181: צעדים ראשונים 02 – על הסכם מייסדים עם ליטן יהב, Vyzer

אדווה: הי לכולם, אני אדווה שיסגל ואתם הגעתם ל– Startup for Startup לסדרת צעדים ראשונים, שבה בכל פרק אנחנו מדברים על נקודה מהותית אחרת שכל סטארטאפ פוגש בתחילת הדרך, ובפרק היום אנחנו נדבר על נושא שבדרך כלל די מאתגר להעלות, אבל הוא מאד חשוב לקשר בין שותפים, בין מייסדים, וגםם לסטארטאפ עצמו – הסכם מייסדים. ולצורך זה נמצא איתי ליטן יהב, הי ליטן.

ליטן: אהלן.

אדווה: שאתה מייסד שותף ומנכ"ל וייזר, נכון?

ליטן: אמת.

אדווה: איזה כיף שאתה פה. ונגיד ממש במשפט, שאתם פלטפורמה דיגיטלית למשקיעים פרטיים שעוזרת להם לנהל את החיים הפיננסיים שלהם, נכון? ושקמתם לפני שנתיים וגייסתם מאז 6 וחצי מיליון דולר ויש לכם 14 עובדים.

ליטן: פחות משנתיים, שנה וחצי, אבל כן, וקצת פחות מ-6 וחצי מיליון דולר, אבל זה ה– Ball park, כן.

אדווה: מעולה, אז כל מה שאמרתי, קצת פחות.

ליטן: קצת פחות.

אדווה: מעולה. אז היום אנחנו נדבר על מה זה בכלל הסכם מייסדים, למה הוא חשוב ואיפה הוא יכול לפגוש אותנו בהמשך. שנתחיל?

ליטן: יאללה, אני מתרגש.

[מוזיקת פתיח]

אדווה: טוב, אז לפני שנתחיל לצלול לעומק תספר לי בקצרה מי אתה, מי אתם, מי זה ווייזר.

ליטן: אז אני אתן טיפה רקע כי זה חשוב לקונטקסט של בכלל הדיון על ההסכם מייסדים – את ווייזר הקמנו אני ושותף שלי, שזה שותף שהיינו ביחד גם בסטארטאפ הקודם שהקמנו לפני 12 שנה, ושם בעצם התחלנו בכל התהליך הזה של הסכם מייסדים, כי באותה נקודה זה היה חשוב כי הבאנו שותף שלישי, שהוא לא היה איתנו בהתחלה, והיו הרבה מאד נושאים שהיה צריך לדבר עליהם לפני שצוללים לתוך הקמה של החברה, אז זה היה ההתחל בעצם של הדרך, שם בעצם היה לנו הסכם ראשון, הקמנו חברה קודמת, היא הייתה חברה שהצליחה, מכרנו אותה, ולאורך השנים נשארנו לנהל אותה, ואז עזבנו, אני ותומר שותף שלי, ואת החברה הנוכחית הקמנו ביחד – אפשר להיכנס לזה בהמשך אולי, כאילו, מאיפה זה הגיע, אבל זה כאילו תכלס התחיל מאיזה שהוא צורך אישי שלנו אחרי שמכרנו חברה, נתקלנו בכסף, בלאגן גדול, צרות טובות, אבל זה מה שהוביל אותנו להקים את ווייזר ולזה בגדול איזה שהוא רקע קצר.

אדווה: מגניב, וגם אולי נגיד, אתה יודע, חשבנו על הנושא הזה של הפרק וחשבנו מי יכול לדבר על הסכם מייסדים, אז אתה גם כתבת לנו פוסט על זה בקהילה, שאחר כך הפך בלוג באתר שלנו, שאולי אני גם אשים קישור בתיאור של הפרק למי שרוצה, אבל שאני ככה נחפשתי פעם ראשונה בכלל לנושא הזה של הסכם מייסדים, כי זה תמיד היה נראה לי משהו שלא יודעת, אולי קצת כמו הסכם ממון כזה – או שעושים אותו או שלא עושים אותו, ואולי אם עושים אותו אז זה מעיד על משהו לא טוב? כאילו, מין משהו שגם יש קצת סטיגמות סביבו.

ליטן: תשמעי, הסכם ממון, למה הסכם ממון זה מבאס? כי כאילו אתה מתחיל מערכת יחסים, וישר חושב מה עושים כשנפרדים, שזה כאילו נקודה אחת בתוך הסכם מייסדים. יש עוד המון המון נקודות בתוך ההסכם מייסדים שמעבר להסכם המשפטי שחשוב שיהיה אותו כי כאילו, Shit happends והרבה מאד חברות מתפוצצות בגלל בעיות בין שותפים, זה נועד לדבר על הדברים. עוד לפני הצד המשפטי שלהם. אז המון יזמים שבאים להתייעץ איתנו, דבר ראשון שאנחנו אומרים להם זה רגע, דיברתם על הנושאים החשובים שהם התשתית של אותו הסכם מייסדים? ורוב הזמן הם אומרים "לא, זה לא משנה, אנחנו נסתדר", וכשאין כלום בתחילת הדרך, זה הזמן לדבר על הסכם מייסדים. אם הכל מתפוצץ והולך לפח אז גם, אז לא קרה כלום אם לא היה. אבל אם הכל הולך פצצה ואין הסכם מייסדים, אז זה סיפור מההפטרה שמוביל לתביעות ובלאגן גדול.

אדווה: כן, זה מן משהו כזה שהרגע שבו תשמח שיש לך אותו זה רגע שהוא כנראה כל כך גרוע שלא בא לך לדמיין אותו כשאתה נמצא בהתחלה.

