בצד שמאל. בוא נעשה left pain v2. קלאסי. גרסה מס' 2. ואז אמרנו לשירלי, אני חושב שזה היה את ואני לא זוכר בדיוק מי היו מתכנתים, "צאי לדרך", [צוחק], תעשי את זה. וזה היה פשוט כאוס אחד גדול. זה, למה זה היה כאוס? כי דבר ראשון-

ליאור:            אתה קורא את המחשבות שלי.

ערן זינמן:       אני מכין לעצמי את השאלות ועונה עליהן. את רואה ליאור, אני משתפר.

ליאור:            זה היה בטלפתיה.

ערן זינמן:       כן.

שירלי:            שאלה טובה ליאור.

ערן זינמן:       אתן מפריעות לי. [צוחקות]. כי לא הגדרנו לשירלי מה זה הצלחה. לא הגדרנו מה הבעיה. רצנו ישר לעשות את הפתרון. השבועיים האלה שהיא חקרה את הדדליינים, למרות שזה נשמע מייגע, אולי למי ששומע את זה, למה לא ישר מתכנתים משהו, יש למישהו רעיון? זה בדיוק ההבדל בין- תראי את עולם הדימויים שלי, לקחת נשק ולרסס אל מול לצלוף במטרה. במדבר.

ליאור:            במס הכנסה.

ערן זינמן:       במס הכנסה. אז אני חושב ש, כאילו, זה בדיוק היה ההבדל. אמרנו לה שירלי, בואי תשפרי את ה-left pain. אנחנו חווינו איזו שהיא בעיה בתור לקוח של המוצר של עצמנו, שזה הכי נורא. כי אנחנו משתמשים במוצר בצורה X, מסוימת, שאולי רוב הלקוחות שלנו לא משתמשים, ככה גילינו בדיעבד. יש לנו הרבה יותר תוכן מהלקוחות שלנו. הבעיה שלנו הייתה עם הנוויגציה, היא לא בעיה שהייתה ללקוחות שלנו. ואז אני חושב ששירלי באה ושאלה כל-מיני אנשים, וכל אחד זרק אותה למקום אחר עם הדבר הזה. ואז עשינו אוקיי, חייבים לעשות ישיבה. זו הייתה ישיבה נוראית, אני מרחם על שירלי, היא הייתה צריכה להוביל אותה, רק באיזה שהוא שלב כאילו ויתרה. כי ישבנו בחדר, והיא הראתה כל-מיני דברים שהמעצב עבד עליהם. ואז היה ויכוחים, ומישהו אמר זה גרוע, ופה יש trade off, ו-

ליאור:            כלומר דילגתם על כל השלב שבו, הבנו שיש בעיה, אבל דילגתם לחלוטין על השלב שבו מנסים להבין מה באמת הבעיה?

ערן זינמן:       דילגנו על השלב ש, א' הבנו באמת שיש בעיה. אנחנו חווינו בעיה. לא ידענו יש בעיה לשאר הלקוחות. דילגנו על השלב של להבין איפה הבעיות, איפה ההזדמנויות. דילגנו על השלב של בוא ננסה. זה ישר הלך למקום של "הנה שירלי, תמצאי את הפתרון המושלם." איך?

ליאור:            הנה מעצב יושב-

ערן זינמן:       כן, ועוד פרויקט של חודשים. כאילו, היא צריכה לעשות one shot הימור, וזהו. או שפגעה או שלא פגעה. ואיך, איך היא תעשה את זה? זה כאילו, זה פוקס אם זה מצליח. ויצאנו מהפגישה הזאתי, התפוצץ לי המוח אני זוכר, שעה ישבנו שם והתווכחנו. וכל אחד עם האגו שלו, וכל אחד עם הרעיונות שלו. ואז סיימנו, אמרנו "טוב, הפרויקט מבוטל. לא עושים את זה."

ליאור:            אחרי כמה זמן?

שירלי:            שלושה חודשים אני חושבת.

ערן זינמן:       כן. נורא.

שירלי:            שזה יקר.

