71: מה שלמדנו מהפקת כנס אונליין

Startup For Startup

 

מתן:           היי כולם, הגעתם לריקאפ חדש של Startup for Startup. אני מתן בן משה, העורך של הפודקאסט. בסוף חודש מרץ, בלב טרפת הקורונה, קיימנו כנס וירטואלי בנושא עיצוב בפשטות. הכנס היה מוצלח ביותר, הגענו ל-70 אחוזי הגעה, מעל 300 איש ואישה הצטרפו אלינו לשתי שיחות מרתקות ורובם נשארו ממש עד הסוף. במהלך ההכנה לכנס למדנו המון דברים על דרך לקיים כנס אונליין בצורה חלקה וטובה, אבל כזה שלא מתפשר על שום מימד של חוויה שהיינו מצפים לקבל מכנס רגיל. נשמע מליאור קרנכל שמנחה את הפודקאסט, למי שזה הפרק הראשון שהוא מאזין לו, על צד התוכן, ומדרור עדי, מנהל הפרוייקטים של הצוות, על צד האופרציה. אני בטוח שתוכלו לקחת מכאן טיפים ותובנות שתוכלו ליישם בכנס, וובינר, או ההרצאה הבאה שאתם מעבירים או מארגנים. תהנו! [מוסיקה]

ליאור:             רגע, אז לא אמרתי “היי מתן” [צוחקת] זה חדש

מתן:           היי ליאור

ליאור:         היי מתן

מתן:           אז נתחיל: בעצם החלטנו לעשות את הכנס הזה אונליין, זה שוני ענק בשבילך, בתור מי שבונה את התוכן, שלזה כבר נגיע, וגם בתור מנחה- בכנס רגיל את נכנסת, רואה את הקהל, פוגשת אותו קצת במינגלינג שלפני… פה, כלום. איך נכון למנחה להתכונן לסיטואציה כזאתי?

ליאור:         וואו זאת שאלה גדולה כי אפשר לתקוף אותה ככה ממלא זוויות… אז ברמת, מה שאמרת על הקהל, אני חושבת שזה היה הקושי, האתגר הכי משמעותי מבחינתי כשהתכוננתי לזה, כי באמת כמו שאתה אומר- כשמגיעים לכנס אז יש שנייה את ההסתובבות הזאת בקהל, ואני רואה פרצופים מוכרים וזה גם כזה משרה ביטחון וגם, בעיקר תוך-כדי הסשנים עצמם, יש איזושהי אינדיקציה מאוד ברורה אם אנשים איתי או לא. אתה יודע, כשאנשים מורידים את העיניים לפלאפון זה מאוד ברור שהם פחות מקשיבים, וקל מאוד לראות כמה אנשים כרגע מתעניינים ועוקבים אחרי השיחה או שקצת התרחקו, וכאן, גם ככה בגלל הפורמט שבחרנו, אז אפילו את הפרצופים של האנשים לא היה לנו, זאת אומרת חוץ מאיזשהו מספר שזום ככה מספק של כמות האנשים שנמצאים כרגע איתנו, אני לא יודעת אם אנשים שמו אותנו על   hold ובכלל הלכו לחדר אחר, מי האנשים האלה? איפה הם נמצאים כרגע? כל-כך הרבה דברים שמשפיעים על היכולת של בן אדם לקלוט מידע ולהפיק ערך מכנס, שזה ככה נעלם מאוד משמעותי ומאתגר.

מתן:           אז מה עושים?