ליטן: בדיוק. זה לא רק לא בא לך לדמיין אותו, אתה אומר סבבה נו, אולי החברה תצליח, אולי לא, יהיה בסדר. אני שמעתי על חברים מאד מאד טובים שכאילו התחילו לעבוד על חברה ביחד והחברות התפוצצה לגמרי בגלל שלא דיברו על הדברים הקשים בהתחלה, שהם חלק מאותו הסכם מייסדים.

אדווה: כן, אז אולי באמת נעשה רגע, נחזור אולי צעד אחורה ונעשה יישור קו של מה זה בעצם הסכם מייסדים.

ליטן: אז קודם כל הסכם מייסדים זה הסכם משפטי, בסדר? אני רק אגיד כדיסקליימר, כדאי ורצוי לשבת עם עורך דין ולנסח אותו ביחד ולחתום עליו ביחד עם השותפים.

אדווה: כן, וגם מה שנגיד פה בפרק, הוא מהחוויה האישית שלך, זאת אומרת גם דוגמאות יהיו מההסכם שלכם שאתם בניתם עם עורך דין, לא בהכרח מתאים לכולם, ושווה להתייעץ על זה עם גוף משפטי כל שהוא.

ליטן: נכון. אני גם אגיד גילוי נאות, בסדר? אני ותומר שותף שלי, בחברה הקודמת היה בינינו הסכם מייסדים, בחברה הנוכחית אין לנו. זה כבר נושא אחר, אבל בגדול ההסכם, אז ההסכם מייסדים, מעבר לצד המשפטי, הוא מעלה שאלות ממש חשובות שצריך להעלות בתחילת הדרך בין שותפים. יש לי פה גם איזה מסמך כזה שכאילו יש לנו כבר כמה שנים, אנחנו הולכים איתו, שגם מתייעצים איתנו אנשים, זה דברים הכי הכי בנאלים כמו כמה זמן בשבוע כל אחד מאיתנו הולך לעבוד על הסטארטאפ הזה, רק שזה יהיה על השולחן, כי אם אין את התקשורת הזו זה יתפוצץ בהמשך. או מה התפקידים של כל אחד מאיתנו, משכורות – מתי לוקחים משכורות, כמה משכורת לוקחים, אלה השאלות הרכות יותר, זה לא השאלות הבאמת קשות כמו תפקידים וכל הדברים האלה. השאלות הקשות מגיעות כשאומרים "אוקיי, מה קורה כשנפרדים?". בוא נגיד שחצי שנה שנה מהיום לא בא לך יותר לעבוד איתי. סבבה, בא לך, קיבלת איזה שהיא הזדמנות, הכל בסדר, אנחנו רוצים לסיים בטוב, מה עושים? הרי עבדנו שנה, מגיע לכל אחד מאיתנו משהו, אחד מאיתנו גם רוצה להמשיך, אז כאילו השני לא רוצה להרגיש שהוא נדפק מזה שכאילו הוא יצא, אז כאילו אם לא מדברים על הדברים האלה מראש וזה נשאר באוויר, עובר שנה כזאת, וזה באמת, זה דברים מתפוצצים. חייבים ליישר אותם מההתחלה. אז כאילו, אלה הדברים המשמעותיים אני חושב. יש פה עוד מלא מלא דברים אחרים, אבל אלה הדברים המרכזיים אני חושב.

אדווה: אז כן, אז אנחנו גם במסמך הזה, אנחנו מסתכלים עליו פה בחדר, ואנחנו גם נשים אותו באמת בתיאור של הפרק ובאתר שלנו, אז יהיה אפשר לראות אותו. לא יודעת אם להשתמש בו כאיזה Template, כי שוב, כדאי כן ללכת עם זה לאיזה גוף משפטי, אבל לראות על מה מדובר.

ליטן: שוב, זה בשביל אותה שיחה, שהולכים לבית קפה, יושבים על השותפים – שניים שלושה ארבעה שותפים, וואטאבר – ומדברים על הדברים האלה. זה נשמע טריוויאלי, אבל כשמתחילים לדבר על זה, זה שיחה קשה, שחייבים לנהל אותה.

אדווה: זהו, אז אולי באמת, כאילו, איך מתחילים שיחה כזאת? אמרת שאת הסטארטאפ הקודם אתה התחלת עם תומר שהוא חבר שלך ועוד שותף שלישי. בסוף מה, אתה יושב מול חבר, חבר טוב גם, בחלק מהמקרים, לא תמיד, ואתה צריך להגיד לו "שומע, אני רוצה שנדבר על מי עושה עכשיו כל דבר מה, כדאי שאם עוד שנה…" כאילו, איך מתחילים בכלל שיחה כזאת?

ליטן: זה שאלה טובה, כי בסוף זה מאד דינמי ותלוי במערכת יחסים שיש בין השותפים באותה נקודה בזמן, אבל בגדול זה שיחה שהיא מאד הגיונית שהיא תתנהל באותה נקודת זמן, אז כאילו, שבאים לאותו חבר או לאותו מכר או מכרה או חברה שרוצים לעשות את זה ביחד איתם, כאילו, קודם כל תשמעו, אנחנו רוצים לעשות שיחה, לדבר על הדברים הקשים היום, כשאנחנו בשלב הרעיון, לפני שיש משהו, לפני שיש כסף, לפני שיש מוצר, שום דבר, כדי למנוע מצב שבעתיד אנחנו נתפוצץ ולא נהיה חברים יותר ולא נהיה משפחה. ממש, משפחות מתפוצצות על הדברים האלה, אז זה נועד כדי לשמור על אותה מערכת יחסים ולא לדפוק אותה, וזה הפתיח של השיחה. בדרך כלל אנשים  מפחדים יותר לנהל את השיחה מאשר ההתנהלות עצמה של השיחה. היא שיחה שהיא לא באמת קשה, אבל חושבים שהיא קשה לפני שנכנסים אליה. אז זה, ככה אני הייתי ממליץ להתחיל אותה.