ערן זינמן:       שברון לב, באמת. הפרויקט מבוטל, מחקנו את הקוד. חזרנו אחורה. וזהו, ואז אתה מבין אוקיי, התהליך לא בסדר, זה לא הבעיה של שירלי, זה לא הבעיה של מעצבים. וזה גם לא הבעיה של אנשים שהיו בחדר והעלו את הדברים, כי באמת היו להם רעיונות טובים. התהליך לא היה טוב. התהליך היה גרוע. התהליך היה גרוע כי רצנו לעשות בלי להבין.

ליאור:            הבנת את זה מיד אבל, שזה בתהליך?

ערן זינמן:       אני יכול להגיד שכן, לא יודע. בדיעבד כן. הבנתי שיש בעיה, אני לא ידעתי בדיוק לשים את האצבע. אבל הבנו ששלחנו את כולם למשימת התאבדות עם הדבר הזה, לא היה סיכוי להצליח. וידענו שיש בעיה עם התהליך, והבנו ש-

ליאור:            אגב, מזל שזה לא הצליח. תאר לך שבטעות זה היה מצליח?

ערן זינמן:       יכול להיות.

ליאור:            אי אפשר לקבל החלטות על פוקסים.

ערן זינמן:       שמעי, בעבר עשינו ככה דברים. כי כשהחברה צעירה ופשוט צריך להתקדם, לייצר איזשהו motion, אז מישהו, זה גם מעט מאוד אנשים, אז מישהו מחליט משהו, ואז בן אדם אחד מחליט משהו ועושים אותו. וזה עבד.

שירלי:            השאלה מה זה עבד.

ערן זינמן:       התקדמנו. [צוחק]. בוא נגיד ככה.

ליאור:            זה יצא.

ערן זינמן:       זה יצא, והתקדמנו. אני חושב שזה נכון לחברה בשלבים מוקדמים, שאין יוזרים, ואין מה לבדוק, ואין לך מה להפסיד.

ליאור:            מתי זה מפסיק להיות נכון?

ערן זינמן:       ברגע שאתה מבין שיש trade off. ברגע שאתה מבין שיש יוזרים שמשתמשים בפיצ'ר בצורה X ואתה משנה להם את זה. ברגע שאתה מבין שאתה לא מבין מה אתה מנסה לפתור. אז זה מאוד מאוד משנה. ואת יודעת, זה היה נוראי. האנשים לא היו רתומים, המפתחים לא היו רתומים. שירלי לא הבינה מה אנחנו מצפים ממנה-

ליאור:            אולי זה גם קשור ל-trade off או לרגע הזה שבו אתה מבין שזה גם לא רק הזמן שלך? זאת אומרת, הפעם, במה שאתה מתאר, זאת שירלי שהולכת שלושה חודשים להעביר על משהו ש-

ערן זינמן:       כן, לוקחים אנשים טובים ומבזבזים להם את הזמן. אין דבר שיותר משגע אותי מהדבר הזה. את שירלי ומתכנתים וכו'. ואני חושב שלמדנו הרבה מהדבר הזה. והשתנינו עם כל הדבר הזה. והתהליך היום הוא פי אלף יותר טוב. כי הוא מערב, כי הוא inclusive, כי האנשים בתוך הצוות הם חלק מזה, כי כולם מרגישים מעורבים. כי – וזה הכי חשוב – אנחנו יכולים למדוד שזה הצליח, וכי אנחנו מקבלים כל הזמן פידבקים, לאורך הדרך. אז אין כבר דבר כזה של הרעיון שלי והרעיון שלך ואני צודק והוא טועה ולי יש תאוריה ולי יש פילוסופיה. אין. זה פשוט הצלחנו או לא הצלחנו, ניצחנו או לא ניצחנו. וזה מדהים, כי הדבר הכי חשוב בעניי זה שהצלחנו ולהעביר את ה-ownership. ה-ownership היום בדדליינז נמצא אצל שירלי במאה אחוז, ואצל הצוות. וזה scalable. זה משהו שאפשר להגדיל אותו ולשים אותו בכמה צוותים.

ליאור:            כמה טאסק-פורסים אנחנו עושים במקביל?

ערן זינמן:       אז היום יש לנו את הדדליינז של שירלי, יש לנו עוד Task Force של communication, שמטפל בתקשורת בתוך המערכת, שמוביל אותו בן. יש לנו את ה-growth, שזה עוד Task Force, ועכשיו יש לנו product manager חדשה שהצטרפה, שגם אמורה להוביל איזשהו Task Force. ויש את אייל שמוביל Task Force של הטמפלטים. אז כרגע רצים ארבעה במקביל.