ליאור:         הקו המנחה לאורך כל התהליך הזה, של בעצם תרגום של הכנס ממשהו שהוא פיזי לכנס אונליין היה לשאול מה אנחנו מקבלים, מה סוג החוויה שאנחנו מקבלים בפיזי, ואיך אפשר לשחזר, או להגיע לאפקט דומה, באונליין. אז למשל, המרכיב הזה של מינגלינג, סבבה? שהוא מאוד משמעותי בכנסים פיזיים, ויש לך את התג שם של בן אדם, ואתה רואה את הטייטל שלו, ואפשר ככה לייצר איזשהו סמול-טוק, אז מאוד ניסינו להבין איך אפשר לשחזר את זה בכנס שהוא אונליין, ובאמת בסוף החלטנו על סדרה של שלוש שאלות שכתבנו אותן ככה בצ’אט, כשאנשים התחילו להגיע; “איך קוראים לך?”, “איפה אתם נמצאים כרגע?”… באותה תקופה בדיוק היה מותר להסתובב במרחב של ה-100 מטר מהבית, אז “מה הדבר הכי מגניב שיש מטר מהבית?”, באמת ככה שגם אנחנו נרגיש את האנשים וגם הם יוכלו להרגיש אחד את השני ולהבין, להרגיש את השייכות הזאת, כן? כי יש עוד איזשהו מימד שכשאתה מסתכל ימינה ושמאלה אתה רואה שאתה בחדר הנכון, כי הנה עוד דיזיינרים, הנה עוד Product leads, הנה עוד אנשים שהם ככה מהאוכלוסייה, מהאנשים שאני משייכת את עצמי אליהם… ועוד דבר שעשינו ועוד פעם, זה ניואנסים אבל הם מאוד חשובים, אפילו באג’נדה של האירוע תיארנו את השלב הזה, זאת אומרת הגדרנו רבע  שעה שמוקדשת למינגלינג,

[00:04:00]   ל-gathering, כדי שיהיה ברור לאנשים שיש את הדבר הזה, שיש שם איזושהי דינמיקה שנייה לפני ההתחלה של התוכן, והיא בעצם גם איזושהי נחיתה רכה לתוך סשן מקצועי יותר שמתחיל רבע שעה אחר-כך. אז זה מה שעשינו כדי להכיר את הקהל ולתת את החוויה של המינגלינג. תוך-כדי, כדי לא “לדבר לקיר”, אל המסך, כדי לא להיות רק עם עצמי ועם הדוברים, אז עשינו עוד כמה דברים: דבר אחד זה השתמשנו בפונקציה של שאלונים של סקרים שזום וובינר מספק, ובעצם הכנו מראש כמה סקרים שחשבנו שאפשר יהיה לשלב אותם טוב בתוכן, ושאפילו יוכלו ככה להשפיע על האופן שבו השיחה מתפתחת, אז למשל היה לנו חשוב להבין האם המעצבים בקהל הם מעצבי מובייל או מעצבי web יותר, האם יש יותר פרודקטים, ז”א להבין מאיפה אנשים מגיעים… וככה שתלנו שאלות לאורך השיחה, והתגובות תוך-כדי והפידבקים על זה היו מדהימים; גם ההיענות של האנשים הייתה מאוד גבוהה, אני חושבת שעל כל שאלה היה לנו משהו כמו 150 איש שעונים, שזה מתוך-300 ומשהו זה אינדיקציה מאוד יפה למעורבות, וגם אנשים עפו על זה, כאילו תוך-כדי שאנשים עונים, כבר בצ’אט אתה ככה יכולת לראות תגובות של: “טוב, תשתפי אותנו גם בתוצאות, רוצים לדעת מה קורה, מי עוד נמצא בחדר” -זה הכניס כזה איזה מימד של סקרנות ושל ערנות כזאתי…

מתן:           זה ממש “show of hands”, כמו ששואלים כזה- כמה מנהלי מוצר יש בקהל באיזשהו כנס, כולם מרימים את היד.

ליאור:         בדיוק! ממש ככה. וגם, עוד פעם, הרעיון היה להשתמש במידע כדי באמת לנתב את השיחה, זה גם מוסיף איזשהו פלפל… ועוד דבר שעשינו, שאגב, התגלה בתור, בעיניי, הפתעת השנה של הזום, וכאילו אם עד עכשיו דיברנו על המגבלות של הפורמט, אז זה מבחינתי היה איזשהו יתרון יחסי שלא קיים בכנס פיזי- היה השימוש בצ’אט לשאלות תוך-כדי הסשן. אז אם בדרך-כלל על במה, אנחנו נותנים ספציפית אצלנו, אנחנו שולחים ככה איזה שאלון ואנשים יכולים למלא אותו ואנחנו ניגשים להסתכל על השאלות בסוף כל סשן, אז כאן בעצם, מה שהצלחתי לעשות תוך-כדי תנועה היה לקרוא את השאלות ולתת להן מענה, לרוב השאלות, תוך-כדי תנועה. עכשיו, זה מדהים! תדמיין שנייה כאילו יש לאנשים איזו בועה מעל הראש בזמן שהם חושבים ואני ממש יכולה לקרוא את השאלות של אנשים תוך-כדי שהם חושבים את השאלות האלה. עוד דבר אחד, שהוא נשמע ממש קטן, אבל היה איזשהו רגע בסשן השני שהעברנו, שהייתה שתיקה ארוכה- לא שאלו שאלות, לא כתבו תגובות. עכשיו, שוב, אפשר לקחת את זה לשני מקומות- אנשים מרותקים והם איתנו, או שאנשים, יש מצב שפשוט השאירו את הזום שלהם פתוח ונטשו. ואז עצרתי לרגע וביקשתי מאנשים לעשות איזושהי אינדיקציה שהם איתנו, ושוב, בזום וובינר, אני לא יודעת אם יש את זה גם בגרסה הרגילה של הזום, אבל יש כזה אפשרות לנופף, להרים יד. וזה היה רגע נורא נורא מעניין כי פתאום בשנייה כל המסך שלי התמלא בהודעות כאלה ששם האדם הזה והזה מרים כרגע יד, מאות אנשים לחצו על כפתור ברגע שביקשתי

