.לחצו כאן להאזנה לפרק

מתן:               היי כולם, אני מתן בן משה, ואתם הגעתם ל-Startup for Startup, הפודקאסט שבו אנחנו חולקים מהניסיון, מהידע והתובנות שיש לנו כאן במאנדיי.קום וגם מחברות אחרות. הוא מיועד לכל מי שסטארט-אפ מדבר אליו, לא משנה באיזה כיסא הוא יושב ברגעים אלו. לפני שנצלול לנושא, נזכיר לכם שכל הפרקים שלנו נמצאים באתר, יחד עם פלייליסטים לפי נושאים, ושאותנו וגם את האורחים שלנו תוכלו למצוא בקבוצת הפייסבוק שלנו Startup for Startup. תיהנו. [מוזיקה] במרץ 2020 חברות רבות בעולם, ומאנדיי ביניהן, עברו לעבוד מהבית. המעבר קרה מהר מאוד. פתאום אין יותר שיחות מסדרון, אין פינת קפה ואין איזו טפיחה על השכם עם איזו שאלה שמגיעה אחריה. התקשורת הבינאישית, הדרך שלנו לתקשר אחד עם השנייה, השתנתה בין-לילה. התרבות במאנדיי היא, או לפחות הייתה, מוכוונת לעבודה במשרד. ב-open space פתוח, שאתה רגע  זורק שאלה לזו שממול ואז קופץ רגע להוא שליד. בהתחלה, רובנו ניסינו להעתיק את מה שאנחנו מכירים מהמשרד לבית. פגישות זום מרובות משתתפים במקום ישיבות בחדרים, הודעות מיידיות בסלאק או בוואטסאפ במקום השאלות הקטנות למי שיושב לידך. אבל זה פשוט לא אותו הדבר. אם זה קולגות שהילדים רצים להם בין הרגליים בזמן הישיבה או אני שפשוט קשה לי יותר להתרכז בשיחות וידיאו מאשר ליד אנשים, ממש. אז נשאלת השאלה מה עושים, איזה שינויים צריך לעשות כדי להסתגל למצב החדש הזה. היום אנחנו נדבר על תקשורת א-סינכרונית. תקשורת שלא דורשת מענה מיידי של הצד השני. כמו מסמכים כתובים, שרשורים בפורומים, וויקיז ועוד. אנחנו נבחן אם כדי שהעבודה מרחוק תהיה אפקטיבית שווה שהיא תישען יותר על תקשורת שקל למצוא, לתייק ולהגיב אליה, בניגוד לשיחות בצ'אט או וידיאו שדורשות מכל המשתתפים להיות נוכחים באותו הזמן וקשה לשמור אותם במקום ברור ולאתר אותם אחר-כך. אנחנו נבין מה מתאפשר מתוך השיטה הזו, איך אפשר להנחיל אותה בעבודה שלכם כבר מחר בבוקר ומה בכל-זאת חסר בה. בשביל לדבר על הנושא מצטרפים אלינו דניאל ברוך ושניר דוד. דניאל, או ברוך כמו שכנראה נקרא לו היום, הוא מוביל צוות פיתוח במחלקת הביג-בריין במאנדיי, והוא ישתף מהחוויה והתובנות שלו כמנהל שמנסה להסתגל ולסגל את הצוות שלו למצב החדש של עבודה מרחוק. היי ברוך, בוא נשמע אותך.

דניאל:            היי, מה קורה?

מתן:               ואליו מצטרף שניר דוד. מפתח מאותו הצוות, שלפני שהצטרף למאנדיי ניהל במשך שנתיים צוות פיתוח של עשרה מפתחים בחברה בשם Captain App, שעבדו בצורה מלאה מרחוק, ב-remote. ממש בתחילת ימי הקורונה שניר כתב פוסט שטען שתקשורת א-סינכרונית היא כלי עזר מדהים לעבודה מרחוק. הפוסט הגיע למעל מיליון צפיות – שזה די מדהים – והוא היווה את ההשראה לפרק הזה. אהלן שניר.

שניר:             היי מתן.

מתן:               אז בואו אחרי ההקדמה הארוכה הזו, נחזור חצי שנה אחורה לתחילת הקורונה. מה בעצם היה האתגר כשהתחלנו לעבוד מהבית?

דניאל:            באמת האתגר שחווינו בהתחלה של התקופה הזאתי זה המעבר. אנחנו בעצם רגילים למאנדיי כזה- אני במאנדיי שנתיים וחצי, אנחנו רגילים לעבוד מאוד מאוד קרוב אחד לשני, אנחנו בתקשורת כאילו מלאה עם כולם כל הזמן, במשרד, מדברים, שיחות מסדרון, דברים שאתה מרגיש ב-open space. והמעבר ל-remote זה כאילו באמת לקחת את זה לקיצון השני. ניסינו בהתחלה באמת, כאילו, בגלל שלא ידענו מתי הדבר הזה הולך להיגמר, ניסינו בהתחלה באמת לסמלל  קצת את המציאות שהייתה לנו במשרד רק בזום.

[00:04:00]     אם זה אומר dailies שקיימנו בעצם בצורה רימוטית כל יום בבוקר זום, או נגיד שיחות צוות מרובות משתתפים בזום בניסיון לכנס brainstorming בצורה כזאתי. וגם onboarding וקליטה של עובדים חדשים שבעצם עבורם גם היינו צריכים פתאום להתאים את עצמנו ולתת להם תשתית ללמוד ולהיכנס לעניינים בצורה שהיא remote לחלוטין. מלהביא להם את המחשב הביתה ועד להביא להם תשובות במהירות לשאלות שעולות להם במהלך ה-onboarding.

מתן:               ומה בעצם הבעיה בדבר הזה? כאילו מה, למה זה כל-כך קשה לנו, כשמנסים לדמות את מה שהיה למה שעכשיו? למה שקורה עכשיו כשעובדים מרחוק.

