116: על השותפות של מייסדי מאנדיי.קום

 

ליאור:         היי ערן.

ערן:            היי ליאור.

ליאור:         היי רועי.

רועי:           שלום ליאור.

ענבל:          היי כולם. אני ליאור קרנכל, והיום אנחנו הולכים לדבר על שותְפות.

ערן:            שותָפות.

ליאור:         שותָפות. הדרך התקנית היא להגיד שותָפות, אנחנו נזרום.

ערן:            כן.

ליאור:         ובאופן ספציפי יותר-

רועי:           אפשר להגיד שמעכשיו אם נגיד שותְפות או שותָפות, הכוונה לשותָפות.

ליאור:         נכון. [צוחקים]. כזה. אז באופן ספציפי יותר, אנחנו נדבר היום על השותפות שלכם. שבעצם התחלתם אותה לפני כמעט עשור. והיא אפשר להגיד הבסיס להקמה ולצמיחה של מאנדיי. אם תרצו או לא תרצו. ואם אתם מאזינים לנו בפעם הראשונה, אז אני אספר לכם שהגעתם ל-Startup for Startup, שזה הפודקאסט שבאו אנחנו חולקים מהניסיון, מהידע והתובנות שלנו כאן במאנדיי.

ערן:            יאללה.

ליאור:         נתחיל. [מוזיקה] הפרק של היום מרגש כי אנחנו הולכים לדבר על משהו שלדעתי באמת לא דיברנו עליו עד היום. נכון? איכשהו יצא שלא עשינו פרק על השותפות שלכם. ולאחרונה נהייתם Co-CEOs, גם על זה נדבר, זה יגיע. עוד סיבה שהפרק הזה מרגש היא שבאמת זה פרק שנולד מהקהילה. למי שלא יודע, יש לנו קהילת סטארט-אפ מאוד פעילה. והחודש הזה, חודש מאי, מוקדש לנושא של שותפים ושותפות, ושותפויות. וחשבנו שיהיה הכי נכון לסיים אותו בפרק שיתאר את איך הדברים נראים אצלנו. אז אספנו שאלות מהקהילה וננסה לענות על כמה שיותר מהן. ולפני שנעבור לשאלות של הקהילה יש לי שאלה משל עצמי. מה בעצם הופך את השותפות שלכם לטובה?

רועי:           במילה אחת – הכלה. זה מצחיק, בדיוק דיברתי עם אח שלי על מה הופך זוגיות לטובה, אז נתתי דוגמה עם ערן [צוחקים].

ערן:            פרחים כל יום שישי.

ליאור:         הכלה.

רועי:           אז כזה. שבעצם אנחנו מבינים כל אחד את הבעיות של השני, יודעים לעבוד איתם, ואני חושב שכאילו, מה הופך את זה להיות טובה זאת השאלה מבחינתי over time, כאילו, אחרי הרבה זמן, זה היכולת שלנו לפתח אחד את השני ושאנחנו מבינים שיש לנו בעיות ועוזרים אחד לשני להתקדם עם הדבר הזה ומסוגלים ביחד ככה להכיל אחד את השני בתוך התהליך הזה.

ערן:            ואני קורא לזה אחרת. אני קורא לזה תקשורת והתפתחות. מבחינתי מה שלי מאוד מאוד עובד, שמאז ומתמיד הייתה לנו תקשורת מאוד מאוד פתוחה, מאוד ישירה. אנחנו מדברים על הכול, כל מה שמפריע, כל מה שטוב, כל מה שלא טוב. וזה בעיניי הבסיס להכול. הערכה הדדית מאוד מאוד גדולה מההתחלה. והתפתחות לצד זה. הבנה שכל אחד מאיתנו יש לו עוד מסע לעבור. אני חושב שזה… אמרתי שניים בהתחלה, אז שלושת הדברים שהייתי בוחר. תקשורת, הערכה-

ליאור:         וצמיחה.

ערן:            וצמיחה, כן.

ליאור:         מהמם. אז זה ככה-

רועי:           נראה לי שאמרנו את אותם דברים אבל הוא אמר את זה יותר טוב [צוחקים].

ליאור:         אז מכל הטוב הזה של ה"כאן ועכשיו", נחזור רגע להתחלה. ואני אשמח שתיקחו אותי לרגע שהחלטתם שאתם מקימים חברה ביחד. שאתם הולכים על זה. אחר-כך נדבר על איך הכרתם וזה, אבל ממש לרגע שהבנתם שאתם נכנסים לזה ביחד. האמת שאף פעם לא שמעתי על הרגע הזה.

ערן:            לא דיברנו על זה אף פעם, כן.

רועי:           אני חושב שכאילו, ההתחלה הייתה שהכיוון הזה היה משהו שאני התחלתי אותו. ורציתי מאוד שערן יצטרף. אליי למשהו שכבר ככה התחיל, כן? לא היה שם כלום, לא היה לקוחות, זה לא היה מוצלח [00:04:00] באיזושהי צורה. אבל לקונספט כבר אפילו גייסנו כסף. ואז אחרי זה ערן הצטרף. עכשיו, הסיבה שרציתי זה כאילו, אני מכיר את ערן שנים מהצבא. אבל כשהלכתי לחתונה שלו – אני אספר את הסיפור הזה, אין מה לעשות.

ערן:            יאללה.

ליאור:         הוא לא יכול לברוח מהחתונה שלו, כן.

רועי:           כשהלכתי לחתונה אז הוא תכנת את כל החתונה, כן? הוא עשה אפליקציה לחתונה, עם הוראות הגעה, עם GPS, את מגיעה לחתונה כאילו, אנשים צילמו את התמונות שלהם, זה הופיע על מסכים. ואנחנו ישבנו שם בשולחן ופתאום יש לי נוטיפיקציה, "בואו לרחבת ריקודים". כאילו, זה הרג אותי כבר, כאילו כמה level of details של הדבר הזה. עכשיו, אז היה לי ברור כאילו שאנחנו חושבים אותו דבר, כן? מה שנקרא, אם אני הייתי מתחתן זה כנראה היה אותו דבר, כן? וזה לי לפחות היה-

ליאור:         סיגנל כזה.

