150: למה החלטנו לעבור למודל של העסקה ישירה

 

ליאור:         הי כולם, אני ליאור קרנכל ואתם הגעתם ל Startup for startup. היום נדבר על מודל של העסקה ישירה. בשנת 2017 החלטנו ב Monday לשנות את מודל את ההעסקה של צוות הניקיון, מעובדי קבלן למועסקים ישירות על ידי החברה. 4 שנים אחר כך, אנחנו משתדלים כחברה להתקשר עם כל נותני השירות שלנו באופן הזה. בפרק היום נדבר על למה החלטנו לעבור למודל של העסקה ישירה, מה האתגרים שפגשנו בדרך ומה ההשלכות של השינוי הזה עבור העובדים והעובדות, גם ברמה הפרקטית וגם ברמה החווייתית. כדי להביא את כל הזוויות בנושא, הפרק של היום בעצם יורכב משתי שיחות שונות. בראשונה נביא את הפן האופרטיבי והשיקולים באמת ברמתMonday , ובשנייה נתמקד בחוויה של עובדת חברה, אלה בראון, שהייתה בעברה מועסקת כעובדת קבלן והיא העובדת הראשונה מצוות הניקיון שהעסקנו באופן ישיר כעובדתMonday . לטובת החלק הראשון כאן איתי רועי וערן ואוריאל, שבעצם את כולם אתם מכירים, כי גם אתה אוריאל אורח וותיק בפרק, בפודקאסט.

אוריאל:        פה ושם, כן.

ליאור:         פה ושם הופעות אורח.

אוריאל:        נכון.

ליאור:         ואתה סמנכ”ל התפעול שלנו, למי שלא את הפרקים הקודמים איתך. אז אולי לפני שנתחיל רגע נגיד שזה מרגש. כאילו, לכאורה כל פרק מרגש אבל זה פרק מרגש.

ערן:            האמת שזה פרק שהוא מאד חשוב לי.

ליאור:         למה הוא חשוב לך?

ערן:            כי זה, לא יודע, מחובר אליו רגשית. כאילו, אני מאד מאמין בנושא הזה, ולא יודע, זה משהו שאת ממש רואה את האימפקט שלו על אנשים בעולם האמיתי. זה, לא יודע, פשוט-

רועי:           כן, לי זה היה, לי זה דווקא מרגש ממקום אחר, שיצא לי לדבר עם יזם מחברה אחרת, ורק העובדה שהוא שמע שאנחנו עושים את זה, הוא אמר יאללה אני עושה את זה, כי אני רציתי אבל הביאו לי כל מיני בעיות והיה לי קשה, ושכנעו אותי שלא, בקיצור יאללה די זה. אז כאילו רק העובדה שהוא שמע שאנחנו מעסיקים פה את הצוות ניקיון גרם לו לעשות את זה, אז אני אומר עם זה יעזור למישהו כמו שזה עשה שם זה כבר מדהים. זאת גם הזדמנות טובה להגיד שכל מה שנציג פה בפרק, מייצג את הגישה שלנו להעסקה ישירה, ובעצם אנחנו בחרנו לא לעבוד עם חברות קבלן, אולי זה לא מתאים לכולם, ובטוח יש חברות קבלן שמנסות לעשות עבודה מאד טובה, פשוט בסיטואציה שאנחנו היינו בה ואיך שאנחנו בתור חברה, ראינו שזה לא טוב, זה לא עובד, משהו שם לא היה בסדר מבחינתנו.

ליאור:         ואני רגע אגיד שבאמת חששנו, אנחנו מתגלגלים עם הפרק הזה איזה חצי שנה, וזה מסוג הדברים שאמרנו “רגע, מה נעיד על עצמנו ומה יש לנו להגיד?” ודווקא עשינו פה עבודה מאד טובה ברגע להבנות באמת את כל המחשבות שלנו ואת התהליך שעברנו עם עצמנו כדי גם לפרק את ההתנגדויות וגם לייצר פתרונות פרקטים. אז המטרה גם לספר פה על  Monday וגם לתת קצת כלים למי שכן באמת מנסה להבין איך, איך אפשר לעבור להעסיק את כל העובדים במודל הזה.

רועי:           כן, ויש חברות אחרות שעושות את זה כבר שלקחנו מהם גם דוגמא.

ליאור:         אז נתחיל.

ערן:            יאללה.

[מוזיקת פתיח]

ליאור:         אז בואו נבין בעצם מה היה כאן עד 2017, איך הכל התחיל ולמה החלטנו לעשות את המעבר הזה.

ערן:            לפני שבעצם הקמתי עם רועי את Monday אז עבדתי בחברה שנקראת קונדואיט. האמת שמגיע להם קרדיט פה, כי היזמים שמה, שזה רונן גבי ודרור, אני זוכר שעבדתי בחברה בעצם, ולא ידעתי את זה, אבל קלטתי ווייב שונה מהצוות ניקיון. כאילו הרגשתי שמשהו שונה בדינמיקה, ולאחר מכן גיליתי, אחרי כמה שבועות בחברה, שבעצם החברה החליטה להעסיק את הצוות ניקיון בתור עובדי חברה, זאת אומרת שהם על ה-   Pay rollשהם עובדי חברה, שהם מקבלים אופציות, ואני זוכר שבתור עובד הייתי נורא מרוגש מזה, וגם נורא גאה בחברה שהיא עשתה את זה, ואז, כאילו ככה זה היה מתנהל בעצם. כל הצוות ניקיון היה מועסקי חברה, וזהו, וכאילו התקדמנו, הקמנו את הסטארטאפ, ובהתחלה גם לא היה לנו צוות ניקיון, ואחר כך שעברנו למשרד יותר גדול אז באמת שכרנו אני חושב מישהי כ Out source פרילנס כזה, ואז שעברנו לפה אמרנו “טוב, צריך לעלות מהלך” אמרתי, דיברתי עם רועי ועם אוריאל ואמרנו כאילו, סיפרתי להם על מה שהיה בקונדואיט, והם נורא התלהבו מזה, והם אמרו יאללה, בוא נעשה את זה גם, בוא בעצם נעסיק את העובדי ניקיון שיהיו חלק מעובדי החברה על כל המשתמע מכך, עד הסוף. וככה יצאנו לדרך.

רועי:           כן, וגם כשעברנו, כן היינו, זה היה מעבר חד, אז כאילו לא התכוננו לזה לפני. אז כן היה פה איזה חברת ניקיון לאיזה תקופה.

אוריאל:        כן, היה פה קבלן, זה מה שכולם עושים, וגם אני לא ידעתי איך זה יראה, גם לי זה פעם ראשונה שבעצם עברתי למודל כזה של העסקה ישירה, ואני זוכר שדווקא מהמקום הזה אמרנו “רגע, בוא נתחיל עם הקבלן” החלפנו בדיוק קבלן, אמרנו בוא ניקח שלושה חודשים, לקחנו את אותה עובדת שאחרי כמה חודשים הפכה באמת להיות העובדת חברה הראשונה.

רועי:           אלה.

ליאור:         שנשמע ממנה פה בהמשך.