דניאל:            אז במשפט אחד, זה לא כל-כך עובד. אם אפשר יותר לפרט, אז בסוף, כשאתה ב-open space ואתה כזה, מישהו מדבר עם מישהו אחר ואתה כזה מקשיב כזה על הדרך, אתה יכול לתת את הפידבק שלך, ללמוד טיפה, להבין מה קורה. כשאתה כל היום ב-remote אז אתה פשוט לא שם לב אליהם או אתה פשוט לא מודע אליהם. אז אתה לא יכול להיות חלק ולקחת חלק בדברים האלה. ולפצות על זה מה שקורה, פתאום מתחילות להיות הרבה הרבה יותר הודעות. אם ביום ממוצע לפני הקורונה הייתי מקבל x הודעות בסלאק היום אני מקבל פי ארבע כנראה. כי אנשים רוצים להישאר איתך ולהבין מה קורה איתך, וזה דברים שפתאום נורא קשה לעשות ב-remote, זה לא ללכת רגע למסדרון ולתת לבן אדם איזה טפיחה על השכם ולהגיד לו שלום. אתה לא יכול לעשות את זה יותר. פתאום עולם הרבה יותר, יוצר עבורך אינטראפטים כל הזמן.

דניאל:            כאילו אם לפני זה היית עם אוזניות ובן אדם היה רוצה לשאול אותך שאלה, רואה שאתה עם אוזניות ומוותר, פה הוא פשוט מפציץ אותך בשאלות עד שתענה לו.

שניר:             נכון. והוא לא יודע גם מתי תהיה זמין או לא זמין. ניקח את זה גם לשיחות הצוותיות, לנהל שיחה או דיון בזום עם כמות משתתפים גבוהה זה הרבה יותר קשה מלעשות את זה במשרד.

מתן:               שניר, אתה הצטרפת למאנדיי תוך-כדי הקורונה. איך המעבר לעבודה מרחוק תפס אותך בתור מי שכבר ניהל צוות ב-remote אבל בתור גם פשוט עובד חדש שמגיע ומצטרף לצוות?

שניר:             אז באמת אני הצטרפתי למאנדיי באמצע המשבר, כשכולם כבר עבדו ב-remote. וזה, ההצטרפות שלי התבטאה בזה שלי באופן אישי מאוד חשוב האפשרות של לעבוד בצורה א-סינכרונית, זה תמיד היה לי מאוד חשוב. במיוחד כרגע כשאני מתכנת ואני חייב את מרווחי הזמן הארוכים האלה בפוקוס מאוד מאוד עמוק למשימות שלי, בלי אינטראפטים. אני יודע שזה הבדל מאוד גדול גם, אחרי שהרבה מאוד שנים הייתי בתפקיד של management. אז באמת, אצלי מתבטא העבודה מהבית לאו דווקא בעצם המיקום שבו אתה נמצא אלא דווקא ביכולת להתרכז ולכבות הכול. כי אם במשרד אני יושב, אין לי יכולת לכבות את ה-chatter שהולך סביבי או את הבן אדם שבא ונוגע לי בכתף ורוצה לשאול שאלה. ובעצם בעבודה מהבית יש לי תמיד את האפשרות לסגור את הסלאק, לסגור את המייל, לפתוח את ה-editor שלי או את מה שאני עושה ב-full screen למשך שעה שלמה ולדעת שיש לי שקט מוחלט ויכולת להתפקס לחלוטין.

מתן:               אבל גם, אני רוצה כאילו שנדייק את זה בכוונה – זה לא רק שזה עבודה מהבית, זה אופי העבודה מהבית. כי-

שניר:             כן.

מתן:               כמו שדניאל אמר, בתחילת הדרך אנחנו פשוט העתקנו את מה שהיינו רגילים מהמשרד, שזה הזמינות הגבוהה, ואופי העבודה הספציפי הזה אל הבית. אז זה יותר עניין של כמו שאמרת תקשורת א-סינכרוני, שבוא ניכנס לזה רגע. ציינתי את זה בפתיח, תקשורת שלא מחייבת את שני הצדדים להיות זמינים באותו הזמן. וזה אופי עבודה שהוא שונה לגמרי. אז בוא נבין מה זה אומר בפרקטיקה.

[00:08:00]

שניר:             נכון, אז הדרך שבה אני תופס תקשורת א-סינכרונית זה היכולת לבצע הרבה מאוד מהתכנון ובעצם כל התהליך של יצירה של משהו בלי תלות בזמינות מיידית אחד של השני. זאת אומרת שאם יש לי איזושהי משימה שדורשת איזשהו design, איזושהי מחשבה עמוקה – אני אוכל לכתוב, ובעצם תהליך הכתיבה זה גם מבהיר לי מה אני רוצה להעביר, מבהיר לי אולי טעויות שתוך-כדי דיבור לא הייתי עולה עליהן אבל תוך-כדי כתיבה הן מאוד מתבהרות. אני אכתוב את מה שאני רוצה להעביר, ושאר האנשים שצריכים לתת input בעצם על הדבר הזה יוכלו להגיב. צורת העבודה הזאת בעצם מאפשרת לי מאוד לא להיות תלוי בזמנים של אנשים אחרים ובו-זמנית לבצע עבודה הרבה יותר עמוקה והרבה יותר נכונה, כי מה שקורה בדרך-כלל, אם עושים ישיבה שבה מביאים את כל הסטייקהולדרים – הרבה פעמים זה יותר משלושה אנשים, שזה הופך לבלגאן בפני עצמו – אני מייצר מצב שבו אני לא מאפשר לאנשים לחשוב בצורה עמוקה על מה שקורה. כי אני מציג לשלושה, ארבעה, אפילו יותר אנשים הרבה מאוד פעמים, איזשהו רעיון או איזשהו כיוון design, ובגלל שהישיבה מתבצעת עכשיו ב-live יש איזושהי ציפייה שאנשים יעלו עם רעיונות או עם איזשהו פידבק על מה שהצגתי באופן מיידי. אם אני מנהל את זה בצורה א-סינכרונית שבה אני כותב בצורה מפורטת ומסדר את הרעיון, את ה-design או מה שזה לא יהיה בצורה כתובה, זה מאפשר לאנשים לראות את הרעיון, לחשוב עליו רגע. אולי להיזכר שהם ראו משהו איפשהו ולחפש את זה באינטרנט ולתת פידבק שהוא הרבה יותר עשיר מאשר פידבק שקורה בעצם בישיבה, כשאתה מצפה שכל התכנון יקרה בישיבה, ואז אתה מצפה מאנשים לחשוב מאוד מהר – מה שלאו דווקא יביא את התוצאות הכי טובות.

מתן:               אוקיי, איך זה בא לידי ביטוי בפועל? זאת אומרת, איך עושים את זה? כי כרגע, אם אני רוצה עכשיו להעלות איזושהי משימה – איך אני עושה את זה, איפה אני עושה את זה? איך זה עובד?