רועי:           מאוד ברור שזה יהיה מאוד מוצלח. וזה ככה התניע את זה. מהצד שלי. עכשיו, אני לא יודע מה…

ליאור:         רועי לא תכנת את האפליקציה לחתונה שלו כדי שתוכל להחליט שאתה נכנס איתו לשותפות.

ערן:            אני יכול להגיד שמהצד שלי מה שלי מאוד קסם בשותפות זה מצד אחד שאנחנו באמת כמו שהוא אמר חושבים מאוד דומה. כאילו, שנינו מתכנתים, והיה לנו גם סטארט-אפ לפני זה, ואני זוכר שנפגשנו במילואים וכל אחד התבכיין על הסטארט-אפ שלו. כאילו, זה היה מאוד מעניין. אבל גם מה שמאוד מאוד אהבתי אצלו זה את צורת החשיבה השונה. כאילו, מאוד אהבתי את זה. כאילו, זה נורא סקרן אותי. ואני באופן כללי כאילו, אני מאוד מנסה למצוא דברים… בכלל בחיים, כאילו, לא לחפש רפליקה של עצמי בכל דבר שאני עושה, אלא לחפש משהו משמעותי שהוא שונה, ואני חושב שמאוד התלהבתי מזה. זה לא straightforward בוא נגיד.

ליאור:         ואז התחלתם ובדקתם? או שפשוט כאילו קפצתם למים ומאז אנחנו כאן?

רועי:           די קפצנו למים.

ערן:            קפצנו למים. כי לא היה מה להפסיד וכאילו, לא יודע, היינו מאוד aligned על הדבר הזה. כאילו, אנחנו מההתחלה אמרנו "יאללה".

ליאור:         עושים מה שצריך לעשות.

ערן:            עושים מה שצריך, לא מפחדים להיכשל, ולא מפחדים שאף אחד יצחק עלינו או שיגיד שזה גרוע או שכאילו… יאללה.

רועי:           וכן, היה התחלה לא קשה, כן? למי ששומע את כל הפרקים.

ערן:            לא קלה.

רועי:           לא קלה, לא קלה.

ערן:            היה לא קשה, החברה הייתה מוצלחת, הכול טוב, כן [צוחק].

ליאור:         סתם אנחנו פה כבר עשור עושים פאן, כן.

רועי:           התכוונתי למשהו הפוך בדיוק ממה שאמרתי. זה לא היה פשוט בכל ה-product market fit וזה, היה לנו המון משברים. אבל אני חושב שכאילו-

ערן:            נראה לי שאתה מקטין את זה. זה היה מזעזע.

רועי:           כן.

ליאור:         זה היה קשה.

רועי:           זה היה קשה מאוד. [מוזיקה]

ליאור:         טוב. איך החלטתם על חלוקת התפקידים?

ערן:            נלקח את זה לשתי תקופות. רועי תמיד, מ-day one, אמר לי "בוא, אנחנו עושים הכול ביחד." כאילו, מתוך מקום של שותפות אמיתית. של יאללה, אנחנו ביחד בזה, אנחנו, האחריות היא על שנינו. וגם, זה לא שכאילו הוא רק גרר אותי אליו. הוא גם תכנת, ועשינו הכול ביחד. באמת עשינו הכול ביחד. אבל לי במוח עדיין היה קטע כזה של "טוב, אתה המנכ"ל, אני ה-CTO, אז יש דברים שאני לא אמור לעשות." כאילו, היה לי את זה במוח. אז אני זוכר אפילו, לא זוכר בדיוק את הסיטואציה, אבל איזושהי שיחה שהוא אמר לי "שמע, ערן, אני לא יודע איך להסביר לך את זה. בוא נעשה את זה באמת הכול ביחד, כאילו, לא…" אתה זוכר את זה?

רועי:           אני זוכר שכאילו… כן, כי היה לי נקודה מסוימת שאני לא יכולתי לחלוק איתו. וזה תסכל אותי. כאילו, אני חושב שזה היה סביב השקעות, או כאילו ה-

ערן:            נראה לי הסיבוב … [00:07:34] או-

רועי:           כן, היה איזשהו סיבוב וזה, וכאילו, אתה יודע, אני…

ליאור:         ולמה היה לך חשוב שהכול יהיה ביחד?

רועי:           כי אני… זו ששאלה אחרת, כן? זה מה התפיסה של השותפות. ואנחנו היום פי אלף יותר כיף לנו. ואני אומר לא סתם פי אלף. כאילו, שאנחנו שניים ולא אחד. כי בנקודות הקשות הן לא קשות. המישהו האחר כאילו taking over. יש redundancy, זה כאילו אדיר, כן? זה [00:08:00] גם אני חושב לאנשים, גם במצב רוח. אז זה הנקודה שאת היית … [00:08:05]. [צוחקים] אז, יש נקודה אחת שהיא לא כזאת, אז שם אני לבד ואני סובל וכאילו, את יודעת, יש קשיים. הלגייס כסף זה, שם אני הכי צריך אותו. אז אם הוא כאילו משאיר לי את זה אז זה לא…

ליאור:         זה לא מרגיש ביחד.

רועי:           כן.

ערן:            כן, אני ממש מרגיש שיש לנו hack. עשינו hack. כאילו, כי כולם תמיד אומרים, אני שומע המון ראיונות שאומרים-

ליאור:         על הבדידות.