ליאור:            כלומר כל אנשי ה-product שלנו בעצם מובילים איזשהו צוות של Task Force?

ערן זינמן:       כן, היום כן. ובמקביל יש לנו את הגוף של הפיתוח שהוא עדיין, רוב המפתחים עדיין נמצאים שם. שהם לא ב-Task Force, שהם עובדים על תשתיות ודברים ב-road map שאנחנו אמרנו אוקיי, את זה אנחנו רוצים לעשות, ואנחנו מבינים מה זה.

ליאור:            מה המחיר של זה?

ערן זינמן:       המחיר? תראי, יש מחיר בזה שמפתח מתנתק. ומעצב מתנתק. כי תאורטית יכול להיות שיש לו שעה להרוג ואז הוא יכול לעשות איזשהו פיצ'ר. אבל העוצמה הזאתי… אני יכול להגיד לך משהו מצחיק? אנחנו עכשיו הולכים לסיים את ה-Task Force של שירלי והמפתחים, ארנון, אמר לי שהוא לא רוצה [צוחק], הוא רוצה להישאר ב-Task Force. הוא כל-כך נהנה מזה והוא לא רוצה לסיים. הוא אמר "תנו לנו עוד זמן, יש לנו עוד דברים לעשות", וזה מדהים בעיניי, הוא כל-כך מחובר ו-engaged לזה, הוא חי ונושם את זה, שזה כיף לראות את זה.

ליאור:            כאן היתרונות עולים על החסרונות.

ערן זינמן:       בעיניי כן. בגודל מסוים זה… שוב, אנחנו כרגע גוף פיתוח של בערך 40 אנשים. זה יתרונות עצומים.

ליאור:            שירלי, ככה לסיום. Task Force למתחילים. מה היית ממליצה?

שירלי:            אני חושבת שיש הרבה דברים שאפשר לקחת מהתהליך הזה, בלי לקרוא לזה Task Force, בלי להתנתק. אז אם נתחבר לדוגמה של ה-left pain, שהייתה pain מאוד מאוד גדול, אז אפשר לדקור שם בעניי שתי נקודות. דבר ראשון, להבין את ההזדמנות ואת האימפקט כאן. היום אנחנו יודעים ש-85 אחוז מהלקוחות שלנו יש להם פחות מ-20 לוחות. זאת אומרת שהבעיה הזאת שאנחנו חווינו כל-כך חזק, לא קיימת. אז כל החודשים האלה וכל התסכול וכל, באמת, חוויה לא פשוטה לכל המשתתפים, היא פשוט הייתה נמנעת. לא היינו הולכים לשם. בטח בטח שלא בשלב שהיינו נמצאים בו בחברה. אז זה דבר ראשון. בואו תבינו שהדבר הזה שאתם עכשיו משקיעים בו זמן מזיז משהו גדול. זה דבר שאני חושבת שהוא מאוד מאוד משמעותי. והדבר השני, שגם מתקשר ל-left pain, זה איזו שהיא תחושה שהייתה אז, בואי תשבי בחדר ותפצחי את חידת ההיגיון הזאת שנקראת left pain בצורה הרמטית ומושלמת, מוצר מורכב ברמות שאני לא יכולה לתאר לך. ויאללה, בהצלחה. הם היינו עושים את זה היום היינו מפרקים את זה ל-30 חלקים שונים. אז גם הפיתוח הזה שהוא בשלבים קטנים, וזה נורא מצחיק, כי אפילו ב-left pain בעצמו, בסוף הוא לא נגנז לגמרי, יצא ממנו מוצר קטנטן שנקרא bold switch. לקח לנו לעשות אותו לילה של פיתוח, שארנון עשה בלילה. והמוצר הזה, את יכולה בצורה מאוד מאוד פשוטה לדפדף בין בורדים. אז כבר על ה-15 אחוז האלה, שיש להם המון המון בורדים, יכולים ממש בקלות לנווט. לנו זה פתר את רוב הבעיה. לא את מאה אחוז מהבעיה, אבל זה כבר מאוד הקל עליה. וזו דוגמה נורא טובה למה שדיברנו עליו קודם. במאוד מעט מאמץ, אם מבינים מה מנסים לפתור, שזה נוויגציה של הרבה מאוד לוחות של בורדים, פשוט עשינו את זה מאוד בקלות. אז לעשות את הדברים בצורה … [00:54:13]. עוד משהו ברמה היותר, לא יודעת, אנושית, זה, יש איזו נטייה בהרבה חברות והרבה צוותים שתהליך של פיתוח מוצר זה מאוד תהליכי. יש, מבינים את ה-product, עושים אפיון, עושים עיצוב, ואז מגישים את זה למתכנת. וב-Task Force זה לא המצב. המתכנתים והמעצבים, וכל מי שנמצא ב-Task Force, מ-day one מחוברים לבעיות. שזה משהו שהוא אקוטי. ממש.