שניר:             אז לדעתי נוכל להבין את הדבר הזה בצורה יותר פרקטית ע"י דוגמה של משהו שקרה לי פה במאנדיי לפני כמה חודשים. אז קיבלתי איזושהי משימה, בעצם עשיתי פגישה עם הבן אדם שניהל את המשימה הזאת והוא העביר לי בעצם את האפיון וכל הדרישות שיש למשימה. תוך-כדי הפגישה בעצם כתבתי את כל אותו אפיון, פירמטתי אותו בצורה כתובה במערכת של מאנדיי, לאחר השיחה קצת סידרתי את זה בצורה יפה, והעליתי את זה בבורד שלנו במאנדיי, עם תיוג לקבוצת האנליסטים שיכולים להיות קשורים לזה. מה שקרה מפה בעצם זה שאחת האנליסטיות הגיבה לזה והיה לה פידבק מאוד נקודתי על האפיון המאוד ספציפי. כשבעצם אני לא הייתי מודע לזה שהיא בכלל יכולה להיות רלוונטית למשימה הזאת או שיכול להיות הפידבק הזה. אז עצם הכתיבה שלי והפירמול של המשימה בצורה כתובה אפשר פידבק שאחרי זה חסך הרבה מאוד זמן. כי אני הייתי נתקל בקירות האלה יכול להיות עמוק לתוך המשימה. אז עצם זה שקיבלתי את הפידבק בצורה א-סינכרונית מעצם זה שכתבתי עזר לי מאוד. דבר נוסף שזה עזר לי בו זה שממש מייד אחרי שהייתה הפגישה הזאת וכתבתי את האפיון הזה היה לי איזשהו interrupt, איזושהי משימה דחופה שהייתי צריך לגשת אליה למשך שבוע. ובעצם זה שכתבתי, אפשרתי לעצמי שבוע לאחר מכן לחזור למשימה כמו שהיא.

[00:12:00]    אני אוהב לחשוב על זה כמתכנת כאילו שמרתי את ה-state של המשימה ויכולתי להמשיך מאותה נקודה בדיוק.

מתן:               אני יכול מאוד להתחבר לזה. הרבה פעמים אנחנו מתחילים איזושהי משימה ואז, אתה מדבר עוד על ה-interrupt של העבודה, עכשיו בתקופת הקורונה יש גם הרבה אינטראפטים של החיים פשוט. ופתאום שלושה ימים אתה מוצא את עצמך מתעסק במשהו שהיה לוקח שעה אחרת. ולחזור למשימה זה באמת לא פשוט. אבל יש פה גם מחיר, זאת אומרת, זה דורש הרבה מאוד משאבים. אז אתה מגיע ממקום שחווה את זה, ראה את זה, ניהלת אנשים ב-remote. דניאל, ניסיתם להטמיע את הדברים האלה יותר בצוות?

דניאל:            כן, באמת כזה התחלנו להבין, מהשבועות הראשונים של הקורונה התחלנו להבין שזה נהיה יותר ויותר קשה לעבוד ככה, והתחלנו לחפש פתרונות. אז באמת זה התחיל בלנסות לתעד את הדברים שאנחנו עושים בצורה יותר מקיפה, להגיע ל-planning שלנו בעצם כבר עם הרבה יותר דברים כתובים, כדי לשחרר את האנשים לעבוד על הדברים האלה בצורה יותר אוטונומית ופחות- נקרא לזה אונליינית. יש כל-מיני דוגמאות, זה גם עבד ממש ממש טוב, כמו ששניר תיאר פה. כשאתה עוזב רגע משהו לשבוע וחוזר אליו. וגם בכלל בשביל לאפשר קולבורציה. כי יש לנו פרויקטים גדולים, שיכולים לקחת חודשים. לדוגמה עכשיו להעביר DB ממקום אחד לאחר.

מתן:               מה זה DB סליחה?

דניאל:            database, סליחה. וזה פרויקט די עצום, שאתה לא יכול פשוט לבצע אותו באיזה יום אחד ולסגור את זה, זה לוקח תכנון של שבועות. וצריך לדאוג לכל הפרטים הקטנים. ובלי לתעד את זה, במיוחד כשעושים את זה ב-remote, אנחנו היינו נאבדים שמה. ויצרנו בעצם תיעוד מקיף ל-step by step ולכל ה-preparations שצריך לבצע לפני, וזה פתאום שחרר אנשים לעבוד על זה גם כאילו בצורה, הייתי כאילו, עבדתי על זה עם אבי, שהוא [לא ברור]  אצלנו ב-R&D. וראיתי אותו עובד על זה בעצם באיזה שתיים בלילה, כשהוא בסוף בחור נשוי עם ילדים, כן? עובד מתי שנוח לו, וזה בסדר, אבל זה בעצם אפשר לו לרוץ קדימה בלי שאני אהיה זמין. וזה באמת אחד מהיתרונות הכי גדולים של התכנון הא-סינכרוני הזה, לארגן דברים על הכתב. הוא יחסית חדש בחברה, הוא עוד לא מכיר את הכול, ולרוץ שמה לבד זה משהו ש, בוא נקרא לזה, ביום עבודה רגיל היה לו מאוד מאוד קשה. אבל בגלל שפירקנו את הכול בעצם לתתי-משימות ותתי אה, נקרא לזה action items מאוד מאוד ברורים ומאוד מאוד, שקל לגשת אליהם גם בלי לדבר – הוא יכל פשוט לרוץ על המשימות שמה וגם הצלחנו בדרך הזאת להיות הרבה יותר פרודוקטיביים. עשינו עבודה שנראתה כמו עבודה של שבוע ביומיים. כי היה מאוד מאוד ברור והיה פוקוס מאוד מאוד גבוה בגלל התיעוד ובגלל שפירקנו את הכול, ובפועל גם במהלך עצמו כשהוא קרה אז היה כמעט ואפס תקלות. כי הכול היה מתוכנן בדיוק בצורה מדויקת.

מתן:               זאת אומרת, אני עכשיו עובד לבד בלילה ובגלל שהכול מתועד אם אני נתקל באיזושהי בעיה אני פשוט מוצא את העדכון של שניר רגע, ומתקדם.

דניאל:            כן, זה משחרר אותך מהצורך הזה לשיחת זום או הודעה בסלאק.