ערן:            התפקיד של המנכ"ל נורא בודד, ואתה נורא לבד. וכאילו, אני לא מרגיש את זה. כאילו, אני ממש מרגיש שעשינו hack למציאות. וכאילו אמרנו "טוב, אז אנחנו נהיה שניים." את יודעת, כמובן שזה צריך לעבוד בתנאים מסוימים. כאילו, אני חושב שזה לא מתאים לכל אחד, ממש לא. לכל שותפות. אבל אני לא יכול לדמיין היום איך עושים את זה לבד. כאילו באמת-

רועי:           צריך הרבה תקשורת כדי ש…

ערן:            לא לא, לפני תקשורת, הכי… זה הרבה אגו גם. צריך לוותר פה על המון אגו. המון אגו. משני הצדדים. כי א', בשביל רועי לבוא ולהגיד אנחנו ביחד בזה וזה, כאילו, הוא יכל לבוא ולתפוס זווית של "טוב, מה זה אומר עליי? זה אומר שאני נכשלתי? זה אומר שאני לא מספיק טוב?" הוא יכל לקחת זווית כזאתי. ואני אגיד לך, אני מהמקום שלי, כאילו, בהתחלה הוא אמר לי "בוא, תעשה את זה, תעשה את זה", ואני כזה "בסדר, אבל אתה המנכ"ל, מה, אני אעשה את כל העבודה וכאילו, ואתה תזכה לכל הקרדיט?" יכולתי לקחת את זה למקום כזה. ושנינו אמרנו טוב, פאק שנייה את כל הדברים האלה. ובוא נעשה מה שטוב לחברה, מה שטוב לשנינו. זה כאילו המקרה הכי קלאסי שזה לא משחק סכום אפס. זה אחד ועוד אחד שווה שלוש ביג טיים. אז יכול להיות שאנחנו אחד עם השני וכל אחד כאילו ויתר על משהו וכאילו הרוויח במקום אחר, החברה הרוויחה בענק. אני גם מרגיש שהיכולת שלנו להתפתח היא מואצת. כי יש… לא משנה מה, כל מי שאני, בסוף, כל מה שאני ורועי מנהלים, אנחנו בסוף מנהלים את הבן אדם. וכמה שאנחנו לא פתוחים וכו', תמיד יש איזה גרם של… שהוא נובע מהעובדה הזאתי. וזה שאני ורועי מאה אחוז פתוחים אחד עם השני, אז הוא יכול להגיד לי הכול ואני יכול להגיד לו הכול, גם הדברים הכי עמוקים, זה לדעתי מאיץ את ההתפתחות שלנו. מה לדעתי לא היה קיים ב-

רועי:           ערן הציג את זה בצורה מאוד חיובית וכיפית, אבל אם אני אגיד את הקושי, כן? שוב, אני לא רואה את זה בתור שום דבר שלילי, כן? אבל אי אפשר להתחבא, כאילו, אני לא יכול להיות ב-self-denial טיפה, בוא נדחה את ההתפתחות האישית הזאת טיפה עוד שבוע, כן? הוא לא ייתן לי.

ליאור:         יש לך מראה מול העיניים.

רועי:           כן, יש לנו מראה כל הזמן. ואז הוא נהיה אינטנסיבי כאילו. אז בניהול עם אנשים אחרים או עם כל דבר בחברה, אז בקטע הזה זה מאוד חיובי. אבל אני חושב שגם לקח לנו זמן-

ערן:            ליהנות מזה.

רועי:           כן [צוחקים].

ליאור:         ושעד היום זה מתיש לפעמים.

רועי:           זה קשה כאילו, לקבל ביקורת שאתה יודע שהיא גם אמיתית ובאה ממקום שרוצה שיהיה יותר טוב, לא פחות טוב. אז עד שהגענו לשם, זה יותר קשה. כי זה התפתחות אבל.

ליאור:         אתה גם לא יכול לברוח מזה שלבן אדם השני אין את הקונטקסט, אתה יודע, הרבה פעמים כשמעבירים עליך, כשנותנים לך פידבק, אז אתה כזה ישר מתחיל "הוא לא מבין, הוא לא יודע", וכשאתם כל-כך-

ערן:            הוא לא מבין מאיזה פוזיציה אני נמצא.

רועי:           אין לאן לברוח, בקיצור, זהו.

ליאור:         אין לך לאן לברוח בתוך זה.

ערן:            כן. ואולי חיסרון אחרון שאני אגיד, שלפעמים זה יכול להיות מעייף. כי באמת, כשאתה לבד, אז אתה באמת יכול לבוא ולהגיד "טוב, בוא נעשה x וזהו, יאללה, התקדמנו." ואני חושב שאצלנו זה מכריח [00:12:00] אותנו להבין יותר דברים לעומק. כי כאילו צריכים גם לשכנע אחד את השני. שלא לדבר על מקרים שאנחנו לא מסכימים. אז לפעמים, את יודעת, יותר דברים, יותר… נגרום להם להיות יותר כבדים בוא נגיד.

ליאור:         תיכף נדבר על דברים שאתם לא מסכימים. אבל ביקשת גם שאני ככה אשתף. אז יש לי אנקדוטה בדיוק על זה. כשאנחנו בסן פרנסיסקו מגייסים כסף לפני איזה שנתיים או שלוש, והייתה איזושהי נקודה שאתה אמרת ורועי לא הסכים. ואז הוא ביקש… לא זוכרת, על איזה משקיע או על איזשהו משהו, מחלוקת.

רועי:           זה קורה כל הזמן.

ליאור:         כן, חכה, לא, תיכף הפאנץ'. ואז רועי ביקשת מערן שהוא יסביר לך את הנקודה, זה היה איזה ארוחת בוקר. ישבת והסברת. ואז נסענו, ובדרכים שוב המשכתם לדבר על זה. ואז הגיעה שעה 23:00, אנחנו יושבים, סיימנו לאכול, ורועי, אתה אומר לערן "שמע אחי, אני לא מסכים, אני לא מבין, תסביר לי את זה שוב." [צוחקת] באותו רגע אמרתי אין מצב שאנחנו חוזרים על ההסבר הזה פעם חמישית היום. כאילו, בואו תתקדמו, אתם יודעים, תחליט אתה לוותר ערן. כאילו, רועי, תשחרר את הנקודה. וזה היה מאוד מעניין, כי רציתם להבין את זה ביחד, ורציתם כן להסכים על זה, והייתם מוכנים להשקיע שעות של שיחה, ולי מהצד השיחה נשמעה כמו לופ חוזר של אותו תוכן בדיוק. ואני זוכרת שאמרתי לכם "אני סיימתי", כאילו, עליתי לחדר. אבל המקום הזה של הלא לוותר, כאילו, שאתה אומר מצד אחד אוקיי, יש מחלוקות. אבל מצד שני אתם הולכים אותן ביחד.