מתן:           זה כמו ללחוץ בקזינו כזה “דינג דינג דינג דינג דינג”

ליאור:         ממש, ממש “דינג דינג דינג”… וזהו, מה שאני לקחתי זה שלא צריך להתבייש, לא צריך להעמיד פנים שאנחנו יודעים, וצריך לבקש את המידע אקטיבית כשמנחים כנס בצורה כזאתי. אז זה ככה הדברים שעשינו כדי באמת להשאיר את הקהל קרוב ולהרגיש אותם תוך-כדי תנועה.

מתן:           על הכנס הפיזי שהיה מתוכנן כבר, אנחנו היינו עם תוכן שהוא כמעט סגור, וכשהחלטנו לעשות את המעבר הזה לכנס אונליין אתם עשיתם המון שינויים.

ליאור:         נכון

[00:08:00]

מתן:           אני אשמח לשמוע למה, ומה ההבדל לדעתך ההבדל בין תוכן שהוא  מיועד לכנס פיזי לבין תוכן שמיועד לכנס אונליין.

ליאור:         כן, אז אפשר לחלק את השינויים שעשינו לשני סוגים: היו שינויים שעשינו בגלל שהפורמט השתנה, והיו שינויים שעשינו בגלל החוסר ודאות שאפף את הכול, וכדי לייצר לנו תחושה של יותר שליטה וודאות בתוך התנאים האלה. אז היה ברור למשל שהיו דוברים, אורחים פוטנציאלים שרצינו להביא מבחוץ שלא היה לנו מספיק אינדיקציה האם הם יודעים לעבוד אונליין, האם הם יהיו מספיק זמינים לשינויים מיידיים… וככה החלטנו כרגע לקבוע איתם בעתיד לכנסים פיזיים עתידיים, וגם הייתה איזושהי הבנה שאנחנו רוצים לצמצם את הפורמט, כי שוב, הכנס הפיזי- דמיינו אותו כשני סשנים ואז הפסקה ארוכה, ואז עוד שני סשנים, וככה הרבה הרבה engagement של הקהל, ופתאום הבנו שבכנס שהוא מול מסך הציפייה שאנשים ישבו כל-כך הרבה זמן מול מסך היא אולי לא ריאלית, אז צמצמנו את זה לשני סשנים מהסיבות האלה. עכשיו, ככה בצלילה יותר לתוך הסשנים עצמם, אני חושבת שכשנמצאים על במה יש המון המון דברים שהם חלק בלתי נפרד מהחוויה, כן? יש את האולם, שאנחנו שמים תמיד הרבה מאוד דגש על איזו חוויה הוא משרה- אצלנו מאוד חשוב לנו שזה ייתן איזו חוויה של הצצה לפודקאסט לייב כזה, אז הכול מאוד עץ ואקוסטי, וממש מדמה כזה חדר הקלטות, ויש את כל הפן של התאורה ושל איזה מן כסאות אנשים יושבים עליהם, וכל זה פשוט בלתי נפרד מהשיחה, אי אפשר פשוט להפריד את זה מזה שאנשים יושבים ומקשיבים, גם לתוכן, אבל גם חווים את המרחב. וכשאנחנו עוברים לפורמט של כנס שהוא אנשים מול מסך, כל מה שנשאר להם זה בגדול, זה הפרצוף של הדובר והמצגת שהדובר מעביר והמלל. אז אני חושבת שמצאנו את עצמנו שמים הרבה יותר דגש מאי פעם, על מה אנחנו הולכים להגיד, מה הולך להיות הסשן, בצורה הרבה יותר מובנית; הרבה יותר דגש על כמה מהודקת המצגת הולכת להיות, כמה ויזואלית היא הולכת להיות. כי בסוף, שוב, אם המצגת פרוסה לבן אדם על המסך, או נמצאת מאחוריי במסך פיזי כרקע, זו חוויה שונה לחלוטין. אז התכוננו הרבה יותר, עשינו הרבה יותר הכנה ממש גם של חזרות גנרליות של לרוץ ביחד על המצגת ולראות מה הדוגמאות שאנחנו רוצים להביא. דבר נוסף, שוב, בגלל שיש לנו פחות שליטה בתנאים הפיזיים, אז היה לנו מאוד חשוב לשים דגש על ה-details של למשל- איזה קיר? מה ה-background של כל אחד מהדוברים, מה הרקע? באיזשהו שלב החלטנו לסנכרן את הרקעים כדי ממש לתת כן תחושה שאנחנו נמצאים באותו חלל, החלטנו ללכת על קוד לבוש דומה ולבחור בפלטת צבעים מסוימת כדי, שוב, כי הדברים האלה שהם אולי לא בולטים כל-כך על במה, כי הם נבלעים בתוך המון המון פרטים, הם כל מה שיש לך כשבן אדם נמצא בתוך קובייה קטנה על המסך