מתן:               פה אנחנו מדברים באמת על פרויקט מאוד גדול, מאוד high level עם משמעות מאוד כבדה, שגם לפני הקורונה היה לו תיעוד מאוד טוב, אפילו אם שיפרנו את זה כרגע. אבל מה עם הדברים היומיומיים? ה-dailies, פגישות הצוות, השיחות הרגילות?

שניר:             אז כשאני הצטרפתי בעצם לצוות של ברוך היו dailies כל יום בשעה עשר וחצי, עולים לשיחת זום. עכשיו, מה שהוא מאוד פשוט אולי במשרד – שנייה כולם עומדים, מעדכנים – כשזה נעשה ב-remote, במיוחד בשיחות זום, נהיה מאוד מאוד taxing. כי אתה צריך לחכות עד שכולם יעלו על הזום, וזה אף פעם לא קורה בדיוק באותו זמן. ויש תקלות טכניות. ופתאום מישהו לא זמין, אז דוחים את השיחה ברבע שעה.

דניאל:            חצי מהפגישות זה ככה, זה מטורף.

[00:16:00]

שניר:             כן, וזה, זה עוד פגישה שקוטעת לך את היום. כי אם אתה מתחיל את היום ואתה רואה שנגיד, נניח סיימת משהו ועוד עשר דקות יש לך daily, אתה לא תתחיל משימה חדשה, כי זה יקטע אותך. עכשיו, חיכית את העשר דקות האלה, כבר שרפת עשר דקות? וכמה פעמים קורה שמישהו דוחה את ה-daily בעוד רבע שעה? אז אתה שורף עוד רבע שעה? פרקטית הדבר הזה שורף הרבה מאוד זמן מהיום, והרגשתי שלעשות את זה כל יום מתחיל להיות מאוד מאוד כבד. אז ביקשתי בעצם מברוך, בוא ננסה להעביר את ה-dailies להיות בכתב. שכל אחד מהצוות יעדכן בסלאק, עד שעה 12 נניח בכל יום, מה הוא עשה, מה הוא מתכנן לעשות היום, יש לו איזה שהם blockers. פשוט daily א-סינכרוני קלאסי.

דניאל:            באמת אז הדבר הזה שניר העלה אותו ברטרו שלנו, הבנו שאנחנו wasting a lot of time מה שנקרא על dailies. ורצינו לייעל את זה. עשינו בעצם איזה סוג של ניסוי, להפוך את זה לא-סינכרוני. וזה האמת הביא אימפקט מיידי שהיה ממש לא צפוי גם. קודם-כל כאילו, העלית את הנושא הזה של כאילו שיחות זום שאתה לא עולה אליהן והכול תקוע, זה לא קורה כבר. לפחות ב-dailies. שזה כל יום. וגם פתאום היינו יותר מתוכננים. כל אחד כזה היה לו את ה-plan שלו למהלך היום, הוא עשה את זה בעצם- בעצם הכתיבה הזאתי הוא עצר רגע וחשב על הדברים האלה. ואפילו לי בתור מנהל זה עשה את החיים הרבה יותר קלים כי כאילו, זה הכין לי את הדברים ויכולתי לראות איפה כל אחד עומד, איפה אני צריך לתת את הקשב שלי בצורה הרבה יותר מפורמלת ופחות נקרא לזה אונליינית. וזה באמת כאילו משהו שאימצנו אותו בסוף.

מתן:               ואיך הצוות קיבל את זה?

דניאל:            איך שזה קרה, זה עלה בתוך רטרו, זה לא כזה גזירה מלמעלה. דיברנו על זה ברטרו שלנו, הבנו שיש פה איזו בעיה שאי אפשר לפתור אותה. עלה הפתרון ששניר הציע, ומשמה כאילו אמרנו "טוב, עושים ניסוי." וברגע שזה מגיע ככה אז לדעתי הרבה יותר קל לקבל דבר כזה. בתוך המסגרת של ניסוי. בסוף יכול להיות שזה גם לא היה עובד, כן? ואם זה לא היה עובד היינו מנסים משהו אחר או עושים roll back, זה גם בסדר. זה הגיע בצורה של ניסוי, והצוות מאוד מאוד אימץ את זה מאוד מאוד מהר גם, כי בסוף הצוות הראה את ה-value וגם כאילו מבחינתו זה נותן לו להיות הרבה יותר רפלקסיבילי, מפתחים אוהבים את זה. הם בדרך-כלל עובדים בלילות, עובדים בלילות, עובדים, מתחילים לעבוד בשעות-לא-שעות. כל אחד מה שנוח לו, תלוי בחיים האישיים שלו. וזה בעצם אפשר להם את זה. בתור מפתח, לא בתור מנהל, אין לך הרבה פגישות. וברגע שה-daily כאילו נהיה מאוד רפלקסיבילי אתה מקבל פה גמישות מטורפת ביומיום שלך.

מתן:               ומה לגבי הפן החברתי? כאילו, יש גם ערך בלראות את הצוות עכשיו שכולנו מהבית. זה לא היה איזשהו drawback של הדבר הזה?

דניאל:            כן, זה באמת pitfall משמעותי, גם כשדיברנו על זה ברטרו וזה רק עלה אז, העלינו את ה-pitfall הזה כבר בשנייה הראשונה. כי אם עד אז ה-daily היה בעצם האזור בזום שכל אחד רגע עולה, שומעים את הקול אחד של השני, רואים את הווידיאו, זה פתאום נעלם לך. אז התחלנו לחשוב על דרכים אחרות בעצם לכפר על הפער הזה, אם זה בעצם סתם כזה בצהריים כזה הפסקת קפה של הצוות, שלא, לא בשביל לעבוד, אלא בשביל לדבר וטיפה להכיר אחד את השני יותר. זה משהו אחד שניסינו לעשות. וגם, זה עבד ממש ממש טוב. בתקופות של הקורונה, כשזה היה יותר לגיטימי, היינו גם מגיעים למשרד בימי ראשון בשביל כזה גם כזה טיפה לראות אחד את השני. מי שיכל ומי שרצה. זה גם טיפה הביא מענה כזה לריחוק הזה. ועוד משהו שבעצם ניסינו להתחיל לאמץ זה בעצם עבודה יותר שיתופית  על פרויקטים ביחד, בשביל כזה לייצר יותר אינטראקציה עם הצוות ואחד עם השני.

[00:20:00]

מתן:               כן, אינטראקציה שבטח הייתה קורית באופן טבעי, כי כשאנחנו במשרד אתה פשוט מצטרף רגע למשימה של החבר לחצי שעה, עוזר לו או משהו כזה, ומהבית זה קצת פחות קורה.