ערן:            כן כן, אני מת על זה. אני חושב שזה… תראי, לפעמים יש לך את הכלי הזה שנקרא אינטואיציה. שאתה אומר יאללה, אני זורם עם הדבר הזה, זה מרגיש לי נכון. אבל אני חושב ש-

ליאור:         או קפריזה, כן? לפעמים בא לך, נדלקת על משהו.

ערן:            כן. אז אני חושב, שוב, זה לא על כל דבר, כן?

ליאור:         כן כן.

ערן:            אז בוא נגיד 90 אחוז נראה לי אנחנו aligned.

ליאור:         אחרת החברה גם לא הייתה, בואו, כאילו, זה לא על כל…

ערן:            אבל דווקא ה-10 אחוז הם הכי מעניינים. כאילו, את רואה את זה בתור משהו כאילו מעייף, אבל זה מגניב אותי, כי להגיע למקום שאתה צריך להסביר את המחשבות שלך, להסביר את הרציונל מאחורי מה שאתה חשוב. גם הדברים שנראים לך באותו רגע סופר-אינטואיטיביים, זה תהליך מחשבתי סופר-מאתגר. כאילו, להסביר את הרציונל, להסביר את הלוגיקה וזה… בדרך-כלל, במקרים האלה שאנחנו לא מסכימים, אחרי הרבה זמן אנחנו מבינים שיש איזה blind spot ואנחנו לדעתי מתקדמים בתוך המקום הזה. כאילו, זה הופך אותנו ליותר טובים.

רועי:           בגלל שאתה נוגע בנקודה הזאת, אני חושב שכאילו אולי רוב הגישה שלנו היא לרוץ, כאילו, זה לא מעניין אותנו, בוא נעשה ואז נבין מה… זה. אנחנו לא צריכים להבין כל דבר … [00:14:35]

ליאור:         נכון.

רועי:           אז אם אנחנו מגיעים לנקודה כזאת זה כאילו צומת.

ליאור:         מתחפרים בתוכה, כן.

רועי:           זה בדרך-כלל צומת. שצריך להחליט ימינה או שמאלה, ואנחנו לא מסכימים אולי כי כאילו זה לא ברור מה ההחלטה. הבחינה הזאתי כאילו היא גם מהותית. [מוזיקה]

ליאור:         יש איזשהו נוהל עבודה או הרגל כלשהו שאתם ככה מתחילת הדרך עדיין עושים אותו?

ערן:            בינינו?

ליאור:         כן.

ערן:            תראי, אנחנו… יש לנו המון אינטראקציה במהלך היום. בוא נגיד, לא יודע, לא לפי סדר חשיבות, אבל נגיד אנחנו תמיד אוכלים צהריים ביחד. זה זמן כזה ש, שעה, בדרך-כלל בלו"ז מאוד עמוס. בדרך-כלל זה זמן כזה שאנחנו יכולים לדבר על המון דברים, להסתנכרן. אנחנו עושים הרבה פגישות ביחד. כאילו, אנחנו מופיעים בפורומים ביחד הרבה, הרבה one on ones. חלק אנחנו עושים לבד, כל אחד מפצלים נגיד, אבל יש גם הרבה one on ones שאנחנו עושים ביחד.

רועי:           זה השתנה לאורך הזמן, אנחנו כל הזמן כאילו משנים, תלוי בבן אדם, תלוי בנו, תלוי בהרבה דברים.

ליאור:         יש את הקטע שבסוף יום אתם הולכים ברגל ביחד. זה איזה הרגל של הרבה זמן.

ערן:            נכון, הולכים ברגל. לא כל יום, אבל יש הרבה ימים שכן. וגם… בטח אחרי דברים חשובים, נגיד board meeting און זה, אנחנו חייבים לעשות venting ביחד.

רועי:           processing.

ליאור:         כן.

ערן:            זה נורא מעניין, כי כל אחד קולט דברים אחרים. כאילו, מאותה סיטואציה. וגם לפעמים זה גם מאזן נורא-

ליאור:         [00:16:00] וזה תמיד בהליכה, כן? זה כאילו…

ערן:            אני יכול להידלק ממשהו, ורועי אומר לי "מה? אני בכלל לא ראיתי את זה ככה וזה נראה לי חיובי." או הפוך. אנחנו כאילו מרגיעים אחד את השני.

רועי:           כן, זהו, נניח, עכשיו כשאתה אומר אני חושב על זה, כאילו, תחשבי שיש לך כל סיטואציה לראות אותה בצורה חיובית או שלילית. אז אצלנו מספיק שאחד רואה את הצד החיובי אז גם השני לוקח את החיובי, אנחנו כל הזמן… כאילו, אז-

ליאור:         נכון.

רועי:           יש לנו שתי הזדמנויות לראות את החיובי כי כאילו אף אחד לא יודע להגיד "טוב, וואלה, שכנעת אותי, זה לא טוב." זה הפוך. אז זה כאילו, זה win ענק.

ליאור:         נכון. גם לפעמים אתה אומר את זה, עכשיו כשאני חושבת על זה רועי. לפעמים אתה ממש אומר בקול רם "טוב, תיכף ערן יסביר לי למה זה טוב." [צוחקת]. כשערן יגיע הוא יסביר לי למה זה טוב.

ערן:            כן, והפוך. אני לפעמים יכול לצאת מפגישה נורא נסער. פתאום רועי כאילו נותן לי פרספקטיבה אחרת, וזה נורא מאזן. אחרת אתה נכנס לאיזשהו לופ מחשבתי כאילו מהדבר הזה. זה משחרר מאוד.

ליאור:         משבר זוגי שהיה לכם ואיך ניגשתם לפתור אותו. היה לכם איזשהו רגע כזה, תקופה שהייתה משבר והיה צריך רגע לגשת אליה אחרת?

ערן:            כן, אני חושב שהיו. שוב, באמת, בכנות, זה כמו, משברים כמו שאני מכיר משברים שיש לפאונדרים כאילו קשים – לא היה לנו. כי אנחנו לא מגיעים לשם. אנחנו… אם יש משהו למישהו על הלב אז הוא מוציא את זה, מדברים על זה ומתקדמים הלאה. אחרת זה לא היה עובד.