ליאור:            כל שאלה שנשאלת בעצם מקבלת את כל הזוויות הרלוונטיות. מהרגע הראשון.

שירלי:            כן. והדבר האחרון, שזה גם יותר תהליכי, זה לשאוף כמה שיותר מהר להוציא דברים לפועל. כאילו, פשוט, ברגע שאתה מתווכח יותר מ-20 דקות על משהו להבין שדקה אחת שזה live שווה את כל הוויכוחים ואת כל ה… בעולם.

ליאור:            ערן, לך יש משהו ככה להגיד למי שעושה פעם ראשונה Task Force?

ערן זינמן:       אני רק יכול להגיד ש, לא למי שעושה פעם בראשונה, אבל טיפ, כאילו, דבר שלנו מאוד מאוד עזר. דווקא כשהרגשנו שאנחנו תקועים עם ה-left pain. אז פגשנו בחור, חבר, בשם גיל הירש. אחד האנשים היקרים. והוא עושה סדנאות product, הוא היה בפייסבוק, ויזם לפני זה. ואני ורועי הלכנו לזה, ליומיים. ב-TR, הוא היה הכי טוב שקיבלתי ליומיים מחוץ למשרד אי-פעם. והוא סיפר לנו, הוא מדריך אותי סדנה של איך עושים את זה בפייסבוק ואיך עושים את זה בחברות אחרות. וזה מאוד מאוד עזר לנו. שם הוא מדבר על כל העקרונות, הרבה מאוד מהדברים שלקחנו זה לקחנו ממנו ומהסדנה הזאתי. אז אני מאוד ממליץ. זה חשוב שהיזמים יהיה חשוב להם לעשות את זה בצורה טובה. כי זה תהליך של אדפטציה של הארגון, גם לנו זה דרש מאמץ בשביל להגיע למקום הזה שאנחנו עושים טאסק-פורסים. בצורה הזאתי.

ליאור:            אתה אומר אז בעצם לפני שאתה שולח את שירלי לעשות את זה אתה צריך להבין בעצמך איך עושים את זה.

ערן זינמן:       שזה חשוב לך ושאתה מבין למה אתה עושה את זה. ואני חושב שיש הרבה יזמים שהם עדיין בכובע של ה-product, שהם מרגישים שהם ה-visionary והם יודעים בדיוק מה צריך לעשות. זה דרך מהירה לגיהינום הדבר הזה, ברגע שחברה גדלה. ואותי כל הזמן הטריד איך אנחנו עושים את זה scale, ואיך אנחנו מייצרים, אני קורא לזה מיני-מנכ"לים מתוך החברה שיכולים להוביל את התהליכים האלה. ואני מרגיש שמצאנו את זה. אני לא יודע אם זה ימשיך לעד, וכנראה יהיו לנו עוד אתגרים של scale, אבל כרגע זה ממש מרגיש לי שאנחנו יכולים לרוץ קדימה בהמון חזיתות.

ליאור:            איזה כיף. שירלי, איזה כיף היה.

שירלי:            ממש.

ליאור:            תודה שהצטרפת אלינו.

שירלי:            ממש נהניתי.

ערן זינמן:       תודה שירלי.

ליאור:            תודה ערן.

ערן זינמן:       תודה ליאור.

ליאור:            תודה לכולם שהאזנתם.