דניאל:            בדיוק. [מוזיקה]

מתן:               אז אני רוצה שנדבר על משהו שהוא כואב לכולם. ההודעות המיידיות בסלאק. זה אחד הכאבים הכי גדולים של כל מי שעבר לעבוד מהבית. גם, יש שיגידו שבמשרד זה קצת היה interruptions אבל אין ספק כמו שאמרת ברוך בתחילת הפרק, זה פשוט הכמות עלתה בעשרות מונים. איך אנחנו יכולים לעודד את עצמנו ואת הצוות שלנו, את האנשים שמסביבנו בעצם, לכתוב את הדברים בצורה מסודרת? זה מרגיש כבד, אנחנו אוהבים פשוט "בום", לשלוח.

דניאל:            אז מההסתכלות שלי כזה, נקרא לזה שנייה רגע מהצד, אני חושב שזה תהליך שהוא מאוד מאוד ארוך. זה לא יקרה ביום אחד וזה לא עכשיו יגידו את זה וזה יקרה. וזה דורש הרבה הרבה משמעת עצמית, כי ממש, תמיד הכי קל זה לחזור רגע להודעה הפרטית או לשיחת טלפון או שיחה בזום. אז כמה טריקים שאני כזה אימצתי לעצמי, אז נגיד, אם אתה מקבל עכשיו הודעה פרטית, אתה תמיד יכול להגיד על המקום ומהר, או שאתה יכול טיפה לקחת את הזמן, טיפה לתת לבן אדם רגע לחשוב על מה שהוא צריך, וגם לחבר את השיחה הזאתי, בעצם לייצר ערוץ בסלאק עם כל הרלוונטיים ובעצם לא במדיום פרטי. או הכי טוב, אם יש לכם איזה מערכת שמנהלת את הדברים הלאה, אז תעבירו את זה כבר לשמה. כאילו, ותיצרו איזה אייטם שם ותדברו על הדברים בצורה הרבה יותר פתוחה ו-transparent. גם תקבלו את התיעוד ככה על הדרך וגם אתם תתחילו להביא את הדברים לכיוון הא-סינכרוני בצורה בעצם אישית. זה לא יגרום לכל החברה לעבוד ככה, אבל לפחות באזור שלכם התחילו יותר להרגיש את הבנפיטים. אני אתן נגיד דוגמה שממש עשינו אצלנו בצוות. אז בסוף אנחנו צוות שעובד עם כל החברה. אז יש כזה מענה לכל-מיני תקלות ושאלות ובקשות מכל האנשים בחברה. ואם לפני הקורונה היו מגיעים אלינו פרונטלית או פעם ב- היינו מקבלים הודעה בסלאק, אז עכשיו זה הרבה יותר כאב לנו. יצרנו בעצם בורד במאנדיי, קראנו לו- אנחנו צוות big brain, אז קראנו לזה brain of the day. אתה בעצם יכול לבוא ולפתוח שמה אייטם עם השאלה, בקשה, בעיה שלך, ויש מישהו שבעצם הוא תורן והוא נותן לך תשובה תוך שעה, שעתיים, שלוש, עד יום. לדברים שהם בעצם לא urgent אבל הם גם לא, הם דורשים בעצם מענה. וזה בעצם העביר הרבה הרבה load שהיינו מקבלים בסלאק, ב-private messages, למקום שהוא structured. שאפשר בעצם גם להתחיל לנתח אליו את הבעיות. כולם רואים אותו, זה כבר לא כזה איזה משהו פרטי. ולנו בתור צוות זה ממש שיפר את יכולת הביצוע שלנו ואת ההבנה על מה הזמן שלנו בכלל הולך.

מתן:               מעבר לזה, אם אני רוצה עכשיו לבוא ולשאול אותך שאלה יכול להיות שאני פשוט נכנס לדבר הזה, לבורד הזה, ורואה ששאלו את השאלה הזו כבר וכבר יש תשובה. כל המעגל הזה נחסך.

דניאל:            וזה מייצר ממש visibility פה. ועוד benefit מטורף פה זה הביזור עומסים הזה. אם ביום רגיל, אני אתן דוגמה שהייתה קורית לא מעט עד לפני הדבר הזה. יש עכשיו למישהו בעיה, ומה שהוא עושה, ב-default, בגלל שאין לו דרך להגיע אלינו רגע לאזור במשרד של הצוות, הוא שולח הודעה לכל הצוות בפרטי. עכשיו-

מתן:               לכל אחד בנפרד.

דניאל:            כן, הוא לוקח לי עשר דקות, לבר מהצוות שלי עשר דקות, לשניר עשר דקות ולגיא עשר דקות. מצב כזה כאילו, איבדנו מלא מלא זמן, כל אחד הביא לו תשובה, לפעמים אותה תשובה בדיוק, ואז הוא  בכלל גם התבלבל.

[00:24:00]     באמת חוסר ה-clarity הזה של כאילו איך פונים למי ובאיזו צורה, זה יצר הרבה הרבה כאוס. ועם טיפה structured זה השתפר פלאים.

מתן:               מה עוד אנחנו מרוויחים מזה שאין את הדרישה למענה המיידי הזה?

שניר:             אחד היתרונות המאוד גדולים של התקשורת הא-סינכרונית הוא בעצם work/life balance אמיתי. שזה משהו שאני ראיתי גם אז ב-Captain App וגם אני רואה אותו עכשיו ככל שבצוות אנחנו יותר ויותר מתרגלים לעבודה א-סינכרונית. אז אני אתן דוגמה דווקא מ-Captain App, דוגמה שאני מאוד אוהב, כי היא מאוד מתחברת אליי. אחד מחברי הצוות ב-Captain App היה בעצם אבא טרי. והעבודה הא-סינכרונית הזאתי אפשרה לו להיות אבא בתצורה שהוא הרבה יותר העריך והרבה יותר רצה. זה אומר לקחת את הילדה למסגרות בבוקר ולהיות איתה בבוקר, ואז לעבוד עד בערך שעה שלוש, להוציא את הילדה מהמסגרות, להיות איתה לאורך היום, עד שעה שמונה שהיא נרדמת, ובשמונה להמשיך את היום שהוא חתך קודם. ובעצם הוא ארגן את העבודה סביב החיים שלו ולא את החיים שלו סביב העבודה. וזה אפשר לו בעצם לתת priorities מבחינת ארגון הזמנים שלו במשך היום לדברים שבאמת חשובים לו. ובמקרה שלו זה היה האבהות הטרייה, שהייתה מאוד מאוד חשובה לו בחיים. וזה משהו שאי אפשר לעשות כשאתה נמצא בתקשורת סינכרונית, כלומר שאתה חייב להיות זמין בשעות x עד y, כי כל שאר חברי הצוות, כל שאר החברה, זמינים בשעות האלה, והתקשורת מבוססת על פגישות ועל שיחות live כל הזמן.