אוריאל:        זהו, אז לא ידעתי אם לעשות ספוילר, אנחנו מדברים על אלה. אני זוכר שאמרתי לאותו קבלן שאנחנו רוצים להעסיק אותה ושניקח שלושה חודשים רק לוודא שהכל בסדר ואם זה יסתדר נקלוט אותה, והוא אמר לי בחיים זה לא יעבוד לך, כל כך הרבה ניסו, זה לא עובד, יהיה לך בעיות מפה ומפה, הוא הסביר לי למה אי אפשר לעבוד בלי קבלן, אני ממש זוכר את השיחה הזו. אמרתי לו אוקיי. באמת גם אחרי שלושה חודשים שנוצרה הדינמיקה הטובה וראינו כי טוב מה שנקרא אז קלטנו אותה ומאז הכל היסטוריה, אנחנו פה עם צוות מאד גדול ועובד לנו טוב.

ערן:            כמה יש היום?

אוריאל:        סדר גודל של עשרים.

רועי:           נדבר פה הרבה על הצד החיובי של אחרי, שאני חושב שיש מלא מלא דברים, אבל משהו אחד שלי מפריע אישית, נניח שיש עובד חברת קבלן, אז נניח לא נקי איפה שהוא או שהם לא עשו עבודה טובה, כמו שבהרבה מקומות כאילו יש פה אנשים שכאילו נניח לא עושים את התפקיד שלהם מספיק טוב, אז צריך לתת להם פידבק טוב. אף פעם לא מביאים להם את הפידבק, תמיד מביאים את המנהל שהוא שומע, הוא הולך ומעביר את זה להם, זה כזה top down, כל התהליך עבודה שהוא כל כך נמצא פה בחברה שהוא כזה בסיסי, הוא כאילו לא עובד שם, וזה גם משהו שהוא כאילו הפריע. את ה- Ownership אין יכולת כאילו להיות גאה במה שאתה עושה, אין כלום. כאילו, אם עשית עבודה אף אחד לא יגיד לך כלום ואם עשית עבודה לא טובה אז יבוא מישהו שאתה לא –

ליאור:         שלא מחובר למה שקורה במסדרונות.

רועי:           כן, אתה מסתובב מול אנשים שאתה לא יודע מי כן מרוצה או לא מרוצה. זה כאילו לא אותם יחסי עבודה בבסיס.

ליאור:         כן וגם מה שאתה אומר, מסתובבים כאן אנשים וחלים עליהם כללים אחרים, זכויות אחרות, כל העניין הזה, ואולי רגע באמת לפני שנצלול למה ההתנגדויות שעלו אוריאל אז באותה שיחה ומה בעצם היינו צריכים לפרק, בואו רגע נוודא שכולם, כל מי שמאזין מבין מה ההזדמנות – למה בכלל זה כזה משנה, כן? כאילו, אנחנו יושבים כאן וברור לנו כרגע למה.

ערן:            למה להעסיק מראש עובד קבלן? כאילו, יש איזה שכבה באוכלוסייה שהיא יותר מוחלשת, שאפשר, שיש איזה שהיא נורמה שאומרת: אוקיי, אפשר להעסיק את האנשים האלה כעובדי קבלן, סוג של אנשים שהם קצת יותר שקופים, שאפשר להחליף אותם, אז מחר הוא לא מרגיש טוב, אז נביא מישהו אחר כאילו אין לזה משמעות.

רועי:           ועוד אחרי זה אני אגיד, אחרי הדבר הזה, כי אפשר.

ערן:            כי אפשר, לא, זה העניין.

רועי:           זה המשפט הפשוט, כי אפשר. אבל אחרי זה, שאני מדבר עם כל מיני אנשים כאילו בחברות, עוד נוצר איזה חשיבה כזאת של כאילו, אם אני לא אעשה את זה, אם אני לא אקח חברת קבלן, אני פוגע בחברה. זה לא אופטימלי. אני לא עושה את מה שצריך לעשות. אתה מבין? אנחנו נמצאים היום במקום הזה שזה לא בסדר לא לעשות את זה.

ליאור:         כי יש איזה סטנדרט שאתה אמור למלא אותו.

רועי:           יש איזה סטנדרט, יש לך פתאום Overhead של אופרציה, Overhead של אנשים, יש לזה מחיר.

ליאור:         כן.

רועי:           בסדר? להעסקה הישירה הזאת. אין ספק. והתפיסה הייתה, וזה היה התחושה שלנו בהתחלה גם, שכאילו זה לא בסדר גם להעסיק ישיר, כי כאילו זה לא אופטימלי לחברה.

ליאור:         אני רק אגיד ערן, שכאילו התייחסת לאוכלוסיות מוחלשות, אבל זה לא בהכרח, זאת אומרת במקרה הזה על זה אנחנו מדברים, יש עובדי קבלן בהרבה חברות גדולות בישראל, ולפעמים החלוקה היא כמעט רנדומלית, על תפקידים איזורים מסוימים שאומרים “טוב, זה כנראה כזה מן עובדי קבלן, פה יש וותק ואז זה נהיה עובד קבוע”, הרבה הרבה דברים של פוליטיקה, לא רק עניין של טיב העבודה.

ערן:            לא, אני מבין.

אוריאל:        לא, אני מבין. אז יש בהרבה מקומות ובהרבה חברות תפקידים מסוימים שמהרבה מאד סיבות, החל מתקנים ודרך הרבה סיבות אחרות זה קורה, ויש להם את הסיבות שלהם וזה גם בסדר, רק כשאת שואלת: מה זה משנה אם אני עובד קבלן או לא, אז אני אשאל שאלה מתריסה 2 אפרופו, האם את מוכנה, האם היית מוכנה לעבוד אפילו ב Monday כעובדת קבלן, אפילו אם אותם תנאים. זה לא אותו דבר. כאילו, בסוף היום, את עובדת קבלן, את לא עובדת חברה, ויש בזה משהו מאד משמעותי שאתה עובד של החברה, אתה מקבל את תלוש המשכורת של החברה ואת כל מה שחברה יודעת לתת מ-א’ עד ת’, לא לדבר על זה אם הייתי מציע להיות עובדת קבלן ב- Monday בתנאים פחות טובים, שזה וודאי וודאי.

ליאור:         נכון. אני מסכימה שגם אם התנאים שווים אגב, עצם הפן הפסיכולוגי חברתי הזה שכולנו מכירים אותו אגב, ששני אנשים יושבים אחד ליד השני, ואחד מוגדר כקלאס A והשני כקלאס B, מייצר דינמיקות מיותרות.

אוריאל:        וחברות עסוקות בלנסות לטשטש, אבל בסוף, כמו שאת אומרת, הנה, חשבת על זה לרגע ואמרתי רגע, לא נוח לי פתאום בכיסא, כי אני לא שמה בין שווים, ולמה אני לא עובד חברה בעצם? וכל מה שחברות ששואלים אותם אומרים “כן, אבל הוא מקבל גם את אותה מתנה לחג והוא מקבל זה ומקבל זה”. לא, בסוף זה הרבה מעבר לזה.