אדווה: אוקיי, עכשיו בעצם אולי כן נעבור דרך הסיפור שלך, שלכם, ותספר לי רגע איך זה היה אצלכם, כי אתם בעצם הייתם שני שותפים וצירפתם אליכם מישהו שלישי, נכון?

ליטן: אצלנו הסיפור אפילו עוד יותר מורכב, אנחנו, אני ותומר נפגשנו בתכנית זל בבינתחומי, ושמה התחלנו את ה– Ideation עם החברה הקודמת שלנו, עם סגומה, ובאותה נקודה בזמן היינו ארבעה חבר'ה בתכנית, שעבדנו במהלך שנה על לחקור את השוק ולבדוק כל מיני טרציות על המוצר ורעיון וזה, פה ושם, ובסוף התכנית אני ותומר החלטנו שאנחנו רוצים להמשיך ושני החבר'ה האחרים החליטו שהם לא רוצים להמשיך, וגם שם התנהלה איזה שהיא שיחה בין ארבעתנו, אוקיי רגע, מה עושים, וממש פרגנו לנו וזה ממש היה טוב, למרות שלא היה הסכם מייסדים, וזה היה פוקס, כי לא היה לנו הסכם מייסדים באותה נקודה – טעות גדולה.

אדווה: כן.

ליטן: היום בתכנית זל אין דבר כזה. אבל לא היה לנו הסכם מייסדים ובמזל זה נגמר טובב, ואני ותומר המשכנו הלאה עם החברה, ושני החבר'ה האחרים ממש פרגנו, ואז המטרה שלנו הייתה בוא נמצא שותף שלישי, כי תומר ואני לא טכנולוגים וצריך טכנולוג חזק שיצטרף אלינו כדי להקים את החבר'ה. ואתה מתחיל לדבר עם אנשים ולהיפגש עם אנשים ולראות אוקיי, איך אפשר לבנות שותפות אמיתית שתחזיק המון המון זמן ותבנה חברה משמעותית, ואז כשמצאנו את אותו שותף פוטנציאלי, השותף השלישי שלנו בסגומה, בחברה הקודמת, CTO, קוראים לו גלעד, עלה על השולחן רגע, מה עושים? כאילו, איך החלוקת אחריות בינינו? גלעד האמת הביא את העורך דין שלו וביחד ניסחנו הסכם מייסדים בין שלושתנו שעל בסיס ההסכם מייסדים הזה הקמנו את השותפות ואת החברה הקודמת, וה– template הזה בכלל הגיע עוד משם. ועלו השיחות האלה, וזה שיחות כאילו, שוב, הדינמיקה בינינו הייתה מאד מאד טובה באותה נקודה בזמן. היא גם היום טובה, אבל זה עזר לנו גם לדבר על השאלות האלה. מי ממנכ"ל את החברה, מה קורה אם אחרי חצי שנה אחד מאיתנו עוזב? יש לנו אחוזים בחברה? אגב, השאלות האלה לא טריוויאליות בכלל, השאלה הספציפית הזו על האחוזים בחברה, יש מנגנון בתוך הסכם מייסדים וגם אחרי זה בהסכם השקעה שנקרא Vesting, שזה פשוט תקופת ההפשרה של המניות בחברה. שזה מיועד בעצם לייצר מצב שבו כל אחד הוא שותף בחברה, ואם מישהו עוזב או מישהו עוזבת אחרי X זמן מאד מאד ברור כמה אחזקות הם נשארים בחברה. כאילו, אין ספקות. כי אם אין את זה, זה שאלה, מה זה, עבדתי, אני קרעתי את התחת עכשיו חצי שנה, מה אני?

אדווה: כן, לך תסתכל רטרו אקטיבית על מי עשה מה וכמה ותכמת את זה גם לכמה זה שווה.

ליטן: בדיוק, אז זה כאילו אולטרא חשוב. גם שוב, נגיע לזה, אבל גם כשאתה מגיע בסוף לגייס כסף ויש הסכם השקעה, עוד יותר עושים תהליך של פורמליזציה לסיפור הזה של Vesting, ואם אין לך הסכם מייסדים אז זה מתחיל מאותה נקודה בזמן, ואם היה לך הסכם מייסדים אז בדרך כלל מתייחסים לזמן שעבר מתחילת הסכם המייסדים. אז נגיד אם בהסכם מייסדים הגדרתם 3 שנים את התקופת Vesting של המניות בחברה של כל אחד מה– Founders, ורק אחרי שנה מיום החתימה על החוזה גייסתם כסף, אז עכשיו נשארו שנתיים עד ה– Vesting. אם לא עשיתם הסכם מייסדים, כי כל משקיע ידרוש Vesting, ובדרך כלל זה יהיה מאותה נקודת זמן ואילך. עכשיו שוב, זה הכל משא ומתן כן? אין פה שחור ולבן, אבל בדרך כלל זה הנוהג וזה עוזר, שיש לך את התקדים שהנה, באים למשקיע, הנה כבר התחלנו תהליך של Vesting, אנחנו מבינים את המשמעות, בוא ניקח את זה וניצוק את אותה הגדרה גם לתוך הסכם ההשקעה.

אדווה: אבל איך, סתם, כאילו אני מסתכלת, אולי זו שאלה כללית, אבל גם בסיפור שלכם. אי אפשר להוציא אגו מהמשוואה הזו, ובסוף הגעתם אתה ותומר–

ליטן: חייבים.