מתן:           נכון וגם, אם אני הולך לדבר בכנס, אני כנראה אשקיע קצת במה שאני לובש. אין סיבה שאם עושים אירוע כזה, גם אם הוא אונליין, שלא נחשוב על הדברים האלה.

ליאור:         ממש, ממש, זה בדיוק זה. זה גם ככה להביא את ה… אפילו איך יושבים על הכיסא היה משהו שדיברנו עליו. כי שוב, כדי לא ליפול למצב שזה שאנחנו נמצאים, חלקנו מקליטים מהבית, שם אותנו על הספה בסלון ככה בפיג’מה. היה לנו מאוד חשוב לשמור על החגיגיות ועל המקצוענות שהדבר הזה משרה. עוד דבר שלמדנו בדיעבד זה שגם הדקות הראשונות, שוב, הכניסה לעניינים היא מאוד חדה ומהירה בכנס שהוא אונליין,

[00:12:00]   בעוד שעל במה יש את הזמן הזה של ההתנעה ואפשר ככה להרגיש את הקהל. זיהינו שהיה מאוד נכון להכין ממש ככה כתוב את השלוש, ארבע, חמש דקות ראשונות של כל סשן בשביל שאנשים יבינו ויקבלו איזושהי חוויית מיקוד על ההתחלה. ושוב, אנחנו מבינים שאנחנו נלחמים כאן על דברים אחרים, כי בן אדם שיושב אל מול מסך ולא מעניין לו, וברקע יש לו עכשיו את המטבח, אז יכול לקום לעשות כלים, ובקע יש לו איזה טלוויזיה. החדות שלנו יותר קריטית מאי פעם, והקהל הוא לא קהל שבוי; אם בתוך כנס פיזי לאנשים הרבה פחות נעים לקום וללכת אם לא מעניין להם, בבית כל אחד יכול פשוט בשנייה לקום ולהעלם. אז אם אנחנו מדברים על זה שהמטרה היא להעביר ערך, אז כדי שנוכל להעביר ערך היה מאוד חשוב לייצר איזשהו hook כזה בתוך הסשן מאוד מאוד מהר. [מוסיקה]

מתן:           לראות שהקהל איתך, להיות עם הדוברים שהם גם לא רגילים כל-כך לסיטואציה הזו, ואנחנו מבקשים מהם קצת יותר ממה שהם רגילים לתת נאמר בוובינר או בשיחה רגילה. להיות בחדות הזאתי ובהבנה שאנשים יכולים לעזוב בכל רגע- זה לא מייצר המון עומס, עלייך בתור מנחה? כאילו איך מורידים מהעומס הזה?