רועי:           יש גם משהו אחר, שזה, הרבה פעמים לא שלי. כן? כאילו, מסתכל מהצד השני, הרבה פרילנסרים נניח שהעסקנו, לא עובדי קבלן, כן? אפילו גם מהצד הזה, אומרים תמיד עשיתי למשהו אחר. שאלנו למה אתה רוצה לחברה? להרגיש שאני עושה בשבילי, שאני גם סופג את התוצאות, שאני סופג את ההצלחה –

ליאור:         אתה אומר גם תחושת השייכות והמשמעות נפגעת.

רועי:           כן כן, לחלוטין.

ליאור:         אז אוריאל, נחזור רגע לאותו קבלן שאמר לך “זה לא יעבוד בחיים, קח שלושה חודשים, קח חצי שנה, אין סיכוי, למה לכם כאב ראש”, מה הדברים שעולים שם? מה ההתנגדויות?

אוריאל:        כן, אז יש את מה שגם עולה בדרך כלל ברוב החברות ויש הרבה חברות שמתלבטות באמת, שהיו רוצות אבל הן מפחדות מזה, וגם אני פחדתי מזה, זה הנושא של חופשה ומחלה, היעדרויות בכלל. גם ה-Turnover , הם מתחלפים ואז מה אני אעשה? אני איתקע בלי, תמיד יש לך פתרון, יש לך קבלן, הוא פותר לך. אותך לא מעניין מה קורה עם האנשים.

ליאור:         כלומר עניין הזמינות.

אוריאל:        כן. וזה עובד לשני הצדדים, לא מעניין אותך מה קורה עם האנשים אז לא מעניין אותך מה קורה עם האנשים גם בקטע הטוב שלהם. אבל זה המכשול הכי קשה. עובד בבוקר חולה, אז אין לך פתרון, זאת אומרת אם אתה מעסיק אותו, כשלא מגיע מתכנת אז מתגברים, אז איכשהו מסתדרים. יש לו את העבודה שלו, שישלים אותה.

רועי:           שם אין ברירה, אין לך מישהו שיביא לך מתכנת חלופי.

אוריאל:        זה לא עובד ככה פשוט, החשיבה היא אחרת, יש לו”ז, עומדים בו, אז אחרי זה נשלים איך שהו את הפער וגם אולי בחלק המשימות יעבירו לשאר הצוות. זה לא עובד ככה בעולמות אחרים.

ליאור:         אבל זו הקבלה מעניינת אוריאל, כי זה בעצם המבנה מכתיב לך את הציפיות. אתה אומר כשמפתח חולה, ובוא, אנחנו בשנתיים שהרבה אנשים נעדרו להרבה זמן סביב הקורונה, וואלה אף אחד לא דפק על הדלת של הקבלן וביקש מפתח אחר במקום. אז –

אוריאל:        יש גם הבדל בין זה שמפתח לא נמצא עכשיו יומיים והוא יסגור את הפער, לבין זה שהמשרד לא נקי יומיים, ואי אפשר לסבול את היומיים האלה, שלא לדבר על שבוע. זה ההבדל. זה משהו שהוא כאילו לכאורה הכי פחות חשוב אבל הוא הכי חשוב, כי יש לו נראות ויש לו –

ליאור:         כן, הפירמידה של מאסלו, הצרכים שלנו ברורים.

אוריאל:        נכון, וזה מכשול שהוא ראשון והוא טכני. אני חושב שרוב החברות הקטנות, שם הן נעצרות, כי כשאתה חברה יותר גדולה אז זה מסתדר כי כבר יש לך מספיק צוות בשביל לחפות אחד על השני ואתה גם לוקח את זה בחשבון, אז כולם לוקחים חופשה ומחלה כי זה לגיטימי לקחת חופשה ומחלה, זה חלק מהעניין, אז אתה כבר לוקח את זה מראש מבחינת מצבת העובדים. כשאתה קטן זה יותר קשה.

ליאור:         אז ההתנגדות הראשונה היא סביב הזמינות.

אוריאל:        נכון.

ליאור:         מה עוד עולה?

אוריאל:        באופן מפתיע או לא מפתיע זה איך, איך מגייסים, מאיפה מאתרים.

ערן:            איפה להתחיל?

אוריאל:        לא, גם היום, איך אתה מראיין מישהו לתפקיד כזה. יש לנו מתודולוגיה שלמה-

ליאור:         איפה אתה מפרסם משרה?

אוריאל:        החל מאיפה לפרסם, איך הם מגיעים אליך, מה ה- Funnel ומוודא שהם מתאימים או מתאימות לתפקיד. אז זה גם משהו שאתה צריך ללמוד אותו עם הזמן ולהבין. דרך אגב, Hint  – חבר מביא את חבר. כאילו, תביא את הראשון או הראשונה, זה באמת, גם בעיקר בגלל שאין הרבה משרות כאלה בהרבה חברות זה הופך את זה באמת למשרת חלום. כי אני חושב שאנחנו, אני אגיד במלוא הצניעות, מתייחסים אחרת לצוות. יש לנו הרבה מה לתת ובאמת אוהבים את החברה, אוהבים לעבוד פה. אז באמת ברגע שנפתחת משרה אנחנו מאד מאד מאיישים אותה ממש בקלות.

ליאור:         ולכן זה מה שרועי שאל, אז איפה שאל, אז איפה מתחילים, נכון? את הראשונה איך אתה מביא.

אוריאל:        הראשונה נכון. אני הבאתי את הראשונה מעובד קבלן.

ערן:            דווקא מה שעשינו זה היה זה היה טוב.

אוריאל:        כן.

ערן:            היית שקוף איתו גם.

אוריאל:        נכון. אז באמת נתנו את התקופה הראשונה וגם לי להבין איך זה יראה כשהיא תהיה עובדת חברה, וכשראיתי גם שיש גם את ה- Culture [ל.ב.]שהוא לא פחות חשוב לנו שם ואולי אפילו יותר, או כמו שהוא חשוב לכל עובד אחר, ומשם זה כבר היה מאד קל.

ליאור:         אז איזה עוד התנגדויות? נשמע פשוט, אם כל הכבוד לא נשמע מורכב עד כה.

רועי:           לחברה קטנה, כמו שהוא אמר, האתגר הזה גדול. כי אני צריך, אני זוכר שלנו היה, נניח פעמיים בשבוע. או פעם ביום, כן? או בבוקר בערב. צריך בן אדם אחד, זה לא היה משהו ענק, כן? ואז הוא חולה, אז אני צריך מישהו אחר, אז אני צריך להעסיק מישהו אחר עכשיו?

ליאור:         כדי שיגבו אחד את השני למקרה ש – ?

רועי:           בשביל בן אדם אחד אני צריך להעסיק שניים? כן? זה הכי לא יעיל שיש. אבל אם מסתכלים נניח על העלות הכספית, כי המשכורות של התפקידים האלה הם נמוכים משמעותית, זה מחיר שצריך להסתכל עליו ולהגיד: בוא נשלם אותו, או בוא לא, ואז כשגדלים זה פתאום נהיה יותר הגיוני, אבל הדברים האלה בהתחלה ב- Day 1 שעושים, כי מכניסים את הקבלן, ואז אחרי זה מאד קל להמשיך. מאד מאד קל לעשות Scaling לדבר הזה, אז כבר נשארים שם כבר, ואז כבר יותר קשה לצאת מזה כאילו, כי זה כבר עובד והסכמנו ולמה כן? בסדר? צריך אנרגיה כדי לעשות את הדבר הזה.