אדווה: תומר נכון? זה השותף שלך, עם רעיון משלכם. מה זה רעיון משלכם, רעיון שאתם כבר השקעתם בו איזה שהוא פרק זמן, עבדתם עליו כבר בתכנית בזל, קודם, וצירפתם אליכם מישהו שלישי. איך מחליטים על החוזים בקונסטלציה כזו? אבל בכלל?

ליטן: תראי, זה מה סובייקטיבי. האני מאמין שלי ושל תומר, אני חושב גם יש לי הרבה חברים Founders בתהליכים המוקדמים האלה של החברה, מאד מאד מאמינים שכשאתה מוסיף CO Founder, אפילו שאתה עובד על המוצר הזה כבר תקופה, הוא צריך להיות שווה, או היא צריכה להיות שווה. זה החלטה קשה, כן? יש פה המון אגו שצריך לשים בצד, אבל בסוף או שיש לך 50% מ-0, או שיש לך 33% ממשהו ששווה. אז כאילו, בדרך כלל, אצלנו לפחות, זה היה Deal Braker. אנחנו לא יכולנו להקים חברה בלי אותו שותף שלישי. נשים אגו בצד, בוא נקים חברה משמעותית, אחוזים יהיה בסדר. אנחנו עד היום, גם עכשיו מאמינים בזה. כל חברה, ככל שהיא גדלה, גם משקיעים טובים מבינים שה– Founders צריכים להיות עם מספיק אחוזים כדי שיהיה להם Insetive להמשיך לעבוד על החברה הזאת Full power כמו שזה היה ב– Day 1. אז אני תמיד חושב ש– Founders חושבים יותר מדי על אחוזים. בעיקר בשלב הראשוני הזה, כן? אתה רוצה להקים חברה, אתה חייב שותף או שותפה שיהוו חלק מרכזי, הם חייבים להיות עם אותו Stake in the game כמוך.

[מוזיקת מעבר]

אדווה: אתם בעצם הייתם שני שותפים לא טכנולוגיים וחיפשתם שותף טכנולוגי. זה השפיע על השיחות שעשיתם? על ההסכם שעשיתם בסוף? איך זה נראה כשזה ה–

ליטן: כן, אני חושב שכשאתה בא כשותף לא טכנולוג, עסקי, ואתה מנסה לשכנע שותף טכנולוג להצטרף אליך, הרי אתה רוצה שהשותף הטכנולוג או שהשותפה הטכנולוגית הזאת ידעו לקחת עם עצמם את הטכנולוגיה בצורה מדהימה. אבל הם צריכים לדעת שאתה או את יכולים לקחת את הצד העסקי ולהתפוצץ על זה. וגם אתה יכול לראות שיש אנשים, יש שותפים שהם לא טכנולוגים, שיכול להיות שיש להם רעיון פצצה אבל הם גרועים מאד בלדלוור את הרעיון הזה והם לא מצליחים לשכנע עכשיו שותף טכנולוג להצטרף אליהם. אני טוען שרעיון לא שווה שום דבר, אפס. אולי 1% במקרה הגבוה, אבל כאילו כלום. אם אתה או את לא יודעים לדלוור את הצד העסקי של הרעיון, ומביאים טכנולוג שידע לדלוור את הצד הטכנולוגי – וצריך את שני הצדדים כדי שזה יהיה חברה מדהימה – אז אין מה להביא שותף. חד משמעית, כשבאים לאותו בן אדם או לאותו טכנולוג ובאים אליו עם איזה רעיון פצצה, צריך לשכנע אותו שזה לא רק רעיון פצצה, אלא זה רעיון פצצה שהשוק צריך ואני, כהצד העסקי של בעל הרעיון יודע גם איך להביא את זה מ– א' עד ת' לשוק, ואני צריך אותך שתרימי לי טכנולוגיה כדי שנעשה את זה ביחד. אם אין את השכנוע אז זה לא יעבוד.

אדווה: כן, כאילו, אני חושבת שזה גם מתחבר למה שדיברנו קודם על האחוזים ועל השווה בשווה, זה יותר, שוב, האחוזים בסוף משקפים את העובדה שמאד ברור מה כל אחד יכול להוסיף לשולחן, ומה שאתם הבאתם זה לא רק את הרעיון, זה חשיבה פרודקטית וחשיבה ביזנסית, ואז מה שגלעד הביא זה בעצם את הטכנולוגיה.

ליטן: נכון, לגמרי.

אדווה: אתה יודע, זה גורם לי לחשוב כמה, אנחנו כאילו מדברים על הסכם מייסדים כאילו זה העניין פה, אבל אני חושבת שמה שקורה כשעושים אותו בשלב כל כך התחלתי כמו שאתה אומר, שהשיח עצמו יכול להיות אינדיקציה למערכת היחסים הזאת, כי הרי בשלבים הראשונים זה גם הרבה בחינה. שוב, אצלכם קצת היה אחרת כי כבר הכרתם אחד את השני והייתם קצת חברים, אבל זה הרבה הזדמנות לבחון איך אתם מתנהלים בכל מיני מצבים, איך אתם מתייחסים למשל לנושאים כמו אחוזים, כאילו, אם אתה מגיע ממקום של בוא נעשה את זה שווה בשווה וזה עדיף, לעומת מישהו שאומר לא, אם אני עושה 80% יותר עבודה אז אני גם רוצה 80% יותר – זאת אומרת יש פה, על ידי זה שאתם מדברים על הסכם מייסדים אתם בעצם מדברים על הרבה דברים ופותחים הרבה מהדעות שלכם ואיך שאתם רואים, וזה גם יכול, מה זה יכול – זה כנראה מאד חשוב לדעת את זה לפני היציאה לדרך.