מתן:               זה נשמע קסום. באמת. אבל מה אם צריך את הבן אדם הזה עכשיו? כאילו, זה לא, זה נשמע כאילו זה תמיד מתאפשר להיות בחוסר זמינות. איך מעודדים מצב כזה, שאני בתור מנהל או חבר צוות של אותו בחור לא חייב אותו?

שניר:             לדעתי זה דבר שלא יכול לקרות בצורה מאוד מהירה. זה גם לא תלוי רק באדם אחד, זה תלוי בתרבות שלמה של החברה שבה אתה עובד, על-מנת לאפשר את הדבר הזה בעצם. אז באמת כדי, כמו שברוך אמר, כדי להניע את הדבר הזה כל אחד מהמקום שלו, זה דורש קודם-כל עבודה אינדיבידואלית. אז כמו הדוגמה שאני נתתי שהבחור עשה איתי את הפגישה ואני כתבתי בפירוט את הדרישות של המשימה, אז אני קודם-כל דרשתי את זה מעצמי ואני הובלתי את הדבר הזה שם. ה-step הבא הוא באמת להצליח לגרום לזה לקרות בתוך הצוות. אז ברוך הוא מנהל נהדר והוא לקח את ההצעות שלי קדימה. ובאמת התניע את התקשורת הא-סינכרונית בתוך הצוות שלנו, זה התחיל עם ה-dailies וזה המשך לעוד הרבה מאוד דברים אחרים.

מתן:               מה למשל?

שניר:             באופן כללי, משימות הפכו להיות הרבה יותר מפורטות. אם קודם-לכן בצוות מה שהיה לנו מבחינת ה-sprint planning למשל היה רק כותרות מאוד סתמיות במאנדיי שהיית חייב לבצע שיחות כדי לקבל קונטקסט – לאט לאט ראיתי איך המשימות האלה מתחילות להיות עם description יותר מפורט ועם סאב-אייטמים שמפרקים את המשימה ומאפשרים לך בעצם לקחת אותה בלי לבצע עוד שיחות. אז זה סטפים שהם כל הזמן מתקדמים לאט לאט, כן? זה לא איזה משהו בינארי אפס או אחד, קיים או לא. יש הרבה מאוד מקומות שבהם זה יכול לקרות ולהשתפר.

[00:28:00]     וככל שזה משתפר זה בעצם מאפשר לך להיות יותר בלתי-תלוי בשעה מאוד ספציפית. אז אם פתאום מונחל בצוות שלך או יותר גדול מזה, בקבוצה, תמיד אצלנו ב-big brain, פתאום מתחיל להיות יותר מונחל העניין הזה של תכנון כתוב הרבה יותר, ופגישות רק ל-decision making. אז זה בעצם מפנה לך הרבה מאוד זמן בלו"ז מפגישות. מפנה לך זמן מעבר ל-work/life balance של להחליט מה לעשות עם הזמן שלך. מפנה לך צ'אנקים הרבה יותר גדולים של זמן לעבודה מאוד מרוכזת, להיכנס ל-zone, ל-flow על איזושהי משימה ובעצם להיות הרבה יותר פרודוקטיבי. מה שאז היה לוקח לאורך יום, נניח שמונה שעות, כי הוא היה נקטע ע"י הרבה מאוד פגישות והרבה מאוד אינטראפטים, פתאום אתה מוצא שבתוך חמש שעות את המבצע את אותה תכולת עבודה, כי יש לך את היכולת להתרכז בלי לעשות context switching.

מתן:               אוקיי, אז דיברנו על עבודה שוטפת, דיברנו על dailies, על שיחות צוות. אבל בהתחלה ברוך דיברת גם על onboarding של עובדים חדשים. שהשתנה מאוד בגלל עבודה מרחוק. איך אפשר לעשות את זה בצורה שהיא א-סינכרונית, איך פה זה בא לידי ביטוי?

דניאל:            כן, אז האמת שפה זה אתגר שאנחנו עדיין עובדים על לפצח אותו בצורה שאנחנו נהיה איתה שלמים. זה באמת, מאנדיי לא, היא הייתה מאוד חברה שעובדת ביחד, קרוב, בן אדם היה מגיע והיה לו buddy – עדיין יש לו buddy, שהוא בעצם איתו כל הדרך, הוא זמין לו נקרא לזה מאה אחוז מהזמן שלו.

מתן:               אוקיי, אז אם אני עובד חדש מצמידים לי מישהו שהוא עונה לכל השאלות שלי כל הזמן?

דניאל:            כן, מישהו שבעצם מוגדר כ-buddy שלך, הוא זמין עבורך במאה אחוז, אתה צריך להרגיש סופר-בנוח לדבר איתו על כל דבר, על כל שאלה שיש לך, אתה לא מפריע לו אף פעם by definition. והוא שם בשבילך. כי אנחנו מבינים שבעצם אנחנו רצים מאוד מהר במאנדיי, אנחנו צריכים לקלוט הרבה דברים ממש מהר בהתחלה, וזה קשה.

[00:30:00]      תוסיף לזה את זה שבעצם מבחינת לתעד את כל מה שקורה אצלנו היום, אנחנו עדיין משתפרים בזה. אז להגיע בתור עובד חדש, זה מאתגר, ואנחנו רוצים להקל את הנחיתה. אז ה-buddy פתר את זה. ובעצם שאתה צריך את ה-buddy ב-remote, אתה פתאום מגיע פה למשהו הרבה יותר קשה. כי אם לפני זה היית יכול שנייה לשבת במשרד, ליד הבן אדם החדש ולהסתכל רגע ימינה, לראות אם הוא תקוע על אותה שורה בקוד כבר שעה ולהציע לו עזרה בצורה פרואקטיבית – אתה כבר לא יכול. וזה משהו שתלוי גם באופי של הבן אדם שהגיע, יש אנשים שהם יותר עצמאיים ויש אנשים שהם פחות עצמאיים ויותר  … וזה דורש מאיתנו בתור כאילו צוות שקולט עובד חדש להיות הרבה הרבה יותר פרואקטיביים, הרבה יותר מודעים. וגם לעשות את הדגימות האלה ולוודא שהבן אדם כאילו מצליח להתקדם בצורה שגם לא תהיה micro management, כן? זה גם כמו איזה pitfall. כי אתה עכשיו אומר "טוב, מה הבעיה, אני אדבר איתו כל חמש דקות ונראה איפה הוא עומד." זאת דרך ממש ממש קלה כאילו לבאס את החיים למישהו.