ליאור:         כן, לפעול נגד האינרציה.

ערן:            ואולי  זו הנקודה שרציתי להגיד, שאולי ה- Friction לא כזה גדול, אבל כשחסר לך את הלמה כן אז הכל נראה לך כמו כאב ראש, אז אתה אומר טוב, אז מה אני צריך את זה, יאלה, אני אעשה Out source למישהו, כי אתה גם לא רואה את ה-up side של הדבר הזה אז נורא קל להעביר את הבעיה למישהו אחר.

אוריאל:        אני רק אוסיף לנקודה הקודמת, לאותם סטארטאפים קטנים שמתלבטים על הנקודה הזאת, שגם יש פתרונות גם ל- Early stages שפשוט לקחת מישהו ולסגור הסכם עם קבלן שיפצה כשהוא לא נמצא. אז זה גם בתור התחלה סוג של פשרה. אז הוא ייקח פי 1.5 או וואטאבר על שעה של עובד כזה כי הוא צריך להקפיץ אותו וזה, אז זה גם בסדר, יש דרכים.

ליאור:         שהוא יהיה ה Backup plan, מעניין.

אוריאל:        אני חושב, אני מאד מתחבר למה שערן אמר, כשיש את ה-למה אז את האיך פותרים, פתרונות טכנים.

ליאור:         אז יאלה, אז בואו נעבור כן ללמה.

ערן:            בעיניי, תיכף אוריאל ויראו את הזווית שלהם, אבל הרווח הוא עצום. א’, זה תחושה כיפית שאני יודע שכל מי שנמצא סביבי במשרד זה אנשים שהם שווים, זה נורא נורא כיף, אנחנו כולנו באותו מקום. דבר שני אני מרגיש שהן מאד מאד מחוברות לחברה, מאד אכפת להן ממה שקורה פה, הן לא באות בשביל לעשות את העבודה. אחד הדברים ששוחחנו עם אלה לפני זה, אז היא אמרה: אני אוהבת את החברה, אני רוצה שהיא תצליח, אז אני נותנת את כל מה שאני יכולה מהזווית שלי, ואתה מרגיש את זה, שהן כל הזמן מנסות לשפר והן היו שותפות לתכנון של המשרד והן שותפות לחשיבה על התהליכים שיש פה בעצם, וזה מדהים, אני חושב שאנחנו נתרמים בתור חברה הרבה יותר.

רועי:           זה גם חסמים שנשברו לאורך הזמן, רגע. הן צריכות לבוא ל-  Offsite, כן או לא? וכי הכל באנגלית, אז הבאנו מתורגמן.

ערן:            כן,

אוריאל:        האמת זה היה ערב ה- Offsite ישבו כל הצוות עם אוזניות, כבר לפני כמה שנים לפני הקורונה שיכולנו לעשות את זה ממש ביחד ויחד עם כולם ראו את התכנים, מבינים הרבה יותר מה החברה עושה לפרטים כמו שכולם שומעים בשפה שלהם, ברוסית. יש לנו גם עובדים ישראלים שלא חזקים באנגלית אז הבאנו עוד מתורגמן מאנגלית לעברית, זה עושה את העבודה, זה מדהים.

ליאור:         ומה זה אפשר מבחינתך?

אוריאל:        אנחנו מדברים כל הזמן עלinclusion , אז קודם כל את זה, וב’, באמת לאפשר להם להבין מה קורה בחברה, זאת אומרת שזה נראה לנו דבר טריוויאלי אבל לא בהכרח, איך אתה נמצא בעבודה ביומיום שלך בעבודה שהיא לא קשורה, פה אחד עושה משהו שבאיזה שהיא דרך קשור לפעילות של החברה, והם פחות חשופים או חשופות למה שקורה. זה דרך כן לעדכן אותם. עשינו גם דברים מעבר לזה, לא רק ב-  השנתי, ממש לשבת איתם ולעשות להם הרצאות כאילו מ- Customer success ועד Marketing למה קורה בחברה, כדי כן לחבר אותם. אם אני חוזר רגע ל-למה מה אנחנו מרוויחים מזה, אני חושב שבאמת יש את רמת החברה, שזה, אנחנו קיבלנו עובדים הרבה יותר מחויבים ממה שהיינו מקבלים מעובדי קבלןBy far ,רואים את זה, לא צריך כאילו –

רועי:           אפשר להביא כמה דוגמאות, נגיד שעברנו מהמשרד הקודם עכשיו למשרד הזה, זה משלוש קומות של קורונה שאף אחד לא היה בהם, לכמה היינו פה ב- Day 1?

אוריאל:        תשע תשע.

רועי:           תשע תשע. והם כאילו נתנו את הנשמה בכאילו לגרום למקום הזה להיראות במקום אתר בנייה משרד וכיפי וזה, ואין דברים כאלה.

אוריאל:        בעצם אני חושב שברווח יש שלושה איזורים. אחד זה האיזור הזה, באמת ברמת החברה, החברה הרוויחה עובדים יותר טובים נקודה. האיזור השני ואולי הוא הראשון זה העובדים עצמם, זאת אומרת החוויה שלהם, התנאים שלהם, היכולת שלהם לקבל מהחברה את מה שהחברה יודעת לתת, ולא כעובדים סוג ב’, והצד השלישי שאולי לא מדברים עליו הרבה אבל מה זה גורם לשאר עובדי החברה. כי הם מסתכלים על זה והם רואים את זה והם אוהבים את זה והם גאים בחברה שהיא דואגת לעובדים שלה ואין פה עובדים סוג ב’, עובדים שקופים, וואטאבר, איך שתקרא לזה. אני חושב שמרוויחים מכל כיוון אפשרי.

ליאור:         נכון. אני סיפרתי גם לאלה בשיחה, אבל אתם יודעים, לוואטספ המשפחתי אני לא שולחת עם כל הכבוד את הסוואג מ- Monday, אבל כן שלחתי עדכון מתרגש שגיליתי שתרגמו את כל ה Offsite לרוסית. זה מבחינתי הדברים שאני מספרת לאבא ואמא בבית, לא “קיבלתי כובע לכבוד החג”. ואני מסכימה איתך שה – Halo effect של זה הוא מאד משמעותי.

ערן:            בעיניי אחד הדברים הכי מרגשים זה האופציות. אני חושב שבהתחלה שהבאנו לצוות אופציות הם לא הבינו עד הסוף מה המשמעות של זה, טוב, גם אנחנו לא הבנו עד הסוף, אבל כאילו מה זה אומר וכאילו, אז הבינו שיש, שוב, הם עברו ממשכורת שעתית למשכורת גלובלית, הם עברו לתנאים מלאים מבחינת קרן השתלמות, פנסיה, ימי מחלה מן הסתם.

רועי:           שזה גם שווה לדבר על זה שניה. היה איזה תקופה שכאילו היה לנו נוח יותר שעתי –

אוריאל:        התחלנו שעתי.