ליטן: בול. בול. זה יוצר את הסביבה שמאפשרת לדבר על הדברים שיבנו תשתית טובה של חברה, כאילו, זה המהות של הסכם מייסדים לטעמי, בדיוק זה. כמה כל אחד משקיע מבחינת זמן. הרי לא כל יזם או יזמת באים Full power all in 100% מהזמן בתוך החברה. יש כאלה שחייבים לעבוד תוך כדי, אז זה חשוב לדבר על הדברים. את נותנת 50% מהזמן לזה, אני יכול לתת 70% מהזמן לזה, זה פייר שאני אקבל בשלב הזה יותר Equity, או לא, אבל בוא נדבר על זה לפני שמתחילים אפילו מה שנקרא לשים את האצבעות על ה– Keyboard ולהתחיל לכתוב קוד. אבל זה סופר חשוב. בואי, אצלנו השותפות שלנו היא ייחודית בהקשר הזה שבאמת אין אגו. רוב המקומות שיש את החיכוכים האלה זה נגיד סביב ההגדרות האלה, טוב מי ממנכ"ל את החברה? זה מקום שיש הרבה פעמים חיכוכים. מנגנון ה– Vesting הוא לא טריוויאלי – זה מאד הגיוני שנעבוד ביחד, והיינו חברים ממש טובים עד לאותה נקודת זמן, אבל Once נתחיל לעבוד מקצועית, זה פותח תיבת פנדורה של עולם אחר, אופי אחר, כאילו, שיטות עבודה שונות לגמרי, ואז אתה רואה רגע, לא מתאים, אנחנו לא יכולים לעבוד. אנחנו צריכים לנתק עכשיו כדי לשמור על המערכת יחסים שלנו וכדי לוודא שלחברה הזאת יש סיכוי באמת לקום, ואז צריך להיפרד. באופן יזום נגיד, על ידי אחד מהצדדים. אז איך עושים את זה? נגיד עם שני אנשים זה הכי קשה, עם שלושה זה קשה בצורה אחרת, כי כאילו אוקיי, אם יש שלושה, אז מספיק שיש רוב של שניים נגד אחד, מחליטים שהשלישי עכשיו לא ממשיך. מה עושים, אפשר לעשות את זה בכלל? זה השאלות הקשות.

אדווה: כן, זה באמת שאלות מאד מאד קשות. אני חושבת על לדבר עליהן כשהכל טוב, כשאתם בהתחלה, שאתם רק רוצים לעוף על הרעיון ואיך המוצר הזה יתפתח, אז פתאום לעצור ולהגיד רגע, אולי אם נתפצל, בטח בדינמיקה מורכבת כמו שלכם, שהייתם חברים ועוד מישהו הצטרף.

ליטן: כן. אז נגיד סתם, גם במקרה הזה, אז לגלעד היה חשוב, ובצדק, כאילו, אני ותומר חברים, גלעד רק מצטרף – שוב, אנחנו היום גם חברים טובים עם גלעד כן? אבל באותה נקודה בזמן הוא לא הכיר אותנו מספיק טוב והוא רצה הגנות על עצמו שאנחנו פתאום לא מחר בבוקר נצביע, או הנה, הוא טכנולוג, הוא בא, יצר טכנולוגיה, בוא נעיף אותו קיבינימט ונתקדם אני ותומר – זה חשש מוצדק. אז הרבה מאד מהדברים שהיו בתוך הסכם המייסדים זה כל מיני זכויות וטו שיש לגלעד, שהוא יכול להטיל וטו שזה לא יכול לקרות, או שצריך גורם שלישי שהוא כאילו גורם מגשר, בורר כזה שמחליט אם זה הגיוני או לא הגיוני. אבל זה כל כך סובייקטיבי לסיטואציה הספציפית שחייבים כאילו פשוט להיות מסוגלים לדבר על הדברים האלה כדי שיהיה אפשר לפתור אותם. יש פתרונות לכל דבר, כמו כל מערכת יחסים, זה הכל פשרות. אי אפשר שכולם יהיו לגמרי מרוצים, צריך שכולם ירגישו שהם וויתרו קצת כדי לעוף קדימה לאיזה מטרה משותפת שהיא הרבה יותר גדולה מהשיח הזה. שוב, אני אדגיש את זה כן? זו שיחה לא פשוטה, בדיוק מהסיבה הזאת שכל אחד צריך להתפשר על משהו כדי שיהיה אפשר לעבוד ביחד.

אדווה: כן, אני לא זוכר מי אמר לי, אבל פעם מישהו אמר לי משפט, שאיך יודעים שעסקה היא עסקה טובה? אם כל אחד מהצדדים מרגיש שהוא נדפק. אז זה משהו כזה, כי זה אומר שכל אחד כאילו וויתר על משהו, אז העסקה כנראה בסוף הסך שלה טוב, וגם זה שוב מחזיר אותי למה שדיברנו – נשמע שכאילו, סתם, אתה מדבר על הסעיף וטו למשל. בסוף זה סעיף בחוזה משפטי שמה שעומד מאחוריו זה איזה שהוא חשש שהוא לגיטימי שמישהו הצטרף לאיזה מערכת יחסים שכבר קיימת. אז הדבר הזה הוא בעיקר, שוב אני אומרת, הוא מציף חששות. אתה לא הסכם מייסדים בשביל – כאילו, אתה עושה את זה גם כדי שיהיה לך הסכם מייסדים – אבל גם כי זה באמת הזדמנות לדבר על דברים שאחרת אולי לא היו מועלים. כאילו, לא בטוח שהייתם יודעים שזה חשש שקיים, לא בטוח שהייתם יודעים שהאחוזים – סתם, כל אחד והמקרה שלו – אבל אני חושבת שבגלל זה זה באמת מהותי.