ליאור:         כן, אז האמת שזה היה מעניין לראות מה הדברים שהעמיסו ומה הדברים שלא, שוב, דווקא נגיד הקטע הזה של לקרוא שאלות תוך-כדי בצ’אט היה מאוד מאוד קל. אני חושבת שמה שאפשר לי את זה היה שהחלטנו מראש, זה היה איזשהו פיצוח שעלינו עליו, שאת כל הפן הטכני, את כל הדאגה, כן? כי אני חושבת שהעננה הכי גדולה שהייתה מעל הראש שלנו סביב הכנס זה מה אם משהו קורס, מה אם פתאום הזום לא עובד? מה אם פתאום האינטרנט נופל? כל-כך הרבה תנאים שהם לא בשליטתנו בהכרח, או שיש לנו שליטה מוגבלת עליהם, שאם משהו מהדברים הללו קורה, לא משנה כמה התכוננו מבחינת התוכן, זה לא רלוונטי. אני חושבת שככה, בשלב הזה, כל מי שחווה תוכן בזום מכיר את הרגע הזה שבו עלינו לשיחה, או עלינו לאיזשהו סשן שמאוד מאוד חיכינו לו, עם איזה דובר שהוא אולי אפילו איזה תותח, אם אני אלך עם זה עד הסוף אז אפילו מישהו שהוא לא נגיש לנו ביומיום, אולי ממקום אחר בעולם, ואז- התאורה לא משהו, האינטרנט איטי, פתאום הקו שיחה מקוטע, וזו חוויה סופר מבאסת ואני חושבת שזה מה שהכי הפחיד אותי. ומה שהקל עליי מאוד בעומס הקוגניטיבי שתיארת קודם היה שאת כל הפן הטכני הפקדנו בידיים של דרור, שהוא מנהל את ה-operations בצוות שלנו

מתן:           כן ותכף נשמע גם ממנו

ליאור:          והוא הפעיל סביבו גם אנשים אחרים והיה מאוד ברור שאני לא אחראית על זה שהאינטרנט עובד ואני לא אחראית על זה שיש מישהו אחר שמעלה את סרטוני המעבר בין סשנים, שיש מישהו אחר שדואג לדוברים למים, ז”א כל הoperations- נשאר בידיים בידיים של ה-operations, וזה מה שאפשר לי ככה, להיות מאוד ממוקדת בזה, כמו שאמרת, שהדוברים האחרים בטוב, ובלהרגיש את הקהל, שזה בעצם היו שני התפקידים המרכזיים שלי תוך-כדי, אם לחשוב על זה ככה.

מתן:           אז מה את לוקחת מהחוויה הזו, ואני אשמח גם לשמוע מה עוד לא פיצחנו בהקשר הזה?

ליאור:         אני מודה שכן המקום הזה של לראות את הקהל עדיין חסר לי מאוד והייתי מקדישה יותר זמן לקראת כנס כזה בלהבין איך אפשר כן לראות את ההבעות פנים של אנשים, או כן לקבל איזושהי אינדיקציה של מי הם בצורה יותר מעמיקה, אולי אפילו לפני הכנס.

[00:16:00]   אנחנו כן ניסינו לעשות איזשהו ניסיון עם לבקש מאנשים  להעלות סטורי של עצמם ממש בדקות הראשונות של הסשן, אבל זה לא היה מאוד יעיל ואפקטיבי, ובעיני בכנסים, טעות לחשוב שיש איזשהו שטאנץ שאפשר לחזור עליו תמיד. כל עוד התמה משתנה וקהל היעד הוא טיפה שונה, אז המקום הזה של לעצור ולשאול- מה יכול לדייק את החוויה עבור הקהל הזה, כן? אם אנחנו עושים כנס למפתחים וכנס למעצבים, זה לא בדיוק אותו קהל, אם עכשיו חורף או קיץ זה לא אותם תנאים סביבתיים. כל הזמן לשאול מה עוד אפשר לעשות, מה עוד אפשר להנגיש. אני חושבת שעוד איזושהי תובנה שעלתה זה שאפשר לעשות דברים מאוד מדויקים לאנשים, למשל ככה רעיון שעלה לנו ולא יישמנו הפעם זה לעבוד בקבוצות קטנות, שזה אולי משהו לוגיסטית, כשעושים כנס פיזי אז זה יותר מורכב, כי צריך פתאום להביא חדרים קטנים, ובכנס אונליין  זה מאוד פשוט לפתוח עוד סשנים של חדרים קטנים. אז אני לוקחת מזה לחשוב מאוד מעבר לגבולות הפיזיים ומעבר לתנאים הכלכליים והמשאבים שיש, מה החוויה שרוצים לייצר, ואז- מה עומד לרשותי או מה התנאים שיכולים לאפשר לי ליישם את זה. [מוסיקה]

מתן:           אנחנו נשמע עכשיו את דרור עדי, מנהל הפרויקטים שלנו בצוות, על האופרציה שמסביב להקמת הכנס. היי דרור!