דובר:          כן.

אוריאל:        הנה עוד, הנה עוד, את שואלת על אופרציה, אז פה רגע, איך משלמים, איך זה? שעתי זה מה ש –

ליאור:         נהוג.

אוריאל:        כן. וגם מה יקרה, גם הם נורא דאגו, אני חושב שדווקא המעבר למשכורת הגלובלית היה יותר קשה להם מאשר לנו כי זה מה שהם הכירו. אז הם אמרו רגע רגע, אז אני איעדר שעה אז אני אקבל פחות?

ליאור:         כמה אני אמורה לעבוד אם זה גלובלי.

אוריאל:        כן. פה ידעו יש שעות, מה שאני עושה אני כאילו, יש פה לשני הצדדים. אז גם את זה עברנו. אז באמת בהקשר של האופציות יש פה, אלה היא פה 4 שנים איתנו, יש עובדות שגם הגיעו אחריה שכבר עברנו הנפקה, כבר גם יכלו אפילו –

ערן:            לממש.

אוריאל:        הייתה להם את האופציה כבר לפגוש כסף.

ערן:            וכל כך כיף לי לדעת שהיא הייתה פה והיא ראתה את הדבר הזה מתבשל, היא ידעה שאנחנו הולכים להנפיק, היא הייתה ב Off sites, היא רואה את המספרים, היא וכל הצוות, ואז חברה מנפיקה, וגם, אני מתאר לעצמי אולי את התחושה ההפוכה, איזה שהוא עובד קבלן שבא בבוקר ביום של ההנפקה, אין לו מושג, כולם בטירוף, רגע מה קורה פה? תקשיב, הנפקנו, והוא, עזוב את זה שהוא בכלל לא מכיר שקרה משהו כזה, אלא אין לו שוםupside , זאת אומרת הוא לא חלק מההצלחה, לעומת הצוות הזה שהיו שותפים לאורך כל הדרך, חגגו את זה ביחד עם החברה, וזה מיתרגם ל-  benefit עצום בשבילם, משהו משנה חיים. זה כאילו כזה עולם אחר, כזה משמעותי בעיניי.

רועי:           יש איזה אגדה אורבנית על הצוות ששלח את החללית הראשונה לירח ושקנדי בא ושאל איזה מישהו, נתקל בו, שאל אותו: מה אתה עושה, והוא כאילו היה מנקה, והוא אמר אני עוזר לשלוח חללית לירח. למה? כי כולם עובדים בצוות למען מטרה משותפת וזה התחושה. וזה כאילו, זה גם משהו חזק לבנות פה שזה כולם.

ערן:            בסוף זה חשוב לעניין.

רועי:           והחיסכון על הסכום הזה הוא לדעתי, הוא שולי ברמות ביחס לשאר התמחורים שיש לנו פה של משכורות של אנשים.

ערן:            גם ביחס לתפוקה העודפת שאתה מקבל.

רועי:           ברור.

ערן:            כאילו טוב שהייתה קורונה אבל –

רועי:           ברור, זה מה שאני אומר, גם אבסולוטית שאני מסתכל על זה, כל הכאילו השיקולים הפיננסיים שנכנסים לדבר כזה הם שולים ביחס לשאר הדברים של החברה וההוצאות שיש לנו.

אוריאל:        כן, בואו נעשה את זה עוד יותר פשוט רק כדי להגיד את הדברים כמו שהם, נקודת הפתיחה היא הרי משכורת מינימום כי זה מה שמקבלים אצל הקבלן. אז גם חברה שמאיזה שהיא סיבה זה מה שהיא יכולה להרשות לעצמה, גם היא יכולה להעסיק אותו ישר ואפילו את אותו רווח של הקבלן להעביר אליה כדי שהיא לא תהיה במשכורת מינימום, ומשם זה רק ברמה של יכולת. אני אומר זה לא פריווילגיה של חברה גדולה מצליחה, הונפקה, גם חברות קטנות יכולות לעשות את זה, כי הם משלמים את אותו דבר במילא לקבלן.

ליאור:         רק באמת נגיד שב-2017 היינו בסך הכל 100 איש בחברה, כן? זאת לא הייתה  חברה ענקית, הייתה קומה אחת באמת, זה לא הפרויקט שאנחנו יושבים בתוכו היום.

אוריאל:        נכון.

ליאור:         עוד משהו ערן מעניין שאמרת ושווה התייחסות בעיניי זה באמת הרחבה של הגדרת התפקיד. אני חושבת שיש בכלל משהו בזה שכשמישהו מועסק שעתית אז הוא בא לעשות את הדבר, את ה- Task של השעה, סיימתי הלכתי, ואחד הדברים היפים בעיניי סביב צוות הניקיון שהם לא רק צוות ניקיון, הם צוות, אמרנו עם אלה, היא אם בית, לכל קומה יש מישהו שהיא אחראית על הקומה, זה גם על ה- Supply וגם איך מתפעלים נכון איזורים מסוימים, יש איזה שהיא הרחבת הגדרת תפקיד כזאת שאולי נולדת מזה שאנשים חושבים גלובלית ולא רק נקודתית. אז אולי באמת אם יש ככה יזמים, יזמות, חברות, אנשים בעלי תפקיד שיכולים להזיז משהו, ואגב, אחד הדברים שדיברנו עליו כאימפקט אפשרי לפרק הזה, רועי ציינת את זה גם בהתחלה, אמרת דיברת עם יזם, אבל בעיניי גם עובדת יכולה לגשת למנהלת שלה ולהגיד לה: היי, איך אצלנו מועסקים עובדי הניקיון? זאת אומרת, זה משהו שיכול להגיע מכל מקום בארגון, במיוחד שאנחנו מדברים על סטארטאפים של עשרות אנשים, כן?

רועי:           אני, תשמעי, התפיסה שלי זה שהרבה מאד רוצים ויש גם הרבה שעושים דרך אגב, יש הרבה שעושים את זה, זה לא זה, אבל הרוב כאילו זה לא ה-Default path . אז אני חושב שכאילו התקווה שלי שכאילו הפרק הזה יתן את האנרגיה, כן? שנדרשת כדי כן לעשות את השינוי, כי כשאתה שם, זה כאילו אף פעם לא הבעיה שלך כשאתה קם בבוקר, בסדר? זה העניין. אתה כאילו צריך להשקיע את האנרגיה כדי לעשות את זה פעם אחת ואז זה יתפוס את האנרגיה שלו. וזה לא שזה פשוט, בסדר? כאילו זה עוד צוות לנהל, זה עוד משהו שכאילו צריך, צריך להשקיע בו, אבל הוא כאילו, בוא נגיד צריך להתניע ואז כאילו כמו כל דבר זה יתפוס את התאוצה שלו.

ליאור:         מה עוד? מה עוד אתם אומרים ככה למישהו שרוצה להתחיל ולא יודע איך?