מתן:               זה אפילו מאיים קצת.

דניאל:            כן. אז באמת כזה זה מין כזה fine line שצריך להיות מודעים אליו קודם-כל. לדעתי תיאום הציפיות פה עם הבן אדם החדש שמגיע, של תקשיב, אתה לא תפריע פה ל-buddy שלך, תפנה אליו כמה שאתה צריך, ואל תדאג, הוא גם יפנה אליך כאילו, בשביל ש, לראות שאתה בעצם לא תקוע. אז זה כזה משהו קריטי בהתחלה.

מתן:               זה דווקא נשמע פה שבהקשר של עובדים חדשים ו-onboarding, צריך כן לשמר תקשורת שהיא סינכרונית, שהיא מיידית. וזה חשוב.

דניאל:            צריך לשמר את זה גם כאילו בגלל ה- שוב, הקורונה הייתה מאוד מאוד כאילו מהירה, זה בא משום מקום, ולא היינו ערוכים לזה בצורה מיטבית. ל-onboarding ב-remote, זה משהו שעשינו כזה on the fly, היו אנשים שהיו אמורים להגיע לפני הקורונה והם הגיעו בזמן הקורונה.

[00:32:00]     אני חושב שכאילו בעולם מושלם אולי זה כן אפשרי לעשות ב-remote מלא את ה-onboarding בלי, עם תהליכים שהם נכונים עבור זה. אבל היום בעולם שלנו אנחנו היינו צריכים לעשות את זה בצורה היברידית, ומה שאנחנו עושים בשביל לשפר את המצב זה להתחיל בעצם לפרמל הרבה יותר מהחומרים שלנו, להתחיל לתעד יותר מהמערכת בשביל לאפשר לאנשים שמגיעים לחברה לתאר את זה בצורה שהיא לא אונליינית, לא דורשת בן אדם קשוב אליהם לכל דבר. [מוזיקה]

מתן:               אוקיי, אז דיברנו פה על הרבה מאוד יתרונות. אבל אני בטוח שיש מקומות שבהם זה פחות עובד.

שניר:             פגישות שהן decision making. לאחר שנעשה כל התכנון, לאחר שנעשתה העבודה, ה-decision making מאוד חשוב שהוא יקרה בצורה סינכרונית לדעתי. decision making הוא לא משהו שיכול לקרות בצורה א-סינכרונית, כי בדרך-כלל כל אחד מהאנשים ינסה למשוך שוב לכיוון שלו וניכנס פה לאיזשהו לופ אינסופי. brainstorming, כשאתה עוד לא יודע בכלל מה הכיוון ואתה רק רוצה לזרוק רעיונות, אתה רוצה להעשיר את עצמך ביצירתיות ובניסיון שיש לעוד הרבה אנשים סביבך, אז תקשורת סינכרונית יכולה לעזור פה.

דניאל:            ואני חושב שגם בדברים היותר פרסונליים, כמו, מה-onboarding של עובדים חדשים, שנחמד ה-touch הזה והשיחות בהתחלה ולהכיר את האנשים איתך בצוות, ולייצר בצעם איזה הווי צוותי כזה, בפגישתו שהן לאו דווקא למטרות עבודה. וכמו ששניר אמר, brainstorming זה גם אומר רטרו ו-planning אולי, בשביל כזה לייצר פה איזה touch כאילו צוותי. וגם ברמה יותר של ה, בתור מנהל. כאילו, אני בסוף כן רוצה לשמור על האחד-על-אחד עם העובדים שלי וכן לדבר איתם בצורה נקרא לזה תדירה. ולא רק בטקסט. לראות את ההבעה שלהם על הפנים ולראות שהם מחייכים או לא מחייכים. וכל הדברים האלה, זה בסוף מה שחשוב לי לראות, וחשוב לי גם שהם יראו אותי.

מתן:               אני אגיד את האמת, אנחנו כאילו התחלנו מאיזשהו אתגר, של איך לעבוד בקורונה, אבל נשמע שסוג העבודה הזה הוא מאפשר לשפר תהליכי עבודה גם כשעובדים במשרד. אולי בצורה שהיא לא א-סינכרונית מלאה, אולי לא ברמות שאנחנו עושים את זה היום, אבל זה נשמע כאילו זה תהליכי עבודה מאוד אפקטיביים.

שניר:             אני מאוד מסכים עם זה, ואני חושב שעבודה א-סינכרונית היא איזשהו superpower מאוד חזק. אבל נגיד התזה שלי למה הרבה מאוד חברות לא עובדות ככה בדרך-כלל, וזה משהו שעולה מאוד חזק רק כשעובדים לעבוד ב-remote, זה כשאתה נמצא במשרד, המחיר במירכאות של פשוט לדבר עם מישהו, הוא מאוד נמוך. ובדרך-כלל משרדים מאוד מעוצבים לזה. בגלל זה אתה יושב פיזית מאוד קרוב לצוות שלך, הצוות יושב פיזית מאוד קרוב למחלקה שלו, עם כל ארגון והחלוקה המחלקתית שלו, אם זה פר מוצר או פר division או מה שזה לא יהיה. כי העיצוב הזה של המשרד ושל המחלקתיות בעצם מייצר את זה שהקרבה הפיזית מאפשרת דיבור מאוד קל אחד עם השני. וכשאתה עובר לעבוד ב-remote הדיבור הזה נהיה קצת יותר קשה, קצת יותר מפריע, קצת יותר המחיר שלו עולה. ואז הכביכול מחיר הנגדי של לכתוב, שלכתוב זה לא משהו שהוא מאוד מאוד פשוט. יש אנשים שזה יותר קשה להם. צריך לפרמל את מה שאתה כותב, צריך לחשוב קצת יותר לעומק. אז פתאום- אבל בהשוואה ללקבוע שיחת זום ולהיכנס עכשיו עם אנשים לשיחות זום, לכתוב נהיה קצת פחות יקר. אז זה מאפשר את זה בצורה מאוד מאוד טובה. אז כן, אני מכיר בזה שבעבודה במשרד יותר קל לדבר אחד עם השני ובגלל זה זו הדרך השלטת שם.

