[נעימת פתיחה]

עינת: ברגע שלא מפחדים, מה- worst case scenario זאת אומרת, אף פעם לא רוצים להגיע אליו, אבל לא מפחדים ממנו ברמה שלא רואים איך הוא קורה ונורא נורא נורא מפחדים, אז גם המאבק על ה- best case scenario, נהיה באיזה שהוא מקום הרבה יותר קל.

דריה: היי לכולם, אני דריה ורטהיים, ואתם הגעתם ל-start up for start up, והיום אנחנו בפרק שהוא חלק מסדרה שכל המטרה שלה היא לנסות ולתת תקווה, השראה ואולי גם קצת כלים ליזמים ויזמות ובעצם כל מי שמרגיש עכשיו שהוא במשבר מקצועי שלא ברור לו איך הוא יוצא ממנו. אז בכל פרק אנחנו נעשה שיחה קצרה עם יזם או יזמת על תקופה שבה הם חוו משבר שהם לא ידעו איך לצאת ממנו, ומה בכל זאת עזר להם. אז היום אנחנו עם עינת גז, מייסדת שותפה ומנכ"לית של פאפאיה גלובל. היי עינת.

עינת: אהלן.

דריה: קודם כל אני אשאל מה שלומך בימים האלה? 

עינת: שאלה שכזאת שכולם אוהבים לשאול ואף אחד לא אוהב לענות עליה.

דריה: ממש.

עינת: לא יודעת, נראה לי כמו כולם, משתנה עשר פעמים ביום ופחות או יותר זה מה ששלומי כרגע.

דריה: כן, אני גם תמיד אומרת שתלוי בשעה. טוב, אז אני אשמח באמת לפני שאנחנו נדבר אולי עוד קצת, מה את עושה היום, מה פאפאיה עושים היום. דווקא אם תוכלי לקחת אותי לאיזו שהיא תקופה שחווית בה משבר, זה יכול להיות אישי, זה יכול להיות מקצועי, שהיית באיזה שהוא מקום שלא בהכרח ידעת איך את יוצאת ממנו.

עינת: כן. לפני המשבר של כולנו בשביעי לאוקטובר את מתכוונת.

דריה: כן.

עינת: אז אני אגיד ככה, האמת שגם דיברתי על זה כמה פעמים, החברה הראשונה שהקמתי, שלא הייתה סטארט אפ, הייתה חברת שירותים, למעשה אחרי כמה שנים של הקמה מכרתי חלק מהמניות לחברת אחזקות בתור- חשבתי שהם יהיו משקיע טוב כמשקיע אסטרטגי, ועשיתי הרבה טעויות בדרך, ברמת החופש שנתתי להם והאופציה שנתתי להם למכור לי את המניות בחזרה. וכשנתיים אחרי השותפות הזאת, שלא הייתה טובה בגדול באף חלק שלה, זאת אומרת, היא באמת לא הייתה איזשהו משהו שהיה טוב, אז בא אלי השותף שלי, והודיע לי שהוא רוצה שאני אקנה ממנו את המניות בחזרה, עשה לי מין נוסחה כזאת חשבונאית שהוא עובד עליה כנראה מאחורי הקלעים הרבה זמן ובסוף ובסוף ובסוף הגעתי למסקנה מהשיחה הזאת שכדי לקנות בחזרה מניות שמכרתי לו לפני שנתיים של חברה שאני הקמתי והייתי 100% בעלת המניות שלה, אני כנראה אצטרך לעבוד מאוד קשה ב-5 שנים הקרובות, וזה באמת מקום שבו אני זוכרת את הפגישה הזאת, אני זוכרת שיצאתי מהחדר ואמרתי לו: אתה מבין שזה לא הגיוני, נכון? זאת אומרת, אתה מבין שבסוף אין לי באמת את היכולת  כרגע לקנות ממך את המניות האלה במחיר הזה, וזה גם לא עושה שום שכל, הוא אמר לי כן, אבל זה מה שכתוב בהסכם, ואני זוכרת שברגע זה ראיתי שחור ונורא כעסתי על עצמי גם, כי בסוף אמרתי, אוקיי, זה חברה שהקמתי, וזה חברה שבסוף הייתה 100% שלי, ובגלל החלטת טיפשית, או חוסר קשב אפילו שעשיתי כשנכנסתי לשותפות הזאת, עכשיו אני נמצאת במקום שהחברה הזאת הופכת להיות משקולת כלכלית, משפטית, שאני צריכה להתמודד איתה. ממש הלכתי הביתה, גם לא היו לי שותפים בחברה הזאת, לא היו לי הרבה חברים מסביבי שהיו יזמים, והלכתי הביתה והיו 24 שעות שבאמת ראיתי רק שחור בעיניים ולא ידעתי מה לעשות, זאת אומרת, אמרתי אוקיי, בסוף הכל נכון ויש כאן איזה שהוא מצב כרגע שאני צריכה להתמודד איתו, ונורא נורא כעסתי על עצמי, והרגשתי נורא מן הסתם.  ואחרי 24 שעות, שאני חושבת שתמיד בתוך משבר, אפשר לדבר אחרי זה גם איך זה מתקשר לתקופה הזאת, אבל אז נתתי לעצמי 24 שעות לכעוס ולהתעצבן על עצמי בעיקר ולא להיות במצב שמסתכל קדימה. אז עשיתי עם עצמי איזה שהוא תרגיל שאני מאוד אוהבת, גם היום אני מאוד אוהבת אותו, והוא- לדמיין את ה- ה-Worst case scenario, כי תמיד יש Worst case scenario, בסדר? לצערנו עכשיו אנחנו כולנו רואים Worst, Worst case scenario 