אוריאל:        אני חושב שלאורך הדרך פגשנו בחור בשם מאור, יש איזה שהיא עמותה שנקראת “ליבה” שהיא פועלת להעסקת עובדי ניקיון בצורה ישירה בארגונים, והם, כל המטרה שלהם זה לאפשר את זה. זאת אומרת, הם מקור של ידע לאיך עושים, איך מגייסים, איך פותרים את נושא, אפילו איך עושים הסכם העסקה ואיך משלמים ואיפה מוצאים ואיך פותרים את כל הבעיות הטכניות שכולם מעלים. אני חושב שכשמחפשים את הבעיות אז מוצאים אותם, לא חסר, אבל אני חושב שלכולם יש פתרונות ובסוף כשבאמת יש את הרצון, אז זה אפשרי. אז הוא מוכן לעזור, זאת האג’נדה שלו, ממש לנסות לעזור לקדם, אז כל מי שרוצה יכול לפנות אליו, ואנחנו גם אני חושב שלא פעם באים אלינו לראות איך זה עובד, לשמוע, יש לנו פרספקטיבה של 4 שנים, יש לנו מה להגיד, אז גם אנחנו נשמח.

רועי:           הלינק של “ליבה” בתיאור של הפרק.

ליאור:         בתיאור של הפרק, וגם ההבטחה של אוריאל בכתב פה שאם מישהו רוצה עוד עזרה אז הוא –

אוריאל:        אה, בשמחה.

ליאור:         ואני אנסה, אני אתחבר באמת לנקודה של הזווית של העובדת, ואני אגיד שוב שיש ימים שאני גאה בזה שיש לנו מספרים מדהימים, ויש ימים שאני גאה בזה שאנחנו ווינרים והמוצר שלנו מאומץ על ידי עוד ועוד חברות, ורוב הזמן אני גאה להיות בן אדם בעולם הזה ואלה ההיבטים האנושיים, בסוף זה מה שאנחנו, בני אדם, וכל מי שיצא לו לדבר איתי בשנים האחרונות, בסוף כששואלים אותי למה טוב לי לקום בבוקר לחברה, זה האיזורים האלה, זה הלראות עוד בני אדם ולהיראות על ידי עוד בני אדם, אז נראה לי שזה ערך שכל חברה בוודאי יכולה לאמץ.

ערן:            יאלה.

אוריאל:        לגמרי.

ליאור:         טוב חברים, ומכאן הפרק ימשיך עם אלה, ולכם אני אגיד תודה רבה.

ערן:            תודה לך.

אוריאל:        תודה ליאור.

[מוזיקת מעבר]

ליאור:         אז שמענו על המעבר שעשינו למודל של העסקה ישירה, ועכשיו נשמע מאלה בראון שהייתה העובדת הראשונה שהתחילה כעובדת קלן ועברה להיות מועסקת ישירות על ידי Monday. היי אלה.

אלה:           היי.

ערן:            מה העניינים?

ליאור:         מה שלומך?

אלה:           בסדר.

ליאור:         בדיוק עשינו כזה סמול טוק לפני הפרק וגילינו שאת ואני ממש ממש עכשיו בפברואר הזה 4 שנים ב- Monday.

אלה:           נכון.

ערן:            וואי מטורף.

ליאור:         מטורף.

אלה:           מטורף כן.

ליאור:         ורגע לפני שנמשיך את הסיפור ב- Monday קצת להבין מה עשית לפני בעצם? מה הניסיון התעסוקתי שלך בארץ לפני כן?

אלה:           כן, עבדתי בהרבה מקומות, אבל ככה בקטנה, עבדתי גם בחנות קופאית, גם עבדתי עם קשישים, גם עבדתי במלון.

ליאור:         כולם במודל של בצעם עובדת קבלן? או שחלקם כן היה?

אלה:           חלקם היו ישירות, זה כן, וחלקם היו כן דרך הקבלן. וזה אותו תנאים היה.

ליאור:         ואיך התגלגלת לעבודה ב- Monday?

אלה:           חברה שלי אמרה שהיא כאילו עבדה עם קבלן הזה פעם, אז אמרה שאם את רוצה להחליף עבודה אז בואי, יש שמה אפשרות אחר כך לעבור ישירות לחברה.

ליאור:         ומה אז חשבת על זה באותה התקופה? איך זה נשמע לך?

אלה:           לא חשבתי, פשוט עבודה שלי הייתה מאד קשה ולא חשבתי. לא ידעתי מה מחכה לי, מה יהיה, אמרתי: טוב, ננסה. אני רוצה לנסות, אני בן אדם בכלל שאוהבת לנסות הכל חדש והכל לשנות בחיים, אז סגרתי עיניים ועשיתי צעד.

ליאור:         את אומרת: זה לא שהרי זיהית הזדמנות כמו שאמרת: היה לי לא טוב איפה שהייתי אז אמרתי בוא נתקדם מפה.

אלה:           נכון, נכון.

ערן:            כן אנחנו, זה בדיוק היה שעברנו למשרד החדש.

ליאור:         חדש ישן.

ערן:            חדש ישן, במגדל סונול, אז התחלנו במין פיילוט כזה עם עובד קבלן, והיה קליק ישר איתך.

אלה:           נכון, גם לי.

ליאור:         ואלה, את היית הראשונה בעצם.

אלה:           והרגשתי את זה, הרגשתי כל האהבה אליי.

ליאור:         ואת זוכרת את היום שבו, את השלב שבו באו ואמרו לך, שאוריאל בא ואמר היום זה היום שבו את עוברת להיות עובדת חברה.

אלה:           כן. אני לא, מההתחלה אני לא הבנתי מהה זה אומר בדיוק ולקח לי כמה ימים, ואז חזרתי אליו ואמרתי תסביר לי עוד הפעם.

ליאור:         מה הוא הסביר לך?

אלה:           דבר ראשון זה חופשי מחלה, כאילו, כשאת חולה את צריכה להישאר בבית, לנוח ולקחת כוחות, ואז אחרי כמה ימים שאת זהו, שאת כבר מרגישה טוב את חוזרת. והיה לי מאד מעניין איך אחר כך אני מסתדרת עם הימי מחלה, כי אם אני מפספסת יום יומיים שלוש או ארבע, והוא הסביר שהכל משלמים מיום הראשון ולא צריך לדאוג שלא תקבלי משהו שלא מגיע. אבל גם משכורת היא עלתה, שונה מהמשכורת של הקבלנים, היא ממש שונה.

ערן:            וסתם מעניין אותי, הבנת נגיד את כל הנושא של זכויות סוציאליות, קרן השתלמות?

אלה:           כן, זה גם שהכל שהסבירו לי, שקרן השתלמות גם וגם הפנסיה, כן, זה גם שונה וגם נותן הרגשה מאד בטוחה, שאת בטוחה בחברה, שהיא נותנת לך את כל ה… סוציאלי מלא, אז זה נתון לך הרגשה שאת כן רוצה גם לתת את כל הנשמה, גם בעבודה, גם באנשים, שמכבדים אותך.