[00:36:00]     כי ללמוד לכתוב ולפרמל  את מה שאתה רוצה בצורה טובה זה skill שקשה ללמוד אותו והוא דורש זמן. לי לקח הרבה מאוד זמן להצליח לדייק את איך שאני כותב ואת איך שאני מביע את עצמי בעצם בכתיבה בכל מקום שהוא. אז יש לזה איזשהו מחיר. וכשאתה עובד מהבית אז פתאום זה נהיה שווה לשלם את המחיר הזה.

מתן:               טוב, ככה לסיום. נתנו פה הרבה מאוד דרכי עבודה. עם אופי התקשורת הזה בין אנשים. ועדיין אני רוצה לדעת, ולשניכם יש ניסיון בניהול צוותים מרחוק. אם אני עכשיו רוצה להעביר את הצוות שלי או את החברים שלי לעבודה לכיוון של תקשורת כזו, מאיפה אני מתחיל מחר?

שניר:             באופן אישי אני חושב שהדרך הכי טובה היא בעצם דרך של lead by example. להתחיל לכתוב בעצמך את המשימות בצורה כתובה מאוד מאוד ברורה. בו-זמנית לדרוש שאנשים יקראו את זה באמת. כי הניסיון שלי היה שאני ניסיתי באמת בזמנו להתחיל לעשות דבר כזה. והרבה מאוד פעמים אנשים עלו לפגישת ואמרו לי "לא קראתי, אתה יכול להסביר לי רגע מה כתבת שם?" וזה דורש כן לעמוד על שלך, זה הרבה פעמים מאוד קשה להגיד לאנשים "לא". זה משהו שהוא קשה, אבל כן צריך להתחיל איפשהו. ואחרי ששאר הצוות – לדעתי – יתחיל לראות את האפקט הזה של הכתיבה, זה יתחיל לנוע מתוך עצמו. כי זה בסופו של דבר שינוי תרבותי, וכל שינוי תרבותי כזה – לא משנה אם זה בתקשורת או בכל דבר אחר – לדעתי חייב להתחיל מתוך מישהו אחד שעושה את ה-lead by example הזה ומראה לכל השאר את ה-benefits של הדבר הזה.

דניאל:            אני נורא מתחבר עם מה ששניר אומר פה. ואני חושב שדרך אחת גם לגרום לזה לקרות זה מה שנקרא אצלנו, להתחיל ברטרו, בואו, תעלו את הבעיה בתור מנהלים או הכי טוב אם זה בכלל עם אחד מהעובדים שלכם, כמו שקרה אצלנו, ודברו על זה. כי ברגע שהבעיה עולה ומדברים עליה טיפה, לרוב הפתרונות הם obvious מה שנקרא. כאילו, ברגע שאנחנו מבינים שדיילי הוא מאוד wasteful ו ה-zoom meeting הזה הוא לא עובד טוב, בשביל חמש דקות בבוקר אנחנו משקיעים חמש דקות על תכנון וארגון – אז הפתרון של בוא נעביר את זה לטקסט הוא פשוט מתבקש. זה נגיד דוגמה אחת. ודוגמה אחרת, באמת כמו ששניר אמר פה, נגיד דוגמה שאני עושה אותה, מה שדיברתי עליו מקודם, אני אקבל הודעה בסלאק אני לא אענה שמה, אני אענה בערוץ יותר פומבי. אם זה ליצור ערוץ מיוחד בסלאק שהוא כזה עבור הנושא הזה, או בכלל אייטם במאנדיי שאפשר בעצם עליו כבר לנהל את כל השיח הזה. אני אבחר מדיום שהוא הרבה יותר מתאים לתקשורת א-סינכרונית ופחות להודעה פרטית. ועם הזמן גם אנשים מתחילים או ממשיכים לדבר באותם ערוצים ובאותם מקומות במאנדיי. זה בעצם כבר כאילו מייצר פה את הוויזיביליות הזאתי ומוריד את ההפרעות האלה בצורה פרטנית. ומשהו שחשוב לי באמת להגיד פה זה שחשוב מאוד לתאם ציפיות, בין העובדים ובין כולם בעצם, שיש את שעות העבודה, ויש את ה-off hours, ודברים שקורים ב-off hours לא מצפים בעצם לתגובה מיידית, ואם צריך אתכם אז יתקשרו אליכם. כי לפעמים כזה, סתם, אני שולח עכשיו הודעה באיזה thread או באיזה אייטם, או אפילו בפרטי למישהו בשעה מאוחרת, מתוך כוונה שהדבר הזה פשוט יקבל תגובה ממש בבוקר, שיהיה לו זמן. אבל לא באמצע הלילה. אז צריך שיהיה ברור לכולם שזה הציפייה ושלא יהיה פה בעצם אפילו הרעה של המצב. כי הקורונה יכולה לגרום לזה שפתאום אין גבולות בין בית לעבודה, ואתה רק יותר סובל, אז חייב לעשות את זה גם.

[00:40:00]

מתן:               אז אנחנו מסיימים. תודה רבה לכם על הפרק הזה. לפני שנסיים אני אספר לכם שבעקבות הפוסט של שניר והשיחות איתכם על הפרק הזה אז אני התחלתי לפרמל הרבה יותר את המשימות שלי, ועד כה זה עובד מעולה. אז נשמח לשמוע גם מכם המאזינים, בקבוצת הפייסבוק שלנו, איך אתם עובדים בהקשר הזה. ואם שיניתם משהו אז בטח שנשמח לדעת. תוכלו למצוא אותנו ב-Startup for Startup. שניר ודניאל גם יהיו זמינים שם לשאלות אם תרצו. ושניר, תוכל לספר לנו איפה אפשר למצוא אותך?

שניר:             כן, אז בעצם את הבלוג שלי תוכלו למצוא ב-snir.dev. כנסו לשם ואחד הלינקים הראשונים זה בעצם לפוסט הזה על תקשורת א-סינכרונית. תוכלו למצוא אותי גם בטווייטר, ב-snird.

מתן:               אז תודה רבה דניאל.

דניאל:            תודה לך מתן.

מתן:               תודה שניר.

שניר:             תודה רבה.

מתן:               ותודה שהאזנתם. [מוזיקה]