דריה: כן, גלינו מה זה Worst באמת,

עינת: אבל בעסקים בסופו של דבר, Worst case scenario, הוא די מוגבל לזה שהחברה לא תהיה קיימת יותר, ושהיא תיסגר וזה יהיה נורא עצוב, ונחזור באיזה שהוא מקום לנקודת האפס. אבל זה באמת ה- Worst case scenario,זאת אומרת, וצריך לשים אותו גם בפרופורציות,

דריה: אולי רגע באמת נבין לפרופורציות, כמה שנים כבר העסק היה קיים באותו זמן?

עינת: החברה הייתה קיימת 4 או 5 שנים, היא בסוף פרנסה אותי, בסדר? היה לה עובדים, 

דריה: והיו לך עובדים מין הסתם, כן.

עינת: ובאמת היא הייתה מקור הפרנסה שלי, וזה חברה שאהבתי ושהשקעתי בה את נשמתי. אז זה לא היה איזה שהיא החלטה של: טוב, לא נורא, נזרוק את זה לפח, אבל הסתכלתי על זה ואמרתי: אוקיי, כאילו המצב הוא אותו המצב, אני לא אשנה את זה, זאת אומרת העובדות הם אותם העובדות. עכשיו אני יכולה לעשות שני דברים, אני כמובן אלחם, אבל בסוף בסוף בסוף גם כשיוצאים לכל מאבק שהוא, אז צריך להבין שישbest case scenario ויש Worst case scenario ואני צריכה להיות מוכנה גם ל-Worst case scenario, וברגע שלא מפחדים מה– Worst case scenario, זאת אומרת אף פעם לא רוצים להגיע אליו, אבל לא מפחדים ממנו ברמה שלא רואים איך הוא קורה, ונורא נורא נורא מפחדים, אז גם המאבק על ה–best case scenario נהיה באיזה שהוא מקום הרבה יותר קל. כי בסוף בכל דבר שאנחנו עושים, יש את הדברים שאנחנו אומרים ויש את הדברים שהצד השני מרגיש מאיתנו, או קצת אנחנו משדרים.  והדברים שאנחנו משדרים, כנראה הרבה יותר חשובים ממה שאנחנו אומרים בהרבה מהדברים. ובאמת ברגע ששיניתי את המיינד סט הזה, וזה ממש היה לשנות מיינד סט, הייתי בת 27 או 28, ואמרתי: אוקיי, כאילו, מה הדבר הכי גרוע שיקרה עכשיו, אני אמצא את עצמי עכשיו בלי פרנסה ובלי יכולת כרגע כלכלית, ואני אזרוק חברה שנורא אהבתי לפח בגלל טעות, ואני אזכור את זה שזו טעות, אבל בסוף זה יאפשר לי עכשיו לקום וללכת ולעשות עוד טיול שכרגע אני לא יכולה לעשות כי יש לי הרבה מאוד מחויבויות והרבה מאוד דברים, ויהיה לעובדים שלי קשה, אבל אני חושבת שבסוף, מה שהם למדו ייתן להם בסיס מצוין כדי להמשיך בקריירה שלהם, ובאמת התחלתי לתכנן את ה- שיש Worst case scenario גם לפרטי פרטים ברמה שאני כבר לא מפחדת ממנו בכלל, זאת אומרת, באיזה שהוא מקום אפילו יש איזשהו מקום שמחכה לו או מצפה שהוא יגיע ויודע שהוא יגיע, ובאותה נשימה אני אגיד שגם התחלתי לתכנן איך אני נאבקת בזה בצורך הכי טובה שאני יכולה משפטית, הבנה כאילו מה הכלים שעומדים לרשותי כדי לנסות להגיע ל-best case scenario  וזה מאוד עזר לי להתמודד, אגב, בסוף הגעתי ל- best case scenario  אבל אני חושבת שבהחלט הרבה מזה היה בסוף, בגלל שלאורך כל הדרך הייתי בעמדה של– אין לי מה להפסיד, זאת אומרת זה מבחינתי– אתם רוצים שנאבק על זה משפטית, אתם רוצים שזה– אין בעיה, אני לא כאן כדי לאבק על החברה, אני לא כאן כדי לבזבז את הזמן שלי עכשיו על מאבק משפטי, אני לא כאן כדי לעשות שום דבר, אני באמת מוכנה להיפרד ממנה, ואז בסוף גם הצד השני מבין שאין לו פרטנר אמיתי למאבק וזה מאוד מאוד משנה את כל הפרספקטיבה. 