דרור:          היי מתן!

מתן:           אז דרור, ספר לנו- מה שונה בארגון של כנס אונליין מכנס פיזי מבחינתך, מי שמנהל את את כל האופרציה הזו?

דרור:          אז אני רוצה שנייה לגעת במה ההבדל בין כנס באופן כללי ביחס לפרויקטים אחרים. אני חושב שבעוד שבפרויקטים אחרים לפעמים יש לך מרווח טעות מסוים, כי אתה תמיד יכול לעלות לצורך העניין, עם פיצ’ר חדש באתר, ולתקן תוך-כדי תנועה, לעשות את כל הלמידות שאתה צריך, ועוד פעם לעלות. כנסים זה סוג של פרויקטים שאין פה מקום לטעויות; יש לך הזדמנות אחת, ואו שזה קורה טוב, או שזה מתפוצץ לצורך העניין. נשמע קצת דרמטי, אבל כן. לשאלתך- אז כמובן שגם כנס פיזי וגם כנס אונליין נמצאים על הסקאלה של פרויקטים שטעות אחת יכולה לגרום הרבה נזק. כנס פיזי, אני חושב שהוא מאופיין באופרציה יותר מורכבת, את עובד עם הרבה יותר גורמים, מה שיכול להוביל למורכבויות אופרטיביות, אבל מצד שני גם יש לך מעט יותר גיבוי כי את עובד בסופו של דבר עם יותר אנשים, ותחום האחריות הוא מבוזר יותר. בכנס אונליין, אין מקום לטעויות, כלומר אתה יכול לעבוד על תוכן במשך חודשיים ולעבוד על אלף ואחד דברים, ולשלוח swag ולעשות המון המון פעולות, אבל בסופו של דבר, משהו מאוד מינורי יכול להפיל הכול. אם נצלול לכמה דוגמאות: אינטרנט, או עומס על האינטרנט, סאונד לא טוב, לינק שבור, הצורה הוויזואלית שבה רואים את המרצים וכן הלאה, כל הדברים האלה ממש יכולים לגרום לכנס לקרוס, לא פחות.

מתן:           אז דרור, ציינת המון נקודות שאפשר ליפול בהן בעצם, ואתה אומר שיש פחות גיבוי, אז איך עדיין מגיעים לתוצאה שנראית “וואו”, איך עדיין משמרים את האלמנטים האלה שעובדים טוב בכנסים פיזיים?

דרור:          אני חושב אז בסוף פשוט לנסות להבין מה הם הדברים שיכולים לגרום לכנס לא לעבוד, זאת חשיבה קצת פסימית אבל אני חושב שהיא הכרחית, ולנסות להתמקד בנקודות האלה. אם אני אפרט, אז נתחיל שבראש ובראשונה יש את כל הנושא של האינטרנט- אז לראות ולהתייעץ כמובן עם צוות ה-IT, או דרך הרשת, איזה גיבויים אתה יכול עכשיו לעשות במידה והרשת נופלת.

[00:20:00]   בנוגע לתאורה לדוגמא, אז אנחנו הבנו שאם החלל שממנו הדוברים ידברו יואר קצת בצורה מקצועית, נקרא לזה ככה, זה גם עוד משהו שייתן את התחושה ככה של משהו יותר מקצועי ונחמד. כנ”ל הסאונד- במקום לדבר ישירות אל המחשב, אז השתמשנו כאן במיקרופונים שהם באיכות יותר גבוהה. זה כמעט אינסופי המחשבה הזאתי, כלומר, ברגע שחשבנו מה יכול להפיל אותנו, אז פתאום חשבנו על טלפון שמצלצל ברקע, על מחשב שלא מוטען ונגמרת לו הבטרייה, ויצרנו רשימה ענקית של כל הדברים שיכולים להפיל אותנו, ואיך אנחנו מתמודדים איתם. ואחרי הצורה שבה אנחנו מתמודדים, גם איזה גיבויים יש לנו במידה וזה לא עובד.