ערן:            כן, אני לא זוכר איזשהם דברים רדיקליים. אני זוכר כל-מיני סיטואציות שהיו. מה שאני יכול להגיד לך, שמה שאני למדתי זה, יש כאילו so called משברים, זה בדרך-כלל דברים שהם עמוקים בחברה שמפריעים לנו. נגיד אני זוכר הייתה תקופה שממש, רועי כאילו, היה לו איזה קטע שהוא דחף כל-מיני מוצרים, אני התעצבנתי מזה, שהוא אמר "בוא נרחיב את העשייה", אני לא הבנתי איך הוא… כאילו פתאום, בתוך המקום הזה הבנו שיש לנו איזשהו חוסר פוקוס בחברה, שאנחנו לא מתקדמים מספיק מהר. כאילו, הבנו דברים אחרים שהם לא קשורים ל… וזה בעיניי כאילו העניין. גם ב-so called משברים היינו עדיין בתקשורת מאוד מאוד גבוהה, ניסינו להבין מה הבעיה שעומדת מאחורי זה והתקדמנו. זה אף פעם לא היה בוא נגיד ביחסים בינינו המשבר.

רועי:           אני נזכרתי במשהו אחד, אבל שוב, זה תהליך מאוד חיובי בסך הכול.

ליאור:         יאללה, ספר.

רועי:           היה איזה תקופה ש… אני מאוד אוהב את ה-Marketing. כאילו, מאוד נמשכתי לזה וככה, זה לא היה חלוקת אחריות אבל מאוד נמשכתי לזה. ובוא נגיד לא עשיתי את כל מה שצריך לעשות, עשיתי את מה שהיה לי כיף, כן? ולאט-לאט הדברים היו צריכים, היה צריך מישהו שיוביל את זה בצורה יותר טובה. אבל יום אחד קמתי ו, כאילו, אני אומר את זה בתור הקדמה, אבל לא ידעתי את זה. פתאום קמתי ולא בא לי לבוא לעבודה. אני אומר, משהו… something is wrong, כן? אני מנסה להבין למה. כי כאילו אני פתאום מבין שערן עושה מלא דברים כאילו שאני לא מסכים איתם בצורה קיצונית, כן? אז בגלל שזה הוא, אז אני ניסיתי לחשוב אליי, למה. כאילו, למה זה מה שהוא עושה. אני חושב שכאילו נשארתי יומיים עם הדבר הזה להבין ובסוף הבנתי שכאילו אני לא בסדר באיך שעשיתי דברים ב-

ליאור:         ב-Marketing.

רועי:           ב-Marketing, והוא לא יכל ל… כאילו, הוא הביא לי על זה הרבה פידבק, אבל כאילו זה לא, פשוט לא הצלחנו לשנות את זה באמת, אז הוא התחיל לחשוב אחרת. אז באתי אליו עם זה, אז היה לו קל לקבל את זה והוא אמר "יאללה, בוא נשנה את זה" וזה, כאילו, כי אני התקדמתי. אבל את יודעת, אני עשיתי תהליך זוגי עם עצמי, כי הייתי יכול ללכת להאשים אותו, ואז הוא יאשים אותי, ואז נבין את זה ואז… אבל כאילו עשיתי את זה לבד. אבל מבחינתי זה היה כאילו איזשהו משבר, הוא היה קשור אליו לכאורה, כי הוא עשה משהו, [00:20:00] שפתאום אני לא הסכמתי עם הרבה, פתאום חיברתי איזה עשר דברים שכאילו הוא אמר וזה ואמרתי "לא הגיוני."

ליאור:         שוב המראה הזאת אתה אומר, ממקום אחר.

רועי:           כן. וזה מה שאני אומר שאין את המשברים, כי כאילו אני כבר הרצתי את כל השיחות בראש [צוחק], כאילו, לא הייתי צריך…

ליאור:         שאלו אותנו פה כמה השותפות מתערבת עם החיים האישיים. כמה אתם שותפים לחיים הפרטיים אחד של השני, האם יש גבולות שהצבתם כדי לשמור על balance. מה זה balance, אני מוסיפה.

ערן:            האמת שלא כזה הרבה. כאילו, יעל אשתי ומאיה הן חברות טובות. אבל לא יוצא לנו הרבה להיפגש. אני אגיד לך מה, זה כל-כך אינטנסיבי, כל השבוע, שזה כאילו לפעמים אני צריך את המרחק הזה בשביל to process. אז אני לא יודע אם בא לנו הדבר הראשון בסוף שבוע להיפגש. אבל תמיד כשאנחנו נפגשים זה כיף. כאילו, אבל זה כאילו כן אני מרגיש שיש איזשהו balance כזה.

רועי:           כן ,אני חושב שגם… אני  אישית מנסה לא להביא את הדברים מהעבודה הביתה. ובבית זה space אחר כזה. אני יודע שגם בשביל ערן. זה כאילו zone out. זה לצאת מהטירוף של פה כמה שניתן.

ליאור:         שזה אולי חלק ממנגנון התמיכה ומה שמאפשר לכם להכיל את הטירוף כאן. כאילו, זה במודע ההחלטה שזה יהיה fade out.

ערן:            יש גם פעמים שיעל מכניסה אותי לפרופורציה על דברים שאני חוזר… אני דווקא כאילו יחסית כן משתף אותה. היא נותנת לי המון המון פרופורציות, על דברים, צורת חשיבה, כאילו, זה… זה space אחר. זה space אחר שאני נשען עליו שהוא משמעותי מבחינתי.

ליאור:         שחשוב לכם לשמור עליו כאחר.

ערן:            כן.

רועי:           נפרד מהחברה, בוא נגיד ככה. וגם, את יודעת, בתור מערכת יחסים אני מבלה עם ערן יותר זמן.