דריה: יש פה משהו נורא פרקטי במה שאת אומרת, כי בהתחלה כשדיברת על לדמיין את ה- worst case scenario אותי זה לוקח למקומות דווקא מאוד מפחידים, כן? זה מאוד, אני מדמיינת שזה יכול דווקא לשאוב למקומות לא טובים, ושזה נורא מפחיד, אבל בעצם מה שעשית זה לא סתם להגיד- אוקיי, מאוד יכול להיות שהעסק שלי ייסגר, אלא ממש הלכת לפרטים הקטנים, ואמרת: אם זה נסגר מה קורה ומה אני עושה, כאילו דווקא לקחת את זה מאוד למעשי, ואולי יש בזה משהו שקצת גורם לזה להרגיש כאילו זה לא סוף העולם, כאילו בסוף החיים ממשיכים. 

עינת: זה בדיוק ככה, אני חושבת שרוב הפחדים שלנו, הם פחדים שהם מאוד גדולים אצלנו כשאנחנו מפחדים מהם, ואם אנחנו מתחילים לפרק אותם, אז הם עדיין מפחידים, אבל הם הרבה הרבה הרבה פחות מפחידים כי אנחנו יודעים לפרק אותם או לנתח אותם או להתמודד עם חלק מהם בצורה שהיא טובה, ואני אקביל את זה רגע לתקופה שהיא עכשיו, כי התקופה הזאת היא נורא מפחידה, יש בה משהו כמו שמישהו אמר- אני מרגיש נורא אגואיסטי לדאוג לעסק שלי ולדאוג לזה שיהיה לי ריבעון על הפנים ואולי אני לא אצליח לגייס כסף שנה הבאה, כשאנשים מין הסתם איבדו בית ויקירים ויש חטופים והכל נכון, זו באמת תקופה נוראית וזו תקופה שגורמת לכולם להבין שהפרופורציות בעולם הם מאוד שונות ממה שאנחנו עושים ב-day to day, אבל עדיין בתוך העניין הזה גם אם לוקחים את התקופה ולרגע מתרכזים בעצמנו, כי זה באמת בסדר ובסוף הקמנו חברות,  ואני חושבת שכולנו מבינים שגם לשמור על חברות קימות ולשמור על היי-טק ובכלל על הכללה הישראלית, זה חלק מהמאבק הזה שאנחנו נמצאים בו. ולנסות להבין, אוקיי, זה באמת משהו שעשיתי עם עצמי, מי שקצת מכיר, ראה או היה סביבי בשבועות האחרונים, יודע שלא הייתי הרבה בפאפאיה, באמת באמת באמת, זה היה התקופה הראשונה מאז שהקמתי את החברה שלא הייתי כאן, לא הייתי כאן פיזית ולא הייתי כאן גם ברוחי, פשוט לא יכולתי, הרגשתי שאני צריכה לעשות דברים אחרים ולתרום במקומות אחרים שאני יכולה לתרום בהם יותר, וקודם כל הרשיתי לעצמי, והדבר השני שעשיתי אמרתי- מה ה-  worst case scenario  שיכול לקרות, אז יהיה לפאפאיה עכשיו ריבעון אחד לא טוב, אני לא כזאת, מי שמכיר אותי אני בן אדם מאוד הישגי, אני לא אוהבת בסופו של דבר לבוא ולהגיד: אוקיי, יהיה לנו רבעון רע, אבל מצד שני, פתאום זה קיבל איזשהו מקום של- אוקיי, בסדר, אני מוכנה לחיות עם זה, אז יהיה רבעון לא טוב ולא מדהים, אבל בסוף בסוף בסוף, אם נצליח מתוך הרבעון הזה אחרי זה להביא למקום