מתן:           אז מה עשית כדי להוריד את הסיכויים, או איך הכנת אנשים לפשלות האלה שעלולות לקרות?

דרור:          אז אני חושב שהנקודה החשובה ביותר שתוריד את הסיכויים שיקרו כל-מיני פשלות זה טסטים. טסט טוב הוא בראייתי טסט שקרוב לאירוע, והוא באותם התנאים. מה זה אותם תנאים? אותה שעה, אותה רשת, אותו גיבוי של הרשת, אותו לינק וכן הלאה… פעם שעשינו את הטסט ממש באותם התנאים, שמה גילינו את העומס על האינטרנט שבדיוק קורה בשעות של הכנס, שבדיוק בשעה הזאתי התחילו את השיפוצים של הבניין ממול, שמה גילינו את הלינק שהוא לא תקין וצריך להחליף אותו וכן הלאה וכן הלאה…

מתן:           לא נשמע שזה דברים שצריך להשקיע בהם הרבה מאוד כסף, זה יותר עניין של מחשבה.

דרור:          לגמרי, וגם מה שדורש השקעה כספית הוא יכול גם לא להיעשות בצורה הזאתי, כלומר את אותו מיקרופון שדיברתי אני בטוח שאפשר להשאיל אותו או לקנות משהו שהוא מעט פחות איכותי, אבל בסוף המכלול של כל הדברים הללו והפעולות הקטנות האלה, יוצרות חוויה שלמה של כנס שהוא אטרקטיבי, שהוא נראה מקצועי, הוא לא וובינרי, וזה דברים שהם לדעתי מאוד מאוד חשובים.

מתן:           אוקיי, אז זה היה האלמנט הטכני. ספר לנו קצת איך אנחנו יכולים לשמר את האספקט הפיזי של הגעה לכנס

דרור:          אז זו בהחלט אחת המטרות המרכזיות שלנו בכנס הייתה באמת, לשדר את התחושה של הדבר האמיתי. אז על כל נושא קבלת הפנים והמינגלינג ליאור כבר דיברה, אני אתמקד מעט יותר בנושא של ה-swag; מי שלא יודע, שלחנו לכל הנרשמים, לכל האורחים שלנו, פוסטרים שצוות ה-design המדהים שלנו הכין, למעשה 20 מעצבים הכינו פוסטרים ששלחנו אותם לאורחים. עשינו את זה בצורה יחסית פשוטה- יצרנו איזשהו אתר ב-Wix, שלחנו עם כל הפוסטרים, שלחנו את הקישור לאורחים, כל אחד בחר פוסטר, וקיבלנו על זה פידבקים מדהימים.

מתן:           אז עוד משהו שכאילו, קורה בכנס פיזי- אתה נרשם, אתה מתכנן, אתה מפנה זמן ב-calendar שלך, אתה יודע שאתה הולך לנסוע לשם, יש איזושהי רמת מחויבות שאתה מרגיש כלפי האירוע, בשאיפה, ולרוב אתה מגיע. באזור ה-50 אחוזי הגעה בדרך-כלל, נכון?

דרור:          לגמרי.

מתן:           אז פה היה לנו 670 אחוזי הגעה, שזה מרשים מאוד. איך הבאנו לידי ביטוי את רמת המחויבות שיש לאנשים כשהם נרשמים לכנס פיזי, לכנס אונליין?

דרור:          אז בראש ובראשונה לא ידענו. כלור, בעוד שבכנס הקודם העלינו סקרים, וכמו שאמרתי יש המון ידע ברשת בכל מה שקשור לכנס  פיזי.