ליאור:         והפיילוט הזה הצליח, נכון? ובעצם –

ערן:            כן, תראי, דבר ראשון היה נורא חשוב לנו לייצר תנאים שווים כאילו לכל מי שאנחנו מגייסים היום לחברה. גם בצוות של הניקיון, כי גם ככל שאני שומע אותך מדברת אני מבין שכמה זה לא ברור מאליו הביטחון הזה של- מה יקרה אם אני אהיה חולה. אף אחד לא מסתובב בעולם וממש חושב מה יקרה אם אני אהיה חולה ואני לא אקבל את המשכורת שלי ואיך זה ישפיע על המשפחה שלי? דברים קורים. אז רק להסתובב עם הביטחון הזה שאתה יודע שבכל מקרה תקבל את המשכורת וזה בסדר להיות חולה ואתה בטח לא צריך להגיע חולה, וגם שחוסכים לך כספים לעתיד, זה, כאילו זה גם מרגש לשמוע את זה. זה לא מובן מאליו. פתאום הרבה מאד דברים שלי, אפילו לא הבנתי אותם כמה הם מובנים מאליהם, הם לא מובנים מאליהם להרבה מאד אנשים.

ליאור:         אני אוסיף על זה, שאתה קורא לזה עובדי ניקיון, אבל אני תמיד אומרת שיש לנו אם בית בכל קומה ב- Monday.

ערן:            כן, זה נכון. אני אף פעם לא יודע איך לקרוא לזה, כי זה כל כך עמוק.

ליאור:         אז אני קוראת לזה אם בית, לא יודעת למה, זה מזכיר לי –

אלה:           אנחנו הפכנו את זה למלכות במקום.

ליאור:         מלכות.

אלה:           אף פעם לא הרגשתי שאני מנקה, כל הזמן אני הרגשת שאני חלק מהחברה, ואם צריכים ממני עזרה אני אתן בשמחה ואם אני צריכה עזרה מהעובדים שעובדים איתנו אז כן אני אקבל את זה עם חיוך, עם מלא אנרגיה. זה מאד, זה באמת נותן ביטחון כזה שאי אפשר להסביר את זה, זה פשוט, פשוט מאד מרגש.

ערן:            אני חושב שזה, זה מדהים לראות שבעצם אני חושב על העבודה בתור עובדת קבלן, שהמסר פה הוא שכאילו לא סומכים עליך. אם אתה חולה, לא מגיע, לא תקבל שכר. אם אתה עושה פחות שעות לא תקבל שכר, ופתאום זה מראה לי כמה כשאתה סומך על בן אדם ואתה אומר לו “תקשיב, אני מאחוריך, מה שיקרה נתמודד” אז גם הבן אדם מחזיר את זה. אכפת לו מכל הפרטים, הוא רוצה שהחברה תצליח, זה כל כך מדהים לראות את זה, וזה כל כך מדהים לראות כמה אתן מעורבות בכל אספקט כמעט בחברה, כל הצוות, זה פשוט מדהים לראות את זה.

אלה:           נכון, גם לנו מאד נעים שאם שואלים אותנו ואנחנו אומרות איפה זה, או עוזרות, זה נותן, זה נותן כיף במהלך העבודה, במהלך היום. כמישהו בא, שואל איפה זה נמצא, תעזרי לי למצוא ואנחנו באמת יודעות כל פינה, כל מקום, וזה כשאנחנו יכולות לעזור זה נותן כח כזה, נותן ליום –

ליאור:         משמעות. רגע, ערן דיבר על זה שבאמת מה זה אומר להיות חולה, וגם את דיברת על מה זה אומר להיות חולה כשאת עובדת קבלן וכשאת באמת חלק בלתי נפרד מהחברה, ואני חושבת שהשנתיים האחרונות סיפקו הזדמנות די דרמטית –

אלה:           נכון.

ליאור:         סביב הקורונה לבחון את הדבר הזה, ואולי קצת תספרי מה באמת, אני לא יודעת אבל אם את יודעת לספר לנו מה בעצם המשמעות של עובדת קבלן בתקופת הקורונה. נאמר שעכשיו מישהי צריכה להיות בבידוד, משלמים לה?

אלה:           אני לא מזמן חליתי גם בקורונה והייתי כמעט שבועיים בבית, וכשעובדים ישירות אז קיבלתי משכורת כאילו מלאה. ומה שקורה אצל קבלן, מה שרק ממה שאני שמעתי, לא יודעת בדיוק, כאילו לא יודעת בדיוק, אבל שמעתי שכן, או שלא משלמים, או שמקצרים את זה יום אחרון יום ראשון, ואז אנשים לא מקבלים כל הסכום.

ליאור:         ושאנשים יצאו לחל”ת גם.

אלה:           והרבה אנשים כן, פשוט שלחו אותם לחל”ת וזהו. הרבה התפטרו והרבה חזרו, אבל תקופה הזאת שהיו בחל”ת הם קיבלו בהרבה פחות מהמשכורת שהייתה להם.

ליאור:         האמת שעוד משהו שאני זוכרת שככה עזר לי להבין את זה, מעניין לשמוע מהחוויה שלך, אף פעם לא דיברנו על זה, לפני שנתיים היה לנו Offsite, כנס של סוף שנה.

אלה:           נכון, נכון.

ליאור:         ואני זוכרת שישבה מישהי למעלה ותרגמה.

אלה:           נכון.

ליאור:         מאנגלית לרוסית. נכון?

אלה:           נכון, היו שתי בנות, הן היו מתחלפות, אבל היה לנו מאד מאד כיף לבוא עם כולם ולהרגיש חלק. אנחנו ככה הרגשנו שאנחנו חלק מהחברה, אבל ב- Offsite בכלל זה היה משהו בשבילנו שאנחנו באנו ובשבילנו הזמינו מתרגמת שהיא תרגמה לנו הרבה דברים שלפני לא ידענו, שנפתחו יותר סניפים בעולם, כמה אנשים, בכמה החברה גדלה, באיזה מדינות נפתחו הסניפים, זה היה מאד כזה מרגש ומובטח שכל כך חברה גדלה מהר.

ערן:            אני יכול להגיד מה אני מאד מאד אוהב לראות כאילו מהצד, כאילו נגיד שעברנו למשרד החדש, אז הן כולם היו מעורבות בלתכנן, איך אנחנו, איך המשרד יהיה בנוי ואיך אנחנו נטפל במטבחים ואיך נטפל בכל מה קורה בתוך הקומה ואיך ננהל את זה ברמת הקומה, בין הקומות, הן היו שותפות לכל תהליך התכנון.

אלה:           נכון. היה לנו מאד חשוב שאנשים שיעבדו פה ירגישו כזה נוח.

ליאור:         איך המעבר לא יהיה משהו שככה מקשה על אנשים להסתגל את אומרת.

אלה:           נכון, נכון, שיהיה מעבר יותר כזה חלק, יותר רך.

ליאור:         יותר ירגיש בבית כזה.

אלה:           כן כן.

ערן:            כן.

ליאור:         אלה, אם את צריכה משהו היום ב- Monday, למי את פונה בעצם? מי המנהל שלכם?

אלה:           שלנו זה גוני.

ליאור:         גוני, שיושבת ב- Operations.

ערן:            כן, תחת אוריאל. אחד הדברים שאני שומע גם מאוריאל זה שנגיד השיחות עם גוני הן מאד דו צדדיות, זאת אומרת זה לא גוני באה ומביאה הוראות, אלא אתן הרבה פעמים מביאות פידבקים, משנים דברים, כל המערכת יחסים היא מאד דו צדדית, היא מאד לא חד צדדית.