ליטן: לגמרי. גם לבחור את השותפים האלה בנקודה הזאת של באמת כאילו, אתה לא מכיר אחד את השני מספיק טוב, נראה שיש פה איזה שהיא השלמה של Skill set מסוים, אני ותומר נגיד לא באים עם איזה רקע טכנולוגי, גלעד בא מרקע טכנולוגי מאד – איך בכלל יודעים שאפשר לעבוד טוב ביחד? כאילו, זה שאלה קשה, אתה לוקח הימור. בסוף עולם הסטארטאפ בכלל, כמו הרבה מאד עולמות אחרים, זה Risk Managment, אתה בסוף מנהל את הסיכונים שלך. ואצלנו אחד הדברים שכאילו נורא היו חשובים לנו גם ברמת השותף וגם ברמת הצוות הראשוני זה מבחן די מטופש אבל הוא די, אני מכיר הרבה מאד אנשים שעובדים לפי המבחן הזה, זה מה שאנחנו קוראים לו מבחן הבירה. כאילו, האם, הרי אנחנו הולכים לעבוד מאד מאד קשה, לקרוע את התחת עד השעות הקטנות של הלילה על להקים יש מאין, והשאלה אם בסוף יום עבודה כזה בא לך ללכת לשתות עם הבן אדם הזה בירה. לא משנה, בירה או וואטאבר, אבל זה מבחן סופר חשוב, כי בן אדם יכול להשלים אותך בטירוף, להיות 180 מעלות, להיות איזה מתכנתת תותחית על, אבל אתם לא מתחברים ברמה האישית בכלל – אני אישית חושב שזו טעות גדולה להיות שותפים, אם אתם לא מתחברים ברמה האישית. כאילו, הסכם מייסדים לא יתפור את זה, זה יתפוצץ לדעתי. כאילו שוב, ניהול סיכונים – רוב הסיכויים שזה יתפוצץ. יש סיכוי שלא, אבל, סתם, נקודה קטנה וחשובה, אני חושב שזה חלק גם מהתהליך הזה.

אדווה: לא, לגמרי, כי אני חושבת שהעניין פה הוא שוב, ההסכם מייסדים בא לפתור את זה, לעזור לכם מכאוס מוחלט אם Everything goes down, אבל הוא לא יפתור בעיות שכבר נמצאות בהתחלה, הוא לא ימנע מדברים כאילו, הוא לא ימנע משותפויות להתפרק, הוא רק ימנע מהם להתפרק ממש ברע, או להיכנס לריבים על כסף או דברים כאלה.

ליטן: נכון.

אדווה: יש פעמים שבהם זה לא רלוונטי לחתום על הסכם מייסדים? למשל עכשיו אמרת שאתה ותומר אין לכם.

ליטן: אז אני ותומר אין לנו הסכם מייסדים, אז נגיד במקרה כזה שאתה כבר, אנחנו באמת, הוא כאילו אשתי השניה, יש שיגידו גם הראשונה, תלוי את מי שואלים, אבל כאילו, אנחנו מכירים כל כך טוב אחד את השני, לא רק ברמה האישית, גם איך אנחנו עובדים, וכאילו, מה היתרונות והחסרונות של כל אחד מאיתנו, אין בינינו בכלל אגו, לא היינו צריכים הסכם מייסדים. גם י בתחילת הדרך הלכנו וגייסנו כסף שזה גם יישר מאד את כל נושא הכוחות והעבודה היום יומית והתחומי אחריות וכל הדברים האלה. אז במקרה שלנו, אני מניח שרוב ה– Second time founders שכבר עובדים עם אותו צוות פעמיים יסכימו איתי, אני מניח–

אדווה: אבל זה קשור לזה שכבר הקמת איתו סטארטאפ ולא לזה שהוא חבר שלך, נכון?

ליטן: נכון, חד משמעית. זה שאתם חברים לא אומר שום דבר על איך תעבדו ביחד כ– Founders, ושוב, אני מכיר אישית חברים טובים שלי שהקימו סטארטאפ עם חברים טובים שלהם, והם לא חברים יותר היום. יש אין ספור סיפורים כאלה שנגמרו בתביעות. תביעות עוד זה החלק הקל, הם פשוט לא חברים יותר, זה מבאס ממש. מה גם שאם החברה סופר מצליחה וזה מתפוצץ בגלל הדבר הזה, זה עוד יותר נורא.

אדווה: כן, זה גם נקודה טובה, וזה גם, שוב, זה מתחבר לי עם מבחן הבירה, כי מבחן הבירה זה דרך לדעת שבא לכם לבלות עם מישהו – זה לא בהכרח אומר שעוד שנה גם תרצו לעבוד איתו.

ליטן: נכון.

אדווה: אני רוצה שנדבר על איפה הדבר הזה פוגש אותנו בעתיד, איפה עוד אנחנו נפגוש הסכם מייסדים, ממשיכים, חותמים על זה וזהו? ואני רואה את זה פעם הבאה אם בכלל כשאנחנו נפרדים? או זה משהו שלאורך הדרך עולה שוב ושוב?

ליטן: לא, אז התשתית של ההסכם מייסדים הרבה פעמים נגזרת אל תוך הסכם ההשקעה הראשון של החברה, אבל Once יש הסכם השקעה ראשון, ההסכם מייסדים כמעט ולא רלוונטי יותר, כי פשוט יוצקים תוכן לתוך הסכם ההשקעה על בסיס מה שקיים בהסכם המייסדים.

אדווה: זאת אומרת, הסכם ההשקעה הראשון שתחתמו עליו, הוא יהיה זה שבסוף, הוא זה שיגדיר מי נמצא באיזה תפקיד ומה האחוזים ששייכים לכל אחד, זאת אומרת כל הדברים האלה שדיברנו עליהם בהסכם מייסדים בעצם יהיו חלק מההסכם השקעה.