[00:24:00]   באמת הצלחנו להגיע לאיזשהו מספר משוער של אורחים שיגיעו. כמובן באחוזים. בכנס אונליין לא ידענו האם זה יהיה 0 או 100 לצורך העניין. אז כל מה שנותר לעשות זה לנסות להבין למה שאורח שנרשם לא יגיע. עכשיו, בראייתי יש פה כמה סיבות עיקריות. הראשונה היא, יכול להיות שהוא שכח. משהו שאני מאמין שקורה לכולנו. או שקרה ככה ובסוף אין לו זמן, למרות שהוא חשב שכן יש לו זמן. או שהכנס היה נראה לו מעניין בהתחלה ועכשיו כבר לא. אז בנוגע ל”שכח”, אז מעבר לתזכורות ששלחנו של חצי שעה לפני ובבוקר האירוע, גם שיתפנו עם כל אחד את הכנס ב-calendar. זה עוד פעולה שאני חושב שהיא מאוד חשובה, להזכיר לאנשים בדיוק מתי הכנס קורה. בנוגע לזה שבסוף אין לו זמן, אז ברור שאין לנו עכשיו את היכולת לבוא לבן אדם האישי ולעזור לו לפנות את הזמן. אבל כן אפשר להיות פרואקטיביים, ובמקרה שלנו אנחנו העלינו סקר עוד לפני פרסום השעות, להבין מתי נוח לאנשים להשתתף בכנס כזה. אז אני חושב שבפעולה הזאתי הצלחנו להגדיל במעט אחוזים את המספר שהגיע. ולבסוף, בנוגע לתוכן, אז כמו שאמרתי, לפעמים התוכן יכול להיראות מעניין, ואחר-כך כבר לא. אז ממש עירבנו את האורחים בתוכן במובן מסוים. במקרה שלנו אז שאלנו ברישום מה האורח היה רוצה לדעת. עכשיו, השאלה הזאתי, מלבד זה שהוא מרגיש שהוא גם-כן סוג של שותף לתוכן, היא נותנת לנו גם ולידציה שאנחנו באמת פרסמנו את הכנס בצורה שתואמת למה שהוא מצפה לקבל.

מתן:           מה מבחינת הפלטפורמה שעשינו בה את האירוע? אתה בחרת להשתמש ב-Zoom Webinar. למה לא להשתמש בזום רגיל, שזה מה שרוב האנשים מסביבנו עושים? בוא תספר לנו קצת על היתרונות והחסרונות.

דרור:          אז דבר ראשון, כמובן שיש עוד המון פלטפורמות בשוק. אבל כן היה לנו חשוב להישאר עם זום, נטו מאחר וזה אפליקציה, תוכנה, שאנשים מכירים ויודעים לעבוד איתה. ב-Zoom Webinar אז יש אופציה ממש לקבל שליטה על כל התפעול של הכנס. כלומר, אפשר לעשות מיוט לכולם בלחיצת כפתור, אתה יכול לשלוט בדיוק מה הם יראו, את מי הם יראו, וזה נותן לך בסוף יכולות שליטה מאוד גבוהות בלהעביר את הכנס. חשוב לי לציין שיש איזשהו חיסרון שאני רואה בו ב-Zoom Webinar, שכל האורחים לא יכולים לראות את מספר המשתתפים. וזה משהו שמצריך מהדוברים כל ה זמן לעדכן כמה אנשים נמצאים ולייצר באמת איזשהו שיח בצ’אט שהם ירגישו גם אחד את השני. כי בסוף בחוויה של האורח הוא יכול להרגיש שהוא קצת בודד. אז זה לדעתי איזשהו חיסרון מסוים, אבל בסוף, אני חושב שכל היתרונות ש-Zoom Webinar נותן הם לגמרי עולים על החיסרון הזה.

מתן:           מה עם הכנס הבא שלנו, יש כבר תוכניות?

דרור:          יש לנו האמת היא תוכניות. אנחנו הולכים לעלות בקרוב עם הפרסום שלו. אני מזמין את כולכם להיכנס לאתר שלנו, להירשם לניוזלטר ולהיות מעודכנים ברגע שהכנס הבא יתחיל. ובלי בקשר, גם יצרנו איזשהו עמוד של אירועים קודמים, אתם יכולים גם-כן לראות את כל ההרצאות שהיו לנו, גם של האנפלאגד הראשון, גם של האנפלאגד השני, לקבל את כל התוכן. לצערי לא את הפוסטרים, הם נגמרו. אבל זה הכול. בואו, בואו תיכנסו. [מוזיקה]

מתן:           כמו שדרור ציין, אתם יכולים למצוא את כל התוכן והווידיאוים של הכנסים הקודמים באתר שלנו. כולל אפשרות להירשם לניוזלטר שלנו בשביל לקבל עדכונים על תוכן ואירועים שווים לפני כולם. נשמח לראות אתכם באירוע הבא שלנו. ואני מזמין אתכם להצטרף גם לקבוצת הפייסבוק שלנו שנקראת Startup for Startup. אנחנו זמינים שם לכל שאלה או תהייה. תודה שהאזנתם. [מוזיקה]

 

 

 

[wp_applaud]