ליאור:         מעניין. את יכולה לתת אלה דוגמא למשהו שנגיד זיהיתן שצריך ודיברתם עליו עם גוני?

ערן:            אני חושב שכל הזמן משנים דברים, לא?

אלה:           כן כן.

ליאור:         תני לי דוגמא למשהו.

אלה:           כן הזמן, כל הזמן זה לגבי מטבחים, זה לגבי חדרי שירותים, זה לגבי חדרי מקלחות, אם אנחנו רואות שמשהו לא נוח לאנשים או צריך לשנות אנחנו מדברות על זה, וכן.

ליאור:         ומשנים בהתאם.

אלה:           כן כן, כן.

ליאור:         עוד משהו מאד גדול שקרה בשנתיים האחרונות זה שהחברה עברה מפרטית לציבורית ובעצם הייתה את כל ההנפקה.

אלה:           וואו, זה היה משהו.

ליאור:         זה עדיין וואו, אנחנו שמונה  חודשים אחרי –

ערן:            זה מטורף לחשוב שזה רק שמונה חודשים, זה מרגיש לי כבר כל כך הרבה זמן. כאילו אחד הדברים שלנו היה מאד מאד חשוב, גם, כשהתחלנו את כל המהלך הזה של ההעסקה ישירה, זה גם לתת אופציות. שגם, זה לא היה ברור נורא בהתחלה. כאילו, כי את יודעת, היה ברור שניתן שכר, ואז עשינו את השיחה הזאת אני זוכר אני רועי ואוריאל ואמרנו חייבים גם לתת אופציות כמו כל שאר העובדים, כל העובדים בחברה מקבלים אופציות.

ליאור:         כן, העיקרון המנחה היה שזה כמו כל עובד.

ערן:            כן.

ליאור:         תן ביס, נכון? סיבוס.

ערן:            הכל. כל התנאים, זאת אומרת דיברנו על הפנסיה ועל הקרן השתלמות והשכר גלובלי אבל גם אופציות וכל התנאים וההחזרים, ונתנו אופציות כמו לכל עובד אחר.

אלה:           כן, זה היה קצת, לא שלא מובן, זה פשוט היה כל כך באוויר –

ערן:            באוויר, כן.

אלה:           באוויר, היה באוויר ובכל זאת, היה, כאילו גם, מאד מרגש של זה שאנחנו, כאילו, ידענו שאנחנו חלק מהחברה, אבל בכזה, באופציות, שזה בהקדם הופכים ל –

ליאור:         למניות.

אלה:           למניות, זה היה מאד מרגש, מאד כזה, אפילו כשאני שמעתי על זה שגם אנחנו קיבלנו את זה, היה לי כזה קצת דמעות, כי זה, זה היה מאד מאד מאד מפתיע אותי, שככה כאילו ממש היינו, היינו 99.9 קרובים, ופתאום 150ֵ% ישר כאילו, זה נותן מאד הרגשה, מאד הרגשה גדולה כזאת וטובה.

ערן:            תראי, יש לכם, יש לכם חלק בהצלחה הזאת. זאת אומרת אני מבחינתי זה ברור שתקבלו אופציות כי אתם חלק מהסיבה שחברה הצליחה, אז זה שחברה מצליחה, אתם צריכים גם לקבל את התנועה של זה –

ליאור:         את ההכרה.

ערן:            את ההכרה של זה.

ליאור:         נכון.

ערן:            ואתן שותפות כאילו לכל דבר בחברה.

אלה:           כן, זה בהצלחה גדולה.

ערן:            נכון. זה אפילו אותי מרגש כאילו, ממש, ואיך שהוא בהרגשה הזאתי אני זוכר גם שדיברנו על זה תוך כדי הנפקה, לדעת שכל מי שהיה שותף שלנו לאורך הדרך יהנה מזה, זה פשוט היה מרגש. אני חושב שאחרת, אם זה לא היה ככה, זה היה מעקצץ לי בלב. כאילו לדעת שיש פה אנשים שהיו שותפים למסע הזה ולא קיבלו את ה- Benefit  של זה.

אלה:           נכון, אבל ידענו שחברה תתקדם. כי עובדים אנשים מדהימים, כולם. מתחילים מאתכם, אז מסיימים עד אלינו, וכולם מדהימים ונותנים אהבה בעבודה, כולם.

[מוזיקת מעבר]

ליאור:         אחת המוטיבציות שלנו לעשות את הפרק הזה הייתה באמת כדי לתת השראה ולספר שזה אפשרי, ושיש פה אפשרות לייצר תרבות העסקה אחרת, וזה גם באמת, שמחתי לגלות שזה נושא שלא מעסיק רק אותנו. לפני חודשיים דיברנו בפודקאסט עם אסף רפפורט, שהוא המייסד והמנכ”ל של וויז, והוא סיפור שמעבר למודל של העסקה ישירה היה מאבק שהוא ניהל במיקרוסופט, והוא גם אמר אז שבאמת הוא חושב שחברות כמו Monday וכמו וויז, הדור החדש של החברות יכולות לשנות את פני התעשייה בעצם. אני זוכרת שישבנו פה בחדר ועוד יותר ככה נשארתי עם התחושה שאנחנו עושים פה משהו שצריך לדבר עליו.

אלה:           אני חושבת שכל חברה יכולה לעבור לקבל אנשים ישירות. אני חושבת שזה גם ביטחון של החברה וגם ביטחון של בן אדם שמגיע לעבודה. אם הוא מרגיש שכל התנאים מתאימים לו ויחס הכל, אז הוא יתן נשמה בעבודה.

ליאור:         טוב, אנחנו נתחיל לסגור את הפרק, יש משהו שצית להגיד והיה לך חשוב?

אלה:           אני אומרת טוב שעשיתי את הצעד הזה, זהו. כאילו, החברה שינתה לי כל החיים, ממש, כל החיים ורק לכיוון חיובי, כן. ואני מאד מודה לזה שפגשתי את החברה, שהכרתי את החברה, ואם היום יגידו לי: בואי, יש חברה יותר טובה או משהו, אני לא אחליף, פשוט לא. כל כך בשנים האלה כל כך עברנו ביחד שלא שווה להחליף.

ליאור:         תודה אלה שבאת וסיפרת לנו מהחוויה שלך.

אלה:           תודה גם לכל החברה ולכם.

ליאור:         תודה ערן.

ערן:            תודה ליאור.

ליאור:         תודה לכם שהאזנתם.

[מוזיקת סיום]

 

 

הניוזלטר שלנו

הירשמו וקבלו עדכונים על פרקים חדשים, כתבות, אירועים ועוד הפתעות!

רוצים לקחת חלק בשיתוף ידע?

אם גם אתם רוצים להצטרף למשימה שלנו להעשיר את האקוסיסטם בידע ותובנות, אם אתם רוצים לשאול אותנו משהו, אם אתם מרגישים שיש משהו שעזר לכם וכולם צריכים לדעת, נשמח לשמוע.