ליטן: כן, שוב, המנגנון Vesting עובר לתוך הסכם ההשקעה, הבעלי תפקידים, לאו דווקא לתוך הסכם ההשקעה, פשוט כשהם מגייסים כסף ויש הסכם השקעה–

אדווה: כבר הצהרתם עליהם –

ליטן: יש הסכמי העסקה בחברה. כאילו, ה– Founders הופכים להיות מועסקים על ידי החברה, יש הסכם העסקה, אז כבר אין כאילו, זה כבר חתום.

אדווה: כן.

ליטן: התגמול, אותו דבר, כמה כל אחד מקדיש לחברה, זה גם ברור. כאילו, נדירות הפעמים שמשקיע ישים כסף כשה– Founders לא Full time בחברה, אז גם זה יורד מהשולחן כי זה אולי היה קיים בהסכם מייסדים. כל נושא הגירושים, שזה חלק מה– Vesting זה גם, קיצר, כל הדברים האלה כבר נכנסים לתוך הסכם ההשקעה והסכם המייסדים כבר נהיה פחות רלוונטי, אל הוא יוצר תקדים. הסכם המייסדים יוצר תקדימים שאפשר, לא תמיד זה מצליח, אבל הרבה פעמים אפשר לטעון, כשמנסחים הסכם השקעה במשא ומתן עם משקיעים, לטעון הנה, הסעיפים האלה קיימים כבר, בואו ניקח אותם ונזרוק אותם לתוך הסכם ההשקעה, ולא נמציא עכשיו סעיפים חדשים. זה לא תמיד, זה נורא תלוי בדינמיקה בין היזם או היזמת לבין המשקיעים, אבל זה חד משמעית בסיס לטעון שאפשר להתבסס עליו.

אדווה: זה משהו שמשקיעים רואים בעין טובה? אתה יודע, זה משהו שמעריכים כשמגיעים עם הסכם מייסדים? זה משהו שיכול איך שהוא לפגוע אחר כך?

ליטן: כן, זה יכול לפגוע. סתם, לדוגמא בחברה הקודמת, אז לגלעד היו זכויות וטו בצדק, והמשקיע הראשון ראה את זכויות הוטו האלה, ורצה את אותן זכויות לעצמו עכשיו. זה יצר דינמיקה שהיה צריך לשאת ולתת עליה, אבל לא סוף העולם. עדיין, שוב, אני לא מתחרט על כלום וזה היה שווה כל רגע שעשינו את זה וזה היה בסדר, כי זה מה שהיה צריך לעשות כדי שהוא יצטרף אלינו, וזה שהוא הצטרף אלינו גרם לחברה להיות חברה מוצלחת, אז אני לא מתחרט על זה, אבל צריך כן להכיר שלטוב ולרע מה שמנסחים להסכם מייסדים, אפשר להתבסס על הנקודות גם בתוך הסכם ההשקעה.

אדווה: הבנתי, זאת אומרת, זה כן עוד יפגוש אתכם ויכול להיות שיבקשו ממכם לשנות משהו, יכול להיות שיבקשו ממכם להכניס לתוך הסכם ההשקעה משהו שכבר חשבתם שתיפרדו ממנו בשלב הזה.

ליטן: נכון, נכון,אבל שוב, הסכם המייסדים לכשלעצמו בדרך מאבד מתוקפו ברגע שיש הסכם השקעה.

אדווה: זה משהו שנשאר בין ה– Founders, הסכם מייסדים? זה משהו שחושפים גם לשאר החברה? זה משהו שמשפיע או יפגוש את החברה, את העובדים בחברה, באיזה שהוא שלב גם?

ליטן: תראי, ההסכם מייסדים זה לא משהו שבאים ופותחים בפני החברה כשהיא מתחילה לגדול, כשיש צוות – שוב, בדרך כלל גם יש הסכם השקעה כבר, אז ההסכם מייסדים כבר לא רלוונטי באותה נקודה שמתחילים לגייס עובדים – אבל מה שכן, שמדברים על הדברים האלה בהסכם מייסדים והתנאים שקובעים בתוך אותו הסכם מייסדים קובע סוג של התחלה של התרבות הארגונית של ה– Founders, של החברה שהולכים להקים, עם האלמנטים והסעיפים בתוך ההסכם שאחר כך יעברו להיות גם אותם אלמנטים או אלמנטים דומים בהסכמי ההעסקה של העובדים. עם אופציות שנותנים לעובדים, עם תחומי אחריות שנותנים לעובדים. אז כאילו, זה גם מקום לדבר על האינטראקציה אחר כך בין ה– Founder לבין העובדים הראשונים שיהיו בחברה ואיך רוצים לגייס עובדים. נגיד מבחן הבירה הזה, שכאילו נורא חשוב לנו כ– Founders, הוא גם היה נורא חשוב לנו כשמגייסים את הצוות הראשון. שוב, זה כאילו, כפועל יוצא מאותו הסכם מייסדים ראשוני ראשוני שדיברנו עליו והדינמיקה שנוצרת בין השותפים, היא אחר כך תשליך במהלך השלבים הראשונים של הקמה של החברה.

