לפני כשש שנים, בזמן שניהלתי אז את הגיוס בגוגל, הגיעה להתייעץ איתי מיכל, מי שהיתה שכנת ילדות שלי. מיכל לא כל כך מצאה את עצמה, למרות שהיתה בוודאות אחת הנשים החכמות והמוכשרות שיש. היא הגיעה לתהליכי גיוס שנתקעו באין מוצא, למרות שעל פניו אין מועמדת אטרקטיבית ממנה. בגלל מיכל התחלתי לכתוב את הבלוג שלי (בתגובה הראשונה) לפני כארבע שנים. חשבתי שיש עוד כמה אנשים שאולי ירוויחו מתובנות בנושא.

בתור מנהלת גיוס ראיתי איך השוק משתנה אל מול עיני וחוקיו משתנים, לדעתי שכחו פשוט להודיע לכולם. מאז כבר עבר זמן, מיכל כבר מזמן הסתדרה, ואני חזרתי ארצה לישראל ופתחתי את החברה שלי Workaround. מה שאני עושה בעיקר זה מלווה מנהלי גיוס במשימה הקשה שיש להם היום בשוק הכי תחרותי אי פעם. עוד אכתוב בהמשך על הזווית הזו, אבל תרשו לי לשתף את כל מי שלא מצליח לחדור את המסננת הארורה למשרה הבאה בפוסט הזה - בקיצור ולעניין, זה לא אתם. האלגוריתם השתנה, צריך לדעת איך לעקוף אותו. בהצלחה.

**האם נגמרו החיים של קורות החיים?**

עדיין לא, אך תפקידם ההיסטורי בחיים שלכם הצטמצם מאד בשנים האחרונות. ההיעלמות שלהם מחיינו עודה מתעתעת. הם עדיין בסביבה, עדיין מבקשים אותם, מגייסים עדיין דורשים אותם. כל זה נכון. אבל הם כלי חלש למציאת עבודה. למעשה אם אתם לא רוצים למצוא עבודה, פשוט שבו מול המחשב ושלחו קורות חיים להנאתכם. אני בטוחה שתצליחו במשימה. את חושבים שאני מגזימה? הרי לכל מי שאתם מכירים יש קורות חיים והם השתמשו בהם על מנת לעבור תפקיד. אז כן - קורות החיים הם עדיין שחקן, אבל הם כבר לא המחולל. למצוא עבודה באמצעות משלוח קורות חיים זה לא דבר שגור.

אתם עדיין משתמשים בהם על מנת להפוך למועמדים, אולם הסיכוי שהגעתם דרכם להזדמנויות הולך ופוחת. אני אומרת את זה על סמך העובדה שמפת מקורות הגיוס (איך נמצאו העובדים) הולכת ומשתנה. נכון - זה שונה בין ארגונים ותחומים שונים, אבל באופן כללי אם תשוו את החלוקה בין מקורות גיוס היום לבין שנת 2001 תגלו שהעולם השתנה מהקצה אל הקצה. איתור מועמדים ברשת הופך להיות מקור גיוס מאד משמעותי, וגיוס באמצעות קהילות ותוכניות גיוס הולך ומתפתח. כדי למצוא עבודה היום צריך להתנהל באופן שונה בתכלית. כן, קורות חיים יופיעו במערכה האחרונה , אבל אם תבנו עליהם לעשות עבורכם את העבודה הקשה, אתם יכולים להיות בטוחים שיהיה לכם הרבה יותר קשה.

כשתגלו הזדמנות מתאימה, קורות החיים כנראה יעשו עבורכם עבודה הרבה יותר טובה מאשר שפשוט תפנו למגייס סתם כך. ההזדמנות הזו אשר חשפתם הגיעה אחרי שעשיתם שיעורי בית, הבנתם מה בדיוק כדאי לחפש, השתמשתם ברשת שלכם בצורה מדויקת, והגעתם להזדמנויות פז מתוקפות ואיכותיות. קורות החיים שלכם עכשיו יוכלו סוף סוף לחדור את החומה הבצורה, ובייחוד אם תגיעו באמצעות הקשר שלכם, אשר יקצר עבורכם טווחים ויעזור לכם להגיע.

**אז איך משתמשים בקורות חיים?**

אם מטרת קורות החיים שלנו כבר אינה לפתוח דלתות, הם יהוו פשוט את הדרך שלנו לחזק ולפשט את ההחלטה עבור מי שבוחן אותנו למשרה במקום שאלה שיפגעו ויעמיסו על תהליך הגיוס.