שאנחנו, יש חברה, שיש לאנשים שהם יותר עם חוסן, שהם מתגאים במה שעשינו, שהם בסיס יותר מלוכד, אז אנחנו גם כאן לטווח הארוך ואז בסוף בסוף בסוף גם הנושא הזה של לפחד כרגע ממה יהיה מחר בבוקר בתוך כל המצב הזה, אז הוא נהיה יותר שולי. עכשיו שוב, אף אחד מאיתנו לא יודע לאן אנחנו הולכים בתוך המצב הזה ולא יודעים כמה זמן הוא יהיה, אז יכול להיות שגם צריכים לעשות עדכונים של ה- worst case scenario מדי פעם. ויש חברות שכרגע- זה באמת גם אני אגיד בצורה כנה, יש שכרגע האירוע הזה לא באשמתם יוביל לזה שהם יסגרו את החברה ואני חושבת שאם הם יעשו עכשיו את ה- worst case scenarioשלהם ויגידו אוקיי, אנחנו נסגור את החברה, אבל אנחנו עוד חצי שנה או שנה נלך לגייס כסף ונגיד: היה לנו חברה מדהימה, אבל בגלל המצב היא נסגרה וככה וככה קרה, אז אני באמת מאמינה שהם יתחילו מהתחלה והם יתחילו כנראה יותר טוב וילמדו מהטעויות של עצמם, כי לכולנו יש טעויות, אז גם זה בסוף באיזשהו מקום תרחיש שצריכים להכיר אותו ולהיות בסדר איתו, זה מה יש, אנחנו לא נשנה את המציאות כרגע.

דריה: אני לקחת מלא דברים ממה שאת אומרת, קודם כל גם לשמוע יזמת כמוך אומרת ש- לא בהכרח היית מסוגלת להתעסק, להיות במקום שלך בפאפאיה בשבועות האחרונים, בימים הראשונים מאז השביעי לאוקטובר, זה גם חשוב, זה חשוב שנייה לנרמל את העובדה שלא כולנו בהכרח יכולים לחזור לשגרה מאוד מהר, או לא מרגישים שאנחנו יכולים לתת את הכי טוב שלנו כרגע, במקום שאנחנו רגילים אליו,  וגם אני מתחברת לזה מעוד כיוון, היו לנו הרבה שיחות בצוות על זה, שמאז השביעי באוקטובר, אני חושבת שכנראה לרוב האנשים יש איזושהי תחושת אשמה, שהיא אולי לא הגיונית, אבל תחושה של- למה אני מתעסקת בצרות הקטנות כביכול שלי, כשאנשים אחרים איבדו כל כך הרבה, או למה אני לא עושה יותר. יש כל הזמן שאלות כאלה ואני חושבת שעוד פעם, דווקא לבוא ולהגיד- גם להתעסק עכשיו בחיים שלנו, באיך אנחנו חוזרים לשגרה, איך אנחנו מתמודדים עם ה- worst case scenario גם זה איזה שהיא תרומה לכלכלה של ישראל, או להבין איך אנחנו מחזיקים בעצמנו מעמד, זה גם איזה שהיא תמיכה בסוף גם בעורף, יש בזה גם משהו מאוד מאוד מחזק. ואולי עוד כזה שאני רוצה לשאול אותך דווקא ממשהו שאמרת בהתחלה, שנתת את הדוגמה על העסק שלך, שאמרת שדווקא לא הכרת אז הרבה יזמים, לא בהכרח היה לך עם מי להתייעץ, במי כן נתמכת בזמנים האלה, כי אנחנו מקבלים הרבה מאוד הודעות ותגובות בקהילה על חבר'ה שמרגישם עכשיו לבד, מה עושים במצב כזה?  

