אני חושבת שכל אחד מאיתנו צריך לחשוב לאן הוא הולך כשנגמר לו הדלק, ולדעת לחזור לשם כל פעם שהוא צריך.

1. ספרי לנו על הרגל יומיומי שאת אוהבת לעשות

כל בוקר, לא משנה כמה אני מאחרת או כמה אני עייפה או כמה עבדתי עד מאוחר - אני לא יוצאת מהבית עד שאני לא שותה קפה עם בן הזוג שלי, אסף. זה זמן שאנחנו יושבים בו בלי טלפונים ובלי הפרעות, ומתעדכנים במה כל אחד עושה היום. זה עושה לנו סדר ועוזר לי לפתוח את היום שלי באנרגיות טובות.

2. איזו עצה היית נותנת לעצמך כשהתחלת? מאיזו עצה היית מתעלמת?

הייתי אומרת לעצמי לא לפחד מה׳לא׳. יותר מזה - הייתי אומרת לעצמי ללמוד להעריך אותו יותר. פאונדרים בתחילת דרכם תמיד מחפשים שיגידו להם כן - בין אם את מגייסת עובדים או מגייסת כסף, את רק רוצה לשמוע את המילה ׳כן׳. וזה הופך כל ׳לא׳ למשהו שמאוד חוששים ממנו. במבט לאחור, קיבלתי יותר ׳לא׳ בשנתיים האחרונות ממה שאני יכולה לזכור, והייתי שמחה להגיד לעצמי לא לפחד מה׳לא׳ הזה אלא דווקא לרצות לקבל אותם ולאמץ אותם - כי בסופו של דבר הם יעזרו לך הרבה יותר מכל ׳כן׳ שתקבלי. אם היו אומרים לי ׳כן׳ בפעם הראשונה שהצגתי לקרן או למשקיע, לא הייתי מגיעה לאן שהגעתי היום. הייתי אומרת לעצמי לחשוב ׳אוקיי, קיבלת לא. למה הוא הגיע? איך הוא יכול לעזור לי ולשפר אותי?׳. אם אני צריכה לחבר את זה לדוגמא מעשית אז אני זוכרת כששחררתי את גרסת הבטא הראשונית שלנו לחברות ספציפיות שבחרנו מאוד רצינו שכולן יאהבו את המוצר ויגידו לו ׳כן׳, אבל בדיעבד אלו דווקא ה׳לא׳ שקיבלנו שעזרו לנו לשפר את המוצר ולהפוך אותו לטוב יותר.

עצה שהייתי מתעלמת ממנה? כשהתחלנו לגייס כסף ל-Vee, היו לא מעט אנשים שאמרו לי לא ללכת לפגישות עם הקרנות לבד. לבוא עם השותפים, עם היועצים, רק לא ללכת לבד - כי אני צעירה וכי אני אישה ועדיף שיהיו איתי. זה גרם לי להקפיץ את השותפים שייסעו מבאר שבע לתל אביב לכל פגישה שהייתה, וזה המשיך ככה עד שאחד המנטורים שלי, יואב דגני, אמר לי ׳למה את הולכת איתם? תלכי לבד, זה מספיק טוב׳. הבנתי שהעצה הזו של לא להיות לבד עשתה לי יותר רע מטוב. היא הגבירה אצלי את החוסר ביטחון במקום לייצר ביטחון שאני מספיק טובה ושאני חזקה ומובילה את כל הדבר הזה, ואני צריכה ויכולה להוביל גם את הפגישות ואת הסיבוב בעצמי.

3. מה התוכן (ספר / פודקאסט / Ted Talk) המועדף עליך או שהכי השפיע על חייך?

כשהייתי בת 12 סבתא שלי נפטרה מממחלת ריאות קשה. כמה חודשים אחרי שהיא נפטרה קראתי את הספר ׳אשמת הכוכבים׳, וזו הייתה הפעם הראשונה בחיי שבכיתי מספר. הרגשתי שאני מאוד מתחברת לדמות מתוך המאבק של סבתא שלי. כמה שבועות לאחר מכן אמרתי לאמא שלי שהחלטתי לעשות קרחת, ובגיל 13 הגעתי לבית ספר בהפתעה עם גלאח בכל הראש. אני חושבת שזו הייתה הפעם הראשונה שהבנתי מה הכוח של הזדהות ושל השפעה ושל אימפקט ומה הם יכולים לייצר, כי המהלך הזה יצר גל ממש יפה של עוד אלפי בנות שתרמו את השיער שלהן - גם אם לא בצורה קיצונית כמו אצלי. מאז אני לוקחת את הספר הזה איתי ומשתמשת בו למוטיבציה כשאני צריכה.