אדווה: כן, אני גם שוב, אני חושבת על הקהילה שלנו, שיש בה הרבה פעמים אנשים שמחפשים שותפים, יש לנו גם אירועים לחיפוש שותפים, וכאילו אני רואה הרבה פעמים, אני ממש מוצאת את עצמי חושבת איזה מטורף, יש פה שני אנשים זרים לחלוטין שחושבים לצאת למסע פסיכי ביחד, ומאד קשה להכיר בן אדם לעומק, לא משנה כמה תשבו ותדברו ותשתו בירות ותשתו קפה, קשה להכיר בן אדם לעומק לאיך הוא יתנהל או איך היא תתנהל ברגעי משבר שלהם. אז נראה לי שזה מעניין, באתי להגיד איך הסכם מייסדים הוא בעיקר חשוב לזיווגים כאלה, מצד שני, הוא אולי עוד יותר חשוב לאנשים שהם כן חושבים שהם מכירים אחד את השני, כאילו–

ליטן: זה חשוב מסיבות שונות, כן? אני מסכים לגמרי, בואי, זה החלטה כל כך קשה לבחור את השותף או השותפה, זה ממש חתונה כן? כאילו, זה דייטינג ולהתחתן בטווח זמן מאד מאד קצר. ודרך אגב, גם אין כזה לעבור לגור ביחד לפני זה, זה כאילו אתה אוקיי, נפגשים ועושים כמה פעמים–

אדווה: זה שידוך, זה חתונה בכאילו–

ליטן: זה ממש, זה אירוע באמת מסוכן ברמות, אבל יש מנגנונים בתוך ההסכם מייסדים שיפתרו כל בעיה שאמורה ליווצר. נגיד סתם, אותו מנגנון Vesting, שוב, אם מדברים על זה כמו שצריך, וזה הדדי, אם עכשיו אני ואת רוצים להקים ביחד סטארטאפ, אנחנו לא מכירים אחד את השני מספיק טוב, בואי נראה איך זה יעבוד, בואי נגדיר גם שהחצי שנה הראשונה, אם אנחונ לא מצליחים לדלג על פני החצי שנה הראשונה, כל אחד מאיתנו יכול להמשיך עם זה איך שהוא רוצה ואנחנו לא חייבים כלום אחד לשני. סתם, לצורך העניין. אין, כאילו, אפשר להחליט. שוב, לא יודע אם זאת ההחלטה הנכונה, אבל זאת החלטה שאפשר לקבל. או אם נגיד אנחנו אחרי חצי שנה מחליטים שאנחנו לא מסתדרים, לא הולך טוב ביחד, את לא רוצה להמשיך ואני כן רוצה להמשיך – מה עושים, מה הזכויות?

אדווה: כן, מה הזכויות שלי על החברה.

ליטן: דעתי האישית, הדבר הנכון, זה אם אחרי חצי שנה – אפילו לדעתי אחרי שנה – מישהו לא רוצה להמשיך, לא מגיע לו כלום. זו הגישה שלי, כן? שנה זה כלום זמן בסטארטאפ. זה מה שאני חושב, זה כאילו, יש נגיד מושג משפטי שנקרא Cliff. ה– Cliff זה בעצם הרגע הראשון שבו מקבלים את המניות במהלך ה– Vesting, הוא בדרך כלל אחרי שנה. אפשר לקצר את זה וזה תלוי בדינמיקה בין שני אנשים, אבל תחשבי, זה עוד שנה של דייטינג שהיא מוגדרת באותו הסכם מייסדים, ומאד מאד ברור מה קורה בסוף השנה הזאת. אז כאילו, זה אמור לעזור באותם סיטואציות של כאילו וואלה, שני אנשים לא מכירים אחד את השני, הם צריכים עכשיו להקים סטארטאפ ביחד, מה עושים.

אדווה: אם עכשיו מישהו או מישהי מקשיבים לנו, ובסוף הסדרה הזאת מיועדת ליזמים ויזמות בתחילת הדרך – סביר להניח שחלקם כבר מצאו את השותף או השותפה שלהם ובדיוק נמצאים בשיחות האלה, חלקם אולי עוד מחפשים – מה היית אומר להם דבר אחד של שימו לב שאתם מסתכלים עליו, שימו לב שאתם מדברים אותו.

ליטן: קודם כל, השיחה של אם זה יתפוצץ היא הרבה הרבה יותר קשה מאשר השיחה של לדבר על הדברים האלה של התשתית. כאילו, זה ממש חשוב ואנשים הרבה פעמים מזלזלים בזה. חייבים לעשות את השיחה הזאת. כאילו, מבחינתי אל תלכו לעורך דין, תחסכו את הכסף שיעשה לכם חוזה, יש גם Templates אונליין שאפשר גם לעשות בחינם, אבל מה שהכי חשוב זה לדבר על הדברים האלה, אני חושב שכמו הסכם ממון, מנגנון הפרידה הוא הדבר הכי חשוב, ואחריו זה מה, כמה כל אחד הולך להיות Dedicated לדבר הזה בטווח הזמן הקרוב והרחוק. אלה שני הנושאים הכי חשובים שצריך לדבר עליהם לדעתי.

אדווה: אוקיי, מעולה, אז ממש רגע לפני שנסיים אני אגיד שאם אתם מקשיבים לפרק הזה דרך הערוץ של Startup for Startup צעדים ראשונים, ואתם רוצים לשמוע פרקים שלנו שמיועדים גם לשלבים מאוחרים יותר או בנושאים אחרים, אז אתם מוזמנים ערוץ המרכזי שלנו – Startup for Startup by Monday, ואם יש לכם שאלות לליטן או אלינו, אז יהיה אפשר למצוא אותו בקהילה שלנו ואפשר לשאול אותן שם או באתר, ואם אתם רוצים לדעת כל פעם שיוצא פרק חדש אז אתם מוזמנים לעקוב אחרינו בכל אחת מהאפליקציות. תודה ליטן, היה ממש מעניין.

ליטן: היה מגניב, תודה רבה.

אדווה: ותודה לכם שהאזנתם.

 [מוזיקת סיום]