עינת: אני חושבת שהיום דווקא אם אני מסתכלת אחורה, אז בזמנו לא היו המון קהילות שלי יזמים, ולא היו המון קבוצות וואטסאפ.  צריך באמת למצוא את התמיכה, אני חושבת שהיום התמיכה היא נמצאת בהרבה מאוד מקומות, היא נמצאת בתמיכה של מעגלי חברים וביזמים ואני חייבת להגיד שאפילו אני בתוך כל המקום הזה, אפילו המשקיעים שלי, כאילו כשהם שואלים אותי מה קורה, אז אני אומרת: המצב הוא horrible, אי אפשר לשקר את זה, אנחנו נעבור את זה ואנחנו נגדל מתוך זה, אבל כרגע המצב הוא horrible ואני מבקשת מכם לכבד את זה, כי בעיניי ואני אשים רגע בצד מה תמונת המצב שמנסים אולי לתת ללקוחות, או כלפי חוץ, וזה בסדר וזה חשוב להמשיך לתפקד, האנשים שבהם בסוף אנחנו יכולים להיות אמיתיים איתם וצריכים את התמיכה שלהם, נורא חשוב שהם ידעו באמת מה קורה, אחרת זה מן מעגל כזה שיחזור, אם אני אשחק אותה עכשיו נורא חזקה והכל אחלה וחזרנו לשגרה, אז הם יתאימו את ההתנהגות שלהם אלי וזה לאו דווקא עכשיו מה שאני רוצה שיקרה או מה שנכון שיקרה. אבל אני אגיד יותר מזה, בתוך האירוע הזה, ובכלל אולי זה שיעור שכולנו צריכים להבין, לחוות משבר, בין אם זה חלק ממשבר כרגע ברמת לאום-מדינה שאנחנו עוברים, או בין אם זה רמה של משבר ראשי, יש בזה הרבה כוח לבוא ולהגיד, I'm not ok,  כאילו, אני צריך את הזמן, זה בסדר גם להציב גבולות לזמן הזה, זאת אומרת, אני חושבת שגם זה חשוב בשביל לחזור ובשביל החוסן וצריך רגע לעשות את התכנית הזאת, אבל באמת יש פה שיעור, יש פה שיעור שצריך להבין אותו ויש פה שיעור שלפעמים כשמנסים להיות over חזקים או כל הזמן להגיד שהכל בסדר, זה עושה את הנזק ההפוך, ובאמת, אנחנו צריכים להרשות לעצמנו להיות אנושיים, כי אנחנו אנושיים ואני חושבת שבסוף כשרואים אנשים אנושיים, אז הרבה הרבה יותר קל להתחבר אליהם מאשר אנשים שאתה לא מצליח להבין איך הם נמצאים כרגע במצב X כשאתה חווה דברים אחרים לגמרי. 

דריה: אולי כזה לקראת סיום ובהמשך למה שאמרת, בסוף החלטנו לקרוא לסדרה הזאת: "עם הפנים קדימה", כי המטרה היא בסוף גם להבין איך אנחנו ממשיכים מתוך הדבר הזה, איפה את היום סביב הפעילות שלך, איפה פאפאיה, איך את רואה את ההמשך של הדבר הזה?