ליאור:         באופן אבסולוטי ואובייקטיבי, אין שום ספק. אז דיברנו קצת על חלוקת תפקידים. ובעצם זה אצלכם תהליך שקרה פעמיים, נכון? אז פעם אחת בתחילת הדרך, כמו שתיארת ערן שהוא היה CEO ואתה הייתה CTO. ובפעם השנייה ממש לאחרונה כשהחלטתם שאתם הופכים להיות Co CEOs. אז אולי נדבר על רגע, על למה החלטתם לשנות את הטייטלים. מה בעצם ההבדל בין CTO-CEO ל-Co CEOs.

רועי:           מבחינתי? אין שום הבדל. זה היה משהו ש, עכשיו אפשר להגיד בעקבות ההנפקה מה שנקרא, הבנו שזה יישאר ככה. כאילו, זה היה זה, זה היה זמן טוב לשנות את מה שהיה תמיד נכון.

ליאור:         סבבה שזה כבר היה ככה, אבל למה היה חשוב. אבל למה היה חשוב לפרמל את זה?

ערן:            האמת שפה אני חייב להגיד שכאילו, זה עלה מרועי כמה פעמים ולא עשינו עם זה שום דבר. אני גם דיברתי איתו על זה פעם. אני אגיד לך מה העניין, אני חושב ש, כמו שהוא אמר, שום דבר לא השתנה. כמות החוסר השינוי שזה עשה בפועל, במציאות היא כאילו מטורפת.

ליאור:         אני רגע אוסיף על זה לקונטקסט של המאזינים שלנו, שהרבה פעמים במאנדיי אנשים כבר גם ככה חשבו שאתה מנכ"ל, ששניכם מנכ"ל. שאתה רועי, ש… [צוחקת].

ערן:            עכשיו אני נזכר. מדהים כמה זה water under the bridge מבחינתי. אבל בגלל שזה היה כבר המציאות והאינטראקציה בינינו היא כזאת וזה, פתאום אתה קולט שאנשים לא יודעים איך להתמודד עם זה. לא אנשים בחברה. אנשים אומרים "רגע, אז אתה המנכ"ל, אתה המנכ"ל?" כאילו זה היה לא ברור פתאום.

ליאור:         נכון.

ערן:            אנשים הופתעו פתאום. או עם משקיעים, הם לא ידעו איך להתייחס לזה. כאילו רגע, לדבר רק לרועי, לדבר לערן ורועי?

ליאור:         כן. כשמדברים איתך אם לדבר רק על הטכנולוגיה.

ערן:            כן, לדבר על הטכנולוגיה. ואז שואלים שאלות על טכנולוגיה ורועי ישר קופץ. כאילו, זה השאלות שהוא הכי אוהב. כאילו, ברור, שיענה על זה, הוא יודע בדיוק כמוני.

ליאור:         [00:24:00] נכון.

ערן:            אז זה כאילו עשה כזה משהו-

ליאור:         לפעמים אני נזכרת בגורמי תקשורת שהיו פונים, אומרים "לא, רק עם המנכ"ל."

רועי:           אם משהו השתנה אחרי זה, זה זה שכאילו עכשיו עשינו הרבה שיחות עם אנשים מבחוץ שכאילו לא מכירים, ואז אני תמיד היה לי איזושהי הרגשה, שאני מבין שהם חושבים שהמנכ"ל צריך לענות על משהו אז אני צריך לענות על איזה משהו. עכשיו, אני לא מרגיש ככה. תן למנכ"ל לענות, יאללה. [צוחקים]

ליאור:         אני יכול לשתוק, יש עוד מנכ"ל בחדר.

רועי:           כן.

ליאור:         אוקיי. אז מהמקום הזה?

ערן:            כן. שוב, כמו שרועי אמר, זה המציאות. And yet זה לא טריוויאלי, אני חייב להגיד. כאילו, עזבי שנייה את השינויים בהתנהגות, העוד שלב הזה של כאילו לשנות גם את הפורמליסטיקה של זה היא גם לא טריוויאלית בעיניי.

ליאור:         שואלים פה באיזה שלב של החברה זה סידור אפקטיבי. אז אתם בעצם אומרים שמתחילת הדרך אתם עובדים ככה.

ערן:            כן.

ליאור:         אתם חושבים שבשלבים יותר מוקדמים… אני יודעת שזה קצת לשחק בכאילו, אבל אם הייתם בשלבים מוקדמים יותר פונים לבורד ואומרים "אנחנו רוצים להיות co CEOs, זה היה עובר אחרת?

רועי:           מה, הטייטל? אני  באמת חושב שזה סמנטי.

ערן:            לא, בוא נהיה פיירים שנייה, אני חושב שאם זה היה בהתחלה ושפחות נגיד הכירו אותי ואותך, אולי היו מרימים גבה.

רועי:           אבל שוב, מי שכן היה בחברה ואנשים שהיו הכירו, ואז זה לא היה בעיה. והחדשים היו זה. אני לא חושב שהייתה לנו איזושהי בעיה לעשות את זה בתחילת הדרך. האמת אני, כאילו, אחרי שעשינו את זה, אמרתי "מה, הייתי צריך את הסיטואציה הזאת כדי לעשות את זה? למה לא עשינו את זה לפני, זה כזה מפגר."

ליאור:         אתה אומר פה משהו מעניין רועי, אתה אומר קודם שזו תהיה המציאות ואז תפרמלו. ואז הטייטלים-

ערן:            זה הגישה שלנו בחיים לגבי הכול אגב.

ליאור:         לא לשאול אם הסידור אפקטיבי אלא לראות שזה עובד לך ואז סבבה, אתה כבר עם הטייטלים ואין להם שום משמעות כי זה סמנטי. מגניב. טוב, יש פה עוד שאלה, על מה השתנה, איפה זה מייצר דברים שלא התאפשרו.

ערן:            יש שני דברים שאני רוצה לנעוץ. אחד, מי ששוקל את זה, זה חייב לבוא ממקום אמיתי. כי יש מקומות, ואני ראיתי, שזה מגיע מענייני אגו. שאתה, נגיד שני שותפים או שלושה שותפים, כאילו, מהסיבות הלא נכונות.

ליאור:         נכון, שהם לא מצליחים להחליט.

ערן:            בדיוק.

ליאור:         נכון. נקודה טובה.

