#תובנה _מהדרך שלי
המטרה שלנו בStartup for-Startup היא לשתף ידע ותובנות עם האקוסיסטם.
כדי לתמוך במטרה הזו, עובדים נבחרים ממאנדיי.קום יצרו הרצאות במהלכן הם
משתפים מהתובנות והניסיון שלהם. כדי להזמין דובר או דוברת לאירוע הבא שלכם,
בחרו את ההרצאה הרלוונטית ומלאו את הטופס
נועם קייזר
Investment Director - Intel Capital
יש כמה, לא כי אני כזה חכם, אלא פשוט כי הייתה כבר וואחד דרך, אבל אני בוחר תחום אחד: דעות.
דעות ואיך משתמשים בהן, מתי כן ומתי לא.
אגב, מיד כשהתחלתי לכתוב את פוסט ה #תובנה_מהדרך הזה, נזכרתי בשיר (יותר נכון דקלום) שמבוסס על מאמר של העיתונאית מרי שמיק ושהופק על ידי באז לוהרמן לסינגל
Wear Sunscreen.
אני אשלב ציטוטים ממנו לתובנה שלי על דעות וכמו בשיר, אני אתחיל בדיסקליימר שהתובנה שלי מבוססת רק על הנסיון שלי.
(ובדיסקליימר: לשון זכר אבל וכיוב')
1) הדעות שאתם שומעים
"Be careful whose advice you buy, but be patient with those who supply it"
מכיוון שאתם יזמים, הרבה פעמים אין יותר מדי את מי לשאול. כי אם אתם מתווים דרך, אתם כנראה הראשונים שצועדים בה. אבל יש אנשים שצעדו בדרכים דומות.
הרבה אנשים נדיבים עם הידע והנסיון שלהם, הרבה באופן שאולי מפתיע את מי שחדש לתחום היזמות. אתם צריכים אותם, אתם צריכים להיות אסירי תודה עליהם. בקהילת הסטארטאפים הישראלית אנשים כאלה הם אחת החוזקות – רבאק, אני כותב את זה עכשיו בקבוצה של 20,000 איש שהיא ההוכחה החיה לזה – וכשיהיה לכם את הנסיון והידע, תהיו גם אתם אנשים כאלה ותעבירו את זה הלאה.
אבל! כשאתה מקשיבים אני רוצה שתחשבו לא רק על הדאטה, תחשבו גם על המטה – דאטה.
או בעברית:
לא פחות חשוב ממה שאומרים לכם, חשוב למה אומרים לכם –
אנשים מדברים, לא אחת, מפוזיציה. השאלה היא לא אם הם מדברים מפוזיציה אלא האם הפוזיציה הזו עשויה לגרום להם לניגוד אינטרסים. אתם צריכים להבין אם יש מניע מאחורי הדברים ואם כן מה הוא. גם אם לא תדעו או תגלו, חשוב שתקדישו לזה את המחשבה כדי שלכל הפחות תשימו כוכבית ליד מה שנאמר לכם. אולי מנסים לעזור לכם, אולי מנסים למנוע מכם להתחרות, אולי מנסים למכור לכם משהו. הנה כלל שתמיד עובד: אם הם אומרים לכם משהו שנעים לכם לשמוע, אתם צריכים להיות חשדנים פי שניים.
לא פחות חשוב ממה שאומרים לכם, חשוב מי אומרים לכם –
אתם צריכים לוודא, לפני שאתם נותנים משקל משמעותי לדעה שנאמרת לכם, שלדובר יש את הידע המקצועי, הנסיון והסמכות מתוך פרקטיקה, לא מתוך פאסון, להגיד את מה שהוא אומר. העובדה שיש הרבה שאומרים משהו (שלא לדבר על הרבה שעושים לו לייקים) לא מוסיפה כלום למשקל של הדברים. הרי רוב האנשים לא הקימו או השקיעו בסטארטאפ מצליח. סננו איכות וזהות על פני כמות. אנשים ששווה להקשיב להם אומרים לא אחת שהם לא יודעים את התשובה. כי הם לא יגידו בולשיט.
לא פחות חשוב ממה שאומרים לכם, חשוב מתי אומרים לכם –
האנשים שעוזרים יעזרו לכם בכל מקרה ובכל מצב – ובכל זמן. הם לא יחכו לשמועות על אקזיט, הם לא יחכו לאחרי סיבוב, גדול, הם לא יחכו לקרן הגדולה שתוביל סיבוב, הם לא יחכו לתותח/ית שי/תצטרף להנהלה.
לא פחות חשוב ממה שאומרים לכם, חשוב איך אומרים לכם –
יש משהו שיש לכולם: דעות. דעות וחור תחת. משניהם לפעמים יוצא אותו דבר. מה שמבדיל בין דעה לדעה ששווה להקשיב לה הוא הבסיס שעליו היא מושתתת. לדעה מבוססת יש מראי מקום, רפרנסים שאפשר לשאול, ראיות, רפפטטיביות שמעידה על שיטתיות ומתודולוגיה. לא אנקדוטות, לא יוצאים מן הכלל, לא שטחיות ובטח לא בסיס של השחרת פני מי שמתנגד להן בכל מיני דרכים, במקום להתייחס לעובדות וראיות.
טענות שהן ממש שערוריותיות ומהפכניות הן נורא מעניינות, אבל רמת הדרישה שלכם לביסוס צריכה לגדול ככל שהטענה יותר מהפכנית. הרבה אנשים היום חושבים שמספיק שדעה תהיה מעניינת כדי לטעון אותה.
הם טועים.
אתם תשמעו המון דעות של המון אנשים וזה בסדר וזה חשוב, זה חיוני, אתם זקוקים לזה. אבל אתם זקוקים גם לאחת המתנות הגדולות של האדם: היכולת להפעיל חשיבה ביקורתית.
אף אחד לא יכול להיות יועץ, או קואצ'ר או מנטור, בלי נסיון רלוונטי.
אני מתקן: אף אחד לא יכול להיות יועץ, או קואצ'ר או מנטור – ששווה להקשיב לו – בלי נסיון רלוונטי.
אתם תפשלו בזה, עד שתהיו טובים בזה. זה בסדר גמור (ניגע בזה בדעות שלכם על עצמכם).
2) הדעות שאתם משמיעים.
"Read the directions, even if you don't follow them"
אחד האירועים המביכים והמחנכים ביותר שהיה לי היה בויכוח סוער בצוות ההשקעות של קרן ג'מיני. אני אפילו לא זוכר על מה התווכחנו ואני לא זוכר מה הייתה העמדה שלי, אני כן זוכר שטענתי בהרבה פאתוס, הרבה עוצמה, הרבה תשוקה ובווליום לא מבוטל.
אני זוכר גם את מה שמורי ורבי, יוסי סלע, השותף המנהל בג'מיני אמר לי אחרי:
"נועם, מה שאתה טוען הוא נכון, אבל הוא לא נכון בעוצמה שבה אתה טוען אותו."
שתל אותי 
זה בסדר, יוסי לימד אותי אחוזים דו ספרתיים ממה שאני יודע על העבודה שלי, מותר לו. וכן, גם פה הוא לימד אותי.
תנשום שנייה, תקשיב, אולי מה שיש לך להגיד נאמר כבר, אולי הוא מובן מאליו לפורום, אולי תוך כדי הקשבה תבין שהנסיבות או העובדות שונות ממה שחשבת, אולי זה לא הזמן, אולי זה לא הפורום.
אולי אתה טועה.
אני לא אומר לא להגיד, אני לא אומר להמנע מויכוח, אני לא אומר לפחד מעימות עם אנשים בכירים ומנוסים ממך, אני בטח לא אומר להזהר לא להרגיז מישהו במה שאתה עומד להגיד: מי שמכיר אותי יודע – זה התחביב שלי.
זה וצלילה.
אבל לפני שאתה אומר וודא: שמה שאתה אומר נכון, שמה שאתה אומר חיוני ושהסיבה שאתה אומר אותו היא כי הוא נכון וחיוני, לא כי אתה רוצה להשמע ולא כי אתה רוצה להשמע חכם או ידען.
הייתה לי ויש לי הזכות לשרת בדירקטוריונים עם כמה מהמשקיעים הטובים ביותר בעסק, רונן ניר, דרור נחומי, מירב ויינריב, מירב רתם נאמן, אורן זאב, שלמה דוברת, בועז דינטי ועם כמה מהמנכ"לים הכי טובים בעסק, גל רימון, אורי מרצ'נד, שלומי בן חיים, אסף פלד.
אני צופה בהם, אני מקשיב להם, אני לומד מההתנהלות שלהם. בעיקר אני שם לב מתי הם עוצרים, מתי הם נותנים לדיון להתקיים, מתי הם שומרים את הנצרה סגורה ובאיזה מינון הם בוחרים לפתוח אותה. השתיקה אומרת לעתים לא פחות מהאמירות שלך ובעיקר היא נותנת לך את ההזדמנות להקשיב.
לפעמים כשאני מדבר אני מלמד, כמעט תמיד כשאני לא מדבר, אני לומד.
אם תקפיד על זה, כשתדבר, זה יהיה שווה את זה.
3) אחרון – הדעות שלכם על עצמכם.
"Whatever you do, don't congratulate yourself too much, or berate yourself either. Your choices are half chance; so are everybody else's"
" Remember the compliments you receive; forget the insults. If you succeed in doing this, tell me how"
עניתי על זה פה פעם, כולם חווים במידה כזו או אחרת את "תסמונת המתחזה". לפחות כל מי שמנסה לעשות משהו מאתגר. זה סימן טוב, זה סימן שאתה מאתגר את עצמך, אמיר שבט בדיוק כתב על זה.
אי אפשר להשתחרר ממנה, אפשר לנהל אותה.
נסו להסתכל על עצמכם מהצד ותקשיבו לעצמכם כשאתם מדברים על נושאים שאתם בקיאים בהם ושקשורים למה שאתם עושים. אתם תופתעו מכמה שאתם בקיאים בהם וכמה אתם יודעים לבטא את הידע היטב.
אנחנו כנראה מתוכנתים לזכור יותר את הכשלונות והפידבק השלילי, אולי זה מנגנון השרדותי שנועד ללמד אותנו ממה להזהר.
עם זמן ותרגול, הטלת הספק העצמי – שעד רמה מסוימת היא בריאה ונכונה – מקבלת את המינון הבריא והמצומצם שלה ביחס לבטחון העצמי, שגובר עם עשייה, הישגים והתגברות על מכשולים.
אז לא ממש נפטרים מזה, פשוט לומדים לתת לזה את המשקל הראוי ולנהל את זה. במקום שזה ינהל אתכם.
דבר אחרון. כשאתם מתחילים לאכול את עצמכם על משהו שגוי, או מביך, או טפשי שעשיתם לפני חצי שנה, תזכירו לעצמכם משהו: אתם לא כאלה מעניינים שאנשים זוכרים כל דבר שאי פעם אמרתם. אתם שחקני משנה בסרט שלהם כמו שהם בשלכם. אתם לא זוכרים כל דבר שגוי, מביך או טפשי שהם עשו. שחררו.
בהצלחה. ואם אתם לא מכירים את השיר – אני מזכיר לעצמי שרבים מכם עוד לא נולדו בתשעים ושבע, אז הנה הוא.
הניוזלטר שלנו
הירשמו וקבלו עדכונים על פרקים חדשים, כתבות, אירועים ועוד הפתעות!
הניוזלטר שלנו
הירשמו וקבלו עדכונים על פרקים חדשים, כתבות, אירועים ועוד הפתעות!
תשאלו אותנו הכל