עינת: א'- אני חושבת שזה אירוע שאנחנו לא יכולים לחזות הרבה מאוד קדימה, בסדר? ויש פה הרבה מאוד דברים שהם מאוד מעורבבים אחד עם השני, יש פה הרבה מאוד אנשים שהם במילואים, ויש פה ילדים שהם לאו דווקא במסגרות חינוך ויש לנו הרבה מאוד עובדים שבני הזוג שלהם במילואים, ועובדים שהילדים שלהם במילואים, ובלי שום קשר הרבה מאוד מעגלים של אנשים שמכירים, אנשים שנרצחו ונחטפו. וזה בסוף הגיע לכולם במקומות כאלה ואחרים, ואנחנו מקבלים ומכילים את הכל, וכמו שאמרתי, אני חושבת שכרגע הלך הרוח הוא שאנחנו נעשה את הכי טוב שאנחנו יכולים, קודם כל כדי לא לפגוע בעשייה השותפת של פאפאיה, זאת אומרת בלקוחות הקיימים ובסוף אנחנו צריכים לעמוד מאחורי מה שאנחנו צריכים. אני חושבת שחלק מהעניין הזה זה גם לגייס את החברה כשיש תמיכה מחו"ל ולהגיד: אנחנו משתמשים יותר או מבקשים את העזרה של האנשים שנמצאים בחו"ל, עברנו את זה בצד השני עם אנשים מאוקראינה לפני כשנתיים כמעט כשהיינו צריכים לתמוך בהם. ואגב, גם בארצות הברית, סתם אני משווה, היה לנו בארצות הברית לפני שנה או שנה וחצי, יש לנו סייט די גדול באוסטין, הייתה שם הפסקת חשמל ברמה שאנשים היו 72 שעות בבתים בלי חשמל, בלי מים, בלי דברים בסיסיים בגלל מזג אוויר, אז בסוף נכון, זו תקופה ארוכה וזה הדבר המרכזי המאתגר בה. אבל אני חושבת שצריך להציב קודם כל יעדים מאוד מאוד מאוד קצרי טווח כרגע. אם אני אשים עכשיו לכנס את כולם ולהגיד: זה מה שאנחנו נשיג בחודש הקרוב, אנחנו 27 ימים בתוך האירוע הזה, זה לא יהיה ריאלי, אף אחד לא יודע כרגע להסתכל יותר משלושה- ארבעה ימים קדימה, זה גם מרגיש לנו כמו נצח. אז באמת, מה אנחנו רוצים להשיג, קצת צעדים קטנים, קצת להסתכל על זה כ- בואו ניקח את הרבעון הזה ונהיה רחמנים עם עצמנו, נסתכל עוד פעם את התכניות ונסתכל על ה-roadmap, ונבין מה אנחנו יכולים להוריד ומה אנחנו ממש חייבים לעשות ואיפה אנחנו באמת באמת באמת לא יכולים לוותר, ואיפה אנחנו יכולים להגיד- אוקיי, אז חבל, אבל אנחנו נדחה את זה. ושוב, ולקחת את זה ברמה של כל תוכנית כרגע אנחנו צריכים לבחון אותה עשר פעמים ואולי היא תקרה ואולי לא תקרה, אבל לבוא ממקום של כרגע אנחנו באמת באיזשהו emergency mode, ואנחנו נותנים לעצמנו להיות שם, אנחנו מכבדים אותו ולא מנסים לנצח אותו, כי אנחנו לא נצליח לנצח אותו. יש לנו הרבה פחות אנשים, יש לנו אנשים שגם כשהם נמצאים כאן מאוד מאוד מאוד עסוקים, וזה משפיע על כולנו, אז צריך בסוף להבין-

דריה: זה כרגע המצב.

עינת: נכון. נכון. 

דריה: לגמרי. אני מאוד מאוד מתחברת ולוקחת הרבה דברים ממה שאמרת, אז תודה רבה ששיתפת, ותודה לכם שהאזנתם. אני אזכיר שאם יש מישהו שזקוק לעזרה, אתם מוזמנים לפנות אלינו דרך האימייל שלנו,startupforstartup@manday.com  או דרך הקהילה וננסה לסייע בכל דרך שאפשר. עינת, המון המון תודה, ומקווה שנשתמע בימים שקטים יותר. 

עינת: תודה תודה.