ערן:            לא מצליחים להחליט. או מישהו מתבאס שהוא כאילו מספר 2. זה המקומות הכי נוראיים, באמת, הכי נוראיים. זה כאילו-

ליאור:         נכון, פגשתי הרבה כאלה. שזה אין אצלנו מנכ"ל עדיין או כולנו המנכל. כי כולנו עושים הכול, כזה.

ערן:            כאילו, מה זה אומר, מה, אתה לא מעריך את השותף שלך, אתה לא חושב שהוא צריך להיות? כאילו, אנחנו עשינו ההיפך. קיבענו את זה ויצרנו מציאות שהיא אמיתית.

רועי:           או מקומות ש… שמע, בהרבה מקומות חלוקת התפקידים היא שונה ויש תפקידים שהם יותר מתאימים להובלה של החברה ויש מקומות ש, לא יודע, אם אחד היזמים הוא ב-Marketing, הוא תותח ב-Marketing ועושה רק את ה-Marketing כאילו, וכל השאר עושה את כל… אז אולי זה הגיוני. כשיש חלוקות ברורות. אצלנו זה לא היה אף פעם, אז זה כאילו הגיוני שלא יהיה את החלוקה הזאת. אז … [00:27:07].

ערן:            אני מסכים. אבל אני אגיד לך משהו על זה. שכאילו, נגיד אני מדמיין אנשים שמקשיבים לפרק הזה ואומרים "טוב, אז להם זה עובד, אוקיי, אחלה." להרבה חברות זה לא עובד. אגב, זה היה מדהים, כי כשעשינו… סתם אנקדוטה, כשעשינו את האישור הזה מול הבורד הפורמלי של ה-co CEOs עשינו מחקר… "מחקר", מישהי בדקה באינטרנט [צוחקים]-

ליאור:         עשתה טבלה.

ערן:            עשתה טבלה, באקסל, של 50 חברות ציבוריות טכנולוגיות ובדקנו בכמה יש co CEOs. מה מסתבר?

ליאור:         מה מסתבר?

ערן:            כמעט 50 אחוז. מטורף. לא היה לי מושג. כאילו, אולי זה מיוחד לטכנולוגיה, אבל זה העיף לי את המוח. אפילו בתחום-

ליאור:         נטפליקס או מישהו, נכון?

ערן:            נטפליקס, אטלייז'יאן, אני לא זוכר את כל הרשימה.

ליאור:         חברות מוצלחות מאוד.

ערן:            כן. לא משנה, אבל מה שרציתי להגיד, אוקיי, זה לא מתאים לכל אחד. בסדר? זה לא איזשהו recipe for success. זה מה שאני בא [00:28:00] להגיד. זה התאים לנו בגלל האופי שלנו וכו'. אבל מה אני חושב שכן הייתי לוקח לפה? גם אם אתם לא עושים את זה? את השותפות המלאה. או הנשיאה באחריות המלאה. כי אין דבר יותר מכשיל חברות מ-founder אחד שאומר "אני ה-CMO, אני אדאג ל-Marketing. כל השאר-"

ליאור:         אני לא יודע.

ערן:            אני לא יודע, לא איכפת לי, לא מתעסק, לא זה. או founder אחר שאומר "אני ה-Product פצצה, אני ה-VP, אני ה-Chief Product Officer, ה-CTO, ה-Marketing מפשלים." ברגע שאני רואה אינטראקציה כזאת בין פאונדרים אני אומר "טוב, החברה הזאת הולכת להיכשל." כי זה state of mind של "אני יוצא בסדר בוועדת חקירה, הם יצאו לא בסדר." who cares? כאילו, תגרמו לחברה להיות מוצלחת. אז כאילו מה שאני אומר, שגם אם אתם לא נושאים את אותו טייטל או עושים הכול ביחד, האחריות משותפת.

רועי:           כן, הגענו בנקודה הזאת מהטייטל. הטייטל היה לנו משמעות. עובדה, כאילו, לא היה לנו את אותו טייטל. אז זה לא הטייטל.

ליאור:         נכון. אני זוכרת ערן שלפני כמה שנים כשעשינו פגישות עם יזמים אז פגשנו יזם שסיפר ממש על ה-funnel שלו ואז אמר "לא לא, זה כבר לא החלק שלי ב-funnel. אני לא יודע להגיד לכם מה קורה פה." ובדיוק אמרת לו את זה. שלא יכול להיות שיש חלק ב-funnel שהוא לא יודע מה קורה פה.

ערן:            כן. לא, אין לי בעיה שהוא לא יודע את ה-details, אבל כאילו, להפיל את האחריות-

ליאור:         הוא שחרר את זה, כן, הוא אמר זה לא שלי החלק הזה.

רועי:           כן. אז החברה תיכשל. וכאילו תבוא לבורד-

ליאור:         ותגיד "זה לא החלק שלי שנכשל", כן.

רועי:           וכולם ימחאו לך מחיאות כפיים, אחלה.

ליאור:         … [00:29:26] את הכסף של החברה באותה המידה. נכון. אז באמת ככה לסיום, וכן הרבה ממי שמאזין לנו ככה מקים חברה בימים אלה ואנשים לפעמים עדיין מחפשים שותף, או שואלים את עצמם אם הם בחרו בשותף הנכון. אז כן, שוב, בעקבות זה שזה לא הסטארט-אפ הראשון של אף אחד מכם, והשותפות ביניכם כן עובדת לכם מאוד טוב, מה ככה הדברים שחשובים בבחירת שותף?

ערן:            אני חושב שתיאום ציפיות. בוא נגיד, הייתי נזהר מכל-מיני pitfalls  של אנשים שאומרים "אה, אני אעבוד 20 אחוז משרה ואני אמשיך ב-day job שלי, והשותף השני 100 אחוז committed – כל-מיני דברים כאלה זה recipe for disaster. כאילו, אותו commitment, לא יודע, אתם רוצים להיות חברה גדולה, אתם רוצים למכור את החברה, כאילו, מה, לאן אתם רוצים לקחת את זה. אני ורועי היה לנו מיליון צמתים שאם לא היינו aligned אז זה היה לא טוב.

רועי:           ומצד שני להמון דברים לא ידענו שאנחנו נהיה aligned או לא ועבדנו עליהם ביחד.