4. מהי ההשקעה הכי בעלת הערך (מבחינת זמן, כסף, אנרגיה וכו') שביצעת אי פעם?

ההשקעה הכי טובה לדעתי היא למידה - ואני עושה אותה עדיין. בכל יום יש לי שעה בלו״ז שאני מפנה ללמידה, גם לדברים שנדמים פחות חשובים או פחות קשורים בחברה. פעם זה ללמוד שפה, פעם זה ללמוד משפטים עם העו״ד שלנו שמלווה אותי, ולפעמים זה לקרוא מאמרים על גיוסים - בכל פעם משהו אחר. אני חושבת שזו השקעה מאוד חשובה, בטח ליזמים שצריכים ללמוד ולהשתפר כל הזמן. בעולם היזמות כל יום-יומיים נחשפים למושגים חדשים שצריכים להכיר ולדברים חדשים שצריך לעשות ואני חושבת שלמידה קבועה חשובה גם בשבילך לפתח אותך, וגם בשביל לאמן את השריר הזה של ללמוד דברים חדשים.

5. לאיזה ציטוט, מנטרה או מסר את הכי מתחברת? 

יש לי שניים. אחד מהם הוא משפט שאתי, שהיא המנטורית של קבוצת הרובוטיקה בדימונה שמלווה אותי מגיל 13, תמיד הייתה אומרת לנו - ׳אין קסמים. צריך לעבוד קשה׳. זה משהו שאני מיישמת מאז ועד היום. הציטוט השני הוא משפט שאומר ״It never gets easier, you just get better״. אני חושבת שבעיקר בסטארטאפים, יש כל הזמן מירוץ לגדול - תמיד להמשיך לגייס אנשים ותמיד להמשיך לגייס כסף ותמיד להמשיך לפתח פיצ׳רים, וזה לא קל. זה גם לא קל לנהל חברה בגיל צעיר וזה לא קל לנהל אותה מרחוק מהבית - וזה גם לא יהפוך לקל יותר. אבל אפשר להפוך להיות טובים יותר - להפוך למתורגלים יותר, לאסוף סביבנו אנשים איכותיים יותר. אני חושבת שזו הצורה והדרך לעשות את זה בצורה בריאה. ברגע שיודעים שזה לא עומד להיות קל והנסיבות לא ישתנו, אבל שאני, החברה והצוות שלי יכולים להשתפר, הפוקוס הופך להיות על שיפור וההתמקדות הזו מרגיעה. 

6. מה מניע אותך בימים טובים ובימים קשים?

בימים טובים מה שהכי מניע אותי זה הצוות שלי, שבימים עם הרבה הטמעות מוצר למשל שם מוזיקה ורוקד ושר, ואפשר להגיד שהם מומחים בלחגוג ימים טובים. 

לגבי ימים קשים - יש משהו שאני אומרת בכל הרצאה ולכל מי ששואל אותי מאיפה יש לי כוח. אני מאמינה שלכל אחד מאיתנו יש תחנת דלק משלו ומקום שממנו הוא שואב כוח ומוטיבציה. אני למשל מחפשת ומוצאת אותם בדברים הקטנים שהם הכי ׳מובנים מאליהם׳ - זו המשפחה, האחים הקטנים שלי, בן הזוג שלי. גם המחשבה על הצוות שלי שעובד בשעות מטורפות כל הזמן כדי לגרום לדברים לקרות זה משהו שמאוד מטעין אותי. אני חושבת שכל אחד מאיתנו צריך לחשוב לאן הוא הולך כשנגמר לו הדלק, ולדעת לחזור לשם כל פעם שהוא צריך. ברגע שמוצאים את המקום הזה זה עושה מאוד טוב ומשחרר.

7. מה עוד את אוהבת לעשות, מלבד ניהול החברה שלך? 

   אני מאוד אוהבת משחק. למדתי משחק במקביל לתיכון וזה מתבטא גם בזה שאני אוהבת לראות סדרות וסרטים ולנתח את מה שראיתי. אני גם מאוד אוהבת לכתוב - התחלתי לכתוב בגיל 7 ועד היום זה דבר שמאוד משחרר אותי ושומר עליי בריאה. לאחרונה אפילו זכיתי במקום החמישי מתוך 13,000 מועמדים בתחרות כתיבה, שמבחינתי זה כבוד ממש גדול. אני גם אוהבת היסטוריה, ובתקופות שאפשר לצאת אז אני גם מאוד אוהבת לטייל ולטוס.

   8. 1. מה זרקת או שחררת מחייך לאחרונה שהשפיע עליך לטובה, ולמה?