אני חושבת שקורות החיים איבדו במידה רבה את הבכורה שלהם בשוק העבודה. מוקדם אולי עוד להספיד אותם, אבל חשוב להבין במה השתנה תפקידם.

חוק ה 60/30/10

אנחנו רוצים להגיע לכמה שיותר הזדמנויות רלוונטיות ואיכותיות בכמה שפחות מאמץ. לפעמים אני שומעת ממחפשי עבודה כי הם שלחו מאות קורות חיים, ויכולים לספר על כף יד אחת את מספר הפגישות אליהם הגיעו כתוצאה. במבחן שלכם כמנהלי התהליך מדובר בתהליך חיפוש שפשט רגל. אז איך תוכלו למדוד ולדעת שאתם שמים את הדגשים הנכונים בחיפוש? איך אתם יכולים לדעת שצריך לשנות משהו בתהליך? ע״י חוק ה-60/30/10

60% פגישות פנים אל פנים בקבוצות או 1:1.

30% תקשורת אלקטרונית - מיילים, טלפון, וכו'.

10% כתיבה - הכנה ושליחת מסמכים.

החוק הזה יאפשר לכם לדעת אם אתם משקיעים את זמנכם באופן פרודוקטיבי יותר. אם אתם עסוקים 60% מזמנכם במשלוח קורות חיים, זו אינדיקציה חזקה שאתם צריכים לשנות את האופן שבו מבלים את הזמן שלכם בחיפוש עבודה. השקעה מרובה בליטוש קורות החיים מותירה מעט זמן ואנרגיה להמשך התהליך ואז אם שולחים ומקבלים תשובה שלילית, האנרגיה צוללת וכל המאמץ יורד לטמיון. זה לא אופן פעולה מקדם.

צריך לעבוד קשה על מנת לייצר כמה שיותר פגישות פנים אל פנים או היכרויות משום שהן קשורות באופן הדוק יותר לתהליך חיפוש אפקטיבי. עבור הרבה אנשים, קל יותר לשלוח קורות חיים, או להתעסק בניסוח שלהם עיקר הזמן, והם נמנעים מהמשימה המסובכת יותר של יצירת פגישות. יצירת פגישות היא לא בהכרח למטרת ראיון אלה כל מפגש שמרחיב את מעגל ההיכרות שלכם. היא תביא אתכם קרוב יותר להזדמנויות, תאפשר לאנשים להתרשם מכם ותייצר מחויבות חזקה יותר לעזור. יותר מכך, במקום לחכות שיזמינו אתכם לראיונות, אתם מזמנים מפגשים. הערך העיקרי בזה הוא שהשליטה חוזרת אליכם. אתם מושלים בקצב ההתקדמות ופועלים בגזרה שהכי משתלמת במבחן התוצאה.

חוק ה-60-30-10 עובד! אנשים מוצאים דרך לחבור לאנשים אחרים לפגישה, ראיון, שיחת חקר (שיחה שנועדה לאסוף אינפורמציה), עבודה זמנית, התמחות או התנדבות, מפגשים קבוצתיים למינהם. כולם מקרבים אותנו לעבודה הרבה יותר מאשר סתם משלוח של מסמכי קורות חיים. המפגשים האלה אמורים לעזור לנו להגיע להזדמנויות ומעגלים חדשים. אם תחשפו הזדמנויות רלוונטיות תוכלו לשלוח קורות חיים בסוף התהליך הזה. אלו כנראה יהיו יותר מדויקים, יפלו על קרקע יותר פורייה ויהיה גם פחות סיכוי שידחו על פניהם. הסיבה לכך היא שאלו יהיו הרבה פעמים הזדמנויות שאינן גלויות במעגלים שאין לכם גישה אליהם ותוכלו להגיע אליהם מבלי להתחרות בכולם.

אנחנו צריכים להפוך את פירמידת החיפוש על ראשה (בדיוק להיפך ממה שמרבית האנשים עושים). קודם לבלות 60% מן הזמן בפגישות, 30% בשיחות מעקב ותכתובת, ו-10% של משלוח קורות חיים על מנת לנצל הזדמנויות שנוצרו כתוצאה מכל אלה. יש לא מעט דרכים להגיע לתפקידים, והרבה מהן מתרחשות מחוץ למסגרת קונבנציונלית של חיפוש עבודה.

בהצלחה לכולם.