ערן:            כן, נכון.

ליאור:         אז שוב, החשיבות של להיות aligned זה גם חלק ממה שהבנתם בתחילת הדרך.

ערן:            כאילו, להבין ששנינו, בגדול, ממה שאנחנו יודעים כרגע על העולם, אנחנו מכוונים לאתו מקום. בסדר? הערכה הדדית, אמרתי. כאילו, אין דבר יותר גרוע משותף שלא מעריך שותף אחר. זה… פיצוץ. זה, אי אפשר להצליח בחברה כזאת. אם אתה לא מעריך את השותף שלך אי אפשר להצליח.

רועי:           צריך לעבוד על זה. זה כמו כל מערכת יחסים.

ערן:            אבל זה כאילו נקודת פתיחה לא טובה.

רועי:           לא, זה לפני, ברור. זה טיפ גאוני, אל תיקח מישהו שאתה לא מעריך. אבל אני אומר, לפעמים-

ערן:            לא, אני אומר אם הוא טוב בטכנולוגיה או … [00:31:01] כאילו, אתה יודע.

רועי:           כי גם אחרי זה מגלים את זה. אבל אם יש בסיס טוב אז אפשר לעבוד על הדברים האלה. אני חושב שזה כאילו כמו זוגיות. צריך לעבוד על זה.

ליאור:         כן, אבל באמת כמו שערן אומר, הרבה פעמים אנשים מסתכלים מאיזו פריזמה מאוד צרה, אומרים אני צריך את התותח הזה בזה וזה, אני לא מת על הדרך שהוא מתנסח, ולא סומך עליו עם זה, מתחילים כל-מיני-

ערן:            פתאום מרגיש בעיות אגו בשיחות הראשונות ביניכם.

ליאור:         כל אלה שאומרים לנו אחר-כך בחדרי חדרים "בינינו בינינו בינינו אני לא מת על השותף שלי", אז אתה אומר זה כאילו ה… לא תצאו מזה אתה אומר.

ערן:            מה זה, זה red flag כאילו…

ליאור:         והרבה עושים את זה.

ערן:            כן, כי זה כאילו נשמע טוב, "אני הטכנולוג והוא האיש העסקי."

רועי:           לא, שזה בסדר-

ערן:            בסדר, אבל לא מהסיבה הזאת.

רועי:           כן, זה לא, לא לקחת-

ליאור:         אבל תעריך אותו כבן אדם עדיין, כבן אדם שלם.

ערן:            כן כן.

רועי:           שכאילו, בסדר, זה לרצות לבנות ביחד, זה טוב שעדיין… כאילו, אם יש שניים שהם כאלה. אני מכיר גם זוגות שעבדו ככה, כן? שחילקו [00:32:00] את זה וזה, כי זה ה-skill set וזה מה שהם אהבו. אבל עדיין הייתה את ההערכה ההדדית הזאת.

ליאור:         ואת תיאום הציפיות הזה שבעצם מחלקים את העבודה.

רועי:           כן.

ליאור:         מה חשוב לך רועי? אתה עדיין ככה… אפשר לשתף? שאתה עושה לאנשים, לא בשביל עכשיו לסדר לך עוד פגישות צהריים, אבל אתה עוזר ליזמים בימים אלה.

ערן:            גם אני. אני לא מבין מה זה האפליה הזאתי.

ליאור:         גם ערן?

רועי:           לי אני רואה משהו שערן אמר מפרספקטיבה שונה. כלומר, איך קל למצוא את ה-alignment of expectation הזה, אם יש את אותו passion. כלומר, אם ה-passion הוא לאותו מקום, כלומר, ואני חושב שזה מה שזיהינו אצלנו, שנינו אמרנו לבנות מוצרים מאוד מאוד טובים. ורצינו לבנות מוצר שהוא טוב. אז אנחנו מדברים על המוצר, כיף לנו מהמוצר, זה יוצר המון המון המון משותף ביחד, שמזה התפתחנו לכל שאר המיליון דברים שלא ידענו בכלל שנינו. אז החיבור המשותף הזה… שוב, אולי הוא לא נדרש, אם מישהו בא עם הידע הזה ומישהו בא עם הידע הזה והם לא… אבל אפשר למצוא משהו שהוא כן passion משותף, אני חושב שזה בסיס טוב.

ליאור:         מגניב. עוד משהו שאתם רוצים להגיד לסיום?

ערן:            אין יותר גרוע מאשר שיש לך דברים בבטן ואתה לא יכול לדבר עם השותף שלך, כי זה פשוט מתגלה בכל ישיבה, בכל ניואנס-

ליאור:         אחרים יודעים את זה. תוך-כדי שזה קורה.

ערן:            כן, זה הכי נורא. כאילו, להוציא החוצה וללבן את הדברים. ושוב, אני אומר את זה, אני פוגש יחסית המון יזמים, שזה כאילו אתה מרגיש את זה רק באינטראקציה בין הפאונדרים. וזה כאילו… משקיעים מרגישים את זה, העובדים מרגישים את זה. זה משפיע על החברה, זה מאט אתכם.

ליאור:         כן, התחלנו עם זוגיות, אפשר לסיים את זה. אז קצת כמו בזוגיות, הילדים תמיד יודעים מה קורה. אתה יודע, אתה חושב שאתה מסתיר ולא מדבר על משהו אז הוא נעלם, אבל הסביבה סופגת אתכם כמו שאתם.

ערן:            כן. להתמודד. בקיצור.

רועי:           זה עבודה בקיצור, אם אני צריך להגיד משהו, צריך לעבוד בזה ולגרום לזה להצליח ו… יש פירות, אבל יש עבודה.

ליאור:         אחלה. אני אזכיר לכם שאם יש לכם עוד שאלות רועי בטוח נמצא בקהילה. ערן, נראה לו את הדרך.

ערן:            אני התנתקתי מפייסבוק.

ליאור:         נראה לו אתה דרך. וזהו. תודה לכם.

ערן:            תודה לך.

רועי:           תודה ליאור.

ליאור:         תודה שהאזנתם. [מוזיקה]