   אחד הדברים ששחררתי לאחרונה שעשה לי מאוד טוב זה מחשבות על הציפיות ממני. כשאת מקימה חברה בגיל צעיר ועוזבת מוקדם את הבית, יש הרבה אנשים שאת לא רוצה לאכזב והפחד מאכזבה הוא מאוד קשה. אחד הדברים שאני עובדת עליהם עם עצמי ושאני חושבת שגם הצלחתי טיפה לשחרר זה את החשש מאכזבה. השקעתי גם מחשבה באילו דברים עושים לי לא טוב בחיים. אלו יכולים להיות אנשים שהקשר איתם כבר לא עושה לי טוב, או הבנה של איזה ציפיות שלי מעצמי הן בכלל לא ריאליות ומשאירות אותי במעגל של אכזבה מעצמי.

   למדתי איך להמיר את הפחד מכישלון ברצון להצליח. אלו דברים מאוד שונים ואני יודעת על עצמי שברגע שאני נכנסת למחשבות על הפחד מכשלון ועל מה חושבים עליי, זה מכניס אותי ללחץ שבסוף גם רואים כלפי חוץ וגם משפיע עליי ועל הצוות. אני חושבת שהרגע שבאמת הבנתי שיש פה מנגנון שפוגע בי במקום לעזור לי היה כשהוצאנו את vee החוצה וקיבלנו הרבה מאוד פניות. במקום להיות שמחה התעסקתי בלהיות מודאגת מזה שיש לנו כל כך הרבה לקוחות כי אני לא רוצה להיכשל מול כל כך הרבה אנשים. הצוות שלי חגג ולא הצליח להבין למה אני לא שמחה, וזו הייתה קריאת השכמה.

   9. שתפי כישלון שחווית ומה למדת ממנו.

   כשעברתי מדימונה לתל אביב עשיתי את זה בלי כסף בכלל, ותכננתי להסתדר עם עבודות של בניית אתרים בזמן שאני עובדת על החברה. ואז התחלנו תהליך גיוס וזה דבר מאוד קשה, בטח בגיוס הראשון. את הולכת מפגישה לפגישה ומקרן לקרן ומחכה שמישהו יניף לך דגל לבן אחד. התהליך המשיך, עברו שישה או שבעה חודשים והאוויר כבר התחיל לצאת לי מהמפרשים, ואני זוכרת שבאחד הערבים התקשרתי לאמא שלי ב23:00 ואמרתי לה ׳אמא, נכשלתי, אני צריכה לחזור לדימונה׳. 

   למחרת בבוקר כשקמתי, ראיתי שבקבוצה של הפיתוח יש בערך 400 הודעות והבנתי שהם עבדו כל הלילה על דברים. ואז נפל לי האסימון. הייתי בטוחה שנכשלתי, אבל בעצם לא מדדתי נכון את ההצלחה שלי. הסיבה שאני מצליחה כל יום מחדש היא כי האנשים האלה עובדים כמו מטורפים, ובגלל המחויבות והרצון שלהם. התקשרתי לאמא שלי ואמרתי לה ׳אמא, קמתי בבוקר וראיתי את כל ההודעות של הצוות ואני מתאפסת וממשיכה לגייס׳ - ובאמת כמה ימים אחר כך גייסנו את המיליון דולר.

   מה שלמדתי זה כמה חשוב להגדיר מה היא הצלחה בשבילי. כל כך הרבה פעמים אנחנו מרגישים שנכשלנו, אבל בעצם אנחנו לא יודעים אפילו מה ההגדרה של הצלחה. היום אין מצב שאנחנו מתחילים עבודה מול לקוח בלי שהגדרנו קודם מה תיחשב מבחינתנו הצלחה מולו, ובלי שהבנו איפה אנחנו שמים את אבני הדרך ואת הנקודות שנגדיר כמוצלחות.

   10. אם היית יכולה לבחור כל אדם בעולם שיענה על השאלות האלו, מי זה היה ולמה?

   הייתי בוחרת ב-Gary Vaynerchuk - יזם מדהים שאני מעריצה, והוא הסיבה שקראתי לחברה שלי vee. הוא יזם בלרוסי שמגיע מעולמות המרקטינג והמדיה, והוא השקיע בחברות כמו סנאפצ׳ט ואינסטגרם. יש לו המון אטיטיוד שהייתי רוצה לשכפל לעצמי - גישה של I don't give a fuck ושהכל קטן עליו שהייתי שמחה לאמץ.

    המטרה של Vee היא לעודד עובדים ואנשים מרחבי העולם לעשות טוב בצורה פשוטה בסביבה שלהם, בין אם זה דרך מקום העבודה או כל קהילה או קבוצה אחרת שהם